פורמולה 1 עונת 2003
עונת 2003 בפורמולה 1 הייתה העונה ה-54 של האליפות במסגרתה נערכו 16 מרוצים. מיכאל שומאכר זכה באליפות העולם לנהגים כאשר נהג עבור קבוצת פרארי שזכתה באליפות העולם לקבוצות.
מיכאל שומאכר זכה באליפות בפעם השישית | |
סוג תחרות | מרוץ מכוניות |
---|---|
תאריך התחלה | 9 במרץ 2003 |
תאריך סיום | 12 באוקטובר 2003 |
מספר עונה | 54 |
מספר מרוצים בעונה | 16 |
זוכה באליפות הנהגים | מיכאל שומאכר |
נקודות הנהג הזוכה | 93 |
זוכה באליפות היצרנים | פרארי |
נקודות היצרן הזוכה | 158 |
בעונה זו נקבעו מספר שינויים בתקנון כאשר העיקריים שבהם היו:
- חלוקת נקודות חדשה: 10 נקודות לזוכה במרוץ, 8 נקודות למקום השני, 6 למקום השלישי, 5 לרביעי, 4 לחמישי, 3 לשישי, 2 לשביעי ונקודה אחת לנהג שסיים במקום השמיני.
- איסור על טלמטריה בכיוון סטנד-רכב (כלומר, תשדורת של פקודות למחשב הרכב תוך כדי מרוץ).
- איסור על תיבת הילוכים אוטומטית לחלוטין (מותרת תיבה חצי אוטומטית).
- הכנסת מערכת HANS - Head and neck support שנועדה להגן על הצוואר וחלקו העליון של עמוד השידרה של הנהג במקרה של תאונה.
קבוצות ונהגים
עריכהקבוצה | יצרן | שלדה | מנוע | צמיגים | מספר | נהגים | סיבובים |
---|---|---|---|---|---|---|---|
סקודריה פרארי מרלבורו | פרארי | F2002B F2003-GA |
פרארי 051B פרארי 052 |
B | 1 | מיכאל שומאכר | 1–16 |
2 | רובנס באריקלו | 1–16 | |||||
BMW ויליאמס F1 | ויליאמס-BMW | FW25 | BMW P83 | M | 3 | חואן פבלו מונטויה | 1–16 |
4 | ראלף שומאכר[א] | 1–16 | |||||
מארק ז'נה | 14 | ||||||
ווסט מקלארן מרצדס | מקלארן-מרצדס | MP4-17D | מרצדס FO110M מרצדס FO110P |
M | 5 | דייוויד קולטהרד | 1–16 |
6 | קימי רייקונן | 1–16 | |||||
מילד סבן רנו F1 | רנו | R23 R23B |
רנו RS23 | M | 7 | יארנו טרולי | 1–16 |
8 | פרננדו אלונסו | 1–16 | |||||
סאובר פטרונס | סאובר-פטרונס | C22 | פטרונס 03A | B | 9 | ניק היידפלד | 1–16 |
10 | היינץ-הראלד פרנצן | 1–16 | |||||
בנסון והדג'ס ג'ורדן פורד | ג'ורדן-פורד | EJ13 | פורד RS1 | B | 11 | ג'אנקרלו פיסיקלה | 1–16 |
12 | ראלף פירמן[ב] | 1–13, 15–16 | |||||
זסלוט באומגרטנר | 13–14 | ||||||
HSBC יגואר רייסינג | יגואר-קוסוורת' | R4 | קוסוורת' CR-5 | M | 14 | מארק ובר | 1–16 |
15 | אנטוניו פיזוניה | 1–11 | |||||
ג'סטין וילסון | 12–16 | ||||||
לאקי סטרייק BAR הונדה | BAR-הונדה | 005 | הונדה RA003E | B | 16 | ז'אק וילנב | 1–15 |
טאקומה סאטו | 16 | ||||||
17 | ג'נסון באטן | 1–16 | |||||
טראסט מינארדי קוסוורת'[ג] | מינארדי-קוסוורת' | PS03 | קוסוורת' CR-3 | B | 18 | ג'סטין וילסון | 1–11 |
ניקולס קייסה | 12–16 | ||||||
19 | יוס ורסטאפן | 1–16 | |||||
פנסוניק טויוטה רייסינג | טויוטה | TF103 | טויוטה RVX-03 | M | 20 | אוליבייה פאניס | 1–16 |
21 | כריסטיאנו דה מאטה | 1–16 | |||||
מקור:[2][3][4] |
מרוצים
עריכהדירוג האליפות
עריכהשיטת הניקוד
עריכה- ערך מורחב – שיטת הניקוד בפורמולה 1
בעונה זו שונתה שיטת הניקוד שהייתה נהוגה, בשינויים קלים, מאז 1960. 39 נקודות הוענקו לשמונת המסיימים הראשונים (במקום 24–26 נקודות לששת הראשונים בעונות הקודמות).
מיקום | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 |
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
נקודות | 10 | 8 | 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 |
אליפות הנהגים
עריכה
|
|
אליפות היצרנים
עריכה
|
|
קישורים חיצוניים
עריכה- תוצאות מרוצי העונה באתר Formula1.com.
- סיכום העונה באתר MotorSport Magazine.
ביאורים
עריכה- ^ ראלף שומאכר השתתף בגרנד פרי האיטלקי, אך פרש במהלכו בשל מחלה.
- ^ ראלף פירמן השתתף בגרנד פרי ההונגרי, אך פרש לאחר שנפצע במהלך האימון החופשי.
- ^ מינארדי השתתפה בששת המרוצים הראשונים תחת השם "אירופיאן מינארדי קוסוורת'".[1]
הערות שוליים
עריכה- ^ "Trust increases Minardi backing". Crash.net. 22 במאי 2003. נבדק ב-3 בינואר 2021.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ "2003 FIA Formula One World Championship". הפדרציה הבין-לאומית לרכב. אורכב מ-המקור ב-4 באוקטובר 2003. נבדק ב-13 ביוני 2023.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Braillon, Didier (2003). "Sporting regulations". In Domenjoz, Luc (ed.). Formula 1 Yearbook 2003–04. Bath, Somerset: Parragon. pp. 22–41. ISBN 978-1-4054-2089-1 – via Internet Archive.
- ^ "Models in 2003". StatsF1. נבדק ב-13 ביוני 2023.
{{cite web}}
: (עזרה)
2002: מיכאל שומאכר |
אלוף העולם לנהגים מיכאל שומאכר |
2004: מיכאל שומאכר |
2002: פרארי |
אלופת העולם ליצרנים פרארי |
2004: פרארי |