זרזיר (יישוב)

יישוב בדואי בישראל
(הופנה מהדף עיאדאת)

זַרְזִירערבית: زرزير, לעיתים נקרא בית זרזיר) היא מועצה מקומית במחוז הצפון בישראל.

זרזיר
סמל המועצה המקומית בזרזיר
סמל המועצה המקומית בזרזיר
בית המועצה המקומית בזרזיר
בית המועצה המקומית בזרזיר
בית המועצה המקומית בזרזיר
שם בערבית زرزير
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הצפון
מעמד מוניציפלי מועצה מקומית
ראש המועצה עאטף גריפאת
גובה ממוצע[1] ‎184 מטר
סוג יישוב יישוב 5,000‏–9,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2024 (אומדן)[1]
  - אוכלוסייה 9,108 תושבים
    - דירוג אוכלוסייה ארצי[2] 186
    - מאזן מפוני חרבות ברזל[3] ‎0.02 אלפי תושבים
  - צפיפות אוכלוסייה 2,051 תושבים לקמ"ר
    - דירוג צפיפות ארצי[2] 117
תחום שיפוט[4] 4,440 דונם
    - דירוג ארצי[2] 203
32°43′29″N 35°13′20″E / 32.724732760793°N 35.2222571898647°E / 32.724732760793; 35.2222571898647
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[5]
3 מתוך 10
    - דירוג ארצי[2] 224
מדד ג'יני
לשנת 2019[4]
0.3404
    - דירוג ארצי[2] 243
לאום ודת[4]
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
אוכלוסייה לפי גיל[4]
גילאי 0 - 4 10.2%
גילאי 5 - 9 10.7%
גילאי 10 - 14 10.3%
גילאי 15 - 19 9.6%
גילאי 20 - 29 18.1%
גילאי 30 - 44 19.6%
גילאי 45 - 59 14.1%
גילאי 60 - 64 2.6%
גילאי 65 ומעלה 4.9%
לפי הלמ"ס נכון לסוף 2022
חינוך[4]
סה"כ בתי ספר 5
–  יסודיים 3
–  על-יסודיים 3
תלמידים 2,051
 –  יסודי 1,035
 –  על-יסודי 1,016
מספר כיתות 87
ממוצע תלמידים לכיתה 24.0
לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022)
פרופיל זרזיר נכון לשנת 2021 באתר הלמ"ס
הכפר עיאדאת בשנת 2011

היסטוריה

עריכה

ב־1968 צורפה שטח זרזיר למועצה אזורית יזרעאל, וזרזיר הוכרה כיישוב ב־1972. ב־1975 הוכר גם השבט עיאדאת ליישוב.זרזיר הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1996.[6]

אוכלוסיית זרזיר

עריכה

אוכלוסיית היישוב מורכבת מבני חמישה שבטים בדואים. מכיוון שהיישוב הוא רב שבטי, נקרא שמו על שם השם הגאגורפי ההיסטורי ח'ירבת זרזיר, שם שניתן למקום בזכות עצי הזית הרבים הגדלים בו שהיוו משיכה לזרזירים.[6]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2024 (אומדן), מתגוררים בזרזיר 9,108 תושבים (מקום 186 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"ב (2021-‏2022) היה 53.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2021 היה 7,265 ש"ח (ממוצע ארצי: 11,330 ש"ח).[7]

שבט מזאריב

עריכה

שבט זה הוא הגדול מבין שבטי זרזיר, הוא מונה כ-2,700 תושבים. הוא נקרא מזאריב על שם האזור הגאוגרפי הנמצא בו, ואדיות בצורה של מרזבים (מרזב: בערבית מזראב, רבים: מזאריב). רוב בני השבט עוסקים בתחום הביטחון (בצה"ל ובמשטרת ישראל ושירות ביטחון כללי). בראשית שנותיו של צה"ל הצטרפו בני השבט כגששים ליחידות העילית הבולטות ביניהן היו אגוז וסיירת שקד שלימים פיקד עליה עמוס ירקוני (עבד אל מג'יד מזאריב) שהיה לקצין הבדואי הראשון בצה"ל. בני השבט עוסקים בתחומים נוספים כגון: בחקלאות הכוללת בעיקר גדולים של צאן ובקר, ובתעשייה (בעיקר בתחום המַסגרות). שבט מזאריב מתחלק לארבע משפחות מרכזיות: חנאחנה (תת שבט של מטה השבטי: אל-נעים אשר שולטים כיום במדבריות סוריה וצפון ירדן), עבידאת ח'דור (בדואים מעיראק) וח'לאילה (שמוצאם מחברון, היא אל-ח'ליל). השבט מתנהל בצורה עצמאית ועם זיקה מינימלית ליישוב זרזיר. לשבט יש בית ספר יסודי, מסגד המנוהל באופן עצמאי, בית קברות עצמאי ואף ועד הנהגה פנימי אשר מובל על ידי מספר מצומצם של מכובדי השבט.[8] שבט זה כמו שאר השבטים מאופיין בדיאלקטיקת הלהג השונה משבטים אחרים, ובוודאי שונה גם מכפרים פלאחיים שבאזור. זה מתבסס בעיקר על התרבות הייחודית שפיתחו לעצמם בני שבט זה.

שבט גריפאת

עריכה

מוצאו של השבט הוא משבט ערב אל־מוואלי השוכן כיום בצפון סוריה. במאה ה־18 גיוייסו מהשבט לוחמים להגנה על עלי, בנו של דהאר אל-עומר שעמו היו בברית הגנה ועם הזמן התגבשו לשבט עצמאי בגליל.ב־1946 קנה מוח'תר שבט ג'ריפאת קרקעות מהכפר עילוט בפיצויים שקיבל מקק"ל תמורת פינוי שטחים במפרץ חיפה בהם התגורר שבטו.[6] מונה 2,500 נפשות. בני השבט משויכים לאב אחד, כל בני השבט קרובי משפחה ובעלי יחוס משפחתי מדויק וברור בשונה משבטים אחרים. בני השבט מתגוררים במקום אחד ואחוז האקדמאים מביניהם גבוה יחסית לשבטים האחרים. ראש המועצה המקומית משנת 2013 הוא עאטף גריפאת, בן לגרעין המייסד של היישוב זרזיר משבט גריפאת. השבט מתנהל פנימית לפי חוקי השבטים הבדואים. חיצונית, בני השבט מנהלים את העניינים יחד עם ראש המועצה לפי חוקי המדינה. רבים מבני השבט משרתים בכוחות הביטחון ובמערכת החינוך וחלק גדול עוסקים בגידולי צאן וסחר בבעלי חיים, במשלח יד פרטיים, ושכירים בענף החקלאות.

שבט אלהייב אבו סיאח

עריכה

מוצאו של שבט אלהייב אבו סיאח משבט אל־ג'בור, שבט תימני שנדד במאה ה־17 לחצי האי ערב ומשם לעיראק וסוריה. בתחילת המאה ה־19 הביא סכסוך על אדמות מרעה את השבט לנדוד לכיוון נהר חבור, ובאמצע המאה ה־19 התיישבו בדרום עמק החולה. התחזקות השבט הביאה לפיצולו בידי הממשל הע'ותמאני, ואחת ממשפחותיו הגיעה לאזור החורש בזרזיר ב־1943 והתיישבה בגבעת אבו סיאח.[6]

השבט קשר את גורלו בגורל העם היהודי עוד מימי המנדט הבריטי, ברית שנוסדה על ידי שייח' השבט חוסיין אל-הייב, "אבו יוסף", מכפר בית זרזיר שבגליל התחתון ומפקד הפלמ"ח יגאל אלון, שפעל לצרף לפלמ"ח פלוגה של 70 בדואים שכונתה "פל-הייב". חוסיין אלהייב היה גם הבדואי הראשון בישראל שקיבל דרגת אלוף-משנה, הדרגה הגבוהה ביותר שקיבל בדואי (לאחריו קיבלו שני בני הכפר זרזיר דרגה זו), וזאת לאור שירותו ביחידת הגששים בצה"ל, יחידה שהיה עבורה האב והמייסד[9]. רבים מבני שבט אלהייב נהרגו עוד לפני קום המדינה וכן במערכות ישראל. מייסד ומקים המועצה המקומית בזרזיר בשנת 1996 הוא סגן-אלוף חסן הייב שכיהן עד שנת 2013 ברציפות כיו"ר המועצה המקומית בכפר וכיו"ר הפורום הבדואי בארץ. השבט נחשב לשבט הגדול מבין השבטים הבדואים בצפון הארץ (זרזיר, טובא, עיילבון, וערב אל-הייב) ואף נחשב לאחד מחמשת השבטים הבדואים הגדולים בעולם בעל מורשת היסטורית.

שבט ג'ואמיס

עריכה

שבט ג'ואמיס מונה כ-1,200 נפשות שכולם קרובי משפחה. בני השבט עוסקים בתחום הביטחון (בצה"ל ובמשטרת ישראל), בחקלאות ובתעשייה בעיקר בתחום המסגרות. לשבט יש בית ספר יסודי עצמאי, מסגד, בית קברות, וועד הנהגה פנימי אשר מובל על ידי מספר מצומצם של מכובדי השבט.

שבט עיאדאת

עריכה

השבט מונה כ-1,000 נפשות שכולם קרובי משפחה. השבט נחשב לשבט משכיל מבחינת שיעור האקדמאים בו. מקורו של השבט מבדואים נודדים מאזור סוריה ולבנון, והוא התיישב בזרזיר בשנת 1974[10]. עיקר התעסוקה לבני הכפר בהוראה במשרד החינוך ובתעשייה במפעלים הנמצאים באזור. חלק גדול מהשבט משרת בצה"ל.

 
מסגד ביישוב

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא זרזיר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
  2. ^ 1 2 3 4 5 לטבלת הדירוג המלא.
  3. ^ מאזן מפוני מלחמת חרבות ברזל: מספר מפונים שנקלטו במועצה המקומית פחות מספר מפונים שפונו ממנה, מבוטא באלפי תושבים. מתוך אתר למ"ס, המתבסס על מערכת "יחד" (של מערך הדיגיטל הלאומי) נכון ל-סוף אוקטובר 2024 (אומדן).
  4. ^ 1 2 3 4 5 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2022
  5. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  6. ^ 1 2 3 4 ארנון מדזיני, זרזיר: גאוגרפיה חברתית ופוליטית של יישוב בדווי רב-שבטי בגליל, אופקים בגאוגרפיה 98, 2020, עמ' 33–53‏, JSTOR 27163211
  7. ^ פרופיל זרזיר באתר הלמ"ס
  8. ^ ד"ר תומר מזאריב, תהליך השתלבות הבדווים בערים ובכפרים הערביים בגליל: היבטים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים, מתחילת המאה ה-18 ועד לסוף המאה ה-20, חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2016
  9. ^ שי לוי, ‏סודות המעקב נחשפים: כך עובדת יחידת הגששים, באתר ‏מאקו‏, 24 באפריל 2014
  10. ^ שם