אפוסטיל

אישור הניתן על ידי רשות מוסמכת של המדינה

אפוסטיל (Apostille, מצרפתית: אישור) הוא מונח הלקוח מהמשפט הבינלאומי המתאר אישור הניתן על ידי רשות מוסמכת של מדינה, וכן תוארו של בעל התפקיד המאמת את נכונות החתימה על גבי תעודות ציבוריות (כגון תעודת נישואין, תעודת לידה או כל מסמך רשמי אחר שיצא מידי אחת מרשויות המדינה), ומאשר כי התעודה רשמית, מקורית, והונפקה על ידי הרשות המוסמכת לכך. כמו כן מאשר האפוסטיל את סמכות הנוטריון לאשר מסמכים נוטריוניים. האפוסטיל מאמת את חתימת הנוטריון על גבי המסמך ומאשר כי הנוטריון החתום על המסמך הוא אכן נוטריון על פי דיני המדינה שהנפיקה את האפוסטיל.

אפוסטיל משרד חוץ של ישראל על תעודת נישואין
מסמך המאושר על ידי אפוסטיל מדינת קליפורניה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מדינות העולם החתומות על אמנת האג לביטול הצורך בחקיקה למסמכי חוץ ציבוריים ("אמנת האפוסטיל")

האפוסטיל נועד לחסוך חלק משרשרת אימותים להם נדרש אדם המבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת. כך, למשל, לפני שנוצרה אמנת האג משנת 1961 (אמנת האפוסטיל), צריך היה אותו אדם לאמת את התעודה הציבורית ברשות המוסמכת שהנפיקה אותה, לאמת את חתימת אותה רשות במשרד החוץ של אותה מדינה, ולבסוף, לאמת את חתימת משרד החוץ בנציגות הדיפלומטית או הקונסולרית של המדינה בה הוא מבקש להציג את המסמך. הליך זה נדרש גם כיום במקרים בהם אדם מבקש להציג תעודה ציבורית של מדינה אחת במדינה אחרת, כאשר אחת מאותן מדינות אינה חתומה על אמנת האפוסטיל. כך למשל, אדם המבקש להציג תעודת לידה ישראלית בקנדה (שאינה חתומה על אמנת האפוסטיל), צריך להנפיק את התעודה במשרד הפנים, לאמת את חתימת פקיד הרישום של משרד הפנים במשרד החוץ, ולאחר מכן, לאמת את חתימת משרד החוץ בשגרירות קנדה בישראל. הדבר נהיה מורכב עוד יותר כאשר אדם מבקש להציג תעודה ציבורית ממדינה אחת במדינה אחרת, לה אין נציגות רשמית במדינה שהנפיקה את התעודה.

אמנת האפוסטילעריכה

אמנת האג לביטול הצורך בחקיקה למסמכי חוץ ציבורייםאנגלית: Hague Convention Abolishing the Requirement for Legalisation for Foreign Public Documents)[1] היא אמנה בינלאומית שנוסחה בוועידת האג על משפט בינלאומי פרטי לצורך פישוט הליך ההכרה במסמכים ציבוריים בין המדינות החתומות על האמנה. האמנה נקבעה ביום 5 באוקטובר 1961. האמנה מפרטת את הדרכים אשר באמצעותן מסמך שהופק באחת המדינות החתומות יכול להיות מאושר לצורך הכרה משפטית בכל שאר המדינות החתומות. האישור נקרא אפוסטיל והוא דומה במעמדו לחותם נוטריון, אלא שהאחרון בעל תוקף משפטי מקומי בלבד.

את האפוסטיל יכולים לתת אך ורק הרשויות המוסמכות במדינה. כך למשל, על פי הוראות האמנה, הרשויות המוסמכות לתת אפוסטיל במדינת ישראל הם משרד החוץ, רשמים של בתי משפט השלום ועובדי מדינה שמונו לתפקידם על ידי שר המשפטים בהתאם לחוק הנוטריונים, ה'תשל"ו-1976. פקידים מוסמכים לעניין זה יושבים ברבים מבתי המשפט ברחבי הארץ.

כדי להיות זכאי לאפוסטיל, המסמך חייב להיות מאושר תחילה על ידי פקיד המוכר על ידי הרשות הנותנת את האפוסטיל. כך למשל, מסמך המאושר בחותם נוטריון, יוכר לצורך מתן אפוסטיל על ידי פקיד בית המשפט המוסמך, לאחר שיוודא כי הנוטריון אכן מופיע ברשימת הנוטריונים המוסמכים על ידי שר המשפטים. תעודת תואר אקדמי מישראל תהיה חייבת תחילה בחותמת משרד החינוך בטרם תאושר באפוסטיל על ידי משרד החוץ.

על האמנה חתומות רוב מדינות אירופה, ארצות הברית, וכן מדינות נוספות באמריקה הלטינית, אפריקה, אסיה ואוקיאניה. מדינת ישראל חתומה על האמנה, ואף תיקנה בשנת 1977 תקנות לשם יישומה.[2]

מדינות חברות באמנת האפוסטילעריכה

נכון לשנת 2020 על האמנה חתומות 118 מדינות.

מדינה תאריך כניסה לתוקף מדינות בהן האפוסטיל אינו מוכר הערות
אלבניה  אלבניה 9 במאי 2004 בלגיה (עד 2015), גרמניה (עד 2016), יוון (עד 2018), איטליה, (עד 2011), ספרד (עד 2017)
אנדורה  אנדורה 31 בדצמבר 1996
אנטיגואה וברבודה  אנטיגואה וברבודה 1 בנובמבר 1981
ארגנטינה  ארגנטינה 18 בפברואר 1988 קוסובו
ארמניה  ארמניה 14 באוקטובר 1994 קוסובו
אוסטרליה  אוסטרליה 16 במרץ 1995
אוסטריה  אוסטריה 13 בינואר 1968 בורונדי, הרפובליקה הדומיניקנית, קוסובו, קירגיסטן, מונגוליה, הפיליפינים, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוזבקיסטן
אזרבייג'ן  אזרבייג'ן 2 במרץ 2005 גרמניה, הונגריה (עד 2005), קוסובו, הולנד (עד 2010)
איי בהאמה  איי בהאמה 10 ביולי 1973
בחריין  בחריין 31 בדצמבר 2013
ברבדוס  ברבדוס 30 בנובמבר 1966
בלארוס  בלארוס 31 במאי 1992 קוסובו
בלגיה  בלגיה 9 בפברואר 1973 אלבניה (עד 2015)הרפובליקה הדומיניקנית, הודו (עד 2008), קירגיסטן, ליבריה, מונגוליה, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוקראינה (עד 2004), אוזבקיסטן
בליז  בליז 11 באפריל 1993
בוליביה  בוליביה 7 במאי 2018
בוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה 6 במרץ 1992
בוטסואנה  בוטסואנה 30 בספטמבר 1966
ברזיל  ברזיל 14 באוגוסט 2016
ברוניי  ברוניי 3 בדצמבר 1987
בולגריה  בולגריה 29 באפריל 2001
בורונדי  בורונדי 13 בפברואר 2015 אוסטריה, צ’כיה, גרמניה, פולין
כף ורדה  כף ורדה 13 בפברואר 2010
צ'ילה  צ'ילה 30 באוגוסט 2016
קולומביה  קולומביה 30 בינואר 2001
איי קוק  איי קוק 30 באפריל 2005
קוסטה ריקה  קוסטה ריקה 14 בדצמבר 2011
קרואטיה  קרואטיה 8 בדצמבר 1991
קפריסין  קפריסין 30 באפריל 1973 קוסובו
צ'כיה  צ'כיה 16 במרץ 1990
דנמרק  דנמרק 26 בדצמבר 2006 אינו רלוונטי לגרינלנד ואיי פארו
דומיניקה  דומיניקה 3 בנובמבר 1978
הרפובליקה הדומיניקנית  הרפובליקה הדומיניקנית 30 באוגוסט 2009 אוסטריה, בלגיה, גרמניה, הולנד (עד 2017)
אקוודור  אקוודור 2 באפריל 2005
אל סלוודור  אל סלוודור 31 במאי 1996
אסטוניה  אסטוניה 30 בספטמבר 2001
איי פיג'י  איי פיג'י 10 באוקטובר 1970
פינלנד  פינלנד 26 באוגוסט 1986 הפיליפינים
צרפת  צרפת 24 בינואר 1965
גאורגיה  גאורגיה 14 במאי 2007 גרמניה (עד 2010), קוסובו, יוון (עד 2015)
גרמניה  גרמניה 13 בפברואר 1966 אלבניה (עד 2016), אזרבייג’ן, בורונדי, הרפובליקה הדומיניקנית, גאורגיה (עד 2010), הודו, קוסובו, קירגיסטן, ליבריה, מולדובה, מונגוליה, מרוקו, פרגוואי, פרו (עד 2014), הפיליפינים, טג’יקיסטן, תוניסיה, אוקראינה (עד 2010), אוזבקיסטן
יוון  יוון 18 במאי 1985 אלבניה (עד 2018), גאורגיה (עד 2015), קוסובו, קירגיסטן, מונגוליה, פרו, הפיליפינים, תוניסיה, אוזבקיסטן
גרנדה (מדינה)  גרנדה 7 באפריל 2002
גואטמלה  גואטמלה 18 בספטמבר 2017
גיאנה  גיאנה 18 באפריל 2019
הונדורס  הונדורס 30 בדצמבר 2004
הונג קונג  הונג קונג 25 באפריל 1965 האמנה עדיין ישימה באשר להונג קונג למרות העברת הריבונות על הונג קונג לידי סין
הונגריה  הונגריה 18 בינואר 1973 אזרבייג’ן (עד 2005)
איסלנד  איסלנד 27 בנובמבר 2004
הודו  הודו 14 ביולי 2005 בלגיה (עד 2008, פינלנד (עד 2009), גרמניה, הולנד (עד 2008), ספרד (עד 2008), קוסובו
אירלנד  אירלנד 9 במרץ 1999
ישראל  ישראל 14 באוגוסט 1978 קוסובו
איטליה  איטליה 11 בפברואר 1978 אלבניה (עד 2011)
יפן  יפן 27 ביולי 1970
קזחסטן  קזחסטן 30 בינואר 2001
קוסובו  קוסובו 14 ביולי 2016 ארגנטינה, ארמניה, אוסטריה, אזרבייג’ן, בלארוס, סין (להוציא את הונג קונג ומקאו), קפריסין, גרמניה, גאורגיה, יוון, הודו, ישראל, מאוריציוס, ניקרגואה, מקסיקו, מולדובה, נמיביה, פרגוואי, פרו, פולין, רוסיה, רומניה, סרביה, סלובקיה, ספרד, אוקראינה, אוזבקיסטן, ונצואלה
קירגיסטן  קירגיסטן 31 ביולי 2011 אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון
לטביה  לטביה 30 בינואר 1996
לסוטו  לסוטו 4 בדצמבר 1966
ליבריה  ליבריה 8 בפברואר 1996 בלגיה, גרמניה, ארצות הברית (עד 2015)
ליכטנשטיין  ליכטנשטיין 17 בספטמבר 1972
ליטא  ליטא 19 ביולי 1997
לוקסמבורג  לוקסמבורג 3 ביוני 1979
מקאו  מקאו 4 בפברואר 1969 האמנה עדיין מיושמת ביחס למקאו אף על העברת הריבונות על מקאו לידי סין
מלאווי  מלאווי 2 בדצמבר 1967
מלטה  מלטה 3 במרץ 1968
איי מרשל  איי מרשל 14 באוגוסט 1992
מאוריציוס  מאוריציוס 12 במרץ 1968 קוסובו
מקסיקו  מקסיקו 14 באוגוסט 1995 קוסובו
מולדובה  מולדובה 16 במרץ 2007 גרמניה, קוסובו
מונקו  מונקו 31 בדצמבר 2002
מונגוליה  מונגוליה 31 בדצמבר 2009 אוסטריה, בלגיה, פינלנד, גרמניה, יוון
מונטנגרו  מונטנגרו 3 ביוני 2006
מרוקו  מרוקו 14 באוגוסט 2016 גרמניה
נמיביה  נמיביה 30 בינואר 2001 קוסובו
הולנד  הולנד 8 באוקטובר 1965 אזרבייג’ן (עד 2010), הרפובליקה הדומיניקנית (עד 2017), הודו (עד 2008), ארובה, קורסאו, הולנד, סנט מארטן
ניו זילנד  ניו זילנד 22 בנובמבר 2001
ניקרגואה  ניקרגואה 14 במאי 2013 קוסובו
ניואה  ניואה 2 במרץ 1999
מקדוניה הצפונית  מקדוניה הצפונית 17 בנובמבר 1991
נורווגיה  נורווגיה 29 ביולי 1983
עומאן  עומאן 30 בינואר 2012
פלאו  פלאו 23 ביוני 2020
פנמה  פנמה 4 באוגוסט 1991
פרגוואי  פרגוואי 30 באוגוסט 2014 גרמניה, קוסובו
פרו  פרו 30 בספטמבר 2010 גרמניה (עד 2014), יוון, קוסובו
הפיליפינים  הפיליפינים 14 במאי 2019 אוסטריה, פינלנד, גרמניה, יוון
פולין  פולין 14 באוגוסט 2005 קוסובו
פורטוגל  פורטוגל 4 בפברואר 1969
רומניה  רומניה 13 במרץ 2001 קוסובו
רוסיה  רוסיה 31 במאי 1992
סנט קיטס ונוויס  סנט קיטס ונוויס 14 בדצמבר 1994
סנט לוסיה  סנט לוסיה 31 ביולי 2002
סנט וינסנט והגרנדינים  סנט וינסנט והגרנדינים 27 באוקטובר 1979
סמואה  סמואה 13 בספטמבר 1999
סן מרינו  סן מרינו 13 בפברואר 1995
סאו טומה ופרינסיפה  סאו טומה ופרינסיפה 13 בספטמבר 2008
סרביה  סרביה 27 באפריל 1992 קוסובו אושרר כ-יוגוסלביה  יוגוסלביה
סיישל  סיישל 31 במרץ 1979
סלובקיה  סלובקיה 18 בפברואר 2002 קוסובו
סלובניה  סלובניה 25 ביוני 1991
דרום אפריקה  דרום אפריקה 30 באפריל 1995
קוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית 14 ביולי 2007
ספרד  ספרד 25 בספטמבר 1978 אלבניה, הודו (עד 2008), קוסובו
סורינאם  סורינאם 25 בנובמבר 1975
סווזילנד  סווזילנד 6 בספטמבר 1968
שוודיה  שוודיה 1 במאי 1999
שווייץ  שווייץ 11 במרץ 1973
טג'יקיסטן  טג'יקיסטן 31 באוקטובר 2015
טונגה  טונגה 4 ביוני 1970
טרינידד וטובגו  טרינידד וטובגו 14 ביולי 2000
תוניסיה  תוניסיה 30 במרץ 2018 אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון
טורקיה  טורקיה 29 בספטמבר 1985
אוקראינה  אוקראינה 22 בדצמבר 2003 בלגיה (עד 2004), יוון (עד 2010), קוסובו
הממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת 24 בינואר 1965 כולל שטחי חסות של הכתר הבריטי והטריטוריות הבריטיות שמעבר לים
ארצות הברית  ארצות הברית 15 באוקטובר 1981 ליבריה (עד 2015)
אורוגוואי  אורוגוואי 14 באוקטובר 2012
אוזבקיסטן  אוזבקיסטן 15 באפריל 2012 אוסטריה, בלגיה, גרמניה, יוון, קוסובו
ונואטו  ונואטו 30 ביולי 1980
ונצואלה  ונצואלה 16 במרץ 1999 קוסובו

קבלת אישור אפוסטיל בישראלעריכה

אפוסטיל בישראל ניתן בשני ערוצים (נכון למרץ 2020): למסמכים ציבורים ישראליים, דוגמת תעודות של משרד הפנים (לידה, פטירה, וכדומה), פסקי דין והחלטות של בתי משפט, ניתן לקבל אפוסטיל במשרד החוץ בירושלים. לא ניתן לקבל אפוסטיל על מסמכים ציבוריים ישראלים בערים אחרות, או בשגרירויות ישראל.[3] אפוסטיל למסמכים נוטריוניים, (דוגמת אישור תרגום מסמך, אימות חתימה, תעודת חיים), ניתן לקבל במזכירות בתי המשפט ברחבי ישראל.[4]

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אפוסטיל בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה