ברוך ה' יום יום

פיוט ליום השבת

ברוך ה' יום יום הוא זמר לשבת שנתחבר על ידי רבי שמעון בן יצחק ("רבי שמעון הגדול"), מגדולי פייטני אשכנז. זמר זה מושר בקהילות האשכנזים והחסידים ביום השבת. במחזור ויטרי מובא בין הזמירות לסעודת יום שבת לפני קינוח הסעודה[2]. בקהילות החסידים נוהגים לחלק את הזמר לשניים: חלקו הראשון – עד "אמונים נוצר" – מושר בסעודת יום השבת, וחלקו השני – מ"יצווה צור חסדו" עד תומו – מושר בסעודה שלישית.

ברוך ה' יום יום

בָּרוּךְ אֲדֹנָי יוֹם יוֹם
יַעֲמָס־לָנוּ יֶשַׁע וּפִדְיוֹם
וּבִשְׁמוֹ נָגִיל כָּל־הַיּוֹם
וּבִישׁוּעָתוֹ נָרִים רֹאש עֶלְיוֹן
כִּי הוּא מָעוֹז לַדָּל, וּמַחֲסֶה לָאֶבְיוֹן

שִׁבְטֵי יָהּ לְיִשְׂרָאֵל עֵדוּת
בְּצָרָתָם לוֹ צָר, בְּסִבְלוֹת וּבְעַבְדוּת
וּבְלִבְנַת הַסַּפִּיר הֶרְאָם עֹז יְדִידוּת
וְהוּא נִגְלָה לְהַעֲלוֹתָם מֵעֹמֶק בּוֹר וָדוּת
כִּי עִם ה' הַחֶסֶד, וְהַרְבֵּה עִמּוֹ פְדוּת

מַה־יָּקָר חַסְדּוֹ בְּצִלּוֹ לְגֹנְנֵמוֹ
בְּגָלוּת בָּבֶלָה שֻׁלַּח לְמַעֲנֵימוֹ
לְהוֹרִיד בָּרִיחִים נִמְנָה בֵינֵימוֹ
וַיִּתְּנֵם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵימוֹ
כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ, בַּעֲבוּר הַגָּדוֹל שְׁמוֹ

עֵילָם שָׁת כִּסְאוֹ לְהַצִּיל יְדִידָיו
לְהַעֲבִיר מִשָּׁם מָעֻזְנֵי[1] מֹרְדָיו
מֵעֲבֹר בַּשֶּׁלַח פָּדָה אֶת עֲבָדָיו
קֶרֶן לְעַמּוֹ יָרִים תְּהִלָּה לְכָל־חֲסִידָיו
כִּי אִם הוֹגָה, וְרִחַם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו

וּצְפִיר הָעִזִּים הִגְדִּיל עֲצוּמָיו
וְגַם חָזוּת אַרְבַּע עָלוּ לִמְרוֹמָיו
וּבְלִבָּם דִּמּוּ לְהַשְׁחִית אֶת רְחוּמָיו
עַל־יְדֵי כֹהֲנָיו מִגֵּר מִתְקוֹמְמָיו
חַסְדֵי ה' כִּי לֹא תָמְנוּ, כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו

נִסְגַּרְתִּי לֶאֱדוֹם בְּיַד רֵעַי מְדָנַי
שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם מְמַלְּאִים כְּרֵסָם מֵעֲדָנַי
עֶזְרָתוֹ עִמִּי לִסְמֹך אֶת אֲדָנַי
וְלֹא נְטַשְׁתַּנִי כָּל יְמֵי עִדָּנַי
כִּי לֹא יִזְנַח לְעוֹלָם, אֲדֹנָי

בְּבֹאוֹ מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים
זֶבַח לוֹ בְּבָצְרָה וְטֶבַח לוֹ בְּבוֹגְדִים
וְיֵז נִצְחָם מַלְבּוּשָׁיו לְהַאְדִּים
בְּכֹחוֹ הַגָּדוֹל יִבְצֹר רוּחַ נְגִידִים
הָגָה בְּרוּחוֹ הַקָּשָׁה בְּיוֹם קָדִים

רְאוֹתוֹ כִי־כֵן אֲדוֹמִי הָעוֹצֵר
יַחֲשׁוֹב לוֹ בָּצְרָה תִּקְלוֹט לוֹ כְּבֶצֶר
וּמַלְאָךְ כְּאָדָם בְּתוֹכָהּ יִנָּצֵר
וּמֵזִיד כַּשּׁוֹגֵג בְּמִקְלָט יֵעָצֵר
אֶהֱבוּ אֶת ה' כָּל חֲסִידָיו, אֱמוּנִים נֹצֵר

יְצַוֶּה צוּר חַסְדּוֹ קְהִלּוֹתָיו לְקַבֵּץ
מֵאַרְבַּע רוּחוֹת עָדָיו לְהִקָּבֵץ
וּבְהַר מְרוֹם הָרִים אוֹתָנוּ לְהַרְבֵּץ
וְאִתָּנוּ יָשׁוּב נִדָּחִים קוֹבֵץ
יָשִׁיב לֹא נֶאֱמַר כִּי אִם וְשָׁב וְקִבֵּץ

בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵינוּ
אֲשֶׁר טוֹב גְּמָלָנוּ
כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו הִגְדִּיל לָנוּ
אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה יוֹסֵף עִמָּנוּ
לְהַגְדִּיל שְׁמוֹ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא שֶׁנִּקְרָא עָלֵינוּ

בָּרוּךְ הוּא אֱלֹהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ
לְהַלְּלוֹ לְשַׁבְּחוֹ וּלְסַפֵּר הוֹדוֹ
מִכָּל־אֹם גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ
לָכֵן בְּכָל־לֵב וּבְכָל־נֶפֶשׁ וּבְכָל־מְאֹד, נַמְלִיכוֹ וּנְיַחֲדוֹ

שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלּוֹ יָשִׂים עָלֵינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם
מִשְּׂמֹאל וּמִיָּמִין עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת־עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם
וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוׂות עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלוֹם
פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי־עַד שַׂר־שָׁלוֹם

תוכנו העיקרי של הפיוט הוא תיאור הגלויות השונות בתולדות עם ישראל והימצאותו של ה' יחד עם ישראל בגלותם בכל אחת מהן.

תוכן הפיוט עריכה

על אף שנהוג לשיר פיוט זה בשבת, במשמעות הפשוטה שלו הוא אינו מתקשר כלל ליום השבת (בדומה ליה ריבון עלם ועוד פיוטים רבים).

הבית הראשון של השיר פותח בברכה לה' שפדה והושיע אותנו מכל הגלויות. לאחר מכן, מהבית השני ואילך, כל בית עוסק בגלות אחת מתוך גלויות העבר (מצרים, בבל, פרס ואדום), ובהצלתו של עם ישראל ממנה. לאחר פירוט הגלויות, עובר המשורר אל הגלות שבה הוא נמצא – אדום – ומקדיש לה שלושה בתים: הראשון מתאר את קשי השעבוד, והשני והשלישי מתארים את הנקמה באדום ובמלאך הממונה עליו. לאחר כל הגלויות עובר המשורר לתחזיות אופטימיות, בהן: קיבוץ הגלויות, שפע הטובה שמעורר את האדם להודות לה', והמשכיות הדורות וההרמוניה שביניהם.

בתיאור הגלויות והגאולה מהן, דגש מרכזי מושם על התפישׂה שה' מצטער בצרתם של ישראל, וכביכול נמצא יחד עמם בגלות, וכאשר ה' מושיע את ישראל מהגלות, הוא מושיע גם את עצמו. כך למשל מזכיר הפייטן בקשר לגלות מצרים את הביטוי "בצרתם לו צר" (המבוסס על דברי הפסוק בישעיהו, ס"ג, ט'). מקורו של הפייטן לרעיון זה וליישומו בגלויות השונות הוא מדרש חכמים המופיע במכילתא[3]:

וכן אתה מוצא כל זמן שישראל משועבדין כביכול שכינה עמהם, שנאמר 'ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו'[4] וכשנגאלו מה הוא אומר 'וכעצם השמים לטוהר'[4] ונאמר 'בכל צרתם לו צר'[5].. וכן את מוצא בכל מקום שגלו שכינה עמהם. שנא' 'הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים'[6]. גלו לבבל שכינה עמהם שנאמר 'למענכם שולחתי בבלה'[7] גלו לעילם שכינה עמהם שנאמר 'ושמתי כסאי בעילם'[8]. גלו לאדום שכינה עמהם שנאמר 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה'[9], וכשעתידין לחזור כביכול שכינה עמהן שנאמר 'ושב ה' אלהיך'[10], אינו אומר והשיב אלא ושב.

מכילתא, פרשתא דפסחא, פרק יב פסוק מ

בנוסף למדרש זה, תיאור מלכות יוון כצפיר עיזים בעל ארבע קרנים מבוסס על תיאורה בספר דניאל, פרק ח'. תיאור המלחמה במלאך הממונה על אדום באחרית הימים מבוסס על דברי הגמרא, המתארת אותו כמנסה להמלט לעיר מקלט: ”אמר ריש לקיש שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות דכתיב 'מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה'[9].: טועה שאינה קולטת אלא בצר והוא גולה לבצרה; טועה שאינה קולטת אלא שוגג והוא מזיד; היה טועה שאינה קולטת אלא אדם והוא מלאך” (תלמוד בבלי, מסכת מכות, דף י"ב, עמוד א')

מבנה עריכה

הזמר מורכב ממחרוזות בנות חמש שורות חורזות כל אחת. ראשי המחרוזות יוצרות את האקרוסטיכון שמעון בר יצחק. הזמר עשיר בהרמזים מקראיים ותלמודיים, והשורה האחרונה בכל מחרוזת היא בדרך כלל פסוק או פרפרזה על פסוק.

וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹת עריכה

כאמור, הזמר עשיר בהרמזים מקראיים ותלמודיים. ממחישה זאת השורה שלפני האחרונה בזמר, ”וְיִזְכּוּ לִרְאוֹת בָּנִים וּבְנֵי בָנִים עֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוׂות”. חלקה הראשון של השורה רומז למה שנאמר במכילתא דרבי ישמעאל:

'והיה כי יאמרו אליכם בניכם'. בשורה רעה נתבשרו ישראל באותה שעה, שסוף התורה עתידה להשתכח, ויש אומרים: בשורה טובה נתבשרו ישראל באותה שעה, שהן עתידין לראות בנים ובני בנים להם[11].

חלקה השני של השורה רומז לנאמר במסכת יומא:

מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. ... אבל מקדש שני, שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חנם[12].

בפי חלוצי העלייה השלישית בעמק יזרעאל הפכה שור זו לשיר, בשינוי נוסח קטן (אך משמעותי): ”וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בָּנִים, בָּנִים וּבְנֵי בָּנִים, עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבָעֲבוֹדָה”. שינוי נוסח נוסף יצר גרסה פמיניסטית: ”וְנִזְכֶּה לִרְאוֹת בָּנִים וּבָנוֹת עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּבָעֲבוֹדָה”[13].

לחנים וביצועים עריכה

לפיוט לחן של חיים בנט בביצוע של שלמה כהן באלבום א שבת טיש.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ בהרבה מקורות מופיע "מאזני", אך מדובר בשיבוש.
  2. ^ מחזור ויטרי, סדר שבת, סימן קצד, באתר היברובוקס.
  3. ^ ובדומה לזה גם: תלמוד ירושלמי, מסכת תענית, פרק א', הלכה א', ותלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף כ"ט, עמוד א'
  4. ^ 1 2 ספר שמות, פרק כ"ד, פסוק י'
  5. ^ ספר ישעיהו, פרק ס"ג, פסוק ט'
  6. ^ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק כ"ז
  7. ^ ספר ישעיהו, פרק מ"ג, פסוק י"ד. בלשון המקרא שם הניקוד הוא שִׁלַּחְתִּי בבניין פִּעֵל, אך המדרשים דורשים זאת כפועל סביל (בבניין פֻּעַל). ראו מנחת שי על הפסוק שהאריך בזה
  8. ^ ספר ירמיהו, פרק מ"ט, פסוק ל"ח
  9. ^ 1 2 ספר ישעיהו, פרק ס"ג, פסוק א'
  10. ^ ספר דברים, פרק ל', פסוק ג'
  11. ^ מכילתא על שמות יב כה
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ט', עמוד ב'
  13. ^ מילות השיר "ונזכה לראות בנים" והאזנה לו, באתר זמרשת;
    יהורם לשם, גלגולו של ניגון: 'ונזכה לראות בנים', בבלוג "עונג שבת", 3 ביוני 2022