רבנוס מאורוס
רבנוס מאורוס (Rabanus Maurus) או הרבנוס מאורוס (Hrabanus Maurus; 780 לערך - 4 בפברואר 856) המכונה "מגנטיקוס" (Magnentius) היה נזיר בנדיקטיני פרנקי. אחד המלומדים הנודעים ביותר של הרנסאנס הקרולינגי. תאולוג, משורר, אנציקלופדיסט והוגה דעות בתחומים רבים בהם צבא ומלחמה, דקדוק, פרשנות המקרא ועוד. כיהן כארכיבישוף מיינץ. מחברה של האנציקלופדיה De rerum naturis ("על טבע הדברים").
 | |
| לידה |
שנות ה־80 של המאה ה־8 מיינץ, גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
4 בפברואר 856 |
| מדינה |
גרמניה |
| מקצוע |
תאולוג, סופר, פילוסוף, כומר קתולי, אנטומולוג |
| תפקיד |
archbishop of Mainz, בישוף קתולי, diocesan bishop |
| השקפה דתית |
הכנסייה הקתולית |
  | |
,_rabano_mauro,_in_honorem_sanctae_crucis,_xiii_secolo,_01.jpg)
תוכן עניינים
תולדות חייועריכה
מעט ידוע על ילדותו וגם שנת לידתו אינה ודאית. ידוע שנולד במיינץ למשפחת אצולה. בשנת 801 היה לנזיר במנזר פולדה. ב-803 למד אצל אלקואין בעיר טור ושב לפולדה. רבנוס הפך את מנזר פולדה לאחד המרכזים החשובים באירופה ללימוד והוצאת ספרים. בין היתר ספרי דקדוק לטיני ופרשנות מקראית. ב-814 הוסמך לכמורה וזמן קצר לאחר מכן עזב את מנזר פולדה. ב-817 שב רבנוס לפולדה. בעבר הבינו היסטוריונים בטעות אמירה הנמצאת בפירושו לספר יהושע לפיו כביכול עלה לרגל לארץ ישראל והסבירו בכך את שנות העדרותו, אך ברור שלא היה זה הוא אלא אוריגנס, אותו הוא מצטט. ב-822 היה רבנוס לראש המנזר. הוא התפטר ממשרתו ב-842 על מנת להקדיש עצמו ללימוד ולכתיבה. בשנת 847 הוכתר כארכיבישוף מיינץ.
עבודותעריכה
- המנונים, בהם "בוא, רוח בורא" ודברי שירה, בהם מחזור השירים De laudibus sanctae crucis ("השבחים של הצלב הקדוש"), הכולל יצירות שיריות מתוחכמות ומשוכללות ביותר לזמנן.
- שירים גרפיים וחידות של טקסט צורני (In honorem sanctae crucis) שבו הטקסט מסודר בצורת צלב[1].
- פרשנות מקרא (מבראשית ועד ספר יהושע, מגילת רות, ספר מלכים, דברי הימים, מגילת אסתר, תהילים, קהלת, ירמיהו, מגילת איכה ויחזקאל) והברית החדשה והספרים החיצוניים (הבשורה על-פי מתי, איגרות פאולוס, האיגרת אל העברים, ספר יהודית, חכמת שלמה, משלי בן סירא, ספרי מכבים).
- דרשות בהן המחזור De institutione clericorum המכיל דרשות מוסר והתעלות רוחנית ברוח אוגוסטינוס.
- האנציקלופדיה De rerum naturis, סיכום ההיסטוריה האינטקלטואלית מראשית הידע ועד המאה התשיעית, ב-22 כרכים, מבוססת במידה רבה ה"אטימולוגיות" של איזידורוס מסביליה.
- מילונים ולקסיקונים, בהם Glossaria Latino-Theodisca - מילון גרמני-לטיני, בעל חשיבות רבה למחקר השפה הגרמנית.
- De institutione clericorum - ספר לימוד מקיף לתלמיד הנוצרי של שבע האמנויות החופשיות, הכולל סיכומים של אפלטון, אריסטו, אוגוסטינוס ואבות הכנסייה.
- De arte grammatica - על הדקדוק, סיכום הדקדוק הלטיני מבוסס על אלקואין ובדה המכובד.
- כתבים תאולוגיים למדניים: De sacris ordinibus ,De disciplina ecclesiastica ,Martyrologium
- תרגומים לגרמנית, בהם Diatessaron, תרגום הדיאטסרון, סיכום מאוחד של ארבע הבשורות של הברית החדשה שחיבר טטיאנוס במאה השנייה (מיוונית וסורית).
- איגרות רבות למלומדים ואנשי כנסייה רמי-דרג בכל אירופה, כולל אפיפיורים.
כל עבודותיו ראו אור (לא במהדורה מדעית) ב-1864 במסגרת הסדרה Patrologia Latina (בעריכת J.P. Migne) כרכים 107-112.[2] כרך איגרותיו ראה אור ב-1898 בעריכת Ernst Dümmeler.
קישורים חיצונייםעריכה
- ערך, אנציקלופדיה בריטניקה
- ערך, האנציקלופדיה הקתולית
- ביוגרפיה באתר hymnary.org
- טקסט De rerum naturis
- קובצי כתביו להורדה, באתר הכתבים הקתוליים (Documenta Catholica Omnia)