פתיחת התפריט הראשי

סילבי קשת (נולדה ב-16 בספטמבר 1930) היא עיתונאית ובעלת טור ישראלית, שידועה בעיקר בשל טורה הפוליטי-חברתי שפורסם במוסף לשבת של ידיעות אחרונות, "חץ מסילבי קשת", וסגנון כתיבתה הביקורתי והחריף.

סילבי קשת
אין תמונה חופשית
לידה 16 בספטמבר 1930 (בת 89)
מדינה ישראלישראל  ישראל
עיסוק עיתונאית, פובליציסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק העולם הזה, הארץ, ידיעות אחרונות
קישורים חיצוניים
פייסבוק sylvie.keshet
טוויטר SylvieKeshet
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

קשת נולדה ב-1930 בליל שבצרפת בשם סילבי שניידר. היא עלתה עם הוריה לישראל בשנת 1935, בערך, ושם משפחתה עוברת ל"חיה". קשת גדלה בחיפה, בבית סוציאליסטי וחילוני, ובמלחמת העצמאות שירתה בגדוד 22 של חטיבת כרמלי.

ב-1949 נישאה לצבי קשת ושינתה את שם משפחתה לשם משפחתו. בשנות ה-50 עבר הזוג להתגורר בתל אביב. קשת עבדה במגזין "עולם הקולנוע" ואחר כך החלה לעבוד כמגיהה בעיתון "העולם הזה", זאת לאחר שמחתה בפני אורי אבנרי על שפרסם מודעת "דרושים" בלשון זכר בלבד, עם השימוש במילה "מגיה" במקום המילה "מגיהה". ב"העולם הזה" החלה לכתוב ביקורת קולנוע וטור פרובוקטיבי בשם "מכתבים לרותי", בו הוזמנו הקוראים לשלוח לקשת מכתבים עם שאלות, וזו הייתה משיבה להם בבוטות וחריפות. לאחר מכן כתבה את טור הרכילות הפוליטית "ציפור לחשה לי...", שהתבלט גם הוא בפרסומים נשכניים וביקורתיים, דבר שייחד אותה מעיתונאים אחרים והקנה לה גם אהדה מחד גיסא, אך גם (ובעיקר) תגובות שליליות וזועמות מאידך גיסא.

ב-1955 עברה קשת ל"ידיעות אחרונות" וב-1961 התגרשה מבעלה, אך שמרה על שם משפחתו. ב-1964 עברה קשת לכתוב במוסף השבועי ב"הארץ" מאמרים פוליטיים שהמשיכו את קו הבוטות והנשכנות שבא לידי ביטוי ב"מכתבים לרותי" ו"ציפור לחשה לי...", והחל מגיליון 16 הפכו מאמרים אלו לטור קבוע בשם "חץ מסילבי קשת". ב-1970, לאחר מערכת יחסים עם עורך העיתון, גרשום שוקן, עזבה את העיתון וחזרה ל"ידיעות אחרונות". ב-2005 פרשה מ"ידיעות אחרונות".

בשנים האחרונות פעילה קשת ב"פייסבוק" וב"טוויטר", ומפרסמת פוסטים רבים מדי יום, תוך כדי שימוש בלשונה המצליפה. אלפי חברים עוקבים אחר פרסומיה ברשת החברתית.

מעבר לטון הביקורתי, קשת גם טבעה מספר כינויים שהפכו לשגורים בישראל, בהם:

  • "ביביהו" - כינוי גנאי לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, אשר הוא הלחם של כינויו "ביבי" ביחד עם שם משפחתו.
  • "נהנתניהו" - כינוי גנאי נוסף לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהוא הלחם של שם משפחתו והמילה "נהנתן".
  • "מתנחבלים" - הלחם של המילים "מתנחלים" ו"מחבלים". מטרת הביטוי להביע הסתייגות, ולעיתים הוא משמש לתיאור מתנחלים שיצאו לפעולות נקם בכפרי הפלסטינים, באותו אופן בו מתבצעים פיגועי מחבלים.
  • "דגנרלים" - כינוי גנאי לאלופי צה"ל.
  • "צרת החינוך" - כינוי גנאי לשרות החינוך לימור לבנת (בכנסת ה-15 וה-16) ויולי תמיר (בכנסת ה-17).
  • "מפלגת האבודה" - כינוי גנאי למפלגת העבודה.
  • "טיפשעשרה" - כינוי לשנות הנעורים.
  • "מפורסתמים" - כינוי לסלבס.
  • "משטרע" - כינוי למשטרה

קשת הותקפה מספר פעמים פיזית ואוימה בשל תוכן טוריה. בנובמבר 2017 טענה קשת כי בשנת 1963 ניסה יוסף לפיד לאנוס אותה בלונדון, שם שהה אז ככתב "מעריב"[1].

תגובותעריכה

סגנונה החריף של קשת גרר אחריו תגובות רבות, רובן שליליות וזועמות, ולעיתים התנצלויות מצדה של קשת, אם כי לא כך היה ברוב המקרים. דוגמאות לכך:

  • ב-1970 פרסמה בטורה "חץ מסילבי קשת" ביקורת חריפה על ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, תחת הכותרות "גברת הממלכות" ו"לא כל הנוצץ גולדה" (על משקל הפתגם "לא כל הנוצץ זהב"). קשת כינתה את מאיר "האם הגדולה, המטריארכית התקיפה, אחרונת הנפילים, אחרונת הבולשביקים, שחקנית גדולה מן האסכולה הישנה, פאתוס של יד על הלב, זעם קדוש, דרקון המתחזה לג'ורג' הקדוש, ליידי מקבת ומדוזה, הגורגונה האימתנית, המשתקת ומאבנת את המנסים לקום עליה. מדיאה השורפת את ילדיה בלהט ומתחסדת כמירל'ה אפרת". תלונה על המאמר הוגשה למועצת העיתונות, ובשלב מסוים איים המערך בחרם מודעות על עיתון "הארץ" בשל טוריה של קשת התוקפים את מאיר.
  • חבר הכנסת שלמה כהן-צידון הגיש נגד קשת קובלנה פלילית לפי חוק לשון הרע, על טור שלה שלטענתו רומז אליו[2]. חבר הכנסת יצחק רפאל הגיש אף הוא נגדה קובלנה פלילית פרטית לפי חוק לשון הרע, משום שטענה שביקר במועדונים מפוקפקים וכי יש לו קשרים עם אנשי העולם התחתון[3]. קשת הגישה נגדו תביעה אזרחית, על שטען כי בכתבתה "הגדישה את הסאה, גם לפי דרכה, במידת השקרים ובהיקף העלבונות"[4]. השניים התפשרו מחוץ לבית המשפט והבהירו כי לא התכוונו לפגוע זה בזה, וקשת הצהירה כי לא היה יסוד לדברים ולמשמעויות שפורסמו בכתבתה[5].
  • ב-22 באוקטובר 1971, בעיצומה של ההערצה של מפקדי צה"ל בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים, פרסמה טור בשם "בצבאו של החנראל המכסיקני קסטאנייטאס"[6], ובו ביקורת חריפה על אדם אותו כינתה קשת בשם "החנראל המכסיקני קסטאנייטאס" ונמנעה מלנקוב בשמו. עם זאת, הקוראים לא התקשו לזהות שבכינוי זה קשת רמזה שהמדובר באלוף פיקוד המרכז, רחבעם זאבי. כעבור שבוע פרסם העיתון הבהרה: "בכתבה הופיעו פרטים שאין להם יסוד עובדתי אך פרסומם מטיל דופי במפקד בכיר, בחבריו המפקדים ובצה"ל. מערכת 'ידיעות אחרונות' מביעה את צערה על כך"[6]. באוקטובר 1974 התפוצצה לבנת חבלה צה"לית במשקל רבע ק"ג בפתח דירתה בתל אביב[7]. בתחקיר "עובדה" מ-14 באפריל 2016, סיפר העבריין טוביה אושרי שהוא הורה לאנשיו להניח את הפצצה, לאחר שרחבעם זאבי ביקש ממנו "לטפל" בקשת כנקמה על פרסום הטור שבו כינתה אותו "החנראל המכסיקני קסטאנייטאס"[8].
  • במהלך מבצע של יחידת דובדבן שהתקיים בכפר עסירה א-שמלייה, סברו בטעות שלושה מצלפי היחידה שהאנשים ששכבו על גג באזור המבצע הם מחבלים וירו בהם למוות. מיד לאחר מכן התברר לשלושת הצלפים כי הם ירו בחבריהם, אותם חשבו בטעות למחבלים. בעקבות זאת ביקרה קשת את הבלבול וטענה שהיחידה היא "יחידה בלתי אנושית של נערים שאולפו קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות, סופם שהם טובחים בחבריהם". הדבר הוביל לתלונה שהגיש אזרח נגדה למשטרה על המרדה[9].

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביה:

הערות שולייםעריכה