סרס (עיר)
סֶרֶס (ביוונית: Σέρρες, בטורקית: Serez, בבולגרית: Сяр) היא עיר בצפון מזרח יוון בחבל מרכז מקדוניה, הממוקמת 24 ק"מ צפונית מזרחית מתוואי הנהר סטרומה ו-69 ק"מ צפונית מזרחית לעיר סלוניקי. סרס היא עיר הולדתם של הזמרת הנודעת גליקריה והכדורגלן אנגלוס חריסטיאס.
 | |
| מראה העיר סרס מהאקרופוליס | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| נפה | סרס |
| חבל ארץ | מרכז מקדוניה |
| ראש העיר | יואניס ולאכוס |
| תאריך ייסוד | המאה ה-5 לפנה"ס |
| שטח | 252.973 קמ"ר |
| גובה | 50 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 58,400 (2021) |
| ‑ צפיפות | 241 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 41°05′00″N 23°33′00″E / 41.083333333333°N 23.55°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.serres.gr | |
היסטוריה
עריכההאזכור הראשון לעיר מופיע בכתבי הרודוטוס מן המאה ה-5 לפנה"ס בהם היא מכונה סיריס. מאוחר יותר נזכרת העיר בכתביו של טיטוס ליוויוס בשם סיראה. בתקופה הרומית השטח היה מיושב על ידי אודומנטים. היישוב הפך לעיר מבצר תחת שלטון האימפריה הביזנטית ובתקופת האימפריה הבולגרית השנייה הפך לאתר קרבות בין שתי הישויות. בשנת 1256 נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה של ניקאה וב-1345 הפכה חלק מממלכת סרביה. הביזנטים חזרו וכבשו את העיר ב-1371, אך ב-1383 נפלה העיר לידי צבאו של מוראט הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית.
במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, ב-6 בנובמבר 1912 נכבשה העיר על ידי כוחות מצבא ממלכת בולגריה בפיקודו של גאורגי טודורוב, אך במלחמת הבלקן השנייה ב-11 ביולי 1913, נכבשה העיר בידי כוחות ממלכת יוון בפיקודו של יורש העצר קונסטנטין. הצבא הבולגרי הנסוג נקט במדיניות של אדמה חרוכה והעלה את העיר באש. במהלך מלחמת העולם הראשונה נכבשה העיר שוב על ידי צבא בולגריה, במסגרת הקרבות בחזית המקדונית והיא הוחזרה ליוונים רק לאחר כניעת בולגריה למדינות ההסכמה בשלהי 1918.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הצטרפה בולגריה למדינות הציר בחותמה על ההסכם התלת-צדדי. ב-6 באפריל 1941 פלשו הגרמנים ליוון דרך בולגריה וממלכת יוגוסלביה, כבשו אותה ומסרו את שטחי תראקיה המערבית, מקדוניה המזרחית ובכלל זה העיר סרס לחזקת בולגריה[1]. בספטמבר 1944 נכבשה בולגריה על ידי הצבא האדום וחודש מאוחר יותר הוחזרה העיר סרס לחזקת היוונים.
כלכלה
עריכהסרס היא מרכזו של אזור חקלאי ומרכז מסחר אזורי בתחומי הטבק, התבואה והבקר לתעשיית מוצרי חלב ובשר. בתמיכת הממשלה היוונית הפך האזור החל משלהי המאה ה-20 למרכז תעשיית טקסטיל.
אקלים
עריכהבעיר שורר אקלים ים תיכוני עם מאפיינים מקצינים של אקלים ממוזג בשל משטר הרוחות מכיוון הרי הרודופי. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 15oc וכמות המשקעים הממוצעת עומדת על 600 מ"מ גשם.
הקהילה היהודית
עריכה
ערך מורחב – יהדות יוון
העיר סרס מכונה במקורות בעברית גם שירון וסֶרָאי. עדויות לקיומה של קהילה יהודית רומניוטית קיימות מהמאה ה-12 עת נשלט האזור על ידי האימפריה הביזנטית. בתקופת מהמט השני סולטאן האימפריה העות'מאנית, לאחר כיבוש קונסטנטינופול, בוצע טרנספר אוכלוסיות על ידי העות'מאנים. יהודי סרס הגיעו לקושטא והועסקו כעובדי כפייה (בטורקית: סוּרְגוּן) בשיקומה של העיר. ב-1470 הגיעו לעיר משפחות יהודיות אשר גורשו מבוואריה בצו לודוויג התשיעי, דוכס בוואריה וייסדו קהילה אשכנזית. בהמשך, הגיעו לעיר מגורשי ספרד, מגורשי פורטוגל, מגורשי איטליה ואנוסים פורטוגזים "מָרָאנוֹס"(אנ').[2]
במהלך המאה ה-16 התגוררה בסרס קהילה יהודית בת שני קהלים שמנתה כ-2,000 נפשות ולה שני בתי כנסת, מוסדות חינוך וציבור. הקהילה הרומניוטית נטמעה בקהילה הספרדית הגולה. יהודי סרס התגוררו ברובע בעיר העתיקה. המקובל הידוע הרב יוסף טאיטאצאק[3] מחבר ספר המשיב[4] כיהן כרבה של הקהילה[5]. במהלך המאה ה-17 חוותה הקהילה משבר קשה בשל תנועת השבתאות שפשטה בקרבה. רבנים אחרי שכיהנו בעיר היו הרב חיים אברהם אישטרושה והרב חיים נסים רפאל מוצירי. תהליך נסיגתה של האימפריה העות'מאנית הוסיף למשבר התרבותי וההלכתי, גם מימד כלכלי וכך הלכה והצטמצמה הקהילה.[6] חלק מיהודי העיר היגרו לאסיה הקטנה או עלו לארץ ישראל והם כונו סיריסלי. בהמשך הכינוי הפך לשם המשפחה שיריזלי.[7] בפרוץ מלחמת הבלקן הראשונה מנתה הקהילה 1,300 נפשות.
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 600 נפשות.[8] ב-22 בפברואר 1943 נחתם הסכם בין ממשלת בולגריה ששלטה בעיר לגרמניה הנאצית, אשר השלב הראשון בו היה שילוח 12,000 יהודי תראקיה ומקדוניה הוארדארית אל מחנות ההשמדה.[2] ב-4 במרץ 1943 אחר חצות נערכה אקציה בעיר סרס במסגרתה עצרו השוטרים הבולגרים 499 מבני הקהילה, תוך שהם מכים אותם בקתות רובים ובשוטים. היהודים רוכזו באחד ממבני הציבור ושולחו למחרת היום ברכבות פתוחות לשטחי "בולגריה הישנה".[9] שאר בני הקהילה הצליחו להימלט לשטח הנתון לשליטת האיטלקים וחלקם גורשו למחנות ההשמדה מספר חודשים מאוחר יותר, עם כניעת איטליה. בהגיע הרכבות ליעדן נכלאו בני הקהילה במחסני טבק שהיו ריקים בעונה זו של השנה, מרביתם בעיר בלגואבגרד ומקצתם בעיר דופניצה.[10]
לאחר 10 ימים, הועלו בני הקהילה על רכבות משא פתוחות שנסעו לכוון נמל הדנובה שבעיר לום, שם הועלו על 4 מעבורות אשר הפליגו לכיוון העיר וינה. לפי מספר גרסאות, מעבורת אחת טובעה על ידי הגרמנים, תוך שהחיילים הגרמנים יורים אל עבר הניצולים וכל נוסעיה נהרגו. נוסעי שלוש המעבורות הנותרות הועלו לרכבות משא לכוון העיר קטוביץ וממנה למחנה טרבלינקה.[11] בני קהילת סרס נרצחו ביום הגעתם למחנה טרבלינקה ומקרב המגורשים לא ידוע על ניצולים. מעריכים, שמקרב 101 היהודים שהצליחו לחמוק מהאקציה הראשונית ניצלו בודדים.[12] ב-1948 התגוררו בסרס 3 יהודים אשר עלו בהמשך לישראל.[2]
ערים תאומות
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה- ברכה ריבלין, "סרס", בתוך: הנ"ל (עורכת), פנקס הקהילות: (10) יוון, ירושלים: יד ושם, תשנ"ט 1998, עמ' 300–309.
- בר זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999.
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סרס- גדעון רפאל, "יהדות יוון בשואה", באתר המכון ללימודי השואה ע"ש ח. אייבשיץ.
- גירוש יהודי סרס למחנה ההשמדה טרבלינקה במרס 1943, באתר יד ושם.
- סרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סירס (יוון), דף שער בספרייה הלאומית
סרס, ברשת החברתית פייסבוק
סרס, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים
עריכה- ^ תקציר-יהדות יוון במלחמת העולם השנייה, "שואת יהודי יוון", באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
- ^ 1 2 3 הקהילה היהודית בסרס, באתר הספרייה היהודית המקוונת (באנגלית).
- ^ הרצל היה מצאצאיו ע"פ עדותו של הרצל למקורבו העיתונאי ר' אהרון מרקוס מהמבורג.
- ^ לפי גרשום שלום
- ^ רבי שלמה כהן, בחיבורו שו"ת מהרש"ך, חלק ב, סימן קמה, מספר ששירון היא עיר מולדתו, ומספר על תקנה שהתקין שם רבי יוסף טאיטאצאק. ושם, חלק ד, סימן סב, הוא מספר על רופא שקהילת שירון פטרה מתשלום מיסים.
- ^ קהילת יהודי יוון –היסטוריה באתר greecetravel.com-באנגלית
- ^ אורי שיריזלי , סיפורה של משפחת ישראל-שריזלי.
- ^ שמחה סיאני, " יהודי יוון", חוברת "מדי חודש בחודשו"-גיליון 177, עמוד 32, באתר משרד החינוך.
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 86.
- ^ משה מוסק, "כפשע בינם לבין המוות - יהודי בולגריה", באתר "יד ושם".
- ^ נסים יושע, "השועל הבלקני – על חלקה של בולגריה בהשמדת יהודים", באתר "יד ושם".
- ^ יוון באתר הספרייה הווירטואלית של מטח