פנחס ולרשטיין

פנחס ולרשטיין (נולד ב-1949) הוא פעיל פוליטי וחברתי ביהודה ושומרון, מראשי גוש אמונים ומועצת יש"ע לשעבר. שימש במשך 29 שנה כראש מועצת מטה בנימין, שהיה ממקימיה. בין 2008 ל-2009 שימש כמנכ"ל מועצת יש"ע.

פנחס ולרשטיין

לידה	1949 (בן 70 בערך) כפר אתא
מדינה	ישראל
השכלה	אגרונומיה
מזכיר וראש מועצת מטה בנימין 1979 – 2008 (כ־29 שנים) → ראשון בתפקידו אבי רואה ←
מנכ"ל מועצת יש"ע 2008 – 2009 (כשנה)
מראשי גוש אמונים

תוכן עניינים

ביוגרפיה

ולרשטיין נולד וגדל בכפר אתא. הוא למד בישיבת הדרום ברחובות, שירת בנח"ל ונפצע במלחמת ששת הימים. לאחר פציעתו, עלה לגלבוע בניסיון להיות קיבוצניק. הניסיון לא צלח, והוא החל ללמוד לתואר ראשון בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות.

ולרשטיין שימש מחנך כיתה במשך שש שנים בבית הספר האזורי של מועצה אזורית שפיר. ב-1975 היה בין מייסדי ההתנחלות עפרה, ומונה למזכירו, וב-1979 מונה למזכיר מטה בנימין ושימש ראש מועצה עד נובמבר 2008. ב-2008 נבחר למנכ"ל מועצת יש"ע.

בתאריך 11 בינואר 1988 נתקל ולרשטיין בעשרות נערים שהציתו צמיגים וידו אבנים לעבר רכבו. הוא ירה צרור אוטומטי לעבר הקרקע ומהנתזים נהרג הנער הפלסטיני רבאח ר'אנם אחמד. מפקד פיקוד מרכז דאז האלוף עמרם מצנע גיבה את פעולתו של ולרשטיין. למרות זאת, הואשם ולרשטיין תחילה בהריגה, ובעקבות הסדר טיעון הורשע בגרימת מוות ברשלנות ונידון ל-4 חודשי מאסר אותם ריצה בעבודות שירות ול-12 חודשי מאסר על תנאי. בגזר הדין, סיכם השופט עזרה הדיה את המקרה:

"המקרה שלפנינו הוא ללא ספק מצער ביותר, מה גם שקופחו בו חיי אדם. אולם, יחד עם זאת, אין לשכוח שהמנוח וחברו זיאד, שכפי הנראה היו פעילים ב"אינתיפאדה", היו "התוקפים", שבמעשיהם האלימים ובהתנהגותם הבוטה והתוקפנית איימו על שלומו, גופו ואף על חייו של הנאשם, הנתקף. כתוצאה מכך, הנאשם חש עצמו מאויים ובסכנה ונאלץ, בתנאי לחץ ומצוקה, להשתמש בנשקו, להגנתו, תחילה ביריות אזהרה, ולאחר מכן, משתוקפיו לא נרתעו ולא הרפו ממנו, ביריות לעבר הקרקע, שקליעים מהם נתזו ופגעו במנוח ובחברו. הוא הועמד לדין, בכתב האישום המתוקן (מסמך ב') משום שבנקטו באמצעי הגנה נוכח האיום והסכנה וכדי להרחיק מעליו את תוקפיו ולהרתיעם, הוא נהג בחוסר זהירות בכך שלא רק שירה לעבר הקרקע אלא גם בצרורות."

בשנת 2005, ביחד עם בנצי ליברמן, היה מראשי המחאה נגד תוכנית ההתנתקות ועמד מאחורי העצרות וההפגנות בכפר מימון, בנתיבות, ובאופקים, והסתננויות ליישובי גוש קטיף וצפון השומרון, כשהם הוכרזו שטח צבאי סגור. ולרשטיין הוביל קו פייסני יחסית, בקרב מתנגדי ההתנתקות, והדבר עורר עליו תרעומת של פעילים רבים. כתוצאה מכך מועצת יש"ע שינתה את פניה בשנה הבאה והוא נאלץ לפרוש מתפקידו ב-2008.

בינואר 2010 הודיע על פרישה מתפקידו במועצת יש"ע, בעקבות מחלוקת עם ראש המועצה דני דיין לגבי אופי המאבק בהקפאת הבנייה בהתנחלויות, ולאחר שגינה הנפת שלטי מחאה בטקסים צבאיים ואת מדיניות תג מחיר. לאחר פרישתו בירך עליה חבר הכנסת יעקב כץ (כצל'ה) מהאיחוד הלאומי, ואמר: "ולרשטיין הזדהה יותר עם העוקרים מאשר עם העקורים מתוך הממלכתיות. הוא מייצג קו פחדני עלוב ומתרפס שהשתמשו בו הרבה בגוש קטיף. המהלך שלו להתפטר הוא מהלך נכון. הוא נשבר והרגיש שהוא לא יכול לייצג יותר את הציבור הזה. טוב שהוא הלך, טוב שהוא היה ואנחנו מאחלים לו הצלחה בהמשך דרכו".

בשנת 2010 מונה ולרשטיין לאחראי על ההתיישבות בנגב ובגליל של תנועת אמנה.

הקטע מכביש 463 המחבר בין גוש טלמונים לבין בית אל, ועוקף את רמאללה מצפון-מערב, מכונה "ציר ולרשטיין" מאחר שולרשטיין היה זה שלחץ והביא לסלילתו.

ולרשטיין ידוע כבעל גישה ממלכתית למוסדות השלטון. הוא מתנגד לסירוב פקודה ומגנה פעילות קיצונית של ארגונים ביש"ע כדוגמת מדיניות תג מחיר.

ולרשטיין מתגורר בעפרה, נשוי לאסתר ואב לשבעה ילדים.

לקריאה נוספת

• עפרה לקס, ציר ולרשטיין, בהוצאת ידיעות ספרים 2019

קישורים חיצוניים

• ירעם (אטיה) נתניהו, שליפות עם פנחס ולרשטיין, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2005
• עמנואל שילה, ‏הגיע הזמן להעביר את השרביט, באתר בשבע - ערוץ 7, 19 באפריל 2007
• אפרת וייס, פרסום ראשון: פנחס ולרשטיין פורש ממועצת יש"ע, באתר ynet, 11 בינואר 2010
• עוזי ברוך, מנכ"ל מועצת יש"ע פורש מתפקידו, באתר ערוץ 7, 11 בינואר 2010
• רונית מזרחי, עמית בוניאל, בגובה העיניים עם פנחס ולרשטיין, באתר nrg‏, 15 בינואר 2010
• שי ניר, ‏המתנחל החרד, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 1 בדצמבר 2016
• רענן שקד, ‏פנחס שירות, באתר "ידיעות אחרונות", 16 בינואר 2019
• קרני אלדד, ‏תפקיד בשם פנחס, בעיתון מקור ראשון, 20 בפברואר 2019