פתיחת התפריט הראשי

בית פרומין
(למפת ירושלים רגילה)
Jerusalem location map with titles2.png
 
בית פרומין
בית פרומין
בית פרומין בתקופה שהכנסת פעלה בו
מימין: זאב שרף, דוד בן-גוריון, משה שרת וחיים משה שפירא ליד שולחן הממשלה באולם המליאה בבית פרומין
בית פרומין, 2006

בית פְרוּמִין (ידוע יותר בשם "הכנסת הישנה") שימש כמשכנה הזמני של הכנסת בשנים 19501966. הבניין ממוקם במרכז ירושלים, ברחוב המלך ג'ורג' 24, ופעלו בו הכנסות הראשונה עד השישית.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

הבניין בן שלוש הקומות נקרא על שם משפחת פרומין, שהחלה את בנייתו לפני מלחמת העצמאות, כבניין מגורים עם שורת חנויות בקומת הקרקע. על תכנון הבניין הופקד האדריכל ראובן אברם והוא בנה אותו בהשראת הסגנון הבינלאומי של שנות ה-30. סימן ההיכר של האדריכל הוא נדבך אבן משונן, בבית פרומין הנדבך מופיע בין הקומה השנייה לשלישית.

בשנים 1950–1966עריכה

עד סוף שנת 1949 התקיימו ישיבות מועצת המדינה הזמנית וישיבות הכנסת הראשונה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב בבית דיזנגוף, ובניין קולנוע "קסם" שבכיכר הכנסת.

ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית. הכנסת חיפשה מקום מתאים יותר להתכנסויותיה. לאחר שנשקלו מספר אפשרויות, בכללם מלון המלך דוד, נבחר שלד בית פרומין, שבנייתו הופסקה עקב המלחמה ולא המשיכה מאז. החל מ-13 במרץ 1950 התקיימו ישיבות הכנסת בבניין זה. אולם המליאה התמקם בקומת הכניסה של הבניין, באולם גבוה עם גלריה שיועד במקור לשמש כסניף בנק.

לעיתים, בעת שנערכו ישיבות, נחסם רחוב המלך ג'ורג' לתנועת התחבורה בקטע הסמוך לבניין, ונגרמה הפרעה רבה לתושבי העיר. כמו כן מיקומה של הכנסת ברחוב ראשי במרכז העיר גרם לבעיות אבטחה. כך למשל, בעת ההפגנה נגד הסכם השילומים בשנת 1952 יידו המפגינים אבנים על הבניין, שגרמו לניפוץ חלונות וחדרו לאולם המליאה.

ב-29 באוקטובר 1957 נזרק רימון יד לשולחן הממשלה. אורח ביציע משה דואק השליך רימון יד וגרם לפציעתו הקשה של משה שפירא שר הדתות, ולפציעתם באורח קל של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, והשרים גולדה מאיר ומשה כרמל.

ב-11 באוגוסט 1966 נערכה ישיבת הכנסת האחרונה בבית פרומין בטרם צאת הכנסת לפגרה[1]. ב-30 באוגוסט 1966, בעת כהונת הכנסת השישית, עברה הכנסת למשכנה החדש בגבעת רם.

בגן ירוק סמוך לבניין, על מגרש "בור שיבר", הוצבה בשנת 1956 מנורת הכנסת (והגן זכה לשם "גן המנורה"). המנורה הועברה משם לגן הוורדים כאשר נחנך משכן הכנסת בגבעת רם.

בשנים 1967–2014עריכה

לאחר יציאתה של הכנסת השתמשו בבניין גופי ממשלה שונים. משרד התיירות שכן בבנין עד שנת 2004.

בשנת 2002 מכרה מדינת ישראל את הבניין לאדם פרטי תמורת 10 מיליון שקלים. הבעלים החדשים הגישו לוועדה מחוזית לתכנון ולבנייה בקשה לבנות על שטח בית פרומין מבנה של 16 קומות, ממנה עלתה כוונה להרוס את המבנה.

בעקבות זאת, המועצה לשימור אתרים נאבקה נגד כוונת ההריסה. מספר חברי הכנסת הגישו הצעת חוק, אשר נתקבל בשנת 2010, לפיה הבניין ישומר, חלקו הפנימי ישוחזר, ויוקם בו "מוזיאון הכנסת". על פי החוק, הבניין הופקע מבעליו ועבר לרשות המדינה והבעלים יקבלו תמורתו 45 מיליון ש"ח.[2]

בשנת 2009 פרסם מבקר המדינה דוח העוסק בסוגיית מכירתו של בית פרומין על ידי המדינה ובמחדלי שימורו[3].

עד שנת 2014 שכנו בבניין גופים של משרד הדתות: בתי הדין הרבניים של מחוז ירושלים, ובית הדין הגדול לערעורים. גופים אלה התפנו מהבניין בראשית ספטמבר 2014, לקראת הפיכתו למוזיאון הכנסת.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סופר "מעריב", ישיבה אחרונה בבית פרומין, מעריב, 11 באוגוסט 1966
  2. ^ כ- 45 מיליון ₪ עבור בית פרומין, אתר ערוץ 7.
  3. ^ עסקת מכירת “בית פרומין“ - משכן הכנסת לשעבר, דוחות על הביקורת בשלטון המקומי לשנת 2008 (הדוח המלא), 25 במרץ 2009