קולרבו

קולרבו (גם קוּלֶרְווֹ; בפינית: Kullervo, הגיית IPA: [ˈkulːerʋo]) הוא דמות טרגית מוכת-יגון המופיעה בשישה מחזורים מתוך חמישים בקאלוואלה, האפוס הלאומי של פינלנד מאת אליאס לנרוט.

"קללתו של קולרבו" הוא ציור מפורסם מאת הצייר הפינו-שוודי אקסלי גאלן-קאללה מ-1899. הציור מנציח את אחד הרגעים המפורסמים במחזורים על קולרבו: את קריאתו לנקמה באשת אילמרינן. אף על פי שהציור נקרא "קללתו של קולרבו", אין קללה שמוזכרת בסיפור. ציור זה הוא אחד המפורסמים שבציורי גאלן-קאללה והמזוהה ביותר עם קולרבו.

לאחר שנולד לאמו השפחה, ניצולה יחידה לכאורה משבטה, מגלה קולרבו כי הבעלים שהוא משרת כעבד, האדון אונטמו, הוא שטבח בשבטו והרג את אביו, קלרבו. כילד, הוא נמכר לעבדות ומושפל בידי אדוניו החדשים, בני הזוג אילמרינן. לאחר שהוא משסה חיות טרף באשת אילמרינן ובורח, מגלה קולרבו שורדים מבני שבטו, רק כדי לאבדם שוב. הוא שוכב עם נערה במחשבה שאחותו מתה, אולם לבסוף מתברר כי זוהי אחותו. כאשר מגלה אחותו כי אחיה הוא ששכב איתה, היא שולחת יד בנפשה. קולרבו השבור שב לנחלת אונטמו ושבטו, הורג אותם בחרב הקסמים שלו ולאחר מכן מתאבד אף הוא. בסוף ששת המחזורים מטיף המשורר הנודד ויינמיינן להורים לא להקשיח את לבם עם ילדיהם.

סיפורו של קולרבו אינו חלק אינטגרלי מהקאלוואלה, אך הוא התפרסם כאחד הסיפורים הידועים בה עקב אופיו הייחודי, הריאליסטיות שבו, והשפעתו הרבה על יוצרים כגון ג'. ר. ר. טולקין, ז'אן סיבליוס ואקסלי גאלן-קאללה.

עלילה

סיפורו של קולרבו נפרש על פני שישה מחזורים, מל"א עד ל"ו (31–36).

ילדותו של קולרבו

"קולרבו קורע את חיתוליו": ”וְאֶת חִתּוּלָיו קָרַע קְרָעִים, וּבְמַעֲלָלָיו כְּבָר יִתְנַכָּר: אִישׁ בִּרְבוֹת הַיָּמִים יִהְיֶה אַף אִישׁ חַיִל בֵּין אֲנָשִׁים.” פסל מאת קארל אינאס חסטרנד, 1858

העלילה מתחילה באי הבנה בין שני האחים, אוּנְטַמוֹ וקָלֶרְבוֹ, שלימים נהפכת לסכסוך. בהמשך מחריף הסכסוך ביניהם ותקריות קטנות מעמיקות אותו, עד שלבסוף טינת אונטמו מכריעה אותו: הוא ושבטו עולים על שבט קלרבו וטובחים בכולו, למעט אשת קלרבו ההרה, אותה הם לוקחים בשבי כשפחה: ”וַיָּבוֹאוּ בַּחֲרָבוֹת כָּל גִּבּוֹרֵי בְּנֵי אוּנְטַמוֹ, הִכּוּ אֶת כָּל בְּנֵי קָלֶרְווֹ, אֶת כָּל שִׁבְטוֹ הִכּוּ נָפֶשׁ, [...] אִשְׁתּוֹ הִיא רַק מִלְּטָה נַפְשָׁהּ, [...] וַתִּלָּקַח לְאוּנְטַמוֹ”. זמן מועט לאחר מכן נולד לשפחה ילד ושמו קולרבו.

"קולרבו חורט את שמו על עץ האלון", ואיינו בלומסטדט, 1897

מסופר כי קולרבו התינוק גדל והתחזק במהרה, עד שכבר בהיותו בן שלושה ימים קרע מעליו את חיתוליו, מעשה שסימל את גדולתו לעתיד. בגיל שלושה חודשים כבר הגיע לברכיו של אדם בוגר. באותו זמן נשבע קולרבו לנקום את מות אביו ואת יגונה של אמו: ”"לוּ גָּדַלְתִּי, לוּ גָּבַהְתִּי, וְאוֹן בְּמָתְנַי וְדֵי־כֹחַ, וְנָקַמְתִּי אֶת דְּמֵי אָבִי, וְנָקַמְתִּי יְגוֹן הוֹרָתִי."” אונטמו, הירא ממילותיו ומכוחו של קולרבו, חושש כי זה יגדל ויהיה גדול כמו אביו, ולכן הוא מצווה להמיתו שלוש פעמים: בטביעה, בשריפה ובתלייה. ראשית, כולאים אנשי אונטמו את קולרבו בחבית ומשליכים אותה למים העמוקים בתקווה שיטבע. שלושה ימים לאחר מכן הם בודקים את החבית ומתפלאים לראות את הילד חי ושלם, אוכל דגים שדג באמצעות מטה נחושת וחוט משי. אז אוספים אנשי אונטמו חומרי בעירה למדורה ענקית כדי לשרוף את קולרבו על המוקד. אך מקץ שלושה ימים שהמדורה בוערת מתפלאים השליחים לראותו שלם ללא כוויות. כאשר קולרבו נותר ללא פגע גם מהמדורה, מצווה אונטמו לתלות את הילד על עץ אלון ולצלוב אותו לענפיו. לאחר שלושה ימים נוספים שולח אונטמו את שליחיו לבדוק אם הוא עודנו חי; אלה חוזרים אל אונטמו ומוסרים כי לא רק שהילד חי, הוא גם צייר וחרט ציורים ודמויות חיילים על כל גזע העץ.

כשרואה אונטמו שקולרבו ניצל מכל ניסיון הריגה כבדרך קסם, הוא נואש מלהורגו ולוקח אותו לעבד. ברם קולרבו מתגלה כעבד חסר-תועלת, הן כמטפל בילדים והן כחוטב עצים, וגורם לאונטמו להתייאש ממנו לחלוטין. זה משלח אותו הלאה אל אִילְמָרִינֶן הנפח, לעבוד אצלו בנפחייה בקרליה.

עבדות קולרבו לאילמרינן ונקמתו

את קולרבו מעסיקה אשתו של אילמרינן, הבתולה מפוהיולה, ששולחת אותו לרעות את העדר. היא אופה לו כיכר לחם גדולה כצידה לדרך, ומטמינה בה אבן גדולה ללא ידיעתו: ”וְכִכַּר לֶחֶם לוֹ הֵכִינָה [...] כִּכַּר לֶחֶם גָּדוֹל, עָשׂוּי לְמַעְלָה חִטִּים, לְמַטָּה שִׁפּוֹן וּבַתָּוֶךְ – אֶבֶן קָשָׁה;”. אשת אילמרינן נושאת תפילה ארוכה לשלומו של העדר ושולחת את קולרבו לדרכו. בדרך אל החורשות מתלונן קולרבו על מנת חלקו ועל מזונו הרע. כשהוא נהיה רעב הוא פורס את לחמו, אבל כשהסכין פוגעת באבן, היא נשברת. למראה הסכין השבורה פורץ קולרבו בבכי, כי סכין זו הייתה הירושה היחידה מאביו. קולרבו מבין מיד שהאבן הוכנסה לכיכר בזדון, ונשבע לנקום באשת אילמרינן:

וְקוּלֶרְווֹ בֶּן קָלֶרְווֹ
רָאָה אֶת הַסַּכִּין שָׁבוּר,
הִתְחִיל בּוֹכֶה, וְעֵינָיו דּוֹמְעוֹת,
נָשָׂא דְּבָרוֹ, כָּכָה אָמָר:
"יָקָר הָיָה לִי הַסַּכִּין,
יָקָר לִי וְעָלַי חָבִיב,
כִּי מֵאָבִי לִי מוֹרָשָׁה,
הוּא סַכִּינוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ,
עַתָּה נִשְׁבַּר עַל הָאֶבֶן,
עַל הַצּוּר הַלָּז הִתְפּוֹרֵר,
עַל הַלֶּחֶם לִי הֵכִינָה,
נָתְנָה אוֹתָהּ הַמִּרְשָׁעַת.
אֵיךְ אֶנָּקֵם מִן הָאִשָּׁה,
וְנָקַמְתִּי אֶת הַלַּעַג
וְנָקַמְתִּי לֶחֶם־פְּסָלְתִּי
אָפְתָה אוֹתוֹ הַמִּרְשָׁעַת?"

— טשרניחובסקי

רגע לאחר שקולרבו צועק את נקמתו, קורא אליו עורב מענפי עץ ומציע לו לקבץ את העדר בביצה על מנת לפתות זאבים ודובים, וכאשר אלו יטרפו את העדר ויתלכלכו בבוץ, לא ניתן יהיה להבחין שהם חיות טרף. את העדר החדש יוליך קולרבו חזרה אל אשת אילמרינן, ישסה בה את החיות, וכך ינקום את נקמתו. הוא שומע בעצת העורב ומניס את הפרות לתוך ביצה, ואלה נטרפות בידי זאבים ודובים. קולרבו מוביל את חיות הטרף המלוכלכות כעדר חדש אל בית אילמרינן. כאשר הוא מגיע, הוא קורא לאשת אילמרינן לצאת ולחלוב אותן, וכאשר זו חולבת את עטין הזאב בפעם השלישית, החיות מתנפלות עליה. רגע לפני מותה מתחננת אשת אילמרינן בפני קולרבו שירחיק מעליה את החיות, וכשהוא איננו שועה לבקשתה, היא מתפללת לאל האוויר, יומלה, שיכה בקולרבו ברק. אולם במקום שהברק יכה בו, הוא מכה בה, והיא נופלת שדודה.

• 
  "קולרבו עם העדרים", סיגפריד קאינן (פי'), 1896
• 
  "קולרבו רועה את עדר הפרא", אקסלי גאלן-קאללה, 1917

בתרגום שאול טשרניחובסקי מסתיים הסיפור על קולרבו באירוע זה, והוא מדלג על שלושת המחזורים הנותרים, ל"ד–ל"ו ישר למחזורי הסיפור הבא ל"ז–ל"ח: "אִלְמָרִינֶן עוֹשֶׂה לוֹ אִשָּׁה מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב"; בו מסופר על נסיונותיו של אילמרינן האלמן לעשות לו אישה חדשה. זהו גם השיר היחיד במחזור על קולרבו שיש לו השפעה על המשך הקאלוואלה. למעט הקשר זה נחשב הסיפור לעצמאי.

ישנם חוקרי מיתולוגיה הטוענים כי זו עדות להיותו של קולרבו קוסם, שכישף את חיות הטרף כך שייראו כחיות משק. מנגד, טוענים אחרים כי מוחה של אשת אילמרינן לא היה מסוגל לתפוס את המחזה.

קולרבו מוצא את בני שבטו

קולרבו בורח ליערות מחמת זעמו של אילמרינן, שמגלה כי אשתו מתה על סמך תקיעות השמחה לאיד שבקעו מקרנו של קולרבו. הוא נודד ביערות זמן רב, מקונן ארוכות על גורלו המר, מקלל את אונטמו, ומבטיח לעשות לו את כל מה שזה עולל למשפחתו: ”חַכֵּה חַכֵּה נָא אוּנְטַמוֹ, שֶׁאֲנָשַׁי הֵם נָפְלוּ עַל זַעְמוֹ; יִהְיֶה זֶה בַּקְּרָב כְּשֶׁאֶפְגָּשְׁךָ, אֶשְׁחֹט אוֹתְךָ וְאֶת בְּנִי שִׁבְטְךָ, אֶשְׂרֹף אֶת בָּתֶּיךָ לָאֵפֶר!”. אולם אז פוגש קולרבו גברת זקנה שמספרת לו כי משפחתו – אמו, אביו, אחיו ואחיותיו – חיים בכפר דייגים, מרחק שלושה ימי הליכה ממקום הימצאו. בהגיעו לכפר, הוא מוצא את אמו, שמספרת לו שאחותו נעדרת מאז יצאה ללקט פירות יער ונחשבת מתה כבר שלוש שנים.

קולרבו ואחותו

בתחילת המחזור מסופר שלמרות האיחוד מחדש עם משפחתו, טבעו של קולרבו אינו משתנה. גם אצל אביו הוא נוחל כישלון בעבודות הבית: הוא מטביע את סירת הדיג, קורע את רשתות הדיג ומשחית את כל גופות הדגים. לפיכך שולח אותו אביו לאסוף מיסים. בדרכו הביתה על המזחלת פוגש קולרבו מספר בנות ומציע להן לבלות ולהתחמם עימו על המזחלת, אך נדחה על ידן ומתייאש. את הנערה הבאה שהוא פוגש הוא מושיב בכוח על המזחלת למרות הפצרותיה, אולם היא נרגעת כשהוא מראה לה זהב ותכשיטים שאסף, והשניים מקיימים יחסי-מין. בשחר היום השני שואלת הנערה למוצאו של קולרבו והוא עונה לה שהוא בן לקלרבו. קולרבו שואל בתורו את הנערה למוצאה, והיא עונה כי גם היא בת לקלרבו, ושאיבדה את הדרך הביתה כשיצאה ללקט פירות יער. לאחר מכן מתאבדת אחותו בקפיצה לנהר:

מַעֲטוֹת הִיא דִּבְּרָה, הָעַלְמָה
כַּשִּׁקְמָה מִמְּקוֹם מוֹשְׁבָה,
חָשָׁה מִיָּד אֶל הַנָּהָר הַשּׁוֹצֵף,
אֶל הַמַּפָּל הָרוֹחֵשׁ וְהַקּוֹצֵף,
לְזֶרֶם הָעֵז וְלִמְעַרְבֹּלֶת.
וְכָךְ בִּנְפֹלֶת אָחוֹת קוּלֶרְבוֹ הַנָּאוָה
בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם אֶת גּוֹרָלָהּ מָצְאָה.
כָּעֵת שְׁנַת יְשָׁרִים נָמָה הִיא בטוּאוֹנֶלָה,
בְּפֶלֶג הַבָּרוּךְ שֶׁל מָנָלָה.

קולרבו השבור ממעשה גילוי העריות ומתוצאותיו מקלל את קיומו. הוא חוזר לאמו ומספר לה על מה שקרה.

חלק זה של העלילה נחשב לשיא המחזור, ובהתאם לכך מצוין גם במקורות חיצוניים נוספים בגרסאות שונות עם גיבורים שונים.

קולרבו פוגש את סופו

"קולרבו יוצא למלחמה", אקסלי גאלן-קאללה, 1901

קולרבו נחוש לצאת למלחמה מול אונטמו ובניו ומתחיל בהכנות, אך בני משפחתו מנסים לעצור בעדו. אמו שואלת אותו מי ידאג לה ולאביו בזקנתם, מי ידאג לאחיו ולאחותו אם לא קולרבו. הוא משיב שככל שהדבר נוגע לו, שידאגו הוריו לעצמם ומאחל מיתה לכל אחד מבני משפחתו בדרכים שונות. עבור קולרבו, לא נותר דבר לעשות למעט לנקום ולהגשים את שבועתו. מעט לפני עזיבתו, בא קולרבו אל אביו ושואל אותו אם יבכה את מותו כגיבור, אולם אביו עונה שלא יתעצב על בנו הרשע ויחליף אותו בגיבור אחר, שיהיה חכם ויעיל יותר. כך עונים גם אחיו ואחותו הנותרים; כולם יחכו לאח חדש, טוב ומוצלח ממנו. לבסוף בא קולרבו אל אמו ושואל אותה אם תתאבל על מותו, והיא משיבה בחיוב. ביודעו שיבכו את מותו, צועד קולרבו באושר, שירה ותרועה למלחמה.

לא עובר זמן רב מתחילת המסע, כששליחים מביאים לקולרבו בשורות על מותם של בני משפחתו, שמתו כולם באותן דרכים שקולרבו ייחל להן. אולם הוא כה נחוש בדעתו לנקום, שהוא מסרב לשוב על עקבותיו ולחלוק להם כבוד אחרון, למעט אמו, שאת מותה הוא מבכה במהלך צעדתו. קולרבו נושא תפילה לאוקו, אל האוויר, שייתן לו חרב ראויה להילחם עמה, וזה נענה לתפילתו: ”אוּקוֹ, הָאַלּוּף שֶׁבַּמּוֹשְׁלִים, הַשֹּׁאֵל לִי נָא חֶרֶב נְפִילִים, תֵּן לִי אוֹתָהּ, חֶרֶב לְלֹא סִיג, כְּדֵי שֶׁבִּצְבָאוֹת רְבָבוֹת לְתָמִיד אֶלָּחֵם וְאַסִּיג."”. בחרב זו הוא טובח בשבטו של אונטמו ושורף את בתיו עד אפר.

כאשר חוזר קולרבו לביתו, הוא מוצא אותו נטוש וקר, וכך גם את שאר הכפר. בנקודה זו מפנים קולרבו לבסוף שמשפחתו אבדה ומקונן שלושה ימים. רוחה של אמו מתגלה אליו ואומרת לו שיעקוב אחרי כלב לתוך החורשות, שם בנות-היער יתנו לו מזון ומחסה. הוא עוקב אחרי הכלב אל החורשות, אך במקום להגיע אל בנות-היער, מוביל אותו הכלב למקום שבו שכב עם אחותו, ושם הוא מגלה שהקרקע והצמחייה עדיין בוכים בשל מעשיו המזוויעים. אז פונה קולרבו אל חרבו ושואל אותה אם תרצה לשתות את דמו. הלהב מדבר אליו ומשיב בשקיקה, ומציין שככלי נשק לא אכפת לו מדמו של מי הוא שותה – הוא שתה גם דם חף מפשע וגם דם אשם. קולרבו ממקם את החרב על הקרקע כשקצה מכוון לליבו, משליך את עצמו עליה ומת.

• 
  "קולרבו כנוקם", אקסלי גאלן-קאללה, 1893
• 
  "קולרבו אכול החרטה", אקסלי גאלן-קאללה, 1918
• 
  "קולרבו מדבר אל חרבו", קארל אינאס חסטרנד, 1868, נוצק בברונזה ב-1932

כמו מעשה גילוי העריות, גם סיפור ההתאבדות והדרך בה נעשתה נחשבים למוכרים ביותר ונתנו השראה ליוצרים נוספים.

ויינמיינן על קולרבו

הבית האחרון במחזור השישי עוסק בדברי ויינמיינן כשהוא שומע על מותו ועל דרך חייו. הוא מסביר איך ראוי לגדל ילדים. זהו למעשה מוסר ההשכל של המחזורים, ואחד הפרטים שבגינם נחשב סיפורו ליוצא דופן:

וַיִּינֵמֵיינֶן, אוֹתוֹ מְשׁוֹרֵר נוֹשָׁן,
אֶת הַבְּשׂוֹרוֹת הַמַּרְנִינוֹת, בְּשׁוֹמְעָן,
וְלוֹמֵד שָׂם כִּי קוּלֶרְבוֹ גָּוַע,
מַגִּיד, מְחַכִּים אָז בַּדָּבָר הַבָּא:
"אֵל, אֲנָשִׁים, לְעוֹלָם
עָשׂוּ רַע לִילָדִים בְּגַדְּלָם,
לֹא תְּסַחֲרוּ בָּם כְּשַׁי לְזָרִים,
לֹא תִּתְּנוּ לָהֶם כֹּחַ עַל דְּבָרִים!
אִם הֲיָלוֹד אֵינוֹ מְטֻפָּח הֵיטֵב,
עָלוּל לִנְהֹג כְּשׂוֹטֶה שֶׁבְּעֵשֶׂב,
כְּשֶׁיַּגִּיעַ וְיִזְדַּקֵּף לִמְלוֹא בַּגְרוּת,
וְיֵצֵא בְּחָזוּת חֲזָקָה וְגַבְרִיּוּת,
אַף פַּעַם לֹא יִמָּלֵךְ עַל דַּעְתּוֹ
אֲצִילוּת לֹא יַפְגִּין בִּשְׁעָתוֹ,
וּכְנִרְאֶה לֹא יִרְאֶה חָכְמָתוֹ".

המקור בפינית

Silloin vanha
Väinämöinen, kunpa
kuuli kuolleheksi,
Kullervon
kaonneheksi, sanan
virkkoi, noin nimesi:
"Elkötte, etinen kansa,
lasta kaltoin kasvatelko
luona tuhman
tuuittajan, vierahan
väsyttelijän!
Lapsi kaltoin
kasvattama, poika
tuhmin tuuittama
ei tule älyämähän,
miehen mieltä
ottamahan,
vaikka vanhaksi eläisi,
varreltansa
vahvistuisi."

ניתוח דמותו

כמו דמויות אחרות בנוף המיתולוגיה הפינית, קולרבו ניחן בכוחות קסם מלידה, ומבחינה זו הדמות אינה חריגה. מנגד, סיפורו יוצא דופן בכך שחייו רצופים טרגדיות רבות. הוא בעל פוטנציאל, אך מוזנח מילדות; וחייו הופכים אותו לבור, אומלל ונקמן. אומללותו וזעמו הם מוטיבים החוזרים על עצמם שוב ושוב במהלך המחזור: ישנם בתים שלמים המוקדשים לקינתו של קולרבו על מעשיו ולתהיות חריפות וקשות על קיומו, בפרט ברגעים שלאחר התאבדותה של אחותו ובמהלך הדיאלוג בינו לבין בני משפחתו רגע לפני צאתו לנקום באונטמו.

חוקר הקאלוואלה יוהה פנטיקיינן כתב בספרו "Kalevala Mythology" שקולרבו נבדל מהמחזורים הקודמים בפסימיות המוחלטת שבו. למעט אילמרינן, שהוא דמות איזוטרית, כל הדמויות המופיעות בסיפור מוצאות את מותן. בכל פעם שהמוות מופיע, כך גם דמותו של קולרבו, אפילו אם זה לא תמיד מעשה ידיו. לדוגמה, נסיבות לידתו קשורות במות שבטו, הניסיונות להרוג אותו כילד, התאבדות אחותו, ובמובנים אחרים אף מות בני משפחתו. תחילת חייו מוכתמת במוות, וסיומם בהתאבדותו בטרם עת מהווים מעין סגירת מעגל והמחשה לעובדה שבמחזורים אף לא אחד נמלט מאחיזת המוות, גם לא הדמות הראשית. אי לכך, כתב פנטקיינן על חייו כי "אלו הכילו יותר מוות מאשר חיים".

נושא נוסף שפנטקיינן מדגיש הוא הפטליזם המאפיין את השקפת העולם הפינית. קולרבו נחשב למודל לחיקוי עבור הפינים, בשל דבקותו בפטליזם, אפילו במחיר התאבדות. למעשה, מאוחר יותר נתפסה התאבדותו כמודל ל"התאבדות אלטרואיסטית" – תופעה נפוצה בפינלנד, במיוחד בעת הדיכוי הרוסי ותחילת המאה ה-20. דוגמה נוספת לפטליזם מציג פנטקיינן במחזור גילוי העריות: כאמור, כאשר קולרבו יוצא לאסוף מיסים, פוגש בנות ומציע להן להתחמם איתו, הן דוחות אותו. הראשונה דוחה אותו במשפט הבא: "מוות למזחלתך, מגפה למלבושיך"; בדומה לה עונה השנייה: "מוות למזחלתך, למנלה דרכך". תשובותיהן של הבנות מצביעות על איזשהו אבדון. וכאשר השלישית מסכימה לעלות למזחלת, היא מתגלה כאחת שאחריה לא היה צריך לחזר, שכן היא אחותו. כאשר מתגלה החטא, חושפת אחותו כי כבר ניסתה להתאבד, אך ללא הצלחה. רק אחרי אירוע הרה-גורל זה עולה בידיה להתאבד. הסיפור רווי פטליזם: אפילו אחותו המסכנה אינה אלא כלי בידי הגורל שמוביל אל המוות.

בספרו "המיתולוגיה הפינית" מ-2002 כותב על קולרבו יובל בן-עמי:

קולרבו הוא הגיבור הטרגי בה"א הידיעה של תרבות פינלנד. ככזה הוא מגלה זיקה לגיבורים טרגיים חשובים של תרבויות אחרות, החל באדיפוס וכלה בהמלט, וחולק דבר דבר או שניים אפילו עם יוסף התנכ"י. בדומה לגיבורים טרגיים רבים אחרים, דמותו מבטאת בין היתר את היחס המטריד שבין מין למוות. נוסף על המורבידיות הנוראה של עלילותיו, נגזר על קולרבו להיות בעל קיום מיני מורכב והרה אסון. גם למינקיינן ואפילו ואינמוינן מקיימים יחסי תלות אינטנסיביים עם אמהותיהם, אולם קולרבו הוא הפרוידאני באמת מבין הגיבורים הפיניים, המין והמוות נפגשים בסיפור חייו באופן מופגן והשימוש המתמיד שלו בחפצים פאליים נדמה תכוף ובולט מכדי שיהיה מקרי.

סיפורו ייחודי לא רק בין דמויות המיתולוגיה הפינית, כי אם גם בין שאר המיתולוגיות של תרבויות העולם בכך שהוא מגולל רבדים ריאליסטיים ביותר על ההשלכות שיש להזנחת ילד. תכונה זו מודגשת בעובדה שהמחזור האחרון מסתיים בדבריו הנוקבים של ויינמיינן על גידול ילדים.

הרקע לסיפור ומקורות

יישובים בקרליה בהם ליקטו אירופאוס ולנרוט מקורות לקאלוואלה

אליאס לנרוט, הידוע בתור מחברו של האפוס, לא באמת היה המחבר, אלא שימש יותר בתפקיד העורך. מקורה של הקאלוואלה בסיפורים ואגדות עם בני מאות שנים שעברו מפה לאוזן, ולנרוט ליקט אותם ברחבי פינלנד בין השנים 1827–1835. אולם במקרה של קולרבו, לא היה זה לנרוט שליקט את הסיפורים, כי אם דניאל אירופיאוס, איש אשכולות פיני. בדומה ללנרוט, גם אירופיאוס ערך מסעות ליקוט לאזורי קרליה השונים, אינגריה ואסטוניה. במסעות אלה אסף אף יותר חומר מאשר לנרוט. קולרבו לא נכלל במהדורה הראשונה של הקאלוואלה משנת 1835, למעט אזכור קטן בהקשר של אשת אילמרינן. הסיבה לכך היא שהחומרים המלאים לא היו בידיו של לנרוט עד שנת 1845, אז קיבל אותם מידי אירופיאוס: זמן מועט לאחר פרסום המהדורה הראשונה תכנן לנרוט מהדורה שנייה שתהיה נרחבת ומקיפה יותר. אירופיאוס, שהכיר את לנרוט ממסעות ליקוט קודמים, כתב לו וטען שעליו לדחות את פרסום המהדורה כי לדעתו ישנם סיפורים נוספים שעדיין לא התגלו. מאוחר יותר באותה השנה ערך אירופיאוס את טיולו הרביעי לאזור אינגריה, שם נתקל בסיפורים על קולרבו. מאוחר יותר, הם הועברו לידי לנרוט ובסופו של דבר הוכנסו למהדורה השנייה, שיצאה לאור ב-1849.

הסיבה שקולרבו נכלל במהדורה השנייה אך אינו חלק מהעלילה טמונה בעובדה שהחומרים שמהם נבנתה דמותו היו פזורים ולא אחידים. זה היה מורכב ללנרוט למצוא פרצות שיוכלו לקשר את הדמות לשאר העלילה, או כפי שפנטיקיינן כותב בנושא: ”לא היה קל ללנרוט לארוג את דמותו של קולרבו, שמקורה באזורים הדרומיים, לתוך העלילה של הקאלוואלה. [...] אף על פי שהוא החשיב את קולרבו למשמעותי ביותר והשקיע מאמצים בכך.” למרות המאמצים המתוארים לעיל ליצור חזות אחידה לעלילה, ניתן לראות שאריות לגרסאות אחרות שסותרות במידת מה את העלילה המרכזית, כגון הופעתם הלא צפויה של בני משפחת קולרבו לאחר שלכאורה נספו בתחילת הסיפור.

כאמור, החומרים לקולרבו ובכלל לרוב סיפורי הקאלוואלה לא נאספו במתכונת של סיפור יחיד, אלא כגרסאות רבות שנאספו בכמה מקומות, ובהתאם לכך נוצרו הבדלים בין הגרסאות השונות. מציאות זו גרמה להופעתן של מחלוקות בנוגע לפרטים מסוימים: למרות העובדה שהסיפור נאסף באינגריה, במזרח פינלנד, דווקא אחת המחלוקות באשר לקולרבו היא על מקורו של הסיפור:

אמיל סטלה, בלשן ופרופסור ללשון ולספרות פינית, טען כי מקורם של ששת המחזורים על קולרבו בסיפורים מן המאה ה-13 הם ממערב פינלנד, קרי מפינים-שוודיים, ולפיכך קיימת בו השפעה סקנדינבית ובמיוחד שוודית ודנית. בנוסף, סבר כי לשמות Kullervo ו-Untamo מקורות סקנדינביים, וכן שקיים קשר בין קולרבו ל'אמלט', גיבור המופיע בגסטה דנורום. מקור עממי נוסף שעליו ביסס סטלה את השערתו הוא אגדה ממערב פינלנד על "הילד החזק", שמתואר כ"בנו של הענק" (Kalevan poika). אולם לפי סטלה, התיאור המקורי של השם היה צריך להיות הכינוי הדומה "Kalervon poika" – "בנו של קלרבו". האגדה מספרת על בנו של ענק, עצום בגודלו וחזק אך לא נבון במיוחד ודי חסר-תועלת. מאפייניה של הדמות באגדה מזכירים את התנהגותו ומעשיו של קולרבו בביצוע המטלות שניתנו לו על ידי אונטמו, אותן הוא מבצע במין "יסודיות מוגזמת והרסנית". לדוגמה, לברוא יער שלם כשהמטלה היא לכרות עצים להסקה, או להקים חומת עצים עצומה וגבוהה כשהמשימה הייתה להקים גדר. למרות הכל, טענותיו של סטלה לכך שמקורו של קולרבו הוא במערב פינלנד נתקלו בהתנגדות.

מנגד, מציג בן-עמי דוגמאות לכך שמקורו של הסיפור בהכרח במזרח פינלנד, שם ליקט אירופאוס את רוב החומר לאפוס. בן-עמי כותב כי בגרסאות אחרות שלא נכללו באפוס מסופר שהאחים אונטמו וקלרבו צמחו מתוך גדם עץ כרות - הד למיתוס פינו-אוגרי עתיק על בריאת האדם, לפיו צמחו בני האדם הראשונים מגדם עץ. זאת בניגוד לגרסה המודפסת, בה פרחו האחים מגוזלי אפרוחים וברבורים. כמו כן, הצגת האלימות והאומללות המאפיינים את קולרבו מתאימים לאופי של מסורות קרליות ואינגריות ייחודיות. בדוגמה נוספת מציג בן-עמי השוואות בין מעשה גילוי העריות של קולרבו לבין נוספים שבוצעו בידי דמויות אחרות שמקורן בוודאות במזרח פינלנד. לדברי בן-עמי, מן ההשוואה עולה כי רמת האחידות בפרטים מסוימים במעשה היא בדיוק החריג - דבר המעיד כי מקור סיפורו של קולרבו במזרח.

קולרבו ולמינקיינן

בקאלוואלה, לֶמִינְקֵיינֶן (Lemminkäinen) הוא דמות קוסם שמאניסט רודף הרפתקאות ונשים. על פניו, במהדורת הקאלוואלה אין כל קשר בין השניים. אולם בדומה לקולרבו, גם החומר של למינקיינן נארג מגרסאות רבות שבחלקן מתאחדת דמותו של למינקיינן עם קולרבו:

• בשירה הפינית נפוצה בלדה בה פוגש אדם אישה על אם הדרך ומנסה לפתות אותה באמצעות כסף, רק כדי שיגלה בסופו של דבר שזו אחותו. אולם רק בצפון קרליה מקושרת הבלדה בשמו של קולרבו, וגם אז לא בעקביות. באחת מהגרסאות לבלדה זו, המפתה נקרא בשם למינקיינן. בגרסאות נוספות, לאחר שהאחות מתאבדת, מניפים קולרבו/למינקיינן את ידיהם אל-על ומקללים את דברי הבנות הקודמות שניבאו את התאבדות האחות כ"דלתות לקבר".
• דוגמה נוספת מצויה בגרסה אחרת (מקוטלגת כ-SKVR I:2 1000) לדברי קולרבו בקאלוואלה, כאשר אונטמו משים אותו לעבדות. בגרסה זו מתחלף קולרבו בלמינקיינן כנושא הדברים:

תרגום טשרניחובסקי לקאלוואלה	תרגום אנגלי של הקאלוואלה	תרגום אנגלי של הפואמה	SKVR I:2 1000
"נָפֹל יִפֹּל עֵץ הַיַּעַר, לִבְנֵי-כֶסֶף יִכָּרֵתוּן עַד הַמָּקוֹם שָׁם יַגִּיעַ קוֹלִי וּשְׁרִיקָתִי בָּאָה. "אַל סַרְעַפּוֹת וְאַל דָּלִיּוֹת, אַל תָּנֵצְנָה הַשִּׁבֳּלִים וּמֵעַתָּה וְעַד הָעוֹלָם, כָּל עוֹד אוֹר יָרֵחַ יָהֵל, מָקוֹם בּוֹ קוּלֶרְווֹ חָטָב. "קַרְקַע זֶה אִם יִזָּרֵעַ, אִם יָנֵצוּ הַנִּצָּנִים, יִהְיוּ עוֹלִים מִן הָאָרֶץ, עוֹלִים וּמוֹצִיאִים קָנֶה – אַל יְהִי לְעוֹלָם אָבִיב, וְאַל יִהְיוּ לְשִׁבֳּלִים."	"May the forest, in the circle Where my voice rings, fall and perish, In the earth be lost forever! May no tree remain unlevelled, May no saplings grow in spring-time, Never while the moonlight glimmers, Where Kullervo's voice has echoed, Where the forest hears my calling; Where the ground with seed is planted, And the grain shall sprout and flourish, May it never come to ripeness, Mar the ears of corn be blasted!"	Let the trees fall down And the woodland disappear Wherever my cry is heard Wherever my whistle reaches Let not the tree-strump grow Let not the sprout unfold On the burned land of Kaleva's son The cutting of Lemminkäinen	Sihen kaski kaatukoo Kullan solki sortukoo Kuni huutoni kuulukoo Kuni vierenee vihellys Elkööh kanto kasvao Elkööh vesa venyö Kaskeh Kalevan pojan Leikkaukseh Lemminkäisen

השראה בתרבות

מודעה המציעה לציבור לבוא להאזין להופעת הבכורה של היצירה "קולרבו" מאת מדטויה.

כחלק מהקאלוואלה, קולרבו השפיע על יוצרים רבים מתחומים שונים, החל באמנים ובפסלים וכלה במוזיקאים ובתסריטאים. הרשימה הבאה חלקית, והיא מציגה יוצרים ויצירות מפורסמות שהושפעו מדמותו:

"קולרבו" הוא שמו של מחזה משנת 1860 מאת הסופר הלאומי הפיני, אלכסיס קיווי. למרות הצלחתו של קיווי כסופר, המחזה נחשב לירוד ביחס ליצירותיו האחרות. המחזה תורגם מפינית לאנגלית בידי דאגלס רובינסון וראה אור ב-1993 בספר "Aleksis Kivi's Heath Cobblers and Kullervo". במחזה, מצטיירת דמותו של קולרבו באופן שונה מכפי שהיא מתוארת בקאלוואלה. בניגוד לפן המרושע המופיע בסיפור, במחזה הוא יותר מורכב מכך. בפרשנות למחזה מתואר קולרבו כקורבן למאבק בין שני כוחות פנימיים, הוא מצטייר כנאור ובעל מוסר ויותר מכך, כבעל חוש להבחנה בין טוב ומושחת, מה שעומד בניגוד כמעט מוחלט להיותו בור בקאלוואלה.

"קולרבו" (Op. 15) הוא נושאה של פואמה סימפונית שהולחנה בשנת 1913 בידי לוי מדטויה. מדטויה הוקסם גם הוא מהקאלוואלה, והיה מהראשונים שראו בקולרבו מקור להשראה. מדטויה כתב יצירה המבוססת על דמותו. היא הועלתה לראשונה ב-14 באוקטובר 1913 בביצועה של התזמורת הפילהרמונית של הלסינקי.

"קולרבו" (Op. 61) הוא נושאה של אופרה משנת 1988 משל המלחין הפיני אוליס סלינן. האופרה הועלתה לראשונה ב-25 בפברואר 1992 במרכז המוזיקה של לוס אנג'לס לציון יום העצמאות ה-75 של פינלנד. היא מיועדת עבור מגוון רחב של כלים, בהם כלי הקשה, נשיפה ומיתר. סלינן העיד על האופרה: ”היא סיפור אפל מאוד - זו היצירה השייקספירית ביותר שהייתה אי פעם בפינלנד”.

ב-1989 כתב הסופר הפיני פאבו האביקו תסריט בשם "Kullervon tarina" ("סיפורו של קולרבו") לטלוויזיה הפינית. התסריט עקב אחרי אירועי האפוס, אולם הדמויות בו קיבלו פרשנויות חדשות ואופי שונה. התסריט תורגם לאנגלית על ידי אנסלם הולו. ב-2006 הוציאה להקת ההבי מטאל הפינית Amorphis אלבום בשם Eclipse, העוקב אחרי התסריט שכתב האביקו.

ביחס לכל אלה ראוי לציין שלושה אנשים שיצירותיהם זכו להצלחה ופרסום יוצאי דופן, ובין השאר בזכותם זכה קולרבו בהכרה: ז'אן סיבליוס, אקסלי גאלן-קאללה וג'. ר. ר. טולקין.

ז'אן סיבליוס

סיבליוס עם קולרבו (בהשראת היצירה). אספה ווטנהובי, 1892

את השפעתו של קולרבו על סיבליוס ניתן לראות באחת היצירות הראשונות המפורסמות שלו משנת 1892 ששמה "קולרבו". בתקופה שקדמה ליצירה גברה אהבתו של סיבליוס לפינלנד ולתרבותה, שלפני כן נחשבו לוולגריות ונחותות בעיני משפחתו הפינו-שוודית האליטיסטית. הזרעים ליצירה נזרעו בפגישה בין סיבליוס לזמר אינגרי בשם לארין פרסקה, בה שר פרסקה שירים אינגריים לסיבליוס. פגישה זו הציתה את דמיונו של סיבליוס והובילה לתחילתה של עבודה אינטנסיבית; במכתביו של סיבליוס לאשתו נחשפה כמות המאמץ והכאב שהושקעה בכתיבה, במיוחד בדינמיקות שבין קולרבו לאחותו. כתיבת הסימפוניה גרמה לכאב עז עבור סיבליוס, עד שאמר אחרי הופעת הבכורה כי אינו מוכן שינגנו אותה שנית במהלך ימי חייו. ואכן, הפעם השנייה בה נוגנה היצירה הייתה שנה אחרי מותו, בשנת 1957. היצירה מורכבת מחמישה פרקים, בדומה לששת המחזורים, והיא מבטאת היטב את האינטנסיביות והאופל שבסיפור. סיבליוס ייעד את הסימפוניה לתזמורת מלאה, לזוג סולנים ווקאליים ולמקהלת גברים. זו היצירה השביעית של סיבליוס (Op.7) והראשונה העוסקת בקאלוואלה. היצירה זכתה להצלחה, התקבלה בהתלהבות רבה במדינה, ומיצבה את סיבליוס כאחד מנושאי דברה העיקריים של הקאלוואלה. יצירה זו ויצירות נוספות היוו מרכיב חשוב בתהליכי התהוות הזהות הפינית הלאומית שיבואו מספר עשורים לאחר מכן.

עדות נוספת להשפעה על סיבליוס בחיזוק הזהות הפינית ניתן לראות בבחירתו לצרף מילים שכתב הייגר הפיני, הייקי נורמיו, לשיר הלכת "Jääkärimarssi" ("מארש הייגרים"), שבמקור היה יצירה מוזיקלית שסיבליוס הלחין ב-1917. בבית השני של השיר מופיע המשפט: ”.Me nousemme kostona Kullervon, soma on sodan kohtalot koittaa” ("אנו נקום כנקמת קולרבו, מה יפה לפגוש גורלות במלחמה") המבטא את הרצון בן המאה ה-20 לנקום נקמה עתיקה על הגורל המר שנפל בחלקו של קולרבו. הטון והמילים התוקפניות המורגשים בשיר נבעו מהלך הרוח באותה תקופה. בעת ההיא עברה פינלנד, אז הדוכסות הגדולה של פינלנד, תהליך רוסיפיקציה וניסתה ולזכות בעצמאות מהאימפריה הרוסית. בשלב מאוחר יותר, ערב פרוץ מלחמת האזרחים הפינית, כאשר "הלבנים" בתמיכת הקיסרות הגרמנית לחמו ב"אדומים" הסוציאליסטים שזכו לתמיכת ברית המועצות, גויס השיר שוב לטובת הייגרים הלבנים כחלק ממגמה שבה שני הצדדים כתבו שירים כדי לעורר את ההמונים להילחם בעד מטרתם.

אקסלי גאלן-קאללה

סקיצה לא גמורה מאת קאללה המתארת את קולרבו יוצא למלחמה. סקיצה זו ננטשה והוחלפה בפרסקו הידוע.

במקרה של קאללה, השפעתו של קולרבו הייתה ישירה, שכן קאללה לקח על עצמו כפרויקט את איור האפוס. קאללה, שכבר בילדותו הוקסם מהסיפורים, החליט לאיירם בסוף 1888, אז היה בפריז. שנתיים מאוחר יותר, ב-1890, נבחר למאייר הרשמי של האפוס בידי אגודת הסטודנטים הקרלית-סבונית. כמאייר הרשמי צייר נראטיביים רבים של אירועים במחזורים. הוא צייר מספר סקיצות של אירועים מרכזיים, שמתוכן חמש הושלמו כציורים. אחד מהם, "Kullervon kirous" ("קללתו של קולרבו"), הפך לאחד המזוהים והמוכרים ביותר של קאללה ולמזוהה ביותר עם קולרבו. את הפרסקו המפורסם "קולרבו יוצא למלחמה" (ראו למעלה) יצר עבור אודיטוריום המוזיקה של איגוד הסטודנטים של הלסינקי.

ג'. ר. ר. טולקין

השפעתו של קולרבו על טולקין איננה יחידנית, אלא רק היבט אחד מתוך מכלול ההשפעה הגדולה שהייתה למיתולוגיה הפינית ולפינלנד בכלל על טולקין. שנים רבות לאחר מכן כתב על כך: ”זה היה כמו לגלות מרתף יינות מלא בקבוקי יין מדהימים מסוג וטעם שלא חווית מעולם. זה די שיכר אותי.” השפעה זו מוצאת את ביטויה החל בשפות וכלה בדמויות מהקאלוואלה שיש להן מקבילות ביצירותיו של טולקין, כגון: המכשף ויינמיינן ומקבילו גנדלף; האנטיגוניסטים לוהי ומלקור-מורגות שרצונם לדרדר את העולם לחושך על פני תהום; והנפחים הדגולים אילמרינן ופאנור, שיוצרים חפצי קסם שנודעת להם השפעה מכרעת על העלילה.

בסביבות 1914 נחשף טולקין לראשונה למיתולוגיה הפינית כשקרא את הקאלוואלה. היא הייתה למקור השראה עצום לשפה ראשונית שפיתח (קווניה) ואחר כך לשאר הלגנדריום (עולמו הספרותי של טולקין). נראה כי בין הסיפורים שקרא דווקא סיפורו של קולרבו הוא ששבה את ליבו של טולקין, ייתכן שבשל הזדהותו של טולקין הצעיר עם הדמות - שניהם איבדו את הוריהם בגיל צעיר.

עדות להשפעה על טולקין ניתן לראות כבר ב-1915: ניסיון של טולקין (שאף היה הניסיון הראשוני שלו ליצור איזושהי מיתולוגיה) לשכתב מחדש את עלילת הסיפור לגרסה מקוצרת יותר. הסיפור היה לעיסוקו המרכזי של טולקין למשך שנה, עד שזה ננטש לטובת הרעיון הגדול הבא שלו: קווניה, שפה עלפית שהתבססה בין היתר על השפה הפינית. ב-2015, בדיוק מאה שנה לאחר מכן, הטקסטים שכתב טולקין בנושא אוגדו לספר בשם "The Story of Kullervo" ("הסיפור של קולרבו").

עם זאת, את ההיבט החשוב ביותר של קולרבו ניתן למצוא בסיפור "ילדי הורין", המהווה חלק חשוב מהסילמריליון ובעיקר בדמות הגיבור הפרוטגוניסט, טורין טורמבר. טורין הוא בפער ניכר הדמות הטולקינאית שכתיבתה הושפעה יותר מכל מן הקאלוואלה. כמו לקולרבו, גם לטורין עשו החיים עוול: חייו רצופים טרגדיות ואומללות, והוא אינו מוצא נחת, למעט רגעים מועטים (על כך יעיד גם שמו: טורין טורמבר, שפשרו "שר הגורל המר" בקווניה).

הטבלה הבאה מצביעה על אירועים זהים בחיי הדמויות:

דמות	משפחה נהרגת ואם שפחה	קללה	הריגה ובריחה	בני משפחה	גילוי עריות	נקמה בשוביו	התאבדות בחרב	שם
טורין טורמבר	אביו של טורין, הורין נשבה בקרב, בני המזרח לוקחים להם את נחלתו כשלל ומשעבדים את אמו	הורין ובני משפחתו מקוללים על ידי מורגות, קללת מורגות היא זו שגורמת לכל הכאב והצער שנגרמים לטורין	בשהייתו בדוריאת הורג טורין את העלף סירוס שלא במזיד, אך עדיין בורח ליערות בפחד מזעמו של תינגול	טורין שומע שומע מפי גלאורונג כי אמו ואחותו עוד בחיים ויוצא לחפשם	טורין נישא ומכניס את אחותו, ניניאל להריון בלי לדעת את זהותה כאחותו	טורין חוזר להיתלום ונלחם והורג את בני המזרח ששבו את אמו ורדו בבני עמו	לאחר שגלאורונג חושף בפני טורין את האמת על מעשיו, משוחח טורין עם חרבו ומתאבד בנפילה עליה	שמות האב והבן חולקים דמיון: טורין הבן והורין האב במקור: Húrin, Túrin
קולרבו	שבט אונטמו הורג את שבט קלרבו, ואונטמו לוקח לו את אמו לשפחה	קולרבו מקלל את אונטמו, אולם זוהי קללתו שלו שגורמת לו צער וכאב	קולרבו הורג במזיד את אשת אילמרינן ובורח ליערות בפחד מבעלה	קולרבו שומע מפי אשה זקנה כי כל משפחתו בחיים ויוצא לחפשם	קולרבו מקיים יחסי מין עם אחותו בלי לדעת את זהותה כאחותו	קולרבו חוזר לנחלת אונטמו, הורג את שבטו ושורף את בתיהם לאפר	לאחר שקולרבו הורג את אונטמו, אומללתו מכריעה אותו, הוא משוחח עם חרבו ומתאבד בנפילה עליה	שמות האב והבן חולקים דמיון: קולרבו הבן וקלרבו האב במקור: Kalervo, Kullervo

בעברית

הקאלוואלה תורגמה לעברית פעמיים (בן-עמי תרגם את הקאלוואלה באופן חלקי ביותר), אך שני התרגומים לא מכילים את סיפור קולרבו בשלמותו או בנוסחו המלא. תרגומו של שאול טשרניחובסקי מכיל רק את שלושת המחזורים הראשונים, ואילו בתרגומה של טוביה שונו נוסח העלילה ותוכנה באופן ניכר כדי להתאים לקהל היעד, ילדים. כתוצאה מכך, האלמנטים הקשים בסיפור שונו באופן משמעותי או הושמטו.

במאמר ביקורת על "המיתולוגיה הפינית" כתב המשורר והמתרגם רמי סערי כי ”הצלחה זו מפיחה בי את התקווה, שביום מימים עוד נזכה לתרגום שלם של הקאלוולה לעברית”.

לקריאה נוספת

• קאלוואלה, מתוך "כתבי שאול טשרניחובסקי", כרך ה', עם עובד תשנ”ב 1992
• קלולה: פינלנדיה ארץ הגיבורים. תרגמה שרה טוביה, הוצאת זמורה ביתן 1978
• יובל בן-עמי, המיתולוגיה הפינית, הוצאת מפה - מיפוי והוצאה לאור, 2003
• תרגום הקאלוואלה באנגלית. תורגמה מפינית לאנגלית על ידי ג'ון מרטין קרואופורד , 1888. באתר ויקיטקסט
• המקור הפיני. מאת אליאס לנרוט, 1849. באתר ויקיטקסט

• Juha Y. Pentikäinen, Kalevala Mythology. Folklore Studies in Translation. Edited and translated by Ritva Poom. Bloomington, IN: Indiana University Press, 1989 (1st ed.), 1999 (expanded edition). ISBN 978-0253213525.

מקור משני

• ילדי הורין. ג'. ר. ר. טולקין. תרגם עמנואל לוטם, הוצאת זמורה ביתן (2008) ומחודשת כתר ספרים (2019).
• The Letters of J. R. R. Tolkien. המפרי קרפנטר, הוצאת Boston: Houghton Mifflin, ‏1981.
• The Story of Kullervo. ג'. ר. ר. טולקין. ערכה ורלין פליגר, הוצאת הרפר קולינס, 2015.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קולרבו בוויקישיתוף

• Sibelius by Paavo Berglund - Kullervo Symphony, The Origin of Fire, Our Native Land + P° (Ct.rec.), סרטון באתר יוטיוב - האזנה לסימפוניה מאת סיבליוס.
• A.M. van der Hoeven, The Making of Kullervo. באתר Academia.
• Merlijn de Smit, A Girardian Reading Of The Kullervo Legend. באתר Academia.

ביאורים

הערות שוליים

ערך מומלץ