ויקיפדיה

ציפי שביט

שחקנית וקומיקאית ישראלית

ציפורה (ציפי) שביט (נולדה ב-1 באפריל 1947) היא שחקנית, קומיקאית, סטנדאפיסטית, מדבבת, זמרת, מנחת טלוויזיה וכוכבת ילדים ונוער ישראלית. שביט נחשבת לאחת מכוכבות הילדים הבולטות בישראל. זוכת פרס מפעל חיים של האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בתחום הילדים והנוער.

ציפי שביט
לידה 1 באפריל 1947 (בת 75)
י"א בניסן ה'תש"ז
נווה ים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
שם לידה ציפורה שביט
סוגה מועדפת קומדיה, סאטירה, פרודיה, סטנד-אפ, שירי ילדים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1965–הווה (כ־58 שנים)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מימין: רחל הרמתי, דודו דותן וציפי שביט, 1986

ביוגרפיהעריכה

שביט נולדה בקיבוץ נווה ים לאורה ומשה שביט. אביה שימש כמנהל אגף הדיג במשרד החקלאות ועל שמו מעגנת שביט בנמל הקישון. גדלה ברמת גן ואת לימודי התיכון עשתה בתיכון בליך. שירתה בצה"ל בצוות הווי פיקוד דרום.

זמן לא רב לאחר שחרורה מצה"ל, לאחר שהשתתפה בסרט "השכונה שלנו", שיבץ אותה האמרגן אברהם דשא (פשנל) בהצגת הבידור "דבר מצחיק קרה לי בדרך לסואץ" (1968) שכתב שאול ביבר, אך ההצגה ירדה תוך זמן קצר מהבמות עקב מחאתה של משפחה שכולה. באותה השנה הופיעה במחזמר המצליח "הלו, דולי!" בכיבובה של חנה מרון. כמו כן פרסמה תקליט בן ארבעה שירים בהדרכתו המוזיקלית של רפי בן-משה[1].

ב-1969 שיחקה בתפקיד אורח בסרטו של אפרים קישון "תעלת בלאומילך".

ב-1971 השתתפה במופע הבידור הגדול "ג'אמבו", ושרה בו את שירה הידוע "כולם הלכו לג'מבו".

ב-1972 השתתפה בהצגה "שוקולד מנטה מסטיק - קונגרס הצחוק הציוני", ושיחקה בסרט "נחצ'ה והגנרל".

ככוכבת ילדיםעריכה

 
ציפי שביט, 1969

החל מאמצע שנות ה-70, שנות ה-80 ובמהלך שנות ה-90 שביט נחשבה לכוכבת ילדים גדולה בישראל. היא השתתפה במופעי ילדים רבים בכל רחבי הארץ, הוציאה תקליטי ילדים וכיכבה בתוכניות טלוויזיה המיועדות אליהם. בין המופעים לילדים בכיכובה היו: "בילבי", "ציפי ציפי בנג בנג", "טמבולינה" (המורכב משירי השחקן דני קיי), "קרנבל ביער", "ציפי קונץ", "פסטיבל ציפי שביט". שביט הוציאה מספר תקליטים לילדים שזכו להצלחה גדולה, השתתפה תשע פעמים בפסטיבל שירי הילדים, והנחתה אותו שלוש פעמים, וכן השתתפה בחמישה מופעי הפסטיגל, והנחתה אותו פעמיים.

בין שיריה לילדים שהפכו ללהיטי ילדים היו: "ברבאבא", "מר אפצ'י", "אבגדה", "אני ג'ינג'י" ו"הייתי הילד הכי קטן בכיתה".

שביט שיחקה בתוכניות טלוויזיה רבות המיועדות לילדים, בעיקר בערוץ הראשון. בסוף שנות השבעים ועד אמצע שנות השמונים כיכבה בתוכנית הילדים "ציפיטפוט" בטלוויזיה החינוכית.

בשנת 1984 הופיעה במופע "בילבי" ושם גילמה את התפקיד הראשי[2].

בשנת 1986 השתתפה בתוכנית הילדים המצליחה "הופה היי".

בשנת 1987 יצאו לאור הספר וקלטת השמע "ציפה היי" ובהם שירים, סיפורים ובדיחות מפי שביט. הופיעה בתפקידי אורח בתוכניות "פרפר נחמד", "הצצקנים" ו"מסיבת גן".

ב-1990 כיכבה בסדרת הטלוויזיה "ציפי בלי הפסקה". לצד חברה הקומיקאי ספי ריבלין.

ב-1994 הופיעה בתוכנית הטלוויזיה "הכל נשבר במשפחה" יחד עם דב רייזר.

בשנים 1992 ו-1993 הקליטה עם נתן דטנר שלוש קלטות וידאו לילדים על פי הספר "100 שירים ראשונים".

ב-1998 העלתה עם חני נחמיאס את המופע המשותף "מותק, הילדות התחברו" שבעקבותיו שתיהן גם שיחקו בתוכנית הטלוויזיה "מותק הילדות בשבת".

בחנוכה 2008 השתתפה ב"מותק של פסטיבל".

בחנוכה 2013 חזרה לשתף פעולה עם חני נחמיאס והציגה פעם נוספת את הצגת הילדים "מותק, הילדות התחברו".

בפסח 2013 לקחה חלק במופע "האוצר הנעלם" שהתרחש במיני ישראל לצד דון לני-גבאי, חני נחמיאס, עודד פז ועוד.

ב-2014 שיחקה בסדרה "מיכל הקטנה והטונטונים" ששודרה בערוץ ניק ג'וניור שם שיחקה בתפקיד סבתא ציפי, לצד מיכל הקטנה, ודקלה הדר.

בחנוכה 2017 השתתפה בשנית ב"מותק של פסטיבל". ב-2019 הופיעה בסדרה "מורובוט" לצד מאיה ורטהיימר.

ב-2020 לקראת חנוכה של אותה שנה, חזרה להופיע בפסטיגל במסגרת חגיגות ה-40 למופע, שהוקלט מראש ולא בוצע באולמות מול קהל אלא צולם לאתר הפסטיגל, בעקבות מגפת הקורונה, זמן קצר לפני תחילת מתן חיסונים נגד קורונה.

כבדרנית למבוגריםעריכה

 
ציפי שביט, 2009

שביט שיחקה בסרטי הקולנוע "השכונה שלנו" (1968), "הצד השני" (1968), "תעלת בלאומילך" (1969), "לופו" (1970), "התרוממות" (1970), "נחצ'ה והגנרל" (1972), "הבלש האמיץ שוורץ" (1973), "מתנה משמיים" (1973) ו"אחד באפריל" (1989).

בשנת 1983 השתתפה בהצגה "האידיוטית" בהפקת תיאטרון "לילך"[3].

בשנת 1984 שיחקה בסרט המערכונים "פעם אחת".

ב-1995 העלתה שביט את מופע הבידור "למבוגרים בלבד", לאחר שבמשך שנים רבות הופיעה כמעט אך ורק במופעי ילדים. המופע הצליח ובעקבותיו אף הועלה בשנת 2000 מופע נוסף שנקרא "שביט 2000".

בשנת 1998 שברה את שיא גינס בתוכניתו של דודו טופז כאשר שרה את שירו של יורם טהר-לב "יש חריץ מסוכן בהור ההר", היא שברה את שיא השירה לשיר קצר וביצעה אותו ב-58 שניות.

בשנת 1998 השתתפה שביט במופע "פעמוני היובל".

בשנת 2002 השתתפה במופע למען ארגון "וראייטי". היא לקחה בו חלק עד סיומו, על אף שבמהלכו שברה את ידה לאחר שנפלה מאחת ממדרגות הבמה. מיד בסיום ההופעה פונתה לבית החולים.

ב-2005 העלתה את המופע למבוגרים "ספונג'ה והעיר הגדולה" יחד עם חני נחמיאס ועירית ענבי.

בשנת 2006, החלה להנחות את תוכנית המציאות "לרדת בגדול" בערוץ 10, בה אנשים כבדי משקל מנסים להוריד במשקל. בחירתה לתפקיד נבעה בין היתר מדיאטה שעשתה, לאחר שנים שבהן הייתה מזוהה בעצמה כאישה מלאה.

ב-2011 השתתפה כשופטת לצד ספי ריבלין ושלמה בראבא בתוכנית הבידור "הצחקת אותנו" ששודרה בערוץ 2. שנה לאחר מכן, שימשה שופטת בתוכנית הסטנדאפ "תצחיק אותי" בערוץ 24, לצד עודד מנשה.

בשנת 2013 החלה להשתתף בקומדיה "דרושה עוזרת", בבימויו של רוני מנדלסון ובהשתתפות דפנה דקל, ערן איוניר, עודד מנסטר וליאת אזר. בספטמבר אותה שנה הועלה ערב הצדעה לכבודה.

בשנת 2016 שיחקה את ורד נוימן בסדרה "אורי ואלה".

בשנת 2018 הופיעה בתפקיד הראשי בגרסה הבימתית לסרט "אמי הגנרלית", לרגל שנת ה-70 למדינת ישראל.

בשנת 2019 גילמה את יהודית, ראש משפחת פשע קווקזית, בסדרה "המדובב".

בשנת 2022 שיחקה בהצגה "צניחה חופשית" בתיאטרון חיפה לצד לאורה ריבלין.

חיים אישייםעריכה

שביט הייתה נשואה למושיק פרי-פז עד פטירתו ממחלת הסרטן ב-1974.

כעבור שנה, נישאה שביט בשנית למפיק אבישי דקל[4]. השניים הורים לשני ילדים ומתגוררים בצפון תל אביב.

בבחירות 1992 הצהירה שביט על תמיכתה בשמעון פרס בריצתו לראשות מפלגת העבודה[5].

פרסים והוקרהעריכה

אלבומים, תוכניות ומופעיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: ציפי שביט
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ציפי שביט

הערות שולייםעריכה

  1. ^ טלילה לוי בן-זכאי, שביבים, מעריב, 14 בינואר 1968
  2. ^ מלכת הילדים ציפי שביט בוחרת את השירים העבריים האהובים עליה, באתר מעריב אונליין, 8 באוקטובר 2021
  3. ^ חוה נובק, ציפי שביט בתפקיד "האידיוטית", מעריב, 1 באוגוסט 1983
  4. ^ מלי זיידמן ובר זגה, ציפי שביט, כוכבת אינסטגרם: "מבקשים ממני לתייג ואני לא יודעת איך", במדור "פנאי פלוס" באתר ynet‏, 21 באוגוסט 2019
  5. ^ חנה קים, תומכי פרס (רשימה חלקית): דודו דותן, דודו טופז, ציפי שביט ופולי, חדשות, 9 בפברואר 1992
  6. ^ 1 2 רן בוקר, ציפי שביט תקבל פרס מפעל חיים על תרומתה לילדים ולנוער על המסך, באתר ynet, 29 בנובמבר 2022


הקודם:
2018: אורי גרוס 		פרסי נבחרי השנה של פרוגי – אייקון הביצה
2019: ציפי שביט 		הבא:
2020: חנוך רוזן
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ציפי_שביט&oldid=35892491"