אפוסטיל

אישור הניתן על ידי רשות מוסמכת של המדינה
אפוסטיל משרד חוץ של ישראל על תעודת נישואין
מסמך המאושר על ידי אפוסטיל מדינת קליפורניה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מדינות העולם החתומות על אמנת האג לביטול הצורך בחקיקה למסמכי חוץ ציבוריים ("אמנת האפוסטיל")

אפוסטיל (Apostille, מצרפתית: אישור) הוא מונח הלקוח מהמשפט בינלאומי המתאר אישור הניתן על ידי רשות מוסמכת של מדינה, וכן תוארו של בעל התפקיד המאמת את נכונות החתימה על גבי תעודות ציבוריות (כגון תעודת נישואין, תעודת לידה או כל מסמך רשמי אחר שיצא מידי אחת מרשויות המדינה), ומאשר כי התעודה רשמית, מקורית, והונפקה על ידי הרשות המוסמכת לכך. כמו כן מאשר האפוסטיל את סמכות הנוטריון לאשר מסמכים נוטריוניים. האפוסטיל מאמת את חתימת הנוטריון על גבי המסמך ומאשר כי הנוטריון החתום על המסמך הוא אכן נוטריון על פי דיני המדינה שהנפיקה את האפוסטיל.

האפוסטיל נועד לחסוך חלק משרשרת אימותים להם נדרש אדם המבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת. כך, למשל, לפני שנוצרה אמנת האג משנת 1961 (אמנת האפוסטיל), צריך היה אותו אדם לאמת את התעודה הציבורית ברשות המוסמכת שהנפיקה אותה, לאמת את חתימת אותה רשות במשרד החוץ של אותה מדינה, ולבסוף, לאמת את חתימת משרד החוץ בנציגות הדיפלומטית או הקונסולרית של המדינה בה הוא מבקש להציג את המסמך. הליך זה נדרש גם כיום במקרים בהם אדם מבקש להציג תעודה ציבורית של מדינה אחת במדינה אחרת, כאשר אחת מאותן מדינות אינה חתומה על אמנת האפוסטיל. כך למשל, אדם המבקש להציג תעודת לידה ישראלית בקנדה (שאינה חתומה על אמנת האפוסטיל), צריך להנפיק את התעודה במשרד הפנים, לאמת את חתימת פקיד הרישום של משרד הפנים במשרד החוץ, ולאחר מכן, לאמת את חתימת משרד החוץ בשגרירות קנדה בישראל. הדבר נהיה מורכב עוד יותר כאשר אדם מבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת, לה אין נציגות רשמית במדינה שהנפיקה את התעודה.

אמנת האפוסטילעריכה

אמנת האג לביטול הצורך בחקיקה למסמכי חוץ ציבורייםאנגלית: Hague Convention Abolishing the Requirement for Legalisation for Foreign Public Documents) היא אמנה בינלאומית שנוסחה בוועידת האג על משפט בינלאומי פרטי לצורך פישוט הליך ההכרה במסמכים ציבוריים בין המדינות החתומות על האמנה. האמנה נקבעה ביום 5 באוקטובר 1961. האמנה מפרטת את הדרכים אשר באמצעותן מסמך שהופק באחת המדינות החתומות יכול להיות מאושר לצורך הכרה משפטית בכל שאר המדינות החתומות. האישור נקרא אפוסטיל והוא דומה במעמדו לחותם נוטריון, אלא שהאחרון בעל תוקף משפטי מקומי בלבד.

את האפוסטיל יכולים לתת אך ורק הרשויות המוסמכות במדינה. כך למשל, על פי הוראות האמנה, הרשויות המוסמכות לתת אפוסטיל במדינת ישראל הם משרד החוץ, רשמים של בתי משפט השלום ועובדי מדינה שמונו לתפקידם על ידי שר המשפטים בהתאם לחוק הנוטריונים, ה'תשל"ו-1976. פקידים מוסמכים לעניין זה יושבים ברבים מבתי המשפט ברחבי הארץ.

כדי להיות זכאי לאפוסטיל, המסמך חייב להיות מאושר תחילה על ידי פקיד המוכר על ידי הרשות הנותנת את האפוסטיל. כך למשל, מסמך המאושר בחותם נוטריון, יוכר לצורך מתן אפוסטיל על ידי פקיד בית המשפט המוסמך, לאחר שיוודא כי הנוטריון אכן מופיע ברשימת הנוטריונים המוסמכים על ידי שר המשפטים. תעודת תואר אקדמי מישראל תהיה חייבת תחילה בחותמת משרד החינוך בטרם תאושר באפוסטיל על ידי משרד החוץ.

על האמנה חתומות רוב מדינות אירופה, ארצות הברית, וכן מדינות נוספות באמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואוקיאניה. מדינת ישראל חתומה על האמנה, ואף תיקנה בשנת 1977 תקנות לשם יישומה.

מדינות חברות באמנת האפוסטילעריכה

נכון לשנת 2020 על האמנה חתומות 118 מדינות.

מדינה תאריך כניסה לתוקף מדינות בהן האפוסטיל אינו מוכר הערות
אלבניה   אלבניה

9 במאי 2004

בלגיה (עד 2015), גרמניה (עד 2016), יוון (עד 2018), איטליה, (עד 2011), ספרד (עד 2017)
אנדורה   אנדורה

31 בדצמבר 1996

אנטיגואה וברבודה   אנטיגואה וברבודה

1 בנובמבר 1981

ארגנטינה   ארגנטינה

18 בפברואר 1988

קוסובו
ארמניה   ארמניה

14 באוקטובר 1994

קוסובו
אוסטרליה   אוסטרליה

16 במרץ 1995

אוסטריה   אוסטריה

13 בינואר 1968

בורונדי, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסובו, קירגיסטן, מונגוליה, הפיליפינים, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוזבקיסטן
אזרבייג'ן   אזרבייג'ן

2 במרץ 2005

גרמניה, הונגריה (עד 2005), קוסובו, הולנד (עד 2010)
איי בהאמה   איי בהאמה

10 ביולי 1973

בחריין   בחריין

31 בדצמבר 2013

ברבדוס   ברבדוס

30 בנובמבר 1966

בלרוס   בלרוס

31 במאי 1992

קוסובו
בלגיה   בלגיה

9 בפברואר 1973

אלבניה (עד 2015)הרפובליקה הדומיניקנית, הודו (עד 2008), קירגיסטן, ליבריה, מונגוליה, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוקראינה (עד 2004), אוזבקיסטן
בליז   בליז

11 באפריל 1993

בוליביה   בוליביה

7 במאי 2018

בוסניה והרצגובינה   בוסניה והרצגובינה

6 במרץ 1992

בוטסואנה   בוטסואנה

30 בספטמבר 1966

ברזיל   ברזיל

14 באוגוסט 2016

ברוניי   ברוניי

3 בדצמבר 1987

בולגריה   בולגריה

29 באפריל 2001

בורונדי   בורונדי

13 בפברואר 2015

אוסטריה, צ’כיה, גרמניה, פולין
כף ורדה   כף ורדה

13 בפברואר 2010

צ'ילה   צ'ילה

30 באוגוסט 2016

קולומביה   קולומביה

30 בינואר 2001

איי קוק   איי קוק

30 באפריל 2005

קוסטה ריקה   קוסטה ריקה

14 בדצמבר 2011

קרואטיה   קרואטיה

8 בדצמבר 1991

קפריסין   קפריסין

30 באפריל 1973

קוסובו
צ'כיה   צ'כיה

16 במרץ 1990

דנמרק   דנמרק

26 בדצמבר 2006

אינו רלוונטי לגרינלנד ואיי פארו
דומיניקה   דומיניקה

3 בנובמבר 1978

הרפובליקה הדומיניקנית   הרפובליקה הדומיניקנית

30 באוגוסט 2009

אוסטריה, בלגיה, גרמניה, הולנד (עד 2017)
אקוודור   אקוודור

2 באפריל 2005

אל סלוודור   אל סלוודור

31 במאי 1996

אסטוניה   אסטוניה

30 בספטמבר 2001

איי פיג'י   איי פיג'י

10 באוקטובר 1970

פינלנד   פינלנד

26 באוגוסט 1986

הפיליפינים
צרפת   צרפת

24 בינואר 1965

גאורגיה   גאורגיה

14 במאי 2007

גרמניה (עד 2010), קוסובו, יוון (עד 2015)
גרמניה   גרמניה

13 בפברואר 1966

אלבניה (עד 2016), אזרבייג’ן, בורונדי, הרפובליקה הדומיניקנית, גאורגיה (עד 2010), הודו, קוסובו, קירגיסטן, ליבריה, מולדובה, מונגוליה, מרוקו, פרגוואי, פרו (עד 2014), הפיליפינים, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוקראינה (עד 2010), אוזבקיסטן
יוון   יוון

18 במאי 1985

אלבניה (עד 2018), גאורגיה (עד 2015), קוסובו, קירגיסטן, מונגוליה, פרו, הפיליפינים, תוניסיה, אוזבקיסטן
גרנדה   גרנדה

7 באפריל 2002

גואטמלה   גואטמלה

18 בספטמבר 2017

גיאנה   גיאנה

18 באפריל 2019

הונדורס   הונדורס

30 בדצמבר 2004

הונג קונג   הונג קונג

25 באפריל 1965

האמנה עדיין ישימה באשר להונג קונג למרות העברת הריבונות על הונג קונג לידי סין
הונגריה   הונגריה

18 בינואר 1973

אזרבייג’ן (עד 2005)
איסלנד   איסלנד

27 בנובמבר 2004

הודו   הודו

14 ביולי 2005

בלגיה (עד 2008, פינלנד (עד 2009), גרמניה,[1] הולנד (עד 2008), ספרד (עד 2008), קוסובו
אירלנד   אירלנד

9 במרץ 1999

ישראל   ישראל

14 באוגוסט 1978

קוסובו
איטליה   איטליה

11 בפברואר 1978

אלבניה (עד 2011)
יפן   יפן

27 ביולי 1970

קזחסטן   קזחסטן

30 בינואר 2001

קוסובו   קוסובו

14 ביולי 2016

ארגנטינה, ארמניה, אוסטריה, אזרבייג’ן, בלרוס, סין (להוציא את הונג קונג ומקאו), קפריסין, גרמניה, גאורגיה, יוון, הודו, ישראל, מאוריציוס, ניקרגואה, מקסיקו, מולדובה, נמיביה, פרגוואי, פרו, פולין, רוסיה, רומניה, סרביה, סלובקיה, ספרד, אוקראינה, אוזבקיסטן, ונצואלה
קירגיסטן   קירגיסטן

31 ביולי 2011

אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון
לטביה   לטביה

30 בינואר 1996

לסוטו   לסוטו

4 בדצמבר 1966

ליבריה   ליבריה

8 בפברואר 1996

בלגיה, גרמניה, ארצות הברית (עד 2015)
ליכטנשטיין   ליכטנשטיין

17 בספטמבר 1972

ליטא   ליטא

19 ביולי 1997

לוקסמבורג   לוקסמבורג

3 ביוני 1979

מקאו   מקאו

4 בפברואר 1969

האמנה עדיין מיושמת ביחס למקאו אף על העברת הריבונות על מקאו לידי סין
מלאווי   מלאווי

2 בדצמבר 1967

מלטה   מלטה

3 במרץ 1968

איי מרשל   איי מרשל

14 באוגוסט 1992

מאוריציוס   מאוריציוס

12 במרץ 1968

קוסובו
מקסיקו   מקסיקו

14 באוגוסט 1995

קוסובו
מולדובה   מולדובה

16 במרץ 2007

גרמניה, קוסובו
מונקו   מונקו

31 בדצמבר 2002

מונגוליה   מונגוליה

31 בדצמבר 2009

אוסטריה, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יוון
מונטנגרו   מונטנגרו

3 ביוני 2006

מרוקו   מרוקו

14 באוגוסט 2016

גרמניה
נמיביה   נמיביה

30 בינואר 2001

קוסובו
הולנד   הולנד

8 באוקטובר 1965

אזרבייג’ן (עד 2010), הרפובליקה הדומיניקנית (עד 2017), הודו (עד 2008), ארובה, קורסאו, הולנד, סנט מארטן
ניו זילנד   ניו זילנד

22 בנובמבר 2001

ניקרגואה   ניקרגואה

14 במאי 2013

קוסובו
ניואה   ניואה

2 במרץ 1999

מקדוניה הצפונית   מקדוניה הצפונית

17 בנובמבר 1991

נורבגיה   נורבגיה

29 ביולי 1983

עומן   עומן

30 בינואר 2012

פלאו   פלאו

23 ביוני 2020

פנמה   פנמה

4 באוגוסט 1991

פרגוואי   פרגוואי

30 באוגוסט 2014

גרמניה, קוסובו
פרו   פרו

30 בספטמבר 2010

גרמניה (עד 2014), יוון, קוסובו
הפיליפינים   הפיליפינים

14 במאי 2019

אוסטריה, פינלנד, גרמניה, יוון
פולין   פולין

14 באוגוסט 2005

קוסובו
פורטוגל   פורטוגל

4 בפברואר 1969

רומניה   רומניה

13 במרץ 2001

קוסובו
רוסיה   רוסיה

31 במאי 1992

סנט קיטס ונוויס   סנט קיטס ונוויס

14 בדצמבר 1994

סנט לוסיה   סנט לוסיה

31 ביולי 2002

סנט וינסנט והגרנדינים   סנט וינסנט והגרנדינים

27 באוקטובר 1979

סמואה   סמואה

13 בספטמבר 1999

סן מרינו   סן מרינו

13 בפברואר 1995

סאו טומה ופרינסיפה   סאו טומה ופרינסיפה

13 בספטמבר 2008

סרביה   סרביה

27 באפריל 1992

קוסובו אושרר כ-יוגוסלביה   יוגוסלביה
איי סיישל   איי סיישל

31 במרץ 1979

סלובקיה   סלובקיה

18 בפברואר 2002

קוסובו
סלובניה   סלובניה

25 ביוני 1991

דרום אפריקה   דרום אפריקה

30 באפריל 1995

קוריאה הדרומית   קוריאה הדרומית

14 ביולי 2007

ספרד   ספרד

25 בספטמבר 1978

אלבניה, הודו (עד 2008), קוסובו
סורינאם   סורינאם

25 בנובמבר 1975

סווזילנד   סווזילנד

6 בספטמבר 1968

שבדיה   שבדיה

1 במאי 1999

שוויץ   שוויץ

11 במרץ 1973

טג'יקיסטן   טג'יקיסטן

31 באוקטובר 2015

טונגה   טונגה

4 ביוני 1970

טרינידד וטובגו   טרינידד וטובגו

14 ביולי 2000

טוניסיה   טוניסיה

30 במרץ 2018

אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון
טורקיה   טורקיה

29 בספטמבר 1985

אוקראינה   אוקראינה

22 בדצמבר 2003

בלגיה (עד 2004), יוון (עד 2010), קוסובו
הממלכה המאוחדת   הממלכה המאוחדת

24 בינואר 1965

כולל שטחי חסות של הכתר הבריטי והטריטוריות הבריטיות שמעבר לים
ארצות הברית   ארצות הברית

15 באוקטובר 1981

ליבריה (עד 2015)
אורוגוואי   אורוגוואי

14 באוקטובר 2012

אוזבקיסטן   אוזבקיסטן

15 באפריל 2012

אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון, קוסובו
ונואטו   ונואטו

30 ביולי 1980

ונצואלה   ונצואלה

16 במרץ 1999

קוסובו

קבלת אישור אפוסטיל בישראלעריכה

אפוסטיל בישראל ניתן בשני ערוצים (נכון למרץ 2020): למסמכים ציבורים ישראליים, דוגמת תעודות של משרד הפנים (לידה, פטירה, וכדומה), פסקי דין והחלטות של בתי משפט, ניתן לקבל אפוסטיל במשרד החוץ בירושלים. לא ניתן לקבל אפוסטיל על מסמכים ציבוריים ישראלים בערים אחרות, או בשגרירויות ישראל.[2] אפוסטיל למסמכים נוטריוניים, (דוגמת אישור תרגום מסמך, אימות חתימה, תעודת חיים), ניתן לקבל במזכירות בתי המשפט ברחבי ישראל.[3]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אפוסטיל בוויקישיתוף


הערות שולייםעריכה