נח עמינח

נח עמינח
	אין תמונה חופשית
לידה	14 בפברואר 1931 (בן 93)
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מוסדות	אוניברסיטת בר-אילן; מרכז יעקב הרצוג; אוניברסיטת תל אביב ;
צאצאים	ראם עמינח

נח עמינח (נולד בכ"ח בשבט ה'תרצ"א, 14 בפברואר 1931) הוא חוקר תלמוד ישראלי. במחקריו התמקד בחקר הספרות התלמודית, חקר עריכת התלמוד הבבלי וענייני ארץ ישראל במקורות התלמודיים. בנוסף הוא חוקר תשובות הרשב"ש ויהדות אלג'יריה במאה ה-15 בכללה. שימש ראש החוג לתלמוד באוניברסיטת תל אביב והוא ממעצבי הוראת התלמוד בישראל.

ביוגרפיה

נולד בתל אביב לבלה^[1]^[2] (לבית שרויט) ולמשה גמליאל רזבסקי כ"ץ^[1], בעל איטליז שעלה לארץ ישראל כחלוץ מפולין בשנת 1920. אביו נמנה עם מייסדי מפלגת הפועלים הדתית הפועל המזרחי יחד עם אחיו נחמיה שאף היה חבר בקונגרס הציוני. הוא עבד כחקלאי בכפר אוריה ובכפר חסידים ואחר כך התיישב בתל אביב. הוא נקרא על שם אבי אביו, ר' נח ראזבסקי.

בילדותו למד בבית הספר היסודי הדתי 'נצח ישראל' בפתח תקווה, משם המשיך לישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. כדי לסיים תיכון עם תעודת בגרות עבר לירושלים ללמוד בבית הספר התיכון הציוני-דתי "מזרחי" (לימים תיכון הימלפרב), שם למד תלמוד אצל הרב ש"י זווין עורך האנציקלופדיה התלמודית.

באוגוסט 1948 גויסו ילידי 1931 לצה"ל והוא גויס עוד בטרם סיים את התיכון. באפריל 1949 נשלחו המגויסים לסיים את בחינות הבגרות בבית ספרם, וכעבור חצי שנה חזרו להשלים את שירות החובה.

עם שחרורו מצה"ל המשיך את לימודיו בירושלים בסמינר למורים 'מזרחי' (שממנו התפתחה לימים מכללת ליפשיץ). בסמינר התאפשר לו להמשיך בלימודי תלמוד אצל הרב זווין, ובמקביל להשתלם בתורת ההוראה, פדגוגיה ומתודיקה אצל חיים צבי אנוך. בעקבות גלי העלייה הגדולים בשנות ה-50 של המאה ה-20 נוצר מחסור חמור במורים, ולכן כבר כעבור שנת לימודים אחת בסמינר נשלח בסוף 1951 ללמד ברמת גן וכעבור שנתיים בבית הספר 'אמונים' בגבעתיים.

בט"ו באב ה'תשי"ג (1953) נישא לציפורה^[1] וסטמן שעסקה אף היא בהוראה. ב-1954 החל ללמוד משפטים.

לימודיו נקטעו באפריל 1956 כאשר בני הזוג נקראו בידי הרב אברהם משה פינגרהוט לפעילות ציבורית וחינוכית באלג'יריה הצרפתית. הוא נשלח עם אשתו בידי המחלקה לחינוך תורני בגולה של הסוכנות היהודית לבירה אלג'יר. הם עסקו בהוראה וחינוך בבתי הספר היהודיים בעיר וכן בפעילות להפצת הלכה. במסגרת פעילות זו יסדו פרס לכתיבה בנושא הלכתי בידי תלמידי בית הספר הרבני בעיר (עם בוגריו נמנה הרב אלעזר אלבז, רבה הספרדי של גבעת שמואל, וראשון הזוכים בפרס היה רנה גדז', לימים הרב הראשי לצבא צרפת).

עמינח שכר אולם לפעילות תרבותית תורנית וארגן את תנועת בני עקיבא באלג'יר. ב-1957 התמנה כנציג המחלקה לחינוך תורני בסוכנות המופקד על כל אלג'יריה, במסגרת תפקידו זה ערך ביקורי היכרות בכלל הקהילות הגדולות והקטנות באלג'יריה. בנסיעות אלו הגיע עד לעיירות מרוחקות בדרום המדינה ובאחת הקהילות, שבהן לא ביקר כהן במשך למעלה מעשור, שימש עמינח ככהן, בשלושה עשר טקסי פדיון הבן שנערכו בזה אחר זה במשך יומיים. בתקופה זו נחטפו ונרצחו שותפו לפעילות, יעקב חסן, וחברו ממחלקת העלייה בסוכנות, רפאל בן גרא הכט בידי אנשי החזית לשחרור לאומי של אלג'יריה (FLN).^[3]

ב-1959, עם שובו לישראל, חזר עמינח ללימודיו האקדמיים. במקום לימודי המשפטים שבהם החל חמש שנים קודם לכן ונקטעו, החל ללמוד באוניברסיטת תל אביב תלמוד ומקרא, ובשנת 1964 קיבל תואר ראשון.^[4] את לימודיו לתואר שני בתלמוד סיים עם עבודת גמר על תוקפם ההלכתי של נוסחי הגט. עבודת הדוקטורט שלו, בהנחיית פרופ' עזרא ציון מלמד, עסקה בעריכתה של מסכת קידושין בתלמוד הבבלי.

במקביל ללימודיו החל ללמד תלמוד בבתי ספר תיכוניים בפתח תקווה ובחולון. בעקבות הצלחתו בהקניית לימודים אלו, פרסם עמינח שלושה ספרי לימוד לתלמידי התיכון שהיו הספרים הראשונים להוראת התלמוד המותאמים לתיכון. עם הקמת האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך, כיהן כחבר בוועדה לתוכנית הלימודים בתלמוד, והשתתף בהכנת תוכניות לימוד חדשות לתלמוד. הוא השתתף בחיבור ספר על דיני שומרים לתלמידי התיכון וספר הדרכה למורה.

כבר בעת לימודיו לתואר ראשון, נענה לבקשת פרופ' בנימין דה-פריס והחל ללמד תלמוד למתחילים ומתקדמים בחוגים ללשון עברית, היסטוריה של עם ישראל, פילוסופיה יהודית, מקרא וספרות עברית. בעבודתו זו נחשף לצורך בספר מבוא לתלמוד שיתאים לתלמידי האוניברסיטה, וכדי למלא צורך זה יצר את ספרו "מהו תלמוד?".

לאחר השלמת הדוקטורט שלו, החל ללמד באוניברסיטת תל אביב במשרה מלאה כאיש הסגל עד הגיעו לדרגת פרופסור. בשנת 1977 התמנה כממלא מקום ראש החוג לתלמוד באוניברסיטה ואחר כך כראש החוג.

כראש החוג, עיצב את הקורסים כך שכל תלמיד ייחשף לצדדים השונים של הספרות התלמודית: מבואות לספרות התנאים ומבואות לספרות האמוראים, סוגיות בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, ספרות האגדה, ספרות הראשונים, ארמית בבלית וארמית ארץ ישראלית. ביבליוגרפיה ונושאים מרכזיים אחדים בהלכה כמו: מסורת ההלכה, ענייני אישות, ענייני ארץ ישראל ועוד. בין שיתופי הפעולה שיזם עם בית הספר לחינוך ועם המפקח על לימודי התלמוד במשרד החינוך, היה הכנס הבינלאומי לכבודו של חוקר התלמוד פרופ' דוד הלבני.

עם קבלת החלטת הממשלה לאפשר לימודי משפטים במכללות, התבטלו מסלולי שנת ה'קדם משפטים' שהונהגו באוניברסיטאות לסינון המצטיינים ביותר ללימודי משפטים. מסלול זה, בשנות קיומו, הביא חלק ניכר מתלמידי החוג לתלמוד בשנותיו האחרונות של עמינח כראש החוג, מקרב תלמידי שנת ה'קדם משפטים' שלא המשיכו ללימודי משפטים. ביטולו הביא להתמעטות ניכרת של התלמידים שבחרו ללמוד בו. כעשור לאחר פרישתו לגמלאות המשיך פרופ' עמינח ללמד תלמוד לתואר שני.

קריירה ציבורית

בימת הכבוד בפרס עמינח לשנת ה'תשע"ג, בית ציוני אמריקה תל אביב. נושא דברים: פרופ' נח עמינח

ערך מורחב – פרס עמינח

דודו של עמינח, נחמיה ואשתו מרים הקדישו את רכושם למלגות עבור תלמידי ישיבות ומחברי ספרים ומחקרים בעלי זיקה לרוח תנועת הפועל המזרחי, שנמנו על מייסדיה. המלגות ניתנו בידי אפוטרופוסי העיזבון ובהם ישעיהו ברנשטיין מהוגי הדעות של תנועת תורה ועבודה, פנחס קהתי מחבר הפירוש למשנה, אברהם מברך היו"ר הראשון של ותיקי הפועל המזרחי ודב קנוהל ממייסדי כפר עציון.

לאחר פטירת האפוטרופסים הופקד פרופ' עמינח על העיזבון והוא הקדיש את המשאבים ליצירת פרס ספרותי או מחקרי להישגים בולטים בתחומים אלו. "פרס עמינח" חולק במשך עשרים שנה במעמד מיוחד בבית ציוני אמריקה בתל אביב.

מחקריו

עריכת התלמוד הבבלי

בשורה של ספרים, חקר פרופ' עמינח את דרכי העריכה של מסכתות התלמוד הבבלי. מתודיקת המחקר היא להתחקות אחרי עריכת הסוגיות ושילוב מרכיביה של כל מסכת לכדי מסכת אחת. המחקר מברר אלו מקורות מכילה כל סוגיה במסכת שבה הוא עוסק, והאם כל מקור היה סדור למקומו על סדר המשניות כבר בתקופה מוקדמת להתגבשות הסוגיה התלמודית כפי שהיא מופיעה לפנינו. לגבי מקורות קדומים ינסה המחקר להתחקות אחרי המועד שבו שויך המקור למשנה זו, באיזה דור של האמוראים היה הדבר ואלו שינויים חלו בהתפתחות הסוגיה במשך דורות האמוראים עד לחתימת התלמוד. כל סוגיה מכילה מקורות תנאיים, מימרות של אמוראים, סיפורי מעשים, דברי אגדה, ענייני דרך ארץ ומוסר, פירושים ומונחי קישור. חלק מהמקורות השתמרו בצורתם המקורית וחלקם בתוכן ההלכתי בלבד. לגבי סיפורי מעשים, דברי אגדה וכיוצא בהם לא הקפידו על שימור מקורי, הן של הסגנון והן של הניסוח ועברו שינויים רבים.

היסודות למחקר השיטתי של עריכת המסכתות הונחו בידי י"נ אפשטיין ועמינח צעד בעקבותיו. במחקריו, ערך השוואות בין הסוגיות בתלמוד הבבלי ומקבילותיהם בתלמוד הירושלמי וכן ניתח את הסוגיות בהיבטים הסגנוני, ההלכתי וההיסטורי כרונולוגי.

למן עבודת הדוקטורט שלו, בה חקר את עריכת מסכת קידושין, הספיק לחקור ולפרסם את עיוניו בחקר עריכת המסכתות הללו (לפי סדר פרסום המחקרים): מסכת ביצה, מסכת ראש השנה, מסכת תענית, מסכת סוכה, מסכת מועד קטן, מסכת שבת, מסכת עירובין ומסכת ברכות.

המחקר של עמינח מרחיב את הדיון בתופעות ייחודיות לתלמוד הבבלי, כמו תופעת ציטוט הלכות בידי אמוראים בשם רבותיהם, וצירוף פרשנות עצמית ולשונות הרחבה לציטוטים אלו בידי התלמידים. דיון שהחל בו חנוך אלבק בספרו היסודי 'מבוא לתלמודים'. כן חקר את המקורות הבבליים שבתלמוד הירושלמי ואת המקורות הארצישראליים שבתלמוד הבבלי. וכן את סגנונות השמועות^[5] ואת הנטייה לאחידות הסגנון בתלמוד הבבלי.^[6]

מחקר תשובות גדולי אלג'יר

במהלך המאה ה-15 חיו ופעלו באלג'יר שלושה מגדולי הראשונים שחיברו ספרי שאלות ותשובות:

ריב"ש, רבי יצחק בר ששת - מגדולי חכמי ספרד ותלמידו של הר"ן. מחבר שו"ת הריב"ש, הוא נפטר בראשית המאה.
רבי שמעון בן צמח דוראן - מחבר שו"ת התשב"ץ בן שלושה החלקים וספרים חשובים נוספים בפילוסופיה, הלכה ופרשנות; אף הוא גלה לאלג'יר מספרד ונפטר לקראת סוף המחצית הראשונה של המאה.
רבי שלמה בן שמעון דוראן, 'הרשב"ש'. בנו של הרשב"ץ וממלא מקומו, שנפטר ב-1467. אף הוא כתב תשובות רבות בהלכה, ובהן החל פרופ' עמינח את מחקרו בחקר תשובות חכמי אלג'יריה.

מחקרו עסק בפתרונותיו של הרשב"ש לבעיות בענייני אישות והנהגת הקהילות שעמן עמד בקשרי הלכה. בפולמוסיו ההלכתיים של הרשב"ש עם חכמים יהודיים אחרים בני זמנו, ומחלוקת קשה בהיתר יבמה אחת עם חכם מתלמסאן שפרופ' עמינח זיהה כר' אפרים אנקווה.

ממחקר תשובות הרשב"ש הסתעף המחקר ליחסי חכמי אלג'יריה עם חכמי מרוקו וחכמים במדינות אחרות; השוואה בדרכי ההלכה בין הרשב"ש במקום מושבו באלג'יריה ורבי יוסף קולון, מהרי"ק, שישב באיטליה באותה תקופה; וסוגיות הלכתיות ספציפיות כמו בעיית משלוחי היין על ידי אנוסים מוולנסיה דרך מיורקה.

בקהילות אלג'יריה נהגו לפסוק בשיטת הרמב"ם ופרופ' עמינח חקר את גישתו של הרשב"ש לגבי הפסיקה של הרמב"ם, וגם הקדיש מחקר נפרד לדרך התגבשות תשובות הרשב"ש לכדי ספר שו"ת מסודר, גישתו של הרשב"ש בתשובותיו ולשונות הסיום והחתימה של תשובותיו.

כן חקר את תשובותיהם של חכמי פרובנס וחכמי שלוניקי שהשתקעו בספרי חכמי אלג'יריה במאה ה-15, והקדיש מחקר מיוחד להדפסת ספרי חכמי אלג'יריה בבתי הדפוס של ליבורנו במאה ה-18.

מחקר הרשב"ש וחכמי אלג'יריה הסתעף לחקר קהילות אלג'יריה בתקופתם. עמינח חקר את קהילת אלג'יר הבירה וחכמיה, שהייתה המרכז הרוחני ומוקד הפסיקה לכל הקהילות; את קהילת קונסטנטין וחכמיה ואת קהל תנס וחכמיו. במחקרו עמד על טעותם של היסטוריונים רבים שזיהו בטעות את קהל תנס בתשובות הרשב"ש עם העיר תוניס.

במסגרת מחקרו נחשף עמינח לכתב יד של רבי יוסף ששפורטש, שכפי שהתברר עמד בקשרי שו"ת עם הרשב"ש, אך כל אחד מהם אסף את תשובותיו בנפרד. מחקרו המקיף של פרופ' עמינח על תשובות רבי יוסף ששפורטש הביא אותו לההדיר את תשובותיו כנספח למחקרו.

ענייני ארץ ישראל בספרות התלמוד

מתוך מודעות ציונית נקלע עמינח עוד כסטודנט אל סבך המקורות העוסקים בארץ ישראל, הלכותיה וגבולותיה. בהיותו מרצה באוניברסיטת תל אביב בחר ללמד קורס בסוגיות הנוגעות לארץ ישראל, החל מהנאמר לגביה במקרא, בנביאים, וכלה במקורות התנאיים.

מחקריו עוסקים גם במושגים התלמודיים העוסקים בקדושת הארץ וההתייחסות ההלכתית הייחודית אליה: ירושה ראשונה ושנייה, קדושה ראשונה ושנייה, קדושה לשעתה וקדושה לעתיד לבוא, כיבוש וחזקה, כיבוש יחיד וכיבוש רבים ונושאים נוספים. מחקר מיוחד הוקדש לשאלת הארץ וגבולותיה אצל רבי יהודה הנשיא. מחקרים אחרים עסקו בתקנות יהושע בן נון, מצוות ישיבת ארץ ישראל, תולדות הכרעת הדין במצוות התלויות בארץ והשתלשלות התפילה לגשמים.

ספריו

עריכת מסכתות ביצה, ראש-השנה ותענית בתלמוד הבבלי: סידור, עריכה, גרסאות של גמרא, יחסי סוגיות, בבלי ירושלמי, תל אביב: בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב והוצאת א' לוין-אפשטיין - מודן, תשל"ז [מבוסס על 'עריכת מסכת קידושין בתלמוד הבבלי', ע"ד, תל אביב: תשל"ג]
עריכת מסכתות ביצה, ראש-השנה ותענית בתלמוד הבבלי: סידור, עריכה, גרסאות של גמרא, יחסי סוגיות, בבלי ירושלמי, תל אביב: בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ו
עריכת מסכתות סוכה ומועד קטן בתלמוד הבבלי: סידור, עריכה, גרסאות של גמרא, יחסי סוגיות, בבלי ירושלמי, תל אביב: בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשמ"ט
ר' יוסף ששפורטש וספר תשובותיו : חכם ודיין במלכות תלמסאן, תל אביב: בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, 1994
עריכת מסכתות שבת ועירובין בתלמוד הבבלי: סידור, עריכה, גרסאות של גמרא, יחסי סוגיות, בבלי ירושלמי, תל אביב: בית הספר למדעי היהדות ע"ש חיים רוזנברג, אוניברסיטת תל אביב, תשע"ו
מחקרים תלמודיים: בתלמוד הבבלי, בתשובות גדולי אלג'יר ובענייני ארץ ישראל, בשני כרכים, הרצליה: ספרי ניב, תשע"ט
עריכת מסכת ברכות בתלמוד הבבלי: סידור, עריכה, גרסאות של גמרא, יחסי סוגיות, בבלי וירושלמי, הרצליה: ספרי ניב, תשפ"ג

מלבד ספריו אלו, כתב את המאספים: 'בשבילי היצירה התורנית לדורותיה', ו'גדולי האחרונים: מרכזי תורה בארץ ישראל ובתפוצות במאות השש עשרה - תשע עשרה'. שנדפסו בכמה מהדורות בהוצאת האגף לתוכניות לימודים ופרסומים במחלקה לחינוך יהודי ציוני של הסוכנות היהודית (בשיתוף עם י. ניצן).

ספרי לימוד

דפים ממסכת בבא-מציעא, ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים, תל אביב: לוין אפשטין, תשל"ב
דפים ממסכת סנהדרין, ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים, תל אביב: לוין אפשטין, תשל"ג
דפים ממסכת בבא-בתרא, ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים, תל אביב: לוין אפשטין, תשל"ד
דיני שומרים, ספר לימוד לבתי ספר תיכוניים, משרד החינוך והתרבות, האגף לתוכניות לימודים, ירושלים תשל"ח
דיני שומרים: מדריך למורה, משרד החינוך והתרבות אגף לתוכניות לימודים, ירושלים תשל"ח
מהו תלמוד: חומר רקע וספר עזר לתלמיד לסטודנט ולמורה, תל אביב: דיונון, אוניברסיטת תל אביב, תשל"ט (ומהדורות נוספות)
תורת ארץ-ישראל, חוברת א': מצות ישיבת ארץ-ישראל, ההסתדרות הציונית המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה, ניו-יורק תשל"ט, 38 עמ' (בשיתוף עם י. ניצן)

Tora ,The Oral Tradition, an Outline of Rabbinic Literature throughout the Ages, Translated from the Hebrew by Haim Shacter and Larry Moscovitz. World Zionist Organization, department for Torah Education and Culture in the Diaspora' Jerusalem 1983 (With y. Nizan)
Tora,La tradicion Oral, Ezbozo de la Litertura Rabbinica a traves de las epocas, Traducido del hebreo por Arie Comay' Organizacion Sionista mundial' Deprtamento de educachin y cultura religiosa para la Diaspora' Jerusalem 1987

חיים אישיים

פרופ' נח וציפורה עמינח מתגוררים ברמת גן ולהם שלושה ילדים.

יען - רב-סרן במילואים, נשואה לעו"ד משה נוה ומתגוררת ברמת גן.
ראם עמינח - רואה חשבון, איש עסקים והיועץ הכספי לרמטכ"ל. אשתו היא רקפת רוסק עמינח, ששימשה מנכ"לית בנק לאומי.
אילת - עו"ד בשירות בתי הסוהר, נשואה לניר, ממנהלי חברת אלקטרה.