קיטו

קיטו
**San Francisco de Quito**
סמל קיטו סמל קיטו	דגל קיטו דגל קיטו
	קולאז'
מדינה	אקוודור
מחוז	פיצ'ינצ'ה
ראש העיר	פאקו מונקאיו
שפה רשמית	ספרדית, קיצ'ואה
תאריך ייסוד	6 בדצמבר 1534
שטח	324 קמ"ר
גובה	2,850 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	1,763,275 (2022)
‑ במטרופולין	1,842,201 (2006)
‑ צפיפות	4,800 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	0°12′S 78°30′W / .2°S 78.5°W
אזור זמן	UTC -5
	http://www.quito.gob.ec
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1978, לפי קריטריונים 3, 4
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1978, לפי קריטריונים 3, 4
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אקוודור רגילה) גואיאקיל קואנקה מצ'אלה צ'ימבורסו קולומביה פרו קיטו

ערך זה עוסק בבירת אקוודור. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קיטו (פירושונים).

קיטו (בספרדית: Quito), רשמית סן פרנסיסקו דה קיטו (בספרדית: San Francisco de Quito), היא בירת אקוודור. העיר ממוקמת בצפון-מרכז המדינה, על אגן הניקוז של נהר הגואייאבמבה, ועל גדותיו המזרחיות של הר הפיצ'ינצ'ה, הר געש כבוי בהרי האנדים. נכון לשנת 2005, בעיר מתגוררים כ-1,504,991 תושבים, והיא העיר השנייה בגודלה במדינה מבחינת אוכלוסייה, לאחר גואיאקיל. העיר היא מושב המחוז המטרופוליטני של קיטו, הידוע גם כקנטון קיטו, בו מתגוררים כ-1,842,201 תושבים. כמו כן, העיר היא גם בירתה של פרובינציית פיצ'ינצ'ה. מאז 2008, קיטו היא גם מושבו של מטה איחוד אומות דרום אמריקה.

המקום הגבוה ביותר בעיר הוא הכיכר המרכזית (ספרדית: Plaza de La Independencia or Plaza Grande), שמתנשאת לגובה של כ-2,850 מטרים מעל פני הים, דבר שהופך אותה לעיר הבירה השנייה בגובהה בעולם (יש אף המחשיבים אותה כראשונה, שכן לה פאס, בירתה הממשלתית של בוליביה המתנשאת לגובה ש כ-3,640 מטרים מעל פני הים אינה הבירה הרשמית אלא העיר סוקרה)

היסטוריה

התקופה הפרה-קולומביאנית

שורשיה של העיר מתוארכים לאלף הראשון, כששבט הקיטוּ התיישב באזור, והפכהּ למרכז מסחרי. על פי ספרו של חואן דה ולאסקו משנת 1767, "היסטוריה של ממלכת קיטו", שטחו של שבט הקיטו נכבש על ידי שבט הקראס, שהקים את ממלכת קיטו בסביבות שנת 980 לספירה. בשנת 1426 האינקה כבשו את ממלכת קיטו. ב-1533, רומינהוי, גנרל מלחמה משבט האינקה, שרף את העיר כדי למנוע מהספרדים לכובשה, ובכך הרס כל זכר לתקופה הפרהיסטורית בעיר.

היסטוריה קולוניאלית

התנגדות המקומיים לכיבוש הספרדי נמשכה עד שנת 1534. פרנסיסקו פיסארו הקים את העיר ב-15 באוגוסט אותה השנה. ב-6 בדצמבר 1534, לעיר הגיעו כ-204 מתיישבים בהנהגתו של סבסטיאן דה בנאלקאסר, שהוציא להורג את רומינהוי, ובכך סיים את ההתנגדות המקומית. ב-14 במרץ 1541, הוכרזה קיטו כעיר, וב-14 בפברואר 1556 ניתן לה התואר "סן פרנסיסקו דה קיטו, עיר אצילית ונאמנה עד מאוד" (Muy Noble y Muy Leal Ciudad de San Francisco de Quito). ב-1563, קיטו הפכה למושב הנהלת מחוז ספיין, וחלק ממלכות המשנה של פרו, שבירתה הייתה לימה.

מיד לאחר הקמתה, החלו הספרדים להביא אליה את הנצרות הקתולית, בהקמת כנסייה ראשונה (אל בלן), שהוקמה עוד לפני שהוכרזה כעיר. בינואר 1535, מנזר סן פרנסיסקו הוקם בעיר, הראשון מבין 20 כנסיות ומנזרים שהוקמו בה במהלך התקופה הקולוניאלית. הספרדים הטיפו נמרצות לנצרות בקרב התושבים, אך גם השתמשו בהם כעבדים לצורכי בנייה, בייחוד בתחילת התקופה הקולוניאלית. בישופות קיטו הוקמה ב-1545, ושודרגה לארכיבישופות קיטו בשנת 1849.

ב-1809, לאחר כמעט 300 שנות שלטון ספרדי, בקיטו התגוררו כ-10,000 תושבים. ב-10 באוגוסט 1809, תנועת עצמאות קמה בקיטו, ששאפה לעצמאות פוליטית מספרד. הם תכננו תוכנית לממשלה בהנהגתו של חואן פיו מונטופר, שבה יישבו עוד מספר פעילים ציבוריים בולטים. אך תנועה התחלתית זו נפלה סופית ב-2 באוגוסט 1810, כשכוחות ספרדים מלימה הגיעו לעיר, והרגו את מנהיגי ההתקוממות יחד עם עוד 200 מתושבי העיר. סדרת מאבקים הסתכמו ב-24 במאי 1822, כשסימון בוליבר הוביל את כוחותיו לקרב פיצ'ינצ'ה. ניצחונם זה סימן את עצמאות קיטו והשטחים שמסביבה.

קולומביה הגדולה

ימים אחדים לאחר קרב פיצ'ינצ'ה, מנהיגי העיר הכריזו על עצמאותם והתירו לרפובליקת קולומביה הגדולה לספח את העיר לשטחה. כשהתפרקה קולומביה הגדולה בשנת 1830, קיטו הפכה לבירת הרפובליקה החדשה של אקוודור.

העידן הרפובליקני

בשנת 1833 חברי אגודת התושבים החופשיים של קיטו נרצחו על ידי הממשלה, לאחר שקשרו קשר נגדם, וב-6 במרץ 1845, החלה המהפכה המרסיסטית. מאוחר יותר, ב-1875 נשיא המדינה גבריאל גרסיה מורנו נרצח בקיטו. שנתיים לאחר מכן, ב-1877, הארכיבישוף חוסה איגנסיו צ'קה אי ברבה הורעל ומת.

ב-1882, מרד קם נגד שלטונו של הדיקטטור איגנסיו דה ויינטמייה. ב-9 ביולי 1883, המפקד הליברלי אלוי אלפארו לקח חלק בקרב גואיאקיל, ומאוחר יותר, לאחר מאבק נוסף, הפך לנשיא אקוודור ב-4 בספטמבר 1895. לאחר סיום כהונתו השנייה ב-1911, הוא עבר לאירופה. לאחר חזרתו לאקוודור ב-1912, וניסיונו המחודש לעלות לשלטון, הוא נאסר ונרצח על ידי המון שפרץ לכלא. גופתו הובלה ברחובות קיטו עד לפארק העירוני, בו הוא הועלה למוקד.

ב-1932, פרצה מלחמת ארבעת הימים, מלחמת אזרחים שפרצה בעקבות עלייתו של נפטלי בוניפס לשלטון, לו היה פספורט פרואני.

עובדי מפעל טקסטיל חשוב בעיר יצאו לשביתה בשנת 1934, ואי שקט תעשייתי דומה שורר בעיר עד היום. ב-12 בפברואר 1949 משדר רדיו ריאליסטי של הנובלה "מלחמת העולמות" גרם לבהלה בעיר ולמותם של שישה אנשים שמתו בשרפות שנוצרו על ידי ההמון.

בשלהי המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 הייתה קיטו מוקד להפגנות רבות שהובילו להתפטרותם של הנשיאים אבדלה בוקראם (1997), ג'מיל מחואד (2000), ולוסיו גוטיירס (2005).

אתרים בעלי חשיבות

הארמון הנשיאותי בעיר קיטו

העיר העתיקה

המרכז ההיסטורי בעיר קיטו הוכרז בשנת 1978 כאתר המורשת העולמית הראשון בדרום אמריקה. על אף רעידת אדמה שפקדה את העיר בשנת 1917, היא משומרת היטב. בית הספר לאמנות של קיטו הוא מיזוג של אמנויות ספרדיות, איטלקיות, מוריות, פלמיות ואקוודוריות.

בעיר העתיקה ממוקמים כיכרות רבים, שהחשובה שבהם היא כיכר העצמאות או כיכר פלאזה גראנדה, שמסביבה ממוקמים הקתדרלה המטרופוליטנית, הארמון הנשיאותי ומשכנו של נשיא אקוודור, הנקרא גם "ארמון קרונדלט", מלון פלאזה גראנדה ובית העירייה. בעיר כנסיות בארוק ומנייריזם; בהן כנסיית פרנציסקוס הקדוש, שהיא המבנה הקולוניאלי הגדול ביותר שבנו הספרדים בדרום אמריקה, כנסיית אל סגרריו, כנסיית סנטו דומינגו, וכנסיית ישועים הנקראת "לה קומפניה", שנבנתה על פי המודל של כנסיית הג'זו שברומא. ממוקמים בה גם מוזאונים, שרבים מהם מוקדשים לאמנות הקולוניאלית. הידועים ביותר הם מוזיאון העיר - מוזאו דה לה סיודאד, המרכז התרבותי המטרופוליטני ומוזיאון המזרח של סנטו פרנציסקוס. בצפון-מזרח העיר ממוקמת בזיליקת דל ווטו נאסיונל המרשימה שנבנתה בחלקים. בנייתה החלה בסוף המאה ה-19 והושלמה בשנת 1988.

בזיליקת דל ווטו נאסיונל. הקתדרלה הנאו-גותית הגדולה ביותר באמריקה הלטינית

קיטו הצפונית

צפונה של העיר קיטו מכילה את אזור העסקים העיקרי בעיר ומבנים רבים. בה גם ממוקם שדה התעופה הבינלאומי של העיר ואתרי תיירות רבים.

בקיטו הצפונית ממוקם גם פלאזה דה טורוס דה קיטו, זירת השוורים היחידה בקיטו המשתמשת ללוחמת שוורים. האצטדיון נבנה בשנת 1960, והוא מכיל כ-15,000 מקומות ישיבה.

מוזיאון דל בנקו סנטרל

במוזיאון דל בנקו סנטרל מוצגות תערוכות של האמנות, ההיסטוריה והתרבות האקוודורית. בקומת הקרקע מוצג אוסף מקיף של כלי חרס, פסלים, זהב, אבנים וחפצי אדם אחרים מהתקופה הפרה-קולוניאלית. המוצג המרשים ביותר בתערוכה היא מסכת שמש מתקופת תרבות הלה טוליטה. הקומה השנייה מוקדשת לאמנות, ציורים, ופסלים מן התקופה הקולוניאלית. הקומה השלישית מוקדשת בעיקרה לאמנות אקוודורית עכשווית.

בנוסף לכך בעיר נפתח לאחרונה מוזיאון המוקדש לצייר אוסוואלדו גוואיאסמין.

פארקים

בעיר קיטו ארבעה פארקים עיקריים; פארק מטרופוליטנו גואנגוילטגואה, שגודלו 5.5 קמ"ר, והוא הפארק האורבני הגדול ביותר בדרום אמריקה, הממוקם בצפון העיר. פארק לה קרולינה, שגודלו 670,000 מ"ר הממוקם במרכז העיר. פארק אל אג'ידו הממוקם בין העיר העתיקה לעיר החדשה. ופארק לה אלמנדה, בו ממוקמים מצפה הכוכבים העתיק ביותר בדרום אמריקה, ומצבה לזכרו של סימון בוליבאר.

אל פנסייו

אל פנסייו היא גבעה הממוקמת במרכז העיר בגובה 3,016 מטרים מעל לפני הים. מצבה לזכר מרים הבתולה ממוקמת בקצה הגבעה. את הפסל בנה ברנרדו דה לגרדה, והוא נקרא בתקופה הספרדית "הבתולה של קיטו".

ב-1976, האמן הספרדי אגוסטין דה לה הרמן מונה על ידי המסדר האובלטי לבנות פסל בגובה 41 מטרים בדמותם של המדונה והילד, שיוצב בפסגתה של הגבעה. הפסל נבנה מ-7,000 חתיכות אלומיניום, ונחנך ב-28 במרץ, אותה השנה על ידי הארכיבישוף ה-11 של העיר, פאבלו קרדינל מונוז וגה.

תצלום פנורמי של המרכז ההיסטורי של קיטו (לצפייה הזיזו עם העכבר את סרגל הגלילה בתחתית התמונה)

גאוגרפיה

קיטו היא הרמה הצפונית ביותר באקוודור, על אגנו של נהר הגואייאבמבה. הרי הגעש ברכס המרכזי, מזרחית לקיטו, הם קוטופקשי, סינצ'ולגואה, אנטיסנה וקיאמב. ההרים שברכס המערבי הם איליניזה, אטקזו, פיצ'ינצ'ה ופולולהואה.

קיאמב, הממוקם צפונית-מזרחית לקיטו, לא התפרץ מאז שנת 1786, והוא ההר היחיד בעולם הממוקם בדיוק על קו המשווה (קו המשווה עובר על אגפו הדרומי). כמו כן, ההר מכוסה באופן קבוע בשלג וקרחונים.

קיטו היא הבירה היחידה בעולם הממוקמת סמוך להר געש פעיל. בהר הגעש פיצ'ינצ'ה, הממוקם כ-21 קילומטרים מערבית לעיר, יש פעילות מתמשכת, והוא נמצא תחת ניטור קבוע. ההתפרצות הגדולה ביותר של ההר התרחשה בשנת 1660, כש-25 סנטימטרים של עפר כיסו את פני העיר. התפרצותו האחרונה של ההר ארעה ב-5 בנובמבר 1999, כשכמויות גדולות של אפר הושלחו אל עבר העיר. על אף שלא הרסה את העיר, ההתפרצות גרמה להפרעות בפעילותה, ובין היתר סגירת נמל התעופה הבינלאומי שבעיר.

פעילויות של הרי געש אחרים בסביבה גם עלולים להשפיע על העיר. בנובמבר 2002, לאחר התפרצותו של הר הגעש רוונטדור, נשטפה העיר בגל עפר שכיסה אותה למשך מספר ימים. כמויות העפר שהצטברו מהתפרצות זו היו גדולות אף מאלו ששטפו את העיר עם התפרצותו של פיצ'ינצ'ה ב-1999.

העיר היא גם מוקד לרעידות אדמה. רעידת האדמה החזקה ביותר שהכתה בקיטו התרחשה בשנת 1797, וכתוצאה ממנה נהרגו כ-40,000 תושבים. הפעילות הסייסמית החזקה ביותר שהתרחשה בזמן האחרון באזור הייתה בשנת 1987, בעוצמה של 7 בסולם ריכטר. מוקד הרעש היה כ-80 קילומטרים צפונית לעיר. כתוצאה ממנה נהרגו בערך 1,000 איש, אך קיטו עצמה סבלה נזק קטן בלבד. ב-16 באוקטובר 2006, בעיר הורגשה רעידה בעוצמה של 4.1 בסולם ריכטר, אך שום נזק חמור לא נגרם לעיר.