פתיחת התפריט הראשי
פתילי ציצית תכלת קשורים לפי שיטת הגר"א

התכלת היא חלק מהותי בקיום מצוות ציצית אשר נזנח לאורך הדורות מסיבות היסטוריות. התורה מצווה על שימוש בפתיל צבוע בצבע התכלת בין חוטי הציצית הלבנים. צבע התכלת שימש גם לצביעת חלק מיריעות המשכן וכן כאחד המרכיבים של כמה מבגדי הכהונה.

השימוש בתכלת לצביעת חוטי הציצית פסק עוד בתקופת הגאונים, ועמו נעלמו חלק מהמסורות הקשורות בנושא. החל מסוף המאה ה-19 נעשו כמה ניסיונות לשחזר את צבע התכלת המקורי, ויחד עם ניסיונות אלו החל פולמוס בשאלות מהו חילזון התכלת, והאם ניתן לחדש בימינו את צביעת פתיל התכלת בציצית.

תוכן עניינים

רקעעריכה

  ערך מורחב – מצוות תכלת

על פי מצוות ציצית, יש להטיל בפינותיו של בגד בעל ארבע כנפות, ארבעה חוטים הקשורים יחד. חלק מחוטים אלו הוא לבן וחלק צריך להיות צבוע בצבע תכלת. צבע זה צריך להילקח מיצור ימי מסוים.

היעלמות התכלתעריכה

 
ציצית עם תכלת המופקת מארגמון קהה קוצים וקשורה על פי שיטת הגר"א

התכלת הייתה קיימת בתקופת המקרא ובתקופת בית שני. קשיים בהשגת התכלת לציצית החלו כבר בתקופת האמוראים. בגמרא[1] מסופר על זוג תלמידי חכמים שניסו להבריח תכלת לבבל ונתפסו על ידי הפרסיים. הרב יצחק הלוי הרצוג שיער שהפסקה של צביעת תכלת לציצית אירעה בראשית תקופת הגאונים. בין הגורמים שהובילו להעלמות התכלת נמנו איסור שהטילו הקיסרים הרומיים והביזנטים על ייצור עצמאי של התכלת (על מנת להבטיח מונופול לשלטון בייצור התכלת היקר), איסור על שימוש בצבע בידי ההמון והכיבוש הערבי של ארץ ישראל, בשנת 638, שהחריב רבים מבתי הצביעה והוביל להתמעטות האוכלוסייה היהודית שגרה לאורך חוף הים התיכון ועסקה בדייג ובצביעה. גורם אחר שצוין היה פיתוח חומרי צבע חדשים וזולים יותר. החוקר זהר עמר חולק על הטענה שהכיבוש הערבי החריב את בתי הצביעה. לטענתו אין הוכחות לכך, והפקת הצבע מחלזונות בחופי ישראל ולבנון פסקה רק מאוחר יותר, במאות השמינית והתשיעית, ובאירופה במאה השלוש-עשרה[2]. בתקופתו של הרמב"ם כבר לא הייתה התכלת קיימת, עובדה המצוינת בכתביו.

קיימות מספר הערכות לגבי הסיבות והתאריכים של הפסקת תהליך הפקת התכלת שהביא במשך הזמן גם להעלמות המסורות הקשורות בנושא[3]. על פי העקרון העולה מדברי המשנה: "התכלת איננה מעכבת את הלבן"[4], נהגו דורות רבים ללבוש ציציות ללא חוטי תכלת, אם כי יש שפסקו כי דברי המשנה אינם להלכה וקיום מצוות ציצית כאשר התכלת אינה מצויה הוא רק מדרבנן[5].

חידוש התכלת בעת החדשהעריכה

החל משלהי המאה ה-19 נעשו ניסיונות לחידוש מצוות התכלת והועלו כמה אפשרויות לזיהוי החילזון על פי תיאורים שונים המצויים בדברי חז"ל והראשונים ובחינתם בין השאר בעזרת כלים מדעיים. יש שראו בחידוש התכלת אחד מסימני הגאולה[6].

השיטות המרכזיות הן של רבי גרשון חנוך הניך ליינר, האדמו"ר מראדזין, שזיהה את החילזון ממנו הופק התכלת עם דיונון הרוקחים (Common Cuttlefish)[7] ושל הרב ד"ר יצחק אייזיק הלוי הרצוג שזיהה אותו עם הסגולית (Janthina)[8]. זיהוי נוסף של החילזון עם ארגמון קהה קוצים (Murex trunculus) נדחה על ידי הרב הרצוג, אולם כיום רבים מהמדענים העוסקים בנושא קושרים בין התכלת למצוה וצבע ה'פּוּרְפּוּרָה' אשר היה נחשב בעולם העתיק כמוצר יקר ערך[9].

מאז החל הרב ליינר לעסוק בשאלת חידוש התכלת מתקיים פולמוס רחב בקרב העולם הרבני הדן בהתאמת הזיהוי המודרני של החילזון לדברי חז"ל וכן בעצם היכולת לחדש מצווה שבטלה[10]. כיום, קיימות קבוצות הולכות וגדלות של שומרי מצוות המטילים פתיל תכלת בציציותיהם, רובם מצבע המופק מארגמון קהה קוצים ומיעוטם ההולכים בשיטת ראדזין[11].

שיטת האדמו"ר מראדזיןעריכה

בלקסיקון העברי שלו הציע החוקר מיכאליס (Michaelis), לראות בדיונון את החילזון שממנו הפיקו בעבר את צבע התכלת. זאת על פי תיאור החילזון על ידי הרמב"ם בהלכות ציצית: "ודמו שחור כדיו"[12]. סברה זו הובאה אצל כמה חוקרים שבאו אחריו ונדחתה על הסף, בהם הרב משה לנדאו בספרו מערכי לשון, הרב לודוויג לוויזון בספרו זואולוגיה של תלמוד, חנוך קאהוט בספרו ערוך השלם ועוד.

האדמו"ר מראדזין, רבי גרשון העניך ליינר, אימץ דעה זו, ולביסוסה הקדיש שלושה ספרים: "שפוני טמוני חול", "פתיל תכלת" ו"עין התכלת". בין כתיבת הספר הראשון לשני הוא אף נסע לנאפולי שבאיטליה לראות את הדיונון כשהוא בחיים, ובשנת תרמ"ח (1888) החל בייצור פתילי התכלת מההפרשה השחורה המצויה בו. הכרזתו על 'גילוי התכלת מחדש' עוררה פולמוס, שבעקבותיו נכתבו כמה ספרים להפרכת הטענות לחידוש התכלת, בהם: ביטול הראשון למאמר שחובר על ידי הרב יוסף אליעזר מראדזין, תכלת מאי אלישה שחובר בידי הרב מרדכי בוכהלטר, פתיל תכלת שחובר על ידי הרב הלל משה מעשל גלבשטיין, בכמה תשובות בעניין התכלת בשו"ת ישועות מלכו לרבי ישראל יהושע מקוטנא ועוד.

עם זאת, תמיכה לעמדתו של האדמו"ר מראדזין הגיעה ממקום בלתי צפוי - חוקר המדרש אברהם עפשטיין במאמרו החלזון והתכלת. מאמר זה שהתפרסם בירחון "בית תלמוד", ובהסתמך על מידע ביולוגי שגוי, טען עפשטיין לאמיתות זיהוי הדיונון כמקור לצבע התכלת. למעשה, השימוש בפתילים אלו לא התפשט בציבור הרחב, והצטמצם בעיקר בקרב חסידי האדמו"ר מראדזין וחלק מחסידי ברסלב.

בשנים שלאחר קום מדינת ישראל נעשו מאמצים רבים על ידי חסידי ראדזין, ניצולי השואה, לשחזר ולחדש את ייצור התכלת הרדזינאית, לאחר שייצורה פסק בימי השואה יחד עם השמדת רוב יהודי פולין ובתוכם בית אדמו"רי ראדזין. מן הבולטים במאמץ זה היה שלמה זלמן שרגאי, ראש העיר ירושלים, שאף כתב מאמרים וספרים על חסידות ראדזין בכלל ועל חידוש התכלת שלה בפרט. כיום פתילי 'התכלת הרדזינאית' מיוצרים על ידי הרב יצחק אנגלרד (בנו של האדמו"ר הקודם מראדזין, רבי אברהם ישכר אנגלרד), בבני ברק. רבים מרבני ומנהיגי חסידות ברסלב בדור הקודם תמכו בלבישת פתיל התכלת המיוצר מהדיונון, בטענה כי רבי אברהם בן נחמן תמך בתכלת:[13] הרב שמואל שפירא, הרב אליהו חיים רוזין והרב בנימין זאב חשין (לפי אנשי ברסלב, הרב לוי יצחק בנדר, מנהיג ברסלב בדור הקודם, לא לבש תכלת בארץ אלא רק באומן, כי לא היה בטוח באמיתות התכלת ההיא).

 
סגולית - Janthina

הצעת הרב הרצוגעריכה

הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, הרב הראשי לישראל, למד בצעירותו באוניברסיטת לונדון, ובשנת 1913 כתב שם דוקטורט בנושא התכלת והארגמן. מטרתו העיקרית בעבודה זו הייתה לברר את מהותה של התכלת. בעבודה זו הציע הרב הרצוג חילזון אחר, הנקרא Janthina או סגולית בעברית של ימינו (אנ'). חילזון זה, אף על פי שלא הוזכר במקורות העתיקים, תואם, לדעתו, יותר לתיאור זה. רעיון זה לא היה חדש וכבר הוצע על ידי הבלשן גזניוס בלקסיקון העברי-ארמי שלו, שיצא לאור בשנת 1829 (גזניוס סבר, בטעות, שחילזון ה- Janthina משתייך למשפחת Murex, לכן הצעתו אינה חורגת מן הקו הכללי של החוקרים שקדמו לו).

בעבודת הדוקטור של הרב יצחק אייזיק הרצוג בנושא התכלת והארגמן, נדחתה השערת הדיונון בשתי ידיים. בעקבות עיסוקו בנושא זה, ערך הרב הרצוג התכתבות עם חצרו של האדמו"ר מראדזין, רבי מרדכי יוסף אלעזר ליינר, בנו של האדמו"ר 'בעל התכלת', משם קיבל את מתכון הצביעה (שלימים שימש לשחזור ייצור התכלת הרדזינאית שאבד בשואה) ואת הפתילים הצבועים עצמם. בדיקות של פתילים אלו בשתי מעבדות כימיות (האחת בדרמשטט שבגרמניה בניהולו של פרופ' פרידלנדר והשנייה בבית גובלן שבפריז[14]) העלו שהצבע המופק מהדיונון אינו הצבע הטבעי שבהפרשותיו, אלא 'כחול פרוסי', צבע סינתטי הניתן להפקה ממגוון מקורות אחרים. הבדיקות שנערכו על ידי הכימאי ד"ר סידני אדלשטיין, שנים רבות לאחר מכן (ב-1964 וב-1972), הגיעו שוב לאותה המסקנה[15].

בתוכניתו של הרב הרצוג היה להוציא לאור ספר בעברית על התכלת והארגמן, אך בינתיים, בהיותו הרב הראשי לאירלנד, פרסם בהמשכים מעל דפי העיתון "ההד", בשנים תרצ"ב-צ"ה, מאמרים קצרים בנושא תחת הכותרת: "התכלת בישראל" (מאמרים אלה רוכזו אחר כך בידי הרב מנחם בורשטין בספרו "התכלת"). תוכנית זו לא יצאה לפועל, וגם לא ידוע על ניסיון כלשהו מצדו, בשלבים המאוחרים של חייו, להביא את "חידושו" לכלל מעשה. עבודת הדוקטור שלו פורסמה במקורה בשפה האנגלית בידי פרופ' אהוד שפנייר מאוניברסיטת חיפה בשנת 1987.

מגמות עכשוויות בזיהוי התכלתעריכה

הארגמוןעריכה

  ערך מורחב – ארגמון קהה קוצים

כבר בשנת תקצ"ד (1834) זוהה החילזון ארגמון קהה קוצים כחלזון התכלת, במחקרו של פרופ' ביציאו. הרב הרצוג הביא בעבודתו את ההצעה ודחה אותה בעיקר מפני שלא הצליח להפיק ממנה צבע כחול[16].

מספר גורמים הביאו בשנות ה-60 כמה כימאים בישראל להתעניין בחקר התכלת. בשנת 1972, עזר ד"ר אדלשטיין להקים מרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה, בראשות הביולוג הימי ד"ר אהוד שפנייר, שבמסגרתו נשלו מן הים חלזונות הארגמונים. במקביל פנו עורכי האנציקלופדיה התלמודית של מכון 'יד הרב הרצוג', שעסקו אז בכתיבת הערך 'חילזון', לכימאים, בהם ד"ר אדלשטיין וד"ר ישראל זיידרמן ממכון הסיבים בירושלים, לטפל בעבודת הדוקטור של הרב הרצוג שהייתה מונחת ככתב-יד. כניסתו של ד"ר זיידרמן לנושא הביאה לפרסום מאמרים רבים על ידו, באנגלית ובעברית, לפנייה לרבנים ולהקמת עמותה בשם 'קרן התכלת'. החל משנת תשמ"א (1981) החל הרב מנחם בורשטיין, אז אברך צעיר בישיבת מרכז הרב, באיסוף מידע והדפסתו בתחום, ובסופו של דבר הקדיש את ימיו לנושא זה. הרב בורשטיין ערך וארגן סיורים לאזור חוף דור, ועודד גופים שונים, אנשי מחקר ודת לעסוק בכך, כשהוא תומך בזיהוי החילזון המקראי עם הארגמון. בשנת 1987, הוציא לאור את עבודתו של הרב הרצוג עם הקדמתו של ד"ר אדלשטין ובתוספת מאמרים ממספר חוקרים - שכולם כאחד מזהים את חלזונות הארגמון כמקור להפקת הארגמן והתכלת הקדומים. פרופ' אוטו אלסנר, ממכללת שנקר ברמת גן, אף הציע[17] כמה דרכים לקבלת גוון כחול טהור מן הנוזל המתמצה מן הבלוטה התת-זימית של חלזונות אלו - דבר שגילה בניסויו בחלזונות, שסופקו על ידי המרכז ללימודי ים באוניברסיטת חיפה. אחת מהן היא חשיפת תמיסת הצבע לאור השמש במהלך הצביעה. חוסר ידיעה של אפשרות זו גרמה לפני כן למבוכה אצל כמה חוקרים בזיהוי חילזון הארגמון כמקור להפקת התכלת ולוויכוח על מהות גוון התכלת (האם הוא כחול טהור כמקובל בידי המסורת או סגול).

גילויו של פרופ' אלסנר זכה לתשומת לבו של הרב אליהו טבגר, שחקר את הנושא ובעקבות כך בשנת תשמ"ח (1988) החל לצבוע תכלת לציצית. מאמרו הראשון בשם "בחינות חדשות בעניין התכלת" פורסם מאוחר יותר בשנת תשנ"ב (1992) בכתב העת התורני 'מוריה'. בהמשך, בשנת 1992, הצטרפו אליו ד"ר ברוך סטרמן, ד"ר ארי גרינשפן ויואל גוברמן והוקמה אגודת "פתיל תכלת"[18], שמטרתה - יצור פתילי תכלת לציצית ופעילות הסברה בנושא[19]. חידוש זה הביא לשפע של פרסומים בנושא חקר התכלת – בעד ונגד, וביניהם יצוינו ספריהם של הרב מנחם אדלר קונטרס תכלת וארגמן (תשנ"ט – תגובה נגד חידוש התכלת), הרב שלמה טייטלבוים לולאות תכלת (תש"ס), והרב יהודה ראק עבד המלך (תש"ס).

 
צביעת התכלת באגודת "פתיל תכלת"

המחלוקת בעניין הארגמוןעריכה

 
הכניסה למפעל פתיל תכלת בכפר אדומים

בשנת תשמ"ח זכתה הצעה זו לתשומת לבו של אברך צעיר אז, הרב אליהו טבגר, שהחל לצבוע תכלת לציצית. כיום, יש לה מהלכים בקרב רבנים, רובם דתיים לאומיים, כגון הרב דב ליאור, הרב ישראל אריאל, הרב רא"ם הכהן, הרב יואל קטן, הרב צפניה דרורי, הרב יעקב מדן, הרב ברוך גיגי, הרב משה ליכטנשטיין, הרב יוסף צבי רימון, הרב זאב וייטמן, הרב אליהו זייני[20], הרב אורי שרקי, הרב אליעזר ולדמן הרב ד"ר יואל בן נון והרב שמואל טל, אך גם בקרב רבנים חרדים אחדים, ביניהם הרב שריה דבליצקי, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב משה מרדכי קארפ, הרב מאיר מאזוז, הרב צבי שכטר והרב יצחק שלמה זילברמן[21].

בשנת 1992 החל ייצור מסחרי של פתילי תכלת מארגמון קהה קוצים, נכון לשנת 2015 מיוצרות כ-20000 ערכות בשנה ועשרות אלפי אנשים מטילים תכלת בציציותיהם[22]

טענות המתנגדיםעריכה

 
ארגמון קהה-קוצים
  1. ההוכחות לזיהוי אינן מוחלטות ויש עליהן כמה שאלות.
  2. אין מסורת שזוהי התכלת.
  3. ישנה בעיה לצבוע את הפתילים שלא בצבע הטלית (בטלית לבנה, למשל, הפתילים צריכים להיות לבנים), אם זאת לא התכלת האמיתית.
  4. בתכלת לא אמיתית ישנה בעיה של קלא אילן.
  5. יש בהטלת תכלת משום יוהרא.
  6. מופיע במדרשים שהתכלת נגנזה.
  7. מופיע בקבלה שאור התכלת לא שייך בזמן שאין בית מקדש והוא יחזור רק עם ביאת המשיח[23].
  8. בגמרא מופיע "תנו רבנן חלזון זהו גופו דומה לים וברייתו דומה לדג ועולה אחד לשבעים שנה ובדמו צובעין תכלת לפיכך דמיו יקרים". תיאורים אלו לא מתקיימים באופן פשוט בארגמון קהה הקוצים.
  9. הארגמון היה קיים במציאות במשך השנים שבהן לא הפיקו תכלת, ולו היה הוא צבע התכלת האמיתי היו מפיקים אותו ממנו. עצם העובדה שלא עשו זאת מצביעה שהמסורת שללה זיהוי זה[24].

טענות התומכיםעריכה

 
קונכיית ארגמון עם צמידה ביולוגית בקרקעית הים, לחלק מהשיטות זוהי כוונת דברי הברייתא "גופו דומה לים"- לקרקעית הים

על טענות אלו עונים המצדדים בהטלת פתילי התכלת:[25]

  1. ההוכחות קרובות לודאיות, ומלבד זאת אין צורך בוודאות של 100% על מנת לפסוק הלכה.
  2. אין צורך במסורת כדי לחדש את התכלת, אדרבה, המהרי"ל סובר שניתן בקלות לחדש את התכלת[26].
  3. רבי שמשון מאוסטרופולי כתב[27]: "אז יקום אחד... ובכח התורה... יעשה את התכלת... ובוודאי הגדולים שבדורו לא יסכימו על זה במהרה... והכתוב מרמז שלא תשמעו להם".
  4. זיהוי זה לא חדש, ומספר אחרונים בהם היעב"ץ[28], החוות יאיר[29] ורבי אברהם הרופא פורטלאונה[30],זיהו כת הארגמון עם התכלת.
  5. בעיית צביעת הפתילים שלא בצבע הטלית קיימת רק למי שסובר שזו לא התכלת. ומלבד זאת הדין "מין כנף" שנובע ממנו שהפתילים בטלית לבנה צריכין להיות לבנים, לא שייך בפתילים שבמקום התכלת[31]. בנוסף, דין זה שנוי במחלוקת, וגם השולחן ערוך שסובר שצריך שהציציות יהיו בצבע הכנף[32], סובר שדין זה הוא לכתחילה ובדיעבד אין זה מעכב.
  6. בקלא אילן ישנן שתי בעיות: שאדם מרמה את הבריות שיחשבו שהוא שם תכלת[33]; שאנשים יחשבו שזו תכלת אמיתית ויטילו אותה בציצית אחרת[34] (וישארו ללא מצוות תכלת או אף יעברו על איסור שעטנז). שתי הבעיות לא קיימות בארגמון.
  7. חשש יוהרא נאמר רק כשזו חומרא ולא עיקר הדין[35]
  8. מן האמור שהתכלת נגנזה אין להסיק שהיא לא תתגלה ביום מן הימים. מלבד זאת רואים שגם אחרי תקופת המדרש הייתה תכלת[36] כך שצריך לומר שכוונת המדרש היא שנצטמצם השימוש בה[37].
  9. כשהקבלה סותרת את ההלכה הולכים על פי ההלכה. מלבד זאת הקבלה אומרת מדוע אין תכלת אך לא אוסרת את חידוש התכלת, ואדרבה מצאנו מקובלים שאומרים שהתכלת תתגלה לפני ביאת המשיח[38]. בנוסף, גם בתקופה שלאחר חורבן בית המקדש השני התכלת הייתה עוד בנמצא[39], כך שחורבן בית המקדש אינו הוכחה לאי קיומה של התכלת.
  10. סימני הגמרא מתאימים לתיאורי הארגמון. גופו דומה לקרקעית הים, הוא חי בים כדג. ונדיר מאוד למצוא פריטים חיים שנפלטים לחוף.
    ומה שכתוב עולה מן הים אחת לשבעים שנה - ודאי שאין הכוונה שלא היה אפשר למצוא בשאר הזמן את החילזון. הרי מתואר בכמה מקומות בחז"ל שהיו אנשים שהייתה פרנסתם מהחילזון. לא הגיוני שהתפרנסו אחת לשבעים שנה. כוונת הברייתא היא שהיה נדיר למצוא פרטים שנפלטו לחוף. לכן היה צורך לצלול לים או לדוג בתחבולות אחרות ועל כן היה קשה מאוד להשיג את החילזון.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • הרב מנחם בורשטיין, התכלת, ירושלים, תש"ן, ISBN 9652221155
  • הרב מנחם מנדל כשר, תורה שלמה (מלואים לפר' תרומה סי' ג')
  • שו"ת ישכיל עבדי (ח"ז סי' ד')
  • מאמר כריכה בתכלת (סיכום שיטות הכריכה בתכלת) — יהודה ראק ישיבת הר עציון
  • מאמר חידת התכלת — ברוך סטרמן
  • מאמר היבטים של תעשיות הארגמן והתכלת — ד"ר אהוד שפנייר
  • גנזי ראיה, ליום העצמאות (עמ' 63)
  • יצחק ברנד, מאמר חוט תכלת
  • אנציקלופדיה מקראית, הערך צביעת אריגים
  • מאמר אריגי עין בוקק, אביגיל שפר, (בתוך: ארץ ישראל, מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, י"ט)
  • עיה"ק והמקדש, ח"ה, לרב י"מ טיקוצ'ינסקי
  • אנציקלופדיה עברית, הערכים: חלזון, תכלת, ארגמן צורי.
  • בים דרך, ראשית אוני, ר"ב נאור
  • התכלת ועצי שטים במשכן, פרופ' יהודה פליקס, טבע וארץ בתנ"ך
  • בין תכלת ללבן - מאמר של הרב שאול יונתן וינגורט בתחומין כא עמ' 486
  • יעקב ליינר, תכלת בציצית בימינו, מבחר בירורים בפרשה זו הלכה למעשה, הוצאת ועד חסידי ראדזין בישראל, תשי"ד.
  • זהר עמרהארגמן, פורפורה וארג'ואן במקורות ישראל ועוד בירורים בענייני התכלת, מכון הר-ברכה, ה'תשע"ד
  • ברוך סטרמן וג'ודי טאובס סטרמן, לטעום מהשמים, תל אביב 2014
  • קונטרס תכלת מאיי אלישה - רפאל ויהודה אריה שימל, סיוון תשע"ז
  • על כנף איש יהודי - שני מאמרים - א. מציאת חילזון התכלת ב. מניין חוטי התכלת והקשירות, הרב יצחק ברנד.

קישורים חיצונייםעריכה

בעד זיהוי עם הארגמוןעריכה

מאמרים

וידאו ואודיו

נגד זיהוי עם הארגמוןעריכה

פולמוס הזיהוי עם הדיונוןעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מסכת סנהדרין, דף י"ב, עמוד א'
  2. ^ זהר עמר, המדריך הקצר למפצח הארגמונים, על אתר יז, תשע"ג. עמ' 112
  3. ^ בורשטיין, עמ' 133–140. ראו במאמר מתי פסקה התכלת מישראל הרב אליהו טבגר
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף ל"ח, עמוד א'.
  5. ^ בורשטיין, עמ' 102-97.
  6. ^ בורשטיין, עמ' 140-139.
  7. ^ בורשטיין, עמ' 169-147.
  8. ^ בורשטיין, עמ' 239-230.
  9. ^ בורשטיין, עמ' 316-295.
  10. ^ בורשטיין, עמ' 196-170.
  11. ^ הרב ברל ויין, "חזרה לתכלת", בתוך עלון "נושאים בפרק התכלת".
  12. ^ משנה תורה, רמב"ם הלכות ציצית ב ב.
  13. ^ תשובה לשאלה באתר עולם הברסלב.
  14. ^ ראו גם את הערך Gobelins Manufactory בוויקיפדיה האנגלית.
  15. ^ יצחק אייזיק הלוי הרצוג (1914), חקר הארגמן (התכלת) השמי (Semitic Prophylogy) - עבודת הדוקטורט של הרב יצחק אייזיק, ארכיון המדינה
  16. ^ הרב הרצוג בספר: הארגמן והתכלת, משא הרב הראשי ד"ר יצחק הרצוג על תעשיות הצבע בישראל הקדומה, (משנת 1913), ותרומות מדעיות מעודכנות, העורך: אהוד שפניר, הוצאת כתר ירושלים, 1987, מתורגם מאנגלית, עמ' 63.
  17. ^ בורשטיין, עמ' 307-297.
  18. ^ אתר אגודת פתיל תכלת
  19. ^ באפריל 2014 הוקמה החברה פתיל תכלת 613 בע"מ, ופעילויות הייצור והמכירה עברו אליה
  20. ^ דעת הגאונים במניין חוטי התכלת באתר של ישיבת אור וישועה
  21. ^ מכתבים שכתב הרב זילברמן בעניין התכלת
  22. ^ יואב איתיאל, גפן מגזין המושבות, חוף התכלת
  23. ^ האר"י, שער הכוונות, דרושי ציצית דרוש ד'. וראה בעבודת ישראל למגיד מקוז'ניץ על מסכת אבות פרק ג' משנה ד'.
  24. ^ טענת הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק לגבי הדיונון, שהובאה על ידי מספר רבנים גם בנוגע לארגמון.
  25. ^ ראו דיון בטענות אלו בקונטרס להבדיל בין תכלת לארגמן, במאמר זיהוי התכלת של הרב שמואל טל ובחליפת מכתבים בעניין התכלת בין הרב שלמה אבינר לרב שמואל אריאל.
  26. ^ תשובות מהרי"ל החדשות, סימן ה'.
  27. ^ ניצוצי שמשון, אברהם יעקב בומבך, ר' שמשון מאוסטרופולי, התשע"ג, פרק פרשת שלח, עמ' קע
  28. ^ מטפחת ספרים פ"ד (צילום ממהדורת לבוב תר"ל).
  29. ^ בספרו מקור חיים על השולחן ערוך י"ח ג'.
  30. ^ שלטי הגיבורים פרק עט (צילום ממהדורת מנטובה שס"ז).
  31. ^ חזון איש, אורח חיים סימן ג' אות כ"ה
  32. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ט', סעיף ה'
  33. ^ לדוגמה בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ס"א, עמוד ב'
  34. ^ לדוגמה בתלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ', עמוד א'
  35. ^ תשובות הגאונים (חדשות, מהדורת עמנואל, סימן קסא), וכן הוא בעיטור, שער ראשון, הלכות תפילין בשם רב האי גאון, ובמהרי"ל הלכות מזוזה. ראו גם הרב דב ליאוריוהרא במצוות, שאלה באתר ישיבה, ‏ט"ז בטבת תשס"ד
  36. ^ ראו לדוגמה תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מב עמוד ב', "האי תכלת היכא צבעתו לה".
  37. ^ שפוני טמוני חול, ווארשה תרנ"ב עמוד 5.
  38. ^ עין התכלת, ווארשה תרנ"ב, עמוד 261 בשם המגיד מקוז'ניץ.
  39. ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף מ"ב, עמוד ב', מסכת סנהדרין, דף י"ב, עמוד א' ועוד מקומות

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.