ויקיפדיה

רחלי רוגל

רחלי רוגל (נולדה ב-1957) היא אמנית חוקרת ישראלית שיוצרת באמצעות כפתורים (רדי מייד). יצירותיה נחקרו באקדמיה[1][2] ונלמדות בה[3][4] והרצו אודותיהן במוזיאון ישראל[5]. הן הוצגו במוזיאונים, גלריות ובאוספים פרטיים בישראל ובעולם.

רחלי רוגל
רחלי רוגל, 2024
רחלי רוגל, 2024
לידה 1957 (גיל: 67 בערך)
רחובות, ישראל ישראלישראל
לאום ישראלית
תקופת הפעילות מ-1993
תחום יצירה כפתורים, לבירינתים

ביוגרפיה

עריכה

מילדות ליצירה

עריכה

רחלי רוגל נולדה ברחובות בשנת 1957 למשפחתה שגרה בשכונת "המפדה האזרחי" בחולון. בילדותה עברה המשפחה לגבעתיים שם למדה בבית ספר "בורוכוב" ובתיכון "קלעי" במגמה ריאלית. בתום שרותה הצבאי כקצינת כ"א במטה חיל האויר, בשנת 1979 הצטרפה להשתלמות חיל האוויר בקליפורניה.

את לימודיה במכללת דוד ילין בירושלים, מגמת חינוך לטכנולוגיה סיימה בשנת 1986 עם מלגת הצטיינות על כתיבת תוכניות לימודים. בשנים 1988–1994 כתבה במשרד החינוך והתרבות ובמרכז לטכנולוגיה חינוכית (מט"ח) ת"ל לכיתות א'-ו': מה עושים מדפיסים[6], מה הבעיה[7], סיפורי בדים[8], משהו זז כאן[9][10], מעבר לקיר[11] שתורגם לערבית[12]

בעקבות מחקריה רוגל מדריכה תלמידים ומבוגרים באתרים ההיסטוריים של רחובות[13]. בין השנים 2002- 2008 כתבה את מערכי התערוכות והדריכה בגלריה העירונית לאמנות רחובות. משנת 2008 היא מדריכה מורשת ביד לבנים לתלמידי העיר רחובות. מתנדבת ב"ישראל נגלית לעין" משנת 2011[14]

יצירה

עריכה
 
הצעקה - לבוב 1941, לזכר הנשים שהופשטו מבגדיהן ומכבודן

משנת 1993 היא יוצרת, מציגה ומרצה על יצירותיה בישראל ובעולם.

בשנת 2007 יזמה לראשונה בישראל איסוף מיליון וחצי כפתורים לפרויקט הנצחת ילדים בשואה - בבית דרור ברחובות[15]

בשנה זו פתח מוזיאון ישראל את הסדרה "שישי במוזיאון" - בהרצאה על יצירות הזיכרון שלה "יומנים מכופתרים וחוטי החיים".

בשנת 2009 נסקרה יצירתה בקונגרס העולמי החמישה-עשר למדעי היהדות בירושלים [16] והיא הרצתה בכנס הבינלאומי החמישי לנשים ושואה בבית ברל על יצירה נשית.[17]

יצירתה "קריעה - ברגן בלזן 1944 " הניעה את הקמת האנדרטה לזכר חסידי אומות העולם האוסטרים, בגרפנוורת' באוסטריה ובהם מריה גראוזנבורגר המונצחת ביצירה. האנדרטה נחנכה בשנת 2010.

בשנת 2011 הוזמנה לפתוח במוזיאון ישראל את סדרת ההרצאות "שלישי משולש" בהרצאה על יצירות הכפתורים שלה[5].

בשנת 2012 נכללו יצירות השואה בדיסרטציה לתואר דוקטור "החוטים האלו לוכדים את הצללים" של מור פרסיאדו באוניברסיטת בר-אילן במחלקה לאמנות יהודית[18]. פרט מהיצירה "הצעקה - לבוב 1941" הופיע על כריכת המגזין Ars Judaica [19] שבו פורסם הדוקטורט. "חיבוק אחרון" הוצג בתערוכה "אימהות בצל השואה בראי האמנות" באוניברסיטה[20]

בשנת 2015 פורסמה על יצירותיה עבודת מאסטר באנתרופולוגיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "כפתורעים: אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית" מאיה לבקוביץ[21]

משנת 2020 נכללות יצירות השואה של רוגל בתוכנית הלימודים של אוניברסיטת בר-אילן במחלקה לאמנות יהודית, בקורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית - הנצחה ושיקום"[3][4]

מחקרים

עריכה

בשנת 2007 הצטרפה ל- "עמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל"[22]. בהמשך כיהנה כחברת הנהלה בהתנדבות.

 
"הראית איזה לובן" הוריו של ג'ורג' נובל שנקבר ברמלה, קבלו את חפציו האישיים ובהם כפתור בודד אחד.(2018)

מחקרה "המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל" פורסם בשנת 2011 [23][24][25][26][27][28]. המחקר עובד לתצוגת קבע (תשע לוחות) במבואת בניין המפקדה שבבית סלוצקין, הוא תיכון דה שליט. רוגל זיהתה את שני החללים האוסטרליים האנונימים שנפלו על שחרור רחובות. בטקס יום הזיכרון לחללי מלחמ"ע ה-1 היא מניחה זר על קברם בבית הקברות של חבר העמים הבריטי ברמלה.[29]. בעקבות קשר עם משפחת ג'ורג נובל, יצרה את "הראית איזה לובן" הכולל 3,700 פרחים כמספר חללי המלחמה הקבורים ברמלה, את דברי ההספד שנכתבו באוסטרליה ושירו של אלתרמן הסיכום[30]היצירה הוצגה בבית המודל בירושלים[31] ובבית השגריר הבריטי לציון מאה שנים לשחרור הארץ על ידי הבריטים .

בשנת 2013 פורסם מחקרה על "האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל" [32][33].

בשנת 2024 פרסמה מחקר מארכיון רחובות על האנדרטה לנופלים במלחמת השחרור ברחובות.[34]

לבירינתים במרחב הציבורי

עריכה
 
מיצב אינטראקטיבי "שביל תפוח הזהב" - קירות הלבירינת עשויים פקקי מיץ תפוזים (יפאורה) המשובצים בכפתורי זהב. הצופה מקיף את תפוז תוך שהוא מוליך את מבטו עד למרכז הלבירינת. אוסף עיריית רחובות (2007)
 
"גלסטונברי- עוד גביע משומר נשיק" חתימות בכנס לברינתים שהתקיים בעיר אליה הביא יוסף הרמתי את הגביע הקדוש מירושלים.

רוגל מרבה להשתמש ביצירותיה במוטיב הלבירינת. אריאדנה היא שמצילה את הגיבור תזאוס. היא עושה זו בעזרת פקעת חוט שמסרה בידיו.

"במלאת 90 שנה לבית העם, בשנת 2003, יזמה האמנית רחלי רוגל ותכננה מיצב ברחבת הבניין המיועד לשימור, ובמסגרת "סל תרבות" של עירית רחובות מגיעים אליו גני ילדים ותלמידי בית ספר. במיצב, השואב את השראתו מאירועי מלחמת העולם הראשונה שהתרחשו באתר, שני לבירינתים ושני עצי זית. במבוך כזה ניתן ללכת שלובי ידיים- אבל בכיוונים הפוכים. הצייר-סופר נחום גוטמן, ששהה ברחובות בתקופה ההיא, תיאר מין מבוך בבית-העם בספר שהקדיש למושבה "החופש הגדול או תעלומת הארגזים." [35]

לבירינתים אלו ,"יד ביד" ו"יריחו" [36][37] היו הראשונים שהוקמו בישראל.

בשנת 2004, הוזמנה להציג תכנון ייחודי זה "יד ביד" בפאנל בינלאומי בכנס הלבירינתים העולמי במינסוטה TLS 2004

בשנת 2005, בתערוכה "אחת ויחידה" יצרה מיצב לבירינת להליכה במרחב הסגור של הגלריה העירונית ברחובות[38].

בשנת 2007 בתערוכת החוצות "לגעת בתפוז"[39] הציגה את לבירינת האור "שביל תפוח הזהב"[40]. המיצב נרכש על ידי עיריית רחובות והוצג בה. הסכום שהתקבל במכירה הפומבית נתרם לרכישת מחשבים לילדים.

בשנת 2008 יצרה "לבירינת- מיצב הליכה" במרחב הסגור של הגלריה העירונית בבית קנר בראשון לציון[41].

בשנת 2010 בתערוכה "בפרדס ליד השוקת" לציון 120 שנים לרחובות יצרה את "מנוחה ונחלה"- וידאו ארט המתאר את העלמות הפרדסים במושבה שהוקמה על ידי אגודה בשם זה ועד למנוחה ונחלה האישית של רוגל בעיר רחובות. פקקי מיץ תפוזים של יפאורה הם זכר לפרדסים שהופקעו לטובת בתים. הווידאו ארט נמכר לבנק לאומי ותמורתו הועברה לתלמידים [42].

בשנת 2011 הוקם לבירינת "האוצר" על ידי רחלי רוגל ויובל שרון במסגרת הפנינג התרבות "פתוחה לרגל שיפוצים, השמשת התחנה הישנה בדרום תל אביב" שאורגן על ידי אמני "שביל החלב" בשיתוף עם בית הספר "מנשר".

בשנת 2024 יצרה ברחבת בית דונדיקוב את הלבירינת "הביתה"[43] המבוסס על סיפורו של מנליק המתגבר על הלבירינת ומצליח לשחרר את אהובתו נעמה - כתקווה להחזרת החטופים מעזה.

  •  
    לבירינת "הביתה" ברחובות (2024)
  •  
    לבירינת "יד ביד" ושני עצי זית במיצב מלחמת העולם הראשונה ברחבת בית העם ברחובות. (2003)
  •  
    לבירינת "האוצר" בתל אביב (2001)
  • סרטון אנימציה - זוג מדגים הליכה יד ביד אבל בכיוונים הפוכים בלבירינת "יד ביד"(2003)

אודות יצירות הכפתורים

עריכה

גיבוש שפתה האמנותית

עריכה

בשנת 1993 יצרה את סדרת הכפתורים הראשונה על שירי "פול סיימון". אלפי הכפתורים שנתפרו ליצירת מילות השירים, איפשרו ללקויי ראייה להנות. בהשראת "לראות תבל ומלואה בגרגר של חול" של ויליאם בלייק, רוגל החלה לייצג את העולם באמצעות הכפתור ולפתח סביבו את שפת האמנות.

היצירה הראשונה Think Too Much- "חושב יותר מדי" - הוצגה בתיאטרון ירושלים, ובקרלסרואה בגרמניה[44] והוצגה בכתבת טלוויזיה בערוץ 1[45] ופורסמה בעיתונות בישראל [46][47] באירופה וארצות הברית[48][49]

 
טריפטיך "הדרך לירושלים", חתימות מאירופה. בחלק הימני- מפת ירושלים מתקופת הצלבנים על חמשת שעריה. במרכז- העתק הלבירינת בקתדרלת שרטר מכפתורים. בחלק השמאלי - חלון הרוזטה בקתדרלת שרטר. בתחתית חרסים מ"הר השמחה" נבי סמואל ממנו צפו הצלבנים לראשונה על ירושלים ביוני 1099. (1995)

עליות לרגל באמצעות הכפתור -פרויקט חתימות בינלאומי

עריכה
 
"פתיל הזהב לירושלים", פרט, החתימה שהגיע מאנטארקטיקה נמצא בפינה הימנית התחתונה.(1998)

בשנת 1995, לציון שלושת אלפים שנה לירושלים כעיר דוד, יזמה רוגל פרויקט "עלייה לרגל" מדומה לירושלים. כאלף משתתפים מאירופה, אמריקה, אסיה, אפריקה, אוקיאניה, ואף חוקרת מאנטארקטיקה נענו להזמנתה באינטרנט שהיה בחיתוליו, ושלחו את חתימתם על רבוע בד שבמרכזו תפרו כפתור אישי.

הטריפטיך "הדרך לירושלים" [50] [51][52][53] מציג כאלף שנות עלייה לרגל מאירופה, החל מהצלבנים ועד לעולים הורטואליים באמצעות כפתור וחתימה.

"רחלי אשר ביקשה מאנשים לשלוח לה כפתורים, הצליחה לחדור מבעד לדלתות הסגורות, לאפשר לנו הצצה על כפתורים שאיבדו את הפונקציונליות הייעודית שלהם והפכו לנושאי המסר ולשומרי זיכרונות פנים אבודות, רגעים חיים"[54]

היצירה "פתיל הזהב לירושלים"[55][56] ("I Give You the end of the golden String") נוצרה בהשראת שירי ירושלים של ויליאם בלייק. ביצירה שולבו כפתורי תלמידי כיתה ז' באוקלהומה שאימצו את הפרויקט בלימודי חברה וכפתורים מכל היבשות בשפות שונות בהן סנסקריט.

היצירה "חשבוניה- גשר לירושלים" נולדה בשנת 1996 כשרוגל הוזמנה להציג ולהרצות במסגרת תערוכה משותפת בגרמניה. בכניסה להרצאתה פרסה בד וביקשה מהמשתתפים לבחור ולחבר כפתור ממבחר הכפתורים שהביאה, לחתום את שמם, מקום מגוריהם ולספר ביומן התערוכה על בחירתם.

"רחלי העניקה לכפתורים תפקיד בלתי מבוטל. בפעולת הפישפוש בערימת הכפתורים שהוצבה לפני הנוכחים, היא החזירה לאנשים את חופש הבחירה, תבעה מהם לנהל דיאלוג עם הכפתורים שבחרו ושדרכם הם העניקו לכפתור משמעות אישית וחדשה. ברם חופש זה שולח את הכפתור לספירה האומנותית."[54]

רוגל תחמה את היצירה במסגרת שחורה עם מאות לולאות צבעוניות המייצגות קרע וצלקת, לזכר קורבנות השואה שלא זכו לעלות לירושלים.

הנצחת השואה

עריכה
 
"התקווה מתה אחרונה". צבעוני ומפתה מרחוק, מצולק מקרוב (2005)

היצירה "התקווה מתה אחרונה" משנת 2005 הייתה הראשונה בסדרת יצירות הנצחת השואה, שהוצגו בתערוכה "כפתור וקרע" [57]. "רוגל היא אשפית הלולאה והתך, היא יוצרת עולמות שלמים בעזרת כפתורים, חרוזים ולולאות על מצע בד....העיסוק של רוגל בשואה התחיל, כאשר התבקשה לעשות יצירה עבור תערוכה בארצות הברית שעסקה באמהות ובנות. רוגל, שהייתה קרובה לחמותה - רבקה וייס לבית טאובר, בחרה להנציח את זכרה, והשתמשה לשם כך בשמלה שהייתה שייכת לה. השמלה תפורה על בד ועליה מאות כפתורים בדגמים שונים. לפרטים ביצירה יש משמעות: הכפתורים יוצרים מפה במבט על של מחנה אושוויץ. בד הרקע הוא של פסי רכבת שהולכים ונעשים דהויים בהשראת שירו של אבנר טריינין "בחזרה לאושוויץ". אזור אחד של הכפתורים בצבעי כחול ולבן מסמל את ההגשמה הציונית בחייה של רבקה טאובר. ארבע מאות לולאות צהובות הן כמספר הביתנים במחנה. הרושם הראשוני הוא צבעוני ומפתה אך מבט קרוב מבהיר שכל לולאה היא קרע בבד, כמו הצלקות שנשאה כל חייה טאובר".[58][4]

 
"קריעה - ברגן בלזן 1945"

רוגל מרבה לכלול ביצירותיה פריט אישי של אדם שקשור לאירוע הטרגי אותו היא מנציחה. כך גם ב"קריעה - ברגן בלזן 1945".

"לאחר מותו של חמיה, יצרה רוגל יצירה המאחדת בין דורות במשפחה. יצירתה הוקדשה לזכרו של קלמן חיים וייס, סבו של בעלה, שנספה בברגן בלזן ולא זכה לתכריכים,

לקריעה ולשבעה. כדי לתת לו את אלה, לפחות בזיכרון המשפחתי, היא השתמשה בחולצת האבלות של בעלה לאחר שהאחרון ישב שבעה על אביו יעקב וייס. את החולצה עם הקרע היא כיסתה בכפתורים שבמקור נרכסו רק במעילים, כדי להעניק חום מטאפורי לקלמן חיים. הכפתורים אורגנו לפי המפה של ברגן בלזן. שאר הסיפור מסופר בעזרת חרוזים עם אותיות היוצרות משפטים, כך שהנרטיב מתקיים בתוך היצירה עצמה"[58]. ביצירה נכלל גם שלום דני (וייס), בן נוסף של קלמן חיים שניצל על ידי מריה גראוזנבורגר, חסידת אומות עולם אוסטרית, וכאיש המוסד השתתף בלכידת אייכמן ב 1960[59] והבאתו למשפט בירושלים.

 
"תנו לי את ילדיכם - גטו לודז', ארבעת הפרחים בציור הם בעצם ארבעת קברי ההמונים ביער ז'וחוב (2007)

רוגל מעבירה ביצירה "הצעקה - לבוב 1941" בעזרת סמלים ודימויים את הרגשות שמתעוררים מצפיה בצילום הפוגרום בלבוב. כותונת הנשים בעזרתה עשתה זאת היא נשית, אינטימית וטעונה מינית. כך היא מייצגת את החדירה האלימה לפרטיותה של האשה המותקפת. תחושת החדירה למרחב הפרטי מועצמת על ידי כפתורים שמשמשים לרכיסת לבוש תחתון ומצעי מיטה. הטול השחור על בד הסטן מדמה וילון תיאטרון ומסמל את הקהל שנאסף מסביב לאשה, צופה בהשפלתה ואף נהנה. כאילו ההתעללות היא חלק מהצגת תיאטרון..." ברקע פנים גזורות מטול ובהם פיות פעורים בזעקה אילמת. זו מטפורה להבעת הפנים המעוותת מסבל של הנשים שבתצלומים. הפנים הן בהשראת הגולגולות במיצב "שלכת" של מנשה קדישמן במוזיאון היהודי בברלין. הפנים נעלמות בהדרגה מלמעלה למטה. אפקט העלמות זה מושג באמצעות התפרים שיוצרים את הפיות, מחוט כפול לחוט עבה, לחוט דק יותר ובתחתית ללא חוט כלל. הפנים הנעלמות הן סמל לזעקות ההולכות ונשכחות של הקורבנות אשר רוגל מעולם לא שכחה."[1]

ביצירה "תנו לי את ילדיכם - גטו לודז' 1942" שילבה רוגל משפטים מנאומו של מרדכי רומקובסקי, ראש היודנראט בעת המשלוחים מהגטו, והם תוחמים את מפת הגטו בו העוסקו ילדים מגיל 10 גם בתפירת כפתורים. בחלקו העליון של שק תפוחי האדמה, ציור ילדותי תמים למראה עם שמים כחולים, פרחים ביער. הפרחים אינם אלא ארבעה קברי המונים ביער ז'וחוב שהיה חלק ממחנה ההשמדה חלמנו אליו הובלו הילדים מגטו לודז'. אבקני הפרחים מחרוזי עצמות. הכפתורים במרכז הפרחים הזהים בחלקם לאלה שנאספו בחלמנו ומוצגים במוזיאון "יד ושם". ביצירה תפורים בערבוביה כפתורים המשמשים בביגוד ילדים וכפתורים בלויים ושבורים. כל כפתור הינו אחד ויחיד.

בזמן שהעולם צפה בסרט "הקוסם מארץ עוץ" בו דרך האבנים הצהובות הובילה את דורותי לארץ האיזמרגד, הטלאי הצהוב הוביל את יהודי וילנה והאזור לסוף המר בדרך חד כיוונית, כמו במסלול לבירינתי בדרך למלתעות המינוטאור. ליהודים לא ניתן חוט הצלה, כפי שנתנה אריאדנה לתזיאוס.

  •  
    ארץ האיזמרגד
  •  
    האריה מבקש אומץ לב
  •  
    איש הפח מבקש לב
  •  
    הדחליל מבקש מוח
  •  
    דורותי- הקוסם מארץ עוץ

"פונאר - סרט נע", עניינה של היצירה הוא הטעייה. מה שנראה במבט ראשון כצבעוני ומרנין לב מתגלה כתיעוד פריים אחר פריים, כמו בסרט קולנוע, של התחנות בסרט הנע, בפס הייצור ההמוני של המוות בפונאר. כך נחשף הצופה ל- "מנין" אנשים המופשטים מבגדיהם וכבודם בדרך למרכז הבור. בתחתית היצירה, ערמות הבגדים שהוסרו ושמשו את המקומיים להפקת רווחים. ברקע נקבי יריות שנוצרו במלחם. "ביצירה זו ממשיכה רוגל להפתיע במקוריות ובאסוסיאציות שהיא יוצרת על בדים. היא מתארת שבעה בורות הריגה כנגד שבעת מדורי גיהנום. בובות הדאגה כאן עוברות תהליכים: תחילה הן לבושות, אחר כך עירומות, ירויות, ולבסוף נראות רק העצמות"[58]

בסיפורו של הנס כריסטיאן אנדרסן "בגדי המלך החדשים" מעורבים מלך, חוטי זהב וכסף, אבני חן, מלבושים שקופים וילד המרים את קולו. ביצירה "בגדי המלך החדשים 1939" מייצגת רוגל את נרטיב השואה, בה נגזלו מהיהודים פריטי הזהב, כלי הכסף ואבני החן, והילד המרים את ידיו לאות כניעה בגטו ורשה הפך לאייקון של השואה.

  •  
    4. כפתורים שקופים והילד מגטו ורשה
  •  
    3. כפתורי אבני חן ויהלומים
  •  
    2. כפתורי כסף
  •  
    1. כפתורי זהב עם דוגמאות כתר

קולן של נשים- אל תחשי

עריכה
 
"נועה בת 17 לנצח" החולצה הלא מכופתרת, החולצה הפרומה

רוגל מנציחה נשות מופת מעוררות השראה והעצמת נשים. ביצירות "אל תחשי" (הביטוי באנגלית: אל תכפתרי את שפתייך DON'T BUTTON UP YOUR LIPS מבטאת רוגל העצמת נשים במצבי חיים קשים.

"בשנות התשעים נאנסה ונרצחה תלמידת התיכון נועה אייל ביער רמות בירושלים. כמעט  16 שנים חלפו עד לפענוח הפשע ב .2014-פענוח הפרשה גרם לרחלי לשנות את שם עבודתה שהכינה ב-2004 "החולצה הלא

מכופתרת" ל"נועה בת 17 לנצח ". "ארבעים החלקים של חולצות המכופתרות מייצגים את מגוון הנשים ברחבי העולם, כאשר החלקים מחוברים לבד פסים כהה הדומה לזה המשמש בחליפות גברים.  שלוש שורות של כפתורי עור בפרספקטיבה ליניארית מהדהדים את המעקה בציורו של מונק – 'הצעקה'. רוגל השתמשה בכפתורים ביצירה זו מכיוון שבמקרים רבים של אונס  מוזכר כי הכפתור העליון הלא מכופתר  "כאילו הזמין את האונס". מקרה אונס רבים מתחילים  מתלישת הכפתורים. האמנית מדגישה עם זאת כי אונס הוא פשע של אלימות שאינו קשור לאופן של לבוש האשה"[2][60].

ביצירה "אל תשכחי שאת אחת ויחידה" יצרה רוגל דוגמה בת 1000 כפתורים שונים זה מזה בהשראת מנהג מהתקופה הוויקטוריאנית כאשר נערות אספו ממשפחה וחברים

 
"אל תשכחי שאת אחת ויחידה" 1998 - 1000 כפתורים, נסיכה נמה מעל 20 מזרנים וכפתור אפון. בד רקע במרקם שושנים בהשראת שירו של אלטון גון Goodbye England Rose.

אלף כפתורים שונים זה מזה, כל אחד יחיד ומיוחד. את הכפתורים השחילו על שרוך שנקרא "שרוך הקסם". האגדה מספרת שכאשר הכפתור האלף יושחל - יופיע הנסיך המיועד. היצירה היא מחווה לנסיכה דיאנה שנישאה לנסיך אמיתי, צאצא של המלכה ויקטוריה שבתקופתה החל המנהג. למרות שמיליוני אנשים ברחבי העולם ראו בה אחת ויחידה, נדמה היה שעבור הנסיך היא לא הייתה שווה כפתור ( Not worth a button - ביטוי באנלית המקביל ל"לא שווה פרוטה"). דיאנה תיארה את עצמה כטיפשה "בעלת שכל בגודל של אפון". היצירה הוצגה בסלון הסתיו של מוזיאון הגראן פאלה בפריס, בסמוך למקום שבו נהרגה דיאנה[61].

הטרגדיה של דיאנה הייתה שהיה לה הכל, אבל היא חשבה שהיא לא שווה כי גבר אחד, נסיך חלומותיה, לא העריך/אהב אותה. היא לא ראתה את ייחודה שלה. הצופות במשולש שמסמל את האישה, הפריון, ומשולש האהבה שאימלל את דיאנה נזכרות בדברי אלינור רוזוולט "איש אינו יכול לגרום לך להרגיש נחות ללא הסכמתך"

 
"שלום, שוויון, שלווה" חלומה של דר' אליס שלוי מיוצג בלבירינתים(2000)

בשנת 2000 רוגל הוזמנה לתערוכה "יש לי חלום" כדי לייצג את חלומהשל דר' אליס שלוי מייסדת שדולת הנשים בישראל. החלום עתיק יומין "עולם שכולו שלום שוויון ושלווה" מהווה עבור אליס סגסוגת של שלושת מעגלי חייה: נשיות, ישראליות והיהדות. רוגל כללה בטריפטיך את ספירות השכינה והקבלה, את המנדלה "סרי ינטרה" שמסמלת את האיזון בין העקרונות הנשיים והגבריים בתרבויות המזרח ודוגמאות לבירינת מסוג "צ'קרה ויואה" אותו נשים הודיות תולות מזה אלפי שנים לקראת לידה. המעקב אחרי המסלול בזמן הלידה מסייע לרגיעה מהכאב. הפיתולים בלבירינת מקבילים לפיתולי החיים בדרך אל המטרה.

יצירתה "עדה"" מנציחה את אשת המופת עדה סרני ואת מפעחה בהעפלה מאיטליה. היצירה כוללת את שמות ספינות המעפילים שעדה הוציאה, ואשר מעפיליהן גורשו למחנות ההסגר בקפריסין.

הדיפטיך האינטראקטיבי "דרך גבר בעלמה - מה עשה הרוכסן לכפתור" עוסק בשינוי שהביא הרוכסן ליחסים האינטימיים שבינו לבינה...המעבר מהשימוש בכפתור אל השימוש ברוכסן הוא לא רק שיפור טכנולוגי. הוא שינוי בתפיסה. החלק "דרך ארץ" עשוי מחולצות כפתורים היוצרים לבירינת שמסמל את הדרך הארוכה והמפותלת אל לב הנערה. החלק "דרך עגב" בהשראת הביטוי שטבע המשורר שלונסקי עוסק ברוכסן לא כאמצעי רכיסה אלא כאמצעי הפשטה מהיר. במרכזו שני רוכסנים אדומים היוצרים דימוי שאינו מותיר ספק באשר למהותו. .

"דרך העבודה רחלי החזירה את הכפתור לתפקידו כמלביש ומפשיט את האדם, בעיקר בהיבטו המוסרי. לכפתורי הבגדים יש תפקיד לא מבוטל בהשלטת אכיפת התרבות ובריסון שלושת היצרים הגדולים מין, תאווה ואלימות הנדרשים לניהול חברה תקינה (פוקו, 1996) בהציבה את השלט "לא להציץ" היא כרכה את הכפתור מחד כיצר למימוש הפנטזיה ומאידך לאיתות על ריסונה, השמרנות עצמה הפכה לגורם משיכה... באופן זה היצירה עצמה אף פעם אינה מסתיימת, המשכה תלוי בצופים ובתגובותיהם.

"רוגל נוברת בפצעים הפתוחים של החברה הישראלית, בשקדנות רבה היא רוקמת ותופרת מתמסרת בטקסיות לאבל, כמו אישה המחכה לבעלה או לבנה שישובו מהצבא וכל מה שנותר לה הוא לסרוג"[62]

"בזכות השילוב המוחשי והממשי של הכפתורים בעבודותיה, ביחד עם האירוע ההיסטורי שהתרחש, נוצרת אצל הצופים תחושה של "סיפור אמיתי". רחלי מספרת כי הכפתורים שהיא בוחרת, קשורים באופן ישיר לאירוע אותו היא רוצה להעביר. הכפתורים יכולים להיות שרידים אורגינלים שנותרו מבגדיו של אדם, שרידים שנמצאו בחפירות, כפתורים שהיא קיבלה, כפתורים הנאמנים לתקופת זמן או אזור שבו התרחש המאורע, כפתורים שבורים - שלמים, כפתורים שלא נראים כמו כפתורים או להפך מובלטים בכפתוריותם. היופי זה שנוצרת אינטראקציה עם הקהל, דו-שיח שאחר כך הסיפור עצמו משתנה ופותר תעלומות לאנשים אחרים"[2]

בשנת 2003 רוגל הצטרפה לפרויקט בינלאומי של כתיבת יומנים אמנותיים בגודל קווארו אמריקאי. בסדרה "מה אם יכולה לעשות כשבנה הבכור מתגייס" התייחסה רוגל לעובדה שלמרות שהיא תופרת ביצירותיה אלפי כפתורים, היא אינה תופרת כפתור שנפל מבגד, אלא אם כן מדובר בכפתור מדים. רוגל החליפה את כפתורי המדים בכפתורים משמעותיים והצליחה לספר סיפור למרות אתגר הגודל המוגבל שלא הייתה מורגלת בו.

בשנת 2006 הסדרה זכתה בפרס השופטים בתערוכה בבירמינגהם.

הנצחת חללים ונעדרים

עריכה
 
מיצב "בחזרה לתל גיבורים" במוזיאון ברעם, 2009

רוגל מביאה ב"הנצחה רכה" ביצירות ובמיצבים סיפוריהם של אירועי קרבות ושל חללים שלא זכו לקבר (מקל"ן - מקום קבורתו לא נודע), של נעדרים שאותרו לאחר זמן של שבויים שהוחזרו - חיים ומתים.. ביצירות אלו היא חוקרת את האירועים וככל שניתן יוצרת קשר עם בני המשפחות ומשלבת כפתורים או פריטים של חללים או של כאלו שנכחו באירוע. ההנצחה נמשכת ומתרחבת על פני תקופה בעיבוד נוסף וביצירות נוספות בעקבות אינטראקציה של הצופים עם היצירות והגעת מידע היסטורי נוסף.

הטרגדיות וסיפורי הזוועה מתוארים ביצירות באמצעות חפצים יום-יומיים פשוטים, לכאורה שוליים: כפתורים, בגדים, בובות זעירות ולולאות צבעוניות. השימוש בכפתורים כאמצעי לספר אירועים מהשואה וממלחמות ישראל איננו מקרי: בתקופת השואה כפתורים שימשו כאמצעי הסוואה לכיסים פנימיים שנתפרו על מנת להחביא חפצי ערך זעירים, כפתורים שימשו כמטבע עובר לסוחר ואף כצעצועים. בצבא, סמלי היחידות הוטבעו על כפתורי סיכה אשר נתפרו למדים. כפתורים אף שימשו כאמצעי זיהוי לגופות חיילים.

"בשעה שפנלופה המיתולוגית מחכה שאהובה, אודיסיאוס, ישוב משדה הקרב היא מעבירה את זמנה באריגה ופרימה של תכריכים. כך גם רוגל, מתמסרת לאבל ומצפה לשלום, לחזרתם של כל האהובים משדה הקרב ומעבירה את זמנה ביצירת תכריכים ומצבות זיכרון לאלה שלא זכו לשוב."[63]

 
המיצב "שבעה על שבעה" כולל כריות של מצבות, תכריכים לחללים ואבנים מאתר הקרב,. יד לבנים רחובות, 2018

בין הנושאים אודותם הכינה יצירות:

פרשת רצח הקצין משה לזרוביץ בשנת 1939 בתקופת המרד הערבי, שפוענחה על ידי החוקר שלמה בן אלקנה תודות לכפתור והתאפשרה הבאת עצמות הנרצחים לקבורה.

אסון הטבעת הספינה ארינפורה בידי מטוסים גרמניים בה נספו 140 בני היישוב 1943

פרשת נעדרי קרב תל א-ריש במבצע חמץ היא עדיין פצע פתוח ממלחמת העצמאות 1948

המסתערבים ממלחמת העצמאות גדעון בן דוד (בארי) ודוד שמש מלחמת העצמאות שעצמותיהם אותרו לאחר שנים רבות.1948-2004

טביעת הצוללת דקר 1968, מרדף המערה במלחמת ההתשה 1969, פיצוץ נגמ"ש פלחה"ן בחאן ארנבה במלחמת יום כיפור 1973

אסון הנגמ"שים בציר פילדלפי בשנת 2004, נעדרי קרב סולטן יעקב במלחמת לבנון הראשונה - יהודה כץ, צבי פלדמן וזכריה באומל 1982.

החיילים שנהרגו וגופותיהם נחטפו בהר דב: עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד ועצמותיהם הוחזרו בשנת 2004- 2000.

אודי גולדווסר, שנחטף עם אלדד רגב בגבול הצפון בשנת 2006 ועצמותיהם הוחזרו בשנת 2008.

גלעד שליט שנחטף לעזה בשנת 2006 והוחזר בשנת 2011.

  •  
    שניים אוחזים בטלית, 2023
  •  
    ושבו בנים לגבולם, 2008
  •  
    אודי גולדווסר 2008

"באמצעות עבודת הכפתורים ומלאכת התפירה "הנשית", רחלי מתערבת במעוז הגבריות. מלאכת היד הביתית יוצאת בעבודותיה אל שדות הקרב, אל הרפתקאות מסוכנות ואל ערעור של מקבלי ההחלטות. היא מחזירה את המבט אל האנשים והכפתורים שלהם, מותירה לאם להתאבל דרך תהליך תיקון הכפתור, המבטא צד נוסף: ההשלמה עם העובדה כי הילדים צריכים לשוב לשדה הקרב"[2].

הנצחת קרב תל א-ריש מתפתחת לאורך השנים לפי התפתחות וממצאי איתור של יחידת אית"ן. בשנת 2006 ביצירה "תל גיבורים של ילדותי" היה ידוע על שבעה חללי גדוד 52 של חטיבת גבעתי שחמישה מהם נקברו כאלמונים ושניים נותרו נעדרים. בשנת 2007 זוהו בעזרת די. אן. אי חמישה מהם והוחלפה הכרית שעל קברם. ביצירה מפת העיר רחובות עם הרחובות הנקראים על שמם, מפת הקרב והפילבוקס. המיצב "בחזרה לתל גיבורים" משנת 2008 התפתח למיצב "שבעה על שבעה" משנת 2018 בעקבות הזיהוי.

"פרחים בחאן ארנבה" ואסון הנגמ"שים מתלכדים באופן טרגי בשמחת תורה 2023. סעיד משה, אחיו של ששון משה שנהרג בחאן ארנבה, הביא את הבשורה המרה להוריו בשמחת תורה 1973. סעיד הוא "הדוד משה" מניר עוז שנרצח בשמחת תורה 2023.

  •  
    "השמש ידום בין עזה לרפיח" (2004)
  •  
    "נהג'ם ביתנה- משמחת תורה לשמחת תורה "1973-2023
  •  
    "פרחים בחאן ארנבה 1973" (2008)
 
לבושו חיתוליו, 2018

סדרת היצירות "שם שנתן לו הים, ונתן לו מותו" (זלדה)" משנת 2019 מנציחה את חללי ההעפלה הצעירים ביותר - התינוקות שנולדו על ספינות המעפילים, נפטרו בסמוך ללידתם ונקברו בקבורה ימית. היצירות הן על בד חיתול, וכוללות רקמה על בד אוהל ממחנות קפריסין של המעפילה חנה (הלנה) וייס וכפתורים של מעפילות הספינה.

"הלילה ההוא בכנסת ישראל" - בנובמבר 1946 בדרכם לישראל, הצטופפו כארבעת אלפים מעפילים בבטן הספינה בדרגשים בשבע קומות אפופים בגרגירי פיח ממנועי הקיטור-פחם. בחדר הקברניט, שהוסב לחדר לידה מאולתר, נולדו בשבועות המסע תריסר תינוקות. התינוק השני נפטר במהלך לידתו כשאמו ניגשה לפתוח את הדלת למיילדת שהביאה מים רותחים.

"..חיכו ללילה מפני שמראה קבורה ימית באור יום היה קשה מנשוא .... הניחו את התינוק בארגז שימורים ריק. יוסי הראל, מפקד הספינה, עטף אותו בדגל הלאום, קשר אותו בחוליות שרשרת העוגן כדי להבטיח שהגופה תשקע מיד למעמקים חיכה לגל גדול שיתרומם ואז בשקט מוחלט, הצדיע, והורה לשני מלחים להחליק את התינוק לים על גבי קורה שנמתחה מהסיפון." מעדות יצחק ארצי

"לבושו-חיתוליו" - התינוק אברהם נולד ב 1.9.1947 למעפילת ה- "אקסודוס" טובה פלוצקר בזמן שגורשה חזרה לגרמניה באונייה "אושן ויגור". לאחר עשר שעות נפטר ונקבר בטקס קבורה ימי במפרץ ביסקאיה מול ספרד. האונייות עצרו, הדגלים הורדו לחצי התורן ומלחי משמר הכבוד הבריטי הצדיעו בזמן שגופת התינוק הורדה לים הסוער בקופסת פח עטופה בדגל ישראל. שם היצירה מהשיר "העם ושליחו" שכתב נתן אלתרמן לזכרו.

"אם אמות בספינה, התועה הנודדת" - נוצרה בהשראת הבית המוסתר[64] בשירו של אהרן אשמן "הביתה הביתה". בים גועש בחורף 1948 טיפסו כ־700 מעפילים מסירות לספינת המעפילים הרעועה "לקוממיות". לאחר שלוש סערות קשות שבק מנועה והיא המשיכה לשוט בעזרת מפרשיה בלבד. "אישה מסכנה אחת בהריון ללא בעל כרעה ללדת באמצע המסע. צרחותיה וסבלה הוציאו מן הדעת, והיא טענה שהרתה לרב החובל, שאותו לא יכלה להכיר לפני המסע..." מעדותו שלמה צוקר בן ה־11 בהפלגה התינוק נפטר. אמו אחזה בו וסרבה לוותר עליו אך בהוראת המפקד הוא הורד לים בקבורה ימית. ביצירה,

  •  
    סדרת מדי ב' (Fatigue)
  •  
    סדרת מדי ב' - הנצחת הנעדרים (Fatigue)
  •  
    כיס אויר - הצוללת דקר

חיים אישיים

עריכה

רחלי רוגל נשואה לאמיר רוגל (וייס), ממייסדי ארגון מעפילי קפריסין, אם לבן ולבת. מתגוררת ברחובות. ברשותה עשרות אלפי הכפתורים [65]. ברשותם אוסף שקופיות זכוכית צבועות ידנית של ארץ הקודש מהמאה הקודמת שהתפרסמו[66] [67] [68] [69]בנושאים שונים. כאלף חתימות מרחבי העולם מוצגות על קירות ביתה, חלקן משנת 1905.עם מעבר המשפחה מירושלים לרחובות יצרה גינת לבירינתים שהתפרסמה בגן ונוף [70] והוזמנה להרצות אודותיה ביד בן צבי[71]

  •  
    יריחו
  •  
    לבירינת החתונה
  •  
    שערי ירושלים

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא רחלי רוגל בוויקישיתוף

גלריה

עריכה

הנצחת שואה

  •  
    עזה כמוות אהבה, 2023
  •  
    ולא קינאו בו האחים, 2006
  •  
    נירנברג - מחקים ומוחקים, 2018
  •  
    ירוסלם דהנה - על כנף החסידה
  •  
    ארינפורה, 2004
  •  
    חושב יותר מדי
  •  
    מילון Dictionary
  •  
    דרך גבר בעלמה
  •  
    מאבק לזהב,
  •  
    אלצהיימר,

תערוכות

עריכה

תערוכת יחיד נבחרות

עריכה
  • 1997- 'הדרך לירושלים' New Pieces Gallery ברקלי, קליפורניה[72][55]
  • 1999- Embellishment, Embellished Textile III, אוסטין, טקסס
  • 2001- 'על כפתורים ולולאות'- תיאטרון ירושלים (נעמי קאסוטו)
  • 2005- 'אחת ויחידה'- מיצב -גלריה עירונית רחובות (אוצרת אורה קראוס) [קטלוג][73]
  • 2006- 'יומנים מכופתרים וחוטי החיים'- יד לבנים רחובות [קטלוג-גלויות]
  • 2008- 'בחזרה לתל גיבורים'- מיצב- מוזיאון חוסמסה 'יד להגנה', חולון (אוצרת סמדר דנון ספקטור) [קטלוג][74]
  • 2008- 'לבירינת -מיצב הליכה'- גלריה עירונית ראשל"צ, בית קנר, אוצרת אפי גן (קטלוג)[75]
  • 2009 - 'כפתור וקרע 1939 -1945' - מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, קיבוץ ברעם (אוצרת סול לנזיני) [קטלוג] [76]
  • 2010 - 'איבקות חיינו'- בית האמנים תל אביב (אוצרת סול לנזיני)
  • 2011 - 'לולאות מתכפתרות'- גלריה משמר העמק (אוצר נתי וירבה)
  • 2011- 'כפתור וקרע'- יד לבנים רחובות , (אוצרת סול לנזיני)
  • 2012 - 'מראית עין'- מטה המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים (אוצר אבנר אברהם)[77]
  • 2015 - כפתורי זכרון- גלריית נווה שכטר, נווה צדק (אוצרת - שירה פרידמן)[78] - המלצת ערוץ 10 בתכנית 'היום שהיה' - מירי קרימולובסקי
  • 2017 - תצוגת מאה שנה למלחמ"ע 1- בית המודל, המרכז לעיצוב אורבני ירושלים, (אוצרת נירית שלו-כליפא)[79]
  • 2018- 'ברוש כ"ט בנובמבר'- יצירה בתצוגה קבועה יד בן צבי [80]
  • 2018 - 'שלוש נקישות'- גלריית יד לבנים, רחובות (אוצרת רוני אנקורי)[81]
  • 2022- 'כפתור וקרע 2022' גלריית 'הקיטור' - קיבוץ מגן[82]

תערוכת קבוצתיות נבחרות בישראל

עריכה
  • 1994 - תיאטרון ירושלים
  • 2000- 'יש לי חלום'- המרכז הבינתחומי לאמנות ומדע חולון (אוצרת כנרת אביבי)[קטלוג][83]
  • 2001- 'פנים חדשות' - בית האמנים אלחריזי תל אביב
  • 2003- 'החופש הגדול או תעלומת הארגזים'- מיצב מלחמת העולם הראשונה , רחבת בית העם ההסטורי רחובות
  • 2006- 'ZIPART'- גלריה לעיצוב חולון (אוצרת סימה סלע) [קטלוג]
  • 2007- 'לגעת בתפוז'- תערוכת חוצות - מוזיאון הפרדסנות, רחובותׁ(אוצרת מירטה אדרי) [קטלוג]
  • 2007- 'הכמיהה לשלום' - מוזיאון קבוץ ברעם, (אוצרת חנה ברק אנגל) (קטלוג)
  • 2007 - 'חותם'- גלריה ג'בו תל אביב (אוצר רפי ברביבאי) [קטלוג][84][85]
  • 2007 - 'שלם לעולם חסר'- תיאטרון גבעתיים (אוצר דורון פולק) [קטלוג]
  • 2009 - Poster Exhibit A3 לשחרור גלעד שליט- גלריית "הקצה" נהריה (אוצר יצחק דה לנגה)
  • 2010 'בפרדס ליד השוקת'- בית יד לבנים, רחובות, אוצרת יהודית מצקל (קטלוג) וידאו ארט
  • 2012- 'עליות מדומות'- ערים תאומות היידלברג, גרמניה
  • 2012- אמנות ישראלית, בנק הפועלים, הועד למלחמה באיידס (קטלוג)
  • 2012 הגלויה הסודית, צבע טרי
  • 2014- 'אדמה LAND EARTH'- גלריית אפטר-ברר, מעלות תרשיחא (אוצרת נוגה מגדל) [קטלוג]
  • 2014- 'אימהות בצל שואה בראי האמנות הנשית'- אוניברסיטת בר אילן (אוצרת ד"ר מור פרסיאדו) [קטלוג-עמ' 16][86]
  • 2015- 'חטף פתח'- במסגרת 'לשון ראשון 8' - בית האמנים ראשל"צ
  • 2016 - 'צבעי הדממה' - גלריית הבית הירוק, אוניברסיטת ת"א (אוצר אבנר אברהם) [קטלוג][87]
  • 2016- 'מלאכת נשים'- גלריה עירונית רעננה (אוצרת אורנה פיכמן) [קטלוג][88]

המלצה וראיון עם מירי קרימולובסקי מבקרת האמנות ברשת ב' בתכנית 'הבוקר הזה' - ביום האישה הבינלאומי

  • 2018- 'גבולות ושבירתם'- גלריה שרה ארמן תל אביב
  • 2018 - 'אנחנו שתיים'- תערוכה זוגית- גלריית יד לבנים ראשל"צ- (אוצרת עדי אנג'ל)
  • 2019- 'שם חוף ים נגלה לי'- גלריית בית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדיאנג'ל)
  • 2021- 'החוט המקשר'- גלריית יד לבנים רחובות (אוצרת רוני אנקורי)[89]
  • 2022- 'אדמה א-דם'- מיצב- גלריית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדי אנג'ל) (קטלוג)
  • 2022- 'שמלה שמלה אגרצ'ין, ירוסלם דהנה' - גלריית יד לבנים רחובות (אוצר גדעון אגז'ה)[90]
  • 2023- 'המטריה הגדולה של אבא'- גלריית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדי אנג'ל) [קטלוג]
  • 2023- סיפוריו של יאנוש קורצ'אק- קצרין, (אוצרות עדה בארי סימוניץ ונורית אורבך מאירוביץ)
  • 2024- 'סתיו עשרים ושלוש- זמן שבור'- גלריית יד לבנים ראשל"צ (אוצרת עדי אנג'ל) [קטלוג][91]

תערוכת קבוצתיות נבחרות בחוץ לארץ

עריכה

לנקסטר,פנסילבניה (אוצרות: ויויאן הירש-בירקנפלד ואילנה לניאדו) [קטלוג]

גרמניה הדרך לירושלים

  • 1998- Dairy Barn - Southeastern Ohio Cultural Arts Center - 'Beadworks'
  • TriArt Gallery, Louisville, Kentucky - Fantastic Fibers -1998
  • 1998- 'Still Crazy After All Those Quilts'- מוזיאון הטקסטיל של ניו אינגלנד,מסצוסטס
  • 1998- 'הנשיקה'- מוזיאון הטקסטיל סן חוזה, קליפורניה
  • 2000-'הנשיקה'- Longmont Museum, קולורדו
  • 2000- 'סלון הסתו' Grand Palais Museum , פריז [קטלוג]
  • 2001- 'הנשיקה'- גלריה לאומית איי קיימן
  • 2002- פיסגת כדור הארץ 'ריו+ 10' - או"ם, יוהנסבורג דרום אפריקה
  • 2004- Invading Spaces- Sexual Violence Against Women in the Work of Women,מוזיאון פיליפס לאמנות", לנקסטר, פנסילבניה
  • Zonta Club of Cincinnati – Cincinnati, OH- Quilts for Change 2004
  • 2004- The Art of Politics, מוזיאון הטקסטיל, סן חוזה קליפורניה[קטלוג]
  • 2005 - ''I Remember Mama - מרכז הקונגרסים יוסטון, טקסס (אוצרת קרי ברסנאן) [קטלוג]
  • 2006-Art Quilts XI: Stages, Cycles & Fits at Chandler Center for the Art
  • 2006 Voted 'Best of Show' by judge Clyde Olliver Festival of Quilts Birmingham,UK
  • 2006- SAQA Europe: Breaking Boundaries, Lyon, France
  • Changing the World One Thread at a Time' Val D'Argent, Alsace, France 2006
  • 2010- תערוכת 'גבולות'- Mémoire De L’Avenir Gallery פריס (אוצר פריס (אוצר דורון פולק)[92]
  • 2012- 'עליות מדומות'- ערים תאומות היידלברג גרמניה
  • VIOLATED Women in Holocaust and Genocide -2018 גלריית רונלד פלדמן סוהו, ניו יורק [קטלוג]

תערוכות שאצרה

עריכה

• 1996-1998 "האם זאת לא שמיכה? " TNARQ - אתגרה את הגדרת המושג קווילט בהשראת "זו אינה מקטרת" של רנה מגריט. 32 אמנים - נדדה ברחבי העולם בצרפת, יפן[93], ארצות הברית.[94][95]

• 1998 "הנשיקה " The Kiss [96][97][98] חמישים ממיטב אמני הסיב האמריקאיים. התערוכה נדדה בין מוזיאונים באמצעות שרות תערוכות של אוניברסיטת מזרח וושינגטון ETS

• 1998[93]Nihon does Notrad

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012, עמ' 108 מתורגם
  2. ^ 1 2 3 4 מיה לבקוביץ, כפתורעים : אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באתר הספריה הלאומית, ‏2015
  3. ^ 1 2 ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - מקומה של דמות האם באמנות השואה ובאמנות נשים, באתר אקדמיה מקוונת, אניברסיטת בר אילן, ‏24 בינואר 2019
  4. ^ 1 2 3 ד"ר מור פרסיאדו, קורס "פמיניזם ואמנות שואה עכשווית" - הנצחה ושיקום, באתר אקדמיה מקוונת, אוניברסיטת בר אילן, ‏25 בפברואר 2020
  5. ^ 1 2 מיכל מרים, "שלישי משולש" - פעילויות חדשות במוזיאון ישראל המחודש, באתר PassportNews, ‏25 בינואר 2011
  6. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה עושים מדפיסים?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
  7. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מה הבעיה?, באתר הספרייה הלאומית, ‏1995
  8. ^ טכנולוגיה: סיפורי בדים: טכנולוגיה חומרים ותהליכים, CET מטח, 1995. (בiw)
  9. ^ רחלי רוגל, משהו זז כאן, באתר Google books, ‏1993
  10. ^ רחלי רוגל.... ואחרים, משהו זז כאן, באתר הספרייה הלאומית, ‏1993
  11. ^ רחלי רוגל... ואחרים, מעבר לקיר, באתר הספרייה הלאומית, ‏1996
  12. ^ רחלי רוגל روجيل، راحيلي, מעבר לקיר عبر الحائط, באתר הספרייה הלאומית, ‏1998
  13. ^ אלעד חיימוביץ, מדריכים ברחובות, ערים תרבות העיר, 19 בדצמבר 2012, עמ' 26
  14. ^ שלי קליין-אברהם, על כפתורים ואנשים, באתר ישראל נגלית לעין, ‏22 במרץ 2019
  15. ^ שי עמית, כפתור וילד Button and Child, גל גפן 18 בינואר, גיליון 723, 2007, עמ' 30
  16. ^ הרצאתה של מור פרסיאדו These threads capture shadows, אמנות יהודית: תכנית : הקונגרס העולמי החמישה־עשר למדעי היהדות ירושלים י״ב־ט״ז באב תשס״ט, ירושלים: ha-Igud ha-ʻolami le-madʻe ha-Yahadut, 2008
  17. ^ בתיה ברוטין, [https://cms.education.gov.il/NR/rdonlyres/0DFACE9F-1716-4956-AE14-0AC853DDCD8A/100170/Tochnit.doc נשים ושואה הכנס הבינלאומי החמישי יצירתיות ויצירה בשואה – תובנה מגדרית], באתר משרד החינוך, ‏2009
  18. ^ ד"ר מור פרסיאדו, . These Threads Capture Shadows, עבודות דוקטורט, אוניברסיטת בר אילן - המחלקה לאמנות יהודית, 2012
  19. ^ מור פרסיאדו, These Threads Capture Shadows, הוצאת ספרים אוניברסיטת ליברפול, ‏26 באפריל 2012
  20. ^ מור פרסיאדו, קטלוג אימהות בצל השואה בראי האמנות, באתר אוניברסיטת בר אילן, ‏2014
  21. ^ מאיה לבקוביץ, כפתורעים : אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, באתר הספרייה הלאומית
  22. ^ העמותה למורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל | מידע נרחב על תקופת המלחמה הגדולה והשלכותיה, פעילות העמותה ופרסומיה, אירועים בארץ ובעולם והצטרפות לעמותה
  23. ^ Rachelly Roggel, When the ANZACs came to Rehovot, ESRA 174, 2014, עמ' 49,51
  24. ^ רחלי רוגל, הלחימה במבואות ירושלים - המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, ירושלים: אריאל, 2011
  25. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2011
  26. ^ רחלי רוגל, המושבה רחובות ומפקדתו של גנרל סר הנרי שובל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2011
  27. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל שובל, באתר ארכיון רחובות
  28. ^ רחלי רוגל, תחיית עץ הזית של הגנרל – ינואר 1918, עמותת מורשת מלחמת העולם הראשונה בישראל ט"ו בשבט, 2021
  29. ^ פלג לוי, רחלי רוגל - סיפורו של החייל ג'ורג' נובל, באתר יוטיוב, ‏12 בנובמבר 2021
  30. ^ אלתרמן, הסיכום- חגיגת קיץ- פרק 19- שיר ט"ז
  31. ^ אוצרת נירית שלו-כליפא, אתר המרכז לתכנון אורבני, ירושלים, תצוגת מאה שנה למלחמ"ע 1- בית המודל, המרכז לעיצוב אורבני ירושלים, 2017
  32. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל" בבית הנכות "בצלאל, באתר הספרייה הלאומית, ‏2013
  33. ^ רחלי רוגל, האולם לזכר השתחררות ארץ ישראל בבית הנכות בצלאל, באתר מכון ישראלי לארכיאולוגיה, ‏2013
  34. ^ אבי בר, סודה של האנדרטה, BE106 13 במאי 2024, 2024, עמ' 2
  35. ^ דני בר מעוז, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, רחובות: ספריית יהודה דקל, 2013, עמ' 268-269
  36. ^ גלית גנדלמן, רחובות - עיר הלבירינתים, גל גפן 23 באוגוסט, 2007, עמ' 38
  37. ^ עינת ריצקר, מרכז העולם, ערים תרבות אוקטובר, 2003, עמ' 71
  38. ^ עינת ריצקר, שלוש חתונת ואכזבה אחת, ערים 25 בנובמבר, 2004, עמ' 61
  39. ^ יעקב שמעוני, לגעת בתפוז מבט כללי, באתר רחובוטיוי. המרכז לתקשורת רחובות, ‏25 בדצמבר 2014
  40. ^ מירטה אדרי, סוף עונת התפוזים, עיתון במקום - תרבות 29 ביוני, 2007, עמ' 62
  41. ^ שי עמית, רחלי רוגל - מיצב לבירינת, גל גפן, 15 במאי 2008, עמ' 36
  42. ^ רחלי רוגל, מנוחה ונחלה- וידאו ארט לציון 120 שנה לרחובות, ‏2010
  43. ^ רחלי רוגל, סיפורו של הלבירינת ברחוב יעקב, גל גפן 1 ביוני, 2024, עמ' 2
  44. ^ שיר-לי גולן, יצירות מסדרת "פול סיימון" התקבלו לקרלסרוהה, גרמניה, ידיעות אחרונות 18 ביולי 1994, 1994
  45. ^ טובה ביאלה, מעשה טלאים בישראל, בוקר טוב ישראל, ערוץ 1 בפברואר 1994
  46. ^ שיר-לי גולן, 50 דרכים להעריץ את פול סיימון, ידיעות אחרונות ידיעות פלוס, 16 בינואר 1994, עמ' 2
  47. ^ שיר-לי גולן, מעשה טלאים, ידיעות אחרונות ירושלים, 23 ביוני 1994, עמ' 14
  48. ^ Yvette A Venable, Spotlight on International Quilters, American International Quilt Association January, 1996
  49. ^ Button Buttons, She's got the Buttons - San Jose Mercury News, March 27 1998
  50. ^ שיר-לי גולן, עלייה לרגל מדומה לירושלים בעזרת האינטרנט, ידיעות אחרונות 1 באוגוסט, 1995, עמ' 8
  51. ^ דיטה קול, Quilt Art בדרך לירושלים, מגזין ארץ יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 41
  52. ^ דיטה קול, Making an Israeli Quilt, מגזין "ארץ" - באנגלית גיליון יולי\אוגוסט, 1996, עמ' 8
  53. ^ Jolene Thym, Arm Chair travelling, The Oakland Tribune, Art Notes April 10, 1998
  54. ^ 1 2 מאיה לבקוביץ, כפתורעים : אריגתו של כפתור הבגדים לחברה הישראלית - עבודת M.A באוניברסיטת בן גוריון, סוציולוגיה ואנתרופולוגיה, עמ' 69, באתר הספריה הלאומית, ‏2015
  55. ^ 1 2 Joan Gross, Buttoning Jewish ties in art quilt, Jewish Bulletin April 24, 1998, עמ' 25
  56. ^ Alice Korach, Never Enough Buttons, Bead & Button 29, 1999, עמ' 46-49
  57. ^ רחלי רוגל, סול לנזיני, כפתור וקרע - יומנים מכופתרים 1939–1945, באתר הספרייה הלאומית, ‏2009
  58. ^ 1 2 3 שירה פרידמן, סיפור בחרוז וכפתור, מקור ראשון 22 בינואר, 2010
  59. ^ איסר הראל, הבית ברחוב גריבלדי
  60. ^ Sandra Sider, Embedded in Fiber: Silent Screams, n.paradoxa: International Feminist Art Journal 21, 2008, עמ' 92
  61. ^ מלכי אסולין, רחלי רוגל - אמנית הכפתורים, על-מה 10, משרד החינוך, 2001, עמ' 18-20 וכריכה קדמית ואחורית
  62. ^ רועי כספי, רוקמת השכול, ביבשה גליון 9, 2009, עמ' 64-65
  63. ^ שירה פרידמן, כפתורי זכרון - הצהרת האוצרת, באתר גלריה שכטר, ‏אפריל 2015
  64. ^ מלים אהרן אשמן, ידידיה אדמון, הביתה, באתר יוטיוב
  65. ^ זאב ברקן, אלבום מגן דוד, ‏2010
  66. ^ ד"ר איתן איילון, תמונות מארץ התנ"ך, אנשים, חיים ונופים, 1946-1898, מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב, 2012, עמ' 11,95,148-149,192-193, 198-199, 240-241,245,256-257,260-261, 271-273, 278-279
  67. ^ ספרי לימוד על בן גוריון
  68. ^ דפנה לנגוט, במחקר על ענבים..
  69. ^ נדב מן, ישראל מבעד לפנס-הקסם: ה'פאוורפוינט' של פעם, באתר YNET, ‏25 במרץ 2011
  70. ^ נגה יער, צילומים: פרדי נפתלי ורחלי רוגל, גינה קטנה- גן הלבירינת כתבה, גן ונוף נובמבר, 2004
  71. ^ עורך - דוד יוגב, ט"ו בשבט ירוק בכחול ולבן - ישראל נגלית לעין, באתר יד בן צבי, ‏3 בנובמבר 2019
  72. ^ Steve Enders, Local artist pushes button, The Sun - Sunnyvale Newsletter April 8, Vol 5, 1998, עמ' 5,11
  73. ^ אורה קראוס, אחת ויחידה, באתר הספרייה הלאומית, ‏2005
  74. ^ סמדר דנון ספקטור, איך נפלו גיבורים, מוזיאון חוסמסה יד להגנה - חולון, באתר הספריה הלאומית, ‏2008
  75. ^ שי עמית, רחלי רוגל - מיצב לבירינת, גל גפן, 15 במאי 2008, עמ' 36
  76. ^ רחלי רוגל, סול לנזיני, כפתור וקרע - יומנים מכופתרים 1939–1945, באתר הספרייה הלאומית, ‏2009
  77. ^ אבנר אברהם, "מראית עין" – ב'מוסד', רואים מל"מ - גיליון יוני 2012, עמוד 8, באתר המרכז למורשת המודיעין מל"מ, ‏יוני 2012
  78. ^ שירה פרידמן, כפתורי זכרון, באתר גלריה שכטר, ‏אפריל 2015
  79. ^ נירית שלו כליפא, [חולמי העיר: מאה שנה לבריטים חולמי העיר: מאה שנה לבריטים,], באתר המרכז לתכנון אורבני, ירושלים, ‏2018
  80. ^ שלי קליין-אברהם, איפה הייתי בכ"ט בנובמבר? מרדכי נאור, באתר ישראל נגלית לעין, ‏13 בנובמבר 2019
  81. ^ חנה קקיאשוילי, שלוש נקישות, באתר BE106, ‏8 באפריל 2018
  82. ^ מאיר חוטקובסקי, כפתור וקרע 2022, באתר האיגוד הישראלי לעיתונות תקופתית, ‏2022
  83. ^ כנרת אביבי, יש לי חלום - דרך המלך אל הלא מודע (קטלוג תערוכה), המרכז הבינתחומי לאמנות ומדע- חולון, 2000, עמ' 87-89
  84. ^ רפי ברביבאי, תערוכת חותם, באתר הספרייה הלאומית, ‏2007
  85. ^ אוצר: רפי ברביבאי, "השמש תידום בין עזה לרפיח" רחל רוגל בתערוכת "חותם", www.archijob.co.il www.archijob.co.il, 19 באפריל 2007
  86. ^ ד"ר מור פרסיאדו, אימהות בצל השואה בראי האמנות הנשית, קטלוג תערוכה באוניברסיטת בר אילן, באתר הספרייה הלאומית, ‏2014
  87. ^ אבנר אברהם, צבעי הדממה, באתר גלריית הבית הירוק, ‏2016
  88. ^ אורנה פיכמן, מלאכת נשים, באתר הספרייה הלאומית, ‏2016
  89. ^ אבי בר, החוט המקשר, באתר כל ישראל בעסקים, ‏17 באוקטובר 2021
  90. ^ גדעון אג'זה, שמלה שמלה אגרצ'ין, ירוסלם דהנה, באתר החברה העירונית רחובות, ‏2023
  91. ^ עדי אנג'ל, סתיו עשרים ושלוש: זמן שבור, באתר החברה העירונית ראשון לציון, ‏26 בפברואר 2024
  92. ^ שולה פרומר, רחובות בפריס, ידיעות בינלאומי 20 אוגוסט, 2010, עמ' 3
  93. ^ 1 2 Naomi Ichikawa, TNARQ, Patchwork Quilt Tsushin #84, Yoshihiro Amano, 1998, עמ' 116-117
  94. ^ Karey Patterson Bresenhan, ?That's not a real Quilt, The Quintessential Quilts, p 52, photo p. 15 EXPO-V, 1996, עמ' 15,52
  95. ^ רחלי רוגל, ?That's Not A Real Quilt, Quilting Quarterly Volume 25, The NQA Inc, 1997, עמ' 22- 23
  96. ^ Mary Gottschalk, Kisses in Stitches, San Jose Mercury - Silicon Valley Life 6 ביולי, 1998, עמ' 3c
  97. ^ Joelene Thym, Kissing to be Clever, The Oakland Tribune 6 ביולי 1998, עמ' עמוד כריכה, 2
  98. ^ לאיתור ב JPRESS, לקראת ט"ו באב, חג האהבה: תערוכה וירטואלית של נשיקות, ידיעות אחרונות, 24 שעות, מדור אינטרנט 28 ביולי, 1999, עמ' 13
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רחלי_רוגל&oldid=38969152"