דניאל בארנבוים
דניאל בארנבוים (נולד ב־15 בנובמבר 1942) הוא פסנתרן ומנצח ישראלי-ארגנטינאי, מנהל מוזיקלי של תזמורות נודעות. עד שנת 2023 היה המנהל המוזיקלי של האופרה של ברלין ושל התזמורת הממלכתית של ברלין, שהיא גם התזמורת של האופרה הממלכתית של ברלין.
 | |
| דניאל בארנבוים | |
| לידה |
15 בנובמבר 1942 (בן 81) בואנוס איירס, ארגנטינה  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ארגנטינה, ישראל, ספרד |
| תקופת הפעילות |
1950–2022 (כ־72 שנים) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מוצרטיאום, אקדמיה מוזיקלה קיג'אנה |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
עברית, ספרדית |
| כלי נגינה |
פסנתר |
| חברת תקליטים |
דויטשה גרמופון |
| בת זוג | ז'קלין די פרה (1967-1987), אלנה בשקירובה (1988-הווה) |
| פרסים והוקרה |
|
|
danielbarenboim | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
בעבר היה המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקגו ופריז ושל בית האופרה "לה סקאלה" במילאנו.
זכה באותות הוקרה רבים, ובהם אביר במסדר האימפריה הבריטית, חבר לגיון הכבוד הצרפתי, חבר מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה וחתן פרסי נסיך אסטוריאס.
בארנבוים הוא מבקר בולט של מדיניות ישראל בסוגיה הפלסטינית.
קורות חייו
עריכה
בארנבוים נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה, להורים יהודים ששניהם היו מורים לפסנתר. אמו של בארנבוים החלה ללמד אותו נגינה בפסנתר כשהיה בן חמש. אחריה נטל אביו את תפקיד המורה. אביו לא האמין בתרגול רב ועל כן בארנבוים הסתפק בשעתיים של תרגול ביממה.[1] ב-19 באוגוסט 1950, עוד לפני שהיה בן שמונה, ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס.
בשנת 1952 עלתה משפחת בארנבוים לישראל. באותה שנה הופיע כפסנתרן ברומא ובווינה. למד בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון בתל אביב ולאחר מכן בתיכון חדש, שאפשרו לו לפתח את הקריירה המוזיקלית שלו. בקיץ של שנת 1954 לקחו אותו הוריו לזלצבורג כדי להשתתף בשיעורי הניצוח של איגור מרקביץ', בזכות מלגה של הקרן האמריקנית למוסדות בישראל. באותו קיץ פגש לראשונה את וילהלם פורטוונגלר וניגן עמו. בשנת 1955 למד הרמוניה והלחנה אצל נדיה בולאנז'ה בפריז והופיע בפריז לפני קהל. בשנת 1956 הופיע בלונדון ובשנת 1957 הופיע בניו יורק תחת שרביטו של לאופולד סטוקובסקי. מאז יצא למסעות הופעות תדירים באירופה, בארצות הברית, בדרום אמריקה, באוסטרליה ובמזרח הרחוק. בגיל ארבע עשרה סיפר בראיון כי אביו דחה הזמנה שקיבל לבוא ולנגן בברלין, משום שלא יכול היה "להרשות לי כישראלי להופיע בגרמניה".[1]
קריירה
עריכהבשנת 1964 החלו להפיק הקלטות של בארנבוים, ומאוחר יותר הוא הקליט את כל הסונאטות לפסנתר של מוצרט ושל בטהובן, והקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט (הן כמנצח והן כפסנתרן), בטהובן (עם אוטו קלמפרר), בראהמס (עם ג'ון ברבירולי) וברטוק (עם פייר בולז). בעקבות הופעת הבכורה שלו כמנצח עם תזמורת פילהרמוניה בלונדון בשנת 1967, הוזמן בארנבוים לנצח על תזמורות אירופאיות ואמריקאיות רבות. בין השנים 1975–1989 כיהן כמנהל המוזיקלי של תזמורת פריז, שם ניצח על חלק ניכר מהמוזיקה הקלאסית של המאה ה-20.
בארנבוים ניצח לראשונה על האופרה "דון ג'ובאני" של מוצרט ב-1973 בפסטיבל אדינבורו. הוא הופיע לראשונה בפסטיבל ביירוית בשנת 1981, והיה למנצח קבוע שם עד שנת 1999.
.jpg)
בין השנים 1991–2006 היה המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקגו, תפקיד שמילא קודם לכן המנצח הנודע גאורג שולטי. הוא גם מכהן, החל משנת 1992, כמנהל המוזיקלי של האופרה של ברלין, ומשנת 2006 משמש כמנצח אורח ראשי בבית האופרה "לה סקאלה" במילאנו, איטליה.
ביוני 1967, בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים, במהלך המלחמה ולאחריה נתן עם ארוסתו, הצ'לנית הבריטית ז'קלין די פרה, סדרה של קונצרטים ברחבי ישראל.[2]
במשך שנים רבות שיתף בארנבוים פעולה עם יצחק פרלמן, פנחס צוקרמן וזובין מהטה וז'קלין די פרה שרבים כינו אותם בהומור "המאפיה הישראלית". הם הרבו בהקלטות ובהופעות משותפות. במהלך מלחמת יום הכיפורים הופיע בארנבוים בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית בניצוחו של זובין מהטה .[3]
באוקטובר 2007 מונה למנהל המוזיקלי ומנצח אורח ראשי של בית האופרה "לה סקאלה" במילאנו.[4] בשנת 2011 הוא מונה למנהל המוזיקלי ומנצח ראשי קבוע. הוא עזב את לה סקאלה בשנת 2014 לאחר שבע שנים.
מבחר פרסים והוקרה
עריכה- 2011 תואר "אביר מפקד" (KBE) במסדר האימפריה הבריטית.
- האסטרואיד 7163 Barenboim שהתגלה על ידי אלינור הלין וסקוט דנבר נקרא על שמו.[6]
חיים אישיים
עריכהב-15 ביוני 1967 נישאו בארנבוים וז'אקלין די פרה, בטקס שנערך בכותל המערבי לאחר שדי פרה התגיירה. די פרה הייתה מוזיקאית מחוננת שהקריירה שלה נגדעה בשנת 1973 עקב מחלת טרשת נפוצה. בשנים האחרונות לחייה של די פרה, שנפטרה בשנת 1987, חי בארנבוים בחשאי עם הפסנתרנית אלנה בשקירובה ונולדו להם שני ילדים. הם נישאו בשנת 1988. קורות חיי הזוג, כמו גם יחסי ז'קלין די פרה עם אחותה ובעלה של אחותה, מומחזים בסרט הדוקודרמה "הילרי וג'קי" (1998).
השמעת המוזיקה של וגנר בישראל
עריכהב-7 ביולי 2001 ניצח בארנבוים בפסטיבל ישראל בירושלים על התזמורת הממלכתית של ברלין שביצעה את הפרלוד לאופרה של ריכרד וגנר "טריסטן ואיזולדה". הביצוע עורר סערה בישראל, משום שהמוזיקה של וגנר נחשבת למוקצה בשל האנטישמיות של וגנר ואהדתם של הנאצים ליצירתו. בארנבוים היה אמור בתחילה לנצח על המערכה הראשונה של האופרה "הוולקירה" יחד עם שלושה סולנים, בהם הטנור פלאסידו דומינגו. מחאות מצד ניצולי השואה ומצד שרים בממשלת ישראל הביאו לכך שהנהלת הפסטיבל ביקשה שבארנבוים יעלה יצירה אחרת במקומה.
בארנבוים הסכים לבקשה והחליף את היצירה ביצירות מאת רוברט שומאן ואיגור סטרווינסקי, אך הביע את צערו על הבקשה. בתום הקונצרט הצהיר בארנבוים שהקונצרט תם, וכי שני ההדרנים כבר נוגנו; הוא המשיך ואמר שברשות התזמורת ישנם התווים לפתיחה של "טריסטן ואיזולדה", אופרה מאת וגנר, וכי אם הקהל ירצה בכך, ינגנו את הפתיחה. הוא הציע שבשלב זה אלו שעלולים להיפגע יעזבו את האולם. חלק מהנוכחים הגיבו במחיאות כפיים בעוד אחרים הביעו את מחאתם. בארנבוים שוחח עם הקהל בעברית במשך כחצי שעה והסביר את עמדתו לגבי השמעת היצירה בישראל.
בארנבוים ציין גם שהחליט להתריס נגד החרם המוטל על וגנר בשל העובדה שבמסיבת עיתונאים שערך בשבוע שלפני ההופעה שמע צלצול של טלפון סלולרי שמנגינתו "דהרת הוואלקירות". "חשבתי שאם אפשר לשמוע אותה בצלצול טלפון, מדוע אי אפשר לנגן אותם באולם קונצרטים?".
בעקבות דבריו הכריזה עליו ועדת החינוך של הכנסת, בשנת 2001, כאישיות בלתי רצויה וקראה למארגני אירועי תרבות וחינוך בישראל שלא להזמינו יותר.[7] אולם, ב-2004 הוענק לבארנבוים פרס וולף במשכן הכנסת.[8]
דעותיו
עריכהביוני 1967 השתתף בארנבוים בקונצרט חגיגי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית באמפיתיאטרון בהר הצופים לכבוד הישגי מלחמת ששת הימים ושחרור ירושלים.[9][10] מאוחר יותר הפך למבקר חריף של מדיניות ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה, ולדבריו המדינה "מאבדת את יתרונה המוסרי [בכך שהיא] נלחמת נגד הזהות של האנשים". בריאיון למבקר המוזיקה נורמן לברכט בשנת 2003 האשים בארנבוים את ממשלת ישראל בהתנהגות שהיא "תועבה מוסרית וטעות אסטרטגית" ובכך שהיא "מעמידה את עצם קיומה של מדינת ישראל בסכנה".[11] כמחווה של סולידריות עם הפלסטינים, הופיע בארנבוים בשטחים, בעיקר בגדה.
בשנת 1999 יסד בארנבוים, יחד עם אדוארד סעיד שעמו היה בידידות קרובה, את תזמורת דיוואן מזרח-מערב. התזמורת היא יוזמה לקבץ בכל קיץ קבוצה של מוזיקאים צעירים מוכשרים מישראל ומארצות ערב. בארנבוים וסעיד נמנו בשנת 2002 עם מקבלי פרס נסיך אסטוריאס על עבודתם ב"שיפור ההבנה בין האומות".
בשנת 2017 יוזם את הקמת האולם החדש על שם פייר בולז בברלין, ושם פועלת אקדמיית ברנבוים-סעיד שנועדה בעיקר למוזיקאים צעירים מהמזרח התיכון, ותזמורת הדיוואן המערבי־מזרחי, שהוא מנהל אותה.
בארנבוים וסעיד כתבו יחד את הספר "קווי דמיון ופרדוקסים" (Parallels and Paradoxes) על בסיס סדרת דיונים פומביים שערכו בקרנגי הול בניו יורק. בשנת 2005 הוציאו את הספר ובארנבוים ארגן ערב למכירתו בתל אביב. הוא סירב להתראיין לכתבת של גלי צה"ל כל עוד היא לובשת מדי צה"ל.[12][13]
ב-2007 קיבל בארנבוים באופן סמלי אזרחות פלסטינית.[14][15] על הופעתו ברמאללה עם תזמורת דיוואן מזרח-מערב ב-2009 נמתחה ביקורת מצד גורמים פלסטיניים, שקראו להחרמת המופע.[16]
בינואר 2009, בזמן כניסת צה"ל לעזה, ביטל בארנבוים שני קונצרטים של תזמורת דיוואן מזרח-מערב שהיו אמורים להתקיים בקטר ובקהיר. לדברי בארנבוים, הוא ביטל את הקונצרטים "מתוך דאגה לשלומם של הנגנים עקב האלימות המתגברת בעזה".[17]
בשנת 2010 הצטרף בארנבוים לחרם האמנים על היכל התרבות באריאל.[18]
בשנת 2014, בזמן מבצע צוק איתן, קרא בארנבוים לישראלים ולפלסטינים להסכים על העובדה שאין לסכסוך פתרון צבאי, ואחר כך "לדון בשאלת הצדק כלפי הפלסטינים, שמתמהמה להופיע, ועל ביטחון לישראל, שאותו היא דורשת בצדק". הוא טען שחלוקת הארץ יכולה להתרחש רק אחרי ששני הצדדים יקבלו ויפנימו את העובדה שהם יכולים לחיות יחד אלו לצד אלו.[19]
לקריאה נוספת
עריכה- דניאל בארנבוים: חיים במוזיקה, בעריכת מיכאל לוין. הוצאת עידנים/ידיעות אחרונות. תרגום מאנגלית: מיכאל הנדלזלץ.
קישורים חיצוניים
עריכה
- דניאל בארנבוים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של דניאל בארנבוים (באנגלית)- אהרן דולב, דניאל ברנבוים: דיוקנו של אמן, מעריב, 15 באפריל 1960
- האדון והגברת בארנבוים, דבר, 14 בפברואר 1969, המשך המשך
- יוסי שיפמן, שיחה עם דניאל ברנבוים, דבר, 7 בנובמבר 1980
- מרב יודילוביץ', "הכיבוש מקפיא גם את החיים המוזיקליים", באתר ynet, 30 באוגוסט 2010
אמיר מנדל, למה דניאל ברנבוים מתבייש בישראל?, באתר הארץ, 18 במאי 2017- אמיר מנדל, המדינה היחידה בעולם שלא חגגה יום הולדת 75 לדניאל בארנבוים, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2017
קונצרט בפסטיבל ישראל - תזמורת מגרמניה ביצירות של וגנר בניצוחו של דניאל ברנבוים, על רקע מחאה בציבור ותגובה של אהוד אולמרט. יולי 2001, ארכיון AP- ערוץ היוטיוב הרשמי של דניאל בארנבוים
דניאל בארנבוים, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דניאל בארנבוים, באתר AllMovie (באנגלית)
דניאל בארנבוים, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דניאל בארנבוים, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
דניאל בארנבוים, באתר ספוטיפיי
דניאל בארנבוים, באתר AllMusic (באנגלית)
דניאל בארנבוים, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דניאל בארנבוים, באתר דיזר
דניאל בארנבוים, באתר Discogs (באנגלית)
דניאל בארנבוים, באתר Songkick (באנגלית)- דניאל בארנבוים, דף שער בספרייה הלאומית
- דניאל בארנבוים, באתר האופרה הישראלית תל אביב-יפו
.svg){kind=logo}
מכּתביו:
- הזדמנות לצדק היסטורי, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2012
- איך פותרים את הסכסוך, באתר הארץ, 26 ביולי 2014
- אלמלא השואה לא היתה נכבה, באתר הארץ, 10 ביוני 2017
- הזוועה והטרגדיה של השואה שייכות לאנושות כולה, באתר הארץ, 14 במאי 2020
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ר. עזריה, תלמיד החמישית בבית ספר תיכון חדש ואמן בחסד, מעריב, 26 באוקטובר 1956
- ^ הפסנתרן בארנבוים יופיע בפני חיילים, מעריב, 29 במאי 1967
אוליה זילברמן, המנצח זובין מהטה והזוג בארנבוים, מעריב, 20 ביוני 1967 - ^ זאב רב-נוף, מוזיקה כנשק, דבר, 12 באוקטובר 1973
- ^ חגי חיטרון, דניאל בארנבוים מונה למנהל המוזיקלי של "לה סקאלה", באתר הארץ, 16 באוקטובר 2011
- ^ המנצח דניאל ברנבוים לוקח הפסקה מהופעותיו בעקבות בעיות בריאותיות, באתר ynet, 6 באוקטובר 2022
- ^ "(7163) Barenboim = 1984 DB = 1991 DL". Minor planet center.
- ^ מרב יודילוביץ', ועדת החינוך: דניאל ברנבוים - אישיות לא רצויה, באתר ynet, 24 ביולי 2001
- ^ אילן מרסיאנו, בארנבוים קיבל את פרס קרן וולף ותקף את "המשך הכיבוש", באתר ynet, 9 במאי 2004
- ^ ההיסטוריה של התזמורת הפילהרמונית באתר התזמורת
- ^ חגי סגל, זכרונות ושופרות, מקור ראשון, גיליון פסח תשע"ז
- ^ Norman Lebrecht, Daniel Barenboim - Playing Politics, LaScena Misocale site, 3 December 2003.
- ^ ברנבוים: "לא אדבר עם חיילת", מעריב, 2005
- ^ המנצח דניאל בירנבוים סירב להתראיין "בידי חיילת במדים", נענע 10, 2005(הקישור אינו פעיל, 19 בינואר 2023)
- ^ אמנון מרנדה ורויטרס, המנצח דניאל ברנבוים קיבל אזרחות פלסטינית, באתר ynet, 13 בינואר 2008
- ^ הרשות הפלסטינית אינה מוסמכת להעניק אזרחות או מעמד משפטי דומה למי שלא נכלל במרשם האוכלוסין המקורי שלה, אלא באישור ישראל. לפיכך להענקת האזרחות יש משמעות סמלית בלבד.
- ^ דנית הלוי, דניאל ברנבוים לא רצוי ברמאללה, באתר ערוץ 7, 16 ביולי 2009
- ^ על פי דיווח של ה-BBC, כפי שדיווח העיתון ניו יורק טיימס
- ^ רן דגוני, חרם אריאל מתרחב: פרנק גרי ודניאל בירנבוים הצטרפו לאמנים, באתר גלובס, 22 בספטמבר 2010
- ^ בארנבוים: "הן הישראלים והן הפלסטינים מפסידים במאבק הזה",באופוס-המגזין למוזיקה קלאסית