דוד ברשי
ד"ר דוד ברשי (1877 – 28 באפריל 1952) היה רופא ילדים ורופא נשים, הקים את תחנות הטיפול הראשונות לאם ולילד בהונגריה ואחר כך בישראל. היה ממנהיגי הציונות בבודפשט וממנהיגי קהילת בודה.
 | |
| לידה |
1877 לוויצה (Levice), האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה | 28 באפריל 1952 (בגיל 75 בערך) |
| מקום קבורה | קיבוץ נען |
| לימודי רפואה | האוניברסיטה הלאומית בבודפשט |
| התמחות | מחלות נשים וילדים |
| תואר | ד"ר |
קורות חיים עריכה
דוד ברשי (לנדסמן) (בשנותיו הראשונות בארץ השם נכתב גם "ברשיא"), נולד בלוויצה באימפריה האוסטרו-הונגרית, אחד משמונת ילדיו של מנו (מנחם) בן אשר-אנשל לנדסמן. בשנת 1895 הגיע לבודפשט והתקבל ללימודי רפואה באוניברסיטה הלאומית. הוסמך כרופא בשנת 1900 בתחום התמחות מחלות נשים וילדים. לצורך קבלת התואר הוא נאלץ לשנות את שמו היהודי ובחר בשם "ברשי" על שם אזור מוצאו (Bars County).
בשנים 1900–1914 התבסס ברשי בעבודתו הרפואית וראה עצמו כפטריוט הונגרי. הוא פרסם מאמרים בכתבי עת רפואיים וייסד את תחנות הטיפול הראשונות באם ובילד בבודפשט ונתן להן את השם "טיפת חלב". המונח "טיפת חלב" הוא תרגום מצרפתית (La Goutte de lait, מילולית "טיפת חלב" וגם שמו העממי של פרח הגָלַנְתוּס). תחנת טיפת חלב הראשונה הוקמה בשנת 1894 על ידי (Léon Dufour (pédiatre בעיר Fécamp בצרפת. המונח "טפת חלב" בעברית, עבור תחנות לטיפול באם ובילד, הופיע בעתונות העברית כבר בשנת 1905[1].
ברשי השתייך לקהילה היהודית הנאולוגית (יהדות רפורמית) אשר בראשה עמד ארנולד קיש. הוא היה פעיל בקהילת בודה והקדיש זמנו במיוחד ל"חברה קדישא"[2], בזמנו הפנוי עסק בסייף. ברשי ראה עצמו ציוני ונאבק במנהיגות הרשמית של יהדות הונגריה אשר הייתה ברובה אנטי-ציונית וכן בממשלה ההונגרית אשר הצרה את צעדיהם של הציונים. בשנת 1903 היה שותף לייסוד אגודת הסטודנטים הציונית "מכביאה" (Makabea)[3].
בשנת 1909 הוא בא בברית הנישואין עם מינה פרוינד[4], בת לרב מבית פרשבורג, סופרת, מתרגמת ומורה בווינה שהגיעה לבודפשט ולמדה הונגרית מדוד. ביתם של דוד ומינה היה לבית-ועד לסופרי-וינה המפורסמים, כגון ארתור שניצלר, הרמן באהר. פטר אלטנברג, האחים לותאר ואחרים[5].
בשנת 1910 נולדה בתם נעמי, הייתה ממיסדי קיבוץ קיבוץ נען וחברה בקיבוץ, נישאה לאריה פק ונפטרה בשנת 1944.
בשנת 1912 נולדה בתם שרה, אשר הייתה בוגרת בית הספר לאחיות בווינה, אחות ראשית במחלקת הילדים בהדסה בתל אביב ומדריכה בבית הספר לאחיות.
בשנת 1914 נולד בנם עמנואל ברשי אשר היה ממייסדי קיבוץ ניר דוד (תל-עמל), ולימים, בתפקידו כסגן מפקד גדוד 13 בחטיבת גולני, נפל בפעולה נגד הצבא המצרי במהלך "מבצע חורב" בסוף דצמבר 1948[6].
בשנת 1916 נולדה בתם לילי (רותם)[7], הייתה ממקימי קיבוץ מעוז חיים ולאחר הפילוג בתנועה הקיבוצית עברה עם משפחתה, בעלה אליעזר וחמשת ילדיה, לקיבוץ דורות.
במהלך מלחמת העולם הראשונה שימש ברשי כמפקד בית חולים צבאי בדרגת סרן וזכה לכמה אותות הצטיינות.
לאחר המלחמה הוא ניהל בית חולים תחת משטרו הקומוניסטי של בלה קון ואחר כך תחת שלטונו של מיקלוש הורטי, אשר הקים "צבא לבן" במזרח המדינה, שהיה מכוון כנגד צבאו האדום של קון ונכנס לבודפשט בנובמבר 1919 בראש צבאותיו. הורטי היה שמרן ימני ואנטישמי מובהק[8], והחיל מדיניות אנטישמית תוקפנית הגם שהתנגד לרדיקליות של הנאצים ו"צלב החץ". בתקופת שלטונו, במהלך מלחמת העולם השנייה, התרחשה שואת יהודי הונגריה. בעקבות התגברות האנטישמיות, החליטה קבוצת חברים מהאנטיליגנציה היהודית בבודפשט, ביניהם בעלי מקצועות חופשיים ואמנים, לעזוב את הונגריה ולעלות לישראל. לצורך ארגון העלייה נעזרה הקבוצה במשרד הארצישראלי, אשר סניפו בבודפשט הוקם על ידי המהנדס ארמין ברגי ודוד ברשי[9]. ברשי היה הכוח המניע בקבוצה ועל אף שהיה ראש קהילת בודא (החלק המערבי של בודפשט) החליט לעזוב את החיים הנוחים ומעמדו הרם ולעלות לישראל[10]. בחודש יוני 1920 הגיעה הקבוצה לישראל והתיישבה בעיר העתיקה בירושלים בבית ויטנברג ברובע המוסלמי (זה הבית אותו רכש אריק שרון בשנת 1987). היה זה זמן קצר לאחר השריפה הגדולה שפרצה בבית במאורעות תר"פ והבריטים מימנו את תיקון החצר. ביחד עם ברשי היו האמן שלמה ידידיה, חותנו מרדכי אבי שאול, אחיו האופטיקאי אלכסנדר ידידיה, בנו גרשון ידידיה, המהנדס האמן מרדכי מושוני, חיים משה דננברג והעו"ד מרדכי בוקסבוים[11]. קבוצה שנייה של עולים מהונגריה הגיעה במאי 1921 ועליה נמנו גם אשתו של ברשי וארבעת ילדיהם[12].
עם הגעתו לירושלים הצטרף ברשי ל"אגודת הרופאים העברים" ובנובמבר 1920 הוא גם נבחר כאחד מחברי הוועד של האגודה[13]. כמו כן, התחיל ברשי בהטפה להקמת תחנות למתן טיפול וייעוץ לאם ולילד ופרסם מאמרים בנושא בעיתון "דאר היום"[14].
בחודש מאי 1921 פתח ברשי פוליקליניקה (מִרפָּאה) במאה שערים[15] אשר יועדה לטיפול באם ובילד. ב"דאר היום" הוא פרסם מודעה בזו הלשון: "חברת 'עזר יולדות' בירושלים מודיעה לנשי ירושלים כי הפוליקליניקה של הרופא המומחה למחלות ילדים, ד"ר דוד ברשיא מיעצת לאמהות ולהמתעתדות להיות אמהות, במטרה ליעץ להן, בייחוד בשאלת הטיפול בילדים, כגון הזנת הילד וכלכלתו, הטיפול בגופו וכו'. העצה והעזרה תנתנה חנם"[16].
בתחילת יוני שלח ברשי מכתב ליצחק מקס רובינוב, המנהל של קבוצת עזרה מדיצינית ציונית אמריקנית והציע לו שיתוף פעולה "ביחס לסידור תחנת ביקורים לאמהות". רובינוב קיבל בברכה את הצעתו של ברשי והדגיש את החשיבות של "תחנות הוראה לאמהות", ובכך שתהיה "אחדות בשיטת העבודה ובעיקר בסטטיסטיקות של ארבע התחנות (שכבר פועלות בעיר) ותחנות אשר תפתחנה בעתיד"[17].
בחודש יוני 1921 התפרסמה בעיתון "סקירה יהודית-הונגרית" (בהונגרית: Magyar-Zsidó Szemle) ידיעה על כינוס האספה השנתית של "החברה היהודית לייסוד מושבי קיץ לילדי ישראל". האספה החליטה לשלוח "את ברכותיה החמות לאדון ד"ר ברשיא, רופא בירושלים, שהמוסד הוא אחד מיצירותיו המרובות על שדה הגנת הילד העברי, לבחור בו כמנהל הכבוד של החברה ולייסד על שמו קרן מיוחדת בשם 'קרן היובל על שם ד"ר דוד ברשיא'"[18][19].
בחודש ספטמבר 1921 פרסם ד"ר ברשי מודעה על מעבר מעונו ממאה שערים לחצר ויטנברג בעיר העתיקה ליד שער שכם. המודעה מציינת שעות פתיחת הקליניקה וכן שעות ל"מועצת האמהות" (ייעוץ לאמהות) אשר יהיו בחינם[20].
שיתוף הפעולה עם הדסה ועם יצחק רובינוב נמשך ובחודש ינואר 1922 התמנה ברשי, מטעם הדסה, לרופא של המושבות הסמוכות לכנרת כולל דגניה א', דגניה ב' ומנחמיה[21].
בשנת 1923 שימש ברשי כרופא בבית החולים "הדסה" בצפת[22][23][24]. סייעה בידי הד"ר ברשי אשתו, מינה, אשר הייתה פעילה בהסתדרות הנשים בצפת, ושניהם לקחו חלק בהחלטות להקים תחנה של "טפת חלב" בצפת[25].
במהלך 1924-1925 שימש ברשי כרופא נשים הרות ומילדות ורופא ילדים ב"הדסה" בחיפה[26] וכן כמנהל בית המרפא לילדים[27]. בתפקידו הוא פעל גם למתן תזונה וכלכלה נכונה לילדים משכבות חלשות[28].
בסוף חודש אוגוסט 1926 עבר ד"ר ברשי מחיפה לתל אביב והתמנה למנהל בית הילדים שעל יד "הדסה"[29]. בתל אביב פגש ברשי את מיקלוש ניקולס אמודי, רופא שיניים מבודפשט ובן למשפחה יהודית מתבוללת וסייף חובב. לברשי, שהיה אלוף הונגריה בסיף בשנת 1904[12] התאפשר לחזור לספורט האהוב עליו, יחדיו ערכו, שני הסייפים הראשונים בארץ ישראל, אימונים במרפאתו של ד"ר אמודי[30]. ברשי היה שותף בהקמתו של מועדון סיף "מכבי", היה יושב הראש שלו במשך תקופה ארוכה ושימש כשופט סיף במכביה הראשונה והשנייה[31]. בין באי ביתם של הזוג ברשי היו סופרים, משוררים ואנשי ציבור רבים, ביניהם ביאליק, אביגדור המאירי, הנרייטה סאלד, ארתור רופין, אוסישקין, מאיר דיזנגוף, ישראל רוקח, שושנה פרסיץ, הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל, הנציב העליון הרברט סמואל, המושל הירושלמי רונלד סטורס ואחרים[5][12].
בנובמבר 1928 עזב ברשי את משרתו כמנהל מחלקת הילדים בבית החולים "הדסה" בתל אביב ופתח פרקטיקה פרטית[32], במקביל הוא שימש כחבר ועד של ההסתדרות הרפואית[33].
ב-5 בדצמבר 1928 הופיע בפעם הראשונה בעיתון הארץ המדור "שעורים לאמהות"[34] אותו כתב ברשי עד 1930. המדור עסק בנושאי היריון, הנקה וטיפול בתינוקות[35][36].
ב-8 בנובמבר 1930 פתח ד"ר ברשי את "בית הילד לאה" במעונו בשדרות רוטשילד בתל אביב (מאוחר יותר עבר המעון לרחוב הס[37]). המעון, יועד לטיפול ב-15 ילדים אשר לא נמצא להם מקום טיפולי אחר מפאת יתמות או סיבות אחרות. בטקס הפתיחה השתתפו הרב הראשי עוזיאל, ח.נ. ביאליק וממלא מקום ראש העירייה ישראל רוקח[38].
בתקופה זו המשיך ברשי בפעילותו הציבורית, הוא היה פעיל בהסתדרות הרפואית ונושא מטעמה הרצאות לקהל הרחב בתל אביב[39][40].
בשנת 1946 מסרו בני הזוג ברשי את ביתם, ברחוב זמנהוף 42 בתל אביב, לאגודת הסופרים[37]. הם עברו לגור עם משפחת בתם נעמי (פק) בקיבוץ נען. בנען שימש ד"ר ברשי כרופא מחליף. ב-29 ביוני 1946, במהלך "השבת השחורה", כאשר החיילים הבריטים צרו על הקיבוץ בחיפושם אחר מנהיגי "ההגנה", לבש ברשי את חלוק הרופאים הלבן והוציא על אלונקה, תחת אפם של הבריטים, את ישראל גלילי, אשר התחזה לחולה והיה חבוש כולו, אל מחוץ לקיבוץ[37]. ברשי נפטר ונקבר בקיבוץ נען בשנת 1952, רעייתו, מינה, נפטרה בשנת 1962.
לקריאה נוספת עריכה
- ספר המהנדסים והעלייה השלישית מהונגריה, עריכה: דוד גלעדי ויהודית רותם, תל אביב: התאחדות עולי הונגריה, 1991.
- יהודה (אודי) כרמי, ספורט בהגירה, הוצאת רסלינג.
קישורים חיצוניים עריכה
- דר בר-שיא, איך אפשר לנו לדאג לדור בריא ומוכשר לעבודה, דואר היום, 5 בינואר 1921
- כדור הרגל והנוער - השפעת כדור-הרגל על הנוער המתפתח, דואר היום, 2 ביולי 1924
- ד"ר דוד ברשי, שיעורים לאמהות - כיצד להחזיק בניקיון את הבקבוקים והשפופרות של גומי ליניקה, הארץ, 29 בנובמבר 1929
הערות שוליים עריכה
- ^ ד"ר היגער, בעולם הרפואה, ההיגינא וידיעות הטבע - טפת חלב ותמותת הילדים, הצפירה, 17 בפברואר 1905, עמ' 6
- ^ בקהילות היהודיות באירופה, אף על פי שתפקיד החברה הוא רק בסידורי הלוויה וקבורה, נחשבו אנשי החברה קדישא גם כוועד הרוחני של העיר, שתיעדו בנוסף לתאריכי הפטירות ומקומות הקבורה, גם ציוני דרך נוספים בקהילה וכן את המנהגים המיוחדים לקהילה. החברה קדישא היוו חלק ממנהיגי הקהילה היהודית והיו בקשר עם הפרנס, הגבאי ורב הקהילה.
- ^ דוד גלעדי ויהודית רותם (ע), ספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה, תל אביב: התאחדות עולי הונגריה, 1991, עמ' 88
- ^ א. שישא, דרכה של מינה ברשי (במלאת לה 75 שנים), דבר, 21 באוקטובר 1955
- ^ 1 2 אביגדור המאירי, בְּיַאלִיק עַל-אֲתַר, באתר פרויקט בן יהודה
- ^ לפי עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, באתר מט"ח
- ^ דף הנצחה לרותם לילי ז"ל, באתר קיבוץ דודות
- ^ מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה, הורטי, מיקלוש (1868–1957), באתר יד ושם
- ^ יהודה (אודי) כרמי, ספורט בהגירה, תל-אביב: רסלינג, 2013, עמ' 53
- ^ יהודה השוקד, עוכרי ישראל בהונגריה, דאר היום, 17 באוקטובר 1923, עמ' 2
- ^ חלק (קטן) מסיפורה של חצר ויטנברג, באתר סיפורים ירושלמיים
- ^ 1 2 3 יהודה (אודי) כרמי, ספורט בהגירה, תל-אביב: רסלינג, 2013, עמ' 54
- ^ ירושלים יום יום - באגודת הרופאים העברים, דאר היום, 23 בנובמבר 1923, עמ' 3
- ^ ד"ר דוד ברשיא, ההד הראשון, דאר היום, 11 במרץ 1921
- ^ עזרת חולים - פתיחת פוליקליניקה על הד"ר ברשי, הארץ, 29 במאי 1921, עמ' 3
- ^ דוד ברשיא, חברת "עזר יולדות" בירושלים, דאר היום, 18 במאי 1921
- ^ מכתב תשובה של יצחק מקס רובינוב לד"ר ברשי מתאריך 15 ביוני 1921
- ^ חברה ליסוד מושבי-קיץ לילדים, דאר היום, 9 באוגוסט 1921, עמ' 3
- ^ בית קיץ לילדים עברים בבודפשט, הארץ, 17 באוגוסט 1921, עמ' 2
- ^ מודעה על העברת המרפאה, הארץ, 7 בספטמבר 1921
- ^ ב"הדסה", הארץ, 18 בינואר 1922, עמ' 3
- ^ יצחק מקס רובינוב - מנהל "הדסה", מכתבים למערכת - ביאורים של הנהלת הדסה, דאר היום, 5 באוקטובר 1922, עמ' 4
- ^ מנהל "הדסה" - יצחק מקס רובינוב, באורים מאת הנהלת "הדסה", דאר היום, 6 באוקטובר 1922, עמ' 33
- ^ הד"ר דוד ברשיא נסע, דאר היום, 16 בנובמבר 1923, עמ' 4
- ^ הסתדרות הנשים, דאר היום, 18 בפברואר 1923, עמ' 6
- ^ פעולות "הדסה" בחיפה, הארץ, 7 בינואר 1925, עמ' 4
- ^ עבודת "הדסה" בחודש פברואר, דאר היום, 8 באפריל 1924, עמ' 4
- ^ ב"נצח ישראל", דאר היום, 17 במרץ 1924, עמ' 4
- ^ ב"הדסה", הארץ, 30 באוגוסט 1926, עמ' 4
- ^
שי פוגלמן, ההיסטוריה היהודית המפתיעה של ענף הסיף, באתר הארץ, 31 בינואר 2014
- ^ -, דוד גלעדי ויהודית רותם (ע), ספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה, תל-אביב: התאחדות עולי הונגריה, 1991, עמ' 115
- ^ ד"ר דוד ברשיא, הארץ, 26 בנובמבר 1928, עמ' 4
- ^ בין הרופאים, דבר, 24 באוקטובר 1928
- ^ ד"ר דוד ברשיא, שעורים לאמהות, הארץ, 5 בדצמבר 1928
- ^ דוד ברשי, שעורים לאמהות - הזנת התינוק, הארץ, 19 במאי 1930, עמ' 3
- ^ דוד ברשי, שעורים לאמהות, הארץ, 23 בדצמבר 1928, עמ' 3
- ^ 1 2 3 פרופ' נסים לוי , יעל לוי, רופאיה של ארץ-ישראל, 1948-1799, שלישית, זיכרון־יעקב: איתי בחור, 2017, מסת"ב 978-965-7459-34-8
- ^ בתל-אביב וביפו - "בית הילד", הארץ, 11 בנובמבר 1930, עמ' 4
- ^ הרצאות מטעם הסתדרות הרפואית, הארץ, 4 באוגוסט 1933, עמ' 4
- ^ בבית הבריאות הדסה, הארץ, 26 בפברואר 1935, עמ' 8
