ספר מלכים

מספרי התנ"ך
(הופנה מהדף מלכים א')
המונח "מלכים" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מלכים (פירושונים).

ספר מְלָכִים הוא אחד מספרי הנביאים בתנ"ך, האחרון שעוסק בתיאור כרונולוגי של קורות עם ישראל. הספר מתאר את ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, מעשיהם והאירועים בארץ בתקופתם, מימיו האחרונים של דוד המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון.

ספר מלכים
התבליט "שלמה ומלכת שבא" של לורנצו גיברטי בבפטיסטריום של פירנצה
התבליט "שלמה ומלכת שבא" של לורנצו גיברטי בבפטיסטריום של פירנצה
שפה עברית מקראית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת התרחשות החל ממלכותו של שלמה המלך ועד חורבן בית המקדש הראשון
מספר פרקים 47 (מלכים א' – 22 פרקים, מלכים ב' – 25 פרקים)
סדרת ספרים נביאים
הספר הקודם ספר שמואל
הספר הבא ספר ישעיהו
דמויות מרכזיות אחיה השילוני, רחבעם, אחאב, יאשיהו, שלמה, אליהו, אלישע, חזקיהו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בין הנביאים הבולטים המופיעים בספר ניתן למנות את אחיה השילוני, אליהו ואלישע.

תוכן הספר ומבנהו

עריכה

ספר מלכים מתאר את התקופה בה שלטו מלכים בממלכת יהודה וישראל. אך ספר זה אינו מתחיל בראשית ימי המלוכה אלא רק בשלהי ימיו של דוד המלך (בסביבות שנת 965 לפנה"ס). הוא מסתיים בחורבן בית ראשון (586 לפנה"ס), כליאתו של המלך הגולה יהויכין, ולבסוף שחרורו בידי מלך בבל.

סדר ימי השלטון של המלכים איננו מדויק ומלכים שונים מלכו בתקופות חופפות. ייתכן שבן ואביו שלטו יחד בתקופות מעבר או שמספר שנות המלוכה עוגל ואיננו מדויק. כמו כן ייתכן שמידע ממספר מקורות השתבש ונוצרו סתירות.

חלוקת הספר

עריכה

החלוקה הידועה למלכים א' ומלכים ב' אינה מקורית, והיא חלוקה טכנית שמקורה בתרגום השבעים (שם נחשב הספר לספר אחד עם ספר שמואל, וחולק לארבעה חלקים עקב אורכו, בתרגום ליוונית: מלכים א, ב, ג, ד). במסורת היהודית הספר נחשב תמיד כספר אחד.

הכתוב נחלק רעיונית לשישה חלקים:

שלמה המלך

עריכה

פילוג הממלכה

עריכה

אליהו הנביא

עריכה
 
עליית אליהו השמיימה

אלישע הנביא

עריכה
 
מצבת מישע, המתארת את מלחמת ישראל ויהודה במואב

תולדות ישראל ויהודה

עריכה
 
כתובת תל דן, המתארת בעקיפין את מרד יהוא

תולדות יהודה

עריכה
 
כתובת השילוח, שמתארת, ככל הנראה, "את הברכה ואת התעלה" שחצב חזקיהו

סגנון הספר

עריכה

ניכרת אחידות בעריכת הספר לכל אורכו. מופיעה רשימה מפורטת של מלכי שתי המלכויות, כשלגבי כל מלך מצוין באיזו שנה למלכות המלך המקביל לו (בממלכה השנייה) הוא עלה למלוכה (סינכרוניזְם). אצל מלכי יהודה מצוין שם אם המלך וברוב המקרים מצוין מקום קבורתו ותקציר מפעולותיו. ייתכן שמלכים מסוימים הקפידו לתעד את קורותיהם יותר מאחרים, ועל כן אלו נשמרו ומופיעים ביתר פירוט בספר מלכים. כאלו הם דברי ימי אחאב, חזקיהו ויאשיהו. מרבית הנאמר כתוב בפרוזה בסגנון תיאורי-תיעודי, אך הכתוב משלב גם קטעי שירה, פתגמי חכמה ודברי מוסר.

הסיפורים הם מגמתיים ובאים להוכיח שקיים קשר בין התנהגות העם לבין מתנת המלוכה, שקיבל העם לאחר שנים רבות של בקשות משמואל וקודמיו.[דרוש מקור] תקופה המלוכה נחשבה בעיני העם לתקופה של שגשוג מדיני, ביטחון ושלום, וכן הכרה פוליטית בריבונות הלאומית של העם ובסמכותו של המלך כריבון שלו.[דרוש מקור]

הרוצה לדעת עוד על תולדות כל מלך מופנה על ידי הכתוב לספרי "דברי הימים למלכי יהודה" ו"דברי הימים למלכי ישראל". ספרים אלו לא שרדו עד ימינו, והם כנראה המקורות העיקריים לנאמר בספר מלכים. מקורות אחרים הם כנראה ספרים שתיעדו את תולדות הנביאים, כמו אליהו ואלישע. ניתן ללמוד עוד על תולדות המלכים השונים מידיעות המופיעות בספר "דברי הימים" המקראי, וכן בספרים ירמיהו וישעיהו, שבהם מופיעים לעיתים תעתיקים מילה במילה של הנאמר ב"ספר מלכים", ופעמים נראה שהכתוב בדברי הימים מתכתב עם ספר מלכים ומפרש אותו אפילו מילולית. חלק מנביאי תרי עשר ליוו גם הם את תקופת בית ראשון. בתעודות אשוריות ובבליות, חלקן בעברית, אפשר ללמוד עוד על תולדות המלכים, בעיקר אלו האחרונים מבין מלכי יהודה, ידיעות שאינן חלק מתוכנו של ספר מלכים.

סיבתיות כפולה בספר מלכים

עריכה

הגדרה

עריכה

המושג סיבתיות כפולה הוטבע על ידי חוקר המקרא יחזקאל קויפמן שהתמודד עם חלקים מההיסטוריוגרפיה המקראית בספר יהושע בהתייחסו למלחמות כיבושי הארץ. מושג זה מנמק אירועים המתרחשים במציאות באמצעות שתי סיבות: האחת, ריאלית הקשורה לפעילותם האנושית של בני האדם, והאחרת לרצונו של אלוהים והנהגתו את ההיסטוריה.[1]

דוגמאות לסיבתיות כפולה בספר מלכים

עריכה

פילוג ממלכת ישראל המאוחדת התרחש בימי המלך רחבעם, ומתואר תחילה סביב עילה ריאלית - אנושית: סירובו של רחבעם להקל על שבטי ישראל מעול המיסים הכבד שהטיל עליהם אביו שלמה: ”וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה, וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ. וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כַּעֲצַ֤ת הַיְלָדִים֙ לֵאמֹ֔ר: אָבִי֙ הִכְבִּ֣יד אֶֽת עֻלְּכֶ֔ם וַאֲנִ֖י אֹסִ֣יף עַֽל עֻלְּכֶ֑ם. אָבִ֗י יִסַּ֤ר אֶתְכֶם֙ בַּשּׁוֹטִ֔ים וַאֲנִ֕י אֲיַסֵּ֥ר אֶתְכֶ֖ם בָּעַקְרַבִּֽים”.[2] רחבעם העדיף להקשיב לעצת רעיו הנערים וקומם את זעמם של שבטי הצפון המופלים לרעה, שייסדו ממלכה נפרדת והמליכו עליהם את ירבעם בן נבט, שכבר בימי שלמה מרד על רקע התנגדותו למפעלי הבניה.[3] הרב אלסטר טוען שהשתלשלות האירועים ההגיונית בדרך של שרשרת סיבות ותוצאות מוסברת היטב על רקע מעשיו של רחבעם. המניעים למעשיו תלויים בנסיבות שבהן פעל ובאישיותו, כפי שהיא מתגלה במהלך הסיפור.[4]

אך לצד ההתרחשות הריאלית, המקרא מוסיף ומספר שהפילוג נעשה על פי רצון האל: ”וְלֹא שָׁמַ֥ע הַמֶּ֖לֶךְ אֶל הָעָ֑ם, כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם ה', לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט"”.[5] רחבעם נענש על פי תורת הגמול, בשל חטאי שלמה אביו שליבו לא היה שלם עם אלוהים: ”וַיְהִ֗י לְעֵת֙ זִקְנַ֣ת שְׁלֹמֹ֔ה נָשָׁיו֙ הִטּ֣וּ אֶת לְבָב֔וֹ אַחֲרֵ֖י אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים, וְלֹא הָיָ֨ה לְבָב֤וֹ שָׁלֵם֙ עִם ה' אֱלֹהָ֔יו כִּלְבַ֖ב דָּוִ֥יד אָבִֽיו”.[6]

חיבורו של ספר מלכים

עריכה

לפי חז"ל

עריכה

לפי הכתוב בברייתא,[7] ירמיהו הוא זה שכתב את ספרו, ספר מלכים ואת מגילת איכה. על פי ברייתא זו עמדתם של חז"ל היא שמחבר הספר הוא ירמיהו הנביא, שחי באותה תקופה בה מסתיימת הכרונולוגיה הארוכה של ספר מלכים, היינו חורבן הבית ורצח גדליהו בן אחיקם. מנחם בולה, בפירוש דעת מקרא לספר, ביסס דעה זו על הקבלות ספרותיות בינו ובין ספר ירמיהו. קיימים קווי דמיון רעיוניים וסגנוניים המשותפים לספר מלכים ולספר ירמיה, אך יש הסוברים כי אין די בקווי הדמיון הללו להוכיח כי ירמיה חיבר את ספר מלכים.[8]

לפי המחקר

עריכה

בניגוד למה שנכתב בברייתא האמורה, חוקרי מקרא סוברים כי הספר נערך וחלקיו חוברו במחצית השנייה של תקופת גלות בבל.[9]

תקופת המאורעות המתוארים בספרי מלכים היא ממחצית המאה העשירית ועד שחרור המלך יהויכין מכלאו של מלך בבל בשנת 561 לפנה"ס, באמצע גלות בבל. אך נראה שכותב הספר השתדל לסיים אותו בנימה חיובית, ובהנחה שכתב בסופו את האירוע המעודד האחרון שהכיר, ניתן להסיק שהספר נכתב לפני הכרזת כורש בשנת 538 לפנה"ס (שהרי זהו אירוע מעודד הרבה יותר), אם כי ייתכן שהספר עבר עריכות נוספות גם לאחר התאריך הזה.

המחבר של חלק הארי בספר מלכים מזוהה עם האסכולה הדויטרונומיסטית, האסכולה שהייתה אחראית לכתיבתו של ספר דברים. נקודת מפתח בחקר המקרא הוא הסיפור של מציאת ספר התורה בימי יאשיהו, בפרק כ"ב של ספר מלכים ב'. בסיפור נאמר: ”כֹּה אָמַר ה': "הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל יֹשְׁבָיו, אֵת כָּל דִּבְרֵי הַסֵּפֶר אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם, וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְלֹא תִכְבֶּה"” (ספר מלכים ב', פרק כ"ב, פסוקים ט"זי"ז). בכך רומז הכתוב לריכוז הפולחן במקום אחד. קריאות דומות אנו רואים גם בספר דברים: בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ, שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ” (ספר דברים, פרק י"ב, פסוק י"ד). כך ניתן לחזק את זיקתו מחברו של ספר דברים לזו של ספר מלכים. ההשפעות הדויטרונומיסטיות בספר באות בעיקר בתיאורי המלכים, שבהם משתמש המחבר במבנה קבוע. ”בִּשְׁנַת X לְאלמוני מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל/יְהוּדָה, מָלַךְ פלוני בֶן אלמוני מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל/יְהוּדָה. בֶּן Y שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ, וְ-Z מָלַךְ בְּשֹׁמְרוֹן/בִּירוּשָׁלָ͏ִם, וְשֵׁם אִמּוֹ אלמונית”.[10] מאוחר יותר, בא המחבר לדרג את המלך, מבחינת נאמנותו לאלוהים:

  • עבור מלכי יהודה משתמש המחבר, בדרך כלל, בנוסח הזה: וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה', רַק לֹא כְּדָוִד אָבִיו. רַק הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ, עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת”. כך נאמר על כל המלכים עד ליאשיהו, שכן יאשיהו היה זה שביטל את המצב של ריבוי מקומות הפולחן והסיר את במות הפולחן, וכך ריכז את בירושלים. הביטוי "עשה הישר בעיני ה'" מופיע למכביר גם בספר דברים, למשל: ”לֹא תֹּאכְלֶנּוּ, לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי 'תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' (ספר דברים, פרק י"ב, פסוק כ"ה). הביטוי מופיע בספרים דברים, מלכים ודברי הימים גרידא, שעה שהאחרון מעתיק את הנוסח מתוך ספר מלכים. קשר זה מחזק אף הוא את זיקת מחברו של ספר דברים לספר מלכים.
  • עבור מלכי ישראל משתמש המחבר, בדרך כלל, בנוסח הזה: ”וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה', לֹא סָר מִכָּל חַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל”. חטאותיו של ירבעם בן נבט הן, לדברי המחבר, הקמת שני מקדשים: אחד בדן ואחד בבית אל. בכך שרר בממלכת ישראל מצב של ריבוי מקומות פולחן. זוהי מגמה המנוגדת לריכוז הפולחן, שאליה שאפו המחברים מהאסכולה הדויטרונומיסטית. משום כך, עשו מלכי ממלכת ישראל הרע בעיני ה', לדברי המחבר.

נוסחת הסיכום המקובלת לדברי ימי המלכים היא, בדרך כלל, כזאת: ”וְיֶתֶר דִּבְרֵי פלוני, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל/יְהוּדָה. וַיִּשְׁכַּב פלוני עִם אֲבֹתָיו, וַיִּמְלֹךְ אלמוני בְּנוֹ תַּחְתָּיו”. בכך רומז המחבר לספר דברי הימים למלכי יהודה. ספר זה כנראה לא היה ספר דברי הימים הנמצא בתנ"ך אף הוא, אם כי, ככל הנראה, כרוניקות מלכותיות של המלכים בשתי הממלכות שבהן השתמש המחבר.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Michael Avioz, "The Book of Kings in Recent Research" (parts 1 and 2), Currents in Biblical Research 4 (2005), 11-55; 5 (2006), 11-57

קישורים חיצוניים

עריכה
  • James A. Montgomery, Kings (International Critical Commentary), Edinburgh: T. & T. Clark, 1951. Online copy at the Internet Archive

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יאירה אמית, סיבתיות כפולה — היבט נוסף, בית מקרא: כתב-עת לחקר המקרא ועולמו לח, 1992, עמ' 41–55
  2. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק י"א
  3. ^ ”וְיָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֶפְרָתִי מִן הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד לִשְׁלֹמֹה וַיָּרֶם יָד בַּמֶּלֶךְ: וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ - שְׁלֹמֹה בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא סָגַר אֶת פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו"” (ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים כ"וכ"ז)
  4. ^ אנדי ריפקין, שיעור 11 - פילוג הממלכה (י"ב, א-כד) ג. סיבתיות כפולה, באתר www.etzion.org.il, ‏2015-01-11
  5. ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ו
  6. ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ד'
  7. ^ בבא בתרא ט"ו, ע"א
  8. ^ משה גרסיאל, עולם התנ"ך: מלכים א', תל אביב, דוידזון עתי, 1994, עמ' 10.
  9. ^   גרשון גליל, מי חיבר את ספר מלכים?, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2020
  10. ^ מרדכי כוגן, מקרא לישראל: מלכים, תל אביב: עם עובד, 2019, עמ' 10-9