פתיחת התפריט הראשי

פרשת השמדת מנות הדם של עולי אתיופיה

פרשה משנת 1996, הנוגעת למדיניות מגן דוד אדום בעניין מנות דם שנתרמו על ידי עולים מאתיופיה
מנת דם שנאספה על ידי מד"א ועליה הכתובת "לא לשתמש בגלל שהוא מיאתיופיה" (השגיאות במקור). התמונה לקוחה מעיתון מעריב.

פרשת הדם נוגעת למדיניות שהונהגה בחשאי בשירותי הדם של מגן דוד אדום בין השנים 1984-2017. על-פי המדיניות, שלא הובאה לידיעת משרד הבריאות והוסתרה מן התורמים עד חשיפתה בשנת 1996,[1] הושמדו כמעט כל מנות הדם שנאספו מעולים מאתיופיה ומצאצאיהם. יישום המדיניות באופן גורף כלפי קבוצה אתנית שלמה עורר ביקורת קשה בציבור הישראלי,[2][3][4] בתקשורת העולמית[5][6][7] ובספרות המדעית.[8][9][10]. שתי ועדות ציבוריות מתחו ביקורת על שירותי הדם של מד"א והמליצו על ביטול מדיניות ההחרגה, בשנת 1996 ובשנת 2015, אולם זו בוטלה בפועל רק ביולי 2017. נכון לשנת 2019 ממשיכים שירותי הדם של מד"א לקבל דם מאוכלוסיות סיכון ולהטעות את התורמים אודות "ביטוח דם" שמעולם לא ניתן להם, בניגוד להמלצות שאימץ משרד הבריאות בשנת 2016.

השמדת מנות הדם נחשפה ב-24 בינואר 1996 על ידי העיתונאי רונאל פישר בעיתון מעריב.

רקעעריכה

בעירוי דם מועבר דם או רכיבי דם מאדם בריא אל אדם הזקוק לתוספת לנפח הדם בשל דימום, או למרכיבי דם מסוימים בשל ירידה באיכות הדם. מנות הדם לעירוי נלקחות באמצעות תרומת דם. בהעברת הדם יש סיכון להעברת מחלות מהתורם לחולה, ועל כן כל מנות הדם נבדקות לפני שמשתמשים בהם. עם זאת, בחלק מהמחלות, קיימים חלונות זמן בהם הבדיקות אינן רגישות דיין כדי לזהות נוכחות של גורמים מחוללי מחלה בדגימות הנלקחות ממנת הדם. כמו כן קיימים מקרים נדירים בהם מנות דם נגועות בגורמים מחוללי מחלה אינן מזוהות בבדיקות, בין אם כתוצאה מטעות אנוש ובין אם מסיבות אחרות. על כן, בתרומות דם נהוג לסנן את המועמדים לתרומה על סמך שורה ארוכה של תבחינים, שתכליתם למזער את הסיכון הנשקף למקבלי תרומות הדם. התבחינים העיקריים נוגעים למחלות המסכנות את התורם או את הנתרם, התנהגות התורם (פעילות מינית, הזרקת סמים, ניזום, קעקועים וכו') ושהייה במדינות אנדמיות למחלות זיהומיות נבחרות.

מקצת התבחינים מעוררים רגישות פוליטית במדינות שונות, היות והם מתייגים קבוצת אוכלוסיה שלמה, בריאה ברובה. עם זאת, קיימת הסכמה כללית כי זכותו של אדם הנמצא בסכנה לקבל דם נקי מזיהומים גוברת על הזכות לתרום דם, ככל שקיימת זכות כזו. בפרט, בנקי דם המספקים מאות אלפי מנות דם בשנה נדרשים לנקוט מדיניות שמרנית במיוחד למזעור הסיכון הנשקף לנתרמים, בכדי להפחית ככל הניתן את תדירות ההדבקה של מטופלים ממנות מזוהמות. בניהול סיכונים מכונה גישה זו ALARP (אנ') - הקטנת הסיכון לרמה הנמוכה ביותר האפשרית מבחינה מעשית (as low as reasonably possible) - תוך שמירה על מידתיות בין הסיכון לבין המגבלות הננקטות והמשאבים המושקעים במניעתו.[11]

השמדת תרומות הדםעריכה

ב-27 במרץ 1986 שלחה ד"ר שולה בר-שני, מנהלת שירותי הדם של מד"א דאז, מכתב למתרימי הדם ובו נאמר בין היתר:

לפי הוראות משרד הבריאות אין להשתמש בדם של עולים מאתיופיה לעירוי, אי לכך הנכם מתבקשים לא להתרים עולים מאתיופיה. באם המצב מחייב תרומת דם יש לרשום על השקית "למחקר בלבד".

יצחק נבון, הוועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון, משרד ראש הממשלה, תשנ"ו-1996, עמוד 16

ועדת הבירור הממלכתית שבחנה את פרשת הדם בשנת 1996 לא הצליחה לקבוע מי נתן את ההוראה להשמיד את מנות הדם ומה היו שיקוליו, נוכח גלגול האחריות ההדדי בין משרד הבריאות לבין מגן דוד אדום לאחר חשיפת המדיניות.[12] שרי הבריאות אהוד אולמרט, חיים רמון ואפרים סנה נשאלו ע"י הוועדה אם ידעו או נידון בנוכחותם כי לא יתרימו את יהודי אתיופיה, כי תרומותיהם יסומנו וכי הסימון יאפשר את השמדת הדם. שלושת השרים העידו כי לא ידעו זאת, וכי לדעתם השמדתם תרומות הדם בחשאי היתה אוילית.[13] גם מנכ"לי משרד הבריאות שכיהנו בתקופת השרים האמורים טענו כי לא ידעו על השמדת תרומות הדם.[13] השר אפרים סנה, שכיהן כשר הבריאות בתקופת פעילות ועדת נבון, העיד כי בתום חיפושים רציניים לא נמצאה כל אסמכתא להוראה מעין זו מטעם משרד הבריאות.[14] נמצא רק חוזר שהפיץ ב-8 בינואר 1984 מנהל שירותי האשפוז במשרד הבריאות, ד"ר משה משיח, המנחה את מנהלי בתי החולים לערוך בדיקות מלריה לכל חולה מקרב יוצאי אתיופיה המגיע לבית החולים, לאור מקרי המלריה והצהבת הנגיפית מסוג B שהתגלו בקרב עולים במבצע אחים. בהמשך אותו מכתב נאמר:

באשר להתרמת דם מעולים חדשים מאתיופיה נמסר לנו כי בדיקות סרולוגיות אשר בוצעו במספר קבוצות של עולים כנ"ל, אשר הגיעו ארצה בשנים האחרונות, מצביעות על נוכחות של נגיפי HBs Ag באחוז גבוה (8-12%). במצב זה יש לרשום בעת התרמת דם מעולים מאתיופיה בטופס המלווה את פעולת ההתרמה את מקור הדם, היינו יש לציין "עולה מאתיופיה". הואילו להביא זאת לידיעת בנק הדם במוסדכם...

יצחק נבון, הוועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון, משרד ראש הממשלה, תשנ"ו-1996, עמוד 15.

לטענת ד"ר משיח, כל כוונת מכתבו הייתה להזהיר את מי שמטפל בדם להישמר בעת הטיפול בדם - קודם שנקבע בבדיקה האם הדם נגוע בנגיפים המחוללים צהבת. ד"ר משיח הוסיף ואמר: "... המסמך הזה בהחלט כתוב בו רק מה שכתוב בו ולא מה שמישהו היה רוצה שיהיה כתוב בו. לא כתוב בו וזה לא במקרה, שמסמנים את הדם כדי לשפוך אותו. אפילו לא כתוב בו שמסמנים את הדם כדי לא להשתמש בו..." (דו"ח נבון, עמוד 30) כשנשאל אם ההוראה "לסמן יהודי אתיופיה" משמעה "להתרים, לא לבדוק, לא להשתמש, להשמיד את הדם?" השיב ד"ר משיח "חד משמעית, לא. כל מי שחושב כך מחפש לעצמו כיסוי ולא יותר מכך." (דו"ח נבון, עמוד 39)

מכתב זה פורש כלשונו על ידי מנהלי בתי החולים והוראותיו יושמו בבנקי הדם של בתי החולים. לעומת זאת, בשירותי הדם של מגן דוד אדום, האוספים כ-90% מהדם הנתרם בישראל, הושמדו בין השנים 1984-1996 כמעט כל תרומות הדם של עולים מאתיופיה וצאצאיהם, ללא ידיעת משרד הבריאות ומבלי ליידע את התורמים. נעשה שימוש רק במספר מצומצם של תרומות דם מקבוצת אוכלוסיה זו, שהשתייכו לסוגי דם נדירים המבוקשים במיוחד. מדיניות ההסתרה חדלה עם חשיפת הפרשה בתקשורת בינואר 1996, אולם השמדת תרומות הדם נמשכה עד יולי 2017, למרות המלצות לשנותה שהוגשו לראש הממשלה ביולי 1996.

הסערה הציבוריתעריכה

פרשת הדם עוררה שלושה גלים עיקריים של מחאה ציבורית: הראשונה עם חשיפתה בשנת 1996, השנייה בשנת 2006 והשלישית בשנת 2013.

מחאת 1996עריכה

התייחסותה של מסקי שיברו לפרשת הדם, עמוד השער של מעריב, 29 בינואר 1996

לא נסתפק בוועדה שתבדוק את האירועים הקשורים בבנק הדם. אנחנו דורשים שיטפלו בבעיות האמיתיות: חינוך ברמה נאותה, שינוי מהותי בדרך בה מתייחסים לחיילים שלנו, ויחס שווה מצד משרד הבריאות. לא נקבל את הפרסום של סקירות וסטטיסטיקות בדבר מספר נשאי האיידס בקהילה האתיופית כל עוד לא בודקים באופן דומה איש מהאוכלוסיה הכללית, או מקרב מהגרים מברית המועצות לשעבר, מברזיל, מצרפת, או מכל מקום אחר בעולם הנאור בו יש איידס. אנחנו דורשים שיפרסמו את הסטטיסטיקות המלאות לא רק עבור הומוסקסואלים ואתיופים, אלא עבור כלל החברה. (...) מה שקרה אתמול היה בלתי נמנע. כואב לי שקציני משטרה נפצעו בהפגנה, ואני מאחלת להם החלמה מהירה. חבל מאד שזה קרה, אבל חייבים להבין שזו היתה תולדה של מציאות בלתי אפשרית, שבה הקהילה האתיופית לא "נשמעה" עד היום, והיחסים איתה לא נוהלו כראוי (...) אני מקווה שמעתה ואילך אנשים יהיו קשובים יותר ויגלו הבנה רבה יותר לבעיות שעמן מתמודדת הקהילה האתיופית. ואני מקווה שלעולם, לעולם לא יהיה צורך בהפגנה נוספת מסוג זה.

[5], עמודים 158-159

ב-24 בינואר 1996 פרסם העיתונאי רונאל פישר בעיתון מעריב כי מנות דם הנתרמות על ידי עולים מאתיופיה מועברות להשמדה. החשיפה, תחת הכותרת "שקר הדם האתיופי", עוררה תחושות זעם ועלבון ממספר טעמים:

  • העובדה שהתייחסו לכל כהי העור, בין אם נולדו בישראל או באתיופיה, כקבוצת סיכון בריאותית[15][16][6].
  • העובדה ששרותי הדם של מד"א פרסמו את שיעורי הנשאות של נגיף HIV בקרב ילידי אתיופיה, מבלי לפרסם נתונים דומים עבור מחלות זיהומיות בקרב ילידי ישראל, ברה"מ, ברזיל וצרפת[17].
  • העובדה שהסתירו מהתורמים את הכוונה להשמיד את תרומת דמם מבלי להשתמש בה[18][19][7].
  • הזיקה שנוצרה בין החלטה זו לבין פרשיות אחרות הנוגעות לעלייה מאתיופיה, בהן ההמתנה הממושכת לעלייה לישראל שגבתה את חייהם של אלפי יהודים במחנות בסודאן, והטלת הספק ביהדותם של העולים מאתיופיה על ידי חלק מהממסד הדתי והפוליטי[20][21].
  • תחושת ההשפלה משפיכת דם העולים, שחשו כי 'דמנו הוא נשמתנו' (ביטוי באמהרית הנגזר מהביטוי המקראי "הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ" (דברים יב כג)[22]) וכי דמם הופקר[23][24][22].
התייחסותו של מולגטה, עובד משרד הקליטה שעלה מאתיופיה בשנות השמונים, לפרשת הדם, 25 בפברואר 1996

הם זורקים לנו את הדם כי הם לא רוצים אותנו כאן. אבל לי לא אכפת יותר מה הם חושבים. הם אומרים לנו להוריד את המכנסיים [בשביל ברית מילה], אפילו לאנשים מבוגרים! התורה מצווה לימול פעם אחת, בגיל שמונה ימים, לא פעמיים... יש להם רבי מת והם אומרים שהוא המשיח - האם זה מה שהתורה אומרת? זו פשוט עבודת אלילים! אני יודע מי אני ואם מישהו לא מקבל אותי, לא אכפת לי ממנו. יש לי ילדים וכך אני מורה להם גם.

[5], עמוד 168

חשיפת פרשת הדם ותגובות שרותי הדם של מד"א הובילו ביום ראשון ה-28 בינואר 1996 להפגנה של בין שמונת אלפים לעשרת אלפים עולים מאתיופיה מול משרד ראש הממשלה בירושלים[25]. הם נשאו שלטים כגון "לא ניתן דמנו הפקר", "עם אחד, דם אחד", "אנחנו שחורים אבל הדם שלנו אדום", "אנחנו יהודים כמוך: עצרו את האפרטהייד הגזעני"[26][27]. המשטרה, שהעניקה רישיון להפגנה של 850 איש, לא תגברה את כוחותיה למול המפגינים הרבים, לאור ניסיונה בהפגנות השקטות של עולי אתיופיה בשנות השמונים והתשעים[28]. השוטרים במקום ניסו לפזר את אלפי המפגינים בעזרת אלות וזרנוקי מים, אך משמקצת המפגינים יידו לעברם אבנים עברו לירי כדורי גומי ורימוני גז מדמיע[29]. 41 שוטרים ולמעלה מעשרים מפגינים נפצעו בהפגנה, בה ניזוקו כמעט כל המכוניות בסביבת משרד ראש הממשלה [30][6]. הן המפגינים והן השוטרים השוו בין אלימות המפגינים והשוטרים לבין פיזור הפגנות אלימות בימי האינתיפאדה [31]. החוקר אורי בן אליעזר טען כי השמדת מנות הדם הייתה עבור ישראלים אתיופים צעירים רגע הפכו לקבוצה המובדלת על בסיס גזע בחברה הישראלית[27]. ח"כ פרופ' יורם לס, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר וחבר כנסת בעת חשיפת הפרשה, טען כי מדיניות ההשמדה היא "גזענית וחסרת הצדקה מדעית"[6]. לדבריו, שיעור ההידבקות באיידס גבוה בהרבה בארצות הברית מאשר בישראל ובכל זאת איש מעולם לא שקל למנוע מיהודים אמריקאים לתרום דם[6]. פרופ' לס הוסיף וטען כי "אי אפשר להעליב אנשים ולהונות אותם על ידי לקיחת דם מוורידיהם והשלכתו לאשפה"[6]. גלי הביקורת אודות מדיניות מד"א חדלו כעבור חודש, בעקבות סדרת פיגועי התאבדות שפקדו את ערי ישראל בחודשים פברואר-מרץ 1996[32].

בעיצומה של ההפגנה זומן מארגנה אדיסו מאסלה ללשכת ראש הממשלה שמעון פרס, שהבטיח לו להקים ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את פרשת הדם לצד שאר היבטי היחס המפלה כלפי יהודי אתיופיה[33]. "השגנו ביום אחד מה שלקח לתימנים ארבעים שנה להשיג!" זעק מאסלה בפני המפגינים בצאתו מן הפגישה, כשהוא מתייחס לוועדת החקירה הממלכתית שהוקמה בשנת 1995 לחקירת פרשת ילדי תימן[33]. בפועל הוקמה ועדת בירור ציבורית בעלת סמכויות מוגבלות יותר, בראשות הנשיא לשעבר יצחק נבון.

מחאת 2006עריכה

בתחקיר עיתונאי שפרסמה חברת החדשות של ערוץ 2 בתאריך 31 באוקטובר 2006 נחשף כי לא נעשה שימוש בתרומות הדם של עולים מאתיופיה.[34] בעקבות התחקיר התחדשו ההפגנות אודות פרשת הדם, הפעם בהובלת צעירים שהוריהם עלו מאתיופיה.[35][36] בעקבות המחאה הבטיח שר הבריאות יעקב בן יזרי להקים ועדה מקצועית שתבחן כיצד ניתן לפתור את הסוגיה, אולם זו לא הוקמה בפועל.[37] עם זאת הביאה המחאה לעדכון הנחיות מד"א ב-15 באפריל 2007, כך שילידי ישראל שהוריהם עלו מאתיופיה יוכלו לתרום דם, בדומה לשאר ילידי ישראל[37][38]. על אף טענות מד"א משנת 2007 כי "מעולם לא נאסר על אתיופים ילידי ישראל לתת תרומת דם"[38], עמדה ועדת נבון עוד בשנת 1996 על האבסורד שבפסילת דמם של ילידי הארץ רק בשל מוצא הוריהם[39] והמליצה פה אחד לבטל הנחיה זו [40], אולם המלצותיה לא יושמו.

מחאת 2013עריכה

בדצמבר 2013 סירב צוות מד"א להתרים דם מחברת הכנסת פנינה תמנו-שטה, שעלתה מאתיופיה בגיל 3, בתואנה כי לבני העדה האתיופית יש "סוג דם מיוחד".[41][42] בעקבות זאת סילק יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין את צוות מד"א מהכנסת והושמעו גינויים חריפים מצד נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים ונבחרי ציבורי נוספים.[3] מנהלת שרותי הדם של מד"א טענה כי צוות המתרימים נהג על פי נהלי משרד הבריאות, אשר פוסלים לקיחת דם ממי ששהה שנה או יותר במדינה שבה שכיחות האיידס גבוהה.[41] בעקבות המחאה הציבורית, שהקיפה הפעם גם מגזרים נוספים מלבד ציבור העולים מאתיופיה, מינתה שרת הבריאות יעל גרמן ועדה מקצועית במשרדה לצורך "בחינת תרומות דם מאוכלוסיות המוגדרות כיום כאוכלוסיות בסיכון", בראשות פרופסור מנפרד גרין.

ועדת נבוןעריכה

הסערה הציבורית עם חשיפת פרשת הדם הביאה להקמת ועדת בירור ציבורית בראשות הנשיא לשעבר יצחק נבון. הוועדה התבקשה לבדוק "את פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה, על היבטיה השונים, כולל השלכותיה החברתיות והציבוריות"[43]. בניגוד להבטחות שניתנו ביום ההפגנה, לוועדה לא הייתה סמכות להורות על התייצבות לדין (subpoena) ודיוניה צומצמו לבחינת ההיבטים הרפואיים של השמדת תרומות הדם, תוך התעלמות משאר הסיבות למחאה[44]

קבלת ההחלטות אודות השמדת מנות הדםעריכה

ועדת נבון דנה באריכות בתהליכי קבלת ההחלטות במשרד הבריאות ובמד"א, ומצאה בהם ליקויים רבים[45]. על מכתבו של ד"ר משה משיח משנת 1984 נאמר כי "אינו ברור וחד-משמעי ועל כן כל אחד היה יכול לייחס לו משמעות אחרת"[46]. הוועדה לא פסלה את האפשרות כי הוראות ההשמדה ניתנו בעל פה, במנותק ממכתבו של ד"ר משיח[47]. זאת אף כי ד"ר משיח העיד כי למיטב ידיעתו מעולם לא דנו בדמם של העולים מאתיופיה, וד"ר בר-שני העידה כי אינה זוכרת כל דיון שהתקיים בנושא או הוראות בעל-פה שניתנו לה[14]. ד"ר בר-שני אף לא יכלה לקבוע בוודאות אם אמנם לא נעשה שימוש במנות הדם המסומנות במגן דוד אדום.[14] בתזכיר שהגיש לוועדת נבון במאי 1996, הודה היועץ המשפטי של מד"א כי לבנקי הדם לא ניתנו מעולם הנחיות מסודרות בנושא תרומות הדם של עולי אתיופיה, למעט ההנחיה של ד"ר משיח מינואר 1984 לסמן את מנות הדם של עולי אתיופיה[48]. הוועדה לא הצליחה לקבוע מי נתן את ההוראה להשמיד את מנות הדם ומה היו שיקוליו, אולם עלה בידה לקבוע כי ההוראה ניתנה שש שנים לפני שאותר נשא ה-HIV הראשון בקרב עולי אתיופיה, וממילא לא היה לה כל קשר למחלת האיידס[12]. זאת בניגוד לטענות שהפיצו שרותי הדם של מד"א בתקשורת לאחר חשיפת פרשת הדם[6].

סיכום הממצאים שהובאו בפני ועדת נבון על ידי חברת הוועדה נתמר הלל

5. התייחסתי באריכות מה לדרך קבלת ההחלטה בעניין בו אנו דנים, כדי להמחיש את הדרך על פיה התקבלה ההחלטה - ספק אם הדיבור "קבלת החלטה" - אינו מחניף יתר על המידה לתהליך שנפרש בפנינו - אני קובעת שלא התקיים הליך סביר של קבלת החלטות.

מה שנלמד מהעובדות שנפרשו בפנינו הוא, שתחילת הנהגת המדיניות בנוגע לתרומות הדם של עולי אתיופיה מקורה בפרשנות של מכתבו של ד"ר משיח - אם נקבל את עדותו, הרי שמדובר אף בפרשנות מוטעית.

משמעות מסקנה זו, היא שהחלטה כה משמעותית, לגבי מדיניות התרמות הדם התקבלה על סמך פרשנות של מכתב יחיד של מנהל שירותי האשפוז.

לא נתקלנו באף ממצא שיעיד שנעשה ניסיון כלשהו לנסות ולהבהיר את כוונת המכתב, שעל פי עדות ד"ר בר שני, כיום, לא ברור מה מסתתר מאחוריו.

זאת ועוד, מסתבר שלא קדמו להחלטה דיונים, והתייעצות עם מומחים, הן לגבי הפן הרפואי, והן לגבי הפן החברתי.

במהלך דיוני הוועדה הסתבר שקיימת ועדת תיאום עליונה, לתיאום בין בנק הדם למשרד הבריאות - אך נראה שמנהלי בנק הדם לא טרחו להעלות את הסוגיה בפני הוועדה הנכבדה.

קובץ ההוראות של משרד הבריאות בסוגיית התרמות הדם - לא כלל כל התייחסות לסוגיה.

עמדת בנק הדם, שהוצגה בפנינו, במסמך שכתב יועצה המשפטי, היא שהאחריות על קביעת מדיניות בענייני התרמות הדם היא של משרד הבריאות - דווקא לאור עמדה זו, תמוה שבעתיים, מדוע לא פנו ראשי בנק הדם למשרד הבריאות בדרישה שינחו אותם בצורה מפורשת ובהירה לעניין מדיניות התרמת הדם.


6. גירסת ראשי משרד הבריאות, על-פיה לא ידעו דבר על מדיניות בנק הדם, לגבי תרומות עולי אתיופיה (לפחות עד 1991) חושפת כשלעצמה את העובדה, שמשרד הבריאות לא מילא את תפקידו בפיקוח והנחיה של בנק הדם.

דו"ח נבון, עמוד 32. ההדגשות במקור.

המלצות לשינוי התבחינים לתרומות דםעריכה

הוועדה המליצה פה אחד להחליף את האיסור הגורף על קבלת תרומות דם מעולים מאתיופיה בדחייה זמנית, שתשמור על בטיחות מקבלי הדם ומאידך תנקוט "אמת מידה שווה בנושא תרומות הדם":

1. לא תילקח תרומת דם ממי שחזר ב-12 החודשים האחרונים מארץ אנדמית לאיידס.

2. לא תילקח תרומת דם ממי שהתגורר או שהה בארץ אנדמית לאיידס בעשר השנים האחרונות, תקופה העולה על 6 חודשים.

3. לא תילקח תרומת דם ממי שמשתייך לקבוצות הסיכון הבאות: המופילים, נרקומנים, הומוסקסואלים ועוסקים בזנות.

4. לא תילקח תרומת דם ממי שקיים ב-12 החודשים האחרונים יחסי מין עם מי שנכלל בסעיפים 1, 2, או 3.

5. לא תילקח תרומת דם ממי שקיים ב-12 החודשים האחרונים יחסי מין עם מי שהיו לו יחסי מין, בעשר השנים שקדמו, עם מי שנכלל בסעיפים 1,2, או 3, עד כמה שניתן הדבר לבירור.

(...) מעיון בהנחיות הנ"ל עולה כי בן העדה האתיופית שנולד בארץ או שעלה מאתיופיה לפני למעלה מ-10 שנים ולא קיים יחסי-מין עם מי ששהה יותר משישה חודשים בעשר השנים האחרונות באתיופיה או בארץ אחרת אנדמית לאיידס, יוכל לתרום דם ככל אזרח ישראלי אחר.

דו"ח נבון, המלצות הוועדה לגבי התרמת דם מכאן ולהבא, עמודים 23-24

המלצות נוספותעריכה

  • הוועדה דנה בשאלה האם ההחלטה שלא להשתמש בדם של יוצאי אתיופיה הייתה נכונה בשעתה ומה היו מניעיה. כל חברי הוועדה הסכימו שהליקויים הרבים שנמצאו באופן קבלת ההחלטות לא נבעו מגזענות[49]. ארבעה מששת חברי הוועדה סברו שההחלטה הייתה נכונה לשעתה, אף כי ניתן היה לשקול מדיניות אחרת, בלתי גורפת, "לו נתנו הגורמים את דעתם על כך" [47]. מנגד סברו חברי הוועדה נתמר הלל ויחזקאל זכאי שהיעדר דיון מסודר בנושא הינו כישלון חמור ושההחלטה הייתה שגויה, שכן ניתן היה להשיג את התוצאה של הגנה על בריאות הציבור בלי להפעיל מדיניות גורפת של פסילת כל יוצאי אתיופיה, כולל אלו שנולדו בארץ. בעקבות זאת קבעו נתמר הלל ויחזקאל זכאי כי יש להעביר מתפקידו את מנהל שירותי הדם של מד"א, בעוד שארבעת חברי הוועדה האחרים סברו כי משרד הבריאות אחראי למחדלים שהתגלו.
  • הוועדה הביעה תמיהה על מד"א שלא דרשה הוראות בכתב בנושא ולא עוררה דיון בבעיה האתית של הונאת התורמים.
  • הוועדה המליצה על הקמת ועדה במשרד הבריאות לטיפול בשאלות שיש להן השלכות מעבר לנושא הבריאותי, כדי לדון בנושאים רגישים מבחינה ציבורית [50].

יישום המלצות ועדת נבוןעריכה

ביולי 1996 הוגשו המלצות ועדת נבון לראש הממשלה בנימין נתניהו, אך הן לא יושמו בפועל. בפרט, נותר על כנו האיסור לצמיתות על קבלת דם מילידי אתיופיה, עד יישומן החלקי של המלצות ועדת גרין ביולי 2017. כמו כן נותר על כנו האיסור לצמיתות על קבלת דם מילידי ישראל ממוצא ביתא ישראלי, עד ביטולו באפריל 2007.

ועדת גריןעריכה

  ערך מורחב – ועדת גרין

עם כניסתה של יעל גרמן לתפקיד שרת הבריאות בחודש מרץ 2013, הורתה השרה לבחון מחדש את הסעיף האוסר על גברים המקיימים יחסי מין עם גברים לתרום דם.[51][3] המחאה שהתעוררה בדצמבר 2013 בעקבות סירוב צוות מד"א לקחת דם מח"כ פנינה תמנו-שטה, שעלתה לישראל מאתיופיה בגיל 3, הובילה למינוי "הוועדה לתרומות דם לאוכלוסיות הנמצאות כיום בהגדרת אוכלוסיות בסיכון" במשרד הבריאות. הוועדה הורכבה ממומחים לבריאות הציבור מישראל ומארה"ב, מנהלי בנקי דם מישראל ומבריטניה, מומחים למחלות זיהומיות, פרופסור לפילוסופיה של המוסר (פרופ' אסא כשר), יו"ר ארגון רופאים יוצאי אתיופיה (ד"ר דניאל רדאי) ופעיל חברתי שהוריו עלו מאתיופיה (אשר אליאס).[52] יו"ר הוועדה היה פרופסור מנפרד גרין, ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ובכיר לשעבר במשרד הבריאות.

מטרות הוועדהעריכה

בניגוד לוועדת נבון, שהוסמכה לבחון את השמדת תרומות הדם של העולים מאתיופיה וצאצאיהם, הוסמכה ועדת גרין לבחון מחדש את כל התבחינים לקבלת תורם דם, לחומרא ולקולא. בנוסף התבקשה הוועדה "לפתח תכנית לאומית יעילה לסינון דם, במסגרת השואפת לאפס אחוזי סיכון להידבקות במחלה נגיפית דרך תרומת דם". בעקבות קול קורא שפרסמה הוועדה פנו אליה ארבע אוכלוסיות בבקשה לבחון מחדש את התבחינים:[53] ילידי ארצות אנדמיות לנגיף HIV, גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, טרנסג'נדרים שעברו ניתוח לשינוי מין ותורמים שגילם עולה על 65. כמו כן בחנה הוועדה את הסיכון הנשקף למטופלים מקבלת מוצרי דם נגועים בנגיפי הפטיטיס B והפטיטיס C, לאור נתונים אפידמיולוגיים שהוצגו בפניה אודות תפוצת נגיפים אלה בישראל.

מערך המידע בנושא מחלות נגיפיות בישראלעריכה

הוועדה מצאה כי בישראל קיימים פערי מידע משמעותיים בנוגע להימצאות נגיפים המועברים בעירוי דם, בעיקר נגיפי הפטיטיס B והפטיטיס C, אף כי שכיחות הנגיפים הללו בישראל גבוהה בהרבה מזו של נגיף HIV, מחולל מחלת האיידס. כך למשל, על פי נתוני שרותי בריאות כללית עמדה הימצאות נגיפי הפטיטיס B והפטיטיס C בסוף שנת 2010 על 1.75% ו-1.96%, בהתאמה, כשלמעלה מ-80% מנשאי הנגיפים הללו בישראל היו בלתי מאותרים[54][55]. על פי הערכות משרד הבריאות עמדה הימצאות נגיף HIV באותה השנה על 0.10%, כש-32% מנשאי הנגיף בישראל היו בלתי מאותרים[56]. הנתונים באיכות הנמוכה ביותר שעמדו לרשות הוועדה נגעו להימצאות נגיף הפטיטיס C, עבורו לא קיים כיום חיסון. המחסור בנתונים פגע ביכולתה של הוועדה לאמוד כמותית את הסיכון הנשקף ממנו למטופלים[57].

הפער הגדול בין הימצאות נגיפי ההפטיטיס לבין הימצאות נגיף HIV התבטאה באופן עקבי גם בשכיחות תרומות הדם המזוהמות שהתגלו בבדיקות שרותי הדם. 90.5% מהמנות המזוהמות שהתגלו בשנים 1987-2013 היו נגועות בנגיפי הפטיטיס ורק 0.9% מהמנות המזוהמות שהתגלו היו נגועות בנגיף HIV,[58] אף כי תקופת החלון בה נגיפי הפטיטיס אינם ניתנים לגילוי ארוכה מתקופת החלון בה נגיף HIV אינו ניתן לגילוי (23-34 ימים לעומת 6-11 ימים)[59]. חיווי נוסף לחשש המרכזי מנגיפי הפטיטיס הגיע ממקרים בהם התעורר חשד להדבקת מטופלים שקיבלו תרומת דם. מתוך 185 דיווחים שהתקבלו בשנים 1993-2013, היו 94 דיווחים אודות הדבקה אפשרית בנגיף הפטיטיס B‏, 78 דיווחים אודות הדבקה אפשרית בנגיף הפטיטיס C, שבעה דיווחים אודות הדבקה אפשרית בנגיף HIV ושישה מקרים אודות הדבקה אפשרית במחוללי מחלות אחרים[60]. בשנת 2012 נרכשה מערכת בדיקה רגישה יותר לאיתור פתוגנים (NAT (אנ')). בבדיקה של כלל התורמים מן השנים 2008-2012 אותרה דלקת כבד סמויה מסוג B ב-52 תורמי דם שנבדקו. לאור העובדה שכ-130 מוצרי דם הוכנו מתרומותיהם, מובטח כי חלק מהמטופלים שקיבלו מוצרים אלה נדבקו בהפטיטיס B. הוועדה הסיקה מכאן כי הסיכון הרב ביותר למטופלים נשקף מנגיפי הפטיטיס[61]. בפני הוועדה הוצגו נתונים מאוקטובר 2010 לפיהן שיעורי הנשאות של הפטיטיס C (עבורו לא קיים עדיין חיסון, נכון לשנת 2019) גבוהים במיוחד בקרב ילידי מדינות ברית המועצות לשעבר (1-6%) וכן בקרב ילידי רומניה ומרוקו (כ-1.3%). הוועדה מצאה כי שרותי הדם של מד"א לא דוחים תורמים ששהו במדינות אנדמיות אלה, או שקיימו יחסי מין עם אנשים ממדינות אלה, בניגוד לטענת מד"א בפני הוועדה לפיה הם נצמדים לרשימת המדינות האנדמיות שמפרסם ארגון הבריאות העולמי.[62]

לאור זאת המליצה הוועדה כי משרד הבריאות ינהל מאגר מידע העוקב אחרי:

  1. הימצאות והיארעות של מחלות נגיפיות בישראל, בדגש על הפטיטיס C, הפטיטיס B ו-HIV.
  2. דרכי ההדבקה של מחלות נגיפיות, בדגש על אוכלוסיות בסיכון.
  3. אחוז המחוסנים לנגיפי הפטיטיס בקרב אוכלוסיות בסיכון.

מודל הסיכוןעריכה

לצורך אומדן כמותי של השינויים בסיכון הנשקף למטופלים כתוצאה של שינוי התבחינים הקיימים, נעזרה הוועדה במודל מתמטי שפיתחו ד"ר גרי גינסברג, ד"ר עמית הופרט, ד"ר דניאל שם טוב ופרופ' אד קפלן. המודל הביא בחשבון טעויות אנוש, "תקופת חלון" בה מנת הדם מידבקת אך ריכוז נגיף ה-HIV בה נמוך מסף הגילוי, תוצאה שלילית כוזבת (שגיאה מסוג II), נשאים בלתי מאותרים והפקה של מספר מוצרי דם מזוהמים מאותה תרומת דם. לשם חומרה הניח המודל כי נשאים ידועים של נגיפים קטלניים תורמים דם בהסתברות זהה למי שאינו נשא ידוע. המודל העלה כי במקרה הגרוע ביותר, ביטול התבחינים הנדונים כליל צפוי להוסיף 6.6 הדבקות בעשור: 4.34 הדבקות בעשור מתרומות של גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (גמ"ג) ו-2.26 הדבקות בעשור מתרומות של ילידי ארצות אנדמיות לנגיף HIV, בנוסף ל-1.37 הדבקות בעשור הצפויות ממילא מתרומות של מועמדים אחרים[60][63]. מודל הסיכון חזה כי דחייה זמנית למשך שנה ממועד קיום יחסי המין האחרונים עם גברים תגדיל את הסיכון הנשקף להדבקה בנגיף HIV ב-0.1 הדבקות בעשור (כלומר, הדבקה אחת נוספת במאה שנה), בעוד שדחייה זמנית למשך חמש שנים תגדיל את הסיכון ב-0.05 הדבקות בעשור (כלומר הדבקה אחת נוספת במאתיים שנה).[64] הוועדה החליטה כי אינה יכולה להמליץ על מדיניות הפוגעת ולו במעט בבטיחות המטופלים.

בדיקה השוואתית של התבחינים לדחיית תורמיםעריכה

הוועדה פנתה לגופים מקבילים במדינות מפותחות אחרות במטרה לברר מה מדיניות ההתרמה הקיימת בהן, וכיצד היו ממליצים לישראל לנהוג לאור התפוצה הידועה של גורמים מחוללי מחלות במגזרים הנדונים. הסתבר כי ישראל היא המדינה המפותחת היחידה הפוסלת מועמדים לתרומה על סמך ארץ הלידה שלהם[65][2]. במדינות אחרות נהוגה דחייה של מועמדים ששהו בארצות אנדמיות לפתוגנים נבחרים, או קיימו יחסי מין עם אנשים מארצות אלה, אולם דחייה זמנית זו קשורה להתנהגות המועמד ולא לארץ בה נולד. חברי הוועדה החליטו פה אחד להמליץ על הסרת התבחין הייחודי לישראל, הפוסל לצמיתות מועמדים לתרומה שנולדו או גרו מעל שנה בארצות אנדמיות לנגיף HIV. זאת לאחר שנוכחו לדעת כי תבחין זה אינו מועיל להפחתת הסיכון, בהינתן התבחין הקיים ממילא והמקובל בעולם, בדבר דחייה זמנית של מועמדים ששהו במדינות אנדמיות לנגיף[66]. הוועדה המליצה כי מועמדים שגרו מעל שנה במדינות אנדמיות לנגיף HIV יורשו לתרום דם בחלוף עשר שנים ממועד הגעתם לישראל. תקופת המתנה ממושכת זו נועדה להבטיח כי:

  1. תחלוף תקופת הדגירה הידועה עבור נגיף HIV.
  2. תעמוד לרשות המערכת הרפואית די זמן לגלות מחלות חדשות שהמועמד עשוי היה להביא עמו.
  3. תפקע אשרת העבודה של מרבית העובדים הזרים שמוצאם בארצות אנדמיות, בעוד אלה הנשארים בישראל יסתגלו למערכות החינוך והבריאות בישראל[67].
  4. עולים ומהגרים ממדינות בעלות מערכות חינוך ובריאות לקויות יספיקו להסתגל על מערכות החינוך והבריאות בישראל, תוך רכישת מודעות כלפי מחלות ודרכי הדבקה.
  5. צפוי שינוי בלתי משמעותי ברמת הסיכון, על פי מודל הסיכון האמור[66], בעוד שרמת הציות של תורמי הדם אל המדיניות צפויה להשתפר[66].

על אף תקופת ההמתנה הממושכת, אפשרו הנחיות אלה לכ-98% מן העולים מאתיופיה לתרום דם (בכפוף לעמידה ביתר התבחינים) מאחר ורוב העולים מאתיופיה עלו לישראל בשלהי המאה העשרים[2].

יישום המלצות ועדת גריןעריכה

בסוף אפריל 2015 הוגשו המלצות הוועדה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק[2]. בנובמבר 2016 חשף העיתונאי עידו אפרתי בעיתון הארץ כי משרד הבריאות אינו מפרסם את המלצות הוועדה, דן בהן או מאשר אותן, אף כי התקבלו על דעת כל חבריה[2]. חברי הוועדה טענו כי אין סיבה רפואית לא לקבל את ההמלצות, שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן טענה כי הן לא מאומצות עקב הסעיף הנוגע ללהט"ב ועמותת רופאים לזכויות אדם טענה כי ההמלצות לא מיושמות כתוצאה מגזענות ודעות קדומות של בכירים במשרד הבריאות[2]. בעקבות החשיפה נקבע דיון דחוף במשרד הבריאות, בו אושרו המלצות הוועדה.[2][68]. בתחילת יולי 2017 בוטלה בפועל הדחייה לצמיתות של תורמי דם ילידי אתיופיה ושל גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, על פי המלצות הוועדה. כמו כן הוסרה המגבלה על גיל התורם, בהתאם להמלצות הוועדה. בשנה שחלפה מאז עדכון ההנחיות נוספו למעגל התורמים עוד 550 תורמי דם ילידי אתיופיה, מלבד כ-500 התורמים ילידי הארץ שהוריהם נולדו באתיופיה.[69]

המלצות אחרות של הוועדה לא יושמו עד כה (נכון לאוקטובר 2019):

  1. שרותי הדם של מד"א ממשיכים לקבל דם מאנשים ששהו באוקראינה, רוסיה, גאורגיה, טורקמניסטן, מולדובה, אוזבקיסטן, קזחסטן, טג'יקיסטן, אזרבייג'ן, קירגיזסטן, בלארוס, לטביה, רומניה וליטא[70]. זאת על אף שיעור הנשאות הגבוה (1-6%) של נגיפי הפטיטיס C בקרב מהגרים ממדינות אלה לישראל[71][72], היותן אנדמיות לנגיפי הפטיטיס[73] ומגיפת האיידס המחמירה והולכת באוקראינה וברוסיה[74][75].
  2. שרותי הדם של מד"א ממשיכים לקבל דם מאנשים שקיימו יחסי מין עם אנשים ששהו במדינות האמורות לעיל, בניגוד להמלצת הוועדה ולהמלצות ארגון הבריאות העולמי[63][76].
  3. שרותי הדם של מד"א ממשיכים להבטיח ביטוח דם לתורמים וליקיריהם[77][78], בניגוד להמלצת הוועדה להימנע מהונאת הציבור, המתמרצת את התורמים למסור הצהרה כוזבת המסכנת את מקבלי תרומות הדם[79][63][80].

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יצחק נבון, הוועדה לבירור פרשת תרומות הדם של עולי אתיופיה: דין וחשבון, משרד ראש הממשלה, תשנ"ו-1996. 62 ע'. [6915](325.14)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 עידו אפרתי, משרד הבריאות מסתיר המלצת ועדה לקבל תרומות דם מיוצאי אתיופיה, באתר הארץ, 14 בנובמבר 2016
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 רוני לינדר-גנץ, מנת הדם היומית של הפוליטיקאים, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2013
  4. ^ Moran Azulay, MDA reject blood of MK of Ethiopian decent, 12 November 2013
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 5.6 5.7 5.8 5.9 Seeman, Don. One people, one blood: Ethiopian-Israelis and the return to Judaism. Rutgers University Press, 2010. ISBN 978-0-8135-4936-1
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 Serge Schmemann, Ethiopian In Israeli Riot Over Dumping of Donated Blood, New York Times, 29 January 1996
  7. ^ 7.0 7.1 Barton Gellman, Israel dumps blood from Ethiopians, The Washington Post, January 25th 1996
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 Don Seeman, "One people, one blood": public health, political violence, and HIV in an Ethiopian-Israeli setting, Cult Med Psychiatry. 1999 Jun;23(2):159-95, PMID 10451801
  9. ^ Kaplan, Edward H. Israel's ban on use of Ethiopians' blood: how many infectious donations were prevented?, The Lancet 351, no. 9109 (1998): 1127-1128.
  10. ^ Kaplan, Edward H. Implicit valuation of a blood-exclusion decision, Medical decision making 19, no. 2 (1999): 207-213.
  11. ^ דו"ח גרין, סעיף 2.3
  12. ^ 12.0 12.1 דו"ח נבון, עמודים 30-31
  13. ^ 13.0 13.1 דו"ח נבון, עמוד 40
  14. ^ 14.0 14.1 14.2 דו"ח נבון, עמוד 31
  15. ^ דו"ח נבון, עמוד 4.
  16. ^ דו"ח נבון, עמוד 29.
  17. ^ [5], עמוד 158
  18. ^ דו"ח נבון, עמוד 4.
  19. ^ דו"ח נבון, עמוד 29.
  20. ^ דו"ח נבון, עמוד 4.
  21. ^ דו"ח נבון, עמוד 5.
  22. ^ 22.0 22.1 [5] עמודים 175-176
  23. ^ דו"ח נבון, עמוד 29.
  24. ^ [5], עמודים 153-154
  25. ^ [5] עמוד 151
  26. ^ [5], עמודים 153-154
  27. ^ 27.0 27.1 Uri Ben-Eliezer, Multicultural society and everyday cultural racism: second generation of Ethiopian Jews in Israel's ‘crisis of modernization’, Ethnic and Racial Studies 31, 2008-07-01, עמ' 935–961 doi: 10.1080/01419870701568866
  28. ^ [8] עמוד 162
  29. ^   שמוליק פיאמנטה הפגנת האתיופים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 5:56)
  30. ^ [8] עמוד 162
  31. ^ [8] עמודים 168-170
  32. ^ [8] עמוד 173
  33. ^ 33.0 33.1 [5] עמוד 159
  34. ^ דוידה גינטר, שידור חוזר: דם האתיופים שוב חסר שימוש, ‏31/10/2006
  35. ^ מירי חסון, הפגנת אתיופים: "שפכו את דמנו, אנחנו לא קיימים"
  36. ^   פרשת הדם 2006, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 3:40)
  37. ^ 37.0 37.1 יובל אזולאי ואיינאו פרדה סנבטו, מד"א שינה נוהלי תרומות דם; גם אתיופים ילידי ישראל יוכלו לתרום, באתר הארץ, 16 באפריל 2007
  38. ^ 38.0 38.1 מיטל יסעור בית-אור, מד"א משנה נהלים: יותר אנשים יוכלו לתרום דם, באתר ynet, 15 באפריל 2007
  39. ^ דו"ח נבון, עמודים 33, 36 ו-43
  40. ^ דו"ח נבון, עמודים 23 ו-44
  41. ^ 41.0 41.1 מורן אזולאי, חשיפה: נאסר על הח"כית יוצאת אתיופיה לתרום דם, 11 בדצמבר 2013
  42. ^ יהונתן ליסצוות מד"א סולק מהמשכן לאחר שסירב לקבל תרומת דם מחברת כנסת אתיופית, באתר הארץ, 11 בדצמבר 2013
  43. ^ נספח 1 לדו"ח נבון
  44. ^ [5], עמודים 169, 178-179
  45. ^ דו"ח נבון, עמוד 1
  46. ^ דו"ח נבון, עמוד 15.
  47. ^ 47.0 47.1 דו"ח נבון, עמוד 20.
  48. ^ דו"ח נבון, עמוד 41
  49. ^ דו"ח נבון, עמוד 45
  50. ^ דו"ח נבון, עמוד 22
  51. ^ דן אבןשרת הבריאות: לבחון מחדש את איסור תרומות דם של הומואים, באתר הארץ, 24 במרץ 2013
  52. ^ פרופסור רוני גמזו, מינוי ועדה לתרומות דם לאוכלוסיות הנמצאות כיום בהגדרת אוכלוסיות בסיכון
  53. ^ ד"ר גיל הירשהורן, הוועדה לתרומות דם הנמצאות כיום בהגדרת אוכלוסיות בסיכון - הודעה לציבור
  54. ^ Eli Zuckerman, Hedy S. Rennert, Gad Rennert,HBV and HCV Epidemiology In Israel
  55. ^ דו"ח גרין, נספחים 2 ו-3
  56. ^ ד"ר זהר מור וד"ר גליה פינסקר, HIV / איידס בישראל "דו"ח אפידמיולוגי תקופתי 1981 - 2010, המחלקה לשחפת ואיידס במשרד הבריאות
  57. ^ דו"ח גרין, סעיף 4.0
  58. ^ פרופ' אילת שנער, נתונים לוועדה לקביעת מדדים לתורמי הדם - ישיבה ראשונה-18.2.2014, מרכז שירותי הדם של מגן דוד אדום בישראל, מש"ד-96-2014, 13 בפברואר 2014
  59. ^ פרופ׳ אילת שנער, ׳׳׳מבנה מערכת הדם בישראל ושירותי הדם של מד״א׳׳׳, שירותי הדם של מד״א, שקף 14
  60. ^ 60.0 60.1 פרופ' אילת שנער, נתונים לוועדה לקביעת מדדים לתורמי הדם - ישיבה ראשונה-18.2.2014, מרכז שירותי הדם של מגן דוד אדום בישראל, מש"ד-96-2014, 13 בפברואר 2014
  61. ^ ד"ר גיל הירשהורן, ועדת תורמי דם - ישיבה שנייה 18.03.2014, משרד הבריאות, סימוכין 22686714
  62. ^ דו"ח גרין, סעיף 3.1
  63. ^ 63.0 63.1 63.2 הוועדה לבדיקת הקריטריונים ודחיית תורמי דם, תרומות דם מאוכלוסיות המוגדרות כאוכלוסיות בסיכון - מסקנות והמלצות, 30.04.2015
  64. ^ Ginsberg, Gary Michael, Eilat Shinar, Eran Kopel, and Daniel Chemtob. Should Men who have sex with Men be allowed to donate blood in Israel?., Israel journal of health policy research 5, no. 1 (2016): 60.
  65. ^ דו"ח גרין, סעיף 3.1.2
  66. ^ 66.0 66.1 66.2 דו"ח גרין, סעיף 2.4.3
  67. ^ דו"ח גרין, סעיף 3.1.1
  68. ^ עידו אפרתי, משרד הבריאות מסיר את ההגבלות על תרומות דם מיוצאי אתיופיה, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016
  69. ^ עידו אפרתי, בעקבות שינוי נוהלי משרד הבריאות: הוכפל מספר תורמי הדם מהעדה האתיופית, באתר הארץ, 28 ביוני 2018
  70. ^ מגן דוד אדום, מדינות אנדמיות למחלות זיהומיות, עודכן בתאריך 1 במאי 2019, נבדק בתאריך 11 בספטמבר 2019
  71. ^ Eli Zuckerman, Hedy S. Rennert, Gad Rennert,HBV and HCV Epidemiology In Israel, שקף 26
  72. ^ דו"ח גרין, נספח 3 - נתונים אפידמיולוגיים על HCV
  73. ^ Gower, Erin, Chris Estes, Sarah Blach, Kathryn Razavi-Shearer, and Homie Razavi. Global epidemiology and genotype distribution of the hepatitis C virus infection., Journal of hepatology 61, no. 1 (2014): S45-S57.
  74. ^ https://www.avert.org/professionals/hiv-around-world/eastern-europe-central-asia/russia
  75. ^ https://www.avert.org/professionals/hiv-around-world/eastern-europe-central-asia/ukraine
  76. ^ World Health Organization, Blood donor selection - Guidelines on assessing donor suitability for blood donation, ISBN 9789241548519, pages 87-88
  77. ^ שרותי הדם של מד"א, תקנון ביטוח דם אישי - אזרחי, נבדק בתאריך 26.09.2019
  78. ^ מודעות המבטיחות ביטוח דם לתורמים מראשית ימי מדינת ישראל עד שנת 2019
  79. ^ דו"ח גרין, סעיף 2.4.1
  80. ^ דו"ח גרין, סעיף 3.2.1