פתיחת התפריט הראשי

קריית שלום היא שכונה בדרום תל אביב, השוכנת מדרום לדרך קיבוץ גלויות, מצפון לדרך בן צבי, ממזרח לתל כביר וממערב לנתיבי איילון.

קריית שלום
רחוב ישראל גורי, רחובה הראשי של קריית שלום
רחוב ישראל גורי, רחובה הראשי של קריית שלום
מידע
עיר תל אביב-יפו
שטח 1,239 דונם (יחד עם פארק החורשות)
מספר תושבים 8,830 (יחד עם פארק החורשות, נכון לשנת 2012)
קואורדינטות 32°02′40″N 34°46′36″E / 32.04438611°N 34.77675°E / 32.04438611; 34.77675
שכונות נוספות בתל אביב-יפו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

כיום, רוב אוכלוסיית השכונה מורכבת מיהודים יוצאי בוכרה שעלו לישראל והתיישבו במקום בשנות ה-60 וה-70.

תוכן עניינים

גיאוגרפיהעריכה

כיום מקובל שהשכונה תחומה מדרום על ידי דרך בן-צבי, במזרח על ידי נתיבי איילון ובמערב על ידי רחוב פנחס לבון. כיום מקובל שהשכונה תחומה מצפון על ידי דרך קיבוץ גלויות. באיזור הצפון מערבי של השטח מדרום לדרך קיבוץ גלויות נמצא שיכון סלע של הסתדרות העובדים הלאומית. האיזור הדרום מערבי מאכלס את שיכון צבא הקבע והאיזור המזרחי כולל את שיכון הותיקים של ההסתדרות.

בעת הקמת השכונה, הוקמו ארבעה שיכונים שלה מצפון לדרך קיבוץ גלויות, מדרום וממזרח לשכונת שפירא המקורית. במזרח, קרוב לדרך חיל השריון, נמצא שיכון פרדס קטן. ממערב לה, מצפון מדרום לבית ספר בר יוחאי, בו נמצא כיון מרכז קהילתי שפירא, נבנו שיכוני הפועל המזרחי ופועלי אגודת ישראל. עוד ממערב, מדרום לשדרות חכמי ישראל הוקמה שכונת פרדס גדול.

היסטוריהעריכה

השכונה הוקמה במסגרת פעילות ההסתדרות להקמת שכונות פועלים לוותיקי ההסתדרות, דוגמת קריית חיים, קריית עמל, קריית עבודה בחולון ושכונת בורוכוב[1]. על הקמת השכונה הוכרז בספטמבר 1949 אבל מהמשתכנים עלתה דרישה לקרב את השכונה לתל אביב ועל כן יזמי השכונה פעלו לרכוש שטח באבו כביר עבור השכונה. לבקשה הצטרפו מפלגות אחרות שבקשו להקים מפעלי שיכון משלהם והקרקע חולקה בין ההסתדרות, הסתדרות העובדים הלאומית, הפועל המזרחי, פועלי אגודת ישראל, צבא הקבע והחיילים המשוחררים[2].

הכשרת השטח לשכונה ההסתדרותית החלה במרץ 1950, הבנייה החלה ביוני 1950 וב-11 ביוני 1950 הונחה מגילת היסוד לשכונה[3]. הבנייה התעכבה בגלל מחסור במלט. במרץ 1951 הושלמו 900 מתוך 1500 דירות בשיכון ההסתדרותי. באותו זמן היו 12 הבניינים של משכנות, חברת השיכון של הפועל המזרחי, בשלבי בנייה[4]. במאי 1951 הוגרלו הדירות בין הזכאים שנקבעו לפי ותק של חברות בהסתדרות ונדרשו שלא להיות בעלים של דירה או מגרש. התושבים נתבקשו להתארגן ברביעיות כדי להגריל לכל קבוצה בניין שלם[5]. בסוף ספטמבר 1951 הובטח ש-600 דירות בשיכון ההסתדרות יוכלו להתאכלס בנובמבר והשאר יימסרו עד סוף 1951 לרוכשיהם[6]. בדצמבר 1951 הוצפו כ-30 דירות בשכונה בגלל כמות גדולה של גשמים[7]. באפריל 1952 היו הדירות האחרונות מבין 1600 הדירות בשכונה לקראת מסירה[8].

ביולי 1951 הונח אבן פינה ל-50 בניינים בני ארבע דירות בשתי קומות, של שכונת הסתדרות העובדים הלאומית[9]. בשנת 1977 התגוררו בשכונה 140 משפחות[10].

באמצע שנת 1952 הושלמו 160 הדירות של שיכון הפועל המזרחי[11]. בתחילת 1954 נכנסו המשתכנים לדירות של שיכון פא"י, שכלל 28 דירות[12].

באוקטובר 1957 נחנך בשכונה גן ציבורי על שטח של 12 דונם[13].

במהלך השנים עזבו רבים את השכונה ובמקומם נכנסו עולים חדשים מאירן ומגרוזיה[10].

ב-2013 נפתח פארק החורשות הגדול לאורך גבולה המערבי של השכונה.

בנייני השכונהעריכה

שכונת קריית שלום בנויה משלוש שכונות עיקריות - הגדולה שבהן "שיכון ותיקים" שיועדה לוותיקי הארץ חברי ההסתדרות הכללית והוקמה כאגודה שיתופית על ידי ההסתדרות, באמצעות חברת שיכון עובדים. במקביל הוקם "שיכון אנשי צבא קבע" על ידי משרד הביטחון. כמו כן הוקם "שיכון סלע" (רמת יוהנה) אשר היה מיועד ליוצאי אצ"ל ולח"י חניכי בית"ר.

עיקר בתיה של השכונה, שנבנו במסגרת שיכון הותיקים של ההסתדרות, הם בתים דו קומתיים המיועדים לארבע יחידות דיור ושטח המגרש של כל מבנה כזה הוא כחצי דונם. על מבנים אלו הוטחה ביקורת רבה. למשל, השכונה תוארה בלמרחב כך[14]:

"שיכון הותיקים בקריית שלום, למשל, יכול לשמש דוגמה לשיכונים רבים אחרים, הדומים לו, שנבנו אחריו ויחד אתו בכל רחבי־הארץ. שיכון זה העשוי בניינים בעלי ארבע דירות, הנו מכוער ולא נוח כאחד: שורות בתים ישרות, בניינים חסרי גוון, הדומים זה לזה כטיפות־מים, דירות שאין אפשרית להגדילן, שטחים פנויים מפוזרים ליד כל בית בשטחים מרובעים קטנים, בלא כל אפשרות לניצול יעיל שלהם."

בתי השכונה נבנו מבטון ללא טיח וסבלו מבעיות רטיבות[15]. הבתים במקור לא כללו מרפסת למטבח[16].

חלק קטן מהבניינים בשיכון הותיקים של ההסתדרות נבנו למכירה בשוק החופשי. אלו כללו שלושה חדרים, הול גדול, אמבטיה, חרסינה, ארונות אויר, ריהוט למטבח ודלתות פנימיות[17].

בתי הפועל המזרחי נבדלו משאר בתי השכונה בכך שנבנו על גבעה, וכללו מרפסות חזית וגגות אדומים[11].

בשנות השישים נבנו מבני רכבת אשר היו אופייניים לאותה תקופה והם מקיפים היום את השכונה מצִדה הדרומי והמזרחי. רחובה הראשי של השכונה הוא שדרות ישראל גורי המסתיים בלולאה הנושאת את השם "רחוב הקשת".

חינוךעריכה

בפברואר 1952, נפתחו בשכונה שני בתי ספר, אחד של זרם העובדים והשני של הזרם הכללי[18]. במרץ 1952 עלו טענות מהמתיישבים שהעיריה מנסה באיומים ובהטעיה לגרום להורים לשלוח את ילדיהם לבית הספר של הזרם הכללי[19]. בעקבות זאת, הוקמה ועדת בדיקה של משרד החינוך[20], שהורה לעיריה להקפיד על שיבוץ הילדים בהתאם לבחירת ההורים. העיריה מצידה טענה שכאשר אין מספיק ילדים לפתיחת כיתה נוספת באחד מבתי הספר, יופנו הילדים לבית הספר השני כדי למלא כיתות ולחסוך בעלויות[21]. במחאה, הורים קיימו משמרת מחאה מול בית הספר הכללי ומנעו כניסת תלמידים[22]. בספטמבר 1952 לא נפתחה שנת הלימודים בבית הספר בשכונה בגלל מחסור בכיתות[23]. עד הבאת צריפים מתאימים, קויימו לימודים לסירוגין שלושה ימים בשבוע[24]. בשנת 1953 הוסבו שני בתי הספר בשכונה לבתי ספר ממלכתיים, ובית הספר של זרם העובדים היה לבית ספר ממלכתי על שם רמז. באוקטובר 1953 לא נפתחה שנת הלימודים לכיתה א' במועד בגלל מחסור בכיתות בבית ספר רמז[25]. בשנת 1955 עלה בית הספר רמז לכותרות לאחר שהמורה שושנה כץ פוטרה מעבודה בבית הספר בגלל הטענה שהיא הפיצה תעמולה קומוניסטית[26] ופיטורין אלו אושרו על ידי בג"ץ[27].

בשנת 1954 נפתח בית הספר הולץ על 30 דונם שנתנה הקרן הקיימת לישראל לרשת עמל, בדרך קיבוץ גלויות 150.

במהלך שנות ה-50 הוקם בית ספר גבעת שלום בשכונה[28]. בית ספר ממלכתי, בר יוחאי, פעל בשיכון הפועל המזרחי, בצפון השכונה[29].

במהלך שנות ה-60 התקיימו לימודים במשמרת שנייה בגבעת השלום בחלק מהשנים[30]. בשנת 1966 נפתח אגף נוסף בית ספר גבעת השלום[31] וכך נפסק הנוהג של לימודים בשתי משמרות[32].

תחבורהעריכה

מאפריל 1952 הוחל בשירות אוטובוסים לשכונה על ידי חברת דן[33]. באוקטובר 1957 נהלו תושבי השכונה שביתה נגד חברת דן, במחאה על עלות הנסיעה באוטובוסים ורמת השירות[34].

מבני ציבורעריכה

בשטח השכונה שוכנים בית הנוער העובד והלומד שהוקם באתר בו שכן "בית יצקר", מקום בו נרצחו יוסף חיים ברנר וחבריו, ובית האחוזה של כרם פאשה, המשמש כיום כבית כנסת.
בדרום השכונה נמצא מתקן האימונים של קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל ובצידו מתחם הפנורמה בסמוך לצומת חולון. במרכז השכונה, בתחילת רחוב הקשת, נמצא שבט צופי "הגבעה". השבט נוסד בשנת 1963 והוא אחד השבטים הוותיקים בתל אביב.

בשנת 2016 נחנך בדרך קיבוץ גלויות פינת אסירי ציון מתחם ברנר, מתחם משרדים רחב במימדו המשתרע כ-15,000 מ"ר בנוי, המשלב חניון תת-קרקעי הכולל מתקני חניה אוטומטיים, קומת מסחר ושירותים, ושלש קומות של משרדי הממשלה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא קריית שלום בוויקישיתוף
 
כיכר גיתית
 
גבעת השלום בלילה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בונים קריית פועלים ששית, על המשמר, 3 בפברואר 1950
  2. ^ מ. מייזלס, פרשת שיכון הותיקים באבו כביר, מעריב, 14 במרץ 1951
  3. ^ קרית פועלים ותיקים בבנינה, דבר, 12 ביוני 1950
  4. ^ סיור בשיכון הותיקים בקריית שלום, דבר, 20 במרץ 1951
  5. ^ בימים א' וג' יוגרלו דירות הוותיקים באבו כביר, על המשמר, 3 במאי 1951
  6. ^ מפעל שיכון ותיקי ההסתדרות לפני סיומו, דבר, 28 בספטמבר 1951
  7. ^ הגשמיים יורדים ללא הפוגה המצב במעבדות ובשכונות העוני מחמיר, קול העם, 24 בדצמבר 1951
  8. ^ חנן יוסף, שיכון מסיים בניית 5700 דירות, על המשמר, 23 באפריל 1952
  9. ^ שיכון שמיני של ה.ע.ל., חרות, 20 ביולי 1951
  10. ^ 10.0 10.1 יגאל גלאי, "העםקנים אינם באים - אפילו כדי להבטיח...", מעריב, 13 במאי 1977
  11. ^ 11.0 11.1 ש. גדיאל, בתים מאדימים באופק, הצופה, 30 בנובמבר 1952
  12. ^ אריאל אגמון, "ענין פנימי" ששמו שיכון פא"י, הבוקר, 21 במאי 1954
    המשך
  13. ^ פתיחת גן עירוני חדש בשיכון הותיקים בת"א, הצופה, 15 באוקטובר 1957
  14. ^ ב. יוסף, שיכונים גרועים ומכוערים, למרחב, 15 באפריל 1955
  15. ^ חברת שיכון נתבעת לעשות נגד הרטיבות בבתים בקרית שלום, קול העם, 5 בינואר 1955
  16. ^ שיכון ונווה עובד בנו 26,500 דירות ברחבי הארץ, על המשמר, 1 באוגוסט 1952
  17. ^ י. שדמי, בקרית שלום נרגעו הרוחות, מעריב, 16 באוקטובר 1952
  18. ^ פתיחת בתי ספר בקרית שלום, הבוקר, 17 בפברואר 1952
  19. ^ משתכני קרית שלום דורשים התערבות הממשלה וההסתדרות בענף בית־הספר במקום, דבר, 30 במרץ 1952
  20. ^ פרשת קרית שלום לפני ועדת חקירה, הבוקר, 7 באפריל 1952
  21. ^ שני בתי ספר בקרית־שלום, הבוקר, 18 באפריל 1952
  22. ^ ועדה הסתדרותית מוקיעה נםיון למנוע משלוח ילדים לביה"ם הכללי, הבוקר, 11 ביוני 1952
  23. ^ בית החינוך בקרית שלום לא יפתח במועד, דבר, 20 באוגוסט 1952
    תושבי קריית שלום מאשימים את עירית ת"א, על המשמר, 14 בספטמבר 1952
  24. ^ ילדי קרית שלום לומדים 3 ימים בשבוע בלבד, קול העם, 15 בספטמבר 1952
  25. ^ אלפי ילדים טרם סודרו בבתי הספר, קול העם, 8 באוקטובר 1953
  26. ^ מורים מעידים בבירור הצע"ת בדבר פיטוריה של מורה חב' מק"י, חרות, 20 בספטמבר 1955
  27. ^ מורה קומוניסטית - לא! וחינוך קומוניסטי?, חרות, 16 בדצמבר 1955
  28. ^ תלמיד כתה ח' זכה במבחן התנ"ך, למרחב, 12 בדצמבר 1958
  29. ^ 77 כיתות ללימודי יום ארוך בת"א, דבר, 23 בספטמבר 1962
  30. ^ ע.ת.א. מאיימת להעמיד לדין הורים שהשביתו לימודים, הבוקר, 10 בספטמבר 1964
  31. ^ אגף נוסף לבי"ס "גבעת השלום" בקרית שלום בת"א, מעריב, 3 במרץ 1965
  32. ^ בית ספר חדש בשיכון צבא קבע בקרית־שלום בת"א, מעריב, 4 ביולי 1966
  33. ^ קו־אוטובוסים לקרית־שלום, דבר, 18 באפריל 1952
  34. ^ אוכלוסיית קריית שלום ממשיכה במאבקה על תחבורה סדירה, קול העם, 10 ביוני 1957