טיוטה:עבדות בשכר
עבדות בשכר הוא מונח המתאר מצב בו מחייתו (אנ') של אדם תלויה בשכר או במשכורת, ובמיוחד כאשר התלות מוחלטת ומיידית.[1]
מושג זה שימש כביקורת על ניצול העובד (אנ') וריבוד חברתי. בהקשר לניצול העובדים, הביקורת התמקדה במקרים של ניצול עובדים[2], במיוחד כאשר כוח המיקוח אינו שוויוני בין העובד למפעילו (בפרט כאשר משלמים לעובד שכר נמוך יחסית, למשל כמו בסדנאות יזע)[3]. ובהקשר לריבוד חברתי, הביקורת התמקדה במחסורים כגון ניהול עצמי של העובדים (אנ'), מחסור במשרות מספקות והגבלת הפנאי של העובדים בתוך המסגרת הכלכלית[דרושה הבהרה].[4][5][6] הביקורת על הריבוד החברתי, עסקה בכך שהריבוד החברתי יצר בין היתר מגוון רחב של משרות לא מספקות, עקב לחץ של החברה ההיררכית[דרושה הבהרה] וזה גרם לפועל להיות מחויב לעבוד במשרות לא מספקות[דרושה הבהרה]. פעולה זו מגבילה את "טבע האדם"[7][דרושה הבהרה] באמצעות איומי רעב, עוני, סטיגמה חברתית והפחתת סטטוס חברתי של העובד[דרושה הבהרה].[8][9][4] בעבר היו אקטיביסטים סוציאליסטים וארגונים אחרים אשר תמכו בניהול עצמי של העובדים או בקואופרטיב עובדים (אנ') כחלופה אפשרית לעבודה בשכר או כפי שכונה בעבר 'עבדות בשכר' [דרושה הבהרה].[5][10]
קווי הדמיון בין עבודה בשכר לעבדות צוינו כבר מבעוד מועד בסיקרו ברומא העתיקה, למשל בסדרת הספרים של "על החובות" (De Officiis). בתחילת המהפכה התעשייתית, הוגים כמו פייר-ג'וזף פרודהון וקרל מרקס הרחיבו על נושא ההשוואה בין עבדות לעבודה בשכר,[11][12] במקביל הלודיטים הדגישו את הדה-הומניזציה אשר הגיעה עם המכונות. במאה ה-18 עם כניסת העבודה בשכר לבריטניה נושא זה נתקל בהתנגדות אשר רוממה עקרונות סינדיקליזם והאנרכיזם בקרב האוכלוסייה.[13][14][10][15]
לפני מלחמת האזרחים האמריקנית בעלי העבדים הדרומיים או בשמם "מגנים הדרומיים" על עבדות אפרו-אמריקאית העלו את המונח עבדות בשכר כדי להציג בעין יפה את התנאים של עבדיהם בהשוואה לעבודה בשכר בצפון המדינה.[16][17] ארצות הברית ביטלה את מרבית סוגי העבדות לאחר מלחמת האזרחים, אך אקטיביסטים באיגוד העובדים מצאו כי מטפורה זו מועילה למטרתם - לדברי ההיסטוריון לורנס ב' גליקמן (אנ'), במהלך העידן המוזהב (אנ') "יש התייחסות שופעת לנושא בחדשות העבודה, וקשה למצוא נאום של מייצגי העבודה ללא ביטוי זה".[18]
היסטוריה עריכה
ההשקפה שעבודה בתמורת שכר או משכורת זהה לעבדות נובעת הישר מהעולם העתיק.[20] ברומא העתיקה כתב קיקרו כי "עצם השכר שמקבלים [עובדי השכר] הוא מתן ההתחייבות שלהם לעבדות".
בשנת 1763 העיתונאי הצרפתי סיימון לינגט (אנ') פרסם תיאור בעל השפעה על עבדות בשכר:[12]
העבד היה יקר לאדונו בזכות עלותו הכספית ... הם היו שווים לא פחות מכמה שהיה ניתן לקנות אותם בשוק ... זהו חוסר האפשרות למחיה בכל דרך אחרת אשר מאלצת את עובדי החווה שלנו לעבד את האדמה שאת פירותיה לא יאכלו ואף הבונים שלנו יבנו בניינים שבתוכם הם לא יגורו ... זהו הרצון שמכריח אותם לרדת על ברכיהם בפניי העשיר כדי לקבל ממנו אישור להתעשר ... איזה רווח יעיל [יש] לדיכוי העבדות אשר תרם [לו ?] הוא חופשי, אתה אומר. אה! זהו חוסר המזל שלו ... האנשים האלו ... [יש להם] אדונים הכי נוראיים, הכי קשים, אזי, תלות. ... לכן הם חייבים למצוא מישהו שיעסיק אותם, או שימותו מרעב. האם זה נקרא להיות חופשי?
ההשקפה שישנם קווי דמיון משמעותיים בין עבודה בשכר לעבדות מטלטלין/קניינית (אנ')[21] הועלתה רשמית לקראת סוף המאה ה-18 וה-19 על ידי מגני עבדות המטלטלין (באופן בולט בתוך מדינות הדרום של ארצות הברית) וגם על ידי המתנגדים לקפיטליזם (אשר גם העבירו ביקורת על עבדות המטלטלין).[9][22] כמה ממגני העבדות בעיקר ממדינות העבדים הדרומיות בארצות הברית, טענו שהפועלים הצפוניים "חופשיים אך בשמם - עבדי עמל אינסופי" וכי יותר טוב לעבדים שלהם במצבם הנתון ללא שינוי.[23][24] טענה זו אושרה בחלקה על ידי כמה מחקרים מודרניים המעידים כי תנאי החומר של העבדים במאה ה-19 היו "טובים יותר ממה שהיה זמין בדרך כלל לפועל עירוני חופשי באותה תקופה".[25][26] בפרק זמן זה הנרי דייוויד תורו כתב כי "זה קשה להיות תחת משגיח דרומי; וזה גרוע עוד יותר תחת הצפוני; אבל הגרוע מכל זה השגחה עצמית (להעביד את עצמך בפרך)".[27]
כמה אקטיביסטים ממתנגדי העבדות בארצות הברית (אנ') ראו אנלוגיה זו כמזויפת.[28] הם האמינו כי עובד השכר "לא עוול ולא דוכא" בעבודתו.[29] אברהם לינקולן והרפובליקנים (אנ') טענו כי מצבם של העובדי השכר שונה מעבדות מכיוון שעובדים עשויים לקבל הזדמנות לעבוד עבור עצמם בעתיד ולהשיג מעמד חברתי של העסקה עצמית.[30] אחד מממתנגדי העבדות והעבד לשעבר פרדריק דאגלס, הכריז בתחילת דרכו כאדם 'חופשי' לכאורה "עכשיו אני אדון לעצמי" לאחר שנכנס לעבודה בתשלום.[31] ועם זאת, בהמשך חייו הוא הסיק את ההפך המוחלט באומרו "ההתנסות שלי מדגימה כי ייתכן שיש עבדות של משכורות רק פחות מוחצת ומבזה בהשפעותיה לעבדות המטלטלין וכי עבדות השכר או משכורת זו חייבת להיעלם עם האחר".[32][33] דאגלס המשיך וסיפר על התנאים אשר נובעים מכוח מיקוח בלתי שוויוני שבין מעמד הבעלות/הקפיטליסט למעמד שאינו-הבעלות/הפועל, בשוק המוניטרי המחויב על ידי חוק: "לא קיים תכנון ערמומי ויעיל יותר להונאת עובדי הדרום שניתן היה לשימוש כמו זה שלוקח את המקום של פוקדת והחוקים אשר מחייב את בעלי חנויות לשלם משכורת לעובדים בשטר ומטבע. להתנהלות זו יש את היתרון של הפגנת כנות, למרות שזה מעמיד את שכר העובדה בחסדי בעל החנות ובעל הקרקע".[34]
העסקה עצמית נעשתה פחות נפוצה מכיוון שמסורת האומנים נעלמה אט אט בחלקו המאוחר של המאה ה-19.[5] בשנת 1869 תיאר הניו יורק טיימס את מערכת העבודה בשכר כמו "מערכת של עבדות כמוחלטת אם כי לא כמבזה כמו זו ששררה לאחרונה בדרום".[30] אדוארד פאלמר תומפסון ציין כי עבור עובדים בריטים בסוף המאה ה-18 ובראשית ה-19 "הפער בין מעמד 'המשרת' למעמד עובד השכר, העובד כפוף לפקודותיו ומשמעתן של האדון בעל המלאכה, האדון היה עשוי 'לבוא וללכת' כרצונו ולכן פער זה הספיק כדי לגרום לגברים לשפוך דם בקלות במקום לתת רשות לאחר לדחוף אותם מצד לצד. ובעיני הקהילה, אלה שהתנגדו להשפלות, צדקו".[13] בשנות ה-30 של המאה ה-19 "חבר באיגוד הבונים" טען כי איגודים מקצועיים "לא רק יפגינו למען פחות עבודה ושכר גבוהה יותר, בסופו של דבר יבטלו את השכר ויהפכו לאדונים של עצמם ויעבדו זה עבור זה; העבודה וההון יהיו כאחד באופן בלתי מסיס ולא יהיה נתין להפרידם גם הפועלים הגברים והנשים יתחברו כאחד".[14] נקודת מבט זו היוותה השראה לארגון של ה-(GNCTU) (אנ') משנת 1834 כאשר האיגוד "משתלט על כל תעשיות המדינה" היה לו "מטרה כפולה של איגודים סינדיקליסטים – המטרה הראשונה היא: הגנה על העובדים בפני המערכת הקיימת והמטרה השניה היא: היווצרות גרעיני חברה עתידיות".[10] "מחקרים הראו", סיכום למחקר של ויליאם לזוניק (אנ') "ה'אנגלי שנולד חופשי' במאה השמונה עשרה – גם מי היה צריך להיכנע לביקורות ולעבודה בשכר כחקלאי מכוח הנסיבות – התנגד בעקשנות לכניסה למקום עבודה קפיטליסטי".[15]
ארגוני העבודה השתמשו במונח "עבד בשכר" וייתכן שהשימוש בו נבוע ממחאות העבודה של נערות מטחנת לואל-(אנ') בשנת 1836.[35] דימויים של עבדות בשכר היו בשימוש נרחב על ידי ארגוני העבודה באמצע המאה ה-19 כדי להביע התנגדות על היעדר נוכחות של ניהול עצמי ביד העובדים. עם זאת, המונח הוחלף בהדרגתיות למונח יותר נייטרלי "עבודה בשכר" רק לקראת סוף המאה ה-19 כאשר ארגוני העבודה העבירו את מיקודם, לכיוון העלאת שכר העבודה.[5]
קארל מרקס תיאר את החברה הקפיטליסטית כפוגעת ומפרה את זכיות האוטונומיה של האדם מכיוון שהיא מבוססת על תפיסה חומרנית והמושג מסחר הגוף וחירותו (כלומר כאשר משהו נמכר, מושכר או מנוכר בחברה מבוססת מעמדות (אנ')). על פי פרידריך אנגלס:[36][37]
העבד נמכר אחת ולתמיד; על הפרולטריון למכור את עצמו מדי יום ושעה. העבד האינדיבידואלי, רכושו של האדון, מובטח לו קיום, עלוב ככל שיהיה, לנוכח אינטרס האדון. הפרולטריון האינדיבידואלי, מהווה סוג של רכוש לכל המעמד הבורגני שקונה את עבודתו, רק כשמישהו זקוק לכך, אין לו מקור אחר לקיום.
— אנגלית: Wage slavery פרידריך אנגלס 1847 "עקרונות הקומוניזם", — 7 — באיזה אופן הפרולטריון שונה מעבד, באתר marxists.org
קווי הדמיון של עבודה בשכר בהשווה לעבדות עריכה
מבקרי המונח עבודה בשכר גילו שיש מספר קווי דמיון בין עבודה בשכר לעבדות:
- מכיוון שעבד המטלטלין נחשב כרכוש הערך שלו היה גבוה בעיניי האדון הרבה יותר מזה של עובד אשר עשוי להתפטר, להיות מוחלף או מפוטר. האדון של עבד המטלטלין השקיע יותר עבורו. מסיבה זו בתקופות של מיתון לא ניתן היה לפטר עבד מטלטלין כמו שהיה ניתן לפטר עובד שכר מין המניין. "עבד השכר" יכול היה להיפגע ללא עלות או בעלות פחותה. עבדי מטלטלין אמריקאיים שיפרו את רמת חייהם בין המאה ה-18 למאה ה-19[25] ולפי היסטוריונים, על בעלי המטעים פוגל ואנגרמן - תיעוד המטעים שלהם מראה כי העבדים עבדו פחות והוזנו יותר טוב והצלפו רק מדי פעם - במאה ה-19 תנאי החומר שלהם היו "טובים יותר ממה שהיה זמין בדרך כלל לפועל עירוני חופשי באותה תקופה".[26] זה היה חלקית בגלל פסיכולוגיה אסטרטגית המיועדת לעבדים הפועלים במערכת כלכלית שונה מזו של שועבד בשכר קפיטליסטי. לדברי מרק מייקל סמית מהחברה להיסטוריה כלכלית, "אם כי פולשני ומדכא, הדרך בה שהשתמשו האדונים בפטרונות וגם השיטות בהם השתמשו העבדים לתכמנה הפכו את ניסיונותיהם של בעלי העבדים ללא יעילות בלהנהיג משטרי עבודה קפיטליסטי על המטע והעבדים שלהם ולכן הותירו לעבדים לבנות לעצמם קצת אוטונומיה". [38]
- בניגוד לעבד המטלטלין עובד בשכר יכול לבחור בין מעסיקים (לא כולל אבטלה והיעדר הצעות עבודה). בדרך כלל אותם מעסיקים מהווים מיעוט מבעלי העבדים באוכלוסייה אשר עבורם עובד השכר חייב לעבוד תוך ניסיון ליישם את בקרת העובדים (אנ') על העסק ועל המעסיק. ניסיון זה עשויי להחשיב כמעשה גנבה או מרד ובכך התנהגות זו נתקלת באלימות/בכלא או אמצעים משפטיים וחברתיים אחרים. הבחירה הקשה ביותר של עובדי השכר הייתה לעבוד אצל מעסיק או להתמודד עם עוני ורעב. אם עבד מטלטלין מסרב לעבוד יש מספר עונשים ממכות ועד למחסור במזון - אם כי בעלי העבדים הם רציונליים כלכלית נהגו בחיזוק חיובי כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר ולפני שאיבדו את השקעתם על ידי הריגת עבד יקר.[39][40]
- מבחינה היסטורית מגוון העיסוקים ותפקידים המעמד המוחזקים על ידי עבדי המטלטלין היה רחב כמעט כמו זה של אנשים חופשיים, מה שמעיד על קווי הדמיון בין עבדות מטלטלין לעבדות בשכר.[41]
- כמו עבדות מטלטלין עבדות בשכר אינה נובעת מ"טבע אנושי" בלתי ניתן לשינוי אך מייצגת "תגובה ספציפית לתנאים חומריים והיסטוריים" אשר "משחזר[ים] את התושבים, את היחסים החברתיים ... את הרעיונות ... ואת הצורה החברתית של חיי היומיום".[42]
- קווי הדמיון היטשטשו בזמן שתומכי העבודה בשכר ניצחו במלחמת האזרחים האמריקנית בשנים 1861–1865 בה התחרו על הלגיטימיות של הנושא עם מגני עבדות המטלטלין. כל אחד מהצדדים הציג הערכה חיובית-מוגזמת של צד המערכת שלהם תוך השמצת היריב.[8][28][29]
על פי הפילוסוף נועם חומסקי המזוהה עם אנרכו-סינדיקליזם העובדים עצמם הבחינו בדמיון שיש בין עבדות בשכר לעבדות מטלטלין. חומסקי ציין כי במאה ה-19 נערות מטחנת לואל ללא ידיעתן מראש על מרקסיזם או אנרכיזם האירופי, גינו את "ההשפלה והכפיפות" בכניסה של המערכת התעשייתית המחודשת וגם "רוחו של העידן החדשה: צבר עושר ושכח את הכל מלבד עצמו" וטוען כי "מי שעובד במטחנות צריך להחזיק בבעלותם".[43][44] הן הביעו את החששות שלהן בשיר מחאה במהלך השביתה של שנת 1836:
הו! הלא חבל, על נערה יפה כמוני
חייבת להישלח למפעל כדי להתפוגג ולמות?
הו! אני לא יכולה להיות שפחה, אני לא אהיה שפחה,
מאחר ואני כל כך מחבבת את חירותי,
עד כי אינני יכולה להיות שפחה.
[45]— Wage slavery, שיר מחאה מבנות טחנת לואל, במהלך שביתתם בשנת 1836
ההגנות של עבודה בשכר וגם עבדות מטלטלין קישרו דרך ספרות את נושא ההשתעבדות של אדם לאדם עם ההשתעבדות של אדם לטבע - בטענה כי היררכיה ומערכת חברתית עם יחסי ייצור (אנ') מסוימות מייצגים את הטבע האנושי (אנ') ואינם יותר כפייה ממציאות החיים עצמם (אנ'). על פי נרטיב זה, כל ניסיון בעל כוונות טובות לשינוי מהותי של הסטטוס קוו זה בתמימות 'אוטופיה' ויוביל לתנאים מעיקים אף עוד יותר.[46] המעסיקים בשתי המערכות ארוכות הטווח הללו טענו כי המערכת המכובדת שלהם יצרה הרבה עושר ושגשוג. במובן מסוים, שניהם אכן יצרו מקומות עבודה, וההשקעה שלהם כרוכה בסיכון. לדוגמה, בעלי-עבדים הסתכנו בהפסדת כסף על ידי קניית עבדי מטלטלין שחלו בהמשך או מתו; ואילו המעסיקים הסתכנו בהפסדת כסף על ידי העסקת פועלים (עבדות בשכר) כדי לייצור מוצרים שלא נמכרו טוב בשוק. מבחינה שולית עבדי השכר והמטלטלין עשויים להפוך לבוסים לפעמים; על ידי עבודה קשה. הסיפור של "מעוני לעושר" מתרחש מדי פעם בקפיטליזם; כמו "מעבד לשליט" סיפור זהה התרחש במקומות כמו ברזיל הקולוניאלית, שם עבדים יכלו לקנות את החופש שלהם ולהפוך לבעלי עסקים, עצמאיים או בעלי עבדים בעצמם.[47] לפיכך מבקרי המושג עבדות בשכר אינם מכירים בניידות חברתית, או בעבודה קשה וסיכונים נלווים, כגורם הגואל.[48]
האנתרופולוג דייוויד גרייבר ציין כי מבחינה היסטורית חוזי עבודה בשכר הראשונים - בין אם ביוון העתיקה או ברומא, ובין אם בערי-המדינות סוואהילית (אנ') או המלזי ובאוקיינוס ההודי - כבר היו למעשה חוזים להשכרת עבדי מטלטלין (בדרך כלל הבעלים היה מקבל חלק מהכסף והעבדים חלק שבעזרתו הם יכולים לתחזק את הוצאות המחיה של עצמם). לטענת גרייבר, הסדרים כאלה היו נפוצים למדי גם בעבדות העולם החדש (אנ'), בין אם בארצות הברית או בברזיל. סיריל ליונל רוברט ג'יימס (אנ') (1901-1989) טען שרוב הטכניקות לארגון אנושי שהופעלו על עובדי המפעל במהלך המהפכה התעשייתית התפתחו לראשונה במטעי עבדים.[49] מחקר שלאחר מכן מראה כי "ניהול מודרני התפתח בהשראת מטע העבדים".[50]
שינויים בשימוש המונח עריכה
חלק מקבוצות העבודה בצפון אמריקה הפחיתו את השימוש במונח "עבדות בשכר" כאשר המונח "עבודת השכר" הפכה נפוצה יותר בסוף המאה ה-19 בזמן שקבוצות כמו אבירי העבודה (אנ') ופדרציית העבודה האמריקאית עברו[51] לאידאולוגיה רפורמיסטית יותר של איגודים מקצועיים במקום לדוגל בניהול עצמי של העובד. חלק גדול מהירידה נגרם מהגידול המהיר בתעשייה לאחר המהפכה התעשייתית ובעקבות המהפכה הדומיננטיות של עבודות השכר. גורם נוסף היה הגירה ושינויים דמוגרפיים שהובילו למתח אתני בין העובדים.[5]
כפי שציינו הלגרימסדוטיר ובנואה:
[אני] הגדלתי את רכוזיות הייצור ... ירידה בשכר ... הרחבת ... מאגר העבודה ... העצמתי את התחרות, ו ... [ה]אובדן של התמודדות ועצמאות שחווים עובדים מיומנים" שפירושו "ביקורת שהתייחסה לכל עבודה [בשכר] עבדו כבעבדות ונמנעו מדרישות ויתורי שכר לטובת תמיכה ביצירת הרפובליקה המפיקנית (למשל על ידי הפניית כספי שביתה למימון ... שיתופי פעולה) הייתה הרבה פחות משכנעת מאשר אחד שזיהה את התנאים הספציפיים של העבדות בשכר נמוך.[5]
טיפול במערות כלכליות שונות עריכה
יש הוגים אנטי-קפיטליסטים אשר טוענים כי האליטה שומרת על שכר עבדות ומעמד פועלים מפוצל באמצעות השפעתם על תעשיית התקשורת והבידור,[52][53] מוסדות חינוך, חוקים לא צודקים, תעמולה לאומנית ותאגידית, לחצים ותמריצים להפנמת ערכים הניתנים למבנה הכוח, לאלימות ממשלתית, פחד מפני אבטלה,[54] ומורשת היסטורית של ניצול וצבירת/העברת רווחים במערכות קודמות, שעיצב את התפתחותה של התיאורה הכלכלית. אדם סמית ציין כי מעסיקים לעיתים קרובות קושרים יחדיו כדי לשמור על שכר נמוך ועל היד העליונה בסכסוכים בין עובדים למעסיקים:[55]
האינטרס של הסוחרים ... בכל ענף מסחרי או תעשייה מסוימת, שונה תמיד במובנים מסוימים מאלה ואפילו מנוגדים לזה של הציבור ... [הם] בדרך כלל עם אינטרס להונות ואף לדכא את הציבור ... לעתים רחוקות אנו שומעים, כך נאמר, על צירופי אדונים, אם כי לעתים קרובות של אלה של הפועלים. אבל מי שמדמיין, בהקשר לרקע זה, כי אדונים לעיתים רחוקות מתאחדות, הוא בור בעולם כמו הנושא. אדונים נמצאים תמיד ובכל מקום במעין שתיקה, אך בשילוב קבוע ואחיד, לא להעלות את שכר העבודה מעל לשיעורם בפועל. ... אולם לא קשה לחזות מי משני הצדדים חייב, בכל אירועים רגילים, לקבל את היתרון בסכסוך, ולאלץ את האחר לעמוד בתנאיו.
קפיטליזם עריכה
הקונספט של עבדות בשכר יכול היה להיות נעוץ בחזרה עד לדמויות קדם-קפיטליסטיות כמו ג'רארד וינסטנלי מתנועת דיגרס נוצרית וקיצונית באנגליה, ג'רארד כתב בעלון שלו מס' 1649, חוק הצדקנות החדש וכי "לא יהיו קנייה או מכירה, לא בירידים ולא בשווקים, אלא שכל הארץ תהיה באוצר משותף לכל אדם" בנוסף "לא יהיה שליטה של אדון על אחרים, אלא כל אחד יהיה אדון לעצמו".[57]
אריסטו הצהיר כי "אסור לאזרחים לחיות את חייהם בצורה מכנית או מסחרית (שכן חיים שכאלו הם חסרי ערך וחסרי סגולה) איסור זה חל, גם על אזרח המתפרנס כחקלאי אשר חי במדינה, אפילו אם אותה מדינה היא הטובה מכולן (פנאי זה נידרש הן לפיתוח הסגולה והן להשתתפות פעילה בפוליטיקה)",[58] לעתים קרובות מנוסח בצורה זו "כל משרה בתשלום סופגת ומבזה את השכל".[59] קיקרו כתב בשנת 44 לפנה"ס " וולגריים הם אמצעי המחיה של עובדים אשר מועסקים להם אנו משלמים רק עבור עבודת כפיים בלבד, ולא על מיומנות אמנותית; במקרה שלהם עצם השכר שקיבלו שווה ערך למשכון ושעבוד". ביקורות דומות מעט הובאו גם מצד תומכי הליברליזם, כמו סילביו גאסל ותומאס פיין;[60] הנרי ג'ורג' נתן השראה לפילוסופיה כלכלית המכונה ג'ורג'יזם;[9] והפצת האסכולה למחשבה בתוך הכנסייה הקתולית.
בעיני קרל מרקס והוגים אנרכיסטים כמו מיכאיל באקונין ופיוטר קרופוטקין עבדות בשכר הייתה קשורה ישירות למצב המעמד חברתי עקב קיומם של רכוש פרטי ומדיני. מצב מעמד זה נשען בעיקר על:
- קיומו של רכוש שאינו מיועד לשימוש פעיל;
- ריכוז הבעלות בידיים מעטות;
- היעדר גישה ישירה לאמצעי הייצור וצריכת מוצרים של העובדים; ו...
- הנצחת צבא המילואים של העובדים המובטלים (אנ').
ושנית ב:
- בזבוז המאמצים והמשאבים של העובדים בייצור מותרות חסרות תועלת;
- בזבוז סחורות כדי שמחירם יישאר גבוה; ו...
- הבזבוז בין היוצר לצרכן כגון (צד שלישי), שלוקחים את חלקם בכל שלב מבלי לתרום בפועלת הייצור סחורות, כלומר תווך.
פשיזם עריכה
המדיניות של כלכלה פשיסטית הייתה יותר עוינת כלפי איגודים מקצועיים עצמאיים בהשוואה לכלכלות מודרניות באירופה או בארצות הברית.[61] בשנות העשרים והשלושים של המאה-20 הפשיזם היה מקובל יותר באופן נרחב וההשקעות של תאגידים זרים בגרמניה (בעיקר מארצות הברית) הוגברו אחרי שהפשיסטים אחז בכוח.[62][63]
הפשיזם נתפס על ידי מבקרים בולטים כמו בואנוונטורה דורוטי, כנשק ומוצא אחרון נגד בעלי-הזכות כדי לוודא את המשך עבדות השכר:
השפעות פסיכולוגיות עריכה
לפי נועם חומסקי ניתוח השלכות פסיכולוגיות ממקור העבדות בשכר חוזר עד לתקופת עידן הנאורות. הוגה הדעות ליברלי קלאסי הוא וילהלם פון הומבולדט שהסביר בסיפרו משנת 1791 "גבול הפעולה של המדינה" (The Limits of State Action) כיצד "כל מה שלא נובע מבחירה חופשית של אדם או מתוצאה של הוראה והכוונה, אינו חלק מטבע האדם; הוא לא באמת מבצע זאת באנרגיות אנושיות, אלא רק בצורה מכני ומלאכותית" וכך הפועל עובד תחת שליטה חיצונית "אנו עשויים להעריץ את מה שהוא עושה, אבל אנו בזים למה שהוא".[65] כי הם חוקרים סמכות אנושית וצייתנות, הניסוי בסטנפורד וגם במילגרם נמצאו מועילים במחקר פסיכולוגי של יחסי עבודה על בסיס שכר.[66]
בעיות עם זהות עצמית ולחץ עריכה
על פי מחקרים,[67] העבודה המודרנית מספקת לבני אדם תחושת זהות אישית וחברתית הקשורה ל:
- תפקיד עבודה מסוים, גם אם הוא לא מספק; ו..
- התפקיד החברתי שכרוך בכך הוא למשל מפרנס משפחתי, התפתחות חברתית, וכן הלאה.
לפיכך אובדן עבודה כרוכה באובדן זהות זו.[67]
אריך פרום טען שאם אדם רואה עצמו בבעלות עצמו, בזמן שאותו אדם מאבד (או אפילו חושב על ההפסד) של מה שהיה "בבעלותו" (למשל המראה הטוב או המוח החד המאפשרים לו למכור את עבודתו בשכר גבוה.) מתוך תחושה של אובדן ופחד עלול להיווצר חרדה נטייה סמכותית, מכיוון שתחושת הזהות-העצמית של אותו אדם מאוימת. לעומת זאת, במהלך תחושת זהות-עצמי אצל אותו אדם המתבססת על החווה שלו "במצב של הוויה" בהתייחסות פחות חומרנית למה שהיה לו פעם ואיבד, או עלול לאבד, ואז יש פחות נטיות סמכותניות שוררות. לדעתו, מצב ההוויה פורח במקום העבודה ובכלכלה המנוהלים על ידי העובדים, ואילו הבעלות העצמית כרוכה בתפיסה חומרנית של העצמי, נוצר כדי לתת הגיון מאחורי חוסר שליטה בעובדים כדי לאפשר מצב של הוויה.[68]
העיתונאי והחוקר רוברט קוטנר (אנ') ניתח את עבודתם של חוקרי בריאות הציבור ג'פרי ג'ונסון ואלן הול, לגבי תנאי עבודה מודרניים וסיכם כי "להיות במצב חיים בו חווים דרישות בלתי פוסקות מצד האחר, שיש בידו מעט שליטה יחסית, זה להיות בסיכון בריאות לקויה פיזית ונפשית". תחת עבודה בשכר "אליטה קטנה יחסית דורשת ומקבלת העצמה, מימוש עצמי, אוטונומיה, ועד סוגי שביעות רצון הקשור לעבודה שמפצה חלקית על שעות ארוכות" ואלו, לעומת זאת "נתונים אפידמיולוגיים מאשרים כי עובדים בשכר ומעמד נמוך יש סיכוי גדולה אף יותר לחוות לחץ בצורה מזיקה ביותר, בין היתר כתוצאה מחוסר שליטה בעבודה".[69]
עבדות בשכר והמערכת החינוכית שקודמה לה "מרמזת על כך שכוח בידי המנהיגות. ללא כוח המנהיגות אינה כשירה. בעלות על כוח מובילה לשחיתות באופן בלתי נמנע ... למרות ... כוונות טובות ... [פירוש של מנהיגות זה] יוזמה וכוח, תחושה של אחריות, כבוד עצמי שבא לידי ביטוי בגבריות, נלקח מהאדם, ומאוחדים במנהיג. סכום היוזמה שלהם, האחריות שלהם, הכבוד העצמי שלהם הופכים להיות שלו ... [וה]סדר והמערכת שהוא מקיים מבוססים על דיכוי הגברים, מהוגים עצמאיים להיות 'האדון' ... במילה אחת, הוא נאלץ להפוך לשליט יחיד ואויב לדמוקרטיה". מבחינת "המנהיג", שוליות שכזו יכולה להועיל, לו "אינו רואה שום צורך ברמה גבוהה של אינטליגנציה בדרגת כוחותו, אלא רק להריע למעשיו. ואכן אינטליגנציה שכזו מנקודת מבטו, על ידי הרבייה ביקורתית והתנגדותית, שמהווה מכשול וגורם לבלבול".[70] עבדות בשכר "מרמזת על שחיקת האישיות האנושית ... [בגלל] שגברים שנכנעים לרצון של האחר, דבר זה מעורר אינסטינקטים אלה כדי לגרום להם אפתיות כלפי אכזריות ואדישות לנוכח סבל עמיתיהם".[71]
שליטה פסיכולוגית עריכה
משכורת גבוה יותר עריכה
בדיונים של המאה ה-19 על יחסי העבודה, ההנחה הכללית הייתה כי איום הרעב אילץ את אלה חסרי הרכוש לעבוד בתמורת שכר. תומכי הדעה כי סוגי העבודה המודרניות מהוות צורה של עבדות בשכר, גם כאשר נראה שיש לעובדים מגוון חלופות זמינות, ייחסו את הנצחתה למגוון גורמים חברתיים המנציחים את ההגמוניה של מעמד המעסיקים.[42][72]
בתיעוד של בנות מטחנת לואל, הרייט הנסון רובינסון כתבה כי הוצע שכר גבוה בנדיבות כדי לפצות על האופי המשפיל של העבודה:
באותה תקופה הוקמו מטחנות הכותנה של לואל, מעמדן של בנות המפעל היה הנמוך מבין מעסיקי הנשים. ... היא הוצגה ככפופה להשפעות שיהרוסו את טהרתה ואת כבודה העצמי. בעיני המשגיח שלה היא הייתה בהמה, שפחה, ניתנת להלקאות, צביטות ודחיפות לכל עבר. כדי לגבור על דעה קדומה שכר גבוה יותר הוצע לנשים כדי לפתות אותן להצטרף ולהיות חלק מבנות המטחנה, למרות הגנאי שעדיין דבק בכיבוש משפיל זה.[73]
בספרו מוחות ממושמעים (אנ'), ג'ף שמידט (אנ') מציין כי אנשי מקצוע אמינים בנהל ארגונים לטובת המעסיקים. מכיוון שמעסיקים אינם יכולים להימצא בכל רגע נתון כדי לנהל כל החלטה, אנשי המקצוע מאומנים לכך "להבטיח שכל פרט ופרט בעבודתם יתעדף את האינטרסים הנכונים - או שפוסל את הלא נכונים" בהיעדר שליטה גלויה:
מה שמתקבל כעובד מקצועי הוא פועל, הוגה, צייתן וקניין רוחני, אדם שמעסיק סומך עליו בניסוי וטעיה, העלאת תיאוריות, חדשנות ויצירה בבטחה בתוך גבול האידיאולוגיה שהוקצה לו.[74]
פרקון (כלכלה משתתפת) תאוריה זו מציבה מעמד החברתי "בין העבודה למחזיק ההון" של אנשי מקצוע בשכר גבוה יותר כמו "רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מנהלים וכו..." שמשתלטים על העצמת העבודה ומהווים מעמד מעל עובדי השכר שעושים בעיקר "עבודה צייתנית, שגרתית".[75]
משכורת נמוכה יותר עריכה
המונחים "מועסק" או "עובד" הוחלפו לעיתים קרובות ב"שותף". זה מגלם את האופי ההתנדבותי לכאורה של האינטראקציה תוך הפחתת מעמדו הכפוף של עובד השכר כמו ההבחנה על מעמד עובד-בוס שמודגשת על ידי כל תנועת העבודה. הן בפרסומות על שלטי חוצות, שידורי טלוויזיה, אינטרנט ובעיתון שמראים בעקביות תמונות של עובדים בשכר נמוך עם חיוכים מאוזן לאוזן על הפנים ונראים מאושרים מהחיים.[76]
ראיונות עבודה ונתונים אחרים על מפרט דרישות לעובדים פחות מיומנים, במדינות מפותחות - במיוחד בתחום השירותים הצומח - מצביעים על כך שככל שהעובדים תלויים בשכר נמוך יותר ותפקידם פחות מיומן או רצוי, המעסיקים מסננים יתר על המידה כדי למצוא עובדים ללא אפשרות תעסוקה טובה יותר ומצפים מהם להטמיע מוטיבציה רבה ללא תמורה.[77] סינון ועיבודים שכאלה עשויים לתרום לא רק לדימוי העצמי החיובי של המעסיק כמי שמעניק תעסוקה רצויה, אלא גם לאותת על תלות בשכר על ידי ציון נכונות העובד לעזוב, מה שעשוי להרתיע את חוסר שביעות הרצון הקשור בדרך כלל אם החלפת עבודה או פעילות איגודית.[77]
במקביל, מעסיקים בענף השירותים הצדיקו עבודה לא ראויה במשרה חלקית ולא יציבה בשכר נמוך, בכך שהם משמיצים את החשיבות של משרות השירות בחייהם של עובדי השכר (למשל, עובדים זמניים שהם מוחלפים ברגע שהמעסיקים מוצאים משהו טוב יותר לתפקיד, משרות סטודנטים בקיץ וכו...).[78][79]
בראשית המאה העשרים הומצאו "שיטות מדעיות לשביתה"[80] תכננו - תוך שימוש במגוון טקטיקות שהדגישו כיצד שביתות מערערות את "ההרמוניה" והן את "האמריקניזם".[81]
ניהול עצמי של עובדים עריכה
כמה פעילים חברתיים המתנגדים לשיטת השוק או לשיטת המחירים של עבודה בשכר מבחינה היסטורית נראו כמו סינדיקליזם, קואופרטיב עובדים (אנ'), ניהול עצמי של עובדים (אנ') והן שליטה בידי העובדים (אנ') הם חלופות אפשריות למערכת השכר הנוכחית בשוק.[4][5][6][10]
עבודה וממשל עריכה
הפילוסוף האמריקני ג'ון דיואי האמין שכל עוד לא יחליפו את "הפיאודליזם התעשייתי" ב"דמוקרטיה תעשייתית", הפוליטיקה תמיד תהיה "הצל שמטיל התאגיד על החברה".[82] תומאס פרגוסון (אנ') הניח בתיאוריה שלו תורת ההשקעות של תחרות המפלגות (אנ') כנל גם האופי הלא דמוקרטי של מוסדות כלכליים קפיטליזם שגורם לבחירות להיות מקרים בהם גושי משקיעים מתלכדים ומתחרים על שליטה במדינה.[83]
נועם חומסקי טען כי התיאוריה הפוליטית נוטה לטשטש את פונקציית של 'האליטה' בממשלה:
תיאוריה פוליטית מודרנית מדגישה את אמונתו של מדיסון כי "בממשלה צודקת וחופשית יש לשמור על הזכויות של רכוש ושל אנשים באופן אפקטיבי." אך גם במקרה זה כדאי לבחון את הדוקטרינה ביתר תשומת לב. אין כאן זכויות קניין, רק זכויות לרכוש כלומר, זכויות של אנשים בעלי רכוש,... בדמוקרטיה ייצוגית, כמו למשל, בארצות הברית או בבריטניה הגדולה [...] יש מונופול של כוח ריכוזי במדינה, ושנית - וביקורתית - [...] הדמוקרטיה הייצוגית מוגבלת לזירה הפוליטית ובשום אופן לא פולש בצורה רצינית לתחום הכלכלי [...] כלומר, כל עוד אנשים נאלצים להשכיר את עצמם בשוק למי שמוכן להעסיק אותם, כל עוד תפקידם בייצור הוא פשוט כמו של כלים נלווים, ואז יש אלמנטים בולטים של כפייה ודיכוי שמגבילים מאוד את הדיבור על דמוקרטיה, אפילו אם הם משמעותיים.[84]
בהקשר זה, חומסקי השתמש בתיאוריות של מיכאיל בקונין אודות "אינסטינקט לחופש",[85] ההיסטוריה הלוחמנית של תנועות העבודה, בסיוע הדדי עם עקרון ההישרדות האבולוציוני של קרופוטקין וגם התיאוריות של מארק האוזר (אנ') התומכות בפקולטה מוסרית מולדת ואוניברסלית,[86] כדי להסביר את חוסר ההתאמה של דיכוי עם היבטים מסוימים של הטבע האנושי.[87][88]
השפעה על השפלה סביבתית עריכה
הפרופסור לפילוסופיה ג'ון קלארק מאוניברסיטת לויולה (אנ') והפילוסוף הסוציאליסטי הליברטריאני מארי בוקצ'ין מתח ביקורת על עידוד הרס סביבתי שנוצר בעקבות מערכת העיסוק בשכר, וטענו שחברה תעשייתית בניהול עצמי תנהל את הסביבה בצורה טוב יותר. כמו אנרכיסטים אחרים,[89] הם מייחסים חלק ניכר מזיהומו של המהפכה התעשייתית ליחסים הכלכליים "ההיררכיים" וגם "תחרותיים" הנלווים לה.[90]
חוזי עבודה עריכה
יש המבקרים עבדות בשכר מטעמי חוזה למהדרין, למשל. דוד אלרמן (אנ') וקארול פאטמן (אנ'), וטוענים כי הסכם עבודה זהו פיקציה משפטית בכך שההסכם מתייחס לבני אדם באופן משפטי כאל כלים או תשומות גרידא על ידי ביטול האחריות וההגדרה העצמית, המבקרים טעונים טיעונים שאינן ניתנים לערעור. כפי שציין אלרמן, "העובד הופך באופן חוקי משותף אחראי ושותף להיות רק ספק מידע שלא חולק אחריות משפטית ולא התחייבויות לתשומות [עלויות] או לתפוקה של היצור [הכנסות, רווחים] של חברת המעסיק".[91] חוזים כאלה אינם תקפים מטבעם "מכיוון שהאדם נשאר אדם בוגר בעל יכולת מלאה בפועל עם התפקיד החוזי בלבד של אדם שאינו אדם" מכיוון שאי אפשר להעביר פיזית הגדרה עצמית על עצמך.[92]
הטיעון החוזי אינו ניתן לערעור כל עוד יש הסכמה שיכולות אנושית מסוגלות 'לרכוש' יחס חיצוני מאדם, וניתן להתייחס אליהם כאילו היו רכוש. שימוש ביכולות באופן זה מרומז על הסכמת 'חליפין' בין מעסיק לעובד כמו כל חילופי רכוש מהותי דומה . . . התשובה לשאלה כיצד ניתן חוזה על אדם כרכוש, שאין אפשרות להליך שכזה. ולא ניתן להפריד בין אדם לעבודתו, כוח עבודה, יכולות או שירותים, לא ניתן להפריד את העובדה מאדם כמו חלקי רכוש.[93]
בחברה קפיטליסטית ליברלית מודרנית, חוזה העבודה נאכף ואילו חוזה השעבוד אינו; הראשון נחשב תקף בגלל אופיו בהסכמה/ללא-כפייה והשני נחשב כפסול מטבעו, בהסכמה או לא. הכלכלן הנודע פול סמואלסון תיאר את הפער הזה:
מאז שבוטלה העבדות, על פי חוק אסור מכירת הון אנושי. אדם אפילו לא חופשי למכור את עצמו; עליו להשכיר את עצמו בשכר.[94]
כמה תומכים של ליברטריאניזם-ימני (אנ'), וביניהם הפילוסוף רוברט נוזיק, שהתייחסו לחוסר עקביות בחברות מודרניות, בטענתם שחברה ליברטריאנית עקבית תאפשר ותיתן תוקף להסכמה/לא-כפייתית, ודוחים את הרעיון. של זכויות בלתי ניתנות לערעור:
השאלה המקבילה אודות האינדיבידואלי היא האם מערכת חופשית תאפשר לו למכור את עצמו לעבדות. אני מאמין שכן.[95]
אחרים כמו מאריי רוטברד (אנ') מאפשרים את העבדות בחוב (אנ'), בטענה כי ניתן להפר חוזה עבודה לכל החיים כל עוד העבד משלם נזקים מתאימים:
[א]ם א' הסכים לעבוד כל החיים עבור ב' תמורת 10,000 גרם זהב, הוא יצטרך להחזיר את הסכום היחסי של הרכוש אם הוא מסיים את ההסדר וחדל לעבוד.[96]
אסכולה לכלכלה עריכה
בפילוסופיה המרכזית של הכלכלה נאו-קלאסית, עבודה בשכר (אנ') נתפסת כמכירה התנדבותית של הזמן והמאמצים של אדם (אנ'), בדיוק כמו שנגר ימכור כיסא, או שחקלאי ימכור חיטה. זה לא נחשב למערכת יחסים אנטגוניסטי ולא פוגענית ואין לזה שום השלכות מוסריות במיוחד.[97]
בכלכלה האוסטרית טוענת כי אדם אינו "חופשי" אלא אם כן הוא יכול למכור את מלאכתו מכיוון שאחרת אין לאותו אדם בעלות-עצמית (אנ') והוא יהיה בבעלות "צד שלישי" של אינדיבידואלים.[98]
כלכלה פוסט-קיינסיאנית עבדות בשכר נתפס כתוצאה של אי שוויון בכוח המיקוח (אנ') שבין העובדים למחזיקים בהון, שקיים כאשר הכלכלה אינה "לאפשר לפועל להתארגן וליצור כוח נגדי חזק".[99]
שתי צורות עיקריות של כלכלות סוציאליסטיות (אנ') שתופסות את העבדות בשכר באופן שונה:
- הסוציאליזם ליברטריאני רואה בכך היעדר של עובדים בניהול עצמי בהקשר להחלפת שליטה ממלכתית והקפיטליסטית עם ביזור וקונפדרציה פוליטית וכלכלית.
- סוציאליזם מדיני (אנ') רואה את זה כעוול שביצעו בעלי הון, ונפתר באמצעות הלאמה והון חברתית על אמצעי הייצור.
ביקורת עריכה
חלק מהתנועה לביטול העבדות בארצות הברית, ראו את האנלוגיה של עובד בשכר כמלאכותי בלבד.[100] הם האמינו שעובד השכר "לא עוול ולא דוכא".[101] חבר בתנועה לביטול העבדות והעבד לשעבר, פרדריק דאגלס, הכריז "עכשיו אני אדון לעצמי" בזמן כניסתו למקום עבודה בתשלום.[31] בהמשך חייו, הוא הסיק את ההפך "הניסיון מוכיח כי ייתכן שיש עבדות בשכר רק מעט פחות צורמת ומוחצת בהשפעותיה לעבדות מטלטלין, וכי העבדות בשכר הזו חייבת לרדת עם האחר".[102] עם זאת, אברהם לינקולן והמפלגה הרפובליקנית "לא ערערו על הרעיון כי אלה שמבלים את כל חייהם כפועלים בשכר, יהיו שווי ערך לעבדים", אף על פי שטענו כי המצב שונה, מכיוון שעובדים עשויים לקבל הזדמנות לעבוד עבור עצמם. בעתיד, אם השגת העסקה עצמית.[103]
כמה תומכים של קפיטליזם לייסז-פייר, וביניהם הפילוסוף רוברט נוזיק, אמרו כי ניתן לוותר על זכויות בלתי ניתנות לערעור, אם הויתר נעשה בהתנדבות:
השאלה המקבילה אודות האינדיבידואלי היא האם מערכת חופשית תאפשר לו למכור את עצמו אל תוך עבדות. אני מאמין שכן.[104]
אחרים כמו וולטר בלוק (אנ') האנרכו-קפיטליסט הלכו רחוק אף יותר ועמדו על כך שכל הזכויות למעשה ניתנות לניכור, וקובעו כי עבדות התנדבותית (אנ') ובהקשר עבדות בשכר זו אכן לגיטימית.[105]
ראו גם ==הערות שוליים עריכה
- ^ "wage slavery". morfix.co.il. נבדק ב-16 במרץ 2021.
{{cite encyclopedia}}
: (עזרה) - ^ ניצול עובדים - עבודת ילדים ועובדי הגירה בישראל, באתר amalnet.k12.il
- ^ מייקל סנדל 1996, p. 184.
- ^ 1 2 3 "שיחה עם נועם חומסקי". Globetrotter.berkeley.edu. p. 2. נבדק ב-28 ביוני 2010.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Hallgrimsdottir & Benoit 2007.
- ^ 1 2 "שליטת הבולשביקים והעובדים, 1917–1921: המדינה והמהפכה הנגדית". en:Spunk Library. נבדק ב-4 במרץ 2013.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Avineri 1968, p. 142.
- ^ 1 2 Fitzhugh 1857.
- ^ 1 2 3 George 1981, "Chapter 15".
- ^ 1 2 3 4 Ostergaard 1997, p. 133
- ^ Proudhon 1890.
- ^ 1 2 מרקס 1969, פרק VII.
- ^ 1 2 Thompson 1966, p. 599.
- ^ 1 2 Thompson 1966, p. 912.
- ^ 1 2 Lazonick 1990, p. 37.
- ^ Foner 1995, p. xix.
- ^ Jensen 2002.
- ^ לורנס ב' גליקמן (1999). שכר מחיה: לעובדים אמריקאים והקמת החברה הצרכנית. קורנל אוניברסיטת העיתונות. p. 19. ISBN 9780801486142.
- ^ Goldman 2003, p. 283.
- ^ הסטנדרט הבינלאומית לתנ"ך האנציקלופדיה. Geoffrey W. Bromiley. Wm. B. Eerdmans Publishing, 1995. ISBN 0-8028-3784-0. p. 543.
- ^ תרגום המילה (chattel slavery) בעברית, באתר terms.hebrew-academy.org.il
- ^ Marx 1990, p. ?.
- ^ "השכיר והעבד – פרויקט ספרות אנטי-סלאבית". אורכב מ-המקור ב-8 באוגוסט 2012. נבדק ב-25 בינואר 2009.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Wage Slavery, PBS.
- ^ 1 2 Margo & Steckel 1982.
- ^ 1 2 Fogel 1994, p. 391.
- ^ Thoreau 2004, p. 49.
- ^ 1 2 Foner 1998, p. 66.
- ^ 1 2 Weininger 2002, p. 95.
- ^ 1 2 Sandel 1996, pp. 181–84.
- ^ 1 2 Douglass 1994, p. 95
- ^ Douglass 2000, pp. 676
- ^ Douglass 1886, pp. 12–13
- ^ Douglass 1886, pp. 16
- ^ Laurie 1997.
- ^ אנגלס 1969.
- ^ אנגלס, פרידריך (באוקטובר–בנובמבר 1847). "עקרונות הקומוניזם". Marxists.org.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Smith 1998, p. 44.
- ^ "האזור האפור: ביטול תפיסות מוטעות לגבי עבדות". אורכב מ-המקור ב-14 בינואר 2009. נבדק ב-27 בספטמבר 2008.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "עבדות במשק בית רומאית". אורכב מ-המקור ב-28 בספטמבר 2008. נבדק ב-27 בספטמבר 2008.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "הסוציולוגיה של עבדות: עיסוק עבדים". אנציקלופדיה בריטניקה. "העבדים בעלי התפקיד הגבוה ביותר שהושגו אי פעם היו של שר העבדים [...] כמה עבדים אף עלו להיות מלכים, כמו העבדים שהפכו לסולטנים והקימו שושלות באסלאם. ברמה נמוכה מזו של שרי העבדים היו עבדים אחרים, כמו אלה שנמצאים באימפריה הרומית, במרכז אסיה האימפריה הסמאנידית (Samanid Empire), צ'ינג סין, ובמקומות אחרים, שעבדו במשרדי ממשלה וניהלו מחוזות. [...] הסטריאוטיפ לפיו עבדים היו רשלניים וניתן היה לסמוך עליהם רק שיעשו את הצורות הגסות ביותר של עבודת כפיים הופרכה אינספור פעמים בחברות שהיו להן ציפיות שונות ותמריצים ראויים".
- ^ 1 2 Perlman 2002, p. 2.
- ^ Chomsky 2000.
- ^ Chomsky 2011.
- ^ "חוֹפֶשׁ". לימודי אמריקה. CSI. אורכב מ-המקור ב-2012-10-25. נבדק ב-2007-12-01.
- ^ Carsel 1940; Fitzhugh 1857; Norberg 2003.
- ^ Metcalf 2005, p. 201.
- ^ מקיי, אייין. B.7.2 האם ניידות חברתית מפצה על אי שוויון מעמדי? שאלות נפוצות של אנרכיסט: כרך 1
- ^ Graeber 2004, p. 37.
- ^
בקרט, סוון; רוקמן, סת (2016). "מבוא ל: קפיטליזם של העבדות". In בקרט, סוון; רוקמן, סת (eds.). הקפיטליזם של העבדות: היסטוריה חדשה של פיתוח כלכלי אמריקאי. Early American Studies. פילדלפיה: אוניברסיטת העיתונות פנסילבניה. p. 15. ISBN 9780812293098. נבדק ב-1 בדצמבר 2018.
קייטלין רוזנטל מתחקה אחר חידושי הניהול המודרני אל מטע העבדים [...]. רוזנטל הוא בין כמה חוקרים שדרשו את מרכז העבדות בתולדות הניהול והחשבונאות.
{{cite book}}
: (עזרה) - ^ Hallgrimsdottir & Benoit 2007 "[...] הדימויים שהיו פעם דומיננטיים של 'עבדות שכר' איבדו את הקשר לאידיאולוגיית העבודה המפיקנית ובסופו של דבר הוחלפו בסמליות יותר פרגמטית של 'עבודת שכר''[.]"
- ^ "דמוקרטיה עכשיו". 19 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-13 בנובמבר 2007.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ נועם חומסקי (1992). "הִתְרַאֲיֵן". אורכב מ-המקור ב-21 ביולי 2006.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "בקרת מחשבה". Socio-Politics. פקפוק בהכל.
- ^ "אדם סמית - חקירה על הטבע והגורמים של עושר האומות - מכון אדם סמית".
- ^ Brendel 1971.
- ^ Graham 2005.
- ^ אריסטו, פוליטיקה H. Rackham trans ,1328b–1329a.
- ^ "דף הציטוטים: ציטוט מאריסטו".
- ^ "היסטוריית הביטוח הלאומי". www.ssa.gov.
- ^ De Grand 2004, pp. 48–51.
- ^ "היסטוריית העם של ארצות הברית". web.mit.edu.
- ^ Kolko 1962, pp. 725–726: "מעורבותה של ג'נרל מוטורס בהכנות הצבאיות של גרמניה הייתה התוצאה ההגיונית של פילוסופיית הייצוא הגלויה שלה של חיפוש רווחים בכל מקום ובכל מקום שייגשו, ללא קשר לנסיבות הפוליטיות. [...] באפריל 1939, ג'נרל מוטורס מימשה את תעודת הזהות שלה על גבולותיה המלאים, שכן אופל, חברת הבת המלאה שלה, הייתה (יחד עם פורד) יצרנית הטנקים הגדולה ביותר בגרמניה. [...] הפרטים על מעורבות עסקית אמריקאית נוספת בתעשייה הגרמנית ממלאים עשרות כרכים של דיונים ממשלתיים".
- ^ ציטוט מראיון עם פייר ואן פאסן (24 ביולי 1936), פורסם בטורונטו דיילי סטאר (5 באוגוסט 1936)
- ^ Chomsky 1993, p. 19.
- ^ Thye & Lawler 2006.
- ^ 1 2 Price, Friedland & Vinokur 1998.
- ^ אריך 1995, p. ?.
נושא הדיון: "יש לי או להיות"
אתה יכול לראות את אריך פרום דן ברעיונות אלה כאן. - ^ Kuttner 1997, pp. 153–54.
- ^ Ablett 1991, pp. 15–17.
- ^ צוטט על ידי חוזה פייראטס, הקונפדרציון נאסיונאל דל טרבאחו במהפכה הספרדית, vol. 2, p. 76
- ^ Gramsci, A. (1992) מחברת בתי הסוהר. ניו יורק : קולומביה אוניברסיטת העיתונות, pp. 233–38
- ^ רובינסון הרייט ה' "עבודה מוקדמת במפעל בניו אינגלנד," בלשכה לסטטיסטיקה של העבודה במסצ'וסטס, דוח שנתי-עשר (בוסטון: רייט ופוטר, 1883), עמ '38082, 38788, 39192.
- ^ Schmidt 2000, p. 16.
- ^ Tedrow, Matt (4 ביולי 2007). "פאראקון ואנרכו-סינדיקליזם ראיון עם מייקל אלברט". en:ZNet. נבדק ב-5 במרץ 2013.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Ehrenreich 2009.
- ^ 1 2 Ehrenreich 2011.
- ^ Klein 2009, p. 232.
- ^ McClelland, Mac. "הייתי עבד מחסן בשכר". Mother Jones (March/April 2012). נבדק ב-4 במרץ 2013.
{{cite journal}}
: (עזרה) - ^ Steuben 1950.
- ^ Chomsky 2002, p. 229.
- ^ "כל עוד הפוליטיקה היא הצל שמטילה החברה הגדולה על ידי עסקים גדולים, הנחתה של הצל לא תשנה את המהות", מתוך "הצורך במפלגה חדשה" (1931), Later Works 6, p. 163
- ^ Ferguson 1995.
- ^ חומסקי, נועם (25 ביולי 1976). "הרלוונטיות של האנרכו-סינדיקליזם".
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ חומסקי, נועם (21 בספטמבר 2007). "מהפכה נמצאת ממש מתחת לפני השטח".
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Hauser 2006.
- ^ "על תורת המלחמה הצודקת באקדמיה של ווסט פוינט: התיאוריות של האוזר "האם יוכלו יום אחד לספק יסודות לתיאוריה מהותית יותר של מלחמה צדקנית," (דקות 26–30)".
- ^ חומסקי, נועם (14 ביולי 2004). "רֵאָיוֹן".
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "שאלות נפוצות על אנרכיסטים סעיף ה' - מה לדעת האנרכיסטים גורם לבעיות אקולוגיות?". אורכב מ-המקור ב-2011-05-10. נבדק ב-2011-04-05.
- ^ Bookchin 1990, p. 44; Bookchin 2001, pp. 1–20; Clark 1983, p. 114; Clark 2004.
- ^ Ellerman 2005, p. 16.
- ^ Ellerman 2005, p. 14.
- ^ Ellerman 2005, p. 32.
- ^ "אלרמן, דייוויד, "זכויות וחוזים בלתי ניתנים לערעור" ', 21" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2008-11-20. נבדק ב-2020-07-09.
- ^ Ellerman 2005, p. 2.
- ^ Rothbard 2009, p. 164 n.34.
- ^ Mankiw 2012.
- ^ Mises 1996, pp. 194–99.
- ^ Bober 2007, pp. 41–42. See also Keen c. 1990.
- ^ Foner, Eric. 1998. סיפור החופש האמריקאי. W. W. Norton & Company. p. 66
- ^ McNall, Scott G.; et al. (2002). פרספקטיוות נוכחיות בתאוריה חברתית. Emerald Group Publishing. p. 95. ISBN 978-0-7623-0762-3.
- ^ דאגלס פרדריק. שלוש מתייחס ליחסים הקיימים בין האנשים הלבנים והצבעוניים של ארצות הברית . p. 13
- ^ p.181-184 Democracy's Discontent By Michael J. Sandel
- ^ אלרמן דוד. Translatio versus Concessio. p. 2
- ^ "לקראת תיאוריה של חוסר נינוחות ליברטריאנית: ביקורת על רוטברד, ברנט, סמית ', קינסלה, גורדון ואפשטיין".
ביבליוגרפיה עריכה
- Ablett, Noah (1991) [1912]. The Miners' Next Step. London: Phoenix Books. ISBN 978-0-948984-21-1.
- Avineri, Shlomo (1968). The Social and Political Thought of Karl Marx. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-09619-5.
- Bober, Stanley (2007). "Marxian economics: its philosophy, message, and contemporary relevance". In Mathew Forstater; Gary Mongiovi; Steven Pressman (eds.). Post Keynesian Macroeconomics: Essays in Honour of Ingrid Rima. Abingdon and New York, NY: Routledge. ISBN 978-0-415-77231-0.
- Bookchin, Murray (1990). Remaking Society. New York, NY: South End Press. ISBN 978-0-89608-372-1.
- Bookchin, Murray (2001). Which Way for the Ecology Movement?. Oakland, CA: AK Press. ISBN 978-1-873176-26-9.
- Brendel, Cajo (1971). "Kronstadt: Proletarian Spin-off of the Russian Revolution". Marxists Internet Archive. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite web}}
: (עזרה) - Carsel, Wilfred (1940). "The Slaveholders' Indictment of Northern Wage Slavery". Journal of Southern History. 6 (4): 504–520. doi:10.2307/2192167. JSTOR 2192167.
- Chomsky, Noam (1986). "The Soviet Union Versus Socialism" (PDF). Our Generation. 17 (2): 47–52. נבדק ב-5 במרץ 2013.
{{cite journal}}
: (עזרה) - Chomsky, Noam (1993). Year 501: The Conquest Continues. London: Verso Books. ISBN 978-0-86091-406-8. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Chomsky, Noam (2000). Rogue States: The Rule of Force in World Affairs. New York, NY: South End Press. ISBN 978-0-89608-612-8.
- Chomsky, Noam (2002). C.P. Otero (ed.). Chomsky on Democracy and Education. London and New York, NY: RoutledgeFalmer. ISBN 978-0-415-92631-7.
- Chomsky, Noam (2011) [1999]. Profit over People: Neoliberalism and Global Order. New York, NY: Seven Stories Press. ISBN 978-1-888363-82-1.
- Clark, John (1983). The Anarchist Moment: Reflections on Culture, Nature and Power. Montreal: Black Rose Books. ISBN 978-0-920057-08-7.
- Clark, John (2004) [1992]. "A Social Ecology" (PDF). In Michael E. Zimmerman; et al. (eds.). Environmental Philosophy: From Animal Rights to Radical Ecology (4th ed.). London: Pearson. ISBN 978-0-13-112695-4.
- De Grand, Alexander J. (2004) [1995]. Fascist Italy and Nazi Germany: The 'Fascist' Style of Rule (2nd ed.). London and New York, NY: Routledge. ISBN 978-0-415-33629-1.
- Douglass, Frederick (1994). Henry Louis Gates (ed.). Douglass: The Autobiographies. New York, NY: Library of America. ISBN 978-0-940450-79-0.
- Douglass, Frederick (2000). Philip S. Foner, Yuval Taylor (ed.). Frederick Douglass: Selected Speeches and Writings. Chicago Review Press. ISBN 978-1-61374-147-4.
- Durham, Meenakshi Gigi; Kellner, Douglas M., eds. (2012) [2001]. Media and Cultural Studies: Keyworks (2nd ed.). Hoboken, NJ: John Wiley & Sons. ISBN 978-0-470-65808-6.
- Ehrenreich, Barbara (2009). Bright-Sided: How Positive Thinking Is Undermining America. New York, NY: Metropolitan Books. ISBN 978-0-8050-8749-9.
- Ehrenreich, Barbara (2011) [2001]. Nickel and Dimed: On (Not) Getting By in America (10th anniversary ed.). New York, NY: Picador. ISBN 978-0-312-62668-6.
- Ellerman, David P. (1992). Property and Contract in Economics: The Case for Economic Democracy (PDF). Cambridge, MA: Blackwell. ISBN 978-1-55786-309-6. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Ellerman, David P. (2005). "Translatio versus Concessio: Retrieving the Debate about Contracts of Alienation with an Application to Today's Employment Contract" (PDF). Politics & Society. 33 (3): 449–480. doi:10.1177/0032329205278463. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite journal}}
: (עזרה) - Engels, Friedrich (1969) [1847]. "The Principles of Communism". Marx & Engels: Selected Works, Volume I. Moscow: Progress Publishers. pp. 81–97. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Ferguson, Thomas (1995). Golden Rule: The Investment Theory of Party Competition and the Logic of Money-Driven Political Systems. Chicago, IL: University of Chicago Press. ISBN 978-0-226-24316-0.
- Fitzhugh, George (1857). Cannibals All! or, Slaves Without Masters. Richmond, VA: A. Morris. ISBN 9781429016438. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Fogel, Robert William (1994) [1992]. Without Consent or Contract: The Rise and Fall of American Slavery. New York, NY: W. W. Norton. ISBN 978-0-393-31219-5.
- Foner, Eric (1995) [1970]. Free Soil, Free Labor, Free Men: The Ideology of the Republican Party before the Civil War. New York, NY: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-509497-8.
- Foner, Eric (1998). The Story of American Freedom. New York, NY: W. W. Norton & Company. ISBN 978-0-7567-5804-2.
- Fromm, Erich (1995) [1976]. To Have or to Be?. London and New York, NY: Continuum International Publishing Group. ISBN 978-0-8264-1738-1.
- George, Henry (1981) [1883]. Social Problems. New York, NY: Robert Schalkenbach Foundation. אורכב מ-המקור ב-13 בינואר 2013. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Goldman, Emma (2003). Candace Falk; et al. (eds.). Emma Goldman: A Documentary History of the American Years, Volume I: Made for America, 1890–1901. Berkeley and Los Angeles, CA: University of California Press. ISBN 978-0-520-08670-8.
- Graeber, David (2004). Fragments of an Anarchist Anthropology. Chicago, IL: Prickly Paradigm Press. ISBN 978-0-9728196-4-0.
- Graeber, David (2011). Debt: The First 5,000 Years. New York, NY: Melville House Publishing. ISBN 978-1-933633-86-2.
- Graham, Robert, ed. (2005). Anarchism: A Documentary History of Libertarian Ideas, Volume One: From Anarchy to Anarchism (300CE to 1939). Montreal: Black Rose Books. ISBN 978-1-55164-251-2.
- Hallgrimsdottir, Helga Kristin; Benoit, Cecilia (2007). "From Wage Slaves to Wage Workers: Cultural Opportunity Structures and the Evolution of the Wage Demands of the Knights of Labor and the American Federation of Labor, 1880–1900". Social Forces. 85 (3): 1393–411. doi:10.1353/sof.2007.0037. JSTOR 4494978.
- Hauser, Marc (2006). Moral Minds: How Nature Designed Our Universal Sense of Right and Wrong. New York, NY: Ecco. ISBN 978-0-06-078070-8.
- Hofman Öjermark, May, ed. (2008). "Promoting safe and healthy jobs: The ILO Global Programme on Safety, Health and the Environment (SafeWork)" (PDF). World of Work. 63: 4–11. ISSN 1020-0010. נבדק ב-8 במרץ 2013.
{{cite journal}}
: (עזרה) - Jensen, Derrick (2002). The Culture of Make Believe. New York, NY: Context Books. ISBN 978-1-893956-28-5.
- Keen, Steve (c. 1990). The Demise of the Labor Theory of Value. Kensington, New South Wales: University of New South Wales. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Klein, Martin A. (1986). "Review: Slavery in Russia, 1450–1725 by Richard Hellie". American Journal of Sociology. 92 (2): 505–506. doi:10.1086/228533. JSTOR 2780190.
- Klein, Naomi (2009) [1999]. No Logo (10th anniversary ed.). New York, NY: Picador. ISBN 978-0-312-42927-0.
- Kolko, Gabriel (1962). "American Business and Germany, 1930–1941". The Western Political Quarterly. 15 (4): 713–728. doi:10.1177/106591296201500411. JSTOR 445548.
- Kuttner, Robert (1997). Everything for Sale: the Virtues and Limits of Markets. New York, NY: Alfred A. Knopf. ISBN 978-0-394-58392-1.
- Laurie, Bruce (1997) [1989]. Artisans into Workers: Labor in Nineteenth-Century America. Chicago, IL: University of Illinois Press. ISBN 978-0-252-06660-3.
- Lazonick, William (1990). Competitive Advantage on the Shop Floor. Cambridge, MA: Harvard University Press. ISBN 978-0-674-15416-2.
- Mankiw, N. Gregory (2012). Macroeconomics (8th ed.). New York, NY: Worth Publishers. ISBN 978-1-4292-4002-4.
- Margo, Robert A.; Steckel, Richard H. (1982). "The Heights of American Slaves: New Evidence on Slave Nutrition and Health". Social Science History. 6 (4): 516–538. doi:10.2307/1170974. JSTOR 1170974.
- Marx, Karl (1959) [1844]. "Third Manuscript; Human Requirements and Division of Labour Under the Rule of Private Property". Economic and Philosophic Manuscripts of 1844. Moscow: Progress Publishers. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Marx, Karl (1969) [1863]. Theories of Surplus Value. Moscow: Progress Publishers.
- Marx, Karl (1990) [1867]. Capital, Volume I. London: Penguin Classics. ISBN 978-0-14-044568-8.
- Metcalf, Alida (2005). Family and Frontier in Colonial Brazil. Austin, TX: University of Texas Press. ISBN 978-0-292-70652-1.
- Mises, Ludwig von (1996) [1949]. Human Action: A Treatise on Economics (4th ed.). San Francisco: Fox & Wilkes. ISBN 978-0-930073-18-3.
- Norberg, Johan (2003). In Defense of Global Capitalism. Washington, D.C.: Cato Institute. ISBN 978-1-930865-47-1.
- Ostergaard, Geoffrey (1997). The Tradition of Workers' Control. London: Freedom Press. ISBN 978-0-900384-91-2.
- Perlman, Fredy (2002). The Reproduction of Daily Life. Detroit, MI: Black & Red. ISBN 978-0-934868-17-4.
- Price, Richard H.; Friedland, Daniel S.; Vinokur, Anuram D. (1998). "Job Loss: Hard Times and Eroded Identity" (PDF). In John H. Harvey (ed.). Perspectives on Loss: A Sourcebook. Philadelphia, PA: Brunner/Mazel. pp. 303–316. ISBN 978-0-87630-909-4.
- Proudhon, Pierre-Joseph (1890) [1840]. What Is Property? or, An Inquiry into the Principle of Right and of Government. New York, NY: Humboldt Publishing.
- Roediger, David (2007) [1991]. The Wages of Whiteness: Race and the Making of the American Working Class (revised and expanded ed.). London and New York, NY: Verso Books. ISBN 978-1-84467-126-7.
- Rothbard, Murray N. (2009) [1962, 1970]. Man, Economy, and State with Power and Markets (PDF) (2nd ed.). Auburn, AL: Ludwig von Mises Institute. ISBN 978-1-933550-27-5. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Sandel, Michael J. (1996). Democracy's Discontent: America in Search of a Public Philosophy. Cambridge, MA: Belknap Press. ISBN 978-0-674-19744-2.
- Schmidt, Jeff (2000). Disciplined Minds. Lanham, MD: Rowman & Littlefield. ISBN 978-0-8476-9364-1.
- Smith, Mark M. (1998). Debating Slavery: Economy and Society in the Antebellum American South. Cambridge, MA: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-57158-6.
- Steuben, John (1950). Strike Strategy. New York, NY: Gaer Associates. נבדק ב-5 במרץ 2013.
{{cite book}}
: (עזרה) - Takala, J., ed. (2005). Introductory Report: Decent Work – Safe Work (PDF). XVIIth World Congress on Safety and Health at Work. Geneva: International Labour Office. ISBN 978-92-2-117751-7. נבדק ב-9 במרץ 2013.
{{citation}}
: (עזרה) - Thompson, E. P. (1966) [1963]. The Making of the English Working Class. New York, NY: Vintage. ISBN 978-0-394-70322-0.
- Thoreau, Henry David (2004). Walden (Fully annotated ed.). New Haven, CT: Yale University Press. ISBN 978-0-300-10466-0.
- Thye, Shane R.; Lawler, Edward J., eds. (2006). Social Psychology of the Workplace. Advances in Group Processes. Vol. 23. Oxford: JAI Press. ISBN 978-0-7623-1330-3.
- Weininger, Elliot B. (2002). "Class and Causation in Bourdieu". In Jennifer M. Lehmann (ed.). Bringing Capitalism Back For Critique By Social Theory. Current Perspectives in Social Theory. Vol. 21. Bingley: Emerald Group Publishing. pp. 49–114. ISBN 978-0-7623-0762-3.
קישורים חיצוניים עריכה
קטגוריה:סוציאליזם קטגוריה:פשיזם קטגוריה:אנרכיזם קטגוריה:קפיטליזם