נחליאלי לבן

ציפור שיר ממשפחת הנחליאליים

נַחֲלִיאֵלִי לָבָן (שם מדעי: Motacilla alba) הוא מין ציפור שיר קטנה ממשפחת הנחליאליים. נפוץ ברוב חלקי אירופה ואסיה וחלקים מצפון אמריקה. ניזון מחרקים וחי באזורים פתוחים, בעיקר סמוך למקורות מים (על כן שמו). מקנן בתוך קירות אבן טבעיים או מלאכותיים. ציפור קטנה, בצבעי לבן, אפור ושחור. אורך גופה כ-20 סנטימטר, זנבה כ-9 סנטימטר, משקלה 18–28 גרם ומוטת כנפיה 26–30 סנטימטר. עפה בגלים ומשמיעה קול ציוץ טיפוסי. הזכר, בדרך כלל, גדול במקצת מהנקבה. זנבו ארוך יחסית לגופו, בצבעי שחור ולבן. קריאתו האופיינית היא דו או תלת-הברתית, ושיר הזכר פשוט יחסית וכולל רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה.

קריאת טבלת מיוןנחליאלי לבן
נחליאלי לבן
נחליאלי לבן
מצב שימור
נכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חששconservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[2][1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
תת־סדרה: דמויי־דרור
משפחה: נחליאליים
סוג: נחליאלי
מין: נחליאלי לבן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Motacilla alba
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
מקרא: צהוב - קיץ, ירוק - יציב לאורך השנה, כחול - חורף
     מצוי בקיץ
     יציב לאורך השנה
     מצוי בחורף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
Motacilla alba

הנחליאלי היא ציפור ידידותית מאוד, והיא נפוצה במשכנות האדם. לנחליאלי המצוי השפעה תרבותית רבה, הוא נבחר לציפור השנה של שנת 2011 על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי, והוא הציפור הלאומית של לטביה. הוא מוכר בישראל כמבשר בואה של עונת הסתיו. על אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הוא אינו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, הרס וזיהום מקומות החיות הלחים.

הנחליאלי הלבן סווג לראשונה טקסונומית על ידי קארולוס לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של ספרו "סיסטמה נטוראה" (Systema Naturæ, "מערכת הטבע") תחת השם Motacilla alba. השם Motacilla, "נחליאלי" בלטינית, שאול מהפועל Motare, שמשמעותו "לנוע", עם צורת הקטנה, ההופכת את משמעות שמו של הנחליאלי בשפה הלטינית ל"(יצור) נע קטן". המילה Alba משמעותה בלטינית "לבן". מספר פרשנים מימי הביניים פירשו את cilla כזנב, ובכך, שמו המדעי של הנחליאלי הוא זנב-נוע בדומה לשמותיו בשפות רבות ולכינויו העברי זנבנוע. השם העברי "נחליאלי" נטבע לראשונה על ידי מנדלי מוכר ספרים ב"ספר תולדות הטבע", והוא ניתן לו על שום חיותו במקומות לחים כנחלים, שם נוהגים למצוא פרטי הנחליאלי לסמן לעצם טריטוריה ולאתר מזון על גדת הנחל. הנחליאלי מגן על נחלתו בקנאות ואף תוקף את בבואתו בשלוליות ובחפצי מתכת. מין זה הוא מין הטיפוס של הסוג נחליאלי.

על אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הוא אינו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, מהרס ומזיהום מקומות החיות הלחים. בעבר, הנחליאלי נפגע גם משימוש נרחב בחומרים רעילים בחקלאות, אם כי נכון לראשית המאה ה-21 השפעת גורם זה הצטמצמה.

אטימולוגיה ושמותעריכה

השם נחליאלי נטבע לראשונה על ידי מנדלי מוכר ספרים ב"ספר תולדות הטבע".[3] שמו של הנחליאלי ניתן לו על שום כך שהוא חי במקומות לחים, לרבות נחלים. לנחליאלי כינוי עברי נוסף, זנבנוע,[4] שייתכן ונוצר על ידי מנדלי מוכר ספרים[5] או אברהם שלונסקי,[6] ודומה במשמעותו לשמותיו בשפות אחרות, כשמו באנגלית (White Wagtail). לתת-המין Motacilla alba yarrellii שני שמות נוספים באנגלית, Pied Wagtail ו-Water Wagtail.[7] בערבית נקראת הציפור בשם ذَعَرَة بَيْضَاء (בתעתוק מדויק: דֻ'עַרַה בַּיְצָ'אא). החלק הראשון בשם הציפור שאול, ככל הנראה, מהפועל הערבי ذَعِرَ (בתעתוק מדויק: דַ'עִרַ), שמשמעותו '"לפחוד".[8] שמו המדעי של הנחליאלי הלבן הוא Motacilla alba (בתעתיק מדויק: מוׁטַצִילָּה אָלְבַּה). השם Motacilla, "נחליאלי" בלטינית, שאול מהפועל Motare, שמשמעותו "לנוע", עם צורת הקטנה, ההופכת את משמעות שמו של הנחליאלי בשפה הלטינית ל"(יצור) נע קטן". המילה Alba משמעותה בלטינית "לבן".[5] מספר פרשנים מימי הביניים פירשו את cilla כזנב, ובכך, שמו המדעי של הנחליאלי גם הוא זנב-נוע.[9] לנחליאלי יש גם כמה כינויים ישנים באנגלית כמו “Polly dishwasher” ו-“Peggy dishwasher” בשל קרבתם למים.[10]

שמו של הנחליאלי בגרמנית, Stelze (תעתוק: שְטֶלְצֶה, ˈˈʃtɛltsə:IPA), נובע מהמילה בגרמנית עילית עתיקה לקב, רגל מעץ, או לעמוד, stelza.[11] בשוודית, הנחליאלי קרוי Ärla (תעתיק: אֵרְלָה). מילה זו נמצאת בשימוש מאז 1740, ומקורה נורדי לא ידוע. באופן דומה, המילה בנורווגית,[12] בפארואזית[13] ובאיסלנדית[14] לנחליאלי היא Erla (תעתיק: אֵרְלָה), והמילה בנורדית עתיקה היא Ertla (תעתיק: אֵרְטְלָה).[12] המילה האיסלנדית משמשת מאז המאה ה-18.[14] המילה הדנית לנחליאלי היא Vipstjert (תעתיק: וֵבְּסְדְיֵרְד, ˈvebˌsdjæɐ̯ˀd:IPA). מקורה במילה בסקסונית תחתית Wippsteert, המורכבת מהמילים Wippen, להטות ו-Steert, זנב.[15] בדומה לכך, בגרמנית ישנו שם נוסף לנחליאלי, Wipp­sterz (תעתיק: וִיפְּשְׁטֶרְץ)[16] ובלימבורגית הנחליאלי נקרא Wipstaart (תעתיק: וִיפְּסְטָארְט).[17] גם למילה באנגלית, Wagtail, המתועדת כבר מהמאה ה-16, יש מקור משותף עם מילים אלו, כאשר באמצע המאה ה-15 היא נכתבה Wagstart.[18] המילה ההולנדית לנחליאלי, Kwikstaart (תעתיק: קְוִיקְסטָארט), נמצאת בשימוש מאז 1518, אז נכתבה Quicstert. היא מורכבת מהמילה Staart, זנב, ו-Kwiek, מלא חיים, על שם תנועות זנבו המהירות.[17]

בפרוטו-סלאבית (אנ') נקרא הנחליאלי Pliska, ככל הנראה אונומטופאה לצליליה של הציפור, ומשם נגזרו שמותיו בפולנית (pliszka, תעתיק: פְּלִישְׁקָה),[19] ברוסית, בסרבו-קרואטית ובאוקראינית (пли́ска/пліска, תעתיק: פְּלִיסְקָה).[20][21] ברוסית שם נוסף לנחליאלי, Трясогу́зка (תעתיק: טְרִיַסוֹגוּסְקָה), המורכב מהמילים трясти + гузка (לרעוד, לשקשק + זנב).[22] השם בצ'כית לנחליאלי, Konipas (תעתיק: קוֹנִיפָּאס), מורכב משני המילים kůň, סוס ו-pást, לרעות, עם i מחברת. שם זה ניתן לציפור משום שהיא חיה באדמות מרעה.[23] בלטבית, הנחליאלי נקרא Cielava (תעתיק: צִיֶלָאבָֿה).[24] המקור מזרח-בלטי, במילה keilas (זה שנוהג לנוע) הנגזרת מהשורש ההודו-אירופי לתזוזה, kei-. המילה הלטבית לנחליאלי נגזרה מהמילה ciels וסיומת -ava.[25] דומה לה מאוד היא המילה הלטגלית לנחליאלי, cīlova (תעתיק: צִילוֹבָֿה).[26] המילים בשפות ליטאית (kielė, תעתיק: קִיֶלֵה) ופרוסית עתיקה (אנ') (Kylo, תעתיק: קִילוֹ) נגזרו מאותו המקור.[27]

שם הנחליאלי בטורקית הוא Kuyruksallayan (תעתיק: קוּירוּקְסָאלָּיַאן),[28] וגם הוא מורכב מהמילים לנענוע וזנב, kuyruk ו-sallamak.[29] קיים שם נוסף, Yont kuşu (תעתיק: יוֹנְט קוּשׁוּ), תרגום מילולי: ציפור תועה.[28] באזרית, הנחליאלי קרוי בשמות Çaydaçapan (תעתיק: צָ'איְדָאצָ'אפָּאן), Quyruqsallayan (תעתיק: קוּירוּקְסָאלָּיַאן) ו-Titrəkquyruq (תעתיק:טִיטְרֵקְּוּירוּק).[30] המילה Titrəkquyruq מורכבת מ-titrək, לרעוד ומ-quyruq, זנב. המילה Quyruqsallayan מורכבת מ-quyruq, זנב ומ-sallamaq, לנער, בדומה למקבילתה הטורקית. המילה Çaydaçapan מורכבת מ-çay, נחל, מ-da, סיומת שמשמעה ב-, בתוך, על, ומ-çapan, דוהר, רץ.[31] המילים בטטרית (Чәберчек, תעתיק: צֵ'בֶּרְצֶ'ק) ובבשקירית (Сәберсек, תעתיק: סֵבֶּרְסֶק; Сәберсәк, תעתיק: סֵבֶּרְסֵק) לנחליאלי נגזרות מהמילה Сәберсе-, לזוז בלי הפסקה. בטטרית ישנה מילה נוספת לנחליאלי, Сиртмәкойрык (תעתיק: סִירְטְמֵקוֹיְרִק), המורכבת מהמילים Сиртмә (קפיץ) ו-койрык (זנב). המילה בשפת קומי לנחליאלי (сырчик, תעתיק: סִרְצִ'יק) נגזרה מהמילה הטטרית Сыерчык שמשמעה זרזיר.[32] באסטונית קרוי הנחליאלי Västrik (תעתיק: וֵסְטְרִיק). למילה זו מקור פינו-אוגרי, והיא דומה לשמות הנחליאלי הלבן בשפות סאמית צפונית (אנ') (Beštor, תעתיק: בֶּשְׁטוֹר), וודית (Vässo, תעתיק: וֵסּוֹ), איז'ורית (אנ') (Västärö, Västöi; תעתיקים: וֵסְטֵרֶה כאשר הסגול מבוטא בעיגול שפתיים, וֵסְטֶי כאשר הסגול מבוטא בעיגול שפתיים), קרלית (Päistärikki, תעתיק: פֵּייסְטֵרִיקִּי), שפת ארזיה (אנ') (עתיק: Uśkiŕej, אוּסְקִירֶי), שפת מוקשה (אנ') (תעתיק: Uśkərej, אוּסְקֶרֶי), חנטית (אנ') (תעתיק: Wŭrśək, וּוּרְסֶק), מנסית (אנ') (תעתיק: Worśək, וּוֹרְסֶק),[33] ובפינית, בה נקרא הנחליאלי Västäräkki (תעתיק: וֵסְטֵרֵקִּי).[34] המקור הפינו-אוגרי לא ידוע, ייתכן והוא אומנומטופאי.[35] בהונגרית נקרא הנחליאלי הלבן Barázdabillegető (תעתיק: בַּרָאזְדַבִּילֵּגֵטֶה כאשר הסגול מבוטא בעיגול שפתיים), המורכבת מהמילה לנחליאלי, שנגזרה מהמילה billeget, רועד, ומהמילה barázda, תלם. שם זה ניתן לו עקב תזוזת נוצות זנב הציפור, המחפשת מזון בתלמי שדות. מילה זו מתועדת מאז 1585, אז נכתבה Barázda billoͤgetoͤ.[36]

שמות הנחליאלי במנצ'ורית מדוברת (ᠴᡳᠴᡳᡴ᠌‍ᡝ᠋, תעתיק: čičikē, צִ'יצִ'יקֶה), במנצ'ורית ספרותית (ᠴᡝᠴᡳᡴ᠌‍ᡝ᠋, תעתיק: čečike, צֶ'צִ'יקֶה), בנגידלית (чичахин, תעתיק: čịčaxịn, צִ'יצָ'אחִין), באבנית (часкун, תעתיק: časqụn, צָ'אסקוּן), באבנקית (чичака̄н, תעתיק: צִ'יצִ'יקַאן), בנאנאית (чичō̃, תעתיק: čịčō̃, צִ'יצ'וֹ), באורוצ'ית (чичоку, תעתיק: čičoku, צִ'יצ'וֹקוּ) ובאודגית (תעתיק: cikcigi, צִיקְצִיגִי) והמילה בג'ורצ'נית לדרור (תעתיק: sihčixie, סִיחְצִ'ישִיֶה) הן בעלות מקור משותף, ולפיהן שוחזרה המילה בפרוטו-מנצ'ורו-טונגוסית לנחליאלי, *š(i)ču-kān (תעתיק: שְׁצ'וּקָאן (שִׁיצ'וּקָאן)). ייתכן שהיא מגיעה מהמילה הפרוטו-אלטאית לציפור קטנה, *šĕ̀rčú (תעתיק: שֶׁרצ'וּ), אם כי יש מחלוקת על קיומה של פרוטו-אלטאית.[37][38] במנדרינית, הנחליאלי קרוי 鶺鴒 (תעתיק: jí líng, גִּ'י לִינְג, tɕíːlʲə́ŋ:IPA).[39] המילה היוונית לנחליאלי, Σουσουράδα, (תעתיק: סוּסוּרָאדָֿה) מורכבת מהמילים σείω, לרעוד, ουρά, זנב וסיומת -άδα.[40]

בלטינית וולגרית נקרא הנחליאלי Codabattula. משם זה נגזרו שמות הנחליאלי ברומנית (Codobatură תעתיק: קוֹדוֹבָּאטוּרֶה), בארומנית (Coadã-baturã תעתיק: קוֹאַדֶה-בָּטוּרֶה), במגלנו-רומנית (Coadărăbătură תעתיק: קוֹאַדֶרבֶּטוּרֶה), בקלברית (Codiváttula תעתיק: קוֹדִיבָֿטוּלָה), באיטלקית (Batticoda תעתיק: בָּאטִיקוֹדָה) ובניב הפלורנטיני של האיטלקית (Batticova תעתיק: בָּאטִיקוֹבָֿה), ובאוקסיטנית (Bateco תעתיק: בָּאטֶקוֹ).[41] הנחלאלי קרוי ברומנית גם Prundaș (תעתיק: פְּרוּנְדָאשׁ),[42] ו-Prundar (תעתיק: פְּרוּנְדָאר), שהוא שם כולל למספר מיני ציפורים קטנות החיות בקרבת מים.[43] באיטלקית הנחליאלי קרוי גם Balerina (תעתיק: בָּלֶרִינָה)[44] ו-Cutréttola (תעתיק: קוּטרֶטּוֹלָה), שמקורו בשם הלטיני cauda trepida שמשמעו זנב רועד.[45] בצרפתית ישנם שלושה שמות לנחליאלי: השם Bergeronnette (תעתיק: בֶּרְזֶ'רוֹנֶט bεʀʒəʀɔnεt:IPA) נגזר מהמילה bergère, רועה, עם סיומת הקטנה, ובכך התרגום המילולי הוא "רועת הצאן הקטנה". שם זה ניתן לנחליאלי משום שהוא נוהג לחפש מזון סביב אדמות מרעה בחיפושו אחר זבובים. שם זה נמצא בשימוש מאז 1530, אז נכתב כ-bergieronnet. מעריכים כי צורתו המודרנית נמצאת בשימוש מאז 1549.[46] השם Hochequeue (תעתיק: אוֹשְׁקֶה, כאשר הסגול מבוטא בעיגול שפתיים. ɔʃkø:IPA) הוא הלחם של "hoche", לנענע, ו-"queue", זנב. שם זה נמצא בשימוש מאז 1557, אז נכתב hausse-queue. בצורתו הנוכחית, השם נמצא בשימוש מאז 1694.[47] השם Lavandière (תעתיק: לָבַֿנדְיֶּר, lavɑ ̃djε:ʀ:IPA), מילולית "כובסת", ניתן לו עקב תנועות זנבו המזכירות את פעולת הכובסת. שם זה נמצא בשימוש מאז 1555.[48] המילה הגליציאנית והפורטוגזית לנחליאלי, Lavandeira (תעתיק: לָבַֿנְדֵיְרָה, laβaŋˈdejra:IPA), מוצאה מן המילה הלטינית ל"לכבס", lavare, והיא ניתנה לו משום העובדה שהוא חי על יד מים, בדומה לכובסות שהיו עובדות על שפת המים.[49] דומה להן המילה בספרדית לנחליאלי, Lavandera (תעתיק: לָבַֿנְדֶֿרָה, laβan'ðeɾa:IPA).[50]

טקסונומיהעריכה

 
נחליאלי לבן ונחליאלי יפני ביפן.
 
מפת תפוצה של תת-מיני הנחליאלי.

הנחליאלי הלבן סווג לראשונה טקסונומית על ידי קארולוס לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של ספרו "סיסטמה נטוראה" (Systema Naturæ, "מערכת הטבע") תחת השם Motacilla alba.[51] מין זה הוא מין הטיפוס של הסוג נחליאלי.[52]

קית' ואח' (1992) קשרו בין מיני הסוג נחליאלי על בסיס הבדלי נוצות וחילקו אותם לשלושה על-מינים עיקריים, הראשון בהם כולל את המינים הצהבהבים flava, citreola, capensis, ו-flaviventris, השני את המינים clara ו-cinerea, והאחרון מאגד את alba, lugens, aguimp, madaraspatensis, ו-grandis.[53] לפי גארי (2002), ארבעה מינים (flava, citreola, alba, ו-lugens[א]) היו פוליפילטיים כפי שהוכרו בתחילת שנות האלפיים. המינים הקרובים אל הנחליאלי הלבן ביותר הם נחליאלים שחורים ולבנים גם כן, נחליאלי יפני (Motacilla grandis), ו-נחליאלי לבן גבה (Motacilla madaraspatensis)[54], נחליאלי המקונג (Motacilla samveasnae) ונחליאלי עקוד (Motacilla aguimp) אשר בסבירות גבוהה הוא מין אח[ב] לנחליאלי הלבן.[55] מחקר פילוגנטי אחר שהשתמש בדנ"א מיטוכונדריאלי מציע שקיימת זרימת גנים ניכרת בין האוכלוסיות והקרבה שנוצרה הופכת את הנחליאלי הלבן למין יחיד.[56] הקשרים המיטוכונדריאליים בין המינים אינם תואמים לטקסונומיה ולקשרים הגרעיניים, וייתכן שה-DNA המיטוכונדריאלי (mtDNA) משקף בצורה גרועה את הקשרים האמיתיים בין המינים.[57] הנחליאלי היפני נחשב בעבר לחלק מהמין נחליאלי לבן, אבל פוצל ממנו בשל הבדלים פיזיולוגיים, ווקאליים וגנטיים. המינים האירואסייתיים מראים שונות בדו-צורתיות זוויגית, גודל, ניצוי עונתי והבדלים הקשורים לגיל, בעוד שהמינים האפריקאיים לא, מה שמצביע על פוטנציאל גדול יותר לברירה מינית אצל המינים האירואסייתיים. עם זאת, ניסויים בשטח נחוצים כדי לאשר את תפקידה של הנוצות בהעדפת בן הזוג.[55]

הסוג נחליאלי התפתח לפני כארבעה מיליון שנים, ככל הנראה במזרח אירואסיה.[54] המינים האפריקאיים והאירואסייתיים התפצלו לפני כ-3 מיליון שנים.[55] הקלייד המכיל את הנחליאלי הלבן והנחליאלי לבן-הגבה התפצל לפני מיליון ו-700 אלף שנים מהקלייד המכיל את הנחליאלי הצהוב והנחליאלי הזנבתן.[54] הנחליאלי הלבן התפצל מקרובו, נחליאלי עקוד, לפני פחות מ-500 אלף שנים. לאחר תום עידן הקרח, אוכלוסיית הנחליאלי הלבן גדלה והתפשטה, והחלו הכלאות אינטרוגרסיביות מאוחרות יחסית בקצה תחום התפוצה.[55]

עץ פילוגנטי של הסוג נחליאלי, לפי האריס ואחרים (2018), כולל מינים המוכרים על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי:[55]
נחליאלי





נחליאלי לבן (Motacilla alba)



נחליאלי עקוד (Motacilla aguimp)




נחליאלי יפני (Motacilla grandis)





נחליאלי המקונג (Motacilla samveasnae)



נחליאלי לבן גבה (Motacilla madaraspatensis)







נחליאלי לימוני (Motacilla citreola)




נחליאלי צהוב (Motacilla flava)



נחליאלי צהוב-מזרחי (Motacilla tschutschensis)





נחליאלי זנבתן (Motacilla cinerea)







נחליאלי הכף (Motacilla capensis)



נחליאלי ארוך-זנב (Motacilla clara)





נחליאלי מדגסקרי (Motacilla flaviventris)



נחליאלי בוקאגי (Motacilla bocagii)





תת-מיניםעריכה

לנחליאלי הלבן תשעה תת-מינים המוכרים נכון ל-2022 על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי (ה-IUO, לשעבר ה-IOC):[58]

שם מדעי תמונה תפוצה
Motacilla alba yarrellii   מצוי בבריטניה, באירלנד ולאורך חופי מערב אירופה
Motacilla alba alba   תחום תפוצתו משתרע החל מדרום מזרח גרינלנד, איסלנד, איי פארו, דרך אירופה היבשתית וכלה בהרי אורל, הרי הקווקז, מרכז אסיה והמזרח התיכון
Motacilla alba subpersonata   מצוי במערב מרוקו
Motacilla alba personata   תחום תפוצתו משתרע החל מצפון איראן וכלה בדרום מערב סיביר, מערב מונגוליה, דרום מערב סין ומערב ההימלאיה
Motacilla alba baicalensis   תחום תפוצתו משתרע החל מדרום סיביר, לרבות אגם באיקל, וכלה בצפון מזרח סין
Motacilla alba ocularis   תחום תפוצתו משתרע החל מצפון סיביר וכלה בצפון מזרח אלסקה
Motacilla alba lugens   מצוי במזרח רוסיה (לאורך חופי ים אוחוצק, חצי האי קמצ'טקה והאי סחלין), בצפון קוריאה וביפן (החל בהוקאידו שבצפון המדינה וכלה בקיושו שבדרום המדינה)
Motacilla alba leucopsis   מצוי במרכז ובמזרח סין, ברוסיה (באזור ולדיווסטוק), בחצי האי הקוריאני וביפן (החל בדרום מערב הונשו שבמרכז המדינה וכלה בצפון קיושו שבדרום-מערב המדינה)
Motacilla alba alboides   תחום תפוצתו משתרע החל ממרכז ומזרח ההימלאיה וכלה בדרום סין, צפון הודו-סין וצפון מיאנמר

מאפיינים פיזייםעריכה

 
לנחליאלי הלבן 10 אברות יד, 9 אברות אמה ו-12 אברות זנב
 
נחליאלי לבן מתת המין leucopsis בקולקטה, הודו.

 

שיר של נחליאלי לבן
לעזרה בהפעלת הקבצים

הנחליאלי ציפור קטנה, בצבעי לבן, אפור ושחור. אורך גופה כ-16–20 סנטימטר, זנבה כ-9 סנטימטר, משקלה 16–28 גרם ומוטת כנפיה היא באורך 26–30 סנטימטר. היא בעל מראה ייחודי ארוך-זנב וקצר-כנף. עף בגלים ומשמיע קול ציוץ טיפוסי. אורך אברת היד הפנימית 53–58.5 מ"מ, וממנה האברות מתארכות עד לאברת היד השלישית מהקיצון, שאורכה 69.5–78 מ"מ. אורך אברת היד השנייה מהקיצון 67–77.5 מ"מ ואורך אברת היד הקיצונית 6–11 מ"מ, 9 אברות אמה רחבות ועגולות (אורך אברת האמה הקיצונית 51–57.5 מ"מ, אורך אמת האמה יד הפנימית 34.5–40.5 מ"מ, והארוכה באברות האמה היא אברת האמה השלישית מהפנים, שאורכה 63.5–70.5 מ"מ) ו-12 אברות זנב ארוכות היוצרות מניפה עגולה עד ממוזלגת קלות.[59]

תת-המינים השונים נבדלים במראם. בענות הרבייה, תת-המין הטיפוסי M. a. alba הוא בעל ראש בצבעי שחור לבן, כאשר עורפו, כיפתו, סנטרו וגרונו שחורים, ושאר ראשו לבן. על חזהו כתם שחור גדול דמוי סינר, הממשיך את גרונו השחור. העין כהה והמקור שחור. הגב והשכמות בצבע אפור כאפר. הכנפיים אפורות ובהירות במעט. הסוככות שחורות ושוליהן לבנים, ודבר היוצר שני פסים דהויים במרכז הכנף. הבטן ותת-השת לבנים והזנב שחור. הירכיים אפרפרות בהירות ופיסת הרגל שחורה. אצל הנקבה, הראש יותר לבן וישנו מעבר הדרגתי יותר משחור לאפור בעורף. בעת השרת הנוצות ובחורף, הראש לבן הרבה יותר והגרון לבן לגמרי. הפרט הצעיר הוא בעל ניצוי יותר דהוי.[60]

בעונת הרבייה, לתת-המין M. a. leucopsis ראש לבן יותר מכל תת-המינים האחרים, כאשר חלקים נרחבים מהגרון והכיפה לבנים גם כן. הגב שחור החל מאמצע הכיפה ועד השת, והגוף אפרפר יותר אצל הנקבה. הסוככות הגדולות והאמצעיות לבנות, והן יוצרות כתם לבן גדול על הכנפיים. כתם החזה השחור בצורת מגן, והוא לא מחובר לגב השחור, ושאר הגחון לבן. מחוץ לעונת הרבייה, כתם החזה קטן יותר. דומה לו הוא תת-המין baicalensis בלבוש רבייה, מלבד ששכמותיו אפורות, וכתם החזה ארוך יותר. בעונת הרבייה, לתת-המין personata ראש שחור מאוד עם כמה כתמים לבנים על המצח, הגבות, ומתחת למקור, וטבעת העין לבנה, כתם החזה מחובר לראש השחור, וגבו שחור, שכמותיו וכנפיו אפורות. דומה לו הוא תת-המין alboides, אשר לו שכמות שחורות. לתת-המינים ocularis ו-lugens גבת עין שחורה, ושכמותיהם אפורות, למעט זכר lugens לו שכמות שחורות וסוככות יד לבנות. לשני תת-המינים חזה מוכתם בשחור, אבל ל-lugens יש סנטר לבן, ואילו אצל ocularis הסנטר שחור.[61] תת-המין yarrellii שחרחר יותר מזה הטיפוסי, וכתם החזה שלו מחובר אל הגב השחור.[62]

הנחליאלי הלבן דומה מאוד לשני המינים נחליאלי זנבתן (Motacilla cinerea) ונחליאלי צהוב (Motacilla flava), שאיתם הוא חולק את בתי הגידול ברוב תפוצתו, עם זאת, הוא נבדל מהם בצבע כסותו, שאינו מכיל צהוב.[62]

הקריאה האופיינית, המושמעת במנוחה ובתעופה, מורכבת משתי הברות, הנשמעת כ-"צי וויט" או "טי-פיט".[60] היא מופיע גם כקריאה תלת-הברתית הנדמעת כ-"צי-צ-ליט". שיר הנחליאלי הזכר פשוט יחסית וכולל רצף הברות חדגוניות, הפסקה, עוד רצף הברות, עוד הפסקה וכן הלאה. כאשר הוא מאוים, הנחליאלי עשוי לשמיע קריאת אזהרה, שהיא סדרה מהירה של הברות.[63]

מאפיינים התנהגותייםעריכה

התנהגותעריכה

 
נחליאלי לבן בעכו.
 
הנחליאלי הוא טריטוריאלי מאוד ואף תוקף את בבואתו בשלוליות ובחפצי מתכת.
 
שני נחליאלים נלחמים.

הנחליאלי הלבן הוא ציפור חברתית מאוד, והוא נכנס לערים לעיתים תכופות. תוחלת החיים המקסימלית של הנחליאלי הלבן עומדת על 12 שנים ושלושה חודשים.[64] ניתן למצוא אותו בלהקות על כרי דשא, אנטנות וגגות של בתים, בייחוד בעונת הנדידה. חרף כך, בסיום החורף, עם תום עונת הנדידה, מתפצלות חלק מלהקות הנחליאלי הלבן. בקבוצות כאלה כל אחד מהפרטים עובר לשכון בטריטוריה משלו, בת כמה דונמים, עם בן או בת זוג.[65] שם תרים שניהם אחר מזונם. הטריטוריה משמשת לאיתור מזון גרידא: לקראת השקיעה יתכנסו פרטי הנחליאלי מהטריטוריות השונות לשינה במקום לינה משותף,[60] שם הם שוהים בצפיפות יחסית, מסרקים את נוצותיהם ומחפשים מזון.[5] יחד עם הדוחל, הוא והנחליאלי הן שתי הציפורים היחידות השוכנות בטריטוריה מסוימת במהלך החורף עם בן זוג בישראל. הנחליאלי הלבן עשוי לשוב לטריטוריה שאליה פלש, למשך שנים מספר לכל היותר. הוא נוטה להגן על הטריטוריה שלו בקנאות מול פרטים אחרים, באמצעות נענוע גופו, השמעת קול מאיים ולעיתים אף בתקיפה. עם זאת, לא כל להקות הנחליאלי הלבן מתפצלות בתום עונת הנדידה, וחלק נשארות מאוחדות כדי לחפש מזון במשכנות האדם.[66] כאשר פולש לטריטוריה נחליאלי זכר, יתקוף אותו הזכר, וכאשר פולשת נקבה, תתקוף אותה הנקבה בת הזוג. התנהגות טריטוריאליסטית זו לעיתים גורמת לנחליאלים לתקוף את השתקפותם בשלוליות ועל גבי חפצי מתכת.[5]

אוכלוסייה מטובעת נחקרה באוניברסיטת תל אביב מאז חורף 1966 ועד 1971. תצפיות על האוכלוסייה המטובעת הראו כי ציפורי האוכלוסייה חוזרות בכל שנה לטריטוריות בהן הן חיו בשנות שפע. מתוך 27 מהפרטים שהיו בעלי טריטוריה עד לנדידת האביב, 11 חזרו לאותה הטריטוריה בסתיו הבא. ציפורים המגיעות בסתיו מנסות להקים טריטוריות, ולדחוק זו את זו מאתרים מתאימים. לאחר מספר שינויים ראשוניים של בעלות טריטוריאלית, המנצח בסופו של דבר עשוי לשמור על הטריטוריה שלו לשארית העונה. לפיכך, דפוס הטריטוריות נשאר יציב יחסית לאחר אמצע נובמבר. הגבולות בין השטחים הסמוכים היו מוגדרים בבירור.[65] ניתן היה לראות לחימה ומצגי איום לאורך אותם גבולות לאורך תקופות ארוכות. ציפורים נלחמות באוויר, ושתי הציפורים מנסות לאחוז זו בזו עם המקורים והרגליים. תצוגת האיום מורכבת מהטיית ראש, המתרחשת, בדרך כלל, כאשר ציפורים צועדות בהליכה מתוחה במקביל זו לזו, משני צידי הגבול. מעת לעת הם יקטעו את מצג האיום בקפיצה לגובה של כחצי מטר. ההגנה הטריטוריאלית מלווה ב"קריאה טריטוריאלית", קריאה גסה חסרת הברות המושמעת לעיתים קרובות בתגובה להופעתם של ציפורים זרות.[65]

טריטוריות קטנות יותר נמצאו בגן החיות המחקרי של אוניברסיטת תל אביב וסביב רפתות במשקים. שטחים קטנים במיוחד, בקוטר של פחות מ-10 מ', נמצאו במזבלה שבה היה אוכל בשפע. לא ניתן היה לשתי ציפורים להקים טריטוריות בכלוב של 3X4 מ', אם כי בכלובים כאלה הוחזקו בכ-20 הזדמנויות. אם הוכנסו לכלובים אלה שתי ציפורים או יותר, נוצרה היררכיה, אחת מהן שולטת בשאר. במקביל, הזכר הדומיננטי הראה "הצגת איום גבול" לציפורי בר מחוץ לכלוב. בכלובים גדולים (7X11 מ') הצליחו יותר מנחליאלי אחד מקבוצה להקים טריטוריה; במקרה אחד נוצרו עד ארבע טריטוריות. תצפיות בשבי מצביעות על כך שיש גודל מינימלי לשטחים.[65]

על פי מחקר שנערך באנגליה בין 1973 ל-1974, וביקש לבחון את התנהגותו של הנחליאלי הלבן בעונת החורף ואת דרכיו להשגת מזון, נמצא כי רבות מהטריטוריה היו בעלות קוטר של למעלה מ-100 מ'. המחקר, שנערך ביישוב פורט מידוו (אנ'), הנמצא בסמוך לאוניברסיטת אוקספורד.[67] עוד נמצא במחקר, כי בתקופת הסתיו הנחליאלי נוהג להתמקם בקרב נחלים, ובחפשו אוכל הוא לא יתרחק למעלה מ-50 מטר מהנחל או מכל מים אחר. הנחליאלים התפרשו בטריטוריות בגודל של שלושה קילומטרים רבועים לכל היותר, ולגבול בין הטריטוריה של כל אחד מהפרטים ניתן היה לשים לב בבירור.[68] כל פרט החזיק בטריטוריה, שאורכה היה כ-125 מטרים לאורך גדת הנהר. טריטוריות של זוגות היו, בדרך כלל, בגודל הטריטוריות של פרט בודד, וגודל הטריטוריות לא השתנה כאשר אחד הפרטים השיג בן או בת זוג. במהלך חודשי הסתיו, נהגו הפרטים להישאר בטריטוריות שלהם במהלך כל היום, כך שניתן היה לעקוב אחריהם למשך זמן רב בלי שהם יאבדו לצופה. עם זאת, לעיתים נדירות עזבו הפרטים את הטריטוריות כדי לתור אחרי אוכל במזבלות, ובממוצע, הפרטים נשארו כ-90% משעות הערנות שלהם בתחומי הטריטוריות. בקצוות הטריטוריה שלהם, אם הם מצאו פרטים מתחרים, הם נהגו לאיים עליהם באמצעות מחווה גופנית, ואז נפרדו - כל ציפור לדרכה.[69]

בהמשך המחקר, נמצא כי פרטי הנחליאלי המצוי החלו להתמקם, אחרי תחילת החורף, בסביבותיהם של שלוליות חורף. תחילה, נוהגים הפרטים להתכנס בתחום מצומצם, תוך שמירת מרחק של מטרים בודדים אחד מהשני. עם זאת, ככל שיורדים גשמים מרובים יותר וכמות האוכל שהם צורכים גדלה, כך יתרחב המרחק שהם שומרים אחד מהשני, לכעשרה עד שלושים מטרים. עם התייבשות השלוליות שבה, והם מתחילים להיאבק זה מול זה על טריטוריה.[70]

הנחליאלי מניע את זנבו תדיר ומזיז את ראשו מעלה ומטה תוך כדי הליכה. לעיתים מתפרץ בריצה ורודף אחרי חרקים, עוצר בפתאומיות ואז מניע את זנבו בתנועות ארוכות ומהירות. מעופו גלי מאוד, ובכל גל משמיע הנחליאלי קריאה טיפוסית, בת הברה אחת[5] במעופו הגלי הנחליאלי מחליף בין טפיחות כנף קצרות ומהירות בטיפוס מעלה ואז קיפול הכנפיים בצלילה.[60]

תזונהעריכה

 
נחליאלי אוכל שפירית בסיליפקה, טורקיה.

הנחליאלי הלבן הוא אינסקטיבור במובן הרחב, וניזון ממגוון של חסרי חוליות קטנים. בין סוגי תזונתו הנפוצה של הנחליאלי נמנים חרקים,[71] לרבות זבובים וחיפושיות. הנחליאלי משתמש בשלוש שיטות לשם איתור מזונו: הראשונה היא באמצעות דידוי על פני הקרקע, שם הוא מלקט מזון מזדמן, לרבות חרקים. השנייה מעוף על פני המים או האדמה ותפיסת חרקים הנמצאים בתוכו באמצעות המקור שלו. כיוון שמזונו העיקרי קטן, לנחליאלי מתאפשר לתפוס אותו מהמים ולאוכלו בבליעה אחת. השלישית היא מציאת חרקים במטמנות.[60] בחודשים אוקטובר ונובמבר נצפו במטמנות שבישראל עדרי נחליאלי רבים התרים אחר חרקים מזדמנים במטמנות אשפה. בעונת החורף, לעומת זאת, הנחליאלי מתקשה באיתור אוכל, עקב ריבוי הגשמים, ולכן עוברים פרטי הנחליאלי לאכול כל מזון אחר שישביע אותם, לרבות זרעים ופירורי לחם. בשל הקושי בהשגת מזון, בעונה זו אף נצפו פרטים של הציפור רבים על פירורים שנמצאו על הקרקע. יתר על כן, רק עם בוא האביב שב הנחליאלי לתפוס חרקים בדרך שבה הוא נוהג לעשות.[72] על פי המחקר שנערך באוניברסיטת אוקספורד ב-1974, נצפו פרטי הנחליאלי מלקטים חתיכות אוכל קטנות על גדת הנהר או בשטח הבוצי בסמיכות אליו. במקומות שבהם ירד הגובה של גדת הנהר במידה ניכרת, לא התאפשר לפרטי הנחליאלי שנצפו לבצע פעולות אלה. עוד נמצא במחקר, כי הפרטים הטריטוריאליים נהגו לפסוע על גדת הנחל בצידה האחד, ומשסיימו עברו לגדה השנייה של הנחל.[69]

רבייהעריכה

 
ביצי הנחליאלי הלבן
 
גוזלי נחליאלי לבן.
 
פרט בוגר וצעיר בקזחסטן.

עונת הקינון של הנחליאלי הלבן מתחילה מסוף מרץ ונגמרת בראשית יולי, אם כי התאריכים משתנים בהתאם לקו הרוחב. באזורים בעלי מזג אוויר נוח, ייתכנו שהנחליאלי ישלים שניים[5] או אף שלושה מחזורי קינון. זאת, בניגוד לאזורים צפוניים יותר, בהם לרוב ייערך מחזור קינון אחד בעונה. מקומות דגירתו של הנחליאלי מגוונים הם: הוא יכול לקנן על פני הקרקע או בתיבות קינון, אם כי מקום הדגירה הנפוץ הוא בנקיקים. הזכר פותח את עונת הקינון על ידי בחירת טריטוריה וסימונה על ידי שירה ממקומות גבוהים וחשופים כגון גגות וענפים, ואז מוצא נקבה. מספר זכרים יכולים להילחם על אותה הנקבה, שבוחרת את הזכר. לאחר מספר ימים של חיים משותפים הם מזדווגים ומקימים את קינם.[60]

הנחליאלי בונה את קינו בחללים רבים ומגוונים: לרוב על גדות וגבעות סלעיות, במנים מעשי ידי אדם, בסדקים ועל קורות, ולעיתים רחוקות יותר גם על גשרים. במקרים נדירים במיוחד, הנחליאלי יקים את קינו בערמות עץ, מעזבות ומזבלות ואף בקן של מין אחר. קיני הציפורים נבנים, לרוב, מסיבים צמחיים כעשביםקש, זרדים ושורשים, וטחב, ומרופדים בחומרים רכים כנוצות וצמר. שני בני הזוג בונים את הקן, אם כי לרוב הנקבה מבצעת תפקיד רב יותר בבנייה. על פי מחקר שנערך סמוך לאגם קורוסלקה (אנ') שבפינלנד בשלהי שנות ה-60 של המאה ה-20, הנקבה הייתה מעורבת יותר מהזכר בנושא בחירת המיקום לבניית הקן ולבנייתו. רק בארבעה מקרים מתוך עשרים ושבעה שנבחנו, הזכר היה מעורב באופן פעיל בבניית הקן. ברוב הקינים הזכר סייע בבנייתם רק עם תחילת הדגירה, ואילו את שאר העבודה השלימה הנקבה.[73] בכל מחזור קינון מטילה נקבת הנחליאלי כחמש או שש ביצים. ביצים אלו מופיעים לרוב בצבע לבן-אפור, ועליהם פסים וכתמים קטנים בצבעים חום או שחור. גודלן הממוצע הוא 21×15 מילימטרים.[74]

משך הדגירה על הביצה, החל מהטלתה ועד לבקיעת הגוזלים, אורך כמעט שבועיים, והיא מבוצעת בעיקר על ידי הנקבה. הגוזלים בועקים עיוורים ובעלי פרווה דלילה, והנקבה דוגרת ושומרת עליהם בחמשת הימים הראשונים. הגוזלים מואכלים על ידי שני הוריהם, ופורחים מהקן לאחר שבועיים. אפילו אם עדיין נשארים גוזלים בקן, הנקבה עדיין יכולה לפתוח במחזור קינון נוסף באותו המקום.[60] בתעופה הראשונה, הזנב של הפרחונים עדיין קצר מהרגיל, ויצמח לאחר זמן קצר לאורכו הרגיל.[62] במקרים רבים, הזוגות ישובו לקנן באותו המקום בחלוף שנה.[5]

עוד על פי המחקר הפיני, חלק מהנחליאלים שהגיעו לקנן באגמים במדינה פעלו למצוא בני זוג במטרה לקנן, ואילו חלק אחר - לא. מבין הזוגות שהתחילו לקנן יחדיו, חלק מהם עשו זאת עוד כשהאגם נותר קפוא.[75]

אף על פי שידוע שהוא מין פונדקאי של הקוקייה האירופית, הנחליאלי הלבן נוטש בדרך כלל את הקן שלו אם הוא עבר טפילות. משוער שזה קורה כיוון שהנחליאלי קטן מכדי לדחוף את הביצה הפולשת אל מחוץ לקן, ומקורו חלש מכדי להרוס את הביצה על ידי ניקובה.[76]

בית גידול ותפוצהעריכה

 
נחליאלי לבן במקסיקופוסטה, הונגריה.

הנחליאלי הלבן מצוי במגוון בתי גידול, בין אם יבשים או לחים, אם כי באזורים לחים הוא נפוץ יותר.[62] בית הגידול האופייני צריך להיות פתוח עם גישה קלה לקרקע, ולחללים וחרכים בהם הנחליאלי מקנן; על כן הוא מצוי בשדות פתוחים ולחים, גנים עירוניים, דרכים, מעזבות וכו'. בטבע, הנחליאלי מצוי במיוחד בבתרונות ואזורים שעברו בליה ממקור מימי. טווח הקינון של הנחליאלי הלבן נרחב ונמצא באקלימים קרים וממוזגים באירואסיה ואף באזורים סובטרופיים, מגרינלנד במערב ועד חלקים מאלסקה במזרח, ממרוקו בדרום ועד נובאיה זמליה ברוסיה בצפון, החל מגובה פני הים ועד למעלה מ-5,000 מטרים מעל פני הים בהימלאיה. בעת החריפה האוכלוסיות הנודדות באזורים הקוטביים נודדות למקומות חמים יותר בעלי אקלים ים תיכוני וטרופי. באפריקה, תחום החריפה מגיע עד לקו המשווה במזרח היבשת. באסיה, תחום החריפה עובר דרך חצי האי ערב וכל דרום אסיה, ועד לבורניאו והפיליפינים. באזורים בעלי אקלים חמים יותר, האוכלוסיות לא נוהגות לנדוד.[60][5] בבריטניה, הנחליאלי יציב באיים הבריטיים, למעט אזורים גבוהים בסקוטלנד, בהם הוא מקייץ.[77] התיעוד האמין הראשון נחליאלי הלבן באמריקה הצפונית הוא מ-10 ביולי 1953, כאשר פרנסיס פיי אסף 5 פרטים באי סנט לורנס שבים ברינג, אם כי יש טענה כי הוא נצפה לראשונה כבר ב-14 במאי 1881, אז תועד באי אטו שבאלסקה.[74]

בישראלעריכה

 
נחליאלי לבן בבית ינאי.

החוקר הבריטי הנרי בייקר טריסטראם, שסייר בארץ ישראל באמצע המאה ה-19, ציין כי ברשומותיו כי חזה בנחליאלי הלבן. עם זאת, לא נמצאה כל עדות לקיומו של תת-מין זה עד 1951, אז נצפו שני קינים של הנחליאלי הלבן: אחד סמוך לראש הנקרה, והשני בקיבוץ חולתה.[5]

בישראל הנחליאלי הלבן נפוץ מאוד בכל רחבי הארץ כציפור חולפת. גם כציפור חורפת ניתן למצוא את הנחליאלי במרבית חלקי הארץ, לבד מאזורי המדבר, אך בנגב ובמדבר יהודה הוא מצוי בתחומי יישובים ונאות המדבר. כמקייץ ודוגר, הנחליאלי נדיר, בעמק החולה, בבקעת כינרות ובגליל המערבי. אזור המחיה המועדף עליו הוא נופים פתוחים, שדות, ביצות ושטחים חקלאיים - בעיקר במישורים ובעמקים. בעיר הנחליאלי בוחר בחצרות בתים וגינות עירוניות.

נדידהעריכה

 
נחליאלי לבן עף מעל אדנה, טורקיה.

נדידת הסתיו של הנחליאלי הלבן מתחילה בספטמבר עד סוף נובמבר. ישנה גם נדידת אביב בין פברואר למאי, אך היא בהיקף מצומצם מנדידת הסתיו וגודלן של הלהקות הנודדות קטן יותר. האוכלוסייה החורפת מגיעה בדרך כלל בגל אחד בין סוף ספטמבר לתחילת נובמבר. החל מחודש פברואר עד לשבוע הראשון של אפריל האוכלוסייה החורפת מתחילה להתדלדל. האוכלוסייה הנשארת לקיץ לדגור מונה עשרות זוגות בלבד. הנדידה של הנחליאלי הלבן משתנה בין תת-המינים שלו: תת-מינים הנוהגים להימצא באזורים צפוניים יותר ינדדו דרומה במשך זמן ממושך יותר ולאורך דרך רבה, ואילו תת-מינים הנוהגים להימצא באזורים דרומיים יותר ינדדו אך מעט.[67]

שימורעריכה

על אף שאוכלוסייתו מצטמצמת באירופה, הוא אינו מוגדר כמין בסכנת הכחדה. הנחליאלי נפגע משינוי, הרס וזיהום מקומות החיות הלחים. בעבר, הנחליאלי נפגע גם משימוש נרחב בחומרים רעילים בחקלאות, אם כי בתחילת המאה ה-21 השפעת גורם זה הצטמצמה.[5]הערכת טווח התפוצה (37,800,000 קמ"ר, תחום הקינון, 101,000,000 קמ"ר תחום תפוצה כולל) גדולה, ולכן המין אינו מתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון גודל הטווח. גודל האוכלוסייה מוערך גם כן במספרים גדולים מאוד (135,000,000-221,000,000 פרטים), ולכן המין לא עומד בקריטריון גודל האוכלוסייה. מגמת האוכלוסייה העולמית יציבה, ולכן היא אינה בירידה תלולה דיה בכדי להתקרב לסף סכנת הכחדה לפי קריטריון מגמת האוכלוסייה. כתוצאה מכך, הנחליאלי הלבן מסווג כמין ללא חשש. גודל האוכלוסייה המקננת באירופה הוערך בשנת 2013 בכ-16.9-27.6 מיליון זוגות. הנחליאלי הלבן מוגן על ידי אמנת ברן (אנ'), ככל בני משפחתו.[78][79] בבריטניה, הנחליאלי מוגדר כמין ברשימה הירוקה, כלומר במצב שימור ללא חשש, עם אוכלוסייה מקננת של 470,000 זוגות.[ג][77] נוסף על כך, הנחליאלי מוגן על ידי חוק חיות הבר והכפר (1981), וציד, החזקה ללא אישור, הפרעה לקינון, סחר, הרס קינים וביצים או איסופם אינם חוקיים ויש עליהם עונש מאסר.[81][77]

בישראלעריכה

הנחליאלי הלבן מקנן נדיר בגליל ובגולן, חורף וחולף שכיח בכל חלקי הארץ. מוערך כי 15–25 זוגות דוגרים בשנה, במיוחד באצבע הגליל, בגולן, בצפון הכנרת ובגליל המערבי. בישראל, האוכלוסייה המקננת של הנחליאלי הלבן מצויות במצב השימור פגיע בשל גודלה המזערי, המוערך בפחות מ־50 פרטים בוגרים, יחד עם היותה אוכלוסייה שולית בקצה גבול התפוצה העולמית של המין. בעבר (2002) הוגדר הנחליאלי הלבן כמין במצב שימור קרוב לסיכון. ההחמרה במעמד המין נוסעת מירידה בגודל האוכלוסייה ובתחום תפוצת הקינון, וגם הבדלים בשיטות ההערכה. הגורמים המאיימים על הישרדותו בארץ הם שינוי, הרס וזיהום מקומות החיות הלחים, וייתכן שגם שימוש נרחב בקוטלי חרקים. נכון לעשור השני של המאה ה-21, לא בוצעו פעולות שימור בישראל הממוקדות במין זה.[82] עם זאת, הוא מוגן מתוקף החוק להגנת חיית הבר (1955).[83]

הנחליאלי הלבן והאדםעריכה

הנחליאלי חי לעיתים קרובות בקרבת האדם. לא נדיר לראות אותו מנקר פירורים מדלתות או הולך על גגות בחיפוש אחר חרקים, או מתאסף בקבוצות בלילות החורף הקרים על יד בתי מגור בכדי להתחמם.[62] כרוב אוכלי החרקים, הנחליאלי ניזון מחרקים מזיקים ובכך מועיל למטעים ולחקלאות.[84] במספר ערים, בהן דבלין, להקות גדולות מתאספות בחורף כדי ללון. הנחליאלים ניצודים לעיתים לספורט ולעיתים קרובות לאחר מכן מוכנסים לאוספים. הם גם נשמרים כחיות מחמד ונאכלים כמזון.[1]

הנחליאלי הלבן נבחר לציפור השנה של רוסיה על ידי איגוד שימור הציפורים הרוסי (רו') בשנת 2011.[85]

הנחליאלי הלבן בתרבותעריכה

מילות השיר "נחליאלי קטן"[86][87]

נַחֲלִיאֵלִי קָטָן
רָאִיתִי בַּגַּן
זָנָב לוֹ אָרֹךְ וְיָפֶה
סִנּוֹר שָׁחֹר קָטָן עַל הֶחָזֶה.
לֹא נִתֵּר, לֹא קָפַץ,
רַק רָץ רָץ רָץ רָץ רָץ.

  להאזנה באתר יוטיוב

הנחליאלי נזכר במספר שירים ישראלים. בהם השיר "נחליאלי קטן" המובא משמאל. לא ידוע מקור השיר, אם כי ייתכן והוא מבוסס על העפרוני (Lerchengesang),[88] שמחבר המילים שלו לא ידוע, והוא שיר למקהלה מעורבת אופוס 48 מס' 4 מאת פליקס מנדלסון.[89] שיר קומי נוסף הוא "נחליאלי", שנכתב על ידי מתי כספי והולחן על ידי אהוד מנור.[90] הנחליאלי הלבן ידוע בישראל כמבשר על בוא הסתיו והחורף.[91][5] כך, לדוגמה, בשיר "נחליאלי" מאת סמדר שיר ומשה דץ הוא מוזכר כסימן לתחילת הגשמים.[92] הנחליאלי נזכר בפתגם הפולני ”Każda pliszka swój ogonek chwali“, מילולית כל נחליאלי משבח את זנבו, שמשמעותו היא כי אנשים נוטים להתפאר ולקחת קרדיט לעצמם, לעיתים קרובות ללא בסיס.[93]

הנחליאלי הלבן הוא הציפור הלאומית בלטביה.[94] בוועידה ה-12 של המועצה הבינלאומית לשימור הציפורים, שנערכה בטוקיו שביפן ב-1960, נקראו מדינות העולם לבחור ציפור לאומית משלהן, לשם חיזוק ערכי הגנה על הטבע וההגנה על הציפורים הציפורים במדינותיהם. לקריאה זו נענו בעיקר מדינות מאירופה. לטביה, שהייתה אז עודנה רפובליקה סובייטית, בחרה בנחליאלי הלבן כציפור הלאומית שלה ב-1965. לאחר שלטביה הכריזה על עצמאותה מברית המועצות ב-1991, הפכה הנחליאלי לציפור הלאומית של לטביה החופשית. בין הנימוקים לבחירתה של הנחליאלי כציפור הלאומית הלטבית נמנו עובדת היותה של הנחליאלי מוזכרת בלמעלה מ-230 שירי עם לטביים.[95] בשל היותה ציפור לאומית, היא מופיעה על סמלה של החברה הלטבית לאורניתולוגיה.[96] דוגמה לשיר לטבי על הנחליאלי הוא "Cielaviņa (לט')" שנכתב על ידי לאונס בריידיס (לט') והולחן על ידי ריימונד פאולס, וזכה במקום הראשון ב-Mikrofona aptauja (אנ') בשנת 1982.[97] על שמו של הנחליאלי קרויה גם העוגה Cielaviņa, שהיא המילה לנחליאלי עם סיומת הקטנה.[98] עוגת שוקולד ואגוזים זו נאפית על ידי חברת "Staburadze" מאז 1984, נקראה החברה "17. jūnijs" (תרגום מילולי: 17 ביוני). שם העוגה רשום כסימן מסחרי של חברה זו.[99][100] בשנת 1964 יצא לאקרנים הסרט הסובייטי צבא הנחליאלי (אנ').[101]

הנחליאלי הלבן נזכר במיתוס הבריאה של האיינו: תחילה הייתה תערבות של בוץ ומים ללא חיים. ואז האל הבורא, שחי בגן העדן שבשמיים, שלח נחליאלי כדי ליצור את היבשה. הציפור הקטנה פרפרה על פני המים, התיזה מים הצידה, ויצר מספר חלקי אדמה, הם האיים עליהם בני האיינו חיו.[102] במיתולוגיה של האיינו, הנחליאלי תפקד כמקביל של ארוס, וידוע גם בכינוי "ציפור התשוקה". הוא נודע גם כמביא מזל טוב.[103] באירלנד, הנחליאלי נודע כסימן רע בשל תנועת הזנב התכופות שלו ונחשב למשרת השטן, כאשר הוא הואשם כנושא את דם השטן על זנבו. האירים האמינו כי כדי ללכוד את הנחליאלי יש לשפוך מלח על זנבו. בקרב בני רומה, הנחליאלי נודע כציפור הרומאנית, ונזכר בפתגם "ראה נחליאלי ותמצא את בני רומה".[104]

גלריהעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נחליאלי לבן בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

ביאורים והסבריםעריכה

  1. ^ אשר אינו מוכר, נכון לראשית המאה ה-21, על ידי איגוד האורניתולוגים הבינלאומי כמין עצמאי אלא כתת-מין של הנחליאלי הלבן
  2. ^ מינים אחים - מינים אשר מהווים קליידים אחים, כלומר שהקלייד הכולל אותם הוא מונפילטי.
  3. ^ בשיטת הסימון של BTO, אוכלוסייה ברשימה הירוקה היא ללא חשש, אוכלוסיית ברשימת הענבר נמצאת בסיכון ואוכלוסייה ברשימה האדומה היא בסכנת הכחדה קריטית[80]

מקורותעריכה

  1. ^ 1 2 BirdLife International (2019). "נחליאלי לבן". הרשימה האדומה של IUCN. doi:10.2305/IUCN.UK.2019-3.RLTS.T22718348A137417893.en. נבדק ב-11 ביוני 2022.
  2. ^ נחליאלי לבן באתר הרשימה האדומה של IUCN
  3. ^ תולדות הטבע ב - שלום יעקב אברמוביץ (מנדלי מוכר ספרים) | מפעל המילון ההיסטורי, maagarim.hebrew-academy.org.il
  4. ^ זנבנוע במילון אבניאון
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 נחליאלי לבן, ב"אתר הצפרות הישראלי"
  6. ^ רוביק רוזנטל, חשבז זבריר צועד במרעול בבלוג מילון רב מילים, 14.5.2016
  7. ^ Pied and Water wagtail, Collins dictionary
  8. ^ אברהם שרוני, מילון ערבי-עברי שימושי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991, עמ' 396
  9. ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 261. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  10. ^ The English Garden, April 2019 bird of the month: Pied Wagtail, The English Garden, ‏2019-03-27 (באנגלית)
  11. ^ stelze באתר מילון דודן
  12. ^ 1 2 ärla | SO | svenska.se, מתוך Svensk ordbok utgiven av Svenska Akademien של האקדמיה השוודית (בשוודית)
  13. ^ Erla, Føroysk orðabók (גר') (בפארואזית)
  14. ^ 1 2 erla, malid.is, על סמך מילון Íslenskri orðsifjabók של אסגייר בלנדאל מאגנוסון (אי') (באיסלנדית)
  15. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי

    פרמטרים ריקים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    vipstjert — Den Danske Ordbog, ordnet.dk, מתוךDen Danske Ordbog (גר')
  16. ^ Duden | Wippsterz | Rechtschreibung, Bedeutung, Definition, Herkunft, מילון דודן (בגרמנית)
  17. ^ 1 2 kwikstaart, etymologiebank.nl, מתוך המילון האטימולוגי לשפה ההולנדית (צר')
  18. ^ wagtail | Search Online Etymology Dictionary, Online Etymology Dictionary (אנ')
  19. ^ Pliszka ב-Wielki słownik języka polskiego, Instytut Języka Polskiego PAN
  20. ^ המילון האטימולוגי של מקס פזמר לשפה הרוסית (רו'), плиска, lexicography.online
  21. ^ בילודיד איוואן קוסטיאנטינוביץ' (אוק'), עורך (1970–1980), “плиска”, ב-Словник української мови: в 11 т. (מילון השפה האוקראינית באחד-עשר כרכים) (באוקראינית), קייב, הוצאת נאוקוביה דומקה (אנ')
  22. ^ Этимологический онлайн-словарь русского языка Шанского Н. М., Этимология слова трясогузка, ΛΓΩ (ברוסית)
  23. ^ מחלקת התפתחות השפה במוסד השפה הצ'כית, Konipas, vokabular.ujc.cas.cz
  24. ^ cielava | Tēzaurs, tezaurs.lv
  25. ^ K. Karulis, Latviešu etimoloģijas vārdnīca. a-o, "cielava", עמ' 170–171, הוצאת Avots, 1992
  26. ^ cīlova, Latviešu-latgaliešu vārdnīca
  27. ^ אוניברסיטת וילנה, kielė, Lietuvių kalbos etimologinio žodyno duomenų bazė
  28. ^ 1 2 על פי Türk Dil Kurumu Sözlükleri
  29. ^ kuyruksallayan, Nişanyan Sözlük (בטורקית)
  30. ^ נחליאלי לבן באתר Avibase
  31. ^ azərbaycanca onlayn lüğət, azleks.az
  32. ^ Р. Г. ӘХМӘТЬЯНО, ТАТАР ТЕЛЕНЕҢ ЭТИМОЛОГИК СҮЗЛЕГЕ, 2015, כרך 1: עמ' 431, כרך 2: עמ' 165, 187, 471
  33. ^ המוסד לשפה האסטונית, "Västrik", Eesti etümoloogiasõnaraamat, (באסטונית)
  34. ^ västäräkki, www.kielitoimistonsanakirja.fi
  35. ^ Kirsti Aapala, Västäräkki, Kotimaisten kielten keskus (בפינית)
  36. ^ Magyar Tudományos Akadémia Nyelvtudományi Intézete, "Barázdabillegető", Új magyar etimológiai szótár, 26 באפריל 2016 (בהונגרית)
  37. ^ I. V. Kormushin, The Udighe language, Nauka publishers, Moscow, 1998; V. Tsintsius et al., A Comparative Dictionary of Tungus-Manchu Languages, Volume II, pg. 401, 4022, Leningrad, 1975~1977; על סמך שאילתה באתר starlingb dot org
  38. ^ שפות אלטאיות באתר אנציקלופדיה בריטניקה
  39. ^ Dictionary Review - Ministry of Education 《Concised Mandarin Chinese Dictionary》 2021 – 鶺鴒, dict.concised.moe.edu.tw
  40. ^ המרכז לשפה הייוונית, σουσουράδα, Λεξικό της Κοινής Νεοελληνικής, ‏1998
  41. ^ codobatură, DEX online (גר') - Dicționare ale limbii române (מיךוני השפה הרומנית)
  42. ^ prundaș, DEX online - Dicționare ale limbii române (מילוני השפה הרומנית)
  43. ^ prundar, DEX online - Dicționare ale limbii române (מילוני השפה הרומנית)
  44. ^ ballerina in Treccani.it – Vocabolario Treccani on line, Istituto dell'Enciclopedia Italiana
  45. ^ cutréttola in Treccani.it – Vocabolario Treccani on line, Istituto dell'Enciclopedia Italiana
  46. ^ “bergeronnette” במילון Trésor de la langue française informatisé, (בצרפתית), 2012
  47. ^ “Hochequeue” במילון Trésor de la langue française informatisé, (בצרפתית), 2012
  48. ^ “Lavandière” במילון Trésor de la langue française informatisé, (בצרפתית), 2012
  49. ^ Tesouro do léxico patrimonial galego e portugués, ilg.usc.es
  50. ^ lavandera, Cambrige Dictionary
  51. ^ Carl von Linné, Lars Salvius, Caroli Linnaei...Systema naturae per regna tria naturae :secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis., Holmiae :: Impensis Direct. Laurentii Salvii,, 1758, כרך 1
  52. ^ Mayr, Ernst; Greenway, James C. Jr, eds. (1960). Check-list of Birds of the World. Vol. 9. Cambridge, Massachusetts: Museum of Comparative Zoology. p. 130.
  53. ^ Keith, S., E. K.Urban, and C. H.Fry. 1992. The birds of Africa. Vol. 4.Academic Press, London.
  54. ^ 1 2 3 Voelker, Gary (2002). "Systematics and historical biogeography of wagtails: Dispersal versus vicariance revisited". Condor. 104 (4): 725–739. doi:10.1650/0010-5422(2002)104[0725:SAHBOW]2.0.CO;2.
  55. ^ 1 2 3 4 5 Rebecca B. Harris, Per Alström, Anders Ödeen, Adam D. Leaché, Discordance between genomic divergence and phenotypic variation in a rapidly evolving avian genus (Motacilla), Molecular Phylogenetics and Evolution 120, 2018-03-01, עמ' 183–195 doi: 10.1016/j.ympev.2017.11.020
  56. ^ Pavlova, A.; Zink, R. M.; Rohwer, S.; Koblik, E. A.; Red'kin, Y. A.; Fadeev, I. V. & Nesterov, E. V. (2005). "Mitochondrial DNA and plumage evolution in the white wagtail Motacilla alba". Journal of Avian Biology. 36 (4): 322–336. doi:10.1111/j.0908-8857.2005.03373.x.
  57. ^ Pavlova A, Zink RM, Rohwer S, Koblik EA, Red’kin YA, Fadeev IV, et al. Ödeen A, Björklund M. Voelker G. . Pavlova A, Zink RM, Drovetski SV, Red’kin Y, Rohwer S. Li X, Dong F, Lei F, Alström P, Zhang R, Ödeen A, et al. Alström P, Ödeen A. Ödeen A.
  58. ^ Waxbills, parrotfinches, munias, whydahs, Olive Warbler, accentors, pipits, באתר "IOC World Bird List" (באנגלית)
  59. ^ White Wagtail (Motacilla alba) - Feathers on featherbase.info, www.featherbase.info
  60. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Bergeronnette grise, באתר "OISEAUX" (בצרפתית)
  61. ^ White Wagtail in China, Shanghai Birding 上海观鸟 (באנגלית אמריקאית)
  62. ^ 1 2 3 4 5 Dr. Gianfranco Colombo, "Mitacilla alba", Monaco Nature Encyclopedia, translated by Mario Beltramini
  63. ^ קיליאן מולארני, לארס סוונסון, דן צטרסטרום, פיטר ג'. גרנט, לקסיקון מפה: הציפורים - המדריך השלם לציפורי אירופה וישראל, עריכה: דן אלון, יוסי לשם, אבי ארבל, מפה הוצאה לאור, 2003
  64. ^ Wasser, D. E.; Sherman, P. W. (2010). "Avian longevities and their interpretation under evolutionary theories of senescence". Journal of Zoology. 280 (2): 103. doi:10.1111/j.1469-7998.2009.00671.x.
  65. ^ 1 2 3 4 Zahavi, pp. 203–204
  66. ^ נחליאלי לבן, באתר "המרכז לטיפוח ציפורי הבר בחצר ובגינה"
  67. ^ 1 2 Davis, p. 235
  68. ^ Davis, p. 237
  69. ^ 1 2 Davis, p. 238
  70. ^ Davis, p. 239
  71. ^ Davis and Huston, p. 157
  72. ^ Zahavi, p. 207
  73. ^ Leinonen, p. 55
  74. ^ 1 2 Peyton, Leonard J. (במאי 1963). "Nesting and occurrence of White Wagtail in Alaska" (PDF). Condor. 65 (3): 232–235. doi:10.2307/1365667. JSTOR 1365667. {{cite journal}}: (עזרה)
  75. ^ Leinonen, p. 54
  76. ^ Moksnes, Arne; Eivin Roskaft; Anders T. Braa (1991). "Rejection Behavior by Common Cuckoo Hosts Towards Artificial Brood Parasite Eggs" (PDF). Auk. 108 (2): 248–254.
  77. ^ 1 2 3 Pied Wagtail Bird Facts | Motacilla Alba, The RSPB (בBritish English)
  78. ^ הערכת מצב השימור של הנחליאלי הלבן באתר Birdlife International
  79. ^ מועצת אירופה, אמנה אירופית מס' 104, אמנת ברן, נספח שני, עמ' 10, 19 בספטמבר 1979
  80. ^ ביאור סימוני שימור באתר BTO
  81. ^ Parliament of the United Kingdom, Wildlife and Countryside Act 1981, UK Public General Acts, 1981
  82. ^ ליאור כסלו, אבנר רינות, יואב פרלמן, אסף מירוז; נחליאלי לבן, הספר האדום לעופות המקננים בישראל; רשות הטבע והגנים. נבדק לאחרונה בתאריך 16 ביוני 2022.
  83. ^ כנסת ישראל, חוק להגנת חיית הבר, תשט"ו-1955, מאגר החקיקה הלאומי, 1955
  84. ^ אליעזר שמאלי, ציפורים בישראל, חלק א', הוצאת מסדה, עמ' 51
  85. ^ Союз охраны птиц России объявил птицу 2011 года (איגוד שימור הציפורים הרוסי הכריז על ציפור השנה 2011), באתר איגוד שימור הציפורים הרוסי
  86. ^ מקור למילים בהקלטה מסחרית בביצוע מזי כהן, הספריה הלאומית של ישראל, 1981
  87. ^ דף השיר באתר הספריה הלאומית של ישראל
  88. ^ השיר נחליאלי קטן באתר זמרשת
  89. ^ השיר העפרוני (בתרגום טשרניחובסקי) באתר זמרשת
  90. ^ דף השיר נחליאלי באתר שירונט
  91. ^ איך יודעים שבא הסתיו? באתר קק"ל לצעירים, ייעוץ מדעי: גלילה אלדאג, 11.6.2018
  92. ^ דף השיר נחליאלי באתר שירונט
  93. ^ Każda pliszka swój ogonek chwali ב-Wielki słownik języka polskiego, Instytut Języka Polskiego PAN
  94. ^ "Symbols". [Latvia.eu] (באנגלית). 2015-01-13. נבדק ב-2022-06-23.
  95. ^ Latvijas nacionālais putns – baltā cielava, באתר "Valmieras Pārgaujas Sākumskola" (בלטבית)
    Latvijas nacionālais putns – baltā cielava, באתר "Vides Vēstis", מאורכב מתאריך 4 ביולי 2014 (בלטבית)
  96. ^ Par Latvijas Ornitoloģijas biedrību, באתר "Latvijas Ornitoloģijas biedrība", מאורכב מתאריך 10 בפברואר 2010 (בלטבית)
  97. ^ "השירים הטובים ביותר של המאה". מאורכב, תאריך: 31 בדצמבר 2018. (בלטבית)
  98. ^ cielaviņa | Tēzaurs, tezaurs.lv
  99. ^ VINETA VILCĀNE, Torte “Cielaviņa” svētku galdā kopš 1984. gada, ĒDIENKARTĒ VĒSTURE, Dec 2, 2020
  100. ^ Ilze Žaime, Kā top? Torte Cielaviņa, Dienas Bizness, ‏2020. gada 14. februāris (בלטבית)
  101. ^ דף הסרט Армия «Трясогузки» באתר IMDb
  102. ^ David Adams Leeming, David Adams (Professor of English and Comparative Literature Leeming, University of Connecticut), A Dictionary of Creation Myths, Oxford University Press, 1994, ISBN 978-0-19-510275-8. (באנגלית)
  103. ^ John Batchelor, The Ainu and their folk-lore, London : Religious Tract Society, 1901, ISBN 978-0-524-04857-3
  104. ^ Rachel Warren Chadd, Marianne Taylor, Birds: Myth, Lore and Legend, Bloomsbury Publishing, 2016-08-25, עמ' 44-45, ISBN 978-1-4729-2288-5. (באנגלית)