ויקיפדיה

ששון סומך

חוקר ספרות ישראלי

ששון סומך (21 בספטמבר 1933 – 18 באוגוסט 2019) היה פרופסור בחוג ללימודי הערבית והאסלאם שבאוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל בחקר המזרחנות לשנת תשס"ה 2005 ופרס א.מ.ת למזרחנות לשנת 2008.

ששון סומך
לידה 21 בספטמבר 1933
בגדאד, עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוגוסט 2019 (בגיל 85)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי מזרחנות
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט מוחמד מוסטאפה בדאווי עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט סלימאן ג'ובראן, מחמוד גנאים עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
תרומות עיקריות
חקר השפה והספרות הערבית המודרנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חייו ופועלו עריכה

ששון סומך נולד בבגדאד למשפחה יהודית חילונית, לאב שהיה פקיד בבנק בריטי ואם עקרת בית, שלמדה אנגלית וצרפתית בבית ספר אליאנס. בשנת 1950 סיים את בית ספר התיכון שמאש בבגדאד. ב-1951 עלה עם משפחתו לישראל ללא ידיעת עברית כלל. אביו קיבל משרת פקיד בבנק והמשפחה השתקעה ברמת גן. סומך למד את השפה העברית במרץ רב כדי להגשים את שאיפתו להיעשות למתרגם שירה ערבית לעברית. תרגומו הראשון התפרסם בכתב העת "נר", שיצא לאור על ידי רבי בנימין ודוקטור מאגנס אנשי ברית שלום, ב-1954. בשנות החמישים היה חבר במק"י, באמצע שנות החמישים התאכזב ופרש מפעילות פוליטית. שירת בצה"ל בחיל האוויר ולאחר שחרורו החל בלימודים אקדמיים ב-1958 בחוגים ללשון העברית ולתולדות עם ישראל באוניברסיטת תל אביב (פעלה באותם הימים במבנים ארעיים באבו כביר). בשנת 1961 סיים את לימודיו בהצטיינות. בשנים 1962–1965 עבד כמזכיר מדעי של האקדמיה ללשון העברית. למד לתואר שני בלשון עברית ובבלשנות שמית באוניברסיטה העברית בירושלים בהדרכתם של הפרופסורים זאב בן-חיים ויחזקאל קוטשר. מורהו הגדול שהשפיע עליו יותר מכל היה פרופסור חיים בלנק, בשל נאמנותו חסרת הפשרות למחקר ולמדע. בשנת 1965 נשא לאישה את טרי לבית וייצנר.

סומך שקד על הדוקטורט בשנים 1966–1968 באוניברסיטת אוקספורד בנושא "הרומנים של נגיב מחפוז: הערכה", תוך התמקדות רבה בטרילוגיה הקהירית שלו, המכונה בעברית "בית בקהיר". מחפוז הסופר הערבי הבולט והפתוח להשפעות זרות, שהכניס ביצירותיו את זרם התודעה והסיפר האימפרסיוניסטי. במהלך השנים התיידדו סומך ומחפוז. הדוקטורט נערך תחת הדרכתו של המלומד המצרי מוסטפא בדאווי. כששב ארצה התמנה סומך למרצה לספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב, בשנים 1972–1984 היה ראש החוג לשפה ולספרות ערבית, שהיום קרוי החוג ללימודי הערבית והאסלאם והכשיר תריסר דוקטורים בתחום, בין תלמידיו פרופסור סלימאן ג'ובראן, פרופסור מחמוד גנאים ודוקטור מחמוד כיאל. בשנת 1980 התמנה לפרופסור מן המניין, בשנים 1982–2003 היה מופקד הקתדרה לספרות ערבית על שם הלמוס באוניברסיטת תל אביב ובשנים 1996–1998 כיהן כראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר. שימש כמרצה אורח באוניברסיטת פרינסטון, בקולג' סנט אנטוני באוקספורד, במכון המחקר אננברג באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת אופסלה שבשוודיה. בשנת 2004 זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב[1].

הוא נמנה עם מייסדי האקדמיה ללשון הערבית שקמה בדצמבר 2007 בישראל, כשבין 15 חברי האקדמיה המייסדים נמנים גם חמישה מתלמידיו.

כתב כעשרה ספרי מחקר, תרגומים רבים מערבית לעברית ובכללם ארבע אנתולוגיות של שירה ערבית מודרנית וכתשעים מאמרים בכתבי עת מדעיים. בחמישים השנים האחרונות פרסם סומך מאות מאמרים במוספים ספרותיים בעיתונים ובכתבי עת ספרותיים, בהם הליקון, מאזנים, מקרוב ועתון 77 (בשניים האחרונים אף ישב במערכת). מאמריו נסובים בעיקר על הספרות הערבית בת ימינו וסופריה, על מגעים בין הספרות הערבית לעברית, על גניזת קהיר. הוא פרסם בידיעות אחרונות וכתב דרך קבע בעיתון הארץ.

בשנת 1972 מונה למליאת רשות השידור[2].

סומך היה חבר המועצה הציבורית של ארגון בצלם[3]. ב-1992 הוצב במקום ה-114 ברשימת מרצ בבחירות לכנסת השלוש עשרה.[4]

נפטר בתל אביב ב-18 באוגוסט 2019[5].

מחקריו עריכה

המקצב המשתנה: מחקר על הרומנים של נג'יב מחפוז עריכה

הספר (The Changing Rhythm: A Study of Najib Mahfuz’s Novels) המבוסס על עבודת הדוקטור של סומך, ראה אור בהוצאת בריל ההולנדית ב-1973. כשם שמו "המקצב המשתנה: מחקר על הרומנים של נג'יב מחפוז", כך הספר עוסק בהתפתחות יצירתו של נג'יב מחפוז לאורך השנים. סומך מראה כי חל מהפך פנימי בתוך היצירה, מסגנון שמשקף קצב חיים איטי, ליצירה מודרנית בעלת קצב מהיר כמו ג'יימס ג'ויס ווירג'יניה וולף. תהליך זה התרחש גם בהשפעת הספרות העולמית, אך בעיקר כתוצאה מהתפתחות פנימית אצל מחפוז עצמו. סומך חקר בעיקר את לשון יצירותיו של מחפוז, הוא בדק כיצד הסופר משתמש בלשון והופך את הטקסט הפרוזאי לטקסט אומנותי. סומך השתמש בביטוי שוועדת פרס נובל השתמשה בו כנימוק להענקת פרס נובל לספרות למחפוז: "דו-משמעות יוצרת". זוהי לא סתם דו-משמעות, אלא דו-משמעות שמרחיבה את המשמעות הכללית של הטקסט.

דיגלוסיה עריכה

סומך כתב מחקרים רבים בנושא זה ותיאר כיצד הספרות הערבית נתונה לבעיה לשונית שקיימת במידה פחותה בספרויות אחרות והיא דיגלוסיה. המחקר הבלשני התעניין בכך החל ממחקריו של פרגוסון בשנות החמישים. בדיגלוסיה הכוונה לשימוש בשני טיפוסי לשון שונים מאוד זה מזה: האחד הוא הבעה עצמית לא פורמלית בעל פה והשני הוא שימוש פורמלי. בכל שפה ישנם הבדלים בין השפה הפורמלית לשפה הלא פורמלית, אבל זה הבדל סגנוני ביסודו. המצב בערבית הוא שונה, ההבדל אינו סגנוני בלבד אלא מערכת שונה לחלוטין של כללי שימוש בלשון בכל אחת מן הלשונות שקיימת בהן דיגלוסיה חריפה. ברגע שכותבים נרציה: א' הלך ברחוב וראה את הצעירה ב', היא נכתבת בדרך כלל בשפה "הגבוהה" שיש לה כתיב מסודר. אבל כשא' מדבר ואומר לה: "מה שלומך היום?", יש פה בעיה מבחינת כתיבת השפה. הבעיה חמורה פי כמה מונים כשמדובר בדרמה, שבה מלבד הוראות הבמאי, כל הטקסט הוא דיבור[6][7][8][9][10][11][12][13]. סומך התעניין במחקר רב שנים בבעיית הדיגלוסיה ברומן, בו יש גם נראציה וגם דיאלוג, כתב שלושה ספרים בנושא וחקר לרוחב כיצד הסופר המצרי יוסף אידריס התגבר על הדיגלוסיה.

סוגה ושפה בספרות הערבית המודרנית עריכה

ספרו זה (Genre and Language in Modern Arabic Literature) של ששון סומך שהופיע בויסבאדן שבגרמניה בשנת 1991 עוסק בכל הז'אנרים הקיימים בספרות הערבית החדשה והוא מקדיש לכל אחד מהם פרק, בין הז'אנרים: שירה, דרמה, אוטוביוגרפיה. סומך מתאר כיצד חל בשירה מהפך לשוני וכללי מוחלט אחרי מלחמת העולם השנייה. הדבר התחולל ראשית בהשפעת ז'אנרים החדשים בספרות העולמית. הספרות הערבית עברה משירים שנכתבים בצורה דיקלמטורית, מעין מאמרים מחורזים, לשירה אינדיבידואלית מופנמת, אפילו כשהיא עוסקת בנושאים ציבוריים. זוהי שירה אישית אשר מדברת בלשון הייחודית לכל משורר, מספר הקוראים בעולם הערבי גדל עשרות מונים משהיה במאה ה-19, אז רק מיעוט למד קרוא וכתוב ואילו כיום מיליונים לומדים.

סומך ניסה להראות בספרו כיצד במהלך המאה העשרים חל תהליך שהבשיל במחציתה והוא התרחקות מלשון קישוטית כפי שהיה בעבר, ומעבר לכתיבת הדברים בדרך ישירה ועניינית מבחינה לשונית, אולם בדרך שונה שמתייחסת לספרות לא כאל העברת מידע ודעות כמו שהיה בעבר, אלא כאומנות שמורכבות היא מסממניה. חל שינוי בלשון הערבית: עד מחצית המאה העשרים לא ניתן היה לתרגם לערבית סופרים כמו ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט וטי. אס. אליוט. לא הייתה אפשרות לעשות זאת באמצעות לשון הספרות הקלאסית הישנה, אלא היה צורך לפרק ולהרכיב לשון חדשה מאותן מילים. תלמידו של סומך פרופסור מחמוד גנאים כתב דוקטורט על כניסת זרם התודעה לספרות הערבית החל משנות השישים ועד לשבעים והראה כיצד הטקסט המשקף את זרם התודעה בערבית הצריך הרכבים תחביריים שונים ויחס שונה ללשון כולה. למשל, בזרם התודעה קורה לעיתים קרובות שלא גומרים משפטים, כי כאילו נכנסים למוחו של הגיבור ולכן ניתן למצוא בזרם התודעה משפטים מעורבבים זה בזה. בערבית ישנו תחביר קשוח שיש צורך לחתור תחתיו על מנת ליצור את זרם התודעה.

בספר זה על ז'אנר ולשון עוסק סומך בבעיית הדיגלוסיה בהקשר הספרותי ולא הבלשני של הטקסט.

השירה העיראקית החדשה עריכה

סומך כתב מאמרים רבים על השירה העיראקית החדשה. שירה זו גילתה החל מ-1945 העזה בלתי רגילה לפתח את האספקטים הפרוזודיים (תורת המשקלים) והפליגה הרחק מהמודלים של הספרות הערבית הקלאסית המפוארת של ימי הביניים. פרסם אוספי תרגום לשירה עיראקית, בהם נכללו בין השאר שיריו של מוחמד מהדי אל-ג'וואהירי.

מפעל אוטוביוגרפי עריכה

בגדאד, אתמול עריכה

בגיל שבעים כתב ששון סומך את הכרך הראשון של האוטוביוגרפיה שלו הנקרא "בגדאד אתמול". הספר פורסם בעברית ותורגם לערבית, לאנגלית ולטורקית. בספר סיפר על גידולו וחייו כילד ונער יהודי בבגדאד בשבע עשרה השנים הראשונות לחייו. בספר סיפר על היותו יהודי חילוני מבית חילוני, דבר הסותר את התמונה המקובלת שלפיה יהודים מזרחים מחוץ לישראל חיו בקהילה דתית. הוא מראה שהמעמד הפקידותי המשכיל שצמח ועלה לגדולה בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים היה נותן הטון בנורמות של החיים בקהילה היהודית. דבר נוסף שהראה סומך בספר הוא שיהודי עיראק היו במגע של שכנות מלאה עם שכניהם המוסלמים, יחסים אלה לא היו יחסים אידיאליים, אך התאפיינו ביחסי שכנות של כבוד הדדי.

סומך כתב כרך שני של זכרונותיו בשם "ימים הזויים" (קורות חיים 1951–2000), שיצא בהוצאת "הקיבוץ המאוחד". כרך זה עוסק בחייו בין תל אביב, אוקספורד, פרינסטון וקהיר, החל מהשנה שבה עלה לארץ (1951). הספר נע בין ארבע התחנות העיקריות בחייו: תל אביב – מקום מגוריו ולימים מקום עבודתו, שם כיהן כארבעים שנה כפרופסור לספרות ערבית, אוקספורד – האוניברסיטה בה עשה דוקטורט בשנים 1965–1968, אוניברסיטת פרינסטון – בה שימש כמרצה אורח לסירוגין בשנות ה-70 וה-80, וקהיר – העיר שהרבה לחקור מבחינה ספרותית ושימש שם שלוש שנים כראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר בין השנים 1995–1998.

ספריו האוטוביוגרפיים עריכה

  • Baghdad, yesterday : the making of an Arab Jew / Sasson Somekh. Jerusalem : Ibis Editions, 2007

ספרים שכתב עריכה

  • The Changing Rhythm: A Study of Najib Mahfuz’s Novels/Sasson Somekh. Leiden: Brill, 1973
  • שאלת הלשון בספרות הערבית החדשה / ששון סומך. תל אביב ; ירושלים : (אוניברסיטת תל אביב - הפקולטה למדעי הרוח : משרד החינוך והתרבות - המרכז לתוכניות לימודים), 1980.
  • Genre and language in modern Arabic literature / Sasson Somekh. Wiesbaden : O. Harrassowitz, 1991.
  • נג'יב מחפוז: יצירה, מפגשים, תרגומים; הוצאת כרמל, ירושלים, תשע"ב 2012.

ספרים שתרגם עריכה

ספרים שערך עריכה

  • Studia linguistica et orientalia memoriae Haim Blanc dedicata / edited by Paul Wexler, Alexander Borg, Sasson Somekh. Wiesbaden : O.Harrassowitz, 1989.
  • תרגום בצידי הדרך: עיונים בתרגומים מן הספרות הערבית לעברית בימינו / ערך ששון סומך. תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 1993.
  • ענבר לולו: סיפורי אהבה ערביים / מבחר ומבוא - ששון סומך; מערבית - משה חכם. תל אביב: עקד, תשנ"ה 1995.
  • סיפורי אהבה ערביים / מבחר ומבוא - ששון סומך; מערבית - משה חכם. ספורי אהבה ערביים; תל אביב : עקד/גוונים, תשנ"ה 1995.

מאמרים נבחרים עריכה

  • "The Sad Millenarian: An Examination of Awlad Haratina", Middle Eastern Studies 7, 49-61, 1971
  • "הסיפור הדו-ערכי של נג'יב מחפוט'", הספרות ב', 579-565, 1971
  • "Two Versions of Dialogue in Mahmud Taymur's Drama", Princeton Near East Paper No. 21, Princeton, 1975
  • "Language and Theme in the Short Stories of Yusuf Idris", Journal of Arabic Literature 4, 89-100, 1975
  • 1976, "The Transformation of 'Ghalwa", Journal of Arabic Literature 6, 101-119
  • "הדילמה הלשונית בדראמה של תופיק אלחכים", הספרות, 31-30, 94-88, 1981
  • " The Diglotic Dilemma in the Drama of Tawfiq al-Hakim", Israel Oriental Studies 9, 392-403, 1983
  • "The Function of Sound in the Stories of Yusuf Idris", Journal of Arabic Literature 16, 95-104, 1985
  • "The Participation of Egyptian Jews in Modern Arabic Culture", The Jews of Egypt in Modern Times, Shimon Shamir (ed.), Boulder: Westview, 130-140, 1986
  • "A Minute to Midnight: War and Peace in the Novels of Naguib Mahfouz", Middle East Review 20:2, 7-19, 1987
  • "Shelley in Neoclassical Arabic", Edebiyat, NS, Vol. I, No.2, 89-100, 1989
  • "Modern Arabic Poetry and its Medieval Palimpsest", Edebiyat, NS, 3:1, 105-118, 1989
  • "Cold, Tall Houses: The Jewish Neighbor in the Works of Arab Authors", Jerusalem Quarterly 52, 26-35, 1989
  • "Lost Voices: Jewish Authors in Modern Arabic Literature", in Jews Among Arabs: Contact and Boundaries, Mark R. Cohen and Abraham L. Udovitch (eds.), Princeton: Darwin Press, 9-20, 1989
  • "The Essence of Naguib Mahfouz", The Tel-Aviv Review 2, 244-257, 1990
  • (with Mark R. Cohen), "In the Court of Ya'qub Ibn Killis: A Fragment from the Cairo Geniza", Jewish Quarterly Review 80, 283-314, 1990
  • "The Neo-Classical Arabic Poets", in Modern Arabic Literature, Cambridge History of Arabic Literature, M.M. Badawi (ed.), Cambridge: CUP, 26-81, 1992
  • "Colloquialized Fusha in Modern Arabic Prose Fiction", Jerusalem Studies in Arabic and Islam 16, 176-194, 1993
  • "Structure of Silence: A Reading of Yusuf's Idris's 'Bayt Min Lahm'", Writer, Culture, Text: Studies in Modern Arabic Literature, Ami Elad (ed.) Frediction: York Press, 56-61, 1993
  • "Biblical Echoes in Modern Arabic Literature", Journal of Arabic Literature 26, 186-200, 1995
  • "נרמול עם מה שאינו נורמלי: תרבותה של ישראל בעיניים מצריות", אלפיים 16, 177-158, 1998
  • 8 "Vestiges of Saadia's Tafsir in Modern Arabic Bibles", Judaism and Islam: Boundaries, Communication and Interaction: Essays in Honor of William M. Brinner, B. Hary, F. Aster, J. Hayes (eds.), Leiden: Brill, 227-236, 2000

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא ששון סומך בוויקישיתוף

מכּתביו:

הערות שוליים עריכה

  1. ^ תואר ד"ר לאות כבוד לפרופ' ששון סומך ולפרופ' אלן פינקלקראוט, News1
  2. ^ הממשלה אישרה הרכב המליאה של רשות השידור, דבר, 6 במרץ 1972
  3. ^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
  4. ^ רשימת המועמדים
  5. ^ עוזי ברוך, הלך לעולמו הפרופ' ששון סומך חתן פרס ישראל, באתר ערוץ 7, ‏18 באוגוסט 2019 (ארכיון)
  6. ^ "Two Versions of Dialogue in Mahmud Taymur's Drama", Princeton Near East Paper No. 21,Princeton 1975
  7. ^ "Language and Theme in the Short Stories of Yusuf Idris", Journal of Arabic Literature 4, 89-100, 1975
  8. ^ שאלת הלשון בספרות העברית החדשה, אוניברסיטת תל אביב, 1980
  9. ^ "The Concept of Third Language and its Impact on Modern Arabic Poetry", Journal of Arabic Literature 12, 74-86, 1981
  10. ^ "הדילמה הלשונית בדראמה של תופיק אלחכים", הספרות, 31-30, 94-88, 1981
  11. ^ "Literature in Search of Language", inagural lecture, The Irene Halmos Chair of Arabic Literature, Tel Aviv University, 1983
  12. ^ "The Function of Sound in the Stories of Yusuf Idris", Journal of Arabic Literature 16, 95-104, 1985
  13. ^ * "Colloquialized Fusha in Modern Arabic Prose Fiction", Jerusalem Studies in Arabic and Islam 16, 176-194, 1993
  14. ^   יותם ראובני, "מילותיו של הזמן השבור": לשמוע את זעקתו של המשורר הנפלא מחמוד דרוויש, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2017
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ששון_סומך&oldid=38037794"