חובב חותן משה
חֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה הוא דמות מקראית הנזכרת בפרשת בהעלתך, בספר במדבר, פרק י', פסוקים כ"ט–ל"ב. נאמר כי בעת נסיעת בני ישראל מהר סיני בדרכם להיכנס לארץ ישראל, משה הציע לחובב להצטרף אל עם ישראל בכניסתו לארץ. חובב סירב ובקש לשוב לארצו, אך משה הפציר בו להישאר. לא נאמר מה עלה בגורל ההצעה.
על פי המדרש חובב הוא יתרו.
זיהויעריכה
זיהויו של חובב בן רעואל שנוי במחלוקת גדולה בין מפרשי המקרא, התלוי בעיקר בשאלה האם הביטוי "חותן משה" מתייחס לרעואל או לחובב, ובשאלה האם חובב הוא יתרו או בנו של יתרו.
על פי חלק מהמפרשים, חובב היה בנו של יתרו, ויתרו הוא 'רעואל'. במדרש מובא שחובב הוא יתרו בעצמו, ו"חובב" הוא שם אחד מתוך שבעה שמות שהיו ליתרו (חמשת הנוספים הם יתר, רעואל, חֶבֶר, פוטיאל, קֵיניׂ)[1]. לפי פרשנות האבן עזרא[2], חובב היה אחיו של יתרו ושניהם אחים של צפורה וגיסים של משה (ונקראים חותן במשמעות מורחבת, דהיינו ממשפחת חותן).
מדרש השםעריכה
המכילתא, הכותב שחובב הוא יתרו, מסביר את שמו בכך שהוא היה חביב למקום[1]. לפי פרשנות ילקוט שמעוני[3]: "חבב-שחיבב את התורה"[4].
תולדותיועריכה
על פי חלק מהמפרשים, חובב אכן התרצה לחבור לעם ישראל, וקיבל נחלה בארץ באזור יריחו.
לאחר שישבו בני חובב זמן מה ביריחו, היגרו דרומה לאזור מגוריו של העמלק, ולפני ששאול פותח במלחמה נגד עמלק, הוא מציע להם לעזוב את המקום כדי שלא יינזקו במלחמה, וכך אכן עשו. צאצאיו של חובב, הנקראים 'קיני', נזכרים כמה פעמים בספר שופטים, ביניהם יעל אשת חבר הקיני.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
- הערך "חובב חותן משה", באתר "האנציקלופדיה היהודית"