פתיחת התפריט הראשי

סקוט מוריסון

פוליטיקאי אוסטרלי

סקוט ג'ון מוריסוןאנגלית: Scott John Morrison; נולד ב-13 במאי 1968) הוא פוליטיקאי אוסטרלי המכהן כראש ממשלת אוסטרליה, וכמנהיג המפלגה הליברלית מאז 24 באוגוסט 2018. חבר בית הנבחרים האוסטרלי מאז 2007, כנציג מחוז הבחירה קוק שבניו סאות' ויילס.

סקוט מוריסון
Scott Morrison
מוריסון, 2016
מוריסון, 2016
לידה 13 במאי 1968 (בן 51)
וייברלי, סידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה
שם מלא סקוט ג'ון מוריסון
מדינה אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
השכלה אוניברסיטת ניו סאות' ויילס
עיסוק פוליטיקאי, כלכלן
מפלגה המפלגה הליברלית של אוסטרליה
דת פנטקוסטליזם
www.scottmorrison.com.au
ראש ממשלת אוסטרליה ה־30
24 באוגוסט 2018 – מכהן
(38 שבועות ו-4 ימים)
סגן מייקל מקורמאק
מונרך בתקופה אליזבת השנייה

מוריסון למד גאוגרפיה כלכלית באוניברסיטת ניו סאות' ויילס. לאחר שסיים את לימודיו עבד כמנהל משרד תיירות וספורט בניו זילנד בשנים 1998–2000, ובסופו של דבר היה למנהל הכללי של הסוכנות הפדרלית "תיירות אוסטרליה" בשנים 2004–2006. מוריסון כיהן גם כמנהל הארצי של המפלגה הליברלית של ניו סאות' ויילס בשנים 2000–2004.

בבחירות הפדרליות באוסטרליה שנערכו ב-2007 נבחר לראשונה לבית הנבחרים, ובבחירות שנערכו ב-2010 היה לאחד מיושבי הספסלים הקדמיים. עם עלייתה לשלטון של המפלגה הליברלית בבחירות הפדרליות ב-2013, מונה על ידי טוני אבוט לקבינט ממשלת אוסטרליה כשר להגירה והגנה על הגבולות.[1] בתפקידו זה היה אחראי על ביצוע מבצע "גבולות ריבוניים", מה שהיה הצעת מדיניות משמעותית של הליברלים עת שהיוו את האופוזיציה. מאוחר יותר מונה לתפקיד השר לשירותים חברתיים בשלהי 2014.[2] לאחר מכן, כאשר מלקולם טרנבול החליף את אבוט כראש הממשלה בספטמבר 2015, מונה מוריסון לשר האוצר של אוסטרליה.[3]

באוגוסט 2018, שר הפנים פיטר דאטון קרא תיגר על ראש הממשלה טרנבול בהתמודדותו על הנהגת המפלגה הליברלית, בשל אי שביעות רצון בקרב האגף השמרני של המפלגה. טרנבול הביס את דאטון בסבב הראשון, אך המתחים הלכו וגברו. המפלגה הצביעה בעד קיום סבב שני, וטרנבול בחר שלא להתמודד בסבב זה. בהצבעה השנייה היה מוריסון מועמד פשרה, והביס את דאטון ואת ג'ולי בישופ. מיד לאחר מכן הושבע כראש ממשלת אוסטרליה עד לקיום הבחירות הפדרליות לפרלמנט ב-2019.[4]

תוכן עניינים

ראשית חייועריכה

מוריסון נולד בוייברלי, פרוור של סידני שבמדינת ניו סאות' ויילס. הוא הצעיר מבין שני בניהם של מריון (לבית סמית') וג'ון מוריסון. אביו היה שוטר ששירת במועצה העירונית של וייברלי במשך 16 שנים, ובמשך תקופה קצרה אף כיהן כראש עיריית הפרוור.[5] סבו מצד אמו של מוריסון נולד בניו זילנד.[6]

מוריסון גדל בפרוור ברונטי. בילדותו הייתה לו קריירה קצרת-ימים כשחקן, לאחר שהופיע בכמה פרסומות טלוויזיה.[7] לא פעם דווח כי מוריסון הוא הילד האייקוני ששימש היצגן של חברת המשחות "ויקס", אם כי לא ניתן לאמת זאת מאחר שסרט הפרסומת אבד ולא קיים עוד.[8] מוריסון למד בתיכון הבנים של סידני, ולאחר מכן השלים תואר ראשון בגאוגרפיה כלכלית באוניברסיטת ניו סאות' ויילס. נוסף על כך למד תאולוגיה במכללת ריג'נט שבונקובר, קנדה.

קריירה מקצועיתעריכה

לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, עבד כמנהל מחקר ומדיניות לאומית במועצת הקניין של אוסטרליה מ-1989 עד 1995. לאחר מכן החל להתמקצע בתחום התיירות, כיהן כסגן נשיא בכוח המשימה של סוכנות תיירות אוסטרליה (אנ') ולאחר מכן כמנהל הכללי של מועצת התיירות האוסטרלית; המועצה נוהלה בידי ברוס בירד, שעזב את המועצה לאחר נבחר לפרלמנט. ב-1998, עבר מוריסון לניו זילנד על-מנת לשמש כמנהל משרד התרבות והספורט של סוכנות "תיירות אוסטרליה". הוא פיתח מערכת יחסים קרובה עם שר התיירות מארי מקלי, והיה מעורב ביצירת מסע הפרסום "ניו זילנד 100% טהורה". בחודש אפריל 2000, שב מוריסון לאוסטרליה למען ניהול המפלגה הליברלית בניו סאות' ויילס. הוא פיקח על מסע הבחירות של המפלגה בבחירות הפדרליות ב-2001 וב-2003. ב-2004, מוריסון עזב את התפקיד על מנת לכהן כמנהל סוכנות "תיירות אוסטרליה". הוא פוטר ב-2006, כנראה בעקבות עימות עם שרת התיירות פרן ביילי על כוונות הממשלה להמשיך ולשלב את הסוכנות בשירות הציבורי האוסטרלי.[9]

שנותיו באופוזיציה (2007–2013)עריכה

 
מוריסון, 2009

מוריסון התמודד על ייצוג מחוז הבחירה קוק (Division of Cook), הכולל בתוכו את הפרוורים הדרומיים של סידני ובהם קרונולה, קרינג'בה ומירנדה. בבחירות הפדרליות שנערכו ב-2007, מחוז הבחירה נותר ללא ייצוג בבית הנבחרים האוסטרלי בעקבות פרישתו של ברוס ביירד, שהיה חבר בית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה מאז 1998. עם זאת, הוא הפסיד בהצבעה שנערכה בדבר בחירתו למועמדות לבית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה קוק למייקל טווקה, מהנדס מערכות תקשורת ואיש הפלג הימני של הליברלים.[10] עם זאת, לאחר בחירתו של טווקה נטען כי הוא זייף את קורות חייו וביצע עבירות בחירות.[11] המנהל הארצי של המפלגה הליברלית משך את מועמדותו של טווקה והעמיד את המועמדות לבחירה מחדש, בה זכה מוריסון. ההאשמות נגד טווקה הוכחו לאחר מכן ככוזבות, ועיתון הדיילי טלגרף בסידני נאלץ לשלם סכום בלתי ידוע על-מנת ליישב תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי טווקה.

בספטמבר 2008 מונה מוריסון לקואליציה בראשותו של מלקולם טרנבול בספסלים הקדמיים כשר בממשלת צללים לענייני דיור וממשלה מקומית. בדצמבר 2009 מונה לשר ההגירה והאזרחות בממשלת הצללים, ולראשונה היה חבר בקבינט הצללים בראשותו של טוני אבוט זמן קצר לאחר שזה האחרון זכה בהנהגת המפלגה הליברלית. הוא שירת בוועדת הגנת הגבולות של קבינט הצללים. אבוט תיאר את מוריסון כ"כשרון גדול אשר היה אחד הכוכבים החדשים והמבריקים בדור החדש של חברי פרלמנט".

בדצמבר 2010 קיפחו את חייהם ארבעים ושמונה מבקשי מקלט סמוך לאיי חג המולד כשהפליגו אל האי האוסטרלי.[12][13] בחודש פברואר 2011, נתן מוריסון פומבי לספקותיו ולפקפוקו בהחלטת ממשלת הלייבור של ג'וליה גילארד לכסות עבור קרובי המשפחה של הקורבנות את עלויות הנסיעה להלוויות בסידני, בטענה כי אותה פריבילגיה לא הורחבה לאזרחי אוסטרליה. לאחר שג'ו הוקאיי, עמיתו למפלגה הליברלית ושר האוצר בממשלת הצללים חלק על דעותיו והערותיו של מוריסון, אמר האחרון כי עיתוי הערותיו היה חסר רגישות, אם כי לא הסתייג מההערות עצמן.[14][15]

בחודש פברואר 2013 אמר מוריסון כי יש להודיע למשטרת אוסטרליה היכן מתגוררים מבקשי מקלט בקהילה במידה והפגינו התנהגות אנטי-חברתית, וכי יש לקבוע קווים מנחים קפדניים להתנהגותם של אלה הנמצאים באוסטרליה באמצעות אשרות מעבר בשעה שהם ממתינים להכרעת מעמדם.[16] קוד ההתנהגות החדש למבקשי מקלט שוחרר על ידי שר ההגירה ליותר מ-20,000 מסתננים בלתי-חוקיים שנכנסו לשטחי אוסטרליה דרך חופיה המתגוררים בקהילה באמצעות אשרות מעבר.[17]

ממשלת אבוט (2013–2015)עריכה

 
מוריסון נשבע אמונים לתפקידו כשר לשירותים חברתיים בידי המושל הכללי של אוסטרליה פיטר קוסגרוב, 2014
 
שר ההגירה מוריסון נועד עם שר הפנים של הודו רג'נאת' סינג בניו דלהי, 24 ביולי 2014

ב-18 בספטמבר 2013 השיק מוריסון את מבצע "גבולות ריבוניים"; האסטרטגיה החדשה של ממשלת טוני אבוט שנבחרה באותם ימים, שמטרתה הייתה לעצור הסתננות סירות בלתי-חוקיות המפליגות לאוסטרליה.[18] להלכה נוהל המבצע בידי שירות המכס והגנת הגבולות של משרד ההגירה, אך בפועל נוהל בידי הצי המלכותי האוסטרלי, מה שהפך את המבצע למעיין מבצע צבאי. בדומה למבצעים צבאיים, על התהליך הוטל איפול תקשורתי על כל פרטיו[19] מפאת הגנה על הקצינים, ובמטרה למנוע ממבריחים מידע חיוני על שיטות ותזמון של מבצעי תפיסה.[20] הוצאת המבצע לפועל הייתה כרוכה בהשקעה של כ-3.2 מיליארד דולר אוסטרלי בשנה.[21] בראשית המבצע הצהיר שר ההגירה מוריסון לעיתונות:

מבצע גבולות ריבוניים הינו תגובת הממשלה לעצירת זרם הכניסות הבלתי חוקיות של ספינות שהחל והתרחש תחת הממשל הקודם, ובמסגרתו יותר מ-50,000 איש הגיעו בצורה בלתי חוקית לאוסטרליה בכ-800 אוניות כאלה; כל זה עלה למשלם המיסים האוסטרלי יותר מ-9 מיליארד דולר [אוסטרלי] ולמרבה הצער הביא למותם של יותר מ-1,100 איש בים. זהו מבצע לשמירת הגבולות... תהיה מעכשיו גישה קשוחה יותר. נחישותנו לבצע את מה שהבטחנו לציבור האוסטרלי – לעצור את הספינות – היא מוחלטת. אלה שמחפשים להגיע לכאן בספינות לא יקבלו את מבוקשם.

בנובמבר 2014 הגישה הוועדה האוסטרלית לזכויות האדם דין וחשבון לממשלת אבוט, שבו מצאה הוועדה כי מוריסון נכשל באחריותו לפעול לטובת הילדים שנעצרו על ידי הצי האוסטרלי בהגיעם לאוסטרליה דרך ספינות בלתי-חוקיות בתקופת כהונתו כשר ההגירה. הממצא המקיף של החקירה היה, "כי המעצרים האובליגטוריים והממושכים של ילדי מבקשי המקלט הסבו להם מחלות נפשיות וגופניות משמעותיות ועיכובים התפתחותיים, תוך הפרה של התחייבויותיה הבינלאומיות של אוסטרליה".[22] ראש הממשלה אבוט מתח ביקורת על הדו"ח בתואנה כי הוא בעל מוטיבציה פוליטית, וציין את בעייתיות עיתוי פרסום הדו"ח. ממשלתו פרסמה את הדו"ח באופן פומבי בפברואר 2015. העיתון הדיילי טלגרף דיווח כי מומחים למשפט בינלאומי פומבי חלוקים בדעותיהם לגבי חוקיות המבצע שהגה מוריסון.[23]

בשלהי דצמבר 2014 נערך בממשלתו של אבוט סבב תיקים. מוריסון הועבר אל המשרד לשירותים חברתיים וחדל לכהן כשר ההגירה וההגנה על הגבולות.[24] במרץ 2015 חתמו שלוש מאות מבוגרי בית ספר תיכון הבנים של סידני על מכתב המביע את מורת רוחם ואת מחאתם מנוכחותו של מוריסון באירוע גיוס כספים לבוגרים. מכתב המחאה הביע את דעתם כי בית הספר לא יחגוג עם אדם "אשר התעלם מזכויות אדם", במחאה על מבצע "גבולות ריבוניים" שהנהיג בעת כהונתו כשר ההגירה.[25]

ממשלת טרנבול (2015–2018)עריכה

מוריסון מונה לשר האוצר של אוסטרליה בממשלתו של מלקולם טרנבול בספטמבר 2015, והחליף בתפקיד את ג'ו הוקאיי. במסיבת העיתונאים הראשונה שכינס כשר האוצר (הקרוי באורח מסורתי "גזבר"), ציין כי יוציא לפועל צמצום בהוצאות הממשלה וציין כי התחזית הכלכלית-פיסקלית האמצע-שנתית (MYEFO) ומדיניות הספר הלבן על הרפורמה במס לא יאחרו ויפורסמו כצפוי.[26] בחודש מאי 2016, הוקטן תקציב המדינה הפדרלי של אוסטרליה בהוראת משרד האוצר בראשותו של מוריסון.

ב-9 בפברואר 2017 נאם מוריסון בפני מליאת בית הנבחרים האוסטרלי כשהוא מחזיק חתיכת פחם ואמר: "זהו פחם. אל תפחדו, אל תחששו. הוא לא יזיק לכם". בנאום האשים את המודאגים מהשפעת תעשיית הפחם על הסביבה ב"פחד אידאולוגי ופתולוגי מפחם".[27] במאי 2017, ביוזמת משרד האוצר, החליטה ממשלת אוסטרליה לאמץ את קריאת הבנק המרכזי להענקת תמריצים כלכליים בתקציב המדינה השנתי. ממשלת טרנבול השקיעה השקעה בת 75 מיליארד דולר אוסטרלי בתשתיות במדינה, הכוללת סלילת כבישים, מסילות רכבת ובניית מסלולי נחיתה בשדות תעופה.[28] מוריסון התנגד לעגינת נישואים חד מיניים בחוק, וביוני 2016 הצהיר כי הותקף על התנגדותו בגין אמונתו.[29]

ראש ממשלת אוסטרליהעריכה

 
מוריסון בשיחה עם נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו בג'קרטה, 31 באוגוסט 2018

בחירתו לתפקידעריכה

ב-21 באוגוסט 2018 קרא ראש הממשלה מלקולם טרנבול לבחינת מנהיגות במטרה לאמוד את אמון המפלגה הליברלית בהנהגתו. הוא ניצח את שר הפנים פיטר דאטון ברוב של 48 קולות מול 35.[30] במהלך הימים הבאים, רווחו השערות חוזרות ונשנות בדבר סיבוב שני של בחינת מנהיגות, ללא אישורו של טרנבול. טרנבול הודיע ​​יומיים לאחר מכן כי הוא יתפטר מהמנהיגות אם אכן יתקיים סיבוב שני. דאטון, מוריסון וג'ולי בישופ[31] הודיעו כי במידה וטרנבול אכן יתפטר, יתמודדו על מנהיגות המפלגה הליברלית.[32] הסיבוב השני של בחינת המנהיגות התקיים ב-24 באוגוסט וטרנבול בחר שלא להתמודד כמועמד בסיבוב זה. בהצבעה הראשונה, דאטון קיבל 38 קולות, מוריסון 36 קולות, ובישופ ל-11 קולות בלבד. בהצבעה השנייה, מוריסון גבר על דאטון וזכה ל-45 קולות, כשלדאטון 40 קולות מנגד. הוא נבחר למנהיג המפלגה הליברלית ולראש ממשלת אוסטרליה המיועד. ג'וש פריידנברג היהודי נבחר לסגן מנהיג המפלגה, במקומה של בישופ.[33] מוריסון נתפס באופן רחב כמועמד פשרה, מועמד פרגמטי וכגשר מחבר בין השמרנים לליברלים במפלגה.[34]

כהונתועריכה

נסיעות הראשונה של מוריסון כראש ממשלת אוסטרליה יצאה לפועל פחות משבוע אחרי כניסתו לתפקיד. הוא ביקר בג'קרטה בפורום העסקים האוסטרלי-אינדונזי ונועד עם נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו, שהכריז על עסקת סחר חופשי בין שתי המדינות אשר נדונו במסגרת ממשלת טרנבול הקודמת.[35]

ב-15 באוקטובר 2018 פורסם כי מוריסון שוקל ברצינות להעביר את שגרירות אוסטרליה בתל אביב-יפו אל ירושלים, ובכך להכיר בירושלים כבירת מדינת ישראל. לאחר שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נתן פומבי ברשתות החברתיות לרצונו זה של מוריסון,[36] החלו השערות כי ההחלטה נובעת משיקולים פוליטיים פנימיים ובין היתר בעקבות רצונו של מוריסון לזכות בקולות יהודי אוסטרליה בבחירות הקרובות.[37] שלושה ימים אחר כך פרסמה סוכנות הביון האוסטרלית כי העברת שגרירות אוסטרליה מתל אביב-יפו לירושלים עלולה להצית גל מחאה אלים ברצועת עזה וביהודה ושומרון, מה שמעיב את ההעברה הפוטנציאלית.[38] כעבור חודשיים, החליט להכיר במערב ירושלים כבירתה של ישראל.

חיים אישייםעריכה

מוריסון החל לצאת עם ג'ני וורן כשהיו שניהם בני שש עשרה. הם התחתנו כשהיו בני 21 ולהם שתי בנות מנישואיהם. לאחר מספר טיפולי הפריה חוץ-גופית כושלים שנערכו במשך 18 שנים, נולדו בנותיהם באורח טבעי.[39] בנותיו לומדות בבית ספר בפטיסטי עצמאי. מוריסון הצהיר כי אחת הסיבות לבחירת בית הספר הבפטיסטי הזה הייתה כדי למנוע את "הערכים של אחרים המוטלים על ילדי".[40] הוא מעריץ של קבוצת ליגת הרוגבי של סידני "Cronulla-Sutherland Sharks", ובשנת 2016 הוכרז כ"מחזיק כרטיס מספר אחד" של הקבוצה.

מוריסון גדל על ברכי הזרם הפרסביטריאני, אשר התמזגה אל כנסיית האיחוד בהיותו ילד. מאוחר יותר הוא נהפך לנוצרי פנטוקליסטי וכעת הוא חבר ב"כנסיית האופק", אשר מזוהה עם הכנסייה האוסטרלית הנוצרית עם "האספות של אלוהים" (קבוצת קהילות המזוהה עם הכנסייה הפנטקוסטלית). הוא אמר כי "הביבליה אינה ספר מדיניות, ואני מודאג מאד כאשר אנשים מנסים להתייחס אליה כאחד כזה". בשלהי 2017 הצהיר מוריסון כי הוא יהפוך לתומך חזק יותר של חופש הדת.

מוריסון הוא הראשון מבין ראשי ממשלת אוסטרליה להיות נוצרי פנטוקליסטי.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סקוט מוריסון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סוכנות הידיעות של אוסטרליה, הקבינט של טוני אבוט ומשרדים חיצוניים, באתר כרוז הבוקר של סידני, 16 בספטמבר 2013 (באנגלית)
  2. ^ דאטון הועבר למשרד ההגירה בסבב תיקים, באתר news.com.au‏, 21 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  3. ^ קתרין מרפי, טרנבול חושף את ממשלתו ובה מוריסון שר האוצר ופיין שרת ההגנה, באתר הגרדיאן, 20 בספטמבר 2015 (באנגלית)
  4. ^ סקוט מוריסון זכה בהנהגת המפלגה הליברלית, באתר Nine News‏, 24 באוגוסט 2018 (באנגלית)
  5. ^ ניק בראיינט, סקוט מוריסון: אז מי אתה לכל הרוחות?, באתר The Monthly‏, פברואר 2012 (באנגלית)
  6. ^ הצהרת אזרחות של חברי הפרלמנט, באתר הפרלמנט האוסטרלי, 4 בדצמבר 2017 (באנגלית)
  7. ^ דבורה סנואו, העלייה הבלתי-מתפשרת של סקוט מוריסון לשלטון, באתר כרוז הבוקר של סידני, 30 באפריל 2016 (באנגלית)
  8. ^ ויל גלאסגאו, ארכיון השמע והסרטים הלאומי צד אחר סרט הפרסומת של מוריסון, באתר Financial Review‏, 24 באוגוסט 2015 (באנגלית)
  9. ^ רוברט ויינרייט, אז איפה הוא לעזאזל?, באתר כרוז הבוקר של סידני, 25 ביולי 2006 (באנגלית)
  10. ^ פול שיהאן, הסאגה הדוחה שכמעט החמצתם, באתר כרוז הבוקר של סידני, 26 באוקטובר 2009 (באנגלית)
  11. ^ המפלגה הליברלית מושכת את תמיכתה במייקל טווקה, באתר PM - Australian radio program‏, 3 באוגוסט 2007 (באנגלית)
  12. ^ סוכנויות הידיעות, אסון באיי כריסמס: "טבעו לנו מול העיניים", באתר ynet, 15 בדצמבר 2010
  13. ^ AP, לפני החג: הרוגים בטביעת סירה באיי כריסמס, באתר ynet, 15 בדצמבר 2015
  14. ^ פיליפ קוריי וקירסטי נידהאם, הוקאיי קורא לגילוי רחמנות בעת ההלוויות, באתר כרוז הבוקר של סידני, 16 בפברואר 2011 (באנגלית)
  15. ^ הליברלים מודים כי תזמון התגובות להלוויות בעייתי, באתר כרוז הבוקר של סידני, 16 בפברואר 2011 (באנגלית)
  16. ^ ביאנקה הול, מבקשי מקלט אחדים מואשמים בפשע, באתר כרוז הבוקר של סידני, 1 במרץ 2013 (באנגלית)
  17. ^ ביאנק הול וג'ודית אירלנד, טוני אבוט עורר את ג'ון האוורד בעזרת טריקת דלתות בפני מבקשי מקלט, באתר כרוז הבוקר של סידני, 15 באוגוסט 2013 (באנגלית)
  18. ^ ת'יאה קווי, הקואליציה משיקה את מבצע גבולות ריבוניים, באתר SBS News‏, 18 בספטמבר 2013 (באנגלית)
  19. ^ רויטרסאוסטרליה מקשיחה את מדיניות ההגירה: גוררת סירות פליטים לאינדונזיה, באתר הארץ, 14 בינואר 2014
  20. ^ אלכסנהדר קירק, סקוט מוריסון מגן על אהיפול התקשורתי סביב מבצע גבולות ריבוניים, באתר PM - Australian radio program‏, 31 בינואר 2014 (באנגלית)
  21. ^ טים לזלי ומארק קורקוראן, מבצע גבולות ריבוניים - ששת החודשים הראשונים, באתר ABC(באנגלית)
  22. ^ הוועדה האוסטרלית לזכויות אדם, ילדים נשכחים: חקירה לאומית של הילדים במעצרים, באתר הוועדה האוסטרלית לזכויות אדם, 2014 (באנגלית)
  23. ^ נחשף: אוסטרליה הודפת סירות פליטים בים, באתר ynet, 7 בינואר 2014
  24. ^ סוזן מקדונלד, סבב תיקים בקבינט: סוקט מוריסון הועבר אל המשרד לשירותים חברתיים, באתר Australian Broadcasting Corporation‏, 22 בדצמבר 2014 (באנגלית)
  25. ^ אלכסנדרה סמית', סקוט מוריסון נדחה על ידי בוגרי בית ספר תיכון הבנים של סידני, באתר The Age‏, 28 במרץ 2015 (באנגלית)
  26. ^ מליסה קלארק, שר האוצר מוריסון אמר כי לממשלה הפדרלית "בעיית בזבוזים", באתר Australian Broadcasting Corporation‏, 23 בספטמבר 2015 (באנגלית)
  27. ^ סקוט מוריסון הכניס אל הפרלמנט חתיכת פחם, באתר הגרדיאן, 9 בפברואר 2017 (באנגלית)
  28. ^ בלומברגאוסטרליה מתכננת השקעה של 55 מיליארד דולר בתשתיות, באתר TheMarker‏, 9 במאי 2015
  29. ^ ג'יין נורמן, סקוט מוריסון מהרהר על נישואים הומוסקסואליים בעקבות הערותיה של פני וונג, באתר Australian Broadcasting Corporation‏, 22 ביוני 2016 (באנגלית)
  30. ^ סוכנויות הידיעות‏, אחרי "הפיכה" פנימית: גזבר ממשלת אוסטרליה יהיה ראש הממשלה החדש, באתר וואלה! NEWS‏, 24 באוגוסט 2018
  31. ^ אוסטרליה: שרת החוץ תתמודד על ראשות הממשלה, באתר מעריב השבוע, 22 באוגוסט 2018
  32. ^ הגרדיאן ורויטרס"מישהו צריך לספר לג'ולי": הצצה למשחקי הכס של ממשלת אוסטרליה, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2018
  33. ^ יצחק טסלר, עם כיפה ותנ"ך: הכירו את סגן ראש ממשלת אוסטרליה, באתר ynet, 26 באוגוסט 2018
  34. ^ רויטרס, טלטלה באוסטרליה: ראש ממשלה שישי בפחות מעשור, באתר ynet, 25 באוגוסט 2018
  35. ^ ג'יין נורמן ודייוויד ליפסון, נסיעות החוץ של ראש הממשלה סקוט מוריסון דומות למסלול המוכר של קודמיו, באתר Australian Broadcasting Corporation‏, 30 באוגוסט 2018 (באנגלית)
  36. ^ פוסט בחשבון ה'אינסטגרם' של נתניהו בדבר, 16 באוקטובר 2018
  37. ^ איתמר אייכנר, אפקט טראמפ? "אוסטרליה שוקלת להכיר בירושלים כבירת ישראל", באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
  38. ^ סוכנויות הידיעות‏, סוכנות הביון האוסטרלית לשרים: העברת השגרירות לי-ם תעורר אלימות, באתר וואלה! NEWS‏, 18 באוקטובר 2018
  39. ^ סמנתה מיידן, סקוט מוריסון בשיחה על אמונה, פוליטיקה ולארה בינגל, באתר דיילי טלגרף, 2 באוגוסט 2013 (באנגלית)
  40. ^ מייקל מקגוון, סקוט מוריסון שולח את ילדיו לבית ספר פרטי כדי למנוע מהן שיחות מיניות, באתר הגרדיאן אוסטרליה, 3 בספטמבר 2018 (באנגלית)