פתיחת התפריט הראשי

זכריה הנביא

דמות מקראית, אחד הנביאים בתנ"ך
(הופנה מהדף זכריה (נביא))
הנביא זכריה לפי ציורו של מיכלאנג'לו בואונרוטי על תקרת הקפלה הסיסטינית

זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ הַנָּבִיא[1], הוא דמות מקראית, נביא אשר חי בימי שיבת ציון, ופעל לעידוד שבי הגולה ולמען בניית בית המקדש השני. ספרו, האחד-עשר בתרי עשר, עשוי משני חלקים השונים זה מזה באופיים עד כדי כך, שמרבית החוקרים רואים בהם מעשה ידי שני נביאים שונים, כאשר חלקו השני של הספר שייך לנביא אלמוני מתקופה לא ברורה. בחלק הראשון בולטים חזיונותיו של זכריה, ובחלק השני ישנם שני משאות נבואיים, העוסקים בעיקר באחרית הימים.

תוכן עניינים

פרטים אישייםעריכה

על זכריה הנביא ידועים מעט מאוד פרטים. מן התנ"ך עצמו אפשר לשאוב פרטים בודדים בלבד; בין שורותיו אפשר לקרוא מעט יותר. מסורות חז"ל מספקות מידע רב יחסית. על פי עדותו (זכריה א,א), החל לנבא בשנה השנייה לדריווש מלך פרס (520 לפני הספירה).

זכריה מוזכר בשניים או שלושה ספרים במקרא. בספרו הוא נזכר ארבע פעמים ובספר עזרא פעמיים נוספות. בספרו, לבד מתפקידו כנביא, הוא מופיע כאדם אליו פנו אנשי הגולה כדי לשאול שאלה דתית-מעשית (האם יש לצום בצומות הקבועים על חורבן בית המקדש למרות השיבה לארץ). מכאן מומחשת סמכותו בעיני העם (אם כי אפשר לפרש קטע זה, כך שהשאלה לא הייתה מופנית אליו דווקא, אלא באופן כללי "אֶל-הַכֹּהֲנִים אֲשֶׁר לְבֵית-ה' צְבָאוֹת וְאֶל-הַנְּבִיאִים" (ז', ג')).

בספר עזרא מופיע זכריה כנביא אשר - יחד עם חגי - עודד את העם לבנות את בית המקדש: "וְשָׂבֵי יְהוּדָיֵא בָּנַיִן וּמַצְלְחִין, בִּנְבוּאַת חַגַּי נְבִיָּאה וּזְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא" (עזרא, ו', י"ד; תרגום מארמית: "וזקני היהודים בונים ומצליחים, בנבואת חגי הנביא וזכריה בן עדוא").

בעוד בפתיחה לספרו מוצג זכריה כ"זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָה בֶּן-עִדּוֹ", בעזרא הוא נקרא "זְכַרְיָה בַּר-עִדּוֹא". אפשר ליישב את הסתירה המדומה על ידי ההשערה, שעדו היה אדם חשוב, ועל כן נזכר רק הוא בעזרא. תופעה זו שכיחה במקרא (השוו, למשל, מל"א י"ט ט"ז עם מל"ב ט' ב').

בנחמיה י"ב טז נזכר, בתוך משפחות הכהנים, "לְעִדּוֹא (כתיב: לעדיא) זְכַרְיָה", ויש מניחים כי מדובר בזכריה הנביא. אם אמנם כן, היה זכריה הנביא כהן.

זכריה בחז"לעריכה

כאחד מאחרוני הנביאים, זכה זכריה להיות, על פי מסורת חז"ל, חלק חשוב משלשלת החכמים המעבירים את התורה מדור לדור:

"...ועזרא ובית דינו קבלו מברוך בן נריה ובית דינו, בית דינו של עזרא הן הנקראין אנשי הכנסת הגדולה והם: חגי זכריה ומלאכי (...) והרבה חכמים" (רמב"ם, הקדמה למשנה תורה).

בין השאר, מסופר בתלמוד על מספר תקנות הלכתיות שתיקן זכריה (כל ההפניות בהמשך הן לתלמוד הבבלי):

"אמר רבי אליעזר: זקנים הראשונים, מקצתן היו אומרים: 'חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל' ומקצתן היו אומרים: 'אף רובע עצמות ורביעית דם'... אמר רבי יעקב בר אידי: 'מפי שמועה אמרו - מפי חגי, זכריה ומלאכי'" (מסכת נזיר, נ"ג, ע"א).
"תניא אמר רבי: 'אלמלא דבריהן דברי תורה ודברי בריבי קבלה אנן דברי בריבי שומעין וכל שכן שדבריהם דברי קבלה ודברי בריבי דברי תורה'. והאמר מר אין הכרעה שלישית מכרעת? אמר ר' יוחנן: 'מפי שמועה אמרה, מפי חגי זכריה ומלאכי'" (מסכת חולין, קל"ז).
"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית'. במתניתא תנא: רבי אליעזר בן יעקב אומר: 'שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה: אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית, ואחד שהעיד להם על התורה שתכתב אשורית" (מסכת זבחים, ס"ב, ע"א).

בנוסף, מיוחס לזכריה תרגום של הנביאים לארמית:

"תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי" (מסכת מגילה, ג', ע"א).

בתרגום השבעים מיוחסים לזכריה ולחגי כמה מאחרוני מזמורי התהלים (קמ"ו-קמ"ח).

על פי חז"ל, לאחר מותם של חגי, זכריה ומלאכי פסקה הנבואה:

"...דתנו רבנן: משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש מישראל ואף על פי כן היו משתמשים בבת קול..." (מסכת סוטה, מ"ח, ע"ב, ומובא בנוסח דומה גם במסכת יומא, ט', ע"ב).

זכריה כמעט שאינו מופיע לבדו; במרבית הציטוטים מופיעים חגי, זכריה ומלאכי יחדיו, כאחרוני הנביאים ובעלי הסמכות הנבואית הבכירה.

על זכריה אמרו חז"ל, כי היה נביא בן נביא (מדרש רבה ויקרא, פרשה ו').

נבואות זכריה ניחמו את התנאים לאחר כישלון המרד הגדול וחורבן בית המקדש השני:

"...פעם אחת (רבן גמליאל, רבי אלעזר בן עזריה, רבי יהושע ורבי עקיבא) היו עולין לירושלים. כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם. כיון שהגיעו להר הבית, ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו, מקום שכתוב בו: 'והזר הקרב יומת' (במדבר, א', נ"א) ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק, דכתיב: 'וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים, אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן, וְאֶת-זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ' (ישעיהו, ח', ב'), וכי מה עניין אוריה אצל זכריה? אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני! אלא, תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה, באוריה כתיב: 'לָכֵן, בִּגְלַלְכֶם, צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ' (מיכה, ג', י"ב), בזכריה כתיב: 'עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם' (זכריה, ח', ד'), עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה - הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה, עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה - בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: 'עקיבא, ניחמתנו! עקיבא, ניחמתנו!'" (מכות, כ"ד, ע"ב).

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נקרא גם: זְכַרְיָה בֶּן-בֶּרֶכְיָהוּ בֶּן-עִדּוֹא, זְכַרְיָה בַר-עִדּוֹא (בחלק הארמי של ספר עזרא) או זְכַרְיָה סתם.