דליה גוטמן
דליה גוטמן (נולדה ב-1945) היא מפיקה, עורכת ומגישת טלוויזיה ורדיו ישראלית.
 | |
| לידה | 1945 (בת 79 בערך) |
|---|---|
| עיסוק | מפיקה, עורכת, מגישה |
  | |
ביוגרפיה
עריכהגוטמן נולדה וגדלה בתל אביב, בת אמצעית להוריה שעלו לארץ ב-1934 מוויסוצק שברוסיה הלבנה, ומשפחותיהם נספו בשואה.[1] החינוך שקיבלה בבית היה מסורתי וסוציאליסטי כאחד, והיא התחנכה ב"בית חינוך לילדי עובדים".[2]
בשנות ה-60 של המאה ה-20 למדה באוניברסיטה העברית בירושלים וחבריה לספסל הלימודים היו דן בירון, שרי רז, ירון לונדון, יוסי שריד ואהוד מנור.[3]
קריירה מקצועית
עריכהאת הקריירה המקצועית שלה החלה כמורה לתנ"ך לכיתות י"א-י"ב בנען ובפלמחים,[4] ובעקבות פגישה מקרית עם אהוד מנור בתל אביב הגיעה לראיון עבודה אצל חנוך חסון, מנהל המחלקה למוזיקה עממית בקול ישראל. הראיון הזה פתח 30 שנות קריירה, בהן הפיקה גוטמן וערכה תוכניות ברשות השידור - בקול ישראל ובטלוויזיה הישראלית. תחילה עבדה גוטמן עם דרורה בן אב"י בעריכה מוזיקלית במחלקת הבידור.
לאורך השנים יצרה גוטמן חיבורים בין מלחינים למשוררים שהובילו ליצירתם של שירים עבריים ידועים כמו "אליעזר בן יהודה" (ירון לונדון ומתי כספי), "אמצע התמוז" (לחן של נעמי שמר למופע ליום הזיכרון שהפיקה גוטמן), "לחם האוהבים" (שיר שחיברה שמר במיוחד למופע המחווה שהפיקה לה גוטמן), "שיר לליל שבת" (לחן של וילנסקי למילותיו של יהודה עמיחי שנכתב במיוחד לתוכנית "דו רה ומי עוד"), "שיר היונה" (נתנאלה ומתי כספי), "על הדרך עץ עומד" (תרגום של נעמי שמר למנגינה של פיליפ לסקובסקי). אחת התוכניות הזכורות ביותר שהפיקה וערכה החל מ-1969, תחילה עם אמיתי נאמן ואחר כך בכוחות עצמה, היא התכנית "דו רה ומי עוד" בקול ישראל, שהנחתה רבקה מיכאלי. בתוכנית הוקלטו שירים חדשים וישנים בביצועים לא מוכרים או בהרכבים קוליים יוצאי דופן.[5][6] ב-1974 חברה לנעמי פולני להפקת האלבום משירי תנועת הנוער, שבו תועדו לראשונה שירים מתקופת היישוב שלא הוקלטו מעולם.[7]
לאחר צאת האלבום עברה גוטמן מאולפני הרדיו לאולפני הטלוויזיה,[8] והחלה להפיק את התכנית "הלילה" בהנחייתו של שייקה בן פורת.[9] ב-1976 הפיקה את סדרת התוכניות "כל המנגינות" בהגשתו של נועם שריף, שהוקדשה למלחינים הישראלים סשה ארגוב, דובי זלצר, דוד זהבי, יאיר רוזנבלום, מרדכי זעירא.[10][11] לאחר ההצלחה של תוכניות אלה הפיקה גוטמן סדרת תוכניות נוספת בהנחיית דן בן אמוץ שהוקדשה לשלונסקי, אלכסנדר פן, נחום גוטמן ועוד. [12]
ב-1977 הוטלה על גוטמן האחריות לשלוש ההפקות המרכזיות ליום העצמאות בטלוויזיה - "ונזכור את כולם" עם שירי יום הזיכרון,[13] מסיבת בידור צה"לית ששודרה בשידור ישיר מבסיס צה"ל בשיתוף עם ענף הווי ובידור, ומצעד האומנים ששודר במוצאי החג.[14] ב-1988 החלה להפיק את "סופסופ", תוכנית הבידור המרכזית של הערוץ הראשון בערב שישי, בהגשת גבי גזית. בסוף העונה הראשונה של התכנית פרשה גוטמן על רקע חילוקי דעות שלה עם גזית, והוא המשיך להפיק את התכנית בעצמו.[15] שניים מהמשדרים הזכורים ביותר שהפיקה היה המשדר "על כל אלה" ב-1991, ערב מחווה לנעמי שמר, ומשדר הזיכרון לאחר רצח יצחק רבין ב-1995.
ב-1994 החליפה את אליעזר יערי בתפקיד מנהלת התוכניות של הערוץ הראשון והצטרפה לקבוצת הניהול הבכירה של הערוץ, שהורכבה על מנת להתמודד עם הפופולריות שצבר הערוץ המסחרי החדש, ערוץ 2, שהחל לשדר בנובמבר 1993. גוטמן שימשה בתפקיד עד 1999, ולאחר פרישתה התמודדו על התפקיד יוסי משולם, אהרון גולדפינגר, יעקב אסל, צלילה רוז, נתן כספי וחנן עזרן.
בשנת 2005 נבחרה להיות אחת מיועצי התוכן מטעם מועצת הרשות השנייה לבחינת הצעות המכרז של זכייניות ערוץ 2, לצד יורם שווגר.[16] ב-2008 יצרה עם יהודה קווה ודוד טור את הסרט התיעודי "המסע של ילדי טהרן".
בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 הצטרפה לצוות המגזין של אולפן שישי ויצרה סדרה של כתבות עומק על בני דור הפלמ"ח, ביניהם דן בן אמוץ,[17] חיים גורי[18] וחיים חפר.[19] ב-2017 התגייסה גוטמן ליוזמה להעניק את פרס ישראל לחברתה הקרובה, הבמאית והיוצרת נעמי פולני. גוטמן אספה מכתבי המלצה מאנשי תרבות שתמכו במתן הפרס לפולני,[20] וכן תיעדה במשך שנתיים את שיחותיה השבועיות עם פולני בבלוג "פוסט פלמחניקי".[21] ב-2023 החלה להגיש את הפודקאסט "באות בזמן" עם נורית גפן.[22] לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל פרשה גפן מההגשה והחליפו אותה לצידה של גוטמן שחר סגל, רועי בר-נתן ועילי בוטנר.[2]
מהתוכניות שהפיקה
עריכה- שלום לבוא שבת (1968)
- לברכה ולא לקללה (1968)
- פרשנדתא – תוכנית מוזיקלית לפורים (1969–1970)
- ישן וגם חדש (1969)
- ואמרתם כה לחי (1970–1973)
- דלת פתוחה (1970)
- שמחו את ירושלים (1970)
- סוף שבוע – תוכנית שבועית אישית בהגשת יוסי בנאי (1970–1974)[23]
- שבחי מעוז – שיריה של נעמי שמר לפני ואחרי מלחמת ששת הימים (1972)
- עד ארבע – תוכנית שבועית לפני כניסת השבת (1973–1975)
- לבדי אני יוצא לדרך – שירי עם רוסיים (1973)
- מסעות בא"י במאה ה-19 – בהשתתפות אליהו הכהן ונתן שור (1973)
- משפחת הפלמ"ח – משדר מיוחד לרגל הוצאת ספרם של חיים גורי וחיים חפר (1974)
- כמו חייל – ערב שירי מלחמה ושלום (1974)
- ליל סדר בשבי – תוכנית בהשתתפות יצחק בן אהרן ושמואל תמיר (1975)[24]
- פגישה לאין קץ – משוררים קוראים שירי אהבה של משוררים אחרים (1975)
- ניצנים נראו בארץ – מופע לערב חג שבועות משיריו של נחום הימן בהנחיית רבקה מיכאלי שצולם בקיבוץ גבע (1977)[25]
- טווס הזהב – מופע לערב סוכות משיריו של איציק מאנגר (1977)[26]
- אחשוורוש שפיל – מופע פורימי המבוסס על טקסטים ביידיש של משחקי פורים בתרגומו של יעקב שבתאי (1978)[27]
- זמר מפוחית – מופע לפסח מפזמוני נתן אלתרמן על רקע תל אביב של שנות ה-30.
- הדרן – סדרת מופעי מחווה לוילנסקי (1983),[28] חיים חפר (1987),[29] שמואל רודנסקי, יהורם גאון (1983),[30] תל אביב (לרגל 75 שנים לייסוד העיר),[31] אקסודוס (משדר בשני חלקים ששודר ב-1987 ועל הפקתו עבדה גוטמן במשך חודשיים).[32]
- פעם אחת – המופע המרכזי לפורים בבימויו של דן בירון (1984)[33]
- מצב החומר – מופע סאטירי ליום העצמאות (1987)
- תרועה לישראל – המשדר המרכזי ליום העצמאות בהשתתפות התזמורת הפילהרמונית הישראלית והמנצח זובין מהטה (1990)[34]
- אולפן קיץ – תוכנית ששודרה שלוש פעמים בשבוע בשידור חי, שאותה הפיקה גוטמן לצד אהרן גולדפינגר וחיים מלובן והגישו לסירוגין רבקה מיכאלי, אהוד מנור ודן שילון (1990)[35]
חיים אישיים
עריכהבשנות ה-70 של המאה ה-20 ניהלה גוטמן רומן עם יעקב שבתאי, שהיה נשוי באותה תקופה לעדנה שבתאי. השניים הכירו דרך חברם המשותף שלמה ניצן, לאחר שהציע כי שבתאי יתרגם שירים מיידיש עבור תוכנית הרדיו של גוטמן.
בינואר 1981, 8 חודשים לפני מותו של שבתאי נולדה ביתם המשותפת נועה שבתאי, לימים תחקירנית טלוויזיה ובמאית שגם יצרה סרט על אודות הרומן המתוקשר.[36]
מאז 2014 נמצאת במערכת יחסים עם צחקי שריג,[37] בן קיבוץ בית השיטה. השניים נוהגים לערוך בביתם את "שבת שירה", ערבי שירה בציבור אליהם מוזמנים בכל פעם כמה עשרות מחבריהם הקרובים.[2]
גוטמן אינה חושפת את תאריך הלידה שלה, וכן אינה נוהגת לציין את יום הולדתה.
קישורים חיצוניים
עריכה
דליה גוטמן, ברשת החברתית פייסבוק
.svg){kind=icon}
סרטונים בערוץ של דליה גוטמן, באתר יוטיוב
"באות בזמן" - הפודקאסט בהגשתה של דליה גוטמן, בשירות הזרמת המוזיקה "ספוטיפיי"
הערות שוליים
עריכה- ^ All•in - הבית של הפודקסטים (2024-04-17), פרשת דרכים | ספיישל הגדה של פסח | רחל עזריה מארחת את דליה גוטמן, נבדק ב-2024-07-19
- ^ 1 2 3 "הפרלמנט שפתחנו מעלים את האימה": ביקור באולפן הפודקאסט של דליה גוטמן | כלכליסט, באתר calcalist, 2024-01-31
- ^ All•in הבית של הפודקאסטים, original sound - All•in הבית של הפודקאסטים, באתר טיקטוק, 28 בינואר 2024
- ^ ציפורי לילה מאחורי הקלעים, המפיקה והעורכת - דליה גוטמן, באתר גל"צ, 23 בינואר 2022
- ^ 7 ימים על הגלים, באתר מעריב, 27 נובמבר 1969
- ^ דורית גפן, דו רה - ומי עוד, באתר על המשמר, 30 ינואר 1970
- ^ אלי קינן, הנה מה טוב ומה נעים, באתר דבר, 15 מאי 1975
- ^ שלומית טויב, תחרות נמשכת..., באתר על המשמר, 15 מאי 1975
- ^ דורית גפן, בידור לכול, באתר על המשמר, 23 מאי 1975
- ^ נעמי גל, המלחינים - בטלוויזיה, באתר מעריב, 10 דצמבר 1975
- ^ איזה יופי של טלוויזיה!, באתר מעריב, 12 אפריל 1976
- ^ טלי זלינגר, מן הקל אל הקל, באתר דבר, 23 מרץ 1979
- ^ יוסף פריאל, בולמוס של הפקות, באתר דבר, 18 פברואר 1977
- ^ מי-למה-כמה???, באתר דבר, 15 אפריל 1977
- ^ רונית אנטלר, ועד הפקה אסר לשתף פעולה עם גבי גזית, באתר חדשות, 14 אוגוסט 1989
- ^ גאוני, יעל (2005-03-09). "המתמודדות במכרז ערוץ 2: חברי המועצה טרם עיינו בחומר". Globes. נבדק ב-2024-07-19.
- ^ ירון פריד, ניצחון החי על המת, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008
- ^ N12 - זכות הדיבור לחבר חיים גורי, באתר N12, 2012-01-13
- ^ N12 - חיים חפר בן 86 - ראיון בחדשות 2, באתר N12, 2011-09-16
- ^ הילו גלזר, מה צריך לעשות בשביל לזכות בפרס ישראל? (ולמה אנשים מוכנים להרוג בשביל זה), באתר הארץ, 14 בדצמבר 2017
- ^ פוסט פלמ"חניקי - שיחות עם נעמי פולני, באתר DIY new year 2018
- ^ מורן שריר, בגיל 78, דליה גוטמן ונורית גפן מגישות את הפודקאסט הלוהט בישראל, באתר הארץ, 23 בפברואר 2023
- ^ סוף שבוע עם יוסי בנאי, באתר מעריב, 13 מאי 1971
- ^ כל אותו הלילה, באתר מעריב, 20 מרץ 1975
- ^ בין אלקטרודות לגבינות, באתר מעריב, 19 מאי 1977
- ^ תוכנית הבידור "טווס הזהב", באתר על המשמר, 22 ספטמבר 1977
- ^ כל-בו טל, באתר דבר, 20 ינואר 1978
- ^ האמנים והטלוויזיה מצדיעים לוילנסקי, באתר מעריב, 4 ינואר 1983
- ^ שידורים, באתר כל העיר (ירושלים), 24 אפריל 1987
- ^ הפתעה לגאון, באתר כל העיר (ירושלים), 15 אפריל 1983
- ^ צפנת ירון-לוי, הקלטה, באתר חדשות, 31 מרץ 1985
- ^ תלמה אדמון, פגישת מחזור אקסודוס, באתר מעריב, 23 ספטמבר 1987
- ^ רדיו וטלוויזיה, באתר מעריב, 22 מרץ 1984
- ^ לזובין מותר; לאחרים אולי לא, באתר מעריב, 20 אפריל 1990
- ^ רונית אנטלר, קיץ בשידור חי, באתר חדשות, 10 יולי 1990
- ^ גילי איזקוביץ, אני נועה, בתו מחוץ לנישואים של הסופר יעקב שבתאי, וזה הסיפור שלי, באתר הארץ, 2 במאי 2014
- ^ N12 - סקס, סמים ודליפת שתן: הלהיט המצליח של נורית גפן ודליה..., באתר N12, 2023-09-08