שריף טירספול

קבוצת כדורגל מרפובליקת מולדובה

מועדון כדורגל שריף טירספולרומנית: Sheriff Tiraspol) הוא מועדון כדורגל מולדובי, המייצג את העיר טירספול, בירת טרנסניסטריה, מדינה לא מוכרת בשטח מולדובה. הוא נוסד בשנת 1997 בשם טירס טירספול (Tiras Tiraspol) ומותגה מחדש בשנה שלאחר מכן כ'שריף' והתבססה במהירות בכדורגל המולדובי. המועדון זכה פעמיים בגביע אלופות חבר המדינות, טורניר הכדורגל החשוב ביותר בקרב מדינות ברית המועצות לשעבר, אף שחשיבותו פחתה מאז 2012 וזהו אחד ממועדוני הכדורגל המעוטרים ביותר במולדובה. ידוע בכינוי "הצרעות".

שריף טירספול
FC Sheriff.png
מידע כללי
כינוי הדבורים מטיראספול
תאריך ייסוד 1997
אצטדיון אצטדיון שריף,
טירספול, טרנסניסטריה, מולדובה
(תכולה: 14,300)
בעלים שריף
נשיא רוסיהרוסיה ויקטור גושאן
מאמן יורי ורנידוב עריכת הנתון בוויקינתונים
ליגה ליגת העל המולדבית
www.fc-sheriff.com
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
שחקני הקבוצה, לאחר הזכייה בגביע חבר המדינות, ינואר 2009

"הצרעות" רשמה את הופעת הבכורה שלה בליגת העל המולדבית בעונת 1998/99, כשזכתה גם בגביע הראשון שלה, גביע מולדובה. מאז הם צברו 19 תוארי אליפות, עשרה גביעים ושבעה סופרקאפ — כולם מהווים שיאי זכייה. בזירה האירופית, שריף הגיע לשלב הבתים בליגה האירופית ארבע פעמים והיא הקבוצה המולדובית הראשונה שהגיעה לשלב הבתים בליגת האלופות בעונת 2021/2022. היא גם הקבוצה המולדובית הראשונה אי פעם שניצחה את ריאל מדריד בביתה.

המועדון נקרא על שם נותנת החסות הראשית שלו, שריף, קונגלומרט המפעיל תעשיות שונות בטרנסניסטריה. משחקי הבית משוחקים במדי צהוב ושחור באצטדיון שריף, שאליו עבר המועדון בשנת 2002 ומכיל 12,746 מושבים.

הקבוצה נקראת לעיתים גם בקצרה אף סי שריף. יש להבדיל בינה לבין אף סי טירספול שהייתה קבוצה אחרת ויריבתה.

היסטוריהעריכה

המועדון הוקם במקור בשנת 1996 והתמודד בליגה השלישית במולדובה בשם טירס טירספול. ב-4 באפריל 1997, ויקטור גושאן, בכיר בשירותי הביטחון המקומיים שהיה לנותן חסות מרכזי, לקח חסות על המועדון שהפך לשריף ​​טירספול, על שם חברת "שריף", שבבעלותו.

שריף הצליחה להעפיל לליגה השנייה במולדובה ותחת אחמד אלסקרוב כמאמן, עלתה הקבוצה לליגה העליונה במולדובה. המועדון זכה בתואר הגדול הראשון שלו עם גביע מולדובה 1999. התואר הראשון של שריף בליגה הגיע בעונת 2000/01, שכללה גם את הזכייה השנייה בגביע המולדובי כאשר ניצחה את ניסטרו אוטאצ'י בפנדלים לאחר משחק ללא שערים. ניצחון הליגה היה הראשון מתוך רצף של עשרה תוארי אליפות רצופים עד 2010, כולל דאבל בשנים 2002, 2006 ו־2008 עד 2010. שריף זכתה בכל תוארי הסופר קאפ המולדובי בשנים 2004 עד 2010. שריף לא הצליחה לזכות בתואר 11 ברציפות על ידי דאצ'יה קישינב בעונת 2010/11, אך זכתה בעונה שלאחר מכן. בעונת 2014/15 שוב איבדה שריף את האליפות וסיימה שלישית למרות הפרש שערים גבוה יותר בין המועדונים.

הקבוצה זכתה בגביע חבר המדינות בשנים 2003 ו־2009 והפכה לקבוצה הראשונה ממולדובה שזוכה בתואר בינלאומי. שריף היה המועדון הראשון במולדובה שהחתים שחקנים מברזיל ואפריקה.

הקבוצה העפילה לראשונה בתולדותיה למפעלים האירופיים בעונת 1999/2000, לגביע אופ"א, אז הפסידה כבר בסיבוב המוקדמות לקבוצת סיגמה אולמוץ הצ'כית. גם בעונה שלאחר מכן נכשלה בקבוצה בשלב המוקדמות, כאשר הפסידה לקבוצת אולימפיה לובליאנה מסלובניה.

בעונת 2001/2002 הקבוצה שיחקה לראשונה בתולדותיה במוקדמות ליגת האלופות, אז עברה בסיבוב המוקדמות הראשון את קבוצת ארקאס אררט מארמניה אך הפסידה בסיבוב המוקדם השני לקבוצת אנדרלכט הבלגית. גם בעונה שלאחר מכן התמודדה הקבוצה בשלב המוקדמות, וגברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת ז'ניס אסטנה מקזחסטן אך הודחה בסיבוב המוקדם השני על ידי קבוצת גראצר א.ק. מאוסטריה.

הסיפור חזר על עצמו גם בעונה הבאה, עונת 2003/2004, כאשר הקבוצה גברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת פלורה טאלין מאסטוניה אך כשלה בסיבוב המוקדם השני מול קבוצת שחטאר דונצק מאוקראינה. גם עונת 2004/2005 לא ניבאה אחרת, ולאחר שהקבוצה גברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת ג'אונסי אסץ' מלוקסמבורג היא כשלה מול קבוצת רוזנבורג הנורווגית. כך גם בעונת 2005/2006 עם ניצחון על קבוצת סליימה וונדררס ממלטה והפסד לקבוצת פרטיזן בלגרד מסרביה ומונטנגרו. עונת 2006/2007 התחילה והסתיימה בדיוק כמו קודמותיה, היא עברה את קבוצת פיוניק ירוואן מארמניה ומול קבוצת ספרטק מוסקבה הרוסית היא הוציאה תיקו 1-1 ביתי ותיקו 0-0 בחוץ, מה שלא הספיק בגלל הפרש שערי החוץ.

מזלה של הקבוצה המולדבית נשאר בעינו וגם עונת 2007/2008 הסתיימה בצורה דומה, ניצחון על קבוצת רנז'רס מאנדורה והפסד לקבוצת בשיקטש מטורקיה. בעונת 2008/2009 הקבוצה גברה בסיבוב המוקדם הראשון על קבוצת אקטובה מקזחסטן והודחה על ידי קבוצת ספרטה פראג מצ'כיה. בשלב המוקדמות השני של ליגת האלופות בעונת 2009/2010 הקבוצה ניצחה את קבוצת אינטר טורקו מפינלנד ובשלב המוקדמות השלישי ניצחה את קבוצת סלביה פראג מצ'כיה. בשלב הפלייאוף הקבוצה הפסידה לקבוצת אולימפיאקוס מיוון ועברה לשחק בשלב הבתים בליגה האירופית. הקבוצה סיימה את שלב הבתים במקום השלישי בבית והודחה מהטורניר. בעונת 2010\2011 בפליי-אוף שיחקה נגד קבוצת פ.צ. בזל. המשחק הראשון הסתיים ב-0–1 שביר לשווייצרים מבזל אבל במשחק השני הובסה בביתה 0–3.

שריף טירספול הודחה ממוקדמות ליגת האלופות בעונת 2016/2017 על ידי אלופת ישראל לעונת 2015/2016 הפועל באר שבע. בסיום עונת 2016/2017 סיימה עם אותו מספר נקודות כמו סגניתה דאצ'יה קישינב ונערך משחק הכרעה שבמסגרתו שריף גברה על יריבתה בדו-קרב פנדלים בתוצאה 0–3.

בעונת 2017/2018 אומנם הובילה את הבית שלה, בשלב הבתים של הליגה האירופית אך הודחה לבסוף עם מאזן של 2 ניצחונות, 3 תוצאות תיקו והפסד אחד.

בעונת 2020/2021 שריף זכתה באליפות אחרי שניצחה ב־32 מ־36 משחקים שלה והקדימה את סגניתה ב-16 נקודות.

בעונת 2021/2022 העפילה הקבוצה לראשונה בתולדותיה לשלב הבתים של ליגת האלופות לאחר שגברה בשלב הפלייאוף על דינמו זאגרב. במחזור הראשון בשלב הבתים הפתיעה את שחטאר דונצק עם ניצחון 2–0 בבית. במחזור השני הדהימה שריף את ריאל מדריד במשחק שנערך באצטדיון סנטיאגו ברנבאו כשגברה עליה 1–2.

אצטדיון הקבוצהעריכה

מאז הקמתה, שיחקה הקבוצה את משחקי הבית באצטדיון העירוני טירספול, שנבנה בתקופה הסובייטית.

ב־1 באוגוסט 2000, במערב בירת טרנסניסטריה, החלה בניית מתחם הספורט שריף, שעל פי תוכניות הנהלת החברה, היה אמור להפוך למחנה אימונים לפיתוח הכדורגל המקצועי באזור. שנתיים לאחר מכן, ביוני 2002, הוזמנה בניית הזירה הראשית.

המתחם כולל זירה ראשית, זירת ספורט קטנה, זירת כדורגל מקורה, שמונה מגרשי אימונים ובריכת שחייה באורך חמישים מטרים. שטח מתחם הספורט משתרע על שטח של מעל 65 דונם.

הזירה המרכזית היא אצטדיון כדורגל עם 12,746 מקומות ישיבה. כל הדוכנים מצוידים בסככים המגינים על הצופים ממזג אוויר גרוע, מותקנים מושבים נפרדים ממתכת. מגרש המשחקים, בגודל 120 על 80 מטר, עשוי מדשא טבעי, ישנה מערכת ניקוז, מערכת השקיה אוטומטית, שמצוידת גם במערכת חימום המגרש. האצטדיון מצויד במערכת טלוויזיה המאפשרת שידור חי של משחקים, תא וידאו בשטח כולל של 48 מ"ר. מגרש המשחקים מואר מהסככים של היציעים המערביים והמזרחיים ופועל בארבעה מצבים: 200, 400, 800 ו־1600 לוקס. אם מקור החשמל הראשי מנותק, מערכת החשמל של האצטדיון עוברת אוטומטית לספק גיבוי ובמידת הצורך למצב האוטונומי הקיים. הזירה מצוידת בציוד סאונד מודרני של חברת "Electro-Voice" הגרמנית. חדרי ההלבשה מצוידים בהתאם להמלצות אופ"א ויש חדרי חימום פנימיים לצוותים, הממוקמים ליד חדרי ההלבשה.

בשנת 2011 הציגה אופ"א כללים מעודכנים לתשתיות האצטדיון, בהקשר לכך, הזירה המרכזית של מתחם הספורט שריף עברה שיפוץ. בוצעה החלפה מלאה של הדשא, עם ציוד לאנשים עם מוגבלויות, מערכת הניקוז שופרה, מקומות חדשים לשחקנים מחליפים וצוות המאמנים של הקבוצות ונוספה מנהרה שמאפשרת לשחקנים להיכנס למגרש מהיציע.

במתחם יש גם זירה קטנה, שכוללת 8,914 מושבים. בנוסף למגרש כדורגל בגודל 105 על 68 מטר, יש באצטדיון שש מסלולי ריצה. הארנה הקטנה הוקמה בספטמבר 2002. מגרש הכדורגל כולל מערכת השקיה אוטומטית ומצויד במערכת חימום תת-קרקעית. כמו גם בזירה המרכזית, יש ציוד קול מותקן של חברת "Electro-Voice" ולוח וידאו בשטח של 48 מ"ר, המותקן מעל היציע הדרומי. בשנת 2011 בוצעו עבודות להחלפה מלאה של הדשא בדשא טבעי, מערכת החימום והניקוז של המגרש שופרה, נוספו דוכני פרשנות וחדרי עבודה לעובדי אופ"א.

ישנה זירה פנימית מחוממת ומקורה לחלוטין עם תפוסה של 3,570 צופים. המאפשרת לקיים משחקי כדורגל בתקופת סתיו-חורף. הזירה פועלת מאז המחצית השנייה של 2004. בניין הזירה הפנימית בגובה 37 מטר מצויד במערכות תמיכה הדומות לאלה המותקנות בזירה הראשית והזירה הקטנה של מתחם הספורט שריף. כולל מגרש המשחקים, בגודל 105 על 68 מטרים, כולל דשא מלאכותי מהדור הרביעי של FieldTurf, ולוח וידאו בשטח כולל של 40 מ"ר שמותקן ביציע הדרומי של האצטדיון. בחלקו הדרומי של האצטדיון יש מתחם מגורים לשחקני כדורגל ולצוות המאמנים של המועדון. הוא כולל חדרים של ארבעה כוכבים, חדר כושר וחדרי כושר לחימום, בהם ספורטאים יכולים להתאמן במזג אוויר גרוע, חדרי עיסוי, משחקים וחדרי מחשבים, מקלחות וסאונה עם בריכה קטנה. בחלק הצפוני של הזירה יש אולם משחקים גדול לתחרויות קטרגל, כדורעף, כדורסל, כדוריד וספורט אחר. האולם מיועד ל־860 צופים בישיבה, מצויד בלוח וידאו אלקטרוני וחדרי הלבשה המאפשרים לקבל בו זמנית 8 קבוצות משחק.

סגלעריכה

סגל נוכחיעריכה

נכון ל-29 באוגוסט 2021
מס' עמדה שם
1 מולדובה  שוער דימיטרו קלדניק
2 קולומביה  הגנה דנילו ארבולדה
3 מלאווי  הגנה צ'ארלס פטרו
6 בוסניה והרצגובינה  הגנה סטיפאן רדלג'יץ'
7 אוקראינה  קשר אנדריי בליזניצ'נקו
8 מולדובה  הגנה אלכסנדר בלוסוב
9 מאלי  חלוץ אדמה טראורה
10 קולומביה  חלוץ פרנק קסטנדה (קפטן)
11 סלובניה  חלוץ לוברו ביז'אק
13 ברזיל  הגנה פרננדו קוסטנזה
15 ברזיל  הגנה כריסטיאנו דה סילבה
16 טרינידד וטובגו  הגנה קסטון ג'וליין
17 קולומביה  קשר הנסל זאפטה (בהשאלה מלה אקידד)
18 מאלי  קשר מוסא קיאבו (בהשאלה מ-USC Kita)
מס' עמדה שם
19 מולדובה  קשר סרפים קוג'וקארי
20 מקדוניה הצפונית  קשר בובאן ניקולוב
21 גאנה  קשר אדמונד אדו
22 יוון  קשר דימיטריס קולובוס
23 חוף השנהב  חלוץ נדרי דגו
26 סרביה  שוער דושאן מרקוביץ'
30 יוון  שוער יורגוס אתאנאסיאדיס (בהשאלה מא.א.ק. אתונה)
31 לוקסמבורג  קשר סבסטיאן ת'יל (בהשאלה מפרוגרס נידרקורן)
33 מולדובה  שוער סרגיי פצ'נקו
55 פרו  הגנה גוסטבו דולנטו
77 ברזיל  קשר ברונו דה סילבה
98 מולדובה  קשר מקסים קוג'וקארו
99 גינאה  חלוץ מומו ינסאנה

מאמניםעריכה

 
לאוניד קוצ'וק — מאמן הקבוצה במשך שש שנים (2004—2010)
שם לאום מינוי עזיבה
אחמד אלסקרוב אוקראינה   אוקראינה 1997 1998
סרגיי בוברובסקי בלארוס   בלארוס 1998 1999
יוהאן דניליאנץ אוסטריה   אוסטריה 2000 2000
וולודימיר זמליאנוי אוקראינה   אוקראינה 2000 2001
ולרי ואסילייב אוקראינה   אוקראינה 2001 2001
אולכסנדר הולוקולוסוב אוקראינה   אוקראינה 2001 2002
מיחאי סטויקיצה רומניה   רומניה 2002 2002
גבריאל באלינט רומניה   רומניה 2002 2003
איהור נאקונצ'ני אוקראינה   אוקראינה 2003 2004
לאוניד קוצ'וק בלארוס   בלארוס 2004 2010
אנדריי סוסניצקי בלארוס   בלארוס 2010 2011
ויטאלי ראשקביץ' בלארוס   בלארוס 2011 2012
מילאן מילאנוביץ' סרביה   סרביה 2012 2012
ויטאלי ראשקביץ' (ממלא מקום) בלארוס   בלארוס 2012 2012
מיחאי סטויקיצה רומניה   רומניה 2012 2013
ויטאלי ראשקביץ' בלארוס   בלארוס 2013 2013
ויאצ'סלב רוסנק מולדובה   מולדובה 2013 2014
זוראן זקיץ' קרואטיה   קרואטיה 2014 2015
ליליאן פופסקו מולדובה   מולדובה 2015 2015
זוראן ווליץ' קרואטיה   קרואטיה 2015 2016
ברונו אירלס צרפת   צרפת 2016 2016
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום) מולדובה   מולדובה 2016 2016
רוברטו בורדין איטליה   איטליה 2016 2018
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום) מולדובה   מולדובה 2018 2018
גוראן סבליץ' קרואטיה   קרואטיה 2018 2019
זוראן זקיץ' קרואטיה   קרואטיה 2019 2020
ויקטור מיכאילוב (ממלא מקום) מולדובה   מולדובה 2020 2020
יורי ורנידוב אוקראינה   אוקראינה 2020

תאריםעריכה

 
שחקני שריף לאחר הזכייה בגביע אלופות חבר המדינות, 2009.
אליפות מולדובה
  • זכייה (19): 2000/01, 2001/02, 2002/03, 2003/04, 2004/05, 2005/06, 2006/07, 2007/08, 2008/09, 2009/10, 2011/12, 2012/13, 2013/14, 2015/16, 2016/17, 2017, 2018, 2019, 2020/21
  • סגנות (2): 1999/00, 2010/11
הגביע המולדבי
  • זכייה (10): 1998/99, 2000/01, 2001/02, 2005/06, 2007/08, 2008/09, 2009/10, 2014/15, 2016/17, 2018/19
  • סגנות (3): 2003/04, 2013/14, 2020/21
הסופרקאפ המולדבי
  • זכייה (7): 2003, 2004, 2005, 2007, 2013, 2015, 2016
  • סגנות (4) 2012, 2014, 2019, 2021
גביע אלופות חבר המדינות
  • זכייה (2): 2003, 2009
ליגת המשנה המולדבית
  • זכייה (1): 1997/98
טורניר לובאנובסקי
  • סגנות (1): 2004

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא שריף טירספול בוויקישיתוף


ליגת האלופות 2021/22
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
אנגליה  מנצ'סטר סיטי ספרד  אתלטיקו מדריד פורטוגל  ספורטינג ליסבון איטליה  אינטר מילאנו גרמניה  באיירן מינכן ספרד  ויאריאל צרפת  ליל אנגליה  צ'לסי
צרפת  פריז סן-ז'רמן אנגליה  ליברפול גרמניה  בורוסיה דורטמונד ספרד  ריאל מדריד ספרד  ברצלונה אנגליה  מנצ'סטר יונייטד ספרד  סביליה איטליה  יובנטוס
גרמניה  ר.ב. לייפציג פורטוגל  פורטו הולנד  אייאקס אוקראינה  שחטאר דונצק פורטוגל  בנפיקה ליסבון איטליה  אטאלנטה אוסטריה  רד בול זלצבורג רוסיה  זניט סנקט פטרבורג
בלגיה  קלאב ברוז' איטליה  מילאן טורקיה  בשיקטש מולדובה  שריף טירספול אוקראינה  דינמו קייב שווייץ  יאנג בויז ברן גרמניה  וולפסבורג שוודיה  מאלמה