פתיחת התפריט הראשי

עִיר מִקְלָט היא עיר שאותה מצווה התורה להפריש כמקום מסתור לרוצח בשגגה, נקראת גם עיר המוּעָדָה על שם ששם מתוועדים ומתקבצים הרוצחים בשגגה[1]. השהייה בעיר נועדה לשתי מטרות: הצלת ההורג מפני נקמתו של גואל הדם, ועונש על כך שהרג אדם כתוצאה מחוסר זהירות. מן הטעם השני, הבריחה לעיר מקלט היא חובה, גם כשלא נשקף איום כלשהו על ההורג.

עיר מקלט
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, י"ט, ב'-י'
תלמוד בבלי מסכת מכות, "אלו הגולין"
משנה תורה הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ח'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה קפ"ב
ספר החינוך, מצווה תק"כ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת ערי המקלט

על פי הפוסקים ומוני המצוות הקמת ערי מקלט בארץ ישראל היא מצוות עשה. העונש של שהיה בעיר המקלט נקרא "גלות".

הקצאת ערי המקלטעריכה

בספר דברים, פרק ד', מסופר שמשה הבדיל שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי: את בֶּצֶר בנחלת שבט ראובן, את רָאמוֹת בנחלת שבט גד, ואת גּוֹלָן בנחלת שבט מנשה. בספר דברים, פרק י"ט נאמר: "ואם ירחיב ה' אלוהיך את גבולך ... ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה". המפרשים חלוקים האם הכוונה היא לסך הכול שש ערי המקלט או שהכוונה היא לתשע ערי מקלט אם יהיה צורך. לא כתוב מי הקצה אותן ומה שמן.

בספר יהושע, פרק כ', פסוקים א'-ט', מסופר שישראל הקדישו להיות ערי מקלט את קֶדֶש בהרי נפתלי, את שְׁכֶם בהר אפרים, ואת קִרְיַת אַרְבַּע (חברון) בנחלת שבט יהודה, בנוסף לבֶּצֶר, רָאמוֹת, וגּוֹלָן שבעבר הירדן המזרחי.

על פי דעת אביי בתלמוד הבבלי (מסכת מכות דף י' עמוד א') כל ארבעים ושמונה ערי הלוויים היו ערי מקלט, אלא ששש הערים משמשות הגנה גם למי שברח אל העיר מבלי שידע כי היא עיר מקלט עבורו, מה שאין כן בארבעים ושתיים הנותרות. הבדל נוסף בין שש ערי המקלט לבין ארבעים ושתיים ערי הלווים הוא שבשש הערים לא היה צריך הרוצח בשגגה לשלם שכירות עבור דירתו ואילו בארבעים ושתיים ערי הלווים הייתה עליו החובה לשלם דמי שכירות. גם הרמב"ם פסק כך, כפי שכתב "כל ערי הלוויים קולטות וכל אחת מהן עיר מקלט היא. שנאמר "ועליהן תתנו ארבעים ושתים עיר ...כל הערים אשר תתנו ללוים ארבעים ושמונה עיר" - הקישן הכתוב כולן זו לזו לקלוט" (הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ח' הלכות ט'-י'), אולם כבר הרמב"ן[2] עמד על כך שפרשנות זו נוגדת את פשטי המקראות, לפיהן לא היו אלא שש ערי מקלט. על פי הרדב"ז דבריו מתאימים להלכה המתוארת בתלמוד הירושלמי.

יש חובה לסמן את הדרך לערי המקלט בשלטים ברורים על מנת לאפשר את הבריחה המהירה ביותר לעיר המקלט. בכל שנה בט"ו אדר, לקראת סוף החורף, מצווים בית הדין לתקן את הדרכים כדי לאפשר בריחה מהירה לערי המקלט.

הגליית הרוצחעריכה

 
הרוצח בורח אל עיר מקלט (צ'ארלס פוסטר, 1884)

רוצח בשוגג היה מגיע מיד לאחר הרצח אל אחת מערי המקלט. מטרת הבריחה הייתה למנוע מגואל הדם לבוא ולנקום את נקמת קרובו ההרוג. אם גואל הדם הרג את הרוצח מחוץ לערי המקלט, היה הוא פטור מעונש אבל זה תלוי בכמה מובנים: שוגג הקרוב לאונס: מאורע פלא שאינו מצוי הדין: ההורג פטור מגלות הסיבה: זהו אונס ואם הרגו גואל הדם חייב מיתה

על פי התלמוד, עונש הגלות חל רק על מי שנהג בזהירות סבירה ובכל זאת הרג בן אדם. אדם אשר נהג ברשלנות נקרא "שוגג קרוב למזיד" ואינו יכול למצוא מחסה בעיר המקלט. מצד שני, אדם אשר נקט בכל אמצעי הזהירות ובכל זאת הרג בן אדם פטור מגלות שכן הוא נקרא "אנוס" או שוגג קרוב לאונס.

התנהלות עיר מקלטעריכה

ברוב ערי המקלט התגוררו הלווים ואילו שלוש עשרה ערי הכהנים נמנו כמו כן כערי מקלט. כאשר הרוצח היה מגיע אל העיר, היו זקני העיר חוקרים את אופי הרצח. אם הרצח נעשה במזיד, היו הזקנים מוסרים את הרוצח לידי בית דין על מנת לדונו ולעונשו כראוי לו. לעומת זאת, אם הרצח היה בשוגג, כלשון הכתוב: "בִבְלִי דַעַת הִכָּה אֶת רֵעֵהוּ וְלֹא שׂנֵא הוּא לוֹ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם", היה על הרוצח להתיישב בעיר המקלט עד מותו של הכהן הגדול באותה תקופה, ואסור היה להורגו ואם הרגו גואל הדם בתוך עיר המקלט חייב מיתה כרוצח במזיד. בערי המקלט נקטו באמצעי זהירות רבים על מנת למנוע מהגולים מקרה נוסף של רוצח בשגגה.

לאחר שמת הכהן הגדול, רשאי היה הרוצח לשוב לעירו. לפיכך מסופר בתלמוד שאמותיהם של הכהנים הגדולים, היו מחלקות מיני מזון לשוהים בערי המקלט, שלא יתפללו על מות בניהם. אם הרוצח יצא מעירו לפני תום הזמן, לגואל הדם מותר להורגו ללא משפט.

רשימת ערי המקלטעריכה

כאמור, כל שלוש עשרה ערי הכהנים וכן ערי הלויים נמנו כערי מקלט.

ערי הכהניםעריכה

הערים שנתחלקו לכהנים בגורל משכן שילה;

  1. תשע ערים משבט יהודה ושמעון: חברוןלִבְנָהיַתִּראֶשְׁתְּמוֹעַחלןדְּבִר • עין • יֻטָּהבית שמש
  2. עוד ארבע ערים שנחלקו לכהנים מנחלת בנימין; גבעוןגבעעֲנָתוֹתעַלְמוֹן

ערי הלוייםעריכה

  1. הערים שנתחלקו במשכן שילה לבני גרשון, ערים מנחלת יששכר, אשר, נפתלי ומחצי שבט מנשה המזרחי; בְּעֶשְׁתְּרָה • גולן • דברת • חֶלְקָת • חַמֹּת דֹּאר • יַרְמוּת • מִשְאָל • עַבְדּוֹןעין גנים (אתר מקראי)קֶדֶש • קַרְתָּן • קִשְׁיוֹןרְחׁב.
  2. הערים שנתחלקו במשכן שילה ללויים מבני קהת, ערים מנחת אפרים, דן, וחצי שבט מנשה המערבי; שכםגזר • קִבְצַיִם • בֵּית חוֹרֹן • אַיָּלוֹן • אֶלְתְּקֵא • גִבְּתוֹןגַּת רִמּוֹןתַּעְנַךְ.
  3. הערים שנתחלקו ללויים בני מררי (ערים מנחלת ראובן, גד, וזבולון); בֶּצֶרדִּמְנָהחשבוןיַהְצָהיַעְזֵריקנעםמַחֲנַיִםמֵיפַעַת • נהלל • קְדֵמוֹתקַרְתָּהרָמת.

בתרבויות אחרותעריכה

בתרבות רומא העתיקה נקבע אזור על גבעת הקפיטולין בשם אסילום (תרגום מילולי - מקלט). אל מקום זה היה יכול להימלט כל אזרח שהיה צריך למצוא מחסה מפני נקמה או מיצוי דין, בלי חשש שיעצר.

בנצרות הקתולית, מקלט מהרשויות או מנקמה יכול להינתן לכל אדם על אדמת כנסייה או בביתו של בישוף.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ספר יהושע, פרק כ', פסוק ט'. ע"פ ביאור מצודת דוד. רש"י מבאר מועדה על שם שהם מיועדות לכך.
  2. ^ על ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק י"ד, בסוף דבריו