ויקיפדיה:הידעת?/המערכת

חברי המערכת: עורך המיזם: משתמש:חמויישה (שיחה). מייסד המיזם ועורכו בדימוס: חגי אדלר.
נשמח לשמוע רעיונות לשיפורים. כל תגובה בדף השיחה תבדק.

המערכת

עריכה

חברי המערכת הם אלו אשר מתפעלים את המיזם. חשוב: לא צריך להיות חבר מערכת בשביל לתרום למיזם, אבל חברי מערכת מתעסקים בכל הצדדים הטכנים - ניהול הדיונים וארכובם, העלאת הגרסאות המוכנות לתבניות עצמן וכן הלאה.

מטלות שוטפות שעל חברי המערכת לבצע:

  1. להגיב ולהחיות דיונים
  2. ארכובים לארכיונים.
  3. לסגור דיונים שהגיע הזמן לסגור אותם ולהעתיק את הדיונים לדפי השיחה של התבניות.
  4. לשפר תבניות לפי דיונים שהגיעו לסיומם, תוך מתן קרדיט מלא.
  5. לענות למכתבים למערכת
  6. לנדנד, לנג'ס, להיות קרציה, להיות נודניק ולא לשכוח לתת גם מילה טובה פה ושם.

קטעים שאושרו - לקראת העלאה לתבנית

עריכה

כאן יופיעו קטעים שאושרו בדף הדיונים וישהו כאן עד העלאתם לתבנית המתאימה. אם יש לכם הערות או שיפורים אחרונים - זה הזמן והמקום! תודה.

נאצי ממוצא יהודי

עריכה
 

ארהרד מילך, גנרל-פלדמרשל בלופטוואפה, סגנו של הרמן גרינג במשרד התעופה וחבר במפלגה הנאצית, היה בן לאב יהודי. מילך ניסה תמיד להסתיר את מוצאו, אם כי מפקדו, גרינג, וכן היטלר, היו מודעים לכך. לפי חוקי הגזע הנאצים נחשב מילך למישלינג ולכן היה אמור להיות מסולק מחיל האוויר הגרמני. גרינג מנע זאת, באומרו שבלופטוופה: "רק אני מכריע מיהו יהודי!". בשנת 1935 פתח הגסטפו בחקירה רשמית נגד מילך על מנת לחקור את שורשיו היהודיים. כדי להפסיק את החקירה כתבה אמו של מילך לראש משטרת האגן כי הוא ואחיו נולדו מרומן מחוץ לנישואין, שניהלה עם דודה המנוח. לכאורה, בעקבות המכתב, חקירתו בגסטפו הופסקה, ואף הוצאה למילך תעודת ייחוס ארי.

שובת בתבנית:הידעת? 240

הסוכן האמריקני המושלם מקוראה

עריכה
 
איל מגד.

בשנות ה-60, ה-70 וה-80 של המאה ה-20, ישראלים רבים קראו את סדרת ספרי המתח, מסוגת הספרות הזולה, "פטריק קים", שעסקה בסוכן קוריאני, בשירות ה־CIA, שנודע בביצועיו המושלמים בכל התחומים, לרבות במיטה. ב-2017 עלה מחזה מצליח, המבוסס חופשית על ספרי הסדרה. הסדרה טבעה גם מטבעות לשון בעברית. הספרים ראו אור בארץ, בהוצאת רמדור. כסופר היה חתום עליהם ברט ויטפורד, ועל כ-150 הספרים השונים בסדרה חתמו כמתרגמים בשמם האמתי או בשם עט, מי שלימים הפכו לסופרים, עיתונאים ופרופסורים לספרות מוכרים, כגון עמוס אריכא, אריה קרישק, אשר דורי, אריה מקל, איל מגד (בתמונה), אלישע בן מרדכי ואורי בר-יוסף. בחוץ לארץ, הספרים הצליחו הרבה פחות, משום שאת רובם המוחץ איש לא ניסה מעולם לשווק שם. רוב הספרים האלו נכתבו, למעשה, בידי מי שחתמו עליהם כמתרגמים, מתוך מחשבה, שמיתוג זר יעזור בשיווקם

שובץ בתבנית:הידעת? 241

הרגעים שאלי וולך היה קרוב למוות

עריכה
 

דמות "המכוער", בעלילת המערבון "הטוב, הרע והמכוער", המשוחקת בידי אלי וולך, ניצלת שוב ושוב ממוות. הדמות ניצלת ממוות בקרב יריות, בתליה ובצמא במדבר. באופן אירוני, במהלך צילומי סרט קולנוע זה, ניצל וולך עצמו ממוות שלוש פעמים. בפעם הראשונה הוא שתה בטעות חומצה ופונה לבית חולים, בפעם השנייה הוא כמעט נפל מסוסו, שנבהל והוביל את וולך לאורך של כמעט קילומטר, כשידיו של וולך קשורות, ובפעם השלישית כששכב על יד מסילת רכבת וכמעט נדרס. וולך נפטר ביוני 2014 בגיל 98.


רווק? צא מירושלים

עריכה
 
אריה ליב פרומקין


באמצע שנות החמישים של המאה ה-18 חתמו רבני ירושלים על תקנה בה קבעו שבחורים רווקים מעל גיל 20 מגורשים מהעיר, ועליהם לעזוב את העיר תוך ארבעה חודשים. לפקידי העיר ניתן האישור לרדוף את הרווקים "עד חורמה". התקנה הייתה בעלת תוקף רשמי, ואישים דוגמת משה חגיז ואריה ליב פרומקין אכן גורשו מהעיר בגללה. סיבת התקנה הייתה ככל הנראה מטעמי צניעות, אך הראשון לציון הרב רפאל מיוחס, מהחותמים על התקנה, כתב שסיבת התקנה היא ריבוי אוכלוסין וחשש לפיצוץ בין הציבור הערבי והיהודי. התקנה נעלמה לאיטה במהלך השנים, אך מדי פעם שבה ומוזכרת בכדי לעודד נישואים בגיל צעיר.


הקבוצה המפורסמת שנקראת על שם שכונה ממנה לא באה

עריכה
 

קבוצת הכדורסל הארלם גלובטרוטרס, המפורסמת בעולם כולו במשחקי הראווה שלה המשלבים בידור ולהטוטי שליטה בכדור, נקראת על שם שכונת הארלם שבניו יורק, המאוכלסת ברובה באפרו-אמריקאים ונחשבת לסמל של הקהילה האפרו-אמריקאית - אך לקבוצה אין כל קשר להארלם או לניו יורק. הקבוצה הוקמה באזור שיקגו ומשם באו שחקניה בשנותיה הראשונות. מייסד הקבוצה, אייב ספרסטין, החליט לקרוא לה על שם השכונה הניו יורקית כדי לסמן קבל עם ועולם את היותה מורכבת משחקנים אפרו-אמריקאים, בתקופה בה עדיין הודרו מהליגות המקצועניות הבכירות בארצות הברית. רק ב-1968, 42 שנה לאחר היווסדה ושנתיים אחרי מותו של ספרסטין, שיחקה הקבוצה בפעם הראשונה בהארלם.


השואה התחילה בדרום אפריקה, כשהיטלר היה בן 15

עריכה
 
קריקטורה מביטאון המפלגה הסוציאל דמוקרטית בנושא הטבח בבני שבט ההרו, במדבר נמיביה בשנת 1904

ב-1884 ייסדו הגרמנים בנמיביה את דרום-מערב אפריקה הגרמנית, שאחד ממושליה הראשונים היה אביו של הרמן גרינג, לימים סגנו של אדולף היטלר. היהודים בנמיביה חיו בביטחון יחסי, אך כנגד הילידים הפעילו הגרמנים שיטות שהופעלו מאוחר יותר במהלך ביצוע השואה: בשנת 1904 פרץ בנמיביה מרד של שבטי הנאמה וההררו כנגד הגרמנים. המרד דוכא באכזריות רבה, במה שנודע כרצח העם של ההררו והנאמה. ההשערה היא שרוב בני ההררו ומחצית משבט הנאמה, כ-75,000 איש, נרצחו. בין הנרצחים היו נשים, ילדים, פצועים ושבויים. החיילים הגרמנים הקימו מחנות ריכוז לילידים, והמיתו אותם בירי, בתליה, ברעב, ברעל, ובמכות חום במדבר. כמו כן, מדענים גרמנים, כגון מוריו של דוקטור מנגלה, ביצעו בהם ניסויים אכזריים, וכינו אותם "תת אדם".


בטון רומאי

עריכה
 

בטון מודרני הוא חומר נפוץ וחיוני בבנייה המודרנית. מכיוון שעד לעת החדשה הרבה בניינים נבנו ללא בטון, עלול היה להתקבל הרושם השגוי, שלא היה בטון קודם לכן. אולם תרכובות להדבקת לבנים נוסו עוד בפרה היסטוריה. הרכב הבטון הרומאי ואופן הכנתו נותרו בגדר תעלומה עד לעשור השני של המאה ה-21. לעומת הבטון המודרני, המורכב מתערובת של צמנט, חול, חצץ ומים, הבטון הרומאי הורכב מתערובת סיד ואפר געשי, שבמגע עם מי ים מתקשה בתגובה כימית איטית. הבטון הרומי היה חזק, עמיד ופחות מזהם מהמודרני. עדות לחוזקו היא כיפת האוקולוס בפנתאון ברומא. הכיפה, שנוצקה כולה מבטון רומאי, היא כיפת הבטון הגדולה ביותר אשר נבנתה ללא זיון פלדה, ועומדת בשלמותה עד היום, החל מהמאה השנייה.


נשק צ'כי

עריכה
 
לוגו חברת סקודה

בימי מלחמת העולם השניה ייצרה גרמניה הנאצית כלי נשק רבים במפעל סקודה בצ'כיה הכבושה. לאחר המלחמה נשארו בצ'כוסלובקיה עודפי נשק גרמני. בשנת 1948 היא מכרה חלק מהם לישראל וזו השתמשה בהם, בין השאר, בקרבות נגד צבא מצרים במלחמת העצמאות, וכך יצא שהצבא המצרי הופגז, בין השאר, בתותחים ישראליים שנושאים צלבי קרס. אולם בסיבוב הלחימה הבא, במבצע קדש, נהנו דווקא המצרים מנשק מצ'כוסלובקיה, והפעם נשק שמקורו ביריבתה של גרמניה למלחמה: ברית המועצות.

קטעים שהוחלט להסיר

עריכה
  • לא לשכוח להסיר מדף השיחה של הערך המרכזי את תבנית {{קיים הידעת}}.


קטעים ללא הפניה

עריכה