אנני (מחזמר)
אנני (באנגלית: Annie) הוא מחזמר שעלה לראשונה בברודוויי המבוסס על רצועת הקומיקס "אנני" מאת הרולד גריי, עם מוזיקה מאת צ'ארלס סטרוז, מילים מאת מרטין צ'רנין ומחזה מאת תומאס מיהן. ההפקה המקורית של ברודוויי נפתחה ב-1977 ורצה כמעט שש שנים - שיא של כל הזמנים עבור "תיאטרון אלווין" (כיום "תיאטרון ניל סיימון").[1]
 | |
| כרזת המחזמר עם אנדראה מקרדלה (אנני) וריד שלטון (דאדי וורבאקס) | |
| מילות השירים | מרטין צ'רנין |
|---|---|
| מבוסס על | "אנני", רצועת קומיקס מאת הארולד גריי |
| ליברטיסט | תומאס מיהן |
| דמויות | אנני, דאדי וורבאקס, מיס האניגן |
| מוזיקה | צ'ארלס סטרוז |
| מקום ההתרחשות | ניו יורק |
| תקופת ההתרחשות | 1933 |
| מדינה |
 ארצות הברית |
| סוגה | מחזמר |
| הצגת בכורה |
21 באפריל 1977 (ברודוויי) 3 במאי 1978 (וסט אנד) |
| מספר מערכות | 2 |
| שפה | אנגלית |
| פרסים | זוכה 7 פרסי טוני |
המחזמר זכה בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר. "Tomorrow" ו-"It's the Hard Knock Life", שניים משירי המחזמר, הפכו לפופולריים ביותר. בעקבות הצלחתה של ההפקה המקורית בברודוויי, נוצרו הפקות רבות במדינות נוספות, כמו גם סיבובי הופעות, ואף סרט קולנוע באותו השם.
תקציר העלילה עריכה
מערכה ראשונה עריכה
בניו יורק שנת 1933, אנני בת ה-11 נמצאת בבית יתומות עירוני, שם היא חולקת חדר שינה יחד עם מולי (בת ה-6), קייט (בת ה-7), טסי (בת ה-10), פפר (בת ה-12), ג'ולי ודאפי (בנות 13). כאשר מולי מתעוררת מחלום רע, פפר, דאפי ויולי מתעוררות ומתחילות לריב זו עם זו. אנני מתעוררת ואומרת לכולם לחזור לישון. מולי מבקשת מאנני להקריא לה את הפתק שהוריה כתבו, כאשר עזבו אותה בבית היתומות כאשר הייתה תינוקת. אנני מקווה שיבוא יום והוריה יחזרו לקחת אותה מבית היתומות ("Maybe"). אנני מחליטה להימלט כדי למצוא את הוריה, אבל נתפסת על ידי גברת האניגן, מנהלת בית היתומות, שכועסת על כך ומאלצת את כל הבנות לנקות את בית היתומות ("It's the Hard Knock Life").
זמן קצר לאחר מכן, אנני מנסה שוב לברוח, והפעם מצליחה ופוגשת בכלב תועה שנמלט מלוכד כלבים עירוני. היא מאמצת את הכלב, מעניקה לו את השם סנדי ומנחמת אותו ("Tomorrow"). אנני מגיעה להוברוויל, שכונת אוהלים בה התקרבצו אנשים שנותרו ללא קורת גג בשל השפל הגדול ("We'd Like to Thank You, Herbert Hoover"). שוטר שנשלח על ידי גברת האניגן תופס את אנני, ומחזיר אותה לבית היתומות. אל בית היתומות מגיעה גרייס פארל, עוזרת אישית של המיליארדר אוליבר וורבאקס, שמעוניין לארח יתום בביתו בחג המולד. גרייס מבחינה באנני, מבקשת לקחת אותה וגברת האניגן מסכימה, בחוסר רצון. לאחר שהן עוזבות, גברת האניגן מתפרצת על שאר הבנות ("Little Girls").
בבית האחוזה המפואר של וורבאקס, הצוות מברך את אנני בזרועות פתוחות ("I Think I'm Gonna Like It Here"). אבל כאשר אוליבר וורבאקס חוזר, הוא מאוד מצוברח ולא מרוצה מכך שיש בביתו ילדה יתומה. הוא מבקש מגרייס לקחת את אנני לסרט קולנוע, והיא משכנעת אותו לבוא איתן. וורבאקס ואנני מתחילים להחבב זה על זו, והשלושה נהנים מבילוי לילי משותף בניו יורק (".N.Y.C"). בחזרה בבית היתומות, אחיה של גברת האניגן, רוסטר, מגיע לביקור ביחד עם חברתו לילי. גברת האניגן מספרת להם שאנני מתארחת בביתו של מיליארדר, והשלושה זוממים לנצל את המצב הזה לטובתם, אם כי הם עדיין לא יודעים כיצד ("Easy Street").
וורבאקס מבחין בתליון הישן שסביב הצוואר של אנני, וקונה לה אחד חדש בטיפאני ושות'. הוא מציע לה שייקח אותה תחת חסותו, ומעניק לה את התליון שקנה לה ("?Why Should I Change a Thing"). להפתעתו, היא פורצת בבכי, ומספרת לו שזה היה הדבר היחיד שנותר מהוריה, שהיא מאמינה שהם עדיין בחיים, ומסרבת לקבל אחד חדש. גרייס והצוות מתחייבים למצוא את הוריה של אנני, לא משנה מה ("You Won't Be an Orphan for Long").
מערכה שנייה עריכה
אנני מופיעה בתוכנית רדיו, בה וורבאקס מודיע כי הוא מציע פרס של 50,000 $ לזוג שיוכיחו שהם ההורים של אנני. כאשר התוכנית יוצאת להפסקת פרסומות, נשמע השיר "You're Never Fully Dressed Without a Smile". בחזרה בבית היתומות, הבנות מקשיבות לשיר ומתרגשות לשמוע את חברתן ברדיו. כאשר גברת האניגן מגיעה להשקיט את המהומה, הבנות מספרות לה שאנני הייתה ברדיו, וכי יש פרס של 50,000 $ עבור הוריה. זמן קצר לאחר מכן, מגיעים לבית היתומות ראלף ושירלי מאדג', שמספרים שהשאירו שם ילדה קטנה לפני 11 שנה, וכעת הם רוצים אותה בחזרה. גברת האניגן מזועזעת, והזוג חושף את עצמו כרוסטר ולילי, לבושים בתחפושת. הם מסבירים לגברת האניגן את מזימתם - להתחזות להוריה של אנני על מנת לקבל את הפרס. הם מבקשים ממנה מידע אודות אנני, תמורת שליש מהפרס. היא דורש חצי, ומספרת להם על הפתק ועל התליון ("Easy Street").
וורבאקס לוקח איתו את אנני לוושינגטון, שם היא נפגשת עם פרנקלין דלאנו רוזוולט, נשיא ארצות הברית, ומעודדת את רוחו ("Tomorrow"). השניים שבים הביתה, שם וורבאקס מגלה לאנני עד כמה הוא אוהב אותה ("Something Was Missing"), ומאחר והוריה לא נמצאו, הוא מעוניין לאמץ אותה ("I Don't Need Anything But You"). הם מחליטים לערוך מסיבה לכבוד חג המולד, ואנני מבקשת להזמין למסיבה את גברת האניגן ואת שאר היתומות. תוך כדי ההכנות, הצוות מביעה את שמחתו מכניסתה של אנני לחייה ("Annie").
השופט לואי ברנדייס מתחיל את הליכי האימוץ, אבל הוא נקטע כאשר מר וגב' מודג' (רוסטר ולילי בתחפושת) מגיעים, על מנת לאסוף את אנני, ומגלים שהם יודעים על הפתק ועל התליון. וורבאקס מסרב להאמין שאלו הם הוריה האמיתיים של אנני, ומבקש שהיא תישאר עוד לילה אחד, למסיבת חג המולד, ואז הם יוכלו לקחת אותה איתם, לחוות החזירים שלהם בניו ג'רזי. למחרת, אנני מגלה שהיא מעדיפה הייתה להיות מאומצת על ידי וורבאקס, ולא להישלח עם "הוריה" לחווה ("Maybe"). וורבאקס זוכה לביקור הפתעה מרוזוולט, המלווה באנשי השירות החשאי. רוזוולט מגלה להם כי ההורים של אנני הם למעשה דייוויד ומרגרט בנט, שמתו כשהייתה תינוקת. וורבאקס מבין כי מר וגב' מאדג' הם מתחזים, שבאו לקחת את כספי הפרס. יחד עם גברת האניגן, הם נעצרים על ידי השירות החשאי. כל שאר הנוכחים מביעים את שביעות רצונם מהניו דיל של רוזוולט ("A New Deal for Christmas" / "Tomorrow ").
דמויות ושחקנים עריכה
| שם הדמות | אודות הדמות | סרט קולנוע 1982 |
סרט טלוויזיה 1999 |
הפקת מנחם גולן 2000 |
הפקת בית צבי 2009 |
הפקת תיאטרון תל אביב הצגה ראשונה 8/8/2018 - 10/3/2020 |
|---|---|---|---|---|---|---|
| כמות הרצות | 100 | |||||
| אנני | יתומה בת 11 | איילין קווין | אליסיה מורטון | כליל חורש / יעל דובר | אור אילן / מונה מרקוביץ' | שי הראל / בר מיניאלי/ ליה שקד |
| גברת אגתה האניגן | מנהלת בית היתומות | קרול ברנט | קתי בייטס | חני נחמיאס | אוולין הגואל[2] | טלי אורן / מיקי קם |
| אוליבר וורבאקס | איש עסקים ומיליארדר | אלברט פיני | ויקטור גרבר | אריה מוסקונה | ליאור זוהר | אבי קושניר / נתן דטנר |
| גרייס פארל | מזכירתו הנאמנה של וורבאקס | אן ריינקינג | אודרה מקדונלד | לימור שפירא | מלי לוי-גרשון | חני נחמיאס |
| דניאל "רוסטר" הניגן | אחיה הצעיר של גברת האניגן שזומם לחטוף את אנני | טים קארי | אלן קאמינג | אבי יפה | צביקי לוין | רועי וינברג |
| לילי סנט ריג'ס | חברתו של רוסטר | ברנדט פיטרס | קריסטין צ'נוות' | עירית ענבי | נעה גורן | ירדן מרחבי / הילה הויזמן |
| דרייק | רב-המשרתים של וורבאקס | אופיר צמח | ערן חגי | |||
| מולי | יתומה בת 6, חברתה הטובה ביותר של אנני | מיכל פוליצר | ליאנה אברבוך / עומר מורן / ליאל בלום / קמה שלו / נועם כהן | |||
| קייט | יתומה בת 7 | דניאל זמורה | לייה אליס / מעיין עדן / טל סגל | |||
| טסי | יתומה בת 10 | ליאת אטלי | רומי לויאן / זוהר איתן / דנה כהן | |||
| פפר | יתומה בת 12 | קארין הרשקוביץ' | מאיה לבני / זוהר איתן | |||
| ג'ולי | יתומה בת 13 | הילי ישראל | רוני גייר / שי הראל / ים טנא ולנסי / איה חיות | |||
| דאפי | יתומה בת 13 | ליטל ווסרמן | הדר ברנשטיין / שי הראל / זוהר איתן / דנה כהן | |||
| הנשיא רוזוולט | נשיא ארצות הברית | אדוארד הרמן | דליק ווליניץ / חיים פליבה | |||
| להקה השחקנים | דינה גולן | אדיר פדלבלום / מאור לוי
אביתר בר דוד / גיא גבל מתן קפלן אביהו בנימין עזרא ניב מזרחי יעל כהן / יהל חייט נטעלי חכם / יהל חייט עפרי לסקי / גל שדה דורין סידמן / שיר פופוביץ' |
- אנסמבל השחקנים מגלם גם דמויות אמיתיות, ובהן: פרנקלין דלאנו רוזוולט (נשיא ארצות הברית), לואי ברנדייס (שופט בית המשפט העליון), וקורדל הול, פרנסס פרקינס, לואי האווי, הרולד איקס והנרי מורגנטאו ג'וניור (חברי הקבינט של רוזוולט).
היסטוריה עריכה
מרטין צ'רנין פנה לראשונה ב-1972 אל תומאס מיהן על מנת שיכתוב מחזה עובר מחזמר המבוסס על דמותה של אנני. מיהן ערך תחקיר על הדמות, על פי חוברות הקומיקס, אך לא הצליח למצוא די חומר לסיפור, מלבד אודות הדמויות של אנני, אוליבר וורבאקס וסנדי, ועל כן החליט לכתוב סיפור מקורי משל עצמו. בהיות כל השלושה (מיהן, צ'רנין וצ'ארלס סטרוז) מניו יורק, ועל רקע הלך הרוח בציבור בעידן ריצ'רד ניקסון ומלחמת וייטנאם, הוא החליט למקם את העלילה בניו יורק בתקופת השפל הגדול. מיהן ראה את דמותה של אנני כגרסה נשית אמריקאית מהמאה ה-20 של דמויות יתומות קלאסיות שנוצרו על ידי צ'ארלס דיקנס ביצירות כמו אוליבר טוויסט ודייוויד קופרפילד, בעלות מסתורין בעקבות נטישה מצד הורים שזהותם לא ידועה. הסיפור של מיהן התקבל בחיוב על ידי צ'רנין וסטרוז, אך היה צריך לקצר חלקים רבים ממנו עבור המחזה (חומרים שמיהאן השתמש בהם מאוחר יותר, בכותבו רומן).
אנני הוצגה לראשונה בבכורה עולמית ב-10 באוגוסט 1976 בבית האופרה Goodspeed שבמזרח הדאם, קונטיקט בבימויו של מייקל פ. פרייס. קריסטן ויגארד הייתה השחקנית הראשונה ששיחקה את התפקיד הראשי. עם זאת, מהר מאוד המפיקים הגיעו למסקנה כי הפרשנות המתוקה מדי של ויגארד לדמותה של אנני איננה מספיק טובה עבור ילדת הרחוב היתומה והקשוחה. אחרי שבוע של הופעות, ויגארד הוחלפה באנדריאה מקארדל, ששיחקה קודם לכן את אחת היתומות האחרות, פפר. בהמשך, ויגארד שימשה כשחקנית המחליפה של מקארדל בהפקת ברודוויי המקורית של המחזמר.
הפקת ברודוויי המקורית (1977) עריכה
הפקת ברודוויי המקורית של "אנני" עלתה בתיאטרון אלווין ב-21 באפריל 1977 בכיכובם אנדראה מקרדלה (אנני), ריד שלטון (דאדי וורבאקס), דורות'י לודון (גברת האניגן) וסנדי פייסון (גרייס פארל). דניאל בריסבויס גילמה את אחת היתומות. המחזמר היה מועמד לעשרה פרסי טוני וזכה בשבעה, לרבות בפרס טוני למחזמר הטוב ביותר, הלחן הטוב ביותר והמחזה הטוב ביותר. בין השחקניות שגילמו את דמותה של אנני בהפקה זו: שלי ברוס, שרה ג'סיקה פרקר, אליסון סמית' ואליסון קירק. בין השחקניות שגילמו את דמותה של גברת האניגן בהפקה זו: אליס גוסטלי, דולורס וילסון, בטי האטון, מרשה לואיס וג'ון האבוק. אן אונגר שימשה כשחקנית-מחליפה של לודון, גוסטלי ווילסון בתפקיד גברת האניגן.[3] ההפקה ירדה ב-2 בינואר 1983, לאחר 2,377 הופעות בסך הכל, ובכך שברה את שיא מספר ההופעות הרב ביותר להפקה אחת בתיאטרון אלווין (כיום תיאטרון ניל סיימון), שיא שנשבר רק בשנת 2008 על ידי היירספריי.[1]
הפקת לונדון המקורית (1978) עריכה
המחזמר הוצג לראשונה בוסט אנד של לונדון בתיאטרון ויקטוריה פאלאס ב-3 במאי 1978. אנדראה מקרדלה, שגילמה במקור את אנני בברודוויי, גילמה גם בהפקה זו את התפקיד הראשי, במשך 40 הופעות. אן-מארי גוואטקין, שחקנית בריטית בת 12, לוהקה גם כן לתפקיד הראשי, ולקחה חלק בהקלטת אלבום שירי המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי של לונדון, שכלל את הילדות קלייר הוד, ג'יין קולינס, דון נפייר, אנט מייסון, הלן סטפנסון, ג'קי אקרס ולינדה ברויס. במקור, את דמותה של גברת האניגן גילמה שילה הנקוק. מאוחר יותר גילמו את הדמות הזו גם מריה צ'ארלס וסטלה מוריי; את דאדי וורבאקס גילם במקור סטרטפורד ג'ונס ומאוחר יותר צ'ארלס ווסט. דבורה קלארק גילמה את דמותה של פפר במהלך השנה הראשונה, ומלאני גרנט גילמה את דמותה של מולי.
אחרי 1,485 הופעות, הפקת לונדון של אנני ירדה, ב-28 בנובמבר 1981.
הפקות בינלאומיות עריכה
בעקבות הצלחתו של המחזמר בברודוויי שבניו יורק ובוסט אנד שבלונדון, הפקות מקומיות מקצועיות של אנני הועלו במדינות רבות ברחבי העולם, לרבות באוסטרליה, איחוד האמירויות הערביות (דובאי), איטליה, אירלנד, ארגנטינה, בלגיה, גרמניה, דנמרק, הולנד, הונגריה, הממלכה המאוחדת, זימבבואה, יפן, ישראל, מקסיקו, סינגפור, ספרד, פולין, פוארטו ריקו, פורטוגל, הפיליפינים, פרו, קולומביה, רוסיה, קוריאה הדרומית, הונג קונג, שוודיה.
הצגות המשך עריכה
הניסיון הראשון להפקת מחזמר המשך, אנני 2: נקמתה של גברת האניגן, הועלה במרכז ג'ון קנדי לאמנויות הבמה בוושינגטון די. סי. בדצמבר 1989 וזכה לביקורות שליליות מקיר לקיר. שכתובים נרחבים של המחזה, כמו גם עיבודים חדשים לשירים, התגלו כחסרי תועלת, והפרויקט הסתיים בטרם זכה להגיע לברודוויי.[4]
בשנת 1993 נעשה ניסיון ליצור המשך נוסף (עם עלילה דומה), בשם אנני וורבאקס. מחזמר זה, שבויים על ידי מייקל פ. פרייס, פותח במסגרת "בית האופרה גודספיד", בו המחזמר המקורי הועלה לראשונה בשנת 1976. בהמשך, המחזמר לאוף ברודוויי, שם הוצג 200 פעמים במספר אולמות תיאטרון שונים.
שירים עריכה
- מערכה ראשונה
| מס' | שם השיר | ביצוע |
|---|---|---|
| 1 | אוברטורה | תזמורת |
| 2 | Maybe | אנני והיתומות |
| 3 | It's the Hard Knock Life | אנני והיתומות |
| 4 | It's the Hard Knock Life" (Reprise) | היתומות |
| 5 | Tomorrow | אנני |
| 6 | We'd Like to Thank You, Herbert Hoover | הלהקה |
| 7 | Little Girls | גב' האניגן |
| 8 | Little Girls (Reprise) | גב' האניגן |
| 9 | I Think I'm Gonna Like It Here | גרייס, אנני, הצוות |
| 10 | .N.Y.C | וורבאקס, גרייס, אנני והלהקה |
| 11 | N.Y.C. (Reprise) / Lullaby | וורבאקס |
| 12 | You Make Me Happy | גב' האניגן, גרייס |
| 13 | Easy Street | רוסטר, גב' האניגן, לילי |
| 14 | You Won't Be an Orphan for Long | גרייס, וורבאקס |
| 15 | ?Why Should I Change a Thing | וורבאקס |
| 16 | Maybe (Reprise) | אנני |
- מערכה שנייה
| מס' | שם השיר | ביצוע |
|---|---|---|
| 1 | Maybe"(Reprise II) | אנני |
| 2 | You're Never Fully Dressed Without a Smile | ברט הילי, האחיות |
| 3 | You're Never Fully Dressed Without a Smile (Children Reprise) | היתומות |
| 4 | Easy Street (Reprise) | רוסטר, גב' האניגן, לילי |
| 5 | Tomorrow (Cabinet Reprise) | אנני, רוזוולט, וורבאקס, שרי הקבינט |
| 6 | Tomorrow (Cabinet Reprise II) | רוזוולט, שרי הקבינט |
| 7 | Something Was Missing | וורבאקס |
| 8 | Annie | גרייס, דרייק, הצוות |
| 9 | I Don't Need Anything But You | וורבאקס, אנני |
| 10 | Maybe (Reprise III) | אנני |
| 11 | A New Deal for Christmas | וורבאקס, גרייס, אנני, רוזוולט, הצוות |
| 12 | Tomorrow (Finale) | הלהקה |
הקלטות עריכה
הקלטת שירי המחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי של ברודוויי שוחררה בשנת 1977. תקליטור ובו קטעי בונוס שוחרר ב-15 בספטמבר 1998 על ידי סוני. בשנת 1995 שוחררה הקלטת אולפן שהופקה בלונדון בליווי התזמורת הסימפונית הלאומית, בביצוע כוכבים שרה פרנץ' בתפקיד אנני, קים קריסוול בתפקיד גברת האניגן ורון ריינס בתפקיד דדי וורבאקס.
בשנת 2008, לציון 30 שנה למחזמר, הוצא לאור אלבום הקלטה נוסף, בביצוע שחקני עבר שכיכבו במחזמר לאורך השנים, בהם קרול ברנט, סאלי סטראתרס, קאתי לי גיפורד, אנדריאה מק'ארדל, ג'ון סק, הארווי פרסנל, גארי ביץ' ואמנדה ביילון; צוות שחקנים של סיבוב ההופעות לציון 30 שנה למחזמר גם לקחו חלק בהקלטה. האלבום הופץ על גבי תקליטור כפול, שכלל את המחזמר כולו על גבי הדיסק הראשון, וכן שירים מתוך מחזמר ההמשך - "אנני 2: נקמתה של גברת האניגן" - על גבי הדיסק השני, כמו גם שירים שנחתכו מהמחזמר בביצוע צוות השחקנים המקורי. ההקלטה כללה גם שיר מתוך מופכ מיוחד של אנני משנת 1977 לכבוד חג המולד. לאלבום מצורפים רישומים מקוריים של פילון ברנהרט, שיצר את אריאל ואת אורסולה מהסרט "בת הים הקטנה", והוא מעוצב כחוברת קומיקס.[5]
עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה עריכה
ערך מורחב – אנני (סרט, 1982)
בשנת 1982 סרטי קולומביה הוציאו את סרט הקולנוע "אנני" המבוסס על המחזמר, בכיכובם של אלברט פיני (דאדי וורבאקס), קרול ברנט (גברת האניגן), אן ריינקינג (גרייס פארל), טים קארי (רוסטר), ברנדט פיטרס (לילי), ואיילין קווין בתפקיד אנני. בשנת 1995 נוצר סרט המשך לסרט זה, סרט טלוויזיה בשם !Annie: A Royal Adventure. בסרט כיכבו אשלי ג'ונסון, ג'ואן קולינס, ג'ורג' הירן ואיאן מקדרמיד. פרט לשיר Tomorrow בסרט זה לא נכללו שירים.
בשנת 1999 חברת וולט דיסני הפיקה ושידרה סרט טלוויזיה שהוא עיבוד טלוויזיוני של המחזמר. רוב מרשל ביים את הסרט, וכיכבו בו ויקטור גרבר (וארבאקס), קתי בייטס (גברת האניגן), אודרה מקדונלד (גרייס פארל), אלן קאמינג (רוסטר) וקריסטין צ'נוות' (לילי). בתפקיד אנני הופיעה אלישיה מורטון, בהופעת הבכורה הטלוויזיונית שלה.
בשנת 2008 שידרה רשת הטלוויזיה האמריקאית שואוטיים את הסרט התיעודי "Life After Tomorrow" שאיחד למעלה מ-40 נשים שגילמו במחזמר את דמויות הילדות היתומות וחשפו את העליות והמורדות של חוויותיהן כשחקניות-ילדות.
בינואר 2011, ויל סמית' הודיע על כוונתו להפיק רימייק חדש של אנני, יחד עם אשתו ג'יידה פינקט סמית' ועם הראפר ג'יי זי, בהפצת סרטי קולומביה (כיום בבעלות סרטי סוני).[6] במקור, וילו סמית', בתם של ויל וג'יידה סמית', הייתה אמור לככב כאנני; אולם עד שההפקה יצאה לדרך, וילו הייתה כבר מבוגרת מדי בשביל לגלם את התפקיד הזה, והיא הוחלפה במועמדת לפרס האוסקר קוובנז'ניי ווליס.[7] הסרט, בבימויו של ויל גלוק, יצא לאקרנים ב-19 בדצמבר 2014.[8][9] בסרט מככבים ג'יימי פוקס בתפקיד ויל סטאקס (גרסה עדכנית של דאדי וורבאקס),[10] רוז ביירן בתפקיד גרייס פארל וקמרון דיאז בתפקיד גברת האניגן.[11] פסקול הסרט כולל את רוב שירי המחזמר המקוריים, בתוספת של יצירות חדשות מאת גרג קורסטין וסיה.[12]
הפקות ילדים עריכה
Annie Jr. ו-Annie KIDS הן שתי גרסאות מקוצרות של המחזמר "אנני" שנועדו להיות מבוצע על ידי בני-נוער וילדים בבתי ספר, מחנות קיץ ועוד.[13][14] מספר שירים מהמחזמר המקורי קוצרו או הוסרו לחלוטין בגרסאות אלו.
תרבות פופולרית עריכה
הפופולריות של המחזמר "אנני" באה לידי ביטוי באזכורים רבים בתרבות הפופולרית. דוגמאות לאזכורים כאלו ניתן למצוא בסרטי קולנוע כמו "אוסטין פאוורס - גולדממבר", "אמא סדרתית", "דדפול 2", "החיים על פי משפחת אדמס" ו"ריפר מדנס", ובסדרות טלוויזיה כמו "תיקים באפלה", "החיים על פי נד", "זואי 101", "צער גידול בנות", "איש משפחה", "דירת המצוירים", "בוסטון ליגל", "סאות' פארק", "רוק 30", "חברים", "Glee" ועוד.
השיר "Tomorrow" בפרט זכה למספר רב של ביצועים באמצעי מדיה שונים, ובהם בסרטי הקולנוע "דייב", "החיים על פי משפחת אדמס", "יש לך הודעה", "שחק אותה כמו מייקל", "שרק 2" ו"שרק לנצח", בסדרות הטלוויזיה "אלי מקביל", "בטי", "המופע של דרו קארי" ו-"רוזאן", בפרסומות, בסרט הקצר "קשה להיות חרק!" (המוקרן במתקן שעשועים שבפארק השעשועים ממלכת החיות של דיסני של דיסניוורלד באורלנדו) ועוד. השיר נכלל גם בפרסומת ששודרה במהלך הסופרבול XXXVIII[15][16] ובמונולוג הפתיחה של הקומיקאי זאק גאליפנאקיס, כאשר הנחה את התוכנית "סאטרדיי נייט לייב" ב-2011.
פרסים ומועמדויות עריכה
הפקת ברודוויי המקורית 1977 עריכה
| שנה | טקס הפרס | קטגוריה | מועמד/ים | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 1977 | פרס טוני | המחזמר הטוב ביותר | זכייה | |
| המחזה הטוב ביותר עבור מחזמר | תומאס מיהאן | זכייה | ||
| הלחן הטוב ביותר | צ'ארלס סטרוסה, מרטין שרנין | זכייה | ||
| השחקן הראשי הטוב ביותר במחזמר | ריד שלטון | מועמדות | ||
| השחקנית הראשית הטובה ביותר במחזמר | אנדראה מקרדלה | מועמדות | ||
| דורות'י לודון | זכייה | |||
| הבמאי הטוב ביותר במחזמר | מרטין שרנין | מועמדות | ||
| הכוריאוגרפיה הטובה ביותר | פיטר ג'נארו | זכייה | ||
| עיצוב התפאורה הטוב ביותר | דייוויד מיטשל | זכייה | ||
| עיצוב התלבושות הטוב ביותר | ת'יאוני ו' אלדרדג' | זכייה | ||
| Drama Desk Award | המחזמר הטוב ביותר | זכייה | ||
| המחזה הטוב ביותר עבור מחזמר | תומאס מיהאן | זכייה | ||
| השחקן הטוב ביותר במחזמר | ריד שלטון | מועמדות | ||
| השחקנית הטובה ביותר במחזמר | דורות'י לודון | זכייה | ||
| הבמאי הטוב ביותר במחזמר | מרטין שרנין | זכייה | ||
| הכוריאוגרפיה הטובה ביותר | פיטר ג'נארו | זכייה | ||
| המוזיקה הטובה ביותר | צ'ארלס סטרוסה | מועמדות | ||
| מילות שירים הטובות ביותר | מרטין שרנין | זכייה | ||
| עיצוב תלבושות הטוב ביותר | ת'יאוני ו' אלדרדג' | זכייה | ||
הפקת ברודוויי המחודשת 1997 עריכה
| שנה | טקס הפרס | קטגוריה | מועמד/ים | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 1997 | פרס טוני | המחזמר המחודש הטוב ביותר | מועמדות | |
הפקת לונדון המחודשת 1998 עריכה
| שנה | טקס הפרס | קטגוריה | מועמד/ים | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 1999 | פרס לורנס אוליבייה | שחקן המשנה הטוב ביותר במחזמר | אנדרו קנדי | מועמדות |
| הכוריאוגרפיה הטובה ביותר עבור תיאטרון | פיטר ג'נארו | מועמדות |
הפקת ברודוויי המחודשת 2013 עריכה
| שנה | טקס הפרס | קטגוריה | מועמד/ים | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 2013 | פרס טוני | המחזמר המחודש הטוב ביותר | מועמדות | |
| Drama Desk Award | השחקן הטוב ביותר במחזמר | אנתוני וורלאו | מועמדות | |
קישורים חיצוניים עריכה
- אנני במסד הנתונים IBDB (באנגלית)
- המחזמר אנני מגיע לישראל - כל מה שצריך לדעת! אתר "כרטיסים ברשת"
ביקורות:
- מעין רודה, קחו את הילדים ולכו: חובבי מחזות זמר? אל תפספסו את "אנני", באתר וואלה!, 15 באוגוסט 2018
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Morrison, William (1999). Broadway Theatres: History and Architecture (trade paperback). Dover Books on Architecture. Mineola, New York: Dover Publications. pp. 154–55. ISBN 0-486-40244-4.
- ^ יונתן אסתרקין, רשעית וטוב לה: אוולין הגואל ל"אנני", באתר nrg, 11 בנובמבר 2009
- ^ "Internet Broadway Database".
- ^ Rothstein, Mervyn."Troubled 'Annie 2' Closing Out of Town; Revisions Planned". The New York Times, January 16, 1990
- ^ Jones, Kenneth."Two-CD 'Annie 'Package Includes New Recording of Complete Score, Plus Obscurities" Playbill.com, May 30, 2008
- ^ Stewart, Andrew. Will Smith, Sony exploring 'Annie' Redux. Variety (January 19, 2011). Retrieved on January 20, 2011.
- ^ "'Beasts of the Southern Wild' breakout Quvenzhané Wallis to star in new big-screen 'Annie'". נבדק ב-2013-02-24.
- ^ "Quvenzhane Wallis' 'Annie' to be released Christmas 2014". נבדק ב-2013-02-27.
- ^ "Jay-Z's 'Annie' remake gets Christmas Day 2014 release date".
- ^ Jamie Foxx in Talks to Star in Sony's 'Annie' Retrieved April 29, 2013
- ^ Cameron Diaz Signed For ‘Annie’ To Play Miss Hannigan After Sandra Bullock Passes Deadline, Retrieved June 27, 2013
- ^ "'Annie' Director Will Gluck on How Sia Helped Bring the Movie Remake to Life". נבדק ב-2014-12-24.
- ^ The irrepressible comic strip heroine takes center stage in one of the world's best-loved, award-winning musicals.
- ^ "Annie by Jay Maeder and Ted Slampyak" Tribune Media Services, accessed August 29, 2011(הקישור אינו פעיל, 7.11.2019)
- ^ NFL.com - NFL News, web.archive.org, 2007-04-02 nfl.comand "2004 Super Bowl ad nflnetwork
- ^ "2005 Super Bowl ad" ifilm.com
| הקודם: 1977: הוגו פרטי ולואיג'י קריאייטור - Bubbling Brown Sugar |
פרס גראמי לאלבום המחזמר הטוב ביותר 1978: צ'ארלס סטרוז ומרטין צ'ארנין - אנני |
הבא: 1979: תומאס זי שפרד - Ain't Misbehavin' |