פתיחת התפריט הראשי

ויקיפדיה (שיר)

שיר של חנן בן ארי

ויקיפדיה הוא פזמון שנכתב על ידי הזמר חנן בן ארי והזמרת קרן פלס, והולחן ומבוצע על ידיו. הסינגל הגיע למקום השני במצעד העברי השנתי לשנת תשע"ז (2017) בגלגלצ בשיתוף אתר וואלה!, במקום השלישי בתחנת כאן גימל[1] וזכה בפרס אקו"ם לשיר השנה לשנת 2018.[2]

ויקיפדיה
ויקיפדיה (חנן בן ארי).jpg
סינגל בביצוע חנן בן ארי
מתוך האלבום לא לבד
יצא לאור 28 במאי 2017
שפה עברית
אורך 3:30
כתיבה חנן בן ארי, קרן פלס
לחן חנן בן ארי
הפקה אייל מזיג
כרונולוגיית סינגלים - חנן בן ארי
על משכבי
(2017)
ויקיפדיה
(2017)
סוד המזלות
(2017)

תוכן עניינים

רקעעריכה

השיר יצא כסינגל ב-28 במאי 2017 לאחר שבן ארי הוציא את אלבומו הראשון "איזון" וזכה להצלחה רבה. פרסומים בתקשורת הרבו להזכיר את הרקע ממנו הגיע, כזמר דתי שגדל בהתנחלות קרני שומרון.[3][4][5]

תוכן השירעריכה

מילות השיר הן מחאה כנגד סטריאוטיפים ודעות קדומות הקיימות בציבור כנגד קבוצות באוכלוסייה ועל חנן בן ארי עצמו. השיר מציג בתחילתו טענה, לפיה לאנשים נח יותר להיסחף אחרי הסטיגמות מאשר לחשוב "הכל כבר מסודר לנו במגירות בראש, ואנו לא נותנים למציאות לבלבל אותנו". בהמשך השיר יוצא הזמר כנגד הסתה וסגידה לרייטינג. הוא ממשיך ומתקומם נגד סטריאוטיפים בחברה, על כך ששמאלנים מתויגים כבוגדים, ערבים כמחבלים, חרדים כשודדים, והמתנחלים כאלו שרצחו את רבין. בנוסף הוא יוצא נגד תפיסה בציבור שכל תל אביב טבעונית וכל העיר נתיבות היא מסורתית עממית, וכן שהדתיים פרימיטיביים עם ציצית ודוחים את טענות דרווין (אבולוציה).

בפזמון החוזר מבקש הדובר השר שלא לכלוא אותו בשום כלוב ולא לסכם אותו בוויקיפדיה, כשהמשפט החוזר ונשנה בפזמון הוא: "אני הכל, אני לא כלום, אור אין סוף לבוש בגוף, אז אל תכלאוני בשום כלוב". לאחר הפזמון החוזר מוסיף בן ארי כי מצידו אפשר לקרוא לו דון קישוט, ולשים על ראשו פרס וגיליוטינה בכיכר. עוד הוא מוסיף כי זמן השדים עבר והגיע הזמן לומר למלך שהוא עירום. הוא ממשיך ומתלונן על התפיסה שנוצרה כלפיו ומבקש מהקהל למחוק כל מה שידע עליו עד היום, וכי הוא לא מתנחל, לא נציג של אלוהים, הוא לא דוס שמדיר נשים ולא מהווה גשר בין המגזרים. ומצהיר שהוא רוצה שישרפו המגזרים והדיעות הקדומות כדי שלכל אדם יהיה סיכוי. בחלק זה ניתנות דוגמאות נוספות לתפיסה סטריאוטיפית: כל המזרחיים מקופחים והחילונים הם כופרים, כל הנשים מתאימות רק למטבח, הרוסים אוהבים את סטלין, מאחורי כל חבר כנסת יש קופת שרצים (שחיתות שלטונית). בסוף חלק זה משתמש הדובר ביסוד הומוריסטי מכליל הטוען שכל האתיופים רצים, ואלה שלא, שרים עם רייכל, ששילב בפרויקט שלו מוזיקאים, רובם יוצאי אתיופיה. את השיר מסיים בן ארי בתקווה שעוד יבוא יום שבו לא יכלאוהו בשום כלוב.

מלבד השורה בשיר "אל תסכמו אותי בוויקיפדיה", השיר אינו מתייחס לאנציקלופדיה המקוונת ויקיפדיה העברית, אלא כמשל למקום בו מתייגים ומסכמים אחרים.

פרסוםעריכה

השיר הגיע לכ-6.6 מיליון צפיות ביוטיוב נכון ליוני 2018. הוא הגיע למקום השני במצעד השירים העברי של גלגלצ ווואלה!, ולמקום השלישי במצעד השנתי של כאן ג', וכן זכה להשמעות רבות בתחנות הרדיו.

ביקורתעריכה

בן ארי ספג ביקורת בציבור הדתי על אמירתו בשיר "אני לא נציג של אלוהים".[6] עוד ביקורת ספג השיר על חוסר אמירה חזקה באף נושא מתוך רצון שלא לפגוע בקבוצות שונות באוכלוסייה.[7]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה