פתיחת התפריט הראשי
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

מִכְתָּם, או אֶפִּיגְרָמָהיוונית: ἐπίγραμμα), הוא סוג של שיר, לרוב, שיר קצר בעל אופי סאטירי עוקצני או חידוד. המכתם התפתח לראשונה כשיר הכתוב על מצבות (ומכאן שמו הלועזי שמשמעותו כתובת הקדשה על גבי בית, יצירת אומנות, מתנה, או כתובת על מצבה).[1] שטח הכתיבה המצומצם על גבי המצבה הקנה לו את אופיו הקצר, אשר בדרך כלל אינו עולה על שני בתים.

מכתמים רבים הם בעלי אופי סאטירי ומשמשים למתיחת ביקורת או ללעג.

תוכן עניינים

מכתמים ביווניתעריכה

יוון הארכאיתעריכה

המכתמים הקדומים ביותר שהגיעו לידינו הם מיוון: שתי כתובות יווניות שנשתמרו על גבי כדים מן המאה השמינית לפני הספירה,[2] כתובות הנצחה בהקסמטר(אנ'): CEG 1.423, CEG 1.454, הכתובת על אוינוכוה (οἰνοχόη סוג של כד יין) הידועה בשם "כתובת דיפולון" ((Dipylon inscription)) וכן הכתובת על סקופוס מפיתיקוסה (Pithecusae scyphus). משנת 500 לפני הספירה, המכתמים שימשו את הקופלט האלגי ((Elegiac couplet), שיר אלגי המורכב משתי שורות). מהמאה השישית לפני הספירה, המכתם הוא שיר קצר הממצה בצורה מרוכזת את רעיונו של המשורר, רגשותיו, הלך רוחו והגותו. שיר זה מתפתח לסאטירה שנונה ועוקצנית, בעיקר בשירה הרומית.[1] החל מן המאה השביעית לפני הספירה ואילך נמצאו ביוון כתובות בחרוזים, במשקל ההקסמטר או הדיסטיכון (distich) האלגי, על גבי מצבות, לוחות נדרים (ex-voto) וכדומה. תוכנם הוא תיאור קצר ומאופק של דמות או מאורע.[2]

התקופה הקלאסיתעריכה

רב המכתמים המונומנטים שהגיעו לידינו מיוון הקלאסית הם בעילום שם, הראשון בהם שחתום הוא CEG 2.819, 888. ii. המשורר הראשון שיוחס לו כתיבת מכתמים היה סימונידס, שחיבר את הכתובות על קבריהם של הנופלים במלחמה עם הפרסים.[1] אולם יש קושי לשייך את המכתמים אליו (הקושי לאמת יוצרים עם מכתמיהם הקשה מאוד על המחקר של מכתמים אשר נכתבו לפני שנת 400 לפנה"ס ולמעשה בלם אותו). במכתמים שלו ידע סימונידס לסגל תוכן רב-משמעות למסגרת מצומצמת. במכתמו הידוע ביותר, לכבוד גיבורי קרב תרמופילאי, העלה את זכר קורבנם בשתי שורות קצרות ומאוזנות היטב.[3]

התקופה ההלניסטיתעריכה

המכתם התחבב בספרות היוונית של התקופה ההלניסטית והתקופה הרומית. בראשית המאה הראשונה לפני הספירה ערך מֶלֶאַגְרוֹס מגַדַרה קובץ של מכתמים, שבו כלל אוסף של כ-130 יצירות מפרי עטו, רובן מכתמים ארוטיים. לאחר מכן הופיעו אוספים אחרים, שהמשיכו להופיע ביוןן עד שלהי ימי הביניים.[2] בתחילת המאה השלישית לפני הספירה, המכתמים עוברים ממונומנט לקלף. אלו מכתמים ארוכים יחסית עם משקל משתנה. המכתמים האלו שונים מאוד ממכתמי הקומפלט אלגי שהיו בעל משקל יחיד ובני שתי שורות. יש גידול בשימוש במכתמים מאחר שאלו השתלבו והתאימו לזרמים ספרותים חדשים כמו המשוררים החדשים באלכסנדריה. עתה התוכן אינו הנצחה בלבד אלא גם עיסוק בנושאים יום יומיים, פסטורליים (טבע, דת ומשפחה) כפי שניתן לראות אצל אנוטה מתגה ((Anyte of Tegea)). רוב המשוררים פורסמו תחת הכותר "מכתמים" (ἐπίγραμμα). בהמשך היה גם חיקוי של מכתמים גרפיים כמו המכתם הלטיני, שיר 59 של קאטולוס.

עם השנים החלו להיכתב מכתמים בדיוניים המנותקים לגמרי ממונומנט ההנצחה.

אזורים המושפעים מהתרבות הקלאסיתעריכה

מכתמים מהתקופה המאוחרת של הרפובליקה הרומית ותחילת האימפריה הרומית נכתבו, על פי רוב, עבור פטרונים רומאים כשירי הלל (Epideictic). בסוף המאה הראשונה לספירה, נראה התפתחות של מכתמי הסאטירה, בעיקר בידי נרוין לוקיליוס (Neronian Lucillius). במאה ה-3 וה-4 יש התחדשות של מכתמים על מונומנטים וחזרה לכתיבה מרובה של שורות.

האימפריה הביזנטיתעריכה

המכתם הוא הסוג השירי האחד שטופח בהתלהבות במשך כל תקופת חייה הארוכה של האימפריה הביזנטית.[4]

בתקופתו של יוסטיניאנוס יש חזרה מחודשת למודלים ההלניסטיים שבהם משתלבת המסורת הנוצרית.[דרושה הבהרה] בתקופה זו היה השימוש האחרון במכתמים.[דרושה הבהרה]

מכתמים בלטיניתעריכה

מן המכתמים הרומיים שהיו בעלי אופי סאטירי לא נשאר הרבה.[2] שימוש בכתובות בלטינית מתועד מהמחצית השנייה של המאה השלישית לפני הספירה. המכתם הלטיני, בדומה למכתם היווני החל את דרכו כמונומנט על חפץ. המכתם הרומי מאבד במהירות את הקשר ההדוק בין המונומט עצמו לכתובת. התרבות ההלניסטית השפיעה רבות על המכתמים הלטיניים ויש שילוב של זרמי ספרות רומיים עם הזרמים ההלניסטיים.

מהמאה השנייה לפני הספירה ועד המאה הראשונה לפני הספירה, ההקסמטר הפך להיות נפוץ במיוחד. בדומה לעליה בשימוש במכתמים אצל המשוררים החדשים באלכסנדריה, כך החלה עלייה חדשה בשימוש במכתמים אצל המשוררים החדשים ברומא.

המכתמים הרומיים מיוצגים בעיקר על ידי יצירותיהם של גאיוס ולריוס קאטולוס ומרקוס ואלריוס מרטיאליס.[2] מארטיאליס נחשב על ידי כותבים מודרניים כאמן המכתמים הלטינים. למעלה מ-1500 המכתמים שלו, שרוכזו ב-15 ספרים,[5] מתארים את חיי היום יום של רומא. בניגוד לקאטולוס, השירים שלו עוסקים פחות בעולמן הרגשי של דמויות וסיפורי אהבה. כדוגמה למכתם של מארטיאליס אפשר להביא את שירו המפורסם:

אינני אוהב אותך סבידיוס ואינני יכול לומר מה הסיבה לכך
רק זאת אוכל לומר: אינני אוהב אותך

מארטיאליס, מכתמות, 1.32

מארטיאליס כלל במיוחד את המכתם הסאטירי, ובמכתמים שלו יש גם כאלה שמצטיינים בעוקצנותם הבלתי מרוסנת ואף גסים ביותר. בין המכתמים שלו יש כאלה המכוונים נגד יהודים. מכתמיו השפיעו באופן ניכר, יחד עם המכתמים היווניים, על התפתחות המכתמים באירופה החל מהרנסאנס. במשך כמאתיים שנה כתבו כמעט כל המלומדים-המשוררים של הרנסאנס באירופה מכתמים לאטיניים לפי דוגמת מארטיאליס או המכתמים היווניים, אך לקראת סוף התקופה החלו לכתוב מכתמים גם באיטלקית, בצרפתית ובאנגלית.[2] משוררי איטליה וצרפת במאה ה-15 הושפעו מהמכתמים של מארטיאליס, ודרך צרפת חדרה השפעה זו במאה ה-16 גם לאנגליה. עניין רב מוצאים במכתמים שלו משוררי הקלאסיציזם ותקופת ההשכלה, ובכלל זה המשוררים העבריים[1] (ראה להלן).

במאה הרביעית הופכים המכתמים לפופולרים שוב. אוסוניוס חיבר אסופה קצרה של מכתמים, חלקם תורגמו מיוונית או אומצו. הוא החזיר את השימוש במשקלים חדשים ואת הבדיון עם מעט רטוריקה ודידקטיות.

המכתמים הלטינים התאפיינו בקצרנותם, דקדוקם, שנינותם, משלבם הנמוך, התעסקות במין ובחיי היום יום, התקפות פוליטיות ומטרון. במאה החמישית לפנה"ס, הקומפלט האלגי שימש את המטרון עבור המכתמים היוונים. לעומת זאת, משוררים חדשים, בתקופות מסוימות החזירו את הגיוון למטרוינים. המכתמים הלטינים הצטיינו בביטול הפרסונה של הסופר, עולמו האישי, אוהביו ושונאיו, תוך ניסיון לשחזר ולהציץ אל רגע מסוים מהעבר. כאמור, מהמאה השישית לפני הספירה, המכתם מתפתח לסאטירה שנונה ועוקצנית, בעיקר בשירה הרומית, ומכאן המשמעות של "מכתם" בעת החדשה, המוגבלת לשיר הקצר הממצה את העוקץ הסאטירי.[1]

מכתמים בעת החדשהעריכה

המכתמים בעת החדשה, שהופיעו החל מסוף המאה ה-16, החלו להצטיין בדרך כלל ביתר שנינות, הומור ורגש פיוטי. לפרסום גדול זכה האנגלי ג'ון אוון (John Owen(אנ')). באנגלית נכתבו מכתמים רבים, שמהם יש לציין, למשל, את אלה של רוברט הריק (Robert Herrick(אנ')), אלכסנדר פופ, ג'ונתן סוויפט ומ' פּרַיֶיר. בצרפת כתב מכתמים קלמאן מארו, ובעקבותיו הלכו פרנסואה דה מאלרב, ניקולא בואלו, וולטר ורבים אחרים.[2] כדוגמה למכתם עוקצני של וולטר מתוך מאות מכתמים, אפשר להביא את המכתם הבא:

תמול-שלשום בתוך הגיא
הכיש נחש את ז'אן פררון.
התדעו מה אז קרה?
הנחש הוא שהתפגר!

הערך "וולטר" באנציקלופדיה העברית, כרך ט"ו

ברוח דומה, סאטירית-עוקצנית, לגלגנית ואירונית, נוצרו מכתמים רבים באיטליה, בספרד ובארצות אחרות. המכתמים הגרמניים, לעומת זאת, היו בעיקרם דידקטיים ומוסריים-דתיים. הראשון בגרמניה שהצטיין בכתיבת מכתמים היה מרטין אופיץ (Martin Opitz), אך מפורסם יותר היה פרידריך פון לוגאו (Friedrich von Logau) , שהמכתמים הסאטיריים שלו היו מכוונים בחלקם העיקרי נגד התופעות השליליות שהתלוו להידור החיצוני של חיי החצר בדוכסות שלזיה.[6] גם הגרמנים גוטהולד אפרים לסינג, יוהאן גוטפריד הרדר, יוהאן וולפגנג פון גתה, פרידריך שילר ורבים אחרים ניסו את כוחם בכתיבת מכתמים.[2]

במאה ה-19 ובמאה ה-20 התמעטו כותבי המכתמים. באנגליה יש להזכיר את וולטר סוואג' לנדור, פרסי ביש שלי, ויליאם בטלר ייטס, הילייר בלוק (Hilaire Belloc), רודיארד קיפלינג ועוד. בגרמניה יש להזכיר את פרידריך ריקרט, אוגוסט פון פלטן (August von Platen-Hallermünde), פרידריך פון בודנשטט (Friedrich von Bodenstedt), פאול הייזה ואחרים.

מכתמים שהם בעיקר בעלי צביון דידקטי-מוסרי ודתי או פילוסופי היו מקובלים מאוד בספרויות המזרח התיכון (ערבית, פרסית) והמזרח הרחוק (הודית, סינית, יפנית). החל מן המאה ה-19 ניכרת השפעתם על הספרויות האירופאיות.[2]

מכתמים בעבריתעריכה

במקרא, מכתם הוא כינוי לאחד מסוגי המזמור בספר תהילים, והוא מופיע בכותרות של שישה מפרקי הספר (טז, נו, נז, נח, נט, ס). בתרגום השבעים תורגמה המילה כ- Στηλογραφία (סטילוגרפיה = כתובת חרוטה). מפרשי המקרא בימי הביניים פירשו את המונח כ"אחד משמות מיני נעימות הזמר" (רש"י) או כנגזר מהמילה המקראית "כֶּתֶם" (=זהב), "ורצה לומר שהיה המזמור הזה חביב לפניו ככתם" (מצודת ציון). הפירוש המקובל על חוקרי המקרא הוא שהמילה היא צורה תניינית של "מכתב", בדומה לכותרת מזמורו של חזקיהו (ישעיהו לח, ט): "מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה".[7]

בימי הביניים חיברו משוררים מכתמים על נושאים שונים. משה אבן עזרא כתב את "ספר הענק" הכולל מאות מכתמים כתובים בקופלטים (מבנים של שתי שורות) בחרוזי צימוד.[8] המכתמים היו נפוצים בשירה העברית בימי הביניים, ובנוסף לאבן עזרא, גם שמואל הנגיד ואחרים כתבו מכתמים.[1] ר' יהודה הלוי כתב מכתמים, ובהם כאלה שיש בהם הומור שנון, כמו למשל:

שְׂעַר שֵׂיבָה בְּהֵרָאוֹת יְחִידִי
עֲלֵי רֹאשִי קְטַפְטִיהוּ[8] בְיָדִי
הֳשִׁיבַנִי יְכָלְתּנִי לְבַדִּי
וּמַה תַּעְשֶׂה בְּבֹא אַחֲרַי גְּדוּדִי?

ר' יהודה הלוי, עַל נְעוּרִים, זִקְנָה וָמָוֶת - ז' מכתמים, מכתם ו', פרויקט בן-יהודה

[9]

בימינו המכתם העברי הוא שיר קצר של בין שתיים לשש שורות, על פי רוב מחורזות, המביע רעיון שנון. המכתם נועד במקרים רבים להקדשה ולמזכרת, והוא יכול להופיע בצורת מכתב או בצורת חריתה על לוח זיכרון ומצבה. המכתם משמש הן לגילוי יחס של כבוד והערצה והן להבעת זלזול ולעג.[8] חנניה רייכמן היה משורר ומתרגם ישראלי שהיה ידוע במיוחד בכתיבה ובתרגום של מכתמים.

מקורות מידעעריכה

  • L. C. Watson, ‘Epigram’, in S. Harrison (ed.), A Companion to Latin Literature (Oxford, 2004), 201–212
  • A. D. E. Cameron, OCD3 s.v. Epigram, Greek
  • M. Citroni, OCD3 s.v. Epigram, Latin

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא מכתם בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 אברהם שאנן, מלון הספרות החדשה העברית והכללית, תל אביב:"יבנה", מהדורת "דבר", 1959, עמ' 982–983
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 2.8 יהודה אריה קלוזנר, מכתם או אפיגרמה, האנציקלופדיה העברית, כג, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ג, עמ' 510
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , סימונידס, האנציקלופדיה העברית, כה, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ד, עמ' 798–799
  4. ^ קונסטאנטין אתאנאסיוס טריפּאניס, ביזנטיון / הספרות / שירה / המכתם, האנציקלופדיה העברית, ח, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשט"ז, עמ' 385–386
  5. ^ נתן שפיגל, מרטיליס, מרקוס ולריוס, האנציקלופדיה העברית, כד, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ב, עמ' 415
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר

    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים
    , לוגאו, פרידריך פון, האנציקלופדיה העברית, כא, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשכ"ט, עמ' 296
  7. ^ נחום סרנה, עולם התנ"ך - ספר תהלים, הוצאת דברי הימים: תל אביב, עמ' 18.
  8. ^ 8.0 8.1 אשר א' ריבלין, מונחון לספרות, תל אביב:ספרית פועלים, הדפסה 26, 1991, עמ' 34
  9. ^ קְטַפְטִיהוּ - כך מופיע במקור