המפלצת של פרנקנשטיין
המפלצת של פרנקנשטיין (באנגלית: Frankenstein's monster) או היצור של פרנקנשטיין (באנגלית: Frankenstein's creature), המכונה לעיתים קרובות בטעות רק פרנקנשטיין, היא דמות בדיונית שהופיעה לראשונה ב"פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני" – רומן מאת מרי שלי משנת 1818. בשמו של הספר, משווה הסופרת בין יוצר המפלצת, ד"ר ויקטור פרנקנשטיין, לדמות המיתולוגית פרומתאוס, שברא את בני האדם מחימר והעניק להם אש.
.jpg) | |
| הגרסה האייקונית ביותר של המפלצת של פרנקנשטיין(אנבר דהן), בגילומו של בוריס קרלוף, מתוך הסרט "כלתו של פרנקנשטיין" (1935) | |
| שם ספר | "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני" |
|---|---|
| הופעה ראשונה | 1818 |
| יוצרים | מרי שלי |
| גילום הדמות |
פיל הארטמן, ניק ברימבל, John Bloom, Kiwi Kingston, רוברט דה נירו, זאווייר סמואל, רורי קיניר, שולר הנסליי, ארון אקהרט, דייוויד פראוז, גלן סטרנג', ג'ייקוב אלורדי, בוריס קרלוף, כריסטופר לי, צ'ארלס ס. אוגל, בלה לוגוסי, לון צ'ייני ג'ונ, כריסטיאן בייל  |
| מידע | |
| מקום לידה |
Frankenstein's laboratory |
| מקצוע | מפלצת |
  | |
בסיפורה הגותי של שלי, ד"ר ויקטור פרנקנשטיין בורא או יוצר, את היצור במעבדתו תוך שילוב מומחיותו בכימיה ובאלכימיה. שלי מתארת את המפלצת כמכוערת מאוד, 340 ס"מ גובהה, אך עם זאת – רגשנית. המפלצת מנסה להשתלב בחברה האנושית אך ללא הצלחה, מה שמובילה אותה לרצון לנקום בד"ר פרנקנשטיין. על פי ג'וזף קרול, פרופסור לביקורת ספרות מאוניברסיטת מיזורי-סנט לואיס, המפלצת חולשת על "תחום נרחב בין גבולות המאפיינים המגדירים בדרך כלל פרוטגוניסטים ואנטגוניסטים".[1]
המפלצת של פרנקנשטיין הפכה לאייקונית בתרבות הפופולרית, והיא הופיעה בסוגים שונים של אמצעי מדיה, לרבות סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה, מרצ'נדייזינג ומשחקי וידאו. הגרסה האייקונית ביותר של הדמות היא בגילומו של בוריס קרלוף, בסרט "פרנקנשטיין" משנת 1931.
שמה של המפלצת עריכה
ברומן המקורי מאת מרי שלי מעולם לא מיוחס למפלצת שם ממשי; אם כי כאשר הוא משוחח עם יוצרו, ד"ר ויקטור פרנקנשטיין, המפלצת אומרת: "אני צריך להיות אדם שלך" (התייחסות לאדם הראשון כפי שהוא מתואר בביבליה). ד"ר פרנקנשטיין מתייחס ליצירתו במילים "יצור" (creature), "שד" (fiend), "רוח" (spectre), "שד" (demon), "עלוב" (wretch), "שטן" (devil), "דבר" (thing), "ישות" (being) ו-"עוג" (ogre).[2] יצירתו של פרנקנשטיין התייחסה לפחות פעם אחת אל עצמה באמצעות המילה "מפלצת" (monster), כמו גם תושבי הכפר האחרים לקראת סוף הרומן.
כמו בספרה של שלי, היעדר השם של היצור הפך לחלק מרכזי בעיבודים הבימתיים של הרומן שהועלו בלונדון ובפריז בעשורים שלאחר הופעתו הראשונה. בשנת 1823 שלי עצמה השתתפה בהצגה "Presumption; or, the Fate of Frankenstein" (אנ') מאת המחזאי ריצ'רד ברינסלי פיק (אנ'), העיבוד הבימתי המצליח הראשון לרומן שלה. "התוכניה של ההצגה שעשעה אותי מאוד, כי ברשימת התפקידים נכתב _________, מאת מר ט' קוק", כתבה לחברתה לי האנט (אנ'). "מצב חוסר שם, עבור זה שלא ניתן להעניק לו שם, הוא טוב למדי".[3]
בתוך עשור ממועד פרסומו המקורי כבר נעשה שימוש בשמו של היוצר - פרנקנשטיין - על מנת להתייחס אל היצור שיצר, אולם "טעות" זו לא התבססה היטב, אלא במועד מאוחר הרבה יותר. הסיפור עובד לבמה בשנת 1927 על ידי פגי וובלינג (אנ'),[4] כאשר בעיבוד זה ד"ר ויקטור פרנקנשטיין אכן מעניק ליצור את שמו. עם זאת, ליצור אין שם בסדרת הסרטים של סרטי יוניברסל בכיכובו של בוריס קרלוף שהחלה בשנות ה-30, אשר התבססה במידה רבה על המחזה שכתבה וובלינג.[5] הסרט של סרטי יוניברסל משנת משנת 1931 מתייחס אל זהותו של היצור באופן דומה כמו ברומן של שלי: בכתוביות הפתיחה, הדמות מכונה רק "המפלצת" (שמו של השחקן מוחלף בסימן שאלה, אך שמו של קרלוף מופיע בכתוביות הסיום).[6] אף על פי כן, די מהר היצור התפרסם בשם העממי "פרנקנשטיין". שימוש זה נחשב לעיתים לטעות, אך ישנם פרשנים הרואים במפלצת את התמצית של פרנקנשטיין, ולא טעות.[7][8]
גם בהתייחסויות מודרניות אל המפלצת - אין אחידות בשמה. למשל, בסדרת ספרים מאת דין קונץ שפורסמה לראשונה בשנת 2004, נקרא היצור "דוקאליון", על שם הדמות דאוקליון מהמיתולוגיה היוונית, שהוא בנו של הטיטאן פרומתאוס (התייחסות לשמו המקורי והמלא של הרומן). דוגמה נוספת היא סדרת הטלוויזיה "פני דרדפול" של רשת שואוטיים: בפרק ששודר לראשונה בשנת 2014, ויקטור פרנקנשטיין שוקל בקצרה לקרוא ליצירתו "אדם", לפני שהוא מחליט לתת ליצור "לבחור את שמו שלו". המפלצת, לאחר שהיא מעניינת בספר יצירותיו של ויליאם שייקספיר, בוחרת בשם "פרוטאוס" מתוך "שני אדונים מוורונה". מאוחר יותר מתגלה שפרוטאוס הוא למעשה איננו המפלצת הראשונה שאותה יצר ד"ר פרנקנשטיין, כי אם השנייה, כאשר המפלצת הראשונה נקראה בשם "קליבן", דמות מתוך "הסערה", ומי שבחר שם זה היה שחקן תיאטרון שאימץ אותו. מאוחר יותר, לאחר שהיצור עוזב את התיאטרון, הוא מאמץ לעצמו את שמו של המשורר האנגלי ג'ון קלייר (אנ').[9] דוגמה נוספת היא ניסיונו של רנדל מונרו, יוצר ובקומיקס, להפוך את "פרנקנשטיין" לשם הקנוני של המפלצת, כאשר בעבודתו פרנקנשטיין הוא גם המפלצת וגם תאורטיקן של תאוריית הקשר על זיוף הנחיתה על הירח.[10]
ביוגרפיה בדיונית עריכה
על פי ספרה של מרי שלי, "פרנקנשטיין, או פרומתאוס המודרני", ד"ר ויקטור פרנקנשטיין בונה את היצור בעליית הגג של הפנסיון שלו באמצעות שיטה מדעית המתוארת באופן מעורפל, המורכבת מכימיה (מתקופתו כסטודנט באוניברסיטת אינגולשטאדט, שבאינגולשטאדט, בוואריה) ואלכימיה (המבוססת בעיקר על כתביהם של פאראצלסוס, אלברטוס מגנוס, וקורנליוס אגריפה). עם זאת, פרנקנשטיין נגעל מיצירתו ונמלט ממנה באימה. המפלצת מפוחדת, ואיננה מודעת לזהותה שלה, נודדת לבדה.
לזמן מה, המפלצת מוצאת מקום מפלט ומחסה בקרבת קוטג' מרוחק ומבודד, בו מתגוררת משפחה של איכרים. בתחילה, המפלצת מאזינה בסתר למשפחה, לומדת להכיר אותם ואת חייהם, ואף לומדת לדבר, ובחלוף הזמן - הופכת לבעלת דיבור רהוט, משכילה ומנומסת. בסופו של דבר, המפלצת מציגה את עצמה בפני אבי המשפחה, איכר עיוור, המתייחס אליו באדיבות. עם זאת, כאשר שאר בני המשפחה חוזרים הביתה, הם נרתעים מהמפלצת ומבריחים אותה. היצור, מלא תקווה אך מבולבל, מציל את חייה של ילדה קטנה מטביעה בנהר, אך הוא נורה בכתפו. היצור מוצא את יומנו של ד"ר פרנקנשטיין בכיס מעיל שמצא במעבדה, והוא נשבע לנקום ביוצרו על שהשאיר אותו לבדו בעולם ששונא אותו.
המפלצת הורגת את ויליאם, אחיו הצעיר של ד"ר פרנקנשטיין, כאשר היא מגלה על הקשר המשפחתי בין הילד לבין יוצרו. כאשר ד"ר שפרנקנשטיין נמלט אל ההרים, היצור ניגש אליו ומבקש מיוצרו שייצור עבורו בת-זוג. בתמורה, הוא מבטיח להיעלם עם בת-זוגו ולעולם לא להטריד שוב את האנושות; המפלצת מאיימת להשמיד את כל מה שיקר לד"ר פרנקנשטיין, אם הוא ייכשל או יסרב. ד"ר פרנקנשטיין מסכים ובונה מפלצת נוספת, הפעם בדמות אישה, אבל נחרד מהאפשרות שכתוצאה מכך ייווצר גזע חדש של מפלצות, ועל כן הוא משמיד את יצירתו. בתגובה, היצור הורג את הנרי קלרוול, חברו הטוב ביותר של ד"ר פרנקנשטיין, ובהמשך הורג את כלתו של ד"ר פרנקנשטיין, אליזבת לוונצה (אנ'), בליל כלולותיהם. עקב כך, אביו של ד"ר פרנקנשטיין נפטר מרוב צער. כעת, כאשר נותר לו לחיות רק עבור נקמה, ד"ר פרנקנשטיין מחליט להקדיש את חייו להרס יצירתו.
חיפושיו של ד"ר פרנקנשטיין אחר המפלצת שלו מובילים אותו אל החוג הארקטי, שם הוא נופל אל תוך מים קפואים ולוקה בדלקת ריאות קשה. ספינה, ובה משלחת המנסה להגיע אל הקוטב הצפוני, נתקלת בד"ר פרנקנשטיין הגוסס, אשר מספר את סיפורו לקפטן הספינה, רוברט וולטון. מאוחר יותר, המפלצת עולה לסיפון; אך לאחר שהיא מגלה כי ד"ר פרנקנשטיין מת, היא חשה בצער כה רב על מות יוצרה ונודרת להצית את עצמה ולהתאבד "בקצה הצפוני ביותר של העולם"; לאחר מכן, המפלצת נעלמת, ומאז לא היא לא נראתה שוב לעולם ולא נשמעה שוב לעולם.
מראה חיצוני עריכה
מרי שלי תיארה את המפלצת של פרנקנשטיין כיצור בגובה 2.4 מ' בעל מראה הכולל ניגודים מחרידים:
גפיו היו בעלי פרופורציות, ובחרתי עבורו תווי פנים יפים. יפים! אלוהים אדירים! עורו הצהוב כמעט ולא כיסה את עבודת השרירים והעורקים שמתחת; שיערו היה שחור בוהק, ושופע; שיניו של לובן פניני; אך המותרות הללו רק יצרו ניגוד איום עוד יותר עם עיניו המימיות, שנראו כמעט באותו הצבע של השקעים הלבנים-כהים שבהם היו מונחות, עם עורו המצומק ושפתיו השחורות והישרות.
תמונה של היצור הופיעה במהדורת הספר משנת 1831. בעיבודים מוקדמים של הספר לתיאטרון, היצור הוצג כלבוש בטוגה, מוצלל, עם גוון עור בצבע כחול בהיר. לאורך המאה ה-19, ייצוגים של המפלצת בתמונות היו שונים מאוד זה מזה, בהתאם לאמן.
הייצוג המוכר ביותר של המפלצת של בתרבות הפופולרית הוא בגילומו של בוריס קרלוף בסרט "פרנקנשטיין" משנת 1931, אותו עיצב ואיפר ג'ק פירס. אולפני יוניברסל, שהוציאו את הסרט, מיהרו להבטיח את הבעלות על זכויות היוצרים על מאפייני איפור זה. קרלוף שיחק את המפלצת בשני סרטים נוספים של אולפני יוניברסל, "כלתו של פרנקנשטיין" ו-"בנו של פרנקנשטיין"; לון צ׳ייני ג'וניור החליף את קרלוף בתפקיד המפלצת בסרט "The Ghost of Frankenstein"; בלה לוגוסי גילם גם הוא את התפקיד, בסרט "פרנקנשטיין פוגש את איש הזאב"; וגלן סטריינג' שיחק את המפלצת בשלושת סרטי אולפני יוניברסל האחרונים שהציגו את הדמות - "House of Frankenstein", "House of Dracula" ו-"אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין". בכל הסרטים האלו - השחקנים אופרו בצורה המחקה את המראה האייקוני של קרלוף. עד היום, תמונת מראה פניו של קרלוף בדמות המפלצת נמצאת בבעלות Karloff Enterprises, חברה השייכת לבתו של קרלוף. אי לכך, אולפני יוניברסל החליפו את דמותו של קרלוף בזו של גלן סטריינג' ברוב מהלכי השיווק שלהם.
מאז גילם קרלוף את דמות היצור, הוא מוצג כמעט תמיד כדמות גבוהה מאוד, דמוית אל-מת, לעיתים קרובות עם ראש שטוח וברגים על צווארו כדי לשמש כמוליכים חשמליים או אלקטרודות גרוטסקיות. הוא לובש חליפה כהה, מרופטת בדרך כלל, עם שרוולי מעיל קצרים מדי ומגפיים עבים וכבדים, מה שגורם לו ללכת בהליכה מגושמת וקשיחת רגליים (בניגוד לרומן, שבו הוא מתואר כגמיש מאוד, לעומת בני אדם). גוון עורו משתנה (אם כי גוונים של ירוק או אפור הם הנפוצים ביותר), וגופו נראה תפור בחלקים מסוימים (כגון סביב הצוואר והמפרקים). דימוי זה השפיע על יצירות של דמויות בדיוניות אחרות, כגון הענק הירוק.[11]
במיני-סדרה הטלוויזיונית משנת 1973 "Frankenstein: The True Story", ננקטה גישה אחרת לתיאור המפלצת: מייקל סרזין נראה כגבר נאה להפליא, שמאוחר יותר מתדרדר למפלצת גרוטסקית בגלל פגם בתהליך היצירה.
בסרט הקולנוע "פרנקנשטיין" משנת 1994, את היצור מגלם רוברט דה נירו בגישה הקרובה יותר למקור הספרותי, למעט שגרסה זו מעניקה ליצור שיער אפור מקריח וגוף מכוסה בתפרים מדממים. דמות קולנועית זו, כמו ברומן, מונעת מכאב ובדידות. בגרסה זו, ד"ר פרנקנשטיין מעניק למפלצת את מוחו של המנטור שלו, ד"ר וולדמן, בעוד שגופתו עשויה מהאדם שהרג את ולדמן בעודו מתנגד לקבלת חיסון. המפלצת שומרת על "זיכרונותיו" של ולדמן, שככל הנראה עוזרים לה ללמוד במהירות לדבר ולקרוא.
בסרט "ואן הלסינג" משנת 2004, המפלצת מוצגת כגרסה מודרנית לעיצוב הדמות של קרלוף. גובהו 240–270 ס"מ, יש לו ראש קירח ומרובע, צלקות מחרידות ועור ירוק חיוור. חשמל זורם בגופו כתוצאה מהשתלות שעבר בראשו ובליבו. ברגליו הושתלו בוכנות הידראוליות, מה שהופך את מראה עיצובו לשל סייבורג סטימ-פאנקי. אמנם הוא אינו רהוט כמו ברומן, אך גרסה זו של היצור היא אינטליגנטית ולא אלימה, יחסית.
עוד בשנת 2004, ערוץ הולמרק עיבוד את הרומן למיני-סדרה "פרנקנשטיין". לוק גוס מגלם את היצור בהפקה זו. עיבוד זה דומה יותר למפלצת כפי שהיא מתוארת ברומן: אינטליגנטי ורהוט דיבור, עם שיער כהה וגולש ועיניים דומעות.
סדרת הטלוויזיה משנת 2014 "פני דרדפול" דחתה אף היא העיצוב של קרלוף לטובת התיאור של מרי שלי. בגרסה זו ליצור היה שיער כהה וגולש, כפי שתיארה שלי, אם כי הוא חורג מתיאורה על ידי כך שעורו אפור בהיר ועל פניו מופיעות צלקות ברורות. בנוסף, הוא בגובה ממוצע, והוא אפילו נמוך יותר מדמויות אחרות בסדרה. בסדרה זו, המפלצת מכנה את עצמו "קאליבן", על שם הדמות בסרט "הסערה" של ויליאם שייקספיר. בסדרה, ויקטור פרנקנשטיין מייצר עוד שני יצורים, שלא ניתן להבחין ביניהם לבין בני אדם רגילים.
אישיות עריכה
כפי שהיא מתוארת ברומן של שלי, המפלצת היא יצור רגיש, רגשי, שמטרתו היחידה היא לחלוק את חייו עם ישות חיה אחרת כמוהו. ברומן, וכן במספר עיבודים קולנועיים, הוא מוצג כבקיא ביצירות מופת ספרותיות, כגון "גן העדן האבוד" מאת ג'ון מילטון, "חיי אישים" מאת פלוטרכוס ו-"ייסורי ורתר הצעיר" מאת יוהאן וולפגנג פון גתה.
מההתחלה, המפלצת נדחית על ידי כל מי שהיא פוגשת. היא מבינה מרגע "לידתו" שאפילו היוצר שלה אינו יכול לעמוד בפניה, הדוחות אותו; רתיעתו של ד"ר פרנקנשטיין מתוארת בספר, כשהוא אומר: "... יד אחת [של המפלצת] נמתחה, לכאורה לעכב אותי, אבל נמלטתי ...".[12] כאשר היצור רואה בעצמו את ההשתקפות שלו, הוא מבין שגם הוא נרתע ממראהו. הרצון הגדול ביותר שלו הוא למצוא אהבה וקבלה; אך כאשר נשלל ממנו הרצון הזה, הוא נשבע לנקום ביוצרו.
בניגוד לאופן הצגתו בגרסאות קולנועיות רבות, היצור ברומן הוא בעל יכולת דיבור רהוט ברמה גבוהה מאוד. כמעט מיד לאחר יצירתו, הוא מתלבש בעצמו; ובתוך 11 חודשים הוא יכול לדבר ולקרוא גרמנית וצרפתית. בסוף הרומן נראה כי היצור מסוגל לדבר אנגלית בצורה שוטפת גם כן. אופן הצגת היצור ביצירות כגון "ואן הלסינג" או "פני דרדפול" היא נאמנה יותר למקור הספרותי, אם כי הגרסה האחרונה היא היחידה שבה הדמות מגיבה באלימות לדחייתה.
בעיבוד הקולנוע משנת 1931, המפלצת מתוארת כאילמת וחייתית; ההסבר שניתן לכך בסרט הוא שזה מפני שהושתל בו בטעות מוח "לא תקין", של עבריין. בסרט ההמשך שלאחר מכן, "כלתו של פרנקנשטיין", המפלצת לומדת לדבר, אם כי במשפטים קצרים ועילגים. בסרט ההמשך השני, "בנו של פרנקנשטיין", היצור הופך שוב לחסר יכולת דיבור. בעקבות השתלת מוח בסרט ההמשך השלישי, "רוח הרפאים של פרנקנשטיין", המפלצת מדברת בקולו ובאישיותו של תורם המוח. כך היה זה גם בתסריט של סרט ההמשך הרביעי, "פרנקנשטיין פוגש את איש הזאב", אולם כל הדיאלוגים נחתכו מהסרט בטרם הופץ. בסרטים מאוחרים יותר, המפלצת לרוב המשיכה להיות אילמת, אם כי בסרט "אבוט וקוסטלו פוגשים את פרנקנשטיין" היא נשמעת מתייחסת אל הרוזן דרקולה בכינוי "מאסטר". לרוב, המפלצת מוצגת כפוחדת מאש.
המפלצת כמטפורה עריכה
לעיתים, חוקרים מחפשים משמעות עמוקה יותר בסיפורה של שלי, ובהתאם לכך ערכו אנלוגיה בין המפלצת לבין ילד ללא אם; אמה של שלי עצמה נפטרה בזמן שילדה אותה.[13] אנלוגיה אחרת השוותה בין המפלצת לבין מעמד מדוכא; שלי כתבה כי המפלצת זיהתה "חלוקת רכוש, עושר עצום ועוני קלוש".[13] אחרים רואים במפלצת את התוצאות הטרגיות של התקדמות מדעית בלתי מבוקרת,[14] במיוחד כאשר בזמן הפרסום, גלווניזם שכנע מדענים רבים שתחיית מתים באמצעות זרמים חשמליים הייתה אפשרות מדעית.
הצעה נוספת היא כי דמותו של ד"ר פרנקנשטיין התבססה על מדען אמיתי בעל שם דומה, אשר כונה "פרומתאוס מודרני" - בנג'מין פרנקלין. לפיכך, המפלצת מייצגת את האומה החדשה שפרנקלין עזר ליצור מתוך שרידים שהשאירה אחריה אנגליה.[15] גם אביו של ויקטור פרנקנשטיין "הכין עפיפון, עם חוט ומיתר, ששאב את הנוזל מהעננים", כתב שלי, בדומה לניסוי העפיפון המפורסם של פרנקלין.[15]
גלריה עריכה
-
-
מתוך הספר "פרנקנשטיין", מהדורת 1831 -
איור משנת 1896 -
-
-
גלן סטראנגה (משמאל) בתפקיד המפלצת, לצד בוריס קרלוף, הפעם בתפקיד ד"ר ויקטור פרנקנשטיין, מתוך הסרט "ביתו של פרנקנשטיין" משנת 1944 -
-
.jpg)
.jpg)
הופעות נבחרות בתיאטרון, בקולנוע ובטלוויזיה עריכה
המאה ה-19 עריכה
| להצגת רשימת ההופעות - לחצו על "הצגה" משמאל | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
המאה ה-20 עריכה
| להצגת רשימת ההופעות - לחצו על "הצגה" משמאל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
המאה ה-21 עריכה
| להצגת רשימת ההופעות - לחצו על "הצגה" משמאל | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
קישורים חיצוניים עריכה
- המפלצת של פרנקנשטיין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ Carroll, Joseph; Gottschall, Jonathan; Johnson, John A.; Kruger, Daniel J. (2012). Graphing Jane Austen: The Evolutionary Basis of Literary Meaning. London, England: Palgrave Macmillan. ISBN 978-1137002402.
- ^ Baldick, Chris (1987). In Frankenstein's shadow: myth, monstrosity, and nineteenth-century writing. Oxford: Clarendon Press. ISBN 9780198117261.
- ^ Haggerty, George E. (1989). Gothic Fiction/Gothic Form. University Park, Pennsylvania: Pennsylvania State University Press. p. 37. ISBN 978-0271006451.
- ^ Hitchcock, Susan Tyler (2007). Frankenstein: a cultural history. New York City: W. W. Norton. ISBN 9780393061444.
- ^ Young, William; Young, Nancy; Butt, John J. (2002). The 1930s. Santa Barbara, California: Greenwood Publishing Group. p. 199. ISBN 978-0313316029.
- ^ Schor, Esther (2003). The Cambridge Companion to Mary Shelley. Cambridge, England: Cambridge University Press. p. 82. ISBN 978-0521007702.
- ^ Evans, Bergen (1962). Comfortable Words. New York City: Random House.
- ^ Garner, Bryan A. (1998). A dictionary of modern American usage. New York: Oxford University Press. ISBN 9780195078534.
- ^ Crow, Dennis (19 באוקטובר 2016). "Penny Dreadful: The Most Faithful Version of the Frankenstein Legend". Den of Geek (באנגלית). London, England: Dennis Publishing. נבדק ב-13 ביולי 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Frankenstein". xkcd. נבדק ב-2020-08-29.
- ^ Weinstein, Simcha (2006). Up, Up, and Oy Vey!: how Jewish history, culture, and values shaped the comic book superhero. Baltimore, Maryland: Leviathan Press. pp. 82–97. ISBN 978-1-881927-32-7.
- ^ Shelley, Mary Wollstonecraft (1818). "Frankenstein, or the Modern Prometheus". נבדק ב-3 בנובמבר 2012 – via Gutenberg Project.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Milner, Andrew (2005). Literature, Culture and Society. New York City: NYU Press. pp. 227, 230. ISBN 978-0814755648.
- ^ Coghill, Jeff (2000). CliffsNotes on Shelley's Frankenstein. Boston, Massachusetts: Houghton Mifflin Harcourt. p. 30. ISBN 978-0764585937.
- ^ 1 2 Young, Elizabeth (2008). Black Frankenstein: The Making of an American Metaphor. New York City: NYU Press. p. 34. ISBN 978-0814797150.
- ^ Chaney also reprised the role, uncredited, for a sequence in Abbott and Costello Meet Frankenstein due to the character's assigned actor, Glenn Strange being injured.
- ^ "SNL Transcripts: Paul Simon: 12/19/87: Succinctly Speaking".
- ^ "Watch Weekend Update: Frankenstein on Congressional Budget Cuts from Saturday Night Live on NBC.com".
- ^ "A Nightmare On Lime Street – Royal Court Theatre Liverpool".