ויקיפדיה

אטלנטה הוקס

(הופנה מהדף טריי-סיטיז בלקהוקס)
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה

אטלנטה הוקס (באנגלית: Atlanta Hawks) היא קבוצת כדורסל מהעיר אטלנטה שבג'ורג'יה, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הדרום-מזרחי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם סטייט פארם ארנה.

אטלנטה הוקס
Atlanta Hawks
אטלנטה הוקס
מידע כללי
תאריך ייסוד 1946
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
אולם ביתי סטייט פארם ארנה (19,445 מושבים)
מיקום אטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית הדרום-מזרחי
היסטוריה טריי סיטיז בלקהוקס (1946–1951)
מילווקי הוקס (1951–1955)
סנט לואיס הוקס (1955–1968)
אטלנטה הוקס (הווה-1968)
בעלים טוני רסלר
מנכ"ל טראוויס שלנק
מאמן קווין סניידר
צבעי תלבושת אדום, לבן, זהב, שחור
תארים
אליפויות ליגה 1
1958
אליפויות אזוריות 4
1957, 1958, 1960, 1961
תלבושת
מדי בית וחוץ של אטלנטה הוקס
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
אתר הקבוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הקבוצה מחזיקה במשך הזמן השני הארוך ביותר ללא תואר אליפות ב-NBA (אחרי סקרמנטו קינגס), במשך 64 עונות. אליפות ה-NBA היחידה בה זכתה הקבוצה, כמו גם כל 4 הופעות הגמר שלה, היו כאשר הקבוצה שכנה בסנט לואיס ונקראה "סנט לואיס הוקס".

היסטוריהעריכה

1946–1965: השנים הראשונותעריכה

המועדון נוסד בשנת 1946 כ"בפאלו ביזונס", ושיחק באולם באפלו ממוריאל אודיטוריום שבבאפלו, ניו יורק, כשבשורותיה משחק הגארד/פורוורד והמאמן-שחקן דיאנג'לו קינג. ב-27 בדצמבר 1946 החליט הבעלים בן קרנר להעביר את המועדון לעיר מולין שבאילינוי, שהייתה באותו הזמן חלק מאזור הידוע בשם "שלוש הערים"[1] (כיום אזור זה ידוע בכינוי "ארבע הערים"). קרנר שינה את שם המועדון לטריי-סיטיז בלקהוקס כהתייחסות למלחמת הנץ השחור שנערכה בעיקר באילינוי. הבלקהוקס הפכו לאחת מ-17 המועדונים המקוריים לאחר האיחוד שנערך בשנת 1949 של ליגת ה-NBA בת ה-12 שנה וליגת ה-BAA בת ה-3 שנים. הבלקהוקס הגיעו למשחקי הפלייאוף בעונת הפתיחה של ליגת ה-NBA, תחת הנהגתו של המאמן רד אאורבך. אך עונה לאחר מכן, לאחר שהמועדון בחר את בוב קוזי הם ביצעו טעות גסה כאשר העבירו את הזכויות עליו לשיקגו סטאגס (שבשלב מאוחר יותר העבירו את הזכויות עליו לבוסטון סלטיקס לאחר שהקבוצה התפרקה ובוצע דראפט מיוחד על שחקני המועדון), ההוקס נכשלו בניסיונם להגיע אל משחקי הפלייאוף. בשנת 1951, שינה המועדון מיקום ועבר למילווקי, ויסקונסין, והפך למילווקי הוקס. בשנת 1953, בחרו ההוקס את בוב פטיט, לימים MVP של ליגת ה-NBA. למרות זאת, היו ההוקס לאחת הקבוצות הגרועות בליגה, ובשנת 1955, עברו ההוקס שוב, הפעם לסנט לואיס, מיזורי, יריבתה של העיר מילווקי בתעשיית הבירה, והפכו לסנט לואיס הוקס.

לאחר שההוקס הצליחו להשתפר ולהתמודד בכל שנה עמוק יותר בתוך משחקי הפלייאוף הצליח המועדון לזכות בכמה תארים בבית בו שיחק. למרות ההצלחה, הפך הבעלים קרנר למודאג הכל הקשור לאולם המזדקן, בן 10,000 המקומות בו שיחקו עתה ההוקס, קייל אודיטוריום. מדי פעם שיחקו ההוקס באולם סנט לואיס ארנה (בעיקר נגד יריבות פופולריות), אך קרנר לא היה מוכן להעביר את הקבוצה באופן מלא לאולם כיוון שהוא לא תוחזק כראוי מאז שנות ה-40. קרנר היה מעוניין באולם חדש כדי להגדיל את הרווחים. אך, הוא נתקל בסירוב מהעיר בכמה הזדמנויות.

1965–1982: המעבר לאטלנטהעריכה

בשנת 1968, נמכר המועדון ליזם הנדל"ן, טום קאזנס ולמושל מדינת ג'ורג'יה לשעבר קארל סאנדרס ועבר לאטלנטה, ג'ורג'יה. בעוד האולם החדש היה בשלבי בנייה, שיחקו ההוקס באולם של המכון הטכנולוגי של ג'ורג'יה אלכסנדר ממוריאל קוליסאום. זוכים בתואר הבית הראשון שלהם בעונת 70–1969 עם מאזן של 34–48 באזור המערב. חברת הבנייה של קאזנס פתחה במהרה את אולם האומי קולסאום, בן ה-16,500 מקומות, שהיה לאולם חדיש בעיר התחתית של אטלנטה, האולם שימש את ההוקס ואת קבוצת ה-NHL החדשה אטלנטה פליימס, בשנת 1972 כשלב הראשון בקומפלקס ענקי לספורט, משרדים, בית מלון, ומסחר, שכיום רובו משמש כיום כמרכז CNN.

השנים הראשונות לאחר מעבר ההוקס לאטלנטה הציגו קבוצה מוכשרת, שכללה שחקנים כריקי ג'ביס, ומייקל מגנלי. אך, לאחר תקופה זו של הצלחה, נכנס המועדון לתקופה של בנייה מחדש. תהליך הבנייה מחדש נראה בכיוון הנכון כאשר הקבוצה זכתה בבחירה הראשונה והשלישית בדראפט של שנת 1975. אך, הוא נכשל לאחר ששתי הבחירות, דייוויד תומפסון, וגיילורד מקלווין חתמו במועדונים בליגת ה-ABA.

יזם רשת הכבלים והבעלים של אטלנטה ברייבס, טד טרנר, רכש את המועדון בשנת 1977 ושכר את יובי בראון לתפקיד המאמן הראשי. ההוקס היו לקבוצת הכדורסל היחידה בדרום מזרח ארצות הברית, כמו שהאטלנטה ברייבס היו לקבוצת המייג'ור ליג בייסבול היחידה באזור במהלך שנים רבות. בעלותו של טרנר על המועדונים הייתה כלי מרכזי בהישארותם של המועדונים באזור. יובי בראון נבחר למאמן השנה בשנת 1978. בעונת 80–1979, סיימו ההוקס את העונה הסדירה במאזן של 32–50, זכו בתואר אליפות הבית המרכזי. היה זה תואר האליפות הראשון שלה בבית המרכזי ותואר שני מאז מעברם לעיר אטלנטה.

1982–1994: תקופת דומיניק וילקינסעריכה

בשנת 1982, העביר המועדון אליו את דומיניק וילקינס, לאחר שזה נבחר כבחירה השלישית בדראפט של שנת 1982 על ידי יוטה ג'אז אך סירב לשחק שם, וקידם את מייק פראטלו לתפקיד המאמן הראשי שנה לאחר מכן. לאחר צניחה במספר הצופים, שיקו ההוקס 12 משחקי בית במהלך עונת 85–1984 באולם לקפרונט ארנה שבניו אורלינס, לואיזיאנה. בתקופה זו גם דומיניק וילקינס זכה בתחרות ההטבעות של משחק האולסטאר של שנת 1985 (מאוחר יותר זכה וילקינס שוב בשנת 1990) וזאת לאחר יריבות מדהימה עם מייקל ג'ורדן. שחקן נוסף של אטלנטה, ספאד וב זכה אף הוא בתואר תחרות ההטבעות בשנת 1986. בעבור המשחקים ששוחקו בניו אורלינס קיבלו ההוקס תשלום מראש על סך 1.2 מיליון דולר מבארי מנדלסון כאשר הקבוצה מציגה מאזן של 6-6 במשחקים אלה.

בין השנים 1985–1989, היו ההוקס בין קבוצות הצמרת של הליגה, כשהם מסיימים את שנים אלה עם 50 ניצחונות ומעלה בכל עונה. המועדון זכה בתואר אליפות שלישית של הית בו שיחקו בעונת 87–1986 עם מאזן שיא של המועדון 25–57 בעונה הסדירה, הייתה זו האליפות השנייה של הבית המרכזי בה זכו. אך, הקבוצה לא הצליחה להתקדם מעבר לחצי גמר המזרח במשחקי הפלייאוף, מפסידים בשלב זה למי שהיו או אלופות המזרח או אלופות ה-NBA, בוסטון סלטיקס ודטרויט פיסטונס. לאחר מספר עונות בינוניות מונה לני וילקינס לתפקיד המאמן הראשי בשנת 1993. בעונת 94–1993, וילקינס הוביל את המועדון ל-57 ניצחונות, משווה את שיא הניצחונות של המועדון בעונה הסדירה, זוכה באליפות בית רביעית מאז עבר המועדון לאטלנטה והשלישית בבית המרכזי, וילקינס גם זכה בתואר מאמן השנה באותה עונה. אך, הקבוצה נפלה שוב במשחקי הפלייאוף, מפסידה לאינדיאנה פייסרס בשישה משחקים בחצי גמא המזרח. העונה גם נפגמה עם העברתו של דומיניק וילקינס, שנשאר הקלע המצטיין של המועדון בכל הזמנים, תמורת דני מאנינג, שבמהרה עזב תחת סעיף שחקן חופשי לפיניקס לאחר סיומה של העונה.

1994–2004: תקופת מעברעריכה

בשנת 1995, שבר לני וילקינס את שיא הניצחונות למאמן (שהוחזק קודם על ידי רד אאורבך) עם 939 ניצחונות בקריירה. ההוקס השיגו שתי עונות נוספות של 50 ניצחונות ויותר במהלך העונה הסדירה בשנים 1997, 1998, כאשר הסנטר, דיקמבה מוטומבו, זוכה בפרס שחקן ההגנה של העונה ב-NBA בשתי עונות אלה, הפאוור פורוורד אלן הנדרסון זכה בפרס השחקן המשתפר של השנה. בעונת 1999 שהייתה מקוצרת עקב שביתת השחקנים הצליחו ההוקס להשיג מאזן של 31 ניצחונות, אך ההוקס לא הצליחו להתקדם מעבר לסיבוב השני של הפלייאוף בשנים אלה.

בשנת 1999, ביצעו ההוקס טרייד על סטיב סמית' לפורטלנד טרייל בלייזרס תמורת אייזיאה ריידר וג'ים ג'קסון. סמית' היה אחד מהשחקנים הפופולריים ביותר של ההוקס במהלך שנות ה-90 ולא מכבר זכה בפרס האזרחות על שם ג'יי. וולטר קנדי בעבור פעילויות הצדקה הרבות שנטל בהן חלק. בניגוד לו, סבל ריידר מהיסטוריה של בעיות התנהגות בתוך ומחוץ למגרש. התנהגותו הבעייתית של ריידר המשיכה לאחר הגיעו לאטלנטה. ריידר החמיץ את יום מחנה אימונים הראשון ואחר לשני משחקים. לאחר שנפוצו שמועות כי עישן מריחואנה במלון באורלנדו במהלך מסע משחקים בחודש ינואר, תבעה הנהלת הליגה כי ישתתף בייעוץ לגמילה מסמים, וקנסה אותו ב-200,000 דולר עד שהסכים להשתתף. כאשר הופיע באיחור למשחק בחודש מרץ, שחררה אותו הנהלת המועדון. שנה לאחר מכן העבירו ההוקס גם את ג'קסון. הטריידים של סמית' וריידר שלחו את ההוקס לסחרור מטה; והם לא הצליחו לחזור אל הפלייאוף במשך תשע העונות הבאות.

בשנת 2001, בחרו ההוקס את הכוכב הספרדי פאו גאסול כבחירה השלישית בדראפט, אך הזכויות עליו הועברו לממפיס גריזליס בטרייד שכלל את שריף עבדור-רחים. בחודש פברואר, 2004, שיחק עבור ההוקס שחקן האול סטאר ראשיד וולאס משחק אחד. וואלאס הועבר להוקס מפורטלנד טרייל בלייזרס יחד עם וסלי פרסון תמורת עבדור-רחים, ת'יאו ראטליף, ודן דיקאו.[2] במשחקו היחיד בעבור ההוקס, השיג וולאס: 20 נקודות, 6 ריבאונדים, 5 חסימות, 2 אסיסטים, חטיפה אחת, בהפסדם של ההוקס לניו ג'רזי נטס. לאחר משחק זה הועבר וואלאס לדטרויט פיסטונס בטרייד שכלל גם את בוסטון סלטיקס. בתורם, שלחה דטרויט את הגארד בובי סורה, ואת הסנטר ז'ליקו רבראצ'ה, ובחירת סיבוב ראשון בדראפט לאטלנטה. הסלטיקס שלחו גם את הפורוורד כריס מילס לאטלנטה כדי להשלים את העסקה.[3] בשנת 2003, ארחה אטלנטה את משחק האול סטאר, האחרון שנערך באזור המזרח בתשע השנים האחרונות.

2004–2013: תקופת ג'ו ג'ונסון וג'וש סמית'עריכה

 
סמל חלופי של המועדון בשנים 2007–2014

במרץ 2004, מכרה טים וורנר (שירשה את ההוקס יחד עם אטלנטה ברייבס במיזוג עם חברת טרנר ברודקסטינג סיסטם, בשנת 1996) את המועדון לקבוצת משקיעים בשם אטלנטה ספיריט LLC יחד עם קבוצת ההוקי אטלנטה טראשרס, איתם חלקו ההוקס את האולם פיליפס ארנה, שהחליף את אולם האומני. לאחר השינוי בבעלות על המועדון המשיכו ההוקס לדשדש. בעונת 05–2004, היו ההוקס לקבוצה עם המאזן הגרוע בליגה עם 13 ניצחונות בלבד (חמש פחות מהקבוצה החדשה שארלוט בובקאטס וניו אורלינס הורנטס החלשה). היה זה בשנה זו שג'וש סמית' מההוקס זכה בתחרות ההטבעות במשחק האול סטאר. למרות מאזנם הגרוע בתום העונה הסדירה, זכו ההוקס רק בבחירה השנייה בדראפט של שנת 2005 (הבחירה הראשונה הלכה למילווקי באקס). עם הבחירה השנייה, בחרו ההוקס את מרווין ויליאמס מאוניברסיטת קרוליינה הצפונית. שנה קודם לכן, בחרו ההוקס את ג'וש צ'ילדרס ואת ג'וש סמית'. בדראפט של שנת 2006, בחרו ההוקס את כוכב של אוניברסיטת דיוק, שלדן ויליאמס, כבחירה החמישית של הסיבוב הראשון.

בקיץ של שנת 2005, השלימו ההוקס עסקה של "החתם והעבר" (sign and trade) עם פיניקס סאנס כדי לקבל את ג'ו ג'ונסון תמורת בוריס דיאו ושתי בחירות דראפט עתידיות ראשונות. כמו כן החתימו ההוקס את זאזה פאצ'וליה ממילווקי באקס. שינויים אלה התרחשו לאחר מה שנראה כמאבקי כוח בין הבעלים של המועדון שנמשכו כמעט שלושה שבועות לפני שהעסקאות נחתמו.[4]

תקווה וגאולה ממצבה העגום של הקבוצה החלו להופיע באופק בתחילת שנת 2007. כאשר ההוקס זכו במקום השלישי בבחירת הדראפט של אותה שנה, ההוקס הטיבו ובחרו את אל הורפורד מאוניברסיטת פלורידה. הורפורד כמעט והצליח להשיג ממוצעים דו ספרתיים בעונת הרוקי שלו, והוא היה היחיד שנבחר פה אחד לנבחרת הרוקיז של העונה, כמו כן, הוא היה מועמד לפרס רוקי השנה. העונה נפתחה בצורה חיובית כאשר ההוקס גברו במשחק הראשון על דאלאס מאבריקס 101-94, ומעלים את רף התקווה של אוהדי הקבוצה. הפעם האחרונה בה הצליח המועדון לנצח במשחק פתיחת העונה היה בשנת 1998, שהייתה גם העונה האחרונה בה הגיעה המועדון למשחקי הפלייאוף. לכבוד עונת 08–2007, עדכנו ההוקס את צבעי המדים שלהם לכחול, אדום ולבן, מציינים את הפעם הראשונה בה השתמש המועדון בצבעים אלה מאז ימיהם בסנט לואיס.

באמצע העונה ביצעו ההוקס טרייד שהעביר אליהם את מייק ביבי, שהעלה את תקוותיהם לגבי הפלייאוף. בזמן שהתבצע הטרייד היו ההוקס במאזן של 22–28, ולאחר מכן הם הצליחו לנצח 15 מ-32 המשחקים האחרונים של העונה וסיימו את העונה הסדירה במאזן של 37–45. אף על פי שההוקס סיימו את העונה במאזן שלילי, הם הצליחו להתברג לפלייאוף לראשונה מאז שנת 1999. היה זה במהלך הפלייאוף שההוקס התחילו להראות שיפור, דוחפים את מי שלאחר מכן הפכה לאלופת ה-NBA בוסטון סלטיקס לשבעה משחקים. ההוקס הצליחו לנצח בכל שלושת משחקי הבית שלהם בפיליפס ארנה, שאירח לראשונה את משחקי הפלייאוף והתמלא עד אפס מקום לראשונה בתולדות המועדון.

 
מדי הקבוצה בעבר
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

עונת 09–2008 ראתה את ההוקס מנצחים 47 משחקים, ומסיימים את העונה במאזן חיובי לראשונה מאז שנת 1999. עם סגל שחקנים שנותר כמעט ללא שינוי מהעונה הקודמת הצליחו ההוקס לקחת צעד נוסף קדימה בהתפתחות שלהם. גם הפעם נדחפו ההוקס לסדרה בת שבעה משחקים, בסיבוב הראשון של הפלייאוף, אך הפעם נהנו מיתרון ביתיות במשחק המכריע, את יתרון זה נצלו כדי לנצח בסדרת הפלייאוף לראשונה מאז שנת 1999 נגד מיאמי היט. ההוקס הודחו בסוויפ בידי קליבלנד קאבלירס 4-0 בחצי גמר המזרח.

עונת 10–2009 הראתה שיפור נוסף אצל ההוקס, הקבוצה נצחה 53 משחקים במהלך העונה הסדירה, עונה ראשונה עם 50+ ניצחונות לראשונה משנת 1997. אל הורפורד נבחר לראשונה בקריירה למשחק האולסטאר, ויחד עם ג'ו ג'ונסון, סימנה בחירה זו כי ההוקס שלחו לראשונה מאז שנת 1998 שני שחקנים למשחק האול סטאר. הפלייאוף, לעומת זאת, היה חזרה על השנה הקודמת. ההוקס גברו על מילווקי באקס בסדרה ארוכה וקשה לאחר שבעה משחקים, אך הם הובסו 0–4 בידי אורלנדו מג'יק בחצי גמר המזרח, כאשר כל אחד מהמשחקים היה חד צדדי לחלוטין. לאחר העונה, פיטרו ההוקס את המאמן מייק וודסון ומינו במקומו את לארי דרו.

בעונת 11–2010 נסוגו ההוקס צעד לאחור, כשסיימו את העונה הסדירה עם 44 ניצחונות, אף על פי שהורפורד וג'ונסון נבחרו לנבחרת האול סטאר של המזרח. באמצע העונה העבירו ההוקס את מייק ביבי לוושינגטון ויזארדס תמורת קירק היינריך. אך המצב רק הורע כאשר ההוקס הפסידו בששת המשחקים האחרונים של העונה. למרות זאת, בפלייאוף ההוקס המריאו שוב, כאשר הם נוקמים באורלנדו מג'יק על ההפסד בעונה הקודמת בסדרה של שישה משחקים. אך, ההוקס נעצרו שוב בחצי גמר המזרח לאחר שהפסידו לשיקגו בולס בשישה משחקים.

נכון להיום ההוקס מחזיקים במקום השני (לאחר סקרמנטו קינגס) ברצף השנים ללא תואר אליפות. כל ההופעות בסדרת הגמר והאליפות היחידה של המועדון התרחשו כאשר הקבוצה הייתה בסנט לואיס. בינתיים, המועדון נכשל לעבור את מחסום חצי הגמר האזורי (הסיבוב השני של הפלייאוף) מאז עברו לאטלנטה, שעתה עומד על 44 עונות. סיבה עיקרית לכישלונות הרבים של המועדון ניתן לתלות בהיסטוריה העגומה של ההוקס בבחירות דראפט. מאז שנת 1980, בחרו ההוקס סך הכל שלושה שחקנים שנבחרו למשחק האול סטאר (דוק ריברס, קווין ויליס, ואל הורפורד; דומיניק וילקינס נבחר למעשה על ידי יוטה ג'אז והועבר להוקס כמה חודשים לאחר הדראפט). למעשה, הורפורד הוא שחקן ההוקס היחיד ששיחק במשחק האול סטאר מאז שנבחר ויליס בשנת 1984, והוא גם השחקן הסיבוב הראשון היחיד שנבחר מההוקס בתשע שנות הבצורת ממשחקי הפלייאוף שחווה המועדון.

באוגוסט, 2011, נודע כי איש העסקים מקליפורניה אלכס מרואלו יהפוך לבעל רוב המניות של המועדון,[5] בנובמבר, עקב שביתת השחקנים, התבטלה העסקה.[6]

2013–2018: תקופת מייק בודנהולצרעריכה

לאחר מספר שנים של דשדוש וחוסר הצלחה, הוחתם ב-2012 דני פרי, שהיה סגן נשיא סן אנטוניו ספרס, ובעונת 2013–2014 מינה את מייק בודנהולצר, שהיה עוזר מאמן בסן אנטוניו, למאמן.[7]

כבר בעונתו הראשונה הוביל את ה"הוקס" לפלייאוף, שם נפגשו עם המדורגת ראשונה במזרח, אינדיאנה פייסרס. ההוקס, שהיו מדורגים במקום השמיני, הצליחו למתוח את הסדרה מול הקבוצה מהמקום הראשון לסדרה של שבעה משחקים, אך בסופם גברה אינדיאנה.

את עונת 2014/2015, סיימו ההוקס עם המאזן הטוב ביותר במזרח והטוב בתולדות הקבוצה. הצלחתו של בודנהולצר מתעצמת מכיוון שבקבוצה לא שיחקו שחקנים שנחשבים מהטופ העולמי, ושחקנים דוגמת קייל קורבר, ג'ף טיג ופול מילסאפ הצטיינו תחת שרביטו. בסיום העונה נבחר בודנהולצר למאמן השנה.[8] בפלייאוף הגיעו ההוקס עד לגמר המזרח בו הפסידו לקליבלנד קאבלירס בתוצאה 0–4.

2018–הווה: תקופת טריי יאנגעריכה

בדראפט ה-NBA‏ 2018 בחרו ההוקס את לוקה דונצ'יץ' בבחירה השלישית, ומיד העבירו אותו בטרייד לדאלאס מאבריקס תמורת טריי יאנג (שנבחר חמישי) ובחירת דראפט עתידית. בהמשך אותו הדראפט צירפה הקבוצה גם את קווין הרטר (בחירה 19). את עונת 2018/2019 סיימו ההוקס במאזן 29–53 ובמקום ה-12 במזרח.

בדראפט 2019 צירפו את הפורוורדים דיאנדרה האנטר (בחירה רביעית) וקאם רדיש (בחירה עשירית). באמצע עונת 2019/2020 צירפו ההוקס את הסנטר קלינט קפלה בטרייד בין ארבע קבוצות, בו וויתרו על אוון טרנר. באותה עונה, כוכב הקבוצה טריי יאנג נבחר לשחק במשחק האולסטאר לראשונה בקריירה, אך לא הצליח לעזור לאטלנטה לסיים את העונה במאזן חיובי, כשסיימו במאזן 20–47 ובמקום ה-14 בטבלת המזרח.

בעקבות העונה הרעה הנוספת, קיבלו ההוקס את הבחירה השישית בדראפט 2020, בה בחרו את אונייקה אוקונגוו. באותו קיץ צירפו ההוקס לשורות הקבוצה גם את בוגדן בוגדנוביץ' ואת דנילו גלינארי.

אולמות ביתייםעריכה

לוגואיםעריכה

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 1949–1951

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 1951–1955

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 1955–1957

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 1957–1968

  •  

    לוגו הקבוצה בעונת 1968/1969

  •  

    לוגו הקבוצה בעונת 1969/1970

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 1970–1972

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 1972–1995

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 1995–2007

  •  

    לוגו הקבוצה בין השנים 2007–2015

  •  

    לוגו הקבוצה מאז שנת 2015

מאמני הקבוצהעריכה

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2020/2021:

להצגת טבלת מאמני הקבוצה לחצו על "הצגה" משמאל           
# מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים הערות
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
1 רוג'ר פוטר 1949 7 1 6 0.143 — — — — — [9]
2 רד אאורבך 1949–1950 57 28 29 0.491 3 1 2 0.333 אחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA [10]
3 דייב מקמילן 1950 23 9 14 0.391 — — — — — [11]
4 ג'וני לוגן 1950 3 2 1 0.667 — — — — — [12]
5 מייק טודורוביץ' 1950–1951 42 14 28 0.333 — — — — — [13]
6 דוקסי מור 1951–1952 66 17 49 0.258 — — — — — [14]
7 אנדרו לביין 1952–1954 117 38 79 0.325 — — — — — [15]
8 רד הולצמן 1954–1957 203 83 110 0.409 9 4 5 0.444 אחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA [16]
9 סלייטר מרטין 1957 8 5 3 0.625 — — — — — [17]
10 אלכס האנום 1957–1958 103 56 47 0.544 23 16 7 0.696 זכייה באליפות ה-NBA.[18] [19]
11 אנדי פיליפ 1958 10 6 4 0.600 — — — — — [20]
12 אד מקאולי 1958–1960 137 89 48 0.650 20 9 11 0.450 — [21]
13 פול סימור 1960–1961 93 56 37 0.602 12 5 7 0.417 — [22]
— אנדרו לביין 1961–1962 60 20 40 0.333 — — — — — [15]
14 בוב פטיט 1962 6 4 2 0.667 — — — — — [23]
15 הארי גלאטין 1962–1964 193 111 82 0.575 23 12 11 0.522 מאמן השנה ב-NBA‏ (1962/1963) [24]
16 ריצ'י גארין 1964–1972 618 327 291 0.529 60 26 34 0.434 מאמן השנה ב-NBA‏ (1967/1968) [25]
17 קוטון פיטסימונס 1972–1976 320 140 180 0.438 6 2 4 0.333 — [26]
18 באמפר טורמולן 1976 8 1 7 0.125 — — — — — [27]
19 יובי בראון 1976–1981 407 199 208 0.489 16 6 10 0.375 מאמן השנה ב-NBA‏ (1977/1978) [28]
20 מייק פראטלו 1981 3 0 3 0.000 — — — — — [29]
21 קווין לוגרי 1981–1983 164 85 79 0.518 5 1 4 0.200 — [30]
— מייק פראטלו 1983–1990 574 324 250 0.564 40 18 22 0.450 מאמן השנה ב-NBA‏ (1985/1986) [29]
22 בוב וייס 1990–1993 246 124 122 0.504 8 2 6 0.250 — [31]
23 לני וילקינס 1993–2000 542 310 232 0.572 47 17 30 0.362 מאמן השנה ב-NBA‏ (1993/1994)
אחד מעשרת המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA 		[32]
24 לון קרוגר 2000–2002 191 69 122 0.361 — — — — — [33]
25 טרי סטוטס 2002–2004 137 52 85 0.380 — — — — — [34]
26 מייק וודסון 2004–2010 492 206 286 0.419 29 11 18 0.379 — [35]
27 לארי דרו 2010–2013 230 128 102 0.557 24 10 14 0.417 — [36]
28 מייק בודנהולצר 2013–2018 410 213 197 0.520 39 17 22 0.436 מאמן השנה ב-NBA‏ (2014/2015) [37]
29 לויד פירס 2018–2021 183 63 120 0.344 — — — — — [38]
30 נייט מקמילן 2021–הווה 38 27 11 0.711 18 10 8 0.556 — [39]

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)עריכה

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
בן קרנר 1949–1960 זכייה באליפות ה-NBA‏ (1958)
מרטי בלייק 1960–1970 –
בוב קאזנס 1970–1972 –
ריצ'י גארין 1972–1973 –
פאט ויליאמס 1973–1974 –
ויליאם וילקוקס 1974–1975 –
באד סרטין 1975–1977 –
מייק סטורן 1977 –
מייקל גירון 1977–1979 –
לואיס שאפל 1979 –
סטן קאסטן 1979–1990 שתי זכיות בפרס מנהל השנה (1986, 1987)
פיט באבקוק 1990–2003 –
בילי נייט 2003–2008 –
ריק סאנד 2008–2012 –
דני פרי 2012–2014 –
מייק בודנהולצר 2014–2017 –
טראוויס שלנק 2017–הווה –

הישגים ופרסיםעריכה

שיאים למשחק בודדעריכה

  • חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 57, בוב פטיט (1961), לו הדסון (1969) ודומיניק וילקינס פעמיים (1986).

ריבאונדים: 36, ביל ברידג'ס מול ניו יורק ניקס, 27 במרץ 1971.

אסיסטים: 23, מוקי בליילוק מול יוטה ג'אז, 6 במרץ 1993.

חטיפות: 10, מוקי בליילוק מול פילדלפיה 76', 14 באפריל 1998.

חסימות: 12, טרי רולינס מול פורטלנד טרייל בלייזרס, 21 בפברואר 1979.

שיאי קריירה בקבוצהעריכה

  • הנתונים מתייחסים לעונה הסדירה בלבד, ומעודכנים לסוף עונת 2020/2021.[40] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישייםעריכה

MVP של העונה הסדירה

שחקן ההגנה של העונה

רוקי השנה

השחקן המשתפר של העונה

השחקן השישי של העונה

מאמן השנה

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאותעריכה

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה שנת הפרשה
9 בוב פטיט פאוור פורוורד 1954–1965 1971
21 דומיניק וילקינס סמול פורוורד 1982–1994 2001
23 לו הדסון קלע, סמול פורוורד 1966–1977 1977
40[א] ג'ייסון קולייר (אנ') סנטר 2004–2005 -
44 פיט מרוויץ' קלע 1970–1974 2017
55 דיקמבה מוטומבו סנטר 1996–2001 2015
59[ב] קאסים ריד (אנ') ראש עיריית אטלנטה - 2017
- טד טרנר בעלים 1977–2001 2004
  1. ^ הגופייה לא הועלתה לתקרת האולם באופן רשמי.
  2. ^ ראש עיריית אטלנטה מ-2010 ועד 2018.

סגל שחקנים בעונת 2022/2023עריכה

סגל אטלנטה הוקס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SF 1 ארצות הברית  ג'יילן ג'ונסון 2.03 מטרים 18 בדצמבר 2001 אוניברסיטת דיוק
PG/SG 2 ארצות הברית  טרנט פורסט (כ) 1.93 מטרים 12 ביוני 1998 אוניברסיטת המדינה של פלורידה
PG 4 ארצות הברית  ארון הולידיי 1.83 מטרים 30 בספטמבר 1996 UCLA
PG/SG 5 ארצות הברית  דג'ונטה מארי 1.93 מטרים 19 בספטמבר 1996 אוניברסיטת וושינגטון
PG 11 ארצות הברית  טריי יאנג 1.85 מטרים 19 בספטמבר 1998 אוניברסיטת אוקלהומה
SF 12 ארצות הברית  דיאנדרה האנטר 2.03 מטרים 2 בדצמבר 1997 אוניברסיטת וירג'יניה
SG 13 סרביה  בוגדן בוגדנוביץ' 1.98 מטרים 18 באוגוסט 1992 סרביה
SF 14 ארצות הברית  איי. ג'יי. גריפין 1.98 מטרים 25 באוגוסט 2003 אוניברסיטת דיוק
C 15 שווייץ  קלינט קפלה 2.08 מטרים 18 במאי 1994 שווייץ
PF/C 17 ארצות הברית  ניגריה  אונייקה אוקונגוו 2.03 מטרים 11 בדצמבר 2000 אוניברסיטת דרום קליפורניה
PF/C 20 ארצות הברית  ג'ון קולינס 2.06 מטרים 23 בספטמבר 1997 אוניברסיטת וייק פורסט
SG/SF 22 ארצות הברית  טייריס מרטין 1.98 מטרים 7 במרץ 1999 אוניברסיטת קונטיקט
PG/SG 23 צ'כיה  ויט קרייצ'י 2.03 מטרים 19 ביוני 2000 צ'כיה
PF/C 24 אנגולה  ברונו פרננדו 2.08 מטרים 15 באוגוסט 1998 אוניברסיטת מרילנד
SG 25 ארצות הברית  גאריסון מת'יוז 1.98 מטרים 24 באוקטובר 1996 אוניברסיטת ליפסקומב
SF 41 ארצות הברית  סאדיק ביי 2.01 מטרים 9 באפריל 1999 אוניברסיטת וילאנובה
מאמן:

ארצות הברית  נייט מקמילן

מקרא


קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אטלנטה הוקס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ההיסטוריה של אטלנטה הוקס באתר הקבוצה
  2. ^ כתבה על ההעברה באתר CBC
  3. ^ תיאור העסקה באתר ה-NBA
  4. ^ ידיעה בנושא באתר אטלנטה הוקס
  5. ^ ידיעה באתר גלובס
  6. ^ סוכנויות הידיעות, מכירת אטלנטה הוקס בוטלה, באתר כלכליסט, 9 בנובמבר 2011
  7. ^ אטלנטה מינתה את עוזרו של פופוביץ' למאמן, באתר ‏מאקו‏‏, ‏29 במאי 2013‏
  8. ^ בודנהולצר נבחר למאמן העונה הסדירה ב-NBA, באתר ONE‏, 21 באפריל 2015
  9. ^ סטטיסטיקת האימון של רוג'ר פוטר
  10. ^ סטטיסטיקת האימון של רד אאורבך
  11. ^ סטטיסטיקת האימון של דייב מקמילן
  12. ^ סטטיסטיקת האימון של ג'וני לוגן
  13. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק טודורוביץ'
  14. ^ סטטיסטיקת האימון של דוקסי מור
  15. ^ 1 2 סטטיסטיקת האימון של אנדרו לביין
  16. ^ סטטיסטיקת האימון של רד הולצמן
  17. ^ סטטיסטיקת האימון של סלייטר מרטין
  18. ^ ההיסטוריה של אטלנטה הוקס
  19. ^ סטטיסטיקת האימון של אלכס האנום
  20. ^ סטטיסטיקת האימון של אנדי פיליפ
  21. ^ סטטיסטיקת האימון של אד מקאולי
  22. ^ סטטיסטיקת האימון של פול סימור
  23. ^ סטטיסטיקת האימון של בוב פטיט
  24. ^ סטטיסטיקת האימון של הארי גלאטין
  25. ^ סטטיסטיקת האימון של ריצ'י גארין
  26. ^ סטטיסטיקת האימון של קוטון פיטסימונס
  27. ^ סטטיסטיקת האימון של באמפר טורמולן
  28. ^ סטטיסטיקת האימון של יובי בראון
  29. ^ 1 2 סטטיסטיקת האימון של מייק פראטלו
  30. ^ סטטיסטיקת האימון של קווין לוגרי
  31. ^ סטטיסטיקת האימון של בוב וייס
  32. ^ סטטיסטיקת האימון של לני וילקינס
  33. ^ סטטיסטיקת האימון של לון קרוגר
  34. ^ סטטיסטיקת האימון של טרי סטוטס
  35. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק וודסון
  36. ^ סטטיסטיקת האימון של לארי דרו
  37. ^ סטטיסטיקת האימון של מייק בודנהולצר
  38. ^ סטטיסטיקת האימון של לויד פירס
  39. ^ סטטיסטיקת האימון של נייט מקמילן
  40. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אטלנטה_הוקס&oldid=36287965"