כפיר (מטוס)

התעשייה האווירית כפיר
	מטוסי כפיר במוזיאון חיל האוויר
מאפיינים כלליים
סוג	מטוס קרב
ארץ ייצור	ישראל
יצרן	התעשייה האווירית לישראל
טיסת בכורה	1969
תקופת שירות	1975–1996 (כ־21 שנים)
צוות	1
יחידות שיוצרו	220+
משתמש ראשי	חיל האוויר הישראלי
משתמשים משניים	חיל הנחתים של ארצות הברית; צי ארצות הברית; חיל האוויר הקולומביאני; חיל האוויר האקוודורי; חיל האוויר של סרי לנקה
דגמים	C-1, C-2, C-3, C-4, C-7, C-10
מחיר	4.5 מיליון דולר אמריקאי
אורך	15.65 מטר (46.95 רגל)
גובה	4.55 מטר (13.65 רגל)
מוטת כנפיים	8.22 מטר (24.66 רגל)
שטח כנפיים	34.8 מ"ר (374.6 רג"ר)
משקל ריק	7,285 ק"ג (16,060 ליברות)
משקל מטען מרבי	6,000 ק"ג
משקל טעון	11,603 ק"ג (25,580 ליברות)
משקל המראה מרבי	16,200 ק"ג (35,715 ליברות)
מהירות מרבית	2,440 קמ"ש מעל 12,000 מטר (36,000 רגל)
קצב נסיקה	233 מטר/שנייה (45,950 רגל/דקה)
טווח טיסה מרבי	1300 ק"מ/768 ק"מ (בתקיפה קרקעית, בפרופיל גבוה-נמוך-גבוה, עם שבע פצצות 227 ק"ג, ושני טילי אוויר-אוויר)
סייג רום	17,680 מטר (58,000 רגל)
עומס כנף	ק"ג/מ"ר
דחף	יבש: 52.9 קילו–ניוטון מבער אחורי: 79.62 קילו-ניוטון
תותחים	2 תותחי 30 מ"מ "דפה" 553 עם 200 פגזים כל אחד
טילים	אוויר-אוויר: 2 AIM-9 סיידוויינדר, 2 שפריר 2/פיתון, 2 פיתון 3/4 אוויר קרקע: 2 טילי AGM-45 נגד תחנות מכ"ם, 2 AGM-65 מאבריק לתקיפת קרקע
פצצות	6,000 ק"ג על 9 נקודות נשיאה בכנפיים כדוגמת פצצות שימוש כללי סימן 80, חודרות בונקרים, מצרר, מונחות לייזר וכדומה
רקטות	מבחר של רקטות אוויר קרקע-אוויר אוויר מונחות מסוג JL-100 מאטרה, 19 רקטות 68 מ"מ מסוג SNEB
	מנוע ג'נרל אלקטריק J-79-J1E סילוני
תרשים

כפיר הוא מטוס קרב רב-משימתי, תוצרת התעשייה האווירית לישראל.

"כפיר גדרות" של חיל האוויר הישראלי בכניסה לבסיס עובדה, בסכימת צביעה לא מקורית

הכפיר מבוסס על מטוס המיראז' 5 הצרפתי, ומשלב תכנון אווירודינמי צרפתי עם מנוע אמריקני. משנת 1975 יוצרו מעל 220 מטוסי כפיר.

היסטוריהעריכה

ההחלטה על פיתוח הכפיר התקבלה אחרי מלחמת ששת הימים (1967), בעקבות האמברגו הצרפתי על ישראל, אשר הקשה על הצטיידות צה"ל באמל"ח, בעיקר בתחום מטוסי הקרב.

קדם לכפיר מטוס ה"נשר", שהיה מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל, והתבסס על תוכניות המיראז' 5, שפותח בשיתוף ישראל אך לא סופק לה בשל האמברגו. טיסת הבכורה של ה"נשר" נערכה ב-1969. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים.

במקביל לפרויקט הנשר, נעשו ניסיונות בישראל לשתול מנוע סילון אמריקאי מדגם J-79 מתוצרת ג'נרל אלקטריק (שנבנה ברישיון בישראל) בגוף מטוס המיראז' 5 דו-מושבי^[2]. ניסיונות אלו הולידו את מטוס הקרב הישראלי הראשון - הכפיר. גרסת ניסוי ראשונית שנקראה "טכנולוג" טסה לראשונה באוקטובר 1970, ודגם משופר טס ביוני 1973. דגם הייצור נקרא 'כפיר גדרות', שכינויו הנפוץ הוא C-1, והוחל בייצורו באפריל 1975. השוני החיצוני הבולט ביותר היה כנפוני הקאנארד שהוספו למטוס לשיפור התנהגותו וכושר תמרונו. 27 מטוסי כפיר C-1 יוצרו עד אשר שופרו בדגם ה-C-2, שכלל "שפם" לאורך החרטום, כנפוני קאנארד שונים וגדולים יותר, כנף עם "שן מסור" ועוד שתי נקודות לחימוש חיצוני (סה"כ 9). שינויים אלו קיצרו את מרחק ההמראה של הכפיר לעומת קודמיו בעלי כנף דלתא והקנו לו יכולת תמרון עדיפה במהירויות נמוכות.

במאי 1975, יום העצמאות, הוצג לראווה מטוס הכפיר C-1 במפגן חיל האוויר, אך קדמו לכך פרסומים רבים בעיתונות הזרה. בתחילת 1976 הוחל בשיווק המטוס מחוץ לישראל ולצורך כך הוא הוצג לראשונה מחוץ לגבולות ישראל בסלון האווירי בפארנבורו בספטמבר 1976^[3]. באותה שנה נעשה גם ניסיון למכור את המטוס לאוסטריה. שר ההגנה האוסטרי הגיע לישראל לצורך המשא ומתן^[4]. המטוס הוחכר אף לצי ולמארינס האמריקאי, שם הוא שימש לביום מטוסי אויב^[5].

מטוסי כפיר שרתו בחילות האוויר של אקוודור, סרי לנקה וקולומביה, ומספר מטוסים שרתו בחברת ATAC האזרחית האמריקאית, המספקת שירותי ביום אויב וניסויים לצי האמריקאי^[6]^[7].

הטכנולוגיה הייחודית שפותחה עבור הכפיר יושמה במספר פרויקטים של התעשייה האווירית. מטוסי מיראז' 3 ומיראז' 5 של מספר חילות אוויר עברו שדרוג אוויוני ואווירודינמי לדרגת כפיר, למעט המנוע ומספר מאפיינים אחרים, שנותרו מקוריים. בשנת 1988 חתמה התעשייה האווירית על עסקה עם ממשלת דרום אפריקה לייצור גרסה מקומית של הכפיר (Atlas Cheetah) הכוללת גם מערכות חדישות שפותחו למטוס הלביא. לפי מקורות שונים, העסקה כללה העברה של 60 מטוסים כפיר ונשר מעודפי חיל האוויר ושדרוגם^[8].

בשנת 1982 רכשה אקוודור 12 מטוסים מדגם C-2, וב-1996, 4 מטוסים נוספים^[9].

בשנת 1991 פורסם בעיתונות המקצועית שהתעשייה האווירית מפתחת דגם ייצוא של הכפיר שכונה "נמר", המצויד במנוע סנקמה אטאר 9K-50 או GE-Volvo F-404, עקב הגבלות אמריקאיות על מכירת מנועי J-79. הנמר היה אמור להיות מצויד בטכנולוגיות שמקורן בפרויקט הלביא, שבוטל כארבע שנים לפני כן. למרות שלא היה ביקוש לנמר בחילות אוויר זרים, המשיכה התע"א בפיתוח ה"כפיר 2000" למטרות יצוא. התעשייה האווירית מעולם לא אישרה או הכחישה את הדיווחים על פיתוח ה"נמר".

ביוני 2021 הודיעה סרי לנקה על עסקה עם התעשייה האווירית, בשווי 50 מיליון דולר, להשבחת חמשת מטוסי הכפיר שברשותה כך שישרתו עד אמצע שנות ה-30 של המאה ה-21.^[10]

מטוסים בתצוגהעריכה

המטוס מוצג היום בבסיס חצרים במוזיאון חיל האוויר, הפתוח לקהל הרחב. כמו כן מוצג גם אחד מהמטוסים שהוחכרו לצי האמריקאי, שהוחזר ב-1989 ואוחסן תקופה קצרה בבסיס חיל האוויר בעובדה. ב-2004 הועבר מטוס כפיר בודד לארצות הברית, שם הוא מוצג במוזיאון אינטרפיד שבניו יורק^[11].

שירות בחיל האוויר הישראליעריכה

הכפיר נכנס לשירות בשנת 1975, בטייסת הקרב הראשונה, בפיקודו של סא"ל הרצל בודינגר, שהטיס את מטוס הכפיר הראשון שמסרה התעשייה האווירית לחיל האוויר. מטוסי כפיר נוספים נקלטו בטייסת קרב-הפצצה ובטייסות נוספות.

למשך תקופה קצרה, הכפיר היה מטוס הקרב המוביל בחיל-האוויר הישראלי, אך הפך במהרה למטוס קו שני עם כניסתם של מטוסי ה-F-15 המתקדמים לשירות. טבילת האש של הכפיר נערכה במשימת תקיפת בסיס מחבלים בלבנון, ב-9 בנובמבר 1977. מטוסי הכפיר השתתפו גם במבצע ליטני (1978), במלחמת לבנון הראשונה (1982) ובמבצע דין וחשבון (1993) בלבנון. חיל האוויר הישראלי לא פרסם רשמית אם מטוסי הכפיר יצאו משירות מבצעי פעיל בשורותיו, אך ב"תעודת הזהות" של הכפיר באתר חיל האוויר^[12] אין אזכור של פעילות מבצעית שלהם לאחר מבצע דין וחשבון. עם השנים יצאו מטוסי הכפיר משירות ואת מקומם תפסו מטוסי F-16 ו-F-15.

ב-27 ביוני 1979 זכה הכפיר בהפלת הבכורה (והיחידה במסגרת חיל האוויר הישראלי): סרן שי אשל, בכפיר 874 של טייסת 101, הפיל מטוס מיג 21 סורי בטיל אוויר-אוויר, מעל לבנון (למעשה, זאת הייתה "חצי הפלה". על החצי השני זוכה מטוס F-15 שפגע במיג גם הוא).

תאונותעריכה

ב-4 במאי 1981 נקלע כפיר שהטיס יורם איתן (בנו של הרמטכ"ל דאז רפאל איתן) לסחרור. איתן נהרג כשניסה לנטוש את המטוס, אך המצנח לא פעל.

ב-21 ביולי 2009 התרסק "כפיר" שנרכש על ידי צבא קולומביה סמוך לעיר קרטחנה בקולומביה. שני הטייסים הישראלים שהיו במטוס לא נפגעו, אך המטוס עצמו ספג נזק רב. הטייסים, עובדים של התעשייה האווירית, נשלחו לקולומביה במסגרת עסקה שנחתמה עם חיל האוויר הקולומביאני. הטיסה הייתה טיסת רענון והמטוס לא נבלם במסלול ונעצר מחוצה לו^[13]. ב-30 בספטמבר 2010, התרסק "כפיר" נוסף שנרכש על ידי צבא קולומביה. שני הטייסים הצליחו לצנוח בשלום^[14].

דגמיםעריכה

מטוס הכפיר יוצר בשני דגמים עיקריים: הראשון למשימות יירוט (קרבות אוויר), והשני לתקיפת מטרות קרקע. מלבד זאת, פותח גם דגם ייחודי לצילום אווירי. לפני מספר שנים פיתחה התעשייה האווירית דגם מתקדם של המטוס, שכונה בראשונה "כפיר 2000", או C-10. הכפיר 2000 היה פרויקט מקביל לפרויקט ה"נמר", אך היה מעט שמרני יותר - בגרסה זו נשמר המנוע המקורי, ה-J-79. הכפיר 2000 משלב טכנולוגיות חדישות בתחום האוויוניקה, "תא זכוכית" (תא טייס מתקדם המשלב צגים במקום שעונים אנלוגיים), חימוש חדש ומכ"ם מתקדם. חיל-האוויר הישראלי לא היה מעוניין במטוס, אך מספר מטוסי כפיר של חיל-האוויר האקוודורי שודרגו לדרגת כפיר 2000, ושמם הוסב לכפיר CE. הכפיר 2000 נחשב כמטוס קרב רב-משימתי מתקדם וזול, דבר ההופך אותו לאידיאלי עבור מספר מדינות בעולם.

נשרעריכה

ערך מורחב – נשר (מטוס)

נשר הוא מטוס הקרב הראשון שיוצר בישראל. המטוס יוצר בתעשייה האווירית, על-פי מודיעין טכנולוגי שהתקבל אודות התוכניות של מטוס המיראז' 5 הצרפתי. המטוס כולל כמה התקנים אלקטרוניים מתוצרת ישראל, מושב מפלט "0-0" מתוצרת מרטין בייקר והתקנים לנשיאת חימוש מגוון יותר, כטיל האוויר-אוויר הישראלי שפריר. מטוס הנשר שירת בחיל האוויר החל משנת 1972 וזכה להצלחה רבה במלחמת יום הכיפורים: באמצעותו הופלו 111 מטוסי אויב במלחמה (ו-115 הפלות לאורך כל תקופת השירות), לעומת אובדן של 5 מטוסים (3 הופלו). בסה"כ נבנו 61 מטוסי נשר, מתוכם 10 דו-מושביים.

טכנולוגעריכה

הטכנולוג הוא מטוס ניסוי שנועד במטרה לבדוק אפשרות התקנת מנוע מסוג J-79J-1E לגוף מיראז'. לצורך כך הוסב מטוס מיראז' 5 דו מושבי (מס' 88 של טייסת הסילון הראשונה) לנשיאת המנוע החדש ומערכותיו. המטוס טס לראשונה מנמל התעופה לוד (כיום בן-גוריון). במשך הזמן עבר הטכנולוג שיפורים מסוימים לבחינת תצורות חדשות כמו כנפוני קאנארד (כפיר C-2).

מטוס הטכנולוג מחזיק בשיא המהירות למטוס על בסיס מיראז 5 .טייס הניסוי מנחם שמול הגיע למהירות של 2.5 מאך בטיסה במטוס הטכנולוג מראש הנקרה לאזור עזה. תמונה

כפיר C-1עריכה

זהו הדגם הראשוני של המטוס, כפי שיצא מפס הייצור בתעשייה האווירית. מטוסים אלו שירתו בעיקר, אם לא רק, בטייסת 101, ונצבעו בסכימת ההסוואה הקרויה "ג'ינג'ית" (חום/טאן(חום)/ירוק).

כפיר גדרות / "F-21A"עריכה

זהו שיפור של הדגם הראשוני. 25 מערכות ממנו שסומלו F-21A שימשו את חיל הנחתים של ארצות הברית וצי ארצות הברית לצורכי ביום אויב בשנים 1985–1989.

הוא שונה חיצונית מ-C-1 בגדרות זרימה משולשות שהותקנו בצידי כונסי האוויר וגדרות אופקיות בחרטום. בהמשך הגדרות הוגדלו לכדי כנפונים קטנים וזאת כדי להגדיל את יכולת התמרון והשליטה.

כפיר C-2עריכה

כפירים אלו יצאו מקו היצור כאשר הם מצוידים כבר בשיפורי "כפיר הגדרות", אולם כנפוני הקאנארד שלהם היו גדולים ומשמעותיים יותר. הם היוו את רוב מטוסי הכפיר ששירתו בחיל האוויר, ונצבעו גם בסכימה ה"ג'ינג'ית" וגם בסכימת אפור עליונות אווירית. מטוסים אלו שרתו בטייסות הקרב 101 ("הקרב הראשונה"), 109 ("העמק"), 113 (הצרעה"), 144 ("שומרי הערבה") ו-149 ("התוכי המנפץ").

כפיר C-7עריכה

דגם זה נכנס לשירות חיל האוויר בתחילת שנות ה-80', והתאפיין בשתי נקודות תלייה נוספות לחימוש, משקל המראה גבוה יותר ומערכות כינון, חימוש וניווט משופרות. השדרוג העיקרי של דגם זה היה הוספת יכולת נשיאת והכוונת פצצות מונחות לייזר. הכפירים מדגם C-7 נכנסו לשירות רק בטייסת 144 ("שומרי הערבה") בבסיס עובדה, והתאפיינו בסכימת צביעה זהה למטוסי ה-F-16, שהייתה בשימוש בעיקר בכפירים מדגם זה

כפיר C-10עריכה

גרסת יצוא של הכפיר המשרתת בקולומביה, הכוללת מכ"ם מדגם EL/M-2032 מתוצרת אלתא מערכות. שיפורים בתא הטייס הכוללים שני מסכים בגודל 177X127 מ"מ, תמיכה בתצוגת קסדה עילית וחופת זכוכית משופרת. למטוס נוספה גם יכולת תדלוק אווירי. גרסה זו ידועה גם בשם כפיר 2000, או KFIR CE עבור חיל האוויר של אקוודור. בשנת 2017 עברו 22 מטוסי הכפיר של קולומביה השבחה בתעשייה האווירית. ההשבחה כללה החלפה של מערכות האוויוניקה של המטוסים ומתן תצוגת קסדה עילית לטייסים^[15].