פתיחת התפריט הראשי

מוחמד אסדערבית ובאורדו: محمد اسد; נולד כלאופולד וייס; 12 ביולי 1900 - 20 בפברואר 1992) היה עיתונאי, דיפלומט, פעיל אנטי-ציוני וחכם דת מוסלמי. תרגם את הקוראן לאנגלית. במוצאו היה יהודי יליד גליציה (שהשתייכה אז לאוסטרו-הונגריה). היה יועצו של אבן סעוד ושימש סגן נציג פקיסטן באו"ם.

מוחמד אסד
אין תמונה חופשית
לידה 2 ביולי 1900
לבוב, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בפברואר 1992 (בגיל 91)
גרנדה, ספרד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטריה, פקיסטן, הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע סופר, דיפלומט, עיתונאי, מתרגם, מחבר רומנים, בלשן, אוטוביוגרף, פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם סוני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

מוחמד אסד נולד כלאופולד וייס בעיר למברג, בירת החלק האוסטרי של גליציה (כיום לבוב שבאוקראינה), למשפחה יהודית משכילה. אביו, עקיבא (קרל) וייס, היה עורך דין, בנו של רבי בנימין אריה וייס, שכיהן כרב העיר צ'רנוביץ', בירת בוקובינה. אמו, מלכה, הייתה בתו של הבנקאי מנחם מנדל פייגנבאום מלמברג (אביהם של דוריאן ואריה פייגנבאום)[1].

בילדותו למד תורה ובגיל צעיר ידע את השפה העברית על בוריה. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 ברח מבית הוריו על מנת להתגייס בזהות ובגיל בדויים לצבא האוסטרי. לאחר שבוע ימים עלה אביו על עקבותיו והחזירו הביתה. לאחר המלחמה למד שנתיים באוניברסיטת וינה היסטוריה של האמנות ופילוסופיה והפך לעיתונאי בווינה. בשנת 1922 הגיע לביקור בירושלים אצל בני משפחת אמו, ביניהם ד"ר דוריאן פייגנבאום. בירושלים נגלה לו העולם הערבי והמוסלמי והוא החל לפרסם בעיתוני גרמניה כתבות אנטי-ציוניות ופרו-ערביות. בירושלים אף התיידד עם הד"ר יעקב ישראל דה האן, שהיה פעיל נגד התנועה הציונית.

בסוף המהפך שעבר הוא המיר בשנת 1927 את דתו לאסלאם, החליף את שמו למוחמד אסד ויצא ללמוד לימודי אסלאם במכה. עד מהרה הפך הצעיר המוכשר לאחד מגדולי חכמי הדת בערב הסעודית וליועצו של המלך עבד אל-עזיז אבן סעוד. שמו הגיע גם לידיעת האמיר עבדאללה מעבר הירדן והוא הוזמן לחצרו. עם זאת מצא גם לנכון להיפגש בשנת 1930 עם המנהיג הציוני נחום גולדמן.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם הגיע מוחמד אסד להודו והיה בין הלוחמים למען הקמת מדינה עצמאית בחלקים המוסלמיים של הודו. פרסם מאמרים אנטי-בריטיים חריפים. בשנת 1939 נכלא על ידי השלטונות הבריטיים למשך כל תקופת מלחמת העולם השנייה.

עם הקמתה של פקיסטן העצמאית בשנת 1947 היה מוחמד אסד לאחד מבכירי הממשל במדינה, ובשנת 1952 נתמנה לסגן ראש הנציגות של פקיסטן באו"ם. בעצרת האו"ם נשא מוחמד אסד נאומים אנטי-ישראליים חריפים, אך בסתר ניהל דיאלוג בלתי רשמי ולא מחייב גם עם נציגי ישראל לאו"ם, ובמשרד החוץ של ישראל הוענק לו הכינוי "המומר". כן קיים אסד בסתר מפגשים חשאיים עם בת דודו חמדה זינדר ובעלה צבי, כשהלה היה דובר משלחת ישראל באו"ם. בסיום תפקידו באו"ם הוא הפך לחכם דת מוכר והרצה על האסלאם במדינות שונות. מפעל חייו החשוב היה תרגום הקוראן לאנגלית, שיצא בשנת 1980. בשנת 1999 יצאה לאור האוטוביוגרפיה שלו "הדרך למכה" שזכתה לפרסום רב.

מוחמד אסד נפטר ב-20 בפברואר 1992 בגיל 91 ונקבר בבית קברות מוסלמי קטן, בעיר גרנדה שבספרד.

בנו מאשתו הסעודית טלאל אסד, חי בארצות הברית. הוא פרופסור לאנתרופולוגיה ומרקסיסט.

לקריאה נוספתעריכה

  • Mohammed Assad, The Road to Mecca, Muslim Academic Trust, 1999.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה