בית פרומין

המבנה הראשון ששימש משכן לפרלמנט הישראלי

בית פְרוּמִין (ידוע יותר בשם "הכנסת הישנה") שימש כמשכנה הזמני של הכנסת בשנים 19501966. הבניין ממוקם במרכז ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' 24, ופעלו בו הכנסות הראשונה עד השישית.

בית פרומין
בית פרומין בשנת 2011
בית פרומין בשנת 2011
מידע כללי
סוג מבנה פרלמנט עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
סגנון אדריכלי הסגנון הבין-לאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
גובה מעל פני הים 815 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′49″N 35°12′56″E / 31.78027778°N 35.21555556°E / 31.78027778; 35.21555556
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בית פרומין בשנת 1964
בית פרומין בשנת 1964
הבניין התאום לבית פרומין בשנת 1936, מצידו השני של הרחוב, שנבנה על פי אותה תוכנית לכל גובהו
מימין: זאב שרף, דוד בן-גוריון, משה שרת וחיים משה שפירא ליד שולחן הממשלה באולם המליאה בבית פרומין
בית פרומין, 2006

היסטוריה

עריכה

הבניין בן שלוש הקומות נקרא על שם משפחת פרומין (בעלי מפעל פרומין לדברי מאפה) שיזמה את הקמתו, כבניין מגורים עם שורת חנויות בקומת הקרקע. על תכנון הבניין הופקד האדריכל ראובן אברם והוא בנה אותו בהשראת הסגנון הבינלאומי של שנות ה-30. סימן ההיכר של האדריכל הוא נדבך אבן משונן, בבית פרומין הנדבך מופיע בין הקומה השנייה לשלישית. במקור תוכנן הבניין להיבנות לגובה של שש קומות, שמהן נבנו שלוש בלבד. הבנייה החלה ב-1947 ונפסקה במלחמת העצמאות לפני שהושלמה[1]. מצידו השני של הרחוב, נבנה בניין זהה, על פי אותה תוכנית לכל גובהו (בניין קפה טעמון), הנמצא מאז שנת 2018 בבעלות חברת הנדל"ן מגוריט[2].

כבניין הכנסת בשנים 1950–1966

עריכה

עד סוף שנת 1949 התקיימו ישיבות מועצת המדינה הזמנית וישיבות הכנסת הראשונה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב בבית דיזנגוף, ובניין קולנוע קסם שבכיכר הכנסת.

ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית. הכנסת חיפשה מקום מתאים יותר להתכנסויותיה. לאחר שנשקלו מספר אפשרויות, בכללם קולנוע סמדר, בניין "בית העם" (בית פרלמן) וסמינר בית הכרם[3], נבחר בית פרומין. בינואר 1950 הופקע הבניין מבעליו והוחל בשיפוץ המבנה והסבתו למשכן הכנסת[4]. החל מ-13 במרץ 1950 התקיימו ישיבות הכנסת בבניין זה. אולם המליאה התמקם בקומת הכניסה של הבניין, באולם גבוה עם גלריה שיועד במקור לשמש כסניף בנק, והיה בו גם יציע. חברי הממשלה ישבו בשולחן במרכז האולם והוקצו להם 12 מקומות בלבד (כמספר השרים בממשלת ישראל השנייה)[1].

לעיתים, בעת שנערכו ישיבות, נחסם רחוב המלך ג'ורג' לתנועת התחבורה בקטע הסמוך לבניין, ונגרמה הפרעה רבה לתושבי העיר. כמו כן מיקומה של הכנסת ברחוב ראשי במרכז העיר גרם לבעיות אבטחה. כך למשל, בעת ההפגנה נגד הסכם השילומים בשנת 1952 יידו המפגינים אבנים על הבניין, שגרמו לניפוץ חלונות וחדרו לאולם המליאה.

ב-29 באוקטובר 1957 נזרק רימון יד אל שולחן הממשלה. משה דואק, שהיה אורח ביציע, השליך רימון יד וגרם לפציעתו הקשה של משה שפירא שר הדתות, ולפציעתם באורח קל של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, והשרים גולדה מאיר ומשה כרמל.

במאי 1958, עתרו בעלי הבניין לבית המשפט נגד הכנסת, לאחר שנפרץ קיר חיצוני של הבניין בניגוד לצו ההפקעה המקורי, בו הוסכם שהכנסת תוכל לבצע רק שינויים פנימיים במבנה[5].

ב-11 באוגוסט 1966 נערכה ישיבת הכנסת האחרונה בבית פרומין בטרם צאת הכנסת לפגרה[6]. ב-30 באוגוסט 1966, בעת כהונת הכנסת השישית, עברה הכנסת למשכנה החדש בגבעת רם[7].

בגן הסמוך לבניין, על מגרש "בור שיבר", הוצבה בשנת 1956 מנורת הכנסת (והגן זכה לשם "גן המנורה"). המנורה הועברה משם לגן הוורדים כאשר נחנך משכן הכנסת בגבעת רם.

תוכניות פיתוח ושימור

עריכה

לאחר יציאתה של הכנסת שימש הבניין את משרד התיירות. קומת הקרקע שימשה את משרד הרישוי ואת לשכת העיתונות הממשלתית, ואחר כך את לשכת התיירות המחוזית[8].

בשנת 1999 יזמו הרשות לפיתוח ירושלים, משרד האוצר ומינהל מקרקעי ישראל תוכנית להסבת בית פרומין לבית מלון ובניין מגורים. זאת במסגרת החלטה ממשלתית להסב מבנים היסטוריים בירושלים לבתי מלון, בשל מחסור בחדרי מלון בעיר באותה עת, לקראת חגיגות המילניום[9]. בנובמבר 2000 אישרה הוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה את התוכנית, במסגרתה היו אמורים להתווסף לבניין כ-1,000% אחוזי בנייה במבנה בן 16 קומות, בו חלק המיועד למלון בגובה שמונה קומות וחלק המיועד למגורים בגובה 16 קומות[10]. ביולי 2001 פורסם מכרז ליזם שייקח על עצמו את פרויקט הסבת המבנה לבית מלון ולמגורים[11]. במכרז זכה אילן רג'ואן שהיה פעיל מרכזי בסניף הליכוד בירושלים, ושילם תמורתו 10 מיליון שקל[12].

בספטמבר 2001 החליטה הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה בירושלים לשנות את החלטתה לגבי השימושים שיותרו בבית פרומין, וזאת לבקשת מהנדס העיר אורי שטרית. הוחלט שהמבנה כולו ייהרס תוך שימור החזית בלבד ובמקום בית מלון ישמש הבניין למשרדים ומגורים[13]. בנוסף הובטח כי אולם המליאה ההיסטורי ישוחזר תוך בנייתו מחדש בקומה מתחת לקומת הכניסה ויהווה מקום לתצוגות ותערוכות הקשורות לעבודת הכנסת בעבר[14].

בעקבות התוכנית להריסת המבנה נאבקה המועצה לשימור אתרים נגד כוונת ההריסה. מספר חברי כנסת הגישו הצעת חוק באוגוסט 2002 האוסרת על ביצוע שינויים במבנה[15]. החוק עבר בקריאה טרומית בסוף 2003[16]. במקביל שכרה המדינה חזרה את הבניין מהיזם לשנה אחת עבור בית הדין הרבני הגדול, כדי למנוע את הריסתו[17]. במרץ 2004, הסכים שר האוצר בנימין נתניהו לממן את רכישת בית פרומין חזרה מהיזם אילן רג'ואן על מנת למנוע את התוכנית להריסת הבניין[18]. רג'ואן שכר את עורך הדין דוד שמרון שייצג אותו במשא ומתן מול המדינה[19].

בינואר 2005 עבר בקריאה ראשונה החוק לפיו הבניין ישומר, חלקו הפנימי ישוחזר, ויוקם בו "מוזיאון הכנסת"[20]. בעקבות הצעת החוק דרש היזם רג'ואן ללכת לבוררות שתקבע את גובה הפיצוי שיינתן לו. אחד מיוזמי החוק, חבר הכנסת זבולון אורלב, התנגד לכך וניהל מאבק על זכותה של המדינה להפקיע את הנכס ולשלם תמורתו פיצוי על פי הערכת השמאי הממשלתי הראשי, בהליך דומה לזה שננקט בכל מקום בו מופקע נדל"ן פרטי לצורכי ציבור. השמאי הממשלתי העריך את הסכום לו זכאי היזם ב-42 מיליון שקל, אך על כך הוספו 5 מיליון שקל בגין שיפוצים שערך במבנה, ובסך הכל 47 מיליון שקל. זאת בנוסף לדמי השכירות ששילמה לו המדינה במהלך השנים[21].

בשנת 2009 פרסם מבקר המדינה דוח העוסק בסוגיית מכירתו של בית פרומין על ידי המדינה, במחדלי שימורו ובניגוד העניינים של הגורמים המעורבים בפרויקט[22][23].

בשנת 2011, הגיש רג'ואן, באמצעות עורך דין דוד שמרון, תביעה בסך 150 מיליון שקל נגד המדינה, בגין ההפסד באיבוד הרווח הפוטנציאלי שהיה לו, אילו הפרויקט היה נבנה כמתוכנן[24], אולם תביעתו נדחתה על ידי בית המשפט[25].

כמוזיאון הכנסת

עריכה
  ערך מורחב – מוזיאון הכנסת

ביולי 2010 אושר "חוק מוזיאון הכנסת" סופית[26]. עם אישור החוק דרשה התנועה לאיכות השלטון לבדוק מדוע מכרה המדינה את הבניין במחיר נמוך יחסית ב-2002 ולבסוף שילמה פי 4 כדי לרכוש אותו חזרה[27]. למרות אישור החוק, עד סוף שנת 2015 המשיכו לשכון בבניין גופים של משרד הדתות: בתי הדין הרבניים של מחוז ירושלים ובית הדין הגדול לערעורים, מאחר שהשלמת בניית מבנה חדש עבורם התעכבה[28]. הקמת מוזיאון הכנסת החלה בשנת 2016, והוא היה אמור להיפתח ב-2018[29], אך הבנייה נפסקה לאחר זמן קצר, והבניין עמד מאז נטוש[30].

בנובמבר 2023 פרסמה הכנסת מכרז להפעלת המוזיאון על ידי יזם פרטי[31]. המוזיאון עתיד להיפתח בדצמבר 2024.

גלריה

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בית פרומין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 אסתר זנדברג, דמוקרטיה במחתרת, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2003
  2. ^ ערן אזרן, מגוריט רוכשת בניין מגורים בירושלים ב-75 מיליון שקל; התשואה לפני השבחה – 2.2% בלבד, באתר TheMarker‏, 23 באוקטובר 2018
  3. ^ עוד לא נקבע מקום שיכון הכנסת, חרות, 10 בינואר 1950
  4. ^ ראיתי שמעתי - האכסניה העתידית של הכנסת, הארץ, 17 בפברואר 1950
  5. ^ מבקש צע"ת נגד שינויים בבניו הכנסת, הצופה, 1 במאי 1958
  6. ^ סופר "מעריב", ישיבה אחרונה בבית פרומין, מעריב, 11 באוגוסט 1966
  7. ^ הפרידה, מעריב, 11 באוגוסט 1966
  8. ^ בית פרומין למשרד התירות, דבר, 29 בנובמבר 1966
  9. ^ דליה טל, ‏תוכנית בית פרומין תיכלול את גינת "בור שיבר", באתר גלובס, 10 באפריל 2000
  10. ^ דליה טל, ‏ירושלים: המחוזית אישרה את בית פרומין, באתר גלובס, 5 בנובמבר 2000
  11. ^ מאת אליסה אודנהיימר, פורסם מכרז להסבת בית פרומין לבית מלון ולמגורים, באתר הארץ, 14 ביולי 2001
  12. ^ צבי זרחיה, התנועה לאיכות השלטון: לבדוק מדוע המדינה מכרה בזול את משכן הכנסת הישן בירושלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2010
    צבי זרחיה, המדינה מכרה את בניין הכנסת הישן ב-10 מיליון שקל - וכעת רוצה להופכו למוזיאון, באתר TheMarker‏, 11 ביוני 2010
  13. ^ דליה טל, ‏בית פרומין: תוכנית למגורים ומלונאות בכנסת הישנה, באתר גלובס, 2 בספטמבר 2001
  14. ^ בית פרומין לא ייהפך למלון, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2001
  15. ^ מאת אליסה אודנהיימר, הצעת חוק אוסרת על ביצוע שינויים במתחם בית פרומין בירושלים ללא הסכמת הכנסת, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2002
  16. ^ שימור בניין הכנסת הישנה עבר בקריאה טרומית, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2003
  17. ^ גדעון אלון, המדינה שכרה את בניין הכנסת הישן כדי למנוע הריסתו על-ידי הקבלן שרכש אותו, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2003
  18. ^ גל ניסים, ‏הכנסת הישנה ניצלה: האוצר יממן את רכישת הבניין, באתר גלובס, 21 במרץ 2004
    גדעון אלון, "בית פרומין" לא ייהרס, באתר הארץ, 16 במרץ 2004
  19. ^ טל שניידר, ‏התכחשות לנתניהו? משרד עוה"ד שמרון הסיר מהאתר את הקשר לראש הממשלה, באתר גלובס, 10 בנובמבר 2018
  20. ^ גל ניסים, ‏הכנסת משמרת את משכנה ההיסטורי: דחתה תוכנית לבניית מגדל בבית פרומין, באתר גלובס, 5 בינואר 2005
    עמירם ברקת,גדעון אלון, הכנסת הישנה בבית פרומין תהפוך למוזיאון, באתר הארץ, 6 בינואר 2005
  21. ^ תומר אביטל, מחיר המחדל: מבנה הכנסת הישן יירכש ע"י הכנסת ב-47 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 24 בנובמבר 2010
  22. ^ עסקת מכירת “בית פרומין“ - משכן הכנסת לשעבר, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2008 (הדוח המלא), 25 במרץ 2009
  23. ^ הדס מגן, ‏לינדנשטראוס: אודי ניסן פעל בניגוד עניינים, באתר גלובס, 25 במרץ 2009
  24. ^ * גור מגידו, סכסוך על 150 מיליון שקל: עו"ד שמרון, הליכודניק "שעשה סיבוב" על הכנסת והדילוג של בינת שוורץ, באתר TheMarker‏, 26 ביולי 2018
    * שחר אילן, הכנסת הקפיאה 150 מיליון שקל בשל שתי תביעות נגדה, באתר כלכליסט, 29 במאי 2017
  25. ^ אפרת נוימן, תבע מהמדינה 150 מיליון שקל והפסיד, באתר TheMarker‏, 3 בספטמבר 2023
  26. ^ רון פז, ‏אושר חוק מוזיאון הכנסת: יוקם בכנסת הישנה בבית פרומין, באתר גלובס, 12 ביולי 2010
  27. ^ צבי זרחיה, התנועה לאיכות השלטון: לבדוק מדוע המדינה מכרה בזול את משכן הכנסת הישן בירושלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2010
  28. ^ צבי זרחיה, מנכ"ל הכנסת נגד האוצר: מדוע לא מוקם מוזיאון הכנסת בבית פרומין בירושלים?, באתר הארץ, 28 ביולי 2015
  29. ^ הילה שמר, להיזכר בימים הצנועים של הח"כים: כך ייראה מוזיאון הכנסת בירושלים, באתר Xnet‏, 23 במאי 2017
  30. ^ פפה אללועל הנייר בלבד: הסיפור מאחורי מוזיאון הכנסת שעדיין לא קם, באתר כל העיר, 10 בדצמבר 2021
  31. ^ עידן ארץ, ‏כסף למלחמה? הכנסת יוצאת במכרז להקמת מוזיאון בעשרות מיליונים, באתר גלובס, 13 בדצמבר 2023