נדב איל

עיתונאי ישראלי
(הופנה מהדף נדב אייל)

נדב אשר אֱיָל (נולד ב-6 במרץ 1979) הוא עיתונאי, פרשן חדשות וסופר ישראלי, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ובעל טור בכיר בקבוצת ידיעות אחרונות; בין מרץ 2010 לנובמבר 2020 היה עורך חדשות החוץ ב"חדשות 13".

נדב איל
לידה 6 במרץ 1979 (בן 45)
אנגליה, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
תקופת הפעילות מ-1997
מעסיק ידיעות אחרונות
בן או בת זוג תמר איש-שלום עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
פייסבוק NadavEyalDesk
טוויטר Nadav_Eyal
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

איל נולד באנגליה וגדל בפרדס חנה ולו אח תאום. בצעירותו היה מדריך בשבט הצופים "אלון".

בשנת 1997 התגייס איל לגלי צה"ל ושירת ככתב בשטחים ובהמשך ככתב לענייני מפלגות ועורך יומני בוקר.

איל סיים לימודי משפטים בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

איל הצטרף לערוץ 10 עם הקמתו ב-2002, ושימש ככתב מדיני ופוליטי ב"חדשות ישראל", אשר סיפקה את החדשות לערוץ החדש. כאשר מונה, ציין העיתון "הארץ" כי איל הוא "הכתב המדיני הצעיר ביותר שהטלוויזיה הישראלית ידעה"[1].

בשנת 2003 הצטרף ל"מעריב" ושימש כתב פוליטי, ובשנת 2005 התמנה לפרשן הפוליטי של העיתון. סיקר את מערכות הבחירות הכלליות ב-1999, 2001, 2003 ו-2006 בשלושת כלי התקשורת בהם עבד. הגיש בגלי צה"ל עם ליעד מודריק את "תוכניות לשבת" כשנתיים (2005–2007). איל שימש כאחד משני המנחים של קורס העיתונות של גלי צה"ל המועבר כל שנה למתגייסים החדשים (במשותף עם עו"ד יוסי עבאדי וחיליק שריר), אותם החליפו מתן חודורוב וישי הולנדר.

בשנת 2007 עבר איל ללונדון לצורך לימודים ולאחר שקיבל מלגה ממשרד החוץ הבריטי[2]. בתקופה זאת, סיים את לימודיו לתואר שני בפוליטיקה גלובלית מבית הספר לכלכלה של לונדון.

משנת 2008 שימש כשליחו של העיתון "מעריב" באירופה וככתב למשימות מיוחדות. במסגרת זו סיקר בין היתר את מתקפת הטרור במומבאי ב-2008, את הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, ואת משפטו של דמיאניוק בגרמניה. בנוסף, שימש כפובליציסט קבוע במדור הדעות של העיתון.

במרץ 2010 מונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10 במקומו של ניצן הורוביץ[3]. בתפקיד זה עמד איל בראש דסק החוץ של חדשות 10, כשלצידו היו כתב חדשות החוץ יונתן רגב וכתבי חדשות 10 ברחבי העולם אילן גורן בברלין, אריאל מרגלית בשאנגחאי, יעל ויסנר-לוי בלונדון, גיל תמרי בוושינגטון, ונועה קולפ בניו יורק.

בפברואר 2011, כחצי שנה לפני תחילת מחאת האוהלים, החל לפרסם סדרה של מאמרים רחבי היקף ב"מעריב" שעסקו במעמד הביניים, המערכת הפוליטית בישראל והריכוזיות במשק הישראלי ("מאמרי המובארקים"). המאמרים העריכו כי מעמד הביניים הישראלי לא יוכל לעמוד במעמסה המוטלת עליו וצפויה תגובת-נגד משמעותית. המאמרים זכו לתהודה ופורסמו בעמוד הראשון של העיתון "מעריב".

איל פוטר מ"מעריב" באוגוסט 2012. נטען כי השתלטותו של נוחי דנקנר על העיתון הובילה להצרת צעדיו בכתיבה בתחום החברתי, וכי העורך הראשי ניר חפץ הוביל להפסקת העסקתו על רקע האג'נדה שהציג[4]. פחות משנה לאחר מכן, נרכש "מעריב" על ידי שלמה בן צבי ואיל שב לכתוב בעיתון במוסף השבת ובעמודי החדשות[5].

באוקטובר 2014 שודרה בערוץ 10 סדרת כתבות דוקומנטריות מאת נדב איל בשם "שנאה: מסע ללב האנטישמיות"[6]המתעדת את עליית האנטישמיות באירופה בתקופה האחרונה.

ממאי 2014 כותב איל מדור פרשנות חודשי במגזין "ליברל".

מאוגוסט 2016 מפרסם איל מאמרים בעמודי הדעות של "ידיעות אחרונות". באותה שנה שידר את סדרת כתבות ההרחבה "טראמפלנד" שסיקרה קווי שבר בחברה האמריקנית ובחנה את האפשרות לניצחון אפשרי של דונלד טראמפ בבחירות לנשיאות ארצות הברית.

ב-2017 זכה בפרס סוקולוב לעיתונות "על הישגים בולטים בתחום כתבות העומק בתקשורת האלקטרונית. על סדרת כתבות בולטות בשנתיים האחרונות בנושאים הקשורים בהשפעות הגלובליזציה, וביניהן סדרת הכתבות אודות גל הפליטים באירופה במסגרתן גם ליווה משפחות סוריות לאורך מסען. במסגרת כתבות אלה חידש איל את אופן סיקור חדשות החוץ בכך שיצא מהאולפן לשטח"[7].

ספרו "המרד נגד הגלובליזציה" יצא לאור בישראל בשנת 2018 ותורגם ל־12 שפות נוספות[8].

בזמן מגפת הקורונה בלט איל בתשומת הלב שהקדיש למגפה מתחילתה ובהיקף ובשיטתיות של המידע על הפעילות הממשלתית והמחקרית בנושא שפרסם בטוויטר ובמסגרת עבודתו בחדשות ערוץ 13.

בנובמבר 2020 הודיע שיעזוב את תפקידו כעורך חדשות החוץ בחדשות 13 ויחל לשמש כפרשן ובעל טור בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות", כשבמקביל ימשיך לשמש כפרשן בחדשות 13[9]. בפברואר 2023 בחר לסיים את עבודתו כפרשן בחדשות 13[10].

משנת 2020 מכהן איל כיושב ראש בהתנדבות של "התנועה לחופש המידע".

בדצמבר 2022 חשף איל כי מפלגת נעם הכינה "רשימות שחורות" של ארגונים ואנשי ציבור הפועלים או מחזיקים עמדות הנוגדות, לדעת המפלגה, את עמדותיה: רשימת נשים הקשורות לקידום השירות המשותף בצה"ל; חברי הקהילה הגאה בתחום התקשורת; ארגונים שהוגדרו כ"שמאל קיצוני" הפועלים במערכת החינוך; ועובדי משרד המשפטים ומערכת המשפט שעברו השתלמויות בגופים שמזוהים עם השמאל, לטענת המפלגה[11][12]. חשיפת הרשימות עוררה סערה ציבורית ופוליטית והייתה בין המניעים להצתת המחאה נגד הממשלה ימים ספורים לאחר הפרסום[13][14].

במאי 2023 פורסם כי איל עתיד להגיש תוכנית אקטואליה שבועית לצד העיתונאי אוהד חמו[15].

ב-2023 יצא ספרו "איך הדמוקרטיה תנצח". בספר הוא מסקר את המחאה נגד הרפורמה המשפטית וסוקר את הניסיונות בעולם למוטט את הדמוקרטיה, ומה על המחנה הדמוקרטי בישראל ובעולם לעשות[16].

ביוני 2024 הודיע כי הוא עוזב את ישראל לשנה עם משפחתו לטובת משרת הוראה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.[17]

חיים אישיים

עריכה

איל נשוי לעיתונאית ומגישת החדשות תמר איש-שלום. לזוג שתי בנות ובן והם מתגוררים בגני תקווה. בן דודו הוא במאי הקולנוע אסף פולונסקי[18].

הוקרה לה זכה

עריכה
  • בינואר 2012 בחר בו מגזין "פירמה" של "גלובס" לאחד ממאה האנשים המשפיעים בתקשורת לשנת 2011, בשל מה שהוגדר כחלקו ב"ליבוי המחאה החברתית".
  • בשנת 2017 זכה בפרס סוקולוב "על הישגים בולטים בתחום כתבות העומק בתקשורת האלקטרונית".

ספריו

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא נדב איל בוויקישיתוף
קובץ קול זה הוא הקראה של הערך כפי שהופיע בתאריך 2018-01-26, שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בהקלטה. (עזרה)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ אורי אילון, כתבי גל"צ גויסו לערוצי הטלוויזיה החדשים, באתר הארץ, 2 בינואר 2002
  2. ^ עומר כרמון, בריטניה מממנת לימודי עיתונאים ישראלים, באתר News1 מחלקה ראשונה, 16 ביולי 2007
  3. ^ לי-אור אברבך, ‏העיתונאי נדב איל ימונה לעורך חדשות החוץ של ערוץ 10, באתר גלובס, 22 במרץ 2010
  4. ^ שלמה מן, לשרת ולרצות, באתר העין השביעית, 27 בספטמבר 2012
  5. ^ דוד אברהם‏, חוזר למעריב: נדב איל יכתוב ב"מוסף שבת", באתר וואלה‏, 19 בדצמבר 2012
  6. ^   שנאה: מסע ללב האנטישמיות - הסרט המלא, באתר nana10‏, 7 באוקטובר 2014,(הקישור אינו פעיל, 4/1/2021)
  7. ^ נועה פרייס‏, פרס סוקולוב: נדב איל, רונן ברגמן ואיתי אנגל בין הזוכים, באתר וואלה‏, 25 ביוני 2017
  8. ^ נדב איל, ציוץ ברשת טוויטר, ‏25 בפברואר 2023
  9. ^ ענת ביין-לובוביץ', ‏נדב איל מצמצם את עבודתו בחדשות 13 לטובת ידיעות אחרונות, באתר גלובס, 16 בנובמבר 2020
  10. ^ אחרי אילה חסון ושרון גל: כוכב נוסף עוזב את רשת 13, באתר אייס, 2 במרץ 2023
  11. ^ נדב איל, הרשימות השחורות של מפלגת נעם, באתר ynet, 22 בדצמבר 2022
  12. ^ נדב איל, המסמכים חושפים: האנשים שמפלגת נעם מסמנת, באתר ynet, 23 בדצמבר 2022
  13. ^   בר פלג, כיצד הפכה הקהילה הגאה לכוח המניע במחאה נגד ההפיכה?, באתר הארץ, 4 ביוני 2023
  14. ^   בר פלג, בירושלים הפגינו בנימוס בצל אזהרות סרק מ"קפיטול 2", בתל אביב חסמו כבישים, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2022
  15. ^ גיל משעלי, ‏נדב איל ואוהד חמו יגישו תוכנית חדשה בקשת 12, באתר ‏מאקו‏, 30 במאי 2023
  16. ^ קטע מתוך הספר החדש שלי, "איך הדמוקרטיה תנצח". באירוע במרכז רבין עם עמית סגל, בשבוע שעבר. עם מצוטט מעניין. | By נדב איל Nadav Eyal Facebook, נבדק ב-2024-05-28
  17. ^ התפקיד היוקרתי החדש של נדב איל - ולא תאמינו איפה, באתר www.maariv.co.il, ‏2024-06-04
  18. ^ נדב איל, אסף פולונסקי, בן דודי..., טוויטר, 15 במאי 2016