ניסן סלומינסקי

ניסן סלומינסקי
	ניסן סלומינסקי, 2012
לידה	10 בינואר 1946 (בן 78); כ"ח בטבת ה'תש"ו; רמת גן, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב
מפלגה	מפד"ל
סיעה	מפד"ל, האיחוד הלאומי-מפד"ל, הבית היהודי
	www.nissans.co.il
	12 במאי 1997 – 7 ביוני 1999; (שנתיים)
	17 בפברואר 2003 – 24 בפברואר 2009; (6 שנים)
	5 בפברואר 2013 – 30 באפריל 2019; (6 שנים)
כנסות	14, 16–17, 19–20
	1 ביוני 2015 – 30 באפריל 2019; (3 שנים)
	→ דוד רותם יעקב אשר ←
	17 באפריל 2013 – 1 ביוני 2015; (שנתיים)
	→ משה גפני משה גפני ←
	1981–1998; (כ־17 שנים)
	מרסל גנס ←
	יו"ר סיעת המפד"ל; מזכ"ל גוש אמונים;
	יו"ר סיעת המפד"ל; מזכ"ל גוש אמונים;

נִיסָן סְלוֹמְיַנְסְקִי (נולד ב-10 בינואר 1946, כ"ח בטבת ה'תש"ו) הוא חבר הכנסת לשעבר מטעם מפלגות מפד"ל והבית היהודי. כיהן כיו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ויו"ר ועדת הכספים והיה סגן נשיא מכון לנדר.

ביוגרפיה

ניסן סלומינסקי נולד ברמת גן לזוג הורים ילידי פולין. את השכלתו התיכונית רכש בישיבת בני עקיבא בנחלים. שירת בצה"ל בנח"ל מוצנח והשתחרר בדרגת סגן. למד באוניברסיטת בר-אילן וסיים תואר בפיזיקה ומתמטיקה וקיבל גם תעודת הוראה ביהדות. קיבל סמיכה לרבנות מישיבת כרם ביבנה, ולמד משפט עברי באוניברסיטת תל אביב.

כיהן כראש המועצה הראשון של אלקנה, ונשא בתפקיד זה משנת 1977 במשך למעלה מעשרים שנה. כיהן גם כמזכ"ל גוש אמונים וחבר מועצת יש"ע.

פעילות פוליטית

בבחירות לכנסת ה-14 הוצב במקום ה-10 ברשימת המפד"ל, ונכנס לכנסת לאחר פטירתו של ח"כ אברהם יצחק שטרן ביום העצמאות ה'תשנ"ז (12 במאי 1997). הוא כיהן עד 1999, ולאחר מכן לא נבחר לכנסת ה-15. נבחר לכנסת ה-16 (2003). בכנסת ה-16 היה חבר בשדולה המוניציפלית של הכנסת, יו"ר שדולת הגמלאים וחבר ועדת הכספים מטעם המפד"ל. בכנסת ה-16 הציב שיא של נוכחות מלאה (100%) בישיבות הכנסת. בכנסת זו היה אחד הח"כים הפעילים בתחום החקיקה. כיהן כיו"ר סיעת המפד"ל בכנסת וניסה לגשר על הקרע הגדול בין אפי איתם לזבולון אורלב על רקע תוכנית ההתנתקות. סלומינסקי לא עזב את הקואליציה יחד עם איתם והרב יצחק לוי, אלא נשאר במפד"ל לאחר פרישתם.

ב-12 בינואר 2006 נבחר לעמוד במקום השני ברשימת המפד"ל ובמקום החמישי ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל לכנסת ה-17.

בכנסת ה-17 היה חבר בוועדת הכספים ובמגוון רחב של שדולות, בהן השדולה החקלאית, השדולה למען ירושלים, השדולה הסביבתית-חברתית, השדולה למען חיילי המילואים (בה הוא היה החבר היחיד מאז מונה איתן כבל לתפקיד שר), בשדולה למען יונתן פולארד, בשדולה למאבק בתאונות דרכים, בשדולה למען ניצולי השואה ובשדולה למען יש"ע.

לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה זכה במקום הראשון בבחירות שנערכו במרכז המפלגה והוצב במקום השלישי ברשימת הבית היהודי לכנסת, אך הסכים^[^{דרוש מקור]} לוותר עליו לטובת צירופו של העיתונאי אורי אורבך. המפלגה קיבלה שלושה מנדטים בלבד ולכן סלומינסקי לא נבחר לכנסת ה-18, חרף לחצים על יו"ר הבית היהודי השר דניאל הרשקוביץ' להתפטר לשם כך מהכנסת, והעברת חוק שיאפשר לו לחזור לכהונתו בכנסת אם תסתיים כהונתו כשר.

במרץ 2011, עם מינויו של יעקב עמידרור לראש המועצה לביטחון לאומי, מונה סלומינסקי במקומו כסגן נשיא מכון לנדר.

בנובמבר 2012 נבחר למקום השני ברשימת הבית היהודי בפריימריס הראשון של הבית היהודי ולאחר האיחוד עם האיחוד הלאומי, הוצב במקום השלישי ברשימה המשותפת. נבחר לכנסת ה-19 והתמנה ליו"ר ועדת הכספים.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים נבחר למקום השלישי, ולאחר האיחוד עם האיחוד הלאומי הוצב במקום החמישי ברשימה. נבחר לכנסת העשרים והתמנה ליו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט.

בעבר התייעץ בקביעות עם רבו הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא בשאלות הלכתיות ופוליטיות.^[1]^[2]

ב-2016 הועלו נגדו טענות על הטרדה מינית של נשים אחדות. סלומינסקי הכחיש את הטענות.^[3] ב-18 בדצמבר 2016, הודיע שישעה את עצמו מהניהול בפועל של ישיבות ועדת חוקה חוק ומשפט כדי לאפשר בדיקה הוגנת.^[4] ב-3 בדצמבר 2017 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיק נגדו מחוסר ראיות, וזאת לאחר שהמתלוננת הראשית נגדו סירבה למסור עדות במשטרה.^[5]

ב-17 בינואר 2019 הודיע סלומינסקי על פרישה מהחיים הפוליטיים^[6].

חקיקה

בין החוקים שיזם סלומינסקי במהלך כהונתו בכנסת:

חוק פינוי ובינוי (פיצויים), הקובע כי אם רוב מיוחס של הדיירים בבית משותף הסכים להשתתף בעסקת פינוי ובינוי, והמיעוט מתנגד לכך מטעמים בלתי סבירים, ניתן יהיה לתבוע ממנו פיצויים עקב הנזק שנגרם בשל אי קיום העסקה.
תיקון לחוק ההתיישנות הקובע כי לעניין תביעות אזרחיות בשל תקיפה מינית של קטין או תקיפה מינית של בגיר עד גיל 21 בידי בן משפחה או תוך ניצול יחסי מרות, תתחיל תקופת ההתיישנות רק בהגיע קורבן התקיפה לגיל 28 (יחד עם רונית תירוש).
תיקון לחוק בתי המשפט המסמיך את בית משפט השלום להמשיך ולדון בתביעה שסכומה עולה על הסכום הקבוע בחוק, אם החריגה מהסכום נובעת מתוספת של ריבית או מפסיקת הוצאות משפט או שכר טרחת עורך דין.
חוק לקידום התחרות ולצמצום הריכוזיות: במסגרת היותו יו"ר ועדת הכספים טיפל סלומינסקי ביחד עם ח"כים נוספים בחוק שמטרתו להקטין את הריכוזיות במשק הישראלי ולמנוע פירמידות שליטה.^[7]
סייע בניסוח הסופי של חוק המאבק בטרור, חוק ממשלתי שקידמה שרת המשפטים איילת שקד.
תיקון לחוק יסוד: הכנסת, המאפשר להדיח, ברוב של 90 חברי כנסת שמתוכם לפחות עשרה מהאופוזיציה, חבר כנסת שהסית לגזענות, הסית לאלימות או הביע תמיכה בטרור ובמאבק מזוין נגד מדינת ישראל.^[8]

חיים אישיים

סלומינסקי גר באלקנה. בשנת ה'תש"ע קיבל סלומינסקי את אות "יקיר אלקנה".

התחתן עם מרשה יהודית לבית דולגין ונולדו להם שלושה ילדים. מרשה נפטרה בגיל 35 ממחלת הסרטן. נישא בשנית לארלט ולהם שני ילדים משותפים. סלומינסקי הוא גיסו של דב וינשטוק ("דובק").