פתיחת התפריט הראשי

ממשלת ישראל הרביעית, בראשותו של דוד בן-גוריון פעלה מ-24 בדצמבר 1952 עד 26 בינואר 1954, בזמן כהונתה של הכנסת השנייה.

ממשלת ישראל הרביעית
The fourth Israeli government.jpg
ממשלת ישראל ה-4 בראשות דוד בן-גוריון ביום השבעתה ב-24 בדצמבר 1952 בבית הנשיא יצחק בן-צבי. יושבים משמאל לימין: בן-ציון דינור, ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הנשיא יצחק בן-צבי, דב יוסף. עומדים משמאל לימין: פרץ נפתלי, לוי אשכול, פנחס לבון, יוסף סרלין, גולדה מאיר, פנחס רוזן, משה שרת, ישראל רוקח, פרץ (פריץ) ברנשטיין
מידע כללי
תחילת כהונה 24 בדצמבר 1952
סוף כהונה 26 בינואר 1954
ראש ממשלה דוד בן-גוריון
מפלגה שולטת מפא"י
מספר שרים 16
הקבינט הקודם ממשלת ישראל השלישית
הקבינט הבא ממשלת ישראל החמישית

תוכן עניינים

הרכב הכנסת השנייה ערב הקמת הממשלהעריכה

סיעה ראש הסיעה מנדטים מושב הערות
מפא"י דוד בן-גוריון 45 קואליציה
הציונים הכלליים פרץ ברנשטיין 23 קואליציה התווספו 3 חברי כנסת מספרדים ועדות מזרח והתאחדות התימנים בישראל
מפ"ם מאיר יערי, יעקב חזן 12 אופוזיציה שלושה חברי כנסת פרשו והקימו את סיעת שמאל
הפועל המזרחי חיים משה שפירא 8 קואליציה
חרות מנחם בגין 8 אופוזיציה
מק"י שמואל מיקוניס 5 אופוזיציה
המפלגה הפרוגרסיבית פנחס רוזן 4 קואליציה
רשימה דמוקרטית לערביי ישראל סיף-אלדין אל-זועבי 3 קואליציה
אגודת ישראל יצחק מאיר לוין 3 אופוזיציה
סיעת שמאל משה סנה 3 אופוזיציה פורשי מפ"ם
פועלי אגודת ישראל קלמן כהנא 2 אופוזיציה
המזרחי דוד צבי פנקס 2 קואליציה
קידמה ועבודה סאלח-חסן ח'ניפס 1 קואליציה
חקלאות ופיתוח פארס חמדאן 1 קואליציה

הקמת הממשלהעריכה

אחרי התפטרותו מממשלת ישראל השלישית, בן-גוריון החליט להרכיב ממשלה חדשה. לאחר שקיבל את תמיכת מפא"י, מפלגות הלוויין שלה, והמפלגות הדתיות-ציוניות, החליט להרחיב את הבסיס הקואליציוני. לאחר ריכוך מדיניות הקיצוב, הסכימו הציונים הכלליים להצטרף לממשלה, וגם המפלגה הפרוגרסיבית הסכימה. הממשלה נהנתה מרוב של 87 חברי כנסת.

ציוני דרך ומדיניותעריכה

מדיניות כלכליתעריכה

  ערך מורחב – הסכם השילומים

במקביל למדיניות הכלכלית החדשה, ממשלת גרמניה העבירה לישראל כספי פיצוי על נזקי השואה לעם היהודי. הסכם זה עורר מחאה ציבורית גדולה, אך הצליח להוריד את האינפלציה לרמה נמוכה מאוד.

מדיניות החינוךעריכה

  ערך מורחב – חוק חינוך ממלכתי

בתקופת כהונתה של ממשלה זו נחקק חוק חינוך ממלכתי, שנועד לבטל את שיטת הזרמים בחינוך שהייתה נהוגה עד אז. בטרם קבלת החוק התנהל מאבק על תוכנו: בקרב ההסתדרות הכללית היה רצון לשמר את מאפייני זרם העובדים, שהיה קשור אליה, גם לאחר המעבר לחינוך הממלכתי ולכן הוחלט במפא"י לאפשר את הנפת הדגל האדום ושירת האינטרנציונל לצד שירת התקוה בבתי הספר שבהם רוב ההורים ירצו בכך. הדבר הוביל למשבר ממשלתי (שכונה "משבר הדגל") ולפרישת הציונים הכלליים מהממשלה ב-26 במאי 1953.[1] ב-2 ביוני שבו שרי הציונים הכלליים לממשלה, לאחר שהוגש עימם הסכם פשרה. כאמור, חוק חינוך ממלכתי נחקק באוגוסט 1953.

סיום כהונת הממשלהעריכה

בן-גוריון התפטר מהממשלה ב-6 בדצמבר 1953, והחליט להתיישב בקיבוץ שדה בוקר שבנגב.

סיעות הקואליציהעריכה

רשימה מנדטים משרדי השרים משרדי סגני השרים תחילת חברות בממשלה סיום חברות הערות
מפא"י 45 משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון,
משרד האוצר, משרד החוץ,
משרד החינוך והתרבות, משרד החקלאות,
משרד המשטרה, משרד העבודה
24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
הציונים הכלליים 23 משרד הבריאות, משרד התחבורה,
משרד המסחר והתעשייה, משרד הפנים
משרד המסחר והתעשייה 24 בדצמבר 1952

2 ביוני 1953

26 במאי 1953

26 בינואר 1954

פרשה עקב המשבר על חוק חינוך ממלכתי. לאחר שהושגה פשרה חזרה לקואליציה.
הפועל המזרחי 8 משרד הדואר, משרד הדתות,
משרד הסעד
משרד הדתות 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
המפלגה הפרוגרסיבית 4 משרד המשפטים 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
רשימה דמוקרטית
לערביי ישראל
3 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג
בממשלה
המזרחי 2 משרד הסעד 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
קידמה ועבודה 1 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג
בממשלה
חקלאות ופיתוח 1 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 הייתה חברה בקואליציה ללא ייצוג
בממשלה
מספר הח"כים החברים בקואליציה

הרכב הממשלהעריכה

הממשלה מנתה לכל אורך כהונתה 16 שרים, ללא חילופין בזהות השרים. חמישה מהשרים היו חדשים ו-11 שרים המשיכו מהממשלה השלישית.

השרים הממשיכים היו: בן-גוריון, אשכול, בורג, שפירא, שרת, דינור, נפתלי, שטרית, מאיר, יוסף ולבון.

השרים החדשים היו: יוסף ספיר, יוסף סרלין, ישראל רוקח, פנחס רוזן ופרץ ברנשטיין

דיוקן שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה הערות
  דוד בן-גוריון מפא"י משרד ראש הממשלה, משרד הביטחון 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 ראש הממשלה
  לוי אשכול מפא"י משרד האוצר 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  יוסף ספיר הציונים הכלליים משרד הבריאות, משרד התחבורה 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 כיהן כשר הבריאות עד ל-29 בדצמבר 1952, ואז התחלף
בתפקיד עם שר התחבורה יוסף סרלין
  יוסף סרלין הציונים הכלליים משרד התחבורה, משרד הבריאות 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 כיהן כשר התחבורה עד ל-29 בדצמבר 1952, ואז התחלף
בתפקיד עם שר הבריאות יוסף ספיר
  יוסף בורג הפועל המזרחי משרד הדואר 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  חיים משה שפירא הפועל המזרחי משרד הדתות, משרד הסעד 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  משה שרת מפא"י משרד החוץ 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  בן ציון דינור לא היה ח"כ משרד החינוך והתרבות 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 כיהן כשר מטעם מפא"י
  פרץ נפתלי מפא"י משרד החקלאות 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  פרץ ברנשטיין הציונים הכלליים משרד המסחר והתעשייה 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  בכור שלום שטרית מפא"י משרד המשטרה 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  פנחס רוזן המפלגה הפרוגרסיבית משרד המשפטים 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  גולדה מאיר מפא"י משרד העבודה 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  ישראל רוקח הציונים הכלליים משרד הפנים 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954
  דב יוסף מפא"י שר בלי תיק, משרד הפיתוח 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954 כיהן כשר הפיתוח עם הקמת המשרד ב-15 ביוני 1953
  פנחס לבון מפא"י שר בלי תיק 24 בדצמבר 1952 26 בינואר 1954

סגני שריםעריכה

דיוקן שם סיעה משרד תאריך תחילת כהונה תאריך סיום כהונה
  זרח ורהפטיג הפועל המזרחי משרד הדתות 5 בינואר 1953 26 בינואר 1954
  זלמן סוזאיב הציונים הכלליים משרד המסחר והתעשייה 15 ביוני 1953 26 בינואר 1954
  ישראל שלמה בן-מאיר המזרחי משרד הסעד 5 בינואר 1953 26 בינואר 1954

חילופי שריםעריכה

השרים סרלין וספיר התחלפו בתיקים

השר היוצא סיעה משרד עילת סיום התפקיד תאריך סיום התפקיד השר המחליף סיעה תאריך כניסה לתפקיד
יוסף ספיר הציונים הכלליים משרד הבריאות מונה לשר התחבורה 29 בדצמבר 1952 יוסף סרלין הציונים הכלליים 29 בדצמבר 1952
יוסף סרלין הציונים הכלליים משרד התחבורה מונה לשר הבריאות 29 בדצמבר 1952 יוסף ספיר הציונים הכלליים 29 בדצמבר 1952

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה