בנג'מין ד'יזראלי

פוליטיקאי וסופר בריטי

בנג'מין ד'יזראלי, הרוזן ה-1 מביקונספילד (או: בנימין ד'ישראלי, באנגלית: Benjamin Disraeli, 1st Earl of Beaconsfield;‏ 21 בדצמבר 180419 באפריל 1881) היה סופר ומדינאי בריטי יהודי מומר, שכיהן פעמיים כראש ממשלת בריטניה. נוסף על היותו אחד המדינאים הבריטים הגדולים של המאה ה-19, קנה לעצמו מקום בספרות האנגלית וספריו נקראים עד היום. הוא ראש הממשלה היחידי בממלכה המאוחדת שהיה יהודי[1].

בנג'מין ד'יזראלי
Benjamin Disraeli
Benjamin Disraeli by Cornelius Jabez Hughes, 1878.jpg
בנג'מין ד'יזראלי
לידה 21 בדצמבר 1804
בלומסברי, לונדון, הממלכה המאוחדת
פטירה 19 באפריל 1881 (בגיל 76)
מייפייר, לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנדהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
מקום קבורה עמק הואנדן (אנ'), הממלכה המאוחדת
עיסוק פוליטיקאי, מחבר רומנים, סופר, ביוגרף עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה השמרנית
בת זוג אן מרי
ראש ממשלת בריטניה ה־29
27 בפברואר 18681 בדצמבר 1868
(39 שבועות ו־6 ימים)
מונרך בתקופה ויקטוריה
20 בפברואר 187421 באפריל 1880
(6 שנים ו־8 שבועות)
מונרך בתקופה ויקטוריה
מנהיג האופוזיציה
1 בדצמבר 186817 בפברואר 1874
(5 שנים ו־11 שבועות)
פרסים והוקרה
חתימה Benjamin Disraeli Signature 2.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ד'יזראלי נולד בשנת 1804 בבלומסברי. אביו, אייזק ד'יזראלי, הביא להתנצרות של ילדיו לאחר מריבה עם הקהילה היהודית השכונתית. בגיל 12 התנצר ד'יזראלי לכנסייה האנגליקנית. הקריירה הספרותית המוקדמת שלו לא הניבה פירות רבים ולאחר מספר ניסיונות הוא התקבל לבית הנבחרים הבריטי מטעם המפלגה השמרנית. ד'יזראלי עלה לכותרות כאשר יצא נגד יו"ר המפלגה, רוברט פיל, בנוגע לביטול חוקי הדגן. בשנת 1846 משבר פוליטי זה הביא לפיצול המפלגה השמרנית לכדי שתי מפלגות שונות. בממשלותיו של אדוארד סמית-סטנלי כיהן ד'יזראלי בתפקיד שר האוצר.

ד'יזראלי הפך לראש המפלגה ביציאתו של אדוארד סמית-סטנלי לגמלאות, אם כי הפסיד את הממשלה במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה בשנת 1868. הוא נותר יו"ר המפלגה ומונה לראש ממשלת בריטניה לאחר ניצחון במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה בשנת 1874. ד'יזראלי היה בקשרים חמים עם ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת, אשר מינתה אותו לתואר האצולה הרוזן מביקונספילד. בתגובה מינה ד'יזראלי את המלכה לתפקיד קיסרית הודו. יריבו הפוליטי הראשי של ד'יזראלי היה ויליאם גלאדסטון, יו"ר המפלגה הליברלית.

ימיו של ד'יזראלי בראשות הממשלה היו אפופים בשאלה המזרחית ובמשחק הגדול, במסגרתו פעל ד'יזראלי להחליש את השפעתה הבינלאומית של האימפריה הרוסית במהלך קונגרס ברלין, אשר שינה את החלטות חוזה סן סטפנו והמלחמה האנגלו-אפגנית השנייה. ד'יזראלי הביא את הממשלה הבריטית לקנות מניות וזכויות נרחבות מחברת תעלת סואץ, פעולה שעם הזמן הובילה להגמוניה כלכלית של האימפריה הבריטית על מצרים, שהייתה בשליטת ח'דיו עם כי דה יורה נחשבה למחוז אוטונומי בתוך האימפריה העות'מאנית.

מאבקים כגון המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה ומלחמת הזולו השפיעו לרעה בתדמיתו הפוליטית של ד'יזראלי. הוא הכעיס את החקלאים הבריטיים בסירובו להחזיר את חוקי הדגן בתגובה לתוצרת קציר נמוכה ולדגנים מיובאים במחירים זולים. מצב זה חיזק את מעמדה הפוליטי של המפלגה הליברלית ובמהלך הבחירות הכלליות בבריטניה 1880 ניצחו הליברלים בראשות גלאדסטון וד'יזראלי מצידו המשיך להנהיג את המפלגה השמרנית אך עשה זאת מטעם האופוזיציה. חודשים ספורים לפני פטירתו סיים ד'יזראלי את כתיבת הרומן אנדמיון (Endymion).

תחילת דרכועריכה

שנותיו הראשונותעריכה

ד'יזראלי נולד ב-1804 בלונדון, בן למשפחה יהודית-ספרדית שהיגרה בסוף המאה ה-18 מליבורנו שבצפון איטליה אל לונדון. בגיל שש החל ללמוד בבית ספר פרטי בשכונת איזלינגטון בעיר לונדון.

אביו, אייזק ד'יזראלי, היה איש רוח וסופר[2][3].הוא פרסם מספר ספרים וזכה לתואר דוקטור של כבוד מטעם אוניברסיטת אוקספורד על ספר היסטוריה שפרסם. האב הסתכסך עם אנשי הקהילה היהודית המקומית שסירבו לאפשר לבנו בנג'מין לעלות לתורה. בתגובה האב החליט להמיר את ילדיו לדת הנוצרית, אם כי הוא שמר על דתו היהודית. בנג'מין היה אז בן שתים עשרה. יהודי בריטניה היו באותה העת אזרחים סוג ב' מבחינת ראיית הממשלה ועד לשנת 1858, עת הוצאתה לפועל של אמנציפציה ליהודים בממלכה המאוחדת, לא הותר ליהודים להיות חברים בפרלמנט.

בספרותעריכה

בגיל שש עשרה החל בנג'מין ללמוד באופן עצמאי. ב-1824 החל בלימודי משפטים, אך לא סיים אותם משום שהם שיעממו אותו. כמו אביו אהב בנג'מין את מלאכת הכתיבה[4]. ב-1826 פרסם רומן ראשון בשם "ויויאן גריי(אנ')" – סאטירה מורכבת על החברה האנגלית בחמישה כרכים, וב-1827 את ספרו השני. בשנת 1830 עבר משבר נפשי שלווה בקשיים פיזיים ונפשיים. התאושש בהדרגה לאחר שיצא למסע ארוך בדרום אירופה ובמזרח התיכון. בין היתר ביקר גם בארץ ישראל. ד'יזראלי תר בדרכי הארץ, והביקור הותיר רישומים עזים בלבו. אחריו פרסם את הרומנים "קונטריני פלמינג(אנ')" ו"אלרואי" והסיפור "טנקרד(אנ')", שדן אף הוא בבעיות היהודים.

בגיל 20 הפסיד חלק נרחב מכספו על ידי קניית מניות בבורסה לניירות ערך, ועזר להשיק את "הנציג", עיתון שנועד להתחרות במעמדו של ה"טיימס" על לב הקוראים, אך עד מהרה הוא נכשל. הוא המשיך והפיק רומן קומדיה שנכתב באופן אנונימי, "ויויאן גריי". תחילה הייתה הוצאת הספר הצלחה עסקית אך עם גילוי העובדה על היותו הסופר נפגעו המכירות. הלחץ שנגרם מכך, לצד חובותיו המתמשכים, גרמו לו לסבול מהתמוטטות עצבים[5].

במהלך מסעו בארץ, ביקר בירושלים, בתקווה למצוא השראה לרומן שלו "אלרואי". העיר הייתה אמורה להוכיח את גולת הכותרת של הסיור הגדול שלו, ואכן הוא יכול היה לכתוב "חצי תריסר גיליונות על השבוע הזה [בירושלים], המענג מכל נסיעותינו." במהלך סיורו בן השבוע ברחבי העיר ביקר ד'יזראלי בקברי המלכים ובקברי קדושים. ד'יזראלי נעזר ברישומיו על החיים בשכונות ירושלים וקיבל השראה מפסוקים בתנ"ך ומההיסטוריה של העם היהודי לכתיבת ספריו לאחר סיומו של הטיול בארץ ישראל. לדוגמה; הדמות הראשית בספר אלרואי הוא דוד אלרואי, משיח שקר יהודי מהמאה ה-12.

בפוליטיקהעריכה

הכניסה לחיים הפוליטייםעריכה

ב-1831, בשובו מן המזרח נכנס ד'יזראלי לחיים הפוליטיים. עוד בטרם כניסתו היה מקובל ואהוד בחוגי החברה הגבוהה בזכות חריפות שכלו וכושר הביטוי שלו. תחילה ניסה את מזלו בתור פוליטיקאי עצמאי אך נכשל בבחירות האזוריות בבקינגהאמשייר, תחילה בשנת 1832 ואז בשנית בשנת 1835. כשהבין שהוא חייב לצרף את עצמו לאחת המפלגות הפוליטיות, הוא פירש את דעותיו הפוליטיות כחופפות בחלקן עם המפלגה הטורית (מאוחר יותר אורגנה מחדש לכדי המפלגה השמרנית). צירופו למפלגה השמרנית נעשה למרות שהיו לו ספקות בנוגע למדיניות המפלגה בנוגע לנושאים מדיניים כגון האמנציפציה ליהודים, שכן עת עלה הנושא לדיון בבית הנבחרים בשנת 1833, הנהגת המפלגה בראשות ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון התנגדה לאמנציפציה.

בשנת 1835 הוא עמד ללא הצלחה בבחירות לנציגות טאונטון (עיר בסאמרסט) כמועמד הרשמי של המפלגה השמרנית. דעותיו הרדיקליים בנוגע למעורבות הממשל בשינוי המערכת החברתית-כלכלית, החובות הגדולים שצבר לעצמו וזרמו לעיתונאות והקשר הגלוי עם הנרייטה, אשתו של הברון פרנסיס סייקס, כולם העניקו לו מוניטין מפוקפק. אולם בשנת 1837 הוא ניצח במועמדותו לנציגות העיר מיידסטון הממוקמת בקנט כמועמד השמרני הרשמי ועם זאת בגיל 32 הצטרף למפלגה השמרנית ונבחר לבית הנבחרים[6]. למרות עלייתו המהירה בשורות המפלגה השמרנית, מוצאו היהודי של ד'יזראלי ומעמדו החברתי הגבילו את הצלחתו המוקדמת.

נאומו הראשון היה כישלון מביך. הצירים האחרים לעגו להופעתו, שהייתה ססגונית ומגוחכת. אולם ד'יזראלי ענה להם בגאווה: "כמה פעמים התחלתי לעשות דברים שונים, ותכופות עלה הדבר בידי. עכשיו אשב במקומי, אך יבוא יום ואתם תאזינו לדברי". ואכן כך קרה; בהמשך השנים היה ד'יזראלי לאחד מגדולי הנואמים בפרלמנט הבריטי, ולבסוף מנהיגה של המפלגה השמרנית. בשנת 1839 נשא לאישה את מרי אן לואיס (אנ'). מרי אן הייתה אלמנה עת התחתנה עם ד'יזראלי, בעלה הקודם וינדמן לואיס, היה חבר פרלמנט והיה חבר קרוב של ד'יזראלי. מרי אן נפטרה בשנת 1872, עת הייתה בת 80. לאחר מותה לא נישא ד'יזראלי בשנית. לזוג לא היו ילדים כלל.

עלייה להנהגת המפלגהעריכה

ד'יזראלי היה מנהיג סיעת "אנגליה הצעירה (אנ')" במפלגה השמרנית. הוא הוביל את ההתנגדות לממשלתו השמרנית של רוברט פיל (18411846) ולביטול חוקי הדגן. רוברט פיל, אבי המפלגה השמרנית ומנהיגה, נפגע קשות מבחינה פוליטית עקב הפרשה הפוליטית וממשלתו השמרנית נפלה. בנפילת הממשלה השמרנית עלתה לכוח המפלגה הליברלית בבחירות הבאות וג'ון ראסל, רוזן ראסל הראשון, הפך לראש הממשלה החדש. מנקודה זאת והלאה הייתה המפלגה השמרנית באופוזיציה במשך רוב אמצע המאה ה-19. ד'יזראלי כינה בשנת 1857 את המרד ההודי הגדול כ"מרד לאומי". בנאומו בפני בית הנבחרים טען ד'יזראלי כי המרד נבע מההתערבות של הרשויות הבריטיות בהודו הבריטית באורח החיים של המקומיים[7]. במקור סבבה הטענה כי המרד מקורו בחיילים הודים ששירתו בצבא הודו הבריטית. ד'יזראלי התנגד לטענה זאת והוסיף בנאומו כי "המרד היה יותר ממרידה של חיילים הודים[8]."

בשנים 1852, 18581859 וב-18661868 כיהן כשר האוצר ויו"ר הפרלמנט בממשלות השמרנים של אדוארד סמית-סטנלי, שבה היה אחראי לחוק הרפורמה של 1867 (אנ'). ד'יזראלי ראה בחוק הרפורמה חשיבות מרכזית להישארות המפלגה השמרנית מעל המים בפוליטיקה המדינית, יתרה מזאת, חוק הרפורמה הועבר שנה אחת לאחר חוק רפורמה קודם, מתון יותר, שהועבר בידי המפלגה הליברלית. חוק הרפורמה משנת 1832 היה הראשון שפתח את הדרך של הפרלמנט לסדרת רפורמות חברתיות שעמדו לשנות את הסדר החברתי בבריטניה. האליטה הפרלמנטרית הרגישה שהם עונים על הצורך בשינוי, אך בקרב מעמד העובדים היו דרישות לרפורמות נרחבות עוד יותר בתחום הדמוקרטיה, יחס וזכויות לעובדים ועוד. הצמיחה וההשפעה של תנועת תומכי הרפורמה משנת 1838 ואילך הייתה, ביחד עם קריאות העובדים לרפורמות נרחבות, למעין אינדיקציה לכך שרצוי היה לבצע רפורמה פרלמנטרית נוספת. תנועת תומכי הרפורמה הגיעה לשיא הפופולריות שלה בשנות ה-50 של המאה ה-19, אך בקרב חברי הפרלמנט הייתה הסכמה כי יש עוד עבודה לעשות כדי להסיר חריגות במערכת שחוק הרפורמה הראשון לא התייחס אליהן.

עם זאת, הקריאה לבחירה אוניברסלית של כל האזרחים או כפי שנודעה בכינוי: 'אדם אחד, קול אחד' עדיין נפגשה בהתנגדות מטעם הפרלמנט והחוק הרפורמי השני, שהתקבל בשנת 1867, אשר, בדומה לקודמו, סבב סביב הרפורמה הממושכת בבעלות האדמות. שאלה של מערכה פוליטית למען זכות ההצבעה לנשים עוד לא הייתה קיימת על שולחן המשא ומתן. חוק הרפורמה משנת 1867 א' - העניק את ההצבעה לכל בעלי הבתים ברבעים העירוניים וכן למשתכרים ששילמו שכר דירה בסך 10 פאונד לשנה ומעלה. ב' - הפחית את רף הרכוש במחוזות ונתן את זכות ההצבעה לבעלי אדמות חקלאיות ולדיירים עם כמויות אדמות קטנות מאוד. אזרחים באזורים עירוניים שעמדו בתנאי הרכוש קיבלו זכויות נוספות והחוק הכפיל בערך את קהל הבוחרים בממלכה המאוחדת ממיליון לשני מיליון איש[9]. עוד קודם לכן, במסגרת הרפורמות, הממשלה ביטלה את הנימה הנוצרית שבנוסח השבועה לפרלמנט, וכך נתאפשר לצירים יהודים, בהם ידידו של ד'יזראלי, ליונל דה רוטשילד, להיכנס לפרלמנט.

ראשות הממשלהעריכה

ב-28 בפברואר 1868 החליף את דרבי בראשות הממשלה, אך בסתיו 1869 הפסיד את ראשות הממשלה ליריבו ויליאם יוארט גלאדסטון, מנהיג המפלגה הליברלית. בזמנו הקצר בתור ראש ממשלה הצליח ד'יזראלי להביא להעברתן של מספר חקיקות. חוק התיקון של עונש המוות משנת 1868 הביא לסיום ההוצאה להורג הפומבית ואסר על המשך הנוהג[10]. חוק בתי הספר הציבוריים מאותה השנה הביא להסדר המעמד הרשמי של תשעה בתי ספר ציבוריים מובילים ברחבי הממלכה המאוחדת והחל תהליך של העברת מוסדות הלימוד לידי סמכות ממשלתית[11]. חוק הטלגרף העניק לממשלה את היכולת להביא להלאמת כל הטלגרפים וכל חברות הטלגרפים ברחבי הממלכה המאוחדת[12]. החקיקה האחרונה שהעביר ד'יזראלי בקדנציה הראשונה והקצרה שלו בראשות הממשלה הייתה חקיקת הבחירות הפרלמנטריות (הכלליות) של שנת 1868, אשר העבירה את האחריות למענה על עתירות בנושא של תוצאות בחירות מבית הנבחרים לבית הדין הגבוה לצדק. בתי משפט נתפסו כמוטים פחות לפוליטיקה המדינית בהחלטות שקיבלו מאשר בית הנבחרים. לאחר החלטה משפטית בנוגע לעתירה היה בית המשפט הגבוהה לצדק מדווח חזרה לבית הנבחרים. הראיות הועברו לבית הנבחרים עם דוחות השופט, עליהם דן בית הנבחרים[13]. ד'יזראלי שב להיות ראש הממשלה בשנים 18801874 לאחר הניצחון במהלך הבחירות הכלליות בבריטניה משנת 1874.

מדיניות פניםעריכה

קבינט ממשל ד'יזראלי בין 1874 - 1880
משרה בעל המשרה תאריכי כהונה
ראש הממשלה בנג'מין ד'יזראלי פברואר 1874 -

אפריל 1880

השר הראשון של האוצר בנג'מין ד'יזראלי פברואר 1874 -

אפריל 1880

לורד צ'נסלור יו כאירנס,

הרוזן הראשון מכאירנס

פברואר 1874 -

אפריל 1880

הלורד נשיא המועצה צ'ארלס גורדון לנוקס,

הדוכס השישי מריצ'מונד

פברואר 1874 -

אפריל 1880

הלורד שומר החותם ג'יימס האריס,

הרוזן השלישי ממלמסברי

פברואר 1874 -

אוגוסט 1876

בנג'מין ד'יזראלי אוגוסט 1876 -

אפריל 1878

אלגרנון פרסי,

הדוכס השישי מנורת'מברלנד

אפריל 1878 -

אפריל 1880

מזכיר הפנים ריצ'רד א. קרוס,

צלב הצפון הראשון

פברואר 1874 -

אפריל 1880

מזכיר המדינה לענייני חוץ אדוארד סטנלי,

הרוזן ה-15 מדרבי

פברואר 1874 -

אפריל 1878

רוברט גסקוין ססיל אפריל 1878 -

אפריל 1880

מזכיר המדינה למושבות הנרי הרברט,

הרוזן הרביעי מקרנרון

פברואר 1874 -

פברואר 1878

מייקל הייקס ביץ',

הרוזן הראשון מסט. אלדווין

פברואר 1878 -

אפריל 1880

מזכיר המלחמה גת'ורן-הרדי,

הרוזן הראשון מקרנברוק

פברואר 1874 -

אפריל 1878

פרדריק סטנלי,

רוזן דרבי השישה עשר

אפריל 1878 -

אפריל 1880

מזכיר המדינה לענייני הודו רוברט גסקוין ססיל פברואר 1874 -

פברואר 1878

גת'ורן-הרדי,

הרוזן הראשון מקרנברוק

פברואר 1878 -

אפריל 1880

שר האוצר של בריטניה סטפורד נורת'קוט,

הרוזן הראשון מאידסליי

פברואר 1874 -

אפריל 1880

הלורד הראשון של האדמירליות ג'ורג' וורד האנט פברואר 1874 -

אוגוסט 1877

ויליאם הנרי סמית' אוגוסט 1877 -

אפריל 1880

השר לענייני המסחר דאדלי ריידר,

הרוזן השלישי מהארובי

אפריל 1878 -

אפריל 1880

שר הדואר ג'ון מאנרס,

הדוכס השביעי מרוטלנד

פברואר 1874 -

אפריל 1880

השר לענייני אירלנד חוף מייקל היקס,

הראשון הראשון מסט. אלדווין

אוגוסט 1877 -

פברואר 1878

ללא ממלא משרה פברואר 1878 -

אפריל 1880

מנהיג בית הנבחרים בנג'מין ד'יזראלי פברואר 1874 -

אוגוסט 1876

סטפורד נורת'קוט,

הרוזן הראשון מאידסליי

אוגוסט 1876 -

אפריל 1880

מנהיג בית הלורדים צ'ארלס גורדון לנוקס,

הדוכס השישי מריצ'מונד

פברואר 1874 -

אוגוסט 1876

בנג'מין ד'יזראלי אוגוסט 1876 -

אפריל 1880

קשריו של ד'יזראלי עם המלכה ויקטוריה היו הדוקים, והוא התחבב עליה מאוד. היא אף העניקה לו את תואר האצולה ארל (רוזן) ביקונספילד. זכורה לטובה תשובתו של ד'יזראלי כאשר המלכה שאלה אותו באשר לדתו "האמיתית": "בין התנ"ך לברית החדשה ישנו דף ריק אחד. אני הוא הדף הזה". הוא מצדו גם הכתירה בתואר "קיסרית הודו" באמצעות חוק מיוחד בשנת 1876. מעתה והלאה המלכה חתמה על כל מסמך בתואר "המלכה הקיסרית"[14]. בתחום יחסי הפנים אימץ גישה חברתית על אף היותו שייך למפלגה השמרנית. הוא יזם חקיקה של שורה של חוקים סוציאליים, בהם חוק לשיפור תנאי מגורים של בעלי מלאכה ופועלים (1874). הוא קידד את החוק בנושא בריאות הציבור והעביר חוקים למניעת ניצול בעבודות פרך והכיר באיגודים מקצועיים[15][16].

ממשלת ד'יזראלי הייתה בעלת חשיבות נכבדת על הקמת זמן שעונים מקביל בכל רחבי הממלכה המאוחדת. עוד בשנת 1847 הוסדרו כל תחנות הרכבת לפי שעון גריניץ'. השעון פעל לפי מצפה מקומי אשר היה מחובר דרך טלגרף לכל תחנות הרכבת בממלכה המאוחדת. המניעים המרכזיים של הסדר ההקבלה בין השעונים היו הצורך למנוע משתי רכבות לנסוע אחת אל עבר השנייה באותו הזמן ולקבוע שעות תנועה סדירות. למרות הפיתוח שתפס במהרה במסילות הרכבת, הפיתוח של שעון לאומי מקביל לכל האחרים ברחבי הממלכה המאוחדת נמשך מספר עשורים. תחילה הייתה דרישה של עובדים להביא להסדר בשעון לאומי, שכן היו מעסיקי פועלים שקנו שעונים אשר נעו לאט במכוון. מעבר לכך הממשלה של ד'יזראלי פעלה להסדיר שעות מקבילות בכל הממלכה המאוחדת שרק בהן יהיה ניתן לרכוש משקאות חריפים. לבסוף עברה חקיקת ההגדרה של זמן בשנת 1880[17]. החקיקה חילקה את הממלכה המאוחדת בין שני אזורי זמן מקבילים, גריניץ' ודבלין, עם האחרון באיחור מכוון של 25 דקות[18].

מדיניות חוץעריכה

אחת ממטרותיו המרכזיות של ד'יזראלי הייתה לחזק את מעמדה של בריטניה כמעצמה עולמית וכאימפריה המשתרעת על-פני כמה יבשות. ד'יזראלי רכש ב-1875, בעזרת הלוואה מליונל דה רוטשילד, את רוב מניותיה של תעלת סואץ, עורק התחבורה החשוב שבמצרים, שקיצר באלפי קילומטרים את הדרך להודו ולמזרח. בכך הבטיח ד'יזראלי את השליטה הבריטית בעורק תחבורה חיוני זה. כוחה הצבאי העצמאי של מצרים לא היה רם ביחס למעצמות האירופאיות, כפי שניתן היה לראות בתבוסתו אל מול האתיופים שהונהגו בידי יוהנס הרביעי, קיסר אתיופיה. על כן החל הממשל הבריטי לחזק את דריסת הרגל שלו בתוך מצרים. עם עלייתה של ההגמוניה הכלכלית הבריטית פרץ מרד עוראבי נגד הבריטים בשנת 1879. ד'יזראלי הורה על מלחמה נגד המרד אשר הביאה לתחילת המלחמה האנגלו-מצרית. המלחמה הסתיימה בניצחון בריטי אך אירועים כגון הפגזת אלכסנדריה הסיטו את האוכלוסייה הכללית יותר ויותר נגד הממשל הזר[19].

בשנות ה-70 של המאה ה-19 החלה רוסיה לפעול באזור בולגריה במאמצים דיפלומטיים וצבאיים בניסיון להחזיר לעצמה שטחים שאיבדה במהלך מלחמת קרים (כחמש-עשרה שנים לערך לפני-כן), לשקם את הדומיננטיות שלה בים השחור ולהשיג שליטה על מצרי הבוספורוס והדרדנלים, המובילים מהים השחור אל הים התיכון. מאמצים אלו הבשילו לכדי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) שבה דחקו הכוחות הרוסיים את הכוחות העות'מאנים עד-כדי איום על בירת האימפריה, איסטנבול. כדי לבלום את ההתפשטות הרוסית לעבר הים התיכון נחלצה בריטניה להגנתה של איסטנבול וכפתה בכך את סיום הלחימה. אוניות מלחמה מטעם הצי המלכותי הבריטי הופיעו ואיימו על הכוחות הרוסים רק קילומטרים בלבד מאיסטנבול עצמה[20]. על רקע זה השתתף ד'יזראלי ב-1878 בקונגרס ברלין, ובו דרש לבטל את חוזה סן סטפנו, שנחתם באותה שנה, משום ששאף להחזיר לכנו את מאזן הכוחות באזור הבלקן ששרר בו טרם המלחמה. בסיום הקונגרס, כאחת ההחלטות שנתקבלו, נמסרה השליטה בקפריסין מידיה של האימפריה העות'מאנית לידיה של בריטניה, כדי לאפשר לכוחות בריטיים להשתמש בקפריסין כבסיס בים התיכון שיוכל לשמש בשעת הצורך כהגנה על תעלת סואץ, שאת רכישת מניותיה יזם ד'יזראלי כמה שנים לפני-כן. המאבק הבריטי-רוסי היה למעין מלחמה קרה שכן שתי המעצמות לא נכנסו למאבק חזיתי לאחר מלחמת קרים. עקב אופי המאבק ניתן לו הכינוי המשחק הגדול[21].

נגד עליית ההשפעה הרוסית בריטניה נאבקה לשמור על מעמד הראג' הבריטי. בכך פעלה האימפריה הבריטית ליצור חוצץ בין הראג' לבין רוסיה. המדינות שעמדו ביניהן היו האימפריה הפרסית בשלטון השושלת הקאג'ארית ואמירות אפגניסטן (ח'אנות חיווה ואמירות בוכרה הפכו בנקודה זאת למדינות חסות רוסיות). תקרית דיפלומטית בין בריטניה לאפגניסטן אפשרה לקבינט הממשלה של ד'יזראלי להכריז מלחמה על האפגנים ובכך להתחיל את המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה. שיר עלי ח'אן, אמיר אפגניסטן נסוג מבירתו קאבול במהרה אך הכוחות הבריטים ספגו מהלומה קשה בקרב נגד כוחותיו של איוב ח'אן בפרברי קנדהאר. לבסוף עליונותם המספרית והטכנולוגית של הבריטים הביא לכניעת ההנהגה האפגנית, כעת תחת עבד א-רחמן ח'אן, אמיר אפגניסטן, אשר הכיר באמירות אפגניסטן בתור מדינת חסות של האימפריה הבריטית[22].

במקביל למאבק באפגניסטן פרצה מלחמת הזולו בין מושבת הכף הבריטית באפריקה הדרומית לבין בני הזולו. במהלך קרב איסאנדלוואנה הביסו בני הזולו את הצבא הבריטי החזק שהיה בעל עליונות טכנולוגית. למרות ההפסד הזה, הכוחות הבריטיים נסוגו, ירדו לעמדת מגננה, בלמו את המתקפה של הזולו והתקדמו מחדש לתוך שטחי הזולו עד שכבשו את השטחים וספחו את ממלכת הזולו. לאחר הפסדו במלחמה, נתפס מנהיג הזולו, קטשאויו קמפנדה, והובא לבריטניה, שם פגש במנהיגי המדינה כגון ד'יזראלי והמלכה ויקטוריה. לאפריקה הדרומית הייתה חשיבות מרכזית לכלכלת האימפריה שכן הזולו, הרפובליקה הדרום-אפריקאית ומדינת אורנג' החופשית ישבו על מרבצים אדירים של אוצרות טבע, כיום ממוקמים במדינת דרום אפריקה. אוצרות טבע אלו כוללים זהב, יהלומים, פלטינום ורבים אחרים[23].

מורשתעריכה

ד'יזראלי הוביל את המפלגה השמרנית בבית הנבחרים במשך כמעט שלושה עשורים. במבט ראשון, למרות שיא מעורבותו הפוליטית, תחת משמרו הפסידו השמרנים בשש בחירות כלליות. עם זאת, ראיית טענה זאת בלבד מתעלמת מתפקידו המרכזי של ד'יזראלי בהקמתה המחודשת של המפלגה השמרנית לאחר סדרת רפורמות - זאת לאחר שבילו חלק ניכר מאמצע המאה ה-19 בבליעה באופוזיציה - מקומה המרכזי של המפלגה בפוליטיקה של הממלכה המאוחדת בהווה חלק ניכר ממורשתו של ד'יזראלי. כפי שהציע לורד בלייק המנוח, היסטוריון בולט תומך השמרנים: "רבים מהשמרנים המודרניים מסתכלים אחורה על ד'יזראלי כמו הנביא שלהם, הכהן הגדול והפילוסוף שהתגלגל לתוך אדם אחד... הוא נותר הדמות הכי יוצאת דופן, לא מסבירה, מרתקת, רעננה ונצחית אי פעם ממובילי המפלגה השמרנית[24]."

ד'יזראלי והשאלה היהודיתעריכה

אף שהוטבל לכנסייה האנגליקנית בגיל 12, בכל ימיו לא חדל מלהביע את אהדתו לעם היהודי הסובל. הוא התפעל מעברו והתגאה במוצאו היהודי. לדוגמה, כאשר הותקף בפרלמנט על ידי הציר האירי הלאומני דניאל או'קונל על היותו יהודי, ענה לו ד'יזראלי "כן, יהודי אני, ובימים שאבות-אבותיו של הג'נטלמן הנכבד היו פראים אכזרים באי נידח, שימשו אבותיי ככוהנים במקדש שלמה"; ובמקרה אחר עם השר, ואויבו הפוליטי המושבע, גלאדסטון, התריס נגדו ד'יזראלי: "בזמן שאבותיך גידלו חזירים, אבותי כתבו את התנ"ך". הוא נלחם על מתן זכויות אזרחיות מלאות ליהודי בריטניה, ותמך מאוד ברעיון של מדינה יהודית בארץ ישראל.

בעבר סירבה ועדת השמות בעיריית תל אביב לקרוא שמות רחובות על שם יהודים מומרים, אבל בכל זאת קראה לרחוב ביפו בשם נס לגויים, שהוא שמו העברי של ספרו של ד'יזראלי "טַנְקְרֶד", על פי תרגומו של יהל"ל. בערים אחרות ישנם רחובות הקרויים על שמו של ד'יזראלי, כמו בשכונת טלביה שבירושלים, בשכונת אחוזה שבחיפה, בשכונת "קריית-השרון" שבנתניה ובלוד.

ספריועריכה

ד'יזראלי כתב עשרות ספרים, רובם מרובי כרכים, ביניהם "קונינגזבי / הדור החדש" (1844) "סיביל / שתי האומות" (1845) ועוד. מספריו שתורגמו לעברית:

  • אלרואי (1833)
  • טַנְקְרֶד (1847)
  • שאלת היהודים בבעיית המזרח

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

ותגובה לכתבה זו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ האינצקלופדיה העברית, חברה להוצאת האנצקליקלופדיה בע"מ
  2. ^ יוסף יעקב, אייזק ד'יזראלי, האנציקלופדיה היהודית
  3. ^ אייזק ד'יזראלי, סופר (1766 - 1848), הערות אוניברסיטת אוקספורד
  4. ^ בנג'מין ד'יזראלי (1804 - 1881), הספרייה היהודית הוירטואלית (Jewish Virtual Library), מקורות לכתיבה באתרי החינוך הספרטני ואנציקלופדיה בריטניקה.
  5. ^ היסטוריה - ראשי ממשלה לשעבר: בנג'מין ד'יזראלי, הרוזן ה-1 מביקונספילד, ממשלת הממלכה המאוחדת
  6. ^ בנג'מין ד'יזראלי (Benjamin Disraeli), המילון שלך (Your Dictionary)
  7. ^ מה הביא את בנג'מין ד'יזראלי לתייג את מרד 1857 בתור "מרד לאומי"?, Stack Exchange
  8. ^ מלחמת 1857 הייתה יותר מהתקוממות של חיילים הודים או מרד איכרים - הייתה זאת קביעה של הזהות החברתית - תרבותית של החברה ההודית שהייתה מותקפת על ידי הבריטים, זמני הינדוסתאן (Hindustan Times)
  9. ^ חוק הרפורמה של 1867 (Second Reform Act 1867), פרלמנט הממלכה המאוחדת
  10. ^ חוק תיקון עונש המוות משנת 1868 (Capital Punishment Amendment Act 1868), הרשות המחוקקת של הממלכה המאוחדת
  11. ^ חקיקת בתי הספר הציבוריים משנת 1868 (Public Schools Act 1868), חינוך באנגליה - ההיסטוריה של בתי ספרנו
  12. ^ חקיקת הטלגרף משנת 1868 (Telegraph Act 1868), הרשות המחוקקת של הממלכה המאוחדת
  13. ^ חקיקת הבחירות הפרלמנטריות משנת 1868 (Parliamentary Elections Act, 1868), הפרלמנט של הממלכה המאוחדת
  14. ^ הביוגרפיה של המלכה ויקטוריה: העידן של ד'יזראלי ושל גלאדסתון, Spark Notes
  15. ^ מי היה בנג'מין ד'יזראלי? - ראשות הממשלה, האיגוד הלאומי
  16. ^ היסטוריה - בנג'מין ד'יזראלי, BBC
  17. ^ חקיקת ההגדרה של זמן משנת 1880 (Definition of Time Act), סטטוס הממלכה המאוחדת
  18. ^ History Matters, When Did Time Zones Become a Thing? (Short Animated Documentary), יוטיוב
  19. ^ קרבות בריטיים - המלחמה המצרית של שנת 1882 (The Egypt War of 1882), הארכיון הלאומי
  20. ^ Kraut, The Turkish Century | From Hittites to Atatürk, יוטיוב
  21. ^ המשחק הגדול | היסטוריה של מרכז אסיה, אנציקלופדיה בריטניקה
  22. ^ המלחמות האנגלו-אפגניות: המלחמה האנגלו-אפגנית השנייה, אנציקלופדיה בריטניקה
  23. ^ מלחמת הזולו (מלחמת אנגלו - זולו) | היסטוריה דרום-אפריקאית, אנציקלופדיה בריטניקה
  24. ^ לפני 150 שנים, המנהיג היהודי הראשון והיחיד של הממלכה המאוחדת שינה את פני הפוליטיקה לעד., זמני ישראל (The times of Israel)