אליפות וימבלדון
אליפות וימבלדון (באנגלית: The Championships, Wimbledon) הוא טורניר הטניס הוותיק ביותר בעולם ובין החשובים והיוקרתיים מבין הטורנירים. הטורניר נערך בווימבלדון, פרוור בדרום לונדון, בירת הממלכה המאוחדת מדי שנה בחודשים יוני/יולי, והוא טורניר הגראנד סלאם השלישי הנערך בכל שנה. לפניו אליפות אוסטרליה הפתוחה ואליפות צרפת הפתוחה ואחריו אליפות ארצות הברית הפתוחה. וימבלדון הוא טורניר הגראנד סלאם היחיד המשוחק כיום על משטח דשא, והוא מתאפיין לעיתים בהפסקות רבות במשחקים הנגרמות בשל הגשמים באנגליה. בטורניר מתקיימות חמש תחרויות מרכזיות: נשים יחידות, גברים יחידים, זוגות נשים, זוגות גברים וזוגות מעורבים (אישה וגבר בכל זוג). נוסף לכך, נערכות תחרויות לנוער, לוותיקים ולנכים.
מיקום | וימבלדון, פרוור של לונדון, אנגליה |
---|---|
מועדון | All England Club |
משטח | משטח דשא / לא מקורה |
הגרלת גברים | 128מ / 128הע / 64הג |
הגרלת נשים | 128מ / 96הע / 64הג |
פרסים כספיים | 31,600,000 £ (2017) |
אתר הטורניר | |
טורנירי גראנד סלאם נוספים | |
טורנירי טניס מקצועני | ||
---|---|---|
| ||
גברים (ATP) | נשים (WTA) | |
סבב ה-ATP
|
סבב ה-WTA
|
היסטוריה
עריכההטורניר נערך לראשונה תחת חסות "המועדון הכל-אנגלי לטניס חימר וקרוקט" בשנת 1877 במקום שונה מהמקום בו הוא מתקיים כיום, והתחרות היחידה בו הייתה גברים יחידים. בשנת 1884 נוספו גם משחקי נשים יחידות וזוגות גברים. משחקי זוגות נשים וזוגות מעורבים התווספו רק בשנת 1913. התחרות עברה למיקום הנוכחי שלה בשנת 1922 ומאז היא נערכת שם. הבריטים גאים מאוד בטורניר, ולראשונה משנת 1936 זכה הבריטי אנדי מארי בטורניר שנערך בשנת 2013.
בשנת 2020, בשל מגפת הקורונה העולמית ולראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, בוטלה התחרות[1].
קוד לבוש השחקנים
עריכהבטורניר וימבלדון ישנה מסורת הכוללת קוד לבוש קפדני, וחסות ממלכתית הכוללת ביגוד לבן. לאחר 146 שנים מיום פתיחת התחרות. ביולי 2023 ובעקבות מחאה ציבורית בנושא, יצאה תקנה המאפשרת לבישת בגד תחתון בצבע שונה מהלבן, ואלנה ריבאקינה מקזחסטן הייתה הטניסאית הראשונה לעשות כך[2].
שיאני הזכיות בטורניר
עריכהבגמר וימבלדון 2009 פגש רוג'ר פדרר את אנדי רודיק. פדרר זכה בטורניר לאחר ניצחון במערכה החמישית בתוצאה 14:16, ובכך הפך לשיאן הזכיות בטורנירי הגראנד סלאם.
המשחק הארוך ביותר בטורניר
עריכהבסיבוב הראשון של טורניר 2010 גבר האמריקאי ג'ון איסנר על הצרפתי ניקולאס מאהו לאחר ניצחון במערכה החמישית 68–70. משחק זה היה המשחק הארוך ביותר בתולדות הענף - הוא נמשך 11 שעות וחמש דקות ונפרש על פני שלושה ימים.
ישראל בתחרות
עריכההישראלי היחיד שזכה באליפות וימבלדון הוא אנדי רם, שזכה ב-2006 במשותף עם הטניסאית הרוסייה ורה זבונרבה בתחרות הזוגות המעורבים, לאחר ניצחון בגמר על בוב בריאן וונוס ויליאמס האמריקאים.
המגרשים
עריכה- ערך מורחב – אצטדיוני הטניס בווימבלדון
המגרש הראשי בטורניר מכונה "המגרש המרכזי" ("Centre Court"). בו נערכים המשחקים המרכזיים של התחרות ובראשם משחקי הגמר, מאז המעבר למיקום הנוכחי ב-1922. בשל מזג האוויר ההפכפך השורר בבריטניה הוחלט באחרונה להתקין באצטדיון גג נפתח. המגרש המרכזי מכיל כ-14,000 מושבים, וכמעט כל הכרטיסים נמכרים חודשים רבים לפני הטורניר. בצד הדרומי של המגרש נמצא התא המלכותי, בו יושבים בני משפחת המלוכה ואח"מים נוספים. החל מטורניר וימבלדון 2009 נכנס לפעולה הגג החדש במגרש המרכזי, שתוך 10 דקות נסגר במלואו ובכך פותר את בעיית הגשם במשחקי הטורניר.
לעומת טורנירים אחרים, אליפות וימבלדון מתאפיינת משטח דשא.
המסורת של וימבלדון
עריכהלווימבלדון ישנן מסורות רבות המבדילות אותו משאר טורנירי הגראנד סלאם. צבעי הטורניר הם סגול וירוק. הטורניר מתחיל ביום שני שבין 20 ו-30 ביוני ונמשך שבועיים, כאשר יום א' האמצעי הוא יום מנוחה לשחקנים ולמארגנים. 3 פעמים (לאחרונה ב-2004) נאלצו מארגני הטורניר לבטל את יום המנוחה ולשחק גם בו בשל גשמים רבים שגרמו לעיכוב המשחקים. בשבוע הראשון לטורניר משוחקים השלבים המוקדמים (3 סיבובים בתחרויות היחידים) ובשבוע השני השלבים משמינית הגמר עד הגמר.
בווימבלדון הגברים מכונים "ג'נטלמן" והנשים "ליידיז". בעבר השחקנים והשחקניות היו חייבים לקוד קידה בהיכנסם למגרש המרכזי ובצאתם ממנו. המסורת הזו בוטלה ב-2003 ושמורה רק למקרים נדירים כאשר המלך או נסיך ויילס נוכחים במגרש.
הגברים הזוכים בתחרות מקבלים גביע כסף גדול והנשים מקבלות צלחת כסף רחבה. בנוסף מקבלים המנצחים גם פרסים כספיים גדולים. החל משנת 2007 החליטו מארגני הטורניר להשוות את סכומי הזכייה בין הגברים לנשים. כל שחקני הטניס בווימבלדון מחויבים ללבוש ביגוד בצבע לבן אחיד.
זוכים
עריכהיחידות נשים
עריכההעידן החובבני
עריכהעידן התחרות הפתוחה
עריכהזכיות לפי שחקנית
עריכהלהלן השחקניות שזכו לפחות פעמיים:
יחידים גברים
עריכההעידן החובבני
עריכהעידן התחרות הפתוחה
עריכהשנה | זוכה | סגן | תוצאת הגמר | ||
---|---|---|---|---|---|
1968 | רוד לייבר | טוני רוץ' | 6–3, 6–4, 6–2 | ||
1969 | רוד לייבר | ג'ון ניוקומב | 6–4, 5–7, 6–4, 6–4 | ||
1970 | ג'ון ניוקומב | קן רוזוול | 5–7, 6–3, 6–2, 3–6, 6–1 | ||
1971 | ג'ון ניוקומב | סטן סמית' | 6–3, 5–7, 2–6, 6–4, 6–4 | ||
1972 | סטן סמית' | איליה נסטסה | 4–6, 6–3, 6–3, 4–6, 7–5 | ||
1973 | יאן קודש | אלכס מטרוולי | 6–1, 9–8(7–5), 6–3 | ||
1974 | ג'ימי קונורס | קן רוזוול | 6–1, 6–1, 6–4 | ||
1975 | ארתור אש | ג'ימי קונורס | 6–1, 6–1, 5–7, 6–4 | ||
1976 | ביורן בורג | איליה נסטסה | 6–4, 6–2, 9–7 | ||
1977 | ביורן בורג | ג'ימי קונורס | 3–6, 6–2, 6–1, 5–7, 6–4 | ||
1978 | ביורן בורג | ג'ימי קונורס | 6–2, 6–2, 6–3 | ||
1979 | ביורן בורג | רוסקו טאנר | 6–7(4–7), 6–1, 3–6, 6–3, 6–4 | ||
1980 | ביורן בורג | ג'ון מקנרו | 1–6, 7–5, 6–3, 6–7(16–18), 8–6 | ||
1981 | ג'ון מקנרו | ביורן בורג | 4–6, 7–6(7–1), 7–6(7–4), 6–4 | ||
1982 | ג'ימי קונורס | ג'ון מקנרו | 3–6, 6–3, 6–7(2–7), 7–6(7–5), 6–4 | ||
1983 | ג'ון מקנרו | כריס לואיס | 6–2, 6–2, 6–2 | ||
1984 | ג'ון מקנרו | ג'ימי קונורס | 6–1, 6–1, 6–2 | ||
1985 | בוריס בקר | קווין קארן | 6–3, 6–7(4–7), 7–6(7–3), 6–4 | ||
1986 | בוריס בקר | איוואן לנדל | 6–4, 6–3, 7–5 | ||
1987 | פט קאש | איוואן לנדל | 7–6(7–5), 6–2, 7–5 | ||
1988 | סטפן אדברג | בוריס בקר | 4–6, 7–6(7–2), 6–4, 6–2 | ||
1989 | בוריס בקר | סטפן אדברג | 6–0, 7–6(7–1), 6–4 | ||
1990 | סטפן אדברג | בוריס בקר | 6–2, 6–2, 3–6, 3–6, 6–4 | ||
1991 | מיכאל שטיך | בוריס בקר | 6–4, 7–6(7–4), 6–4 | ||
1992 | אנדרה אגאסי | גוראן איוואנישביץ' | 6–7(8–10), 6–4, 6–4, 1–6, 6–4 | ||
1993 | פיט סמפראס | ג'ים קורייר | 7–6(7–3), 7–6(8–6), 3–6, 6–3 | ||
1994 | פיט סמפראס | גוראן איוואנישביץ' | 7–6(7–2), 7–6(7–5), 6–0 | ||
1995 | פיט סמפראס | בוריס בקר | 6–7(5–7), 6–2, 6–4, 6–2 | ||
1996 | רישרד קרייצ'ק | מליבאי וושינגטון | 6–3, 6–4, 6–3 | ||
1997 | פיט סמפראס | סדריק פיולין | 6–4, 6–2, 6–4 | ||
1998 | פיט סמפראס | גוראן איוואנישביץ' | 6–7(2–7), 7–6(11–9), 6–4, 3–6, 6–2 | ||
1999 | פיט סמפראס | אנדרה אגאסי | 6–3, 6–4, 7–5 | ||
2000 | פיט סמפראס | פטריק ראפטר | 6–7(10–12), 7–6(7–5), 6–4, 6–2 | ||
2001 | גוראן איוואנישביץ' | פטריק ראפטר | 6–3, 3–6, 6–3, 2–6, 9–7 | ||
2002 | לייטון יואיט | דוד נלבנדיאן | 6–1, 6–3, 6–2 | ||
2003 | רוג'ר פדרר | מארק פיליפוסיס | 7–6(7–5), 6–2, 7–6(7–3) | ||
2004 | רוג'ר פדרר | אנדי רודיק | 4–6, 7–5, 7–6(7–3), 6–4 | ||
2005 | רוג'ר פדרר | אנדי רודיק | 6–2, 7–6(7–2), 6–4 | ||
2006 | רוג'ר פדרר | רפאל נדאל | 6–0, 7–6(7–5), 6–7(2–7), 6–3 | ||
2007 | רוג'ר פדרר | רפאל נדאל | 7–6(9–7), 4–6, 7–6(7–3), 2–6, 6–2 | ||
2008 | רפאל נדאל | רוג'ר פדרר | 6–4, 6–4, 6–7(5–7), 6–7(8–10), 9–7 | ||
2009 | רוג'ר פדרר | אנדי רודיק | 5–7, 7–6(8–6), 7–6(7–5), 3–6, 16–14 | ||
2010 | רפאל נדאל | תומאש ברדיך | 6–3, 7–5, 6–4 | ||
2011 | נובאק ג'וקוביץ' | רפאל נדאל | 6–4, 6–1, 1–6, 6–3 | ||
2012 | רוג'ר פדרר | אנדי מארי | 4–6, 7–5, 6–3, 6–4 | ||
2013 | אנדי מארי | נובאק ג'וקוביץ' | 6–4, 7–5, 6–4 | ||
2014 | נובאק ג'וקוביץ' | רוג'ר פדרר | 6–7(7–9), 6–4, 7–6(7–4), 5–7, 6–4 | ||
2015 | נובאק ג'וקוביץ' | רוג'ר פדרר | 7–6(7–1), 6–7(10–12), 6–4, 6–3 | ||
2016 | אנדי מארי | מילוש ראוניץ' | 6–4, 7–6(7–3), 7–6(7–2) | ||
2017 | רוג'ר פדרר | מרין צ'יליץ' | 6–3, 6–1, 6–4 | ||
2018 | נובאק ג'וקוביץ' | קווין אנדרסון | 6–2, 6–2, 7–6(7–3) | ||
2019 | נובאק ג'וקוביץ' | רוג'ר פדרר | 7–6(7–5), 1–6, 7–6(7–4), 4–6, 13–12(7–3) | ||
2020 | התחרות בוטלה עקב מגפת הקורונה | ||||
2021 | נובאק ג'וקוביץ' | מתאו ברטיני | 6–7(4–7), 6–4, 6–4, 6–3 | ||
2022 | נובאק ג'וקוביץ' | ניק קיריוס | 4–6, 6–3, 6–4, 7–6(7–3) | ||
2023 | קרלוס אלקרס | נובאק ג'וקוביץ' | 1–6, 7–6(8–6), 6–1, 3–6, 6–4 | ||
2024 | קרלוס אלקרס | נובאק ג'וקוביץ' | 6–2, 6–2, 7–6(7–4)[3] |
זכיות לפי שחקן
עריכהלהלן השחקנים שזכו לפחות פעמיים:
זכיות לפי מדינה
עריכהמדינה | העידן החובבני | העידן הפתוח | סך הכל | זכייה ראשונה | זכייה אחרונה |
---|---|---|---|---|---|
בריטניה[א] | 35 | 2 | 37 | 1877 | 2016 |
ארצות הברית | 18 | 15 | 33 | 1920 | 2000 |
אוסטרליה | 15 | 6 | 21 | 1907 | 2002 |
שווייץ | 0 | 8 | 8 | 2003 | 2017 |
צרפת | 7 | 0 | 7 | 1924 | 1946 |
שוודיה | 0 | 7 | 7 | 1976 | 1990 |
סרביה | 0 | 7 | 7 | 2011 | 2022 |
ספרד | 1 | 4 | 5 | 1966 | 2024 |
גרמניה[ב] | 0 | 4 | 4 | 1985 | 1991 |
ניו זילנד | 4 | 0 | 4 | 1910 | 1913 |
קרואטיה | 0 | 1 | 1 | 2001 | 2001 |
צ'כוסלובקיה[ג] | 0 | 1 | 1 | 1973 | 1973 |
מצרים | 1 | 0 | 1 | 1954 | 1954 |
הולנד | 0 | 1 | 1 | 1996 | 1996 |
- ^ 32 זכיות של שחקנים מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד (1801–1922), 5 זכיות של שחקנים מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד (1922–הווה).
- ^ 3 זכיות של שחקנים מגרמניה המערבית (1949–1990), זכייה אחת של שחקן מגרמניה המאוחדת (1990–הווה).
- ^ צ'כוסלובקיה (1918–1992) התפצלה לצ'כיה וסלובקיה (1992–הווה).
קישורים חיצוניים
עריכה- אתר האינטרנט הרשמי של אליפות וימבלדון
- הסבר על ה"דודל" (שרבוט גוגל) שפרסמה גוגל לציון 140 שנה לאליפות וימבלדון, באתר מנוע החיפוש "גוגל" (באנגלית)
- אליפות וימבלדון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אליפות וימבלדון, ברשת החברתית פייסבוק
- אליפות וימבלדון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- אליפות וימבלדון, ברשת החברתית אינסטגרם
- אליפות וימבלדון, סרטונים בערוץ היוטיוב
הערות שוליים
עריכה- ^ אורן אהרוני, לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה: אליפות ווימבלדון בוטלה, באתר ynet, 1 באפריל 2020
- ^ המחאה ששינתה את קוד הלבוש של נשים בווימבלדון, באתר ynet, 6 ביולי 2023
- ^ בפעם השנייה ברציפות: קרלוס אלקראס אלוף ווימבלדון, באתר ynet, 14 ביולי 2024