המאה ה-6 לפנה"ס

השנים 501-600 לפני הספירה
(הופנה מהדף 539 לפנה"ס)

המאה השישית לפנה"ס היא התקופה שהחלה בשנת 600 לפני הספירה והסתיימה בשנת 501 לפני הספירה. זוהי המאה השישית לפני תחילת הספירה הנוצרית.

מאות:

המאה ה-7 לפנה"ס  •  המאה ה-6 לפנה"ס  •  המאה ה-5 לפנה"ס


עשורים:

510-519 לפנה"ס  •  500-509 לפנה"ס  •  490-499 לפנה"ס

במאה השישית לפני הספירה חל מהפך עצום במחשבה האנושית בכל העולם, מהפך שהשפעתו ניכרת מאוד עד היום.

שינויים מדיניים עריכה

הסהר הפורה עריכה

 
האימפריה הפרסית האחמאנית בשיאה

המחצית הראשונה של המאה מתאפיינת בהגדלת השפעתה של האימפריה הבבלית החדשה לאחר ניצחונה על האימפריה האשורית החדשה, ומאבקה במצרים.

בשנת 586 לפנה"ס נחרבה ממלכת יהודה על ידי הבבלים.

באמצע המאה הקים כורש הגדול את האימפריה הפרסית ובמהלך מהיר של כיבושים השתלט על ממלכת מדי ועל האימפריה הבבלית. היתה זו האימפריה הגדולה ביותר עד לתקופתה והיא חלשה על כל אזור איראן המודרנית, מסופוטמיה, צפון המזרח התיכון, הלבנט, אסיה הקטנה ומצרים העתיקה. שטחים אלו כללו את השטח של האימפריות והממלכות החזקות שהתקיימו במזרח התיכון מזה אלפי שנים.

צפון אפריקה עריכה

ממלכת קרתגו מרחיבה את שליטתה במערב ים התיכון.

יוון עריכה

לקראת אמצע המאה ספרטה עולה למעמד של הגמוניה ביוון. אתונה עוברת תהליך שיהפוך אותה לקראת סוף המאה לדמוקרטיה ישירה.

איטליה עריכה

רומא משתחררת משלטון האטרוסקים, ולקראת סוף המאה הופכת לרפובליקה.

פיתוחים בתחום המחשבה המדינית עריכה

 
גליל כורש, מאמצע המאה ה-6 לפני הספירה, נחשב למסמך זכויות האדם הראשון בהיסטוריה

עם כיבוש בבל פרסם כורש הגדול את גליל כורש שהעניק זכויות לבבלים תחת שליטתו. המסמך העניק זכויות כמו שחרור העבדים חופש דת ושוויון אתני. המסמך נחשב מסמך זכויות האדם הראשון בהיסטוריה.[1] בהמשך, הרעיונות במסמך התפשטו מהאימפריה הפרסית לממלכות שכנות, בהן הודו, יוון ורומא וסייע לקדם מושגים כמו "משפט הטבע".[1] בתקופה המודרנית תורגם המסמך לכל-6 השפות הרשמיות של ארגון האומות המאוחדות, כאשר הוראות בו מקבילות לארבעת הסעיפים הראשונים של ההכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם. [1]

 
תרשים הרפורמות של קלייסתנס תחילת הדמוקרטיה האתונאית והדמוקרטיה בכלל

לקראת שלהי המאה, בשנת 508 לפני הספירה החיל קלייסתנס את "הרפורמות של קלייסתנס" ובכך יצר את היסודות לדמוקרטיה האתונאית ולדמוקרטיה בכלל.

התפתחות בתחומי חקר הטבע, פילוסופיה ודת עריכה

ביוון העתיקה - תחילת הפילוסופיה המערבית עם תאלס, ראשון הפילוסופים המוכרים לנו. יש הרואים בו את מי שהניח היסודות לפיתוח השיטה המדעית בגלל שלראשונה ניתן הסבר לפעילות העולם באמצעות כוחות טבע וללא אלים או הסבר על טבעי אחר. [2]

 
גלגל הדהרמה המסמל את הדרך המתומנת האצילה, אחד המושגים המרכזיים בבודהיזם

בהודו - סידהרתה גאוטמה מייסד את הבודהיזם. לפי המסורת בודהה ניסח את מהות תורתו במילים "הדרך לשחרור מסבל". הוא נמנע מלעסוק בשאלות מטאפיזיות ובנושאים שאינם קשורים ישירות לשחרור האדם מסבל. חלק ניכר מתורתו עוסק בתשתית הפסיכולוגית שעומדת בבסיס הסבל שחווים בני האדם, ובדרך המעשית להשתחרר מסבל זה. בשונה מדתות אחרות, הבודהיזם אינו מבוסס על אמונה, ומעודד את הפרט לפתח חכמת-אמת ("פאניה") דרך התנסות ישירה. מסיבה זו, הבודהיזם איננו פילוסופיה או דת במשמעותן המסורתית, אלא דרך חיים.

מאהאווירה מייסד בהודו את הג'ייניזם. יצירתם של שני הזרמים מושפעת מתמורות בחברה של דרום אסיה של התכחשות למסורות הישנות, ומגבירה את תמורות אלו[3]. שני הזרמים נוסדו כאלטרנטיבה ל"אדְוַאיְטַה וֵדַנְטַה" (אנ') שהייתה התורה הוודית המרכזית בהודו בתקופת היווסדן, ומשתמשות במושגים דומים השאולים מתורה זו (לדוגמה קארמה, דהרמה ונירוואנה). הבודהיזם נקט בגישה לפיה כל בני האדם מסוגלים להגיע להארה, בניגוד לאדואיטה לפיה רק הברהמינים, בני הווארנה העליונה מסוגלים לכך, בעוד הג'ייניזם נקט בגישה מחמירה אף יותר מהאדואיטה לפיה רק נזירים ג'יינים הנמנעים באופן מוחלט מצבירת קארמה שלילית מסוגלים להגיע להארה.

בסין - קונפוציוס מייסד את תורתו קונפוציאניזם "אסכולת המלומדים" שהיא פילוסופיה ומערכת ערכים, והפכה לסוג של דת מדינה בסין. לאו דזה מייסד את הדאואיזם - פילוסופיה, דת ותנועה רוחנית . הדאואיזם נחשב לאחת משלוש מערכות האמונה הסיניות העיקריות יחד עם הבודהיזם והקונפוציאניזם.

המונותאיזם היהודי מתפתח עם הנביאים הגדולים יחזקאל וירמיהו.

בפרס נוסדת דת זרתוסטרה.

היבטים נוספים עריכה

שור הבר הפסיק להתקיים בשטחה של ישראל.

ערים חדשות עריכה

אירועים בולטים בעולם עריכה

אישים בולטים עריכה

אישים בולטים ביהדות עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא המאה ה-6 לפנה"ס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה