היסטוריה של נבחרת רוסיה בכדורגל
ההיסטוריה של נבחרת רוסיה בכדורגל החלה עוד בימים שקדמו לפרוץ מהפכת פברואר ב־1917. בתקופת האימפריה הרוסית, הובילו עסקני ספורט ב־1911 בשיתוף ההתאחדות לכדורגל את הקמתה של נבחרת שייצגה את האימפריה, באולימפיאדת 1912. הנבחרת הורכבה משחקנים חובבנים בהתאם למקובל באותה תקופה. היא הייתה נבחרת חלשה ביותר כשהובסה ב־1 ביולי 1912, במסגרת אולימפיאדת 1912, בתוצאה 16–0 מול גרמניה.[1]
נבחרת רוסיה החלה כנבחרת האימפריה הרוסית ב־1911. בשנת 1923 הוקמה במקומה נבחרת רוסיה הסובייטית, שבשנת 1924 הפכה לנבחרת ברית המועצות. הנבחרת החלה להשתתף בטורנירים רשמיים בחסות פיפ"א רק לאחר מלחמת העולם השנייה. בדצמבר 1991 חדלה ברית המועצות מלהתקיים. עם זאת, מאחר שנבחרת ברית המועצות זכתה בזכות להתחרות ביורו 1992, אופ"א אפשרה לנבחרת חבר המדינות העצמאיות לקחת חלק בטורניר, עד להקמת נבחרת רוסיה בקיץ 1992.
נבחרת רוסיה בכדורגל היא אחת היחידות בהיסטוריה שהשתתפה בכל טורנירי מוקדמות מונדיאל ובאופן קבוע במוקדמות אליפות אירופה בכדורגל מאז 1994. אחד מניצחונותיה הידועים ביותר של רוסיה הושג בניצחון החוץ 3–2 על צרפת בפארק דה פראנס, במוקדמות יורו 2000.
רוסיה הציגה יכולת נהדרת ביורו 2008 שבו העפילה לחצי גמר הטורניר ומאז החלה בשיפור הדרגתי בהישגיה במקביל לשיפור כללי ברמת הכדורגל ברוסיה. רוסיה העפילה גם לרבע גמר מונדיאל 2018. אך מעולם לא העפילה לטורניר כדורגל אולימפי, אך מאחר שנחשבת ליורשתה של ברית המועצות, הישגי הנבחרת הסובייטית מיוחסים לה ואלה כוללים זכייה במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בשנים 1956 ו־1988.
נבחרות עבר עריכה
ערכים מורחבים – נבחרת האימפריה הרוסית בכדורגל, נבחרת חבר המדינות העצמאיות בכדורגל, נבחרת ברית המועצות בכדורגל
האימפריה הרוסית עריכה
לראשונה ברוסיה הופיעה נבחרת כדורגל לאומית בשנת 1912 בשם הנבחרת הלאומית של האימפריה הרוסית.
הקמתה באה לאחר שב־1911 נעשו הניסיונות הראשונים לאגד כמה נבחרות עירוניות לכדי נבחרת לאומית אחת שתייצג את המדינה בטורנירים בינלאומיים. זו התארגנה לקראת הגעת נבחרת בריטניה בכדורגל שהגיעה לאימפריה הרוסית תחת השם English Wanderers והייתה זו הנבחרת הלאומית הזרה הראשונה שהגיעה למדינה. כבסיס לנבחרת הלאומית היוו שחקני סנקט פטרבורג ומוסקבה שהיו היחידות בעלות ניסיון בהופעות בינלאומיות.
הגעת הנבחרת הבריטית לסנקט פטרבורג סוקרה בהרחבה בעיתונות הרוסית של אותם ימים, שאף לא דנה בניצחון אפשרי אלא בעצם הכבוד לשחק מול נבחרת לאומית כלשהי. באוגוסט 1911 הרוסים הובסו בשלושה משחקים שנערכו (0:14, 0:7, 0:11).
ברם זו הייתה הנבחרת שייצגה את רוסיה בטורניר הכדורגל של אולימפיאדת סטוקהולם (1912), רוסיה הפסידה במשחק הבכורה לפינלנד[2] 2:1 ולאחר מכן ספגה את התבוסה הגבוה ביותר בתולדותיה עם 16:0 לגרמניה. הנבחרת ערכה בשנתיים שלאחר מכן משחקים נוספים מול נבחרות הכדורגל של סקנדינביה אך לא ניצחה. ל־1915 תוכננו משחקים מול גרמניה וצרפת אך מלחמת העולם הראשונה גרמה לביטולם ואת את משחקה האחרון ערכה בשנת 1914.
ברית המועצות עריכה
.jpg)
לאחר הפסקה ארוכה הקשורה לאירועי מלחמת העולם הראשונה, מהפכת אוקטובר ומלחמת האזרחים שלאחר מכן, התכנסה נבחרת רוסיה בשנת 1923 תחת דגל נבחרת רוסיה הסובייטית. לאחר מכן הנבחרת שיחקה 3 משחקים באירופה מול הנבחרות של אסטוניה, נורווגיה ושוודיה וניצחה בכל אחת מהן.
נבחרת לאומית תחת דגל ברית המועצות אורגנה לראשונה בסוף 1924 למשחק הראשון מול נבחרת טורקיה, שנערכה ב-16 בנובמבר 1924 במוסקבה והסתיימה בניצחון הכדורגלנים הסובייטים — 3:0.
במהלך 11 השנים הבאות (1925–1935), נבחרת ברית המועצות שיחקה יותר מ-40 משחקים בינלאומיים, מתוכם 4 בלבד בבית. ברוב המשחקים הללו, היריבות של הנבחרת הסובייטית היו נבחרות לאומיות שונות של טורקיה וקבוצות איגוד ספורט הפועלים הגרמני, שהיה חלק מאיגוד הספורט האדום (16 משחקים כל אחת). כמו כן נערכו משחקים עם מספר מועדונים סקנדינבים ואוסטרים ונבחרות לטביה ונורווגיה. ברית המועצות השיגה אז 32 ניצחונות, 5 תוצאות תיקו ו-2 תבוסות. הכובשים הטובים ביותר בנבחרת היו מיכאיל בוטוסוב ופיודור סלין.
נבחרת ברית המועצות בכדורגל ספגה את התבוסה הראשונה בתולדותיה בשנת 1927 בדרזדן מקבוצת הפועלים של וינה בתוצאה 1:3, אם כי נקמה במשחק הגומלין. אך הנבחרת עדיין לא שיחקה אף משחק רשמי.
ברית המועצות הצטרפה ל-FIFA שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, ב-25 ביוני 1946. רק אז החלה לערוך מפגשים רשמיים ראשונים.
בשנים הבאות, נבחרת ברית המועצות תופיע שבע פעמים בגביע העולם בכדורגל. כשהישגה הגדול ביותר היה ההעפלה ב־1966 לשלב חצי הגמר, שבו הפסידה למערב גרמניה בתוצאה 2:1. כמו כן, הופיעה ברית המועצות שבע פעמים באליפות אירופה בכדורגל וזכתה בטורניר הראשון שנערך ב־1960, לאחר שניצחה במשחק הגמר את יוגוסלביה בתוצאה 2:1. בנוסף לכך, סיימה הנבחרת שלוש פעמים במקום השני (1964, 1972, 1988), ופעם אחת במקום הרביעי (1968), כשסיימה בתיקו 0:0 מול איטליה בשלב חצי הגמר והודחה לאחר שהפסידה בהטלת מטבע.
נבחרת ברית המועצות זכתה גם במדליית הזהב במשחקים האולימפיים בשנים 1956 ו־1988. בשנים אלה נחשבה ברית המועצות לאחת הנבחרות החזקות באירופה.
הקמת נבחרת רוסיה עריכה
ב-8 בפברואר 1992 הוקמה התאחדות הכדורגל הרוסית (RFS), שהכריזה על עצמה רשמית כיורשת התאחדות הכדורגל של ברית המועצות. לנשיא ההתאחדות מונה ויאצ'סלב קולוסקוב שעמד בראש ההתאחדות הסובייטית בזמן פירוקה. הנבחרת שייצגה אז את המדינה הייתה נבחרת חבר המדינות העצמאיות בכדורגל שהתמודדה ביורו 1992, אך למרות 2 תוצאות תיקו מול גרמניה והולנד, היא סיימה במקום האחרון בשלב הבתים אחרי הפסד לסקוטלנד. בטורניר ההוא אימן אותה אנטולי בישובץ.
ביורו 1992 הנבחרת התמודדה בבית ב', כשהנבחרות הבכירות בבית, הולנד וגרמניה, היו גם אלו שהעפילו בסיום השלב, כשהולנד בראש הבית ללא הפסד. שתי הנבחרות הגיעו למחזור האחרון עם שלוש נקודות (ניצחון ותיקו), והתמודדו ביניהן על המקום הראשון. ניצחון הולנדי בתוצאה 1–3 הכריע את ראשות הבית. סקוטלנד, בהופעת הבכורה שלה בטורניר, רשמה את ניצחונה הראשון במחזור הנעילה, 3-0 על חבר המדינות העצמאיות, שנפרדה מהטורניר ללא ניצחון.
| נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זכות | חובה | הפרש | ||||||
 הולנד | 5 | 3 | 2 | 1 | 0 | 4 | 1 | 3 |
 גרמניה | 3 | 3 | 1 | 1 | 1 | 4 | 4 | 0 |
 סקוטלנד | 2 | 3 | 1 | 0 | 2 | 3 | 3 | 0 |
 חבר המדינות | 2 | 3 | 0 | 2 | 1 | 1 | 4 | -3 |
| הולנד | 1 – 0 | סקוטלנד |
| גרמניה | 1 – 1 | חבר המדינות |
| סקוטלנד | 0 – 2 | גרמניה |
| חבר המדינות | 0 – 0 | הולנד |
| הולנד | 3 – 1 | גרמניה |
| סקוטלנד | 3 – 0 | חבר המדינות |
ביולי 1992 הכיר קונגרס פיפ"א בנבחרת הרוסית כחברה מן המניין ב-FIFA. במקביל, נבחרת הכדורגל של חבר המדינות הפכה רשמית לנבחרת רוסיה בכדורגל ותפסה את מקומן של ברית המועצות / חבר המדינות במוקדמות מונדיאל 1994.
תקופת סאדירין: מכתב הארבעה עשר והכישלון במונדיאל 1994 עריכה
- ערכים מורחבים – מכתב הארבעה עשר, מוקדמות מונדיאל 1994 - אירופה, מונדיאל 1994
פאבל סאדירין הפך למאמן הראשון של נבחרת הכדורגל הרוסית החדשה. בהנהגתו ניצחה הנבחרת את משחקה הראשון: ב-16 באוגוסט 1992, במשחק ידידות, הובסה מקסיקו בתוצאה 2:0. את השער הראשון בהיסטוריה של נבחרת רוסיה כבש ואלרי קרפין. במשחקי המוקדמות למונדיאל בארצות הברית, רוסיה השיגה חמישה ניצחונות, שני תוצאות תיקו וספגה תבוסה אחת ובכך סיימה שנייה בבית המוקדמות, כשרק יוון מעליה. חניכיו של סאדירין ספגו תבוסה ראשונה ב-28 ביולי 1993 במשחק ידידות מול צרפת בתוצאה 1:3. בספטמבר של אותה שנה קיבלה הנבחרת את נותנת החסות הראשית שלה — חברת המניות גזפרום.
ב-17 בנובמבר 1993 פרצה דרמה במוקדמות מונדיאל 1994. נבחרת רוסיה הפסידה במפתיע ליוון בתוצאה 0:1. בדקה ה-70 ניקוס מחלאס הבקיע שער מדויק לפינה הימנית התחתונה של השער, עם סטניסלב צ'רצ'סוב בשער. ממש בסוף אותו משחק, השער של איגור דוברובלסקי לא נספר בשל טענת נבדל מצד השופט — פאבל סאדירין אפילו בעט בכיסא בזעם. לאחר המשחק, נשיא ההתאחדות ויאצ'סלב קולוסקוב אמר לקבוצה בחדר ההלבשה כי "אין שום מקום למשחק כזה באמריקה". בנוסף, הוא אמר כי על פי חוזה החסות עם ריבוק, השחקנים נדרשים לשחק רק בנעלי המותג הזה, וכל המפרים ייענשו ולא ייסעו למונדיאל. בינתיים, שחקנים רבים חתמו על חוזים אישיים משלהם עם חברות אחרות והם שיחקו בנעליים ממותגים שונים. בהקשר זה, באותו ערב חתמו 14 שחקני הנבחרת על מכתב פתוח להתאחדות, בו הודיעו על סירובם להגיע למונדיאל. אף על פי שאחר כך 7 שחקנים משכו את חתימתם והצטרפו לנבחרת, נבחרת רוסיה לא יצאה לאליפות העולם בארצות הברית בהרכב אופטימלי.
בית 5 במוקדמות מונדיאל 1994 עריכה
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
רוסיה העפילה למונדיאל יחד עם יוון.
מונדיאל 1994 עריכה
לאחר שהוגרלה לבית די קשה (כשיריבותיה הן ברזיל, שוודיה וקמרון), הנבחרת לא הצליחה להגיע לפלייאוף. ואם התבוסה לאלופה העתידית — ברזיל — עדיין יכולה להיות מוצדקת איכשהו, אז ההפסד לשוודיה נראה אז בלתי מוסבר: הרוסים הובילו במהלך המחצית הראשונה בתוצאה 1:0 אחרי שאולג סלנקו נגח מרחבת העונשין. אבל אז תומאס ברולין חבט בו, ואז מרטין דאלין כבש צמד (כפי שהתברר מאוחר יותר, זה לא היה צירוף מקרים בלבד: השוודים תפסו בסופו של דבר את המקום השלישי באליפות). הניצחון על קמרון בתוצאה 6:1 ושיא של חמישה שערים של אולג סלנקו במפגש אחד לא המתיק את מרירות התבוסה, הנבחרת סיימה במקום השלישי בבית עם 3 נקודות והפסידה לארבע נבחרות נוספות שהגיעו לשמינית הגמר. למרות זאת, 6 שערים שהובקע אפשרו לאולג סלנקו להיות מלך השערים של הטורניר יחד עם שחקן בולגריה, חריסטו סטויצ'קוב.
רוסיה התמודדה בבית ב' במונדיאל 1994:
| נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זכות | חובה | הפרש | ||||||
 ברזיל | 7 | 3 | 2 | 1 | 0 | 6 | 1 | 5 |
 שוודיה | 5 | 3 | 1 | 2 | 0 | 6 | 4 | 2 |
 רוסיה | 3 | 3 | 1 | 0 | 2 | 7 | 6 | 1 |
 קמרון | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 3 | 11 | -8 |
| קמרון | 2 – 2 | שוודיה |
| ברזיל | 2 – 0 | רוסיה |
| ברזיל | 3 – 0 | קמרון |
| שוודיה | 3 – 1 | רוסיה |
| רוסיה | 6 – 1 | קמרון |
| ברזיל | 1 – 1 | שוודיה |
תקופת ההתחזקות תחת אולג רומנצב עריכה
את מקומו של מאמן נבחרת רוסיה בכדורגל לאחר התפטרותו של פאבל סאדירין בקיץ 1994 תפס אולג רומנצב, שבמקביל המשיך לאמן את ספרטק מוסקבה.
בהנהגתו, הנבחרת החלה בהכנות לקראת יורו 1996 באנגליה, שבו הצליחה יותר מאשר קודם. נבחרת רוסיה הבטיחה שוב עלייה לטורניר הגמר וגם קבעה שני שיאים בבת אחת בהיסטוריה של טורנירי מוקדמות יורו: היא כבשה הכי הרבה שערים והראתה הפרש שערים כולל שהיווה שיא בכל משחקי המוקדמות - 34:5 (מאוחר יותר הובסו שיאים אלו על ידי נבחרת ספרד במוקדמות יורו 2000, שהפרש השערים שלה היה 42:5). עם זאת, היריבות בבית של נבחרת רוסיה היו רחוקות להיות מהחזקות ביותר: בנוסף לנבחרת יוון, עמה הרוסים כבר התמודדו במוקדמות מונדיאל 1994, נבחרות סקוטלנד, פינלנד, איי פארו, כמו גם נבחרת סן מרינו, עליה גברה רוסיה בניצחון גדול בתוצאה 7:0. בסך הכל השיגה נבחרת רוסיה שמונה ניצחונות במוקדמות יורו 1996, חלקה נקודות רק עם נבחרת סקוטלנד (תיקו 0:0 ו-1:1) ולא ספגה תבוסה אחת, מה שאפשר לא רק לעבור מהמקום הראשון לאליפות אירופה, אך גם להראות את התוצאה הטובה ביותר מבחינת הנקודות שנצברו מבין כל הנבחרות האחרות בטורניר המוקדמות.
בשנת 1996 התפטר רומנצב זמנית מאימון ספרטק, תוך התמקדות בנבחרת. בפברואר זכתה נבחרת רוסיה בביטחון בטורניר הידידות של גביע רוטמנס במלטה וניצחה את נבחרות מלטה, איסלנד וסלובניה. ב־29 במאי 1996 הכריז אולג רומנצב על שמות השחקנים שיגיעו לאליפות אירופה באנגליה. הנבחרת נכנסה לאותו בית עם איטליה, גרמניה וצ'כיה. רבים ראו בבית זה את "בית המוות". אבל פרשנים רבים תלו תקוות גדולות בנבחרת, הם טענו שהבית לא היה בלתי אפשרית, מכיוון שהאיטלקים כבר לא הציגו את אותה יכולת מאז גמר מונדיאל 1994, הגרמנים הודחו מרבע הגמר הכושל של מונדיאל 1994 עם בולגריה ולצ'כיה זו הייתה השתתפות ראשונה בטורניר גדול לראשונה מאז התמוטטות צ'כוסלובקיה ונחשבה בין הנבחרות האאוטסיידריות של האליפות. במקביל, בתחילת הטורניר, נבחרת רוסיה דורגה במקום השלישי בדירוג פיפ"א. ברם, שילוב הנסיבות הוביל לקריסה מוחלטת.
במשחק עם איטליה, טעות של השוער סטניסלב צ'רצ'סוב הובילה לתבוסה 1:2; במשחק עם גרמניה נגרמה מכה מוסרית לנבחרת: מתיאס סמר ויורגן קלינסמן הביסו את רוסיה 3:0 (קלינסמן כבש צמד), יורי קובטון הורחק בסיום המשחק וסרגיי קריאקוב הסתכסך עם המאמן אולג רומנצב בגלל היעדרותו מההרכב למשחק עם הגרמנים. למרבה האירוניה, רק במשחק עם צ'כיה, שהביאה לאחר מכן את הסנסציה החשובה ביותר בטורניר — היא הגיעה עד לגמר וכמעט ניצחה בו - רוסיה נחלצה בתיקו 3:3. במשחק עצמוב אחרי שרוסיה הייתה בדרך להפסד במהלך המשחק בתוצאה 0:2, הנבחרת השוותה את התוצאה ועלתה ל-3:2, ולדימיר בסצ'טניך אפילו כבש שער מדהים מ־30 מטרים מול פטר קובא, אך 5 דקות לפני שריקת הסיום, הנבחרת הצ'כית הצליחה להיחלץ מהתבוסה והשוותה. נקודה אחת בשלושה משחקים והתנגשויות עם השחקנים שהפכו לכותרות וכתבות רבות בעיתונות הביאו להתפטרותו של רומנצב ב־11 ביולי 1996. רומנצב אמר כי הוא טעה, לאחר שלקח לנבחרת רוסיה את אלה שבמקום לשחק ניסו לפתור את בעיותיהם האישיות.
אי ההעפלה למונדיאל ורצף הפסדים עריכה
את מקומו של אולג רומנצב תפס בוריס איגנאטייב, שמונה למאמן הראשי לקראת מוקדמות מונדיאל 1998 בצרפת. לפני כן, איגנטיב היה עוזר למאמן הנבחרת במשך 4 שנים, בעבר אימן את נבחרת הנוער, מעולם לא עמד בראש מועדון גדול ובאופן כללי לא נחשב למאמן מנוסה.
לפני תחילת משחקי המוקדמות, הנבחרת הלאומית ניהלה משחק ידידות עם ברזיל, שהסתיים בתיקו 2:2. במשחק זה כבשו שתי הנבחרות פנדל וספגו כרטיסים אדומים. בטורניר המוקדמות למונדיאל 1998 הבית היה פשוט יחסית: עם בולגריה, ישראל, קפריסין ולוקסמבורג. נבחרת רוסיה ניצחה במשחק המוקדמות הראשון, ניצחה את נבחרת קפריסין בתוצאה 4:0, ולאחר תיקו חוץ עם ישראל (1:1) וניצחון על לוקסמבורג (4:0), רוסיה תפסה את המקום הראשון בבית. בין משחקי המוקדמות, הנבחרת נסעה להונג קונג, שם נערך טורניר הכדורגל הבינלאומי גביע קרלסברג - טורניר זה היווה הזדמנות להתנסות בהרכב ולפגוש את נבחרות יוגוסלביה ושווייץ. נבחרת רוסיה זכתה בטורניר זה.
עם זאת, אז הנבחרת שיחקה באופן סנסציוני ויצאה בתיקו עם קפריסין 1:1, מה שהטיל ספק ביכולת להעפיל למונדיאל 1998 מהמקום הראשון בבית. שלב המוקדמות הסתיים בשני משחקים בין רוסיה לבולגריה, אליהם הגיעו הבולגרים כשהם בפער של נקודה מרוסיה. המשחק בסופיה זכור כאחד השערורייתיים בתולדות נבחרת רוסיה: השופט הצ'כי ואצלב קרונדל לא שרק מיד לשלושה פנדלים נגד בולגריה בגלל עבירות על סימוטנקוב, קוליוואנוב ויאנובסקי. כתוצאה מכך ניצחה בולגריה 1-0 והבטיחה את המקום הראשון בבית. רוסיה, למרות הניצחון במוסקבה בתוצאה 4:2, לא הצליחה להגיע למונדיאל ישירות מהמקום השני ונאלצה לשחק בפלייאוף. איטליה הפכה ליריבה של רוסיה בפלייאוף. באיטליה ההגרלה גרמה לבהלה — עיתונים יצאו עם כותרות כמו "המונדיאל הופך לסיוט: אנחנו משחקים עם הרוסים". ברוסיה, הסיכויים של הנבחרות היו שונים. התיקו במוסקבה 1:1 הותיר כמה סיכויים ותקוות, אף על פי שהשוער של האיטלקים אנג'לו פרוצי, שהוחלף באותו משחק בכוכב העולה של הסרייה א' ג'אנלואיג'י בופון, נפצע. עם זאת, בנאפולי, האיטלקים לא אפשרו לרוסיה לנצל את סיכוייה וניצחו 0–1 והשאירו את רוסיה ללא השתתפות במונדיאל לראשונה מזה 20 שנה.
| בית 5 במוקדמות מונדיאל 1998 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נבחרת | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | נקודות | ||
| זכות | חובה | Δ | ||||||
| בולגריה | 8 | 6 | 0 | 2 | 18 | 9 | 9+ | 18 |
| רוסיה | 8 | 5 | 2 | 1 | 19 | 5 | 14+ | 17 |
| ישראל | 8 | 4 | 1 | 3 | 9 | 7 | 2+ | 13 |
| קפריסין | 8 | 3 | 1 | 4 | 10 | 15 | 5- | 10 |
| לוקסמבורג | 8 | 0 | 0 | 8 | 2 | 22 | 20- | 0 |
נשיא ההתאחדות ויאצ'סלב קולוסקוב ציין כי כל הבעיות של נבחרת רוסיה בכדורגל נובעות מחוסר ספונסר - בשנת 1994 הפכה חברת קלדירולה לספונסר הנבחרת, אך היא סירבה לשתף פעולה לאחר ההופעה הלא מוצלחת במונדיאל 1994; לאחר שגזפרום עשתה אותו הדבר ביורו 1996. אף על פי שלא העפיל עם הנבחרת לטורניר הגמר של מונדיאל 1998, ההתאחדות הציעה לבוריס איגנאטייב להישאר המאמן עד אוגוסט 1998 ולאחר מכן להאריך את החוזה עד 31 בדצמבר 1999. עם זאת, ב־19 ביוני 1998 הודיע איגנאטייב על החלטתו לעזוב. ב-23 ביולי התקבלה התפטרותו באופן רשמי.
ההתאחדות בחרה פה אחד את אנטולי בישובץ כמאמנה החדש של נבחרת רוסיה, לאחר שאימן בעבר את נבחרות ברית המועצות וחבר המדינות העצמאיות, כולל בטורניר הכדורגל האולימפי ב־1988 שבו הנבחרת זכתה בזהב. הוא קיבל את המשימה להקים הרכב חדש וחזק לקראת מונדיאל 2002. כתוצאה מכך, בישובץ והנבחרת החלו בהכנה לקראת יורו 2000.
ברם, בישובץ הפך למאמן הגרוע ביותר בהיסטוריה המודרנית של נבחרת רוסיה: הנבחרת הפסידה בכל ששת המשחקים בהם הוביל אותה, והאירועים הדרמטיים במהלך משחקים אלה החריפו את הרושם. במשחק המוקדמות מול אוקראינה, לאחר טעות גסה של יורי קובטון, הורחק השוער דמיטרי חרין. במשחק ידידות עם ספרד, לאחר שהורחק בשל נגיעת יד של סרחיו ברקהואנה, נשרק פנדל, אך סנטיאגו קניזארס הצליח להגיע לכדור, אותו בעט אלכסנדר מוסטובוי. במשחק עם איסלנד, עקב התקפה שנויה במחלוקת ברחבת העונשין של היריבה, הורחק אלכסיי סמרטין ובסיום המשחק יורי קובטון העניק ניצחון לאיסלנדים כששלח את הכדור לרשת שלו עם הראש וקבע ניצחון 1:0 משער עצמי. כל זה מסתכם גם בתבוסה הכואבת מברזיל בתוצאה 1:5 במשחק ידידות, בו הנבחרת הלאומית הייתה מיוצגת למעשה בהרכב משני.
כתוצאה מכך, בדצמבר 1998, בדירוג פיפ"א, ירדה הנבחרת הרוסית למקום ה-40 וכמעט איבדה את סיכוייה להגיע לאליפות אירופה, וב-18 בדצמבר פוטר בישובץ בשל "התוצאות הלא מספקות" של הנבחרת הלאומית. הוא שימש כמאמן רק חמישה חודשים.
בית 4 במוקדמות יורו 2000 עריכה
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הקדנציה השנייה של רומאנצב וניסיונו של גזאייב עריכה
בפעם השנייה, אולג רומנצב מומה למאמן הראשי של נבחרת רוסיה בכדורגל, שהמשיך, כמו בפעם הראשונה, לשלב את העבודה בנבחרת עם תפקידו כמאמן ספרטק. לדבריו, אין טעם להתחיל בהכנות לקראת מונדיאל 2002 כל כך מוקדם, וכי יש לנסות לחטוף כרטיס לאליפות אירופה ובכל מקרה לקחת את הנקודות המקסימליות בשאר משחקי טורניר המוקדמות. כתוצאה מכך, במסגרת ההעפלה ליורו השיגה הנבחרת רצף ניצחונות רב עוצמה של שישה משחקים, ששיאו היה הניצחון על הצרפתים בפריז בתוצאה 3:2. לראשונה בתולדותיה (כולל התחשבות בהופעותיה של נבחרת ברית המועצות), רוסיה ניצחה את אלופת העולם המכהנת במשחק רשמי, ועוד בביתה. זו הייתה גם התבוסה הראשונה של צרפת מאז מונדיאל 1998.
לפני המשחק המכריע עם אוקראינה, נבחרת רוסיה הייתה במקום השני בבית 4 והייתה בהפרש של נקודה אחת מהאוקראינים. רק ניצחון הרוסים במשחק זה היה מבטיח להם העפלה לאליפות אירופה (תיקו יתאים לרוסיה רק אם איסלנד לא תפסיד לצרפת במשחק מקביל — במקרה זה נבחרת רוסיה תשחק בפלייאוף ואוקראינה תעפיל ישירות ליורו ואלופי אירופה לעתיד ואלופי העולם המכהנים היו נושרים לגמרי מהטורניר). חניכיו של רומנצב, ששאפו לקחת את המקום הראשון הנכסף, הבקיעו מול אוקראינה בדקה ה־75 אחרי בעיטה חופשית של ולרי קרפין. עם זאת, בדקה ה-88 אירעה טרגדיה של ממש: אנדריי שבצ'נקו הגיש כדור חופשי לשער ואלכסנדר פילימנוב עשה טעות גסה: השארת השער לפני הבעיטה, הוא לקח את המיקום הלא נכון ואז, ניסה לתפוס את הכדור. הוא נסוג לאחור, נפל על הדשא גורם לשער עצמי. שער זה השאיר את רוסיה ללא יורו 2000, אך גם אוקראינה לא הגיעה לשם כשהפסידה בפלייאוף מול סלובניה.
עם זאת, רומנצב שמר על תפקידו כמאמן. למרות התבוסה הסנסציונית ב-23 בפברואר 2000 במשחק ידידות עם ישראל בתוצאה 1:4, בטורניר המוקדמות למונדיאל 2002, זכתה נבחרת רוסיה במקום הראשון בביתה לאחר שבעה משחקים ולראשונה מזה שש שנים הגיעה לטורניר גדול.
במאי 2002 התקיים במוסקבה טורניר ידידות "גביע LG" בו השתתפו נבחרות רוסיה, אוקראינה, בלארוס ויוגוסלביה. להפתעתם של רבים, הרוסים תפסו את המקום האחרון בטורניר, לאחר ששיחקו בתיקו עם בלארוס 1:1 והפסידו בפנדלים 4:5, ובמשחק על המקום השלישי, הפסידו גם ליוגוסלביה - 1:1 בזמן החוקי, ואז בפנדלים 5:6 (המנצחת בטורניר הייתה נבחרת בלארוס). באחד המשחקים, נפצע אלכסנדר מוסטובוי שלא היה יכול לשחק במונדיאל. בטורניר מונדיאל 2002, רוסיה העפילה לבית שבו היו יפן, בלגיה ותוניסיה. עם זאת, גם במצב כזה הצליחה הנבחרת להעפיל לפלייאוף. הניצחון על תוניסיה 2:0 התברר כשנוי במחלוקת ביותר, אף על פי שהנבחרות של יפן ובלגיה במשחק מקביל (שהסתיים בתיקו 2:2) הציגו משחק טוב יותר. במשחק מול יפן בדקה ה-39, הקשר של המארחת קאזויוקי טודה הפיל את איגור סמשוב במרכז רחבת העונשין, אולם השופט הגרמני מרקוס מרק לא העניק פנדל, ולאחר מכן, בדקה ה-58, ולדימיר בסצ'סטניך לא הצליח להבקיע מול שער הריק, מה שהוביל לתבוסת הרוסים 0:1. הפסד זה גרם להתפרעויות במוסקבה, ורומנצב ספג ביקורת רבה. במשחק המכריע עם בלגיה, אפילו תיקו היה מספיק לרוסיה כדי לעלות לשלב הבא. המשחק היה שווה, אך בדקות ה-78 וה-82 הבלגים כבשו שני שערים ועלו ליתרון 3:1. לאחר מכן, אלכסנדר קרז'אקוב, שנכנס כמחליף, בישל לדמיטרי סיצ'ב (שגם הופיע על המגרש לא מהדקות הראשונות) שער. בדקה ה-88, סיצ'ב הבקיע שער אחד (2:3), אבל לא היה מספיק זמן ליותר. לאחר מכן, רומנצב חטף ביקורת חריפה על כך שלא רצה לתת לשחקנים הצעירים הזדמנות לשחק את כל המשחק. כבר 40 דקות לאחר סיום המשחק התפטר רומנצב, אך ההתאחדות דחתה את ההחלטה לישיבת הוועד הפועל ב-7 ביולי 2002. נשיא ההתאחדות ויאצ'סלב קולוסקוב ציין לראשונה שאם רומנצב יפוטר, מאמן זר ימונה למאמן נבחרת רוסיה בכדורגל.
- בית ח' במונדיאל 2002
בבית ח' סיימה הנבחרת המארחת, יפן, במקום הראשון של הבית, והעפילה לשלב הבא, יחד עם בלגיה.
במקומות האחרונים של הבית סיימו נבחרות רוסיה ותוניסיה בהתאמה, לאחר שהפגינו יכולת חלשה בטורניר.
| נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זכות | חובה | הפרש | ||||||
 יפן | 7 | 3 | 2 | 1 | 0 | 5 | 2 | 3 |
 בלגיה | 5 | 3 | 1 | 2 | 0 | 6 | 5 | 1 |
| רוסיה | 3 | 3 | 1 | 0 | 2 | 4 | 4 | 0 |
 תוניסיה | 1 | 3 | 0 | 1 | 2 | 1 | 5 | -4 |
| יפן | 2 – 2 | בלגיה |
| רוסיה | 2 – 0 | תוניסיה |
| יפן | 1 – 0 | רוסיה |
| תוניסיה | 1 – 1 | בלגיה |
| תוניסיה | 0 – 2 | יפן |
| בלגיה | 3 – 2 | רוסיה |
לאחר מונדיאל 2002 עריכה
ב־7 ביולי 2002, ולרי גזאייב, שאימן את צסק"א, מונה למאמן נבחרת רוסיה. בתחילה דווח כי ישלב את עבודתו עם אימון צסק"א רק עד סוף השנה, אך בשנת 2003 המשיך גזאייב להוביל הן את צסק"א והן את הנבחרת הלאומית. בנבחרת הוצבו בפניו שתי משימות עיקריות: להיכנס לשלושת הראשונים ביורו 2004 ולהגיע לשמינית גמר מונדיאל 2006.
משחקי הפתיחה של מוקדמות יורו 2004 התבררו כאחד הטובים בתולדות הנבחרת: ניצחונות אפקטיביים על אירלנד (4:2) ואלבניה (4:1) והמשחק הלא משכנע עם גאורגיה שהסתיים בתוצאה 0:0.בפברואר 2003 זכתה רוסיה בביטחון בגביע ההתאחדות לכדורגל בקפריסין, אך הדבר הטעה את השחקנים לגבי כוחם. באביב הנבחרת פתאום מפסידה לאלבנים 1:3 ולגאורגים 0:1. באותה עת, סגן נשיא ההתאחדות ולרי דראגנוב הצהיר כי מינויו של גזאייב למאמן הראשי של הנבחרת הייתה טעות גסה, שכן הוא מזמן לנבחרת רק שחקנים ממועדון צסק"א ומגייס יותר מדי שחקנים "משלו" לנבחרת הלאומית. לאחר שרוסיה הובסה על ידי ישראל במשחק ידידות ב-20 באוגוסט 2003, הודיע גזאייב על התפטרותו מתפקיד מאמן הנבחרת.
בית 10 במוקדמות יורו 2004 עריכה
|
| |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שווייץ העפילה ישירות ליורו בעוד רוסיה העפילה לפלייאוף היבשתי.
הכשלונות תחת גאורגי יארצב עריכה
.jpg)
למאמן הנבחרת החדש מונה גאורגי יארצב. על פי ההסכם עם ההתאחדות, הוא נשאר בתפקידו עד אוקטובר 2003, וההחלטה על מינויו הקבוע הייתה צריכה להתקבל רק אם רוסיה תזכה במוקדמות יורו 2004. אחרת, ההתאחדות התכוונה לחזור לנושא של הזמנת מאמן זר. ותיקי הכדורגל הרוסי ולרי אסיפוב, ויקטור אונופקו ואלכסנדר מוסטובוי כבר זומנו למשחק הראשון על ידי יארצב, ושאלת החזרה של ולרי קרפין לנבחרת עלתה. את משחקי המוקדמות האחרונים של יורו 2004, בילתה נבחרת הכדורגל הרוסית בעלייה ותפסה את המקום השני בטבלה, כשהיא מפסידה לנבחרת שווייץ והוגרלה לפלייאוף עם נבחרת ויילס. במשחק הראשון מביניהם, שנערך במוסקבה, הסתיים בתיקו 0:0; אבל במשחק השני, הרוסים ניצחו בחוץ בתוצאה 1:0 — אותו משחק נזכר באופן סנסציוני בשערו של ואדים יבסייב עם ראשו בדקה ה-22 ורגשותיו לאחר המשחק תוך שימוש בשפה גסה. בהיסטוריה המודרנית של נבחרת רוסיה, זו הייתה הפעם הראשונה ועד כה היחידה שרוסיה העפילה לטורניר גדול באמצעות הפלייאוף.
הנבחרת הלאומית לא הגיעה ליורו 2004 בהרכב הטוב ביותר שלה: מסיבות שונות, שחקנים מפורסמים רבים לא יכלו להגיע לפורטוגל — בפרט קפטן הנבחרת הלאומית, ויקטור אונופקו, אשר עד מהרה סיים את קריירת המשחק שלו. רוסיה סיימה בבית עם יריבות די חזקות: ספרד, מארחת הטורניר — פורטוגל, כמו גם המנצחת העתידית יוון, שבתחילת הטורניר נחשבה לאחת הנבחרות החלשות. על פי סקר מאותו זמן, 35% מהרוסים האמינו כי רוסיה, למרות כל הקשיים, תוכל להגיע לרבע גמר הטורניר. עם זאת, ביורו 2004, הנבחרת הלאומית לא הופיעה בצורה הטובה ביותר. כבר במשחק הראשון עם ספרד, הפסידה 0:1, מה שגרם לביקורת הן על השחקנים והן על המאמן - לאחר אותו משחק אלכסנדר מוסטובוי הורחק מהנבחרת. הרוסים גם הפסידו במשחק השני עם פורטוגל (0:2) - ממש בסיום המחצית הראשונה של אותו משחק הייתה הרחקה מאוד שנויה במחלוקת של שוער נבחרת רוסיה סרגיי אובצ'ניקוב, ולאחר מכן אוטר קושנאשווילי רץ מחוץ ליציע העיתונות אל המגרש, נתפס על ידי המשטרה המקומית וגורש מהאצטדיון. לאחר שני משחקים, נבחרת רוסיה ירדה מהטורניר מוקדם מהמתוכנן, אך במשחק האחרון שלא הכריע דבר לרוסיה, במשחק הבכורה של דמיטרי קיריצ'נקו, הוא כבש את השער המהיר ביותר בהיסטוריה של היורו כשכבש כבר בדקה השנייה של המחצית הראשונה. כתוצאה מכך, רוסיה ניצחה את יוון בתוצאה 2:1. תבוסה זו הייתה היחידה של היוונים בטורניר, בהם ניצחו באופן סנסציוני. נבחרת רוסיה של יורו 2004 זכורה גם עם מספר שיא של כרטיסים צהובים ואדומים: 15 צהובים ו-2 כרטיסים אדומים.
בסתיו 2004 החלה הנבחרת הלאומית תחת יארצב במאבק על ההעפלה למונדיאל 2006. בתחילת טורניר המוקדמות, רוסיה השיגה תיקו ביתי מול סלובקיה (1:1) אך ספגה תבוסה מוחצת לפורטוגלים בתוצאה 1:7, במשחק שכונה "ליל החרפה". לאחר תיקו בחוץ עם אסטוניה (1:1) במרץ 2005, ההתאחדות לכדורגל עברה טלטלה עם שני פיטורים בבת אחת: ב-2 באפריל נבחר ויטלי מוטקו לתפקיד נשיא ההתאחדות במקום ויאצ'סלב קולוסקוב הוותיק, וב-4 באפריל גאורגי יארצב התפטר.
בית א' ביורו 2004 עריכה
הנבחרת המארחת, פורטוגל, פתחה את משחקי הבית עם הפסד ליוון, אך העפילה לבסוף מהמקום הראשון בבית לאחר שניצחה בשני משחקיה הנותרים. יוון וספרד, שסיימו את המשחק ביניהן בתוצאת תיקו, השיגו בשלב הבתים מספר נקודות ופער שערים זהה. אמנם, יוון הייתה זו שעלתה לרבע הגמר בזכות מספר גבוה יותר של שערי זכות. רוסיה סיימה אחרונה אחרי שהשיגה ניצחון בודד בלבד, על יוון.
| נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זכות | חובה | הפרש | ||||||
 פורטוגל | 6 | 3 | 2 | 0 | 1 | 4 | 2 | 2 |
 יוון | 4 | 3 | 1 | 1 | 1 | 4 | 4 | 0 |
 ספרד | 4 | 3 | 1 | 1 | 1 | 2 | 2 | 0 |
| רוסיה | 3 | 3 | 1 | 0 | 2 | 2 | 4 | -2 |
| פורטוגל | 1 – 2 | יוון |
| ספרד | 1 – 0 | רוסיה |
| יוון | 1 – 1 | ספרד |
| רוסיה | 0 – 2 | פורטוגל |
| ספרד | 0 – 1 | פורטוגל |
| רוסיה | 2 – 1 | יוון |
מאמנים מחליפים בתקופה של אי ודאות עריכה
באפריל 2005 מונה מאמנה הוותיק של לוקומוטיב מוסקבה, יורי סיומין למאמן החדש של נבחרת רוסיה; החוזה עמו נחתם לפני סוף 2005. עם זאת, סגן נשיא ההתאחדות ולרי דראגאנוב אמר כי "הופעתו של מאמן זר בנבחרת אפשרית רק לאחר 2008, שכן כיום מאמנים ברמה עולמית פשוט לא יסכנו את המוניטין שלהם".
תחת סיומין, אחרי שלושה ניצחונות ושתי תוצאות תיקו, רוסיה עדיין הייתה במקום השלישי בבית 3 וכדי להעפיל למונדיאל 2006 בגרמניה הייתה צריכה לנצח את המשחק המכריע עם סלובקיה ואז לנצח בפלייאוף. אבל המשחק האחרון הסתיים בתיקו ללא שערים, ורוסיה סיימה במקום השלישי בטבלה והפסידה לפורטוגל וסלובקיה. עם זאת, אף על פי שהנבחרת הלאומית לא עלתה לאליפות העולם, תחת סיומין היא מעולם לא הפסידה וזכור במיוחד, התיקו בחוץ עם סגנית אלופת העולם: גרמניה (2:2).
אחרי עזיבת סיומין, מונה אלכסנדר בורודיוק לממלא מקום. ב-9 בדצמבר 2005, הוא חידש את חוזהו כמאמן, והדגיש שהוא מוביל את הנבחרת הלאומית באופן זמני, עד קיץ 2006. אז, לאחר סיום עונת הכדורגל באירופה, תוכנן להזמין מאמן זר לנבחרת רוסיה.
כדי להכין את הנבחרת לטורניר מוקדמות יורו 2008, ב-1 במרץ 2006, שיחקה הנבחרת משחק ידידות עם ברזיל, שהבטיחה להגיע עם ההרכב החזקה ביותר. נבחרת רוסיה הפסידה 0:1 - כשאת השער היחיד בדקה ה-15 במשחק כבש רונאלדו. באותו משחק, בדקה ה-45, דמיטרי לוסקוב הבקיע לרוסיה, אך השופט השווייצרי מאסימו בוזאקה רשם נבדל והשער לא נספר. הנבחרת הלאומית שיחקה עוד משחק במאי 2006 מול הספרדים ושמרה במפתיע על תיקו ללא שערים. למרות הדומיננטיות של הספרדים ושליטה מוחלטת בכדור, משחקו של השוער איגור אקינפייב אפשר לשמור על שער נקי.
שני מאמנים הולנדים נקראו כמועמדים לתפקיד המאמן הראשי מקרב הזרים - מאמן אוסטרליה, חוס הידינק ומאמן קוריאה הדרומית, דיק אדבוקאט. הנבחרת הרוסית הייתה אמורה לשחק את משחקי המוקדמות של יורו 2008 עם המאמן החדש בסתיו 2006.
חוס הידינק — המאמן המוצלח ביותר בתולדות הנבחרת עריכה
2006—2008: המסע ליורו באוסטריה ושווייץ עריכה
ב־1 במרץ 2006 הודיע נשיא ההתאחדות לכדורגל ברוסיה, ויטאלי מוטקו כי המאמן ההולנדי חוס הידינק ימונה למאמן החדש של נבחרת רוסיה. ההתאחדוץ לא חששה כי הידינק הוא אחד המאמנים היקרים בעולם עם שכר של כ־4 מיליון יורו בשנה. רומן אברמוביץ' התנדב לתת חסות למשכורתו באמצעות קרן האקדמיה הלאומית לכדורגל שלו. באפריל הסתיים המשא ומתן וב-14 באפריל 2006 נכנס הידינק לתפקיד רשמי לתקופה בת שנתיים.
| בית 5 במוקדמות יורו 2008 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נבחרת | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | נקודות | ||
| זכות | חובה | Δ | ||||||
| קרואטיה | 12 | 9 | 2 | 1 | 28 | 8 | 20 | 29 |
| רוסיה | 12 | 7 | 3 | 2 | 18 | 7 | 11 | 24 |
| אנגליה | 12 | 7 | 2 | 3 | 24 | 7 | 17 | 23 |
| ישראל | 12 | 7 | 2 | 3 | 20 | 12 | 8 | 23 |
| מקדוניה | 12 | 4 | 2 | 6 | 12 | 12 | 0 | 14 |
| אסטוניה | 12 | 2 | 1 | 9 | 5 | 21 | 16- | 7 |
| אנדורה | 12 | 0 | 0 | 12 | 2 | 42 | 40- | 0 |
הידינק ציין כי בטורניר המוקדמות ליורו 2008, רוסיה נכנסה לבית קשה, והוא אינו יכול להבטיח שהנבחרת הרוסית תגיע ליורו. על פי סקר דעת קהל מאותה תקופה, רק 28% מהרוסים האמינו שתוצאות נבחרת רוסיה ישתפרו עם הגעתו של מאמן חדש.
משחקי הפתיחה של מוקדמות יורו 2008 לא הבטיחו הרבה: תיקו מול קרואטיה (0:0) וישראל (1:1) הולידו שמועות על עזיבתו של הידינק ואובדן האמון של מוטקו בו. עם זאת, הניצחונות על האסטונים והמקדונים בתוצאה 2:0 אפשרו לדחות שאלות כאלה לזמן מה. במרץ 2007 הובסה אסטוניה שוב (ושוב בתוצאה 2:0), ואחריה תבוסת אנדורה (4:0) ותיקו מול הקרואטים (0:0) ביוני. בספטמבר התחיל השלב המכריע — ראשית, רוסיה נאלצה לשחק מול המקדונים עם עשרה שחקנים (3:0), אבל אחר כך הבריטים הביסו את רוסיה באותה תוצאה בוומבלי. גורלה של הנבחרת היה תלוי במשחק מול אנגליה במוסקבה. או-אז רוסיה ניצחה 1–2 ועשתה צעד גדול לקראת יורו 2008. חודש בדיוק מאוחר יותר בישראל, הרוסים הפסידו באופן סנסציוני בדקות האחרונות בתוצאה 1:2. כדי להיכנס לאליפות אירופה, הרוסים היו צריכים להביס את אנדורה 4 ימים לאחר מכן, אך גם לקוות לניצחון הקרואטים בלונדון על אנגליה. ומה שאוהדי הכדורגל הרוסים בקושי האמינו בו אכן התממש: קרואטיה, שכבר הבטיחה העפלה ליורו, ניצחה 3:2 בלונדון, בעוד הרוסים בקושי ניצחו באנדורה בתוצאה 1:0 (בעוד ארשאבין הורחק ולאחר מכן החמיץ את שני משחקי הפתיחה ביורו). קרואטיה ורוסיה עלו ליורו 2008, בעוד אנגליה לא עלתה לראשונה לאליפות אירופה מאז 1984. כבר במרץ 2008 הוארך החוזה בין הידינק לבין ההתאחדות עד יוני 2010.
באליפות אירופה עצמה, רוסיה נכנסה לאותו בית עם שוודיה, ספרד (שתזכה בטורניר) ויוון (שזכתה בטורניר הקודם). רוסיה נפגשה עם נבחרות יוון וספרד באליפות אירופה בפעם השנייה ברציפות. ההפסד בתחילת הטורניר לספרדים בתוצאה 1:4 לא הוריד את שחקני הנבחרת מהקצב, וניצחונות על היוונים 1:0 והשוודים 2:0 אפשרו לרוסיה להגיע לפלייאוף של טורניר גדול בפעם ראשונה מזה 20 שנה. היריבה במשחק רבע הגמר הייתה הולנד, שניצחה שלושה משחקים בתוצאה כוללת של 9:1 ונחשבה לאחת הפייבוריטיות לזכות ביורו. באותה הזדמנות אמר הידינק: "אני רוצה להיות בוגד השנה בהולנד". המשחק הסתיים בניצחון הרוסים בתוספת הזמן בתוצאה 3:1. כמעט במהלך כל המשחק, הרוסים שלטו במגרש, ובדקה ה-56 הבקיע ראשון רומן פאבליוצ'נקו. חצי שעה מאוחר יותר, רוד ואן ניסטלרוי השווה את התוצאה והכניס את המשחק להארכה. בהארכה, הרוסים לחצו היטב וניצחו בזכות שערים של דמיטרי טורבינסקי ואנדריי ארשאבין.
בחצי הגמר הרוסים שוב נפגשו עם הספרדים, אך לרוסיה לא היה מספיק כוח לסנסציה נוספת — אלופת אירופה העתידית שוב ניצחה את שחקניו של הידינק, הפעם בתוצאה 3:0. נבחרת רוסיה חלקה את המקום השלישי עם טורקיה ובאוגוסט 2008, לראשונה מזה 11 שנים, נכנסה לדירוג עשר נבחרות הכדורגל החזקות בעולם בדירוג פיפ"א. הידינק הפך למאמן המכובד של רוסיה, השני ברשימת "המאמן הטוב ביותר של נבחרת השנה" אחרי מאמן ספרד לואיס אראגונס והרביעי ברשימת המאמנים הטובים ביותר ב-13 השנים האחרונות. נשיא רוסיה דאז דמיטרי מדבדב אמר שהוא יכול לשקול להעניק להידינק אזרחות רוסית; בתגובה אמר הידינק כי הוא מרגיש בבית ברוסיה וכבר למד את מילות ההמנון הרוסי. האופוריה הייתה בשיאה.
.jpg)
2008—2010: הדעיכה ואי ההעפלה למונדיאל בדרום אפריקה עריכה
במאבק להעפיל למונדיאל 2010, רוסיה הוגרלה לבית עם גרמניה, פינלנד, ויילס, אזרבייג'ן וליכטנשטיין. המאבק על ראשות הבית התפתח בין רוסיה לגרמניה, ובשני המשחקים האחרונים הרוסים השיגו לפחות תיקו עם הגרמנים וניצחו מול אזרבייג'ן, ונראה היה שחניכיו של חוס הידינק היו בדרך להשתתף במונדיאל בדרום אפריקה. עם זאת, הדו-קרב המכריע עם הגרמנים במוסקבה הסתיים בניצחון האורחים בתוצאה 1:0. באותו חודש עזבה רוסיה את דירוג עשר הנבחרות הטובות בדירוג פיפ"א. ההתאחדות מסרה כי התוכניות השאפתניות לא השתנו, ועל פי "האסטרטגיה לפיתוח הכדורגל בפדרציה הרוסית לשנים 2006–2012" נבחרת רוסיה בכדורגל הייתה צריכה:
- להיכנס שוב לטבלת עשר הנבחרות הטובות בדירוג פיפ"א.
- להעפיל לחצי גמר מונדיאל 2010.
- לזכות ביורו 2012.
בתום מוקדמות מונדיאל 2010, רוסיה התבררה כנבחרת הלאומית הראשונה בדירוג הנבחרות שתפסה את המקום השני בבית ולפי השיטה הישנה, רוסיה הייתה עולה אוטומטית למונדיאל, אך הפעם היא נאלצה לעבור דרך משחקי פלייאוף. נראה כי סלובניה החלשה (מקום 49 בדירוג פיפ"א באותה תקופה) לא תהווה בעיה. רוסיה ניצחה במשחק הביתי 2:1 כשספגה שער בדקות האחרונות, אך סלובניה נקמה בביתה וניצחה 1:0. במצטבר, התוצאה הייתה 2:2, אך כלל השער במשחקי חוץ הביא את הסלובנים למונדיאל. המשחק במאריבור הפך לאחד הגרועים בתולדות הנבחרת, שלא יכלה לפרוץ את ההגנה הסלובנית, והשופטים הנורווגים הוסיפו דלק למדורה, עם הרחקת שני שחקני נבחרת רוסיה (אלכסנדר קרז'אקוב ויורי ז'ירקוב) ולעיתים קרובות העלימו עין מהפרות של סלובנים ששיחקו בגסות רבה. הכעס על השיפוט היה כה גדול עד שהאוהדים הרוסים, שלקחו כתירוץ סכין שנזרקה מהיציע לעבר השוער, דרשו מפיפ"א לפסול לאלתר את סלובניה. עם זאת, פיפ"א אפילו לא החלה לשקול את הנושא הזה. כתוצאה מכך נבחרת רוסיה לא העפילה שוב לאליפות העולם ולראשונה מאז 1978 החמיצה שתי אליפויות עולם ברציפות.
מאמן נבחרת רוסיה, חוס הידינק, אמר לאחר המשחק כי "טרם קיבל החלטה" להמשיך לעבוד בנבחרת (חוזהו פג עד יולי 2010). פרשן הכדורגל וסילי אוטקין הודיע אז כי הידינק עוזב את תפקידו. האוהדים פתחו בקמפיין תחת הסיסמה "חוס הידינק, הישאר!" ועד ינואר 2010 הייתה אפשרות להארכת חוזה בין ההתאחדות להידינק. אך ב-13 בפברואר 2010 הופיעה הודעה רשמית באתר האינטרנט של ההתאחדות על עזיבתו של הידינק בתום התקופה שנקבעה בחוזה וארבעה ימים לאחר מכן נודע כי הידינק חתם על חוזה לשנתיים עם טורקיה ב-1 באוגוסט.
בדירוג FIFA המעודכן ירדה רוסיה למקום ה־13. נשיא ההתאחדות החדש, סרגיי פורסנקו, הבטיח להפוך את נבחרת רוסיה לאלופת העולם בשנת 2018 "ואחרי זה לצבור דריסת רגל בעמדות המובילות בדירוג פיפ"א". המשחק האחרון תחת חוס הידינק היה ב-3 במרץ 2010, שהסתיים בתיקו 1:1 מול ההונגרים; הנושאים הכספיים של החוזה עם המאמן הוסדרו ביולי 2010.
את ההערכה סופית על עבודתו של המאמן ההולנדי בתפקיד העניק שר הספורט ויטאלי מוטקו:
הידינק, אני חושב, התמודד עם משימותיו, אם כי החמצת מונדיאל 2010 היא כמובן כישלון. אבל הכי חשוב, הוא שינה את הגישה כלפי הכדורגל ברוסיה וכלפי הנבחרת הלאומית שלנו בעולם. כל משחק בהשתתפותו, כל מצגת, מסיבת עיתונאים, תיקו — כל זה עבד לטובת תדמית הנבחרת הרוסית. כאשר השתלט הידינק על הנבחרת הלאומית, היא הייתה בדירוג פיפ"א במקום 39, ואז עלתה למקום 6. בהגרלה לשלב המוקדמות של יורו 2012, רוסיה כבר הייתה בדירוג הראשון. וזה שווה הרבה.
במקור:
Со своими задачами Хиддинк, я считаю, справился, хотя непопадание на ЧМ-2010 — это, конечно, неудача. Но главное — он поменял отношение к футболу в стране и к нашей сборной в мире. Любой матч с его участием, любая презентация, пресс-конференция, жеребьёвки — всё это работало на имидж российской команды. Когда Хиддинк принял сборную, она находилась в рейтинге ФИФА на 39-м месте, а потом поднялась до 6-й позиции. На жеребьёвке отборочного этапа Евро-2012 Россия была уже в первой корзине. Это дорогого стоит.
תחלופת המאמנים הזרים והכישלון של סלוצקי עריכה
דיק אדבוקאט עריכה
באפריל 2010 הופיעו בתקשורת הדיווחים הראשונים כי בראש נבחרת רוסיה בכדורגל צפוי לעמוד הולנדי אחר, דיק אדבוקאט, המוכר לרוסים בזכות עבודתו בזניט סנקט פטרבורג.
החוזה עמו נחתם ב־15 ביולי 2010 עם הארכה אפשרית בסתיו 2011. התנאים הכספיים לא פורסמו, אך התקשורת הציעה כי מדובר על 3-5 מיליון יורו נוסף לבונוס במקרה של ניצחון נבחרת רוסיה ביורו 2012, בגובה של עד 7 מיליון יורו. נותנת החסות הרשמית של הנבחרת לשנים 2010–2011 הייתה חברת נורילסק ניקל, שהבטיחה תמיכה בסך של עד 12 מיליון דולר בשנה, אך עד מהרה הודיעה על סירוב למתן ערבויות אפשריות, אחרי כישלון בטורניר היורו.
אדבוקאט החליט לבנות את המשחק על פי הרכב "4-1-2-3", להציג "חוק יבש" לכל השחקנים במהלך כל האימון. לספק לנבחרת משחקי בית במגרש טבעי, לחנך שחקני כדורגל צעירים, להגדיל את מספר משחקי הידידות ובמהלך ימי משחקי המוקדמות להגביל באופן משמעותי את תקשורת השחקנים עם העיתונות, שאחרי המשחק עם אנדורה ב-3 בספטמבר 2010, כמה עיתונאים חשו שהוטל חרם תקשורתי בשל התנהגות בלתי הולמת של אוהדים רוסים.
במוקדמות יורו 2012, נבחרת רוסיה קיבלה בית די קל עם אירלנד, ארמניה, סלובקיה, מקדוניה ואנדורה. הנבחרת הלאומית זכתה בטורניר מוקדמות זה ללא בעיות, לאחר שספגה תבוסה אחת בלבד מסלובקיה בתוצאה 0:1 —, נבחרת רוסיה זכתה בכרטיס לטורניר גדול מהמקום הראשון בבית מוקדמות לראשונה מזה 10 שנים. בתחילת היורו, הרצף הבלתי מנוצח של נבחרת רוסיה עמד על 14 משחקים, כולל ניצחון סנסציוני בתוצאה 3:0 במשחק ידידות על סגנית אלופת אירופה העתידית — נבחרת איטליה.
בטורניר היורו, היריבות בבית היו צ'כיה, פולין ויוון בפעם השלישית ברציפות. עם זאת, נבחרת רוסיה נקלעה למצב כמעט זהה לזה שלפני עשר שנים במונדיאל ביפן: הבית הפשוט ביותר (אם לשפוט לפי דירוג הפיפ"א של הנבחרות המשתתפות) בהשתתפות מארחי הטורניר, האפשרות של תיקו במחזור האחרון ובמקביל חוסר הרצון של המאמן הראשי לשנות באופן קיצוני את הסגל ולהציג שחקנים חדשים. במשחק הפתיחה הרוסים ניצחו בעוצמה את נבחרת צ'כיה בתוצאה 4:1 — אחריה, רבים היו בטוחים שרוסיה תעלה מהבית בנחת והיה לה סיכוי טוב מאוד לחזור על "הנס" של 2008. עם זאת, במשחק השני מול המארחת פולין הרוסים סיימו בשוויון מפתיע 1:1, אך הסיכויים להגיע לפלייאוף עדיין נותרו די הגונים. במשחק השלישי היה מספיק להם לשחק בתיקו עם יוון, אך גם כאן נבחרת רוסיה דרכה על אותה מגרפה כמו במונדיאל 2002 במשחק עם הבלגים: המאמן הראשי סירב מכל וכל להכניס שחקנים צעירים לסגל והנבחרת הלאומית הפסידה במשחק המכריע בתוצאה 0:1. את השער היחיד בשניות האחרונות של המחצית הראשונה הבקיע יורגוס קראגוניס, ולאחר מכן היוונים עלו לשמינית הגמר והדיחו את רוסיה מהטורניר. התבוסה מיוון הייתה מאפשרת לרוסים להגיע לשמינית הגמר במקרה של תיקו במשחק המקביל של פולין מול צ'כיה, אך באותו מפגש השער היחיד נכבש על ידי הצ'כים, שהגיעו גם הם לשמינית הגמר.
בנוסף, על הצלחת נבחרת רוסיה ביורו 2012 האפילו שתי שערוריות בבת אחת. במהלך המשחק עם צ'כיה, אוהדים רוסים ערכו קטטה מאסיבית עם שומרי האצטדיון העירוני בוורוצלב, וכתוצאה מכך הוטל קנס על סך 120 אלף יורו, מהנבחרת הרוסית נשללו שש נקודות במוקדמות יורו 2016. ברם מאוחר יותר, לאחר ערעור של ההתאחדות הרוסית, אופ"א ביטלה החלטה זו, אך דרשה מההתאחדות לקיים שלושה משחקי מוקדמות יורו 2016 של נבחרת רוסיה ביציעים ריקים. בנוסף, לאחר שהובסו על ידי היוונים במלון בריסטול, פנתה קבוצת רוסים בראשות חבר הפרלמנט אנטון בליאקוב לקפטן הנבחרת אנדריי ארשאבין ופתחה איתו בשיחה, במהלכה אמר: "העובדה שלא עמדנו בציפיות שלכם - זו בעיה שלכם". מילים אלו עוררו סערה ציבורית רחבה, אוהדים רבים תקפו מילולית את ארשאבין וחדלו לתמוך בו, אך הוא לא הורחק מהנבחרת. אדבוקאט עצמו סירב להתנצל על התוצאה ואמר כי לא ראה אפילו רגע אחד רע במשחק של נבחרת רוסיה, גם על כך ספגה הנבחרת ביקורת קשה.
עוד לפני תחילת יורו 2012, פורסם כי חוזהו של אדבוקאט לא יוארך, וכך המשחק עם היוונים היה המשחק האחרון של ההולנדי בראשות הנבחרת. ב־25 ביוני 2012, פורסנקו עזב גם הוא את תפקידו כנשיא ההתאחדות. נשיא התאחדות ליגת הכדורגל המקצוענית לשעבר ניקולאי טולסטיך נבחר לנשיא החדש של התאחדות הכדורגל הרוסית ב-3 בספטמבר 2012.
פאביו קאפלו עריכה
- ערך מורחב – המהומות בפודגוריצה (2015)
.jpg)
.jpg)
לאחר שעזב דיק אדבוקאט את הנבחרת הלאומית, מונה מאמן אנגליה לשעבר פאביו קאפלו. ההכרזה הרשמית הגיעה ב־26 ביולי 2012. קאפלו החליט להתגורר ברוסיה באופן קבוע. בראיון לעיתון ספורט אקספרס הבטיח המאמן שהנבחרת הלאומית תצליח להעפיל למונדיאל 2014 בברזיל. הנבחרת המחודשת בהנהגתו של קאפלו שיחקה את המשחק הראשון שלה בצורה לא משכנעת: במשחק ידידות עם חוף השנהב הרוסים סיימו בתיקו 1:1. את השער היחיד של נבחרת רוסיה כבש בדקה ה-55 אלן דזאגוייב וארבע דקות לאחר מכן החליף אותו קאפלו באנדריי ארשאבין. שינוי זה גרם לתגובה שלילית ביותר בקרב האוהדים ביציעי אצטדיון לוקומוטיב בו נערך המשחק, שקיבלו את פני ארשאבין בשאגות מתמשכות. אולם מאוחר יותר נודע כי ארשאבין לא ישחק את משחקי המוקדמות הראשונים למונדיאל 2014 מסיבות משפחתיות. מאותה סיבה, השוער ויאצ'סלב מלאפייב, שהיה בסגל הנבחרת ביורו 2012, עזב רשמית את הנבחרת.
| בית 6 במוקדמות מונדיאל 2014 | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נבחרת | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים | נקודות | ||
| זכות | חובה | הפרש | ||||||
| רוסיה | 10 | 7 | 1 | 2 | 20 | 5 | 15+ | 22 |
| פורטוגל | 10 | 6 | 3 | 1 | 20 | 9 | 11+ | 21 |
| ישראל | 10 | 3 | 5 | 2 | 19 | 14 | 5+ | 14 |
| אזרבייג'ן | 10 | 1 | 6 | 3 | 7 | 11 | 4- | 9 |
| צפון אירלנד | 10 | 1 | 4 | 5 | 9 | 17 | 8- | 7 |
| לוקסמבורג | 10 | 1 | 3 | 6 | 7 | 26 | 19- | 6 |
במוקדמות מונדיאל 2014, נבחרת רוסיה הייתה באותו בית עם פורטוגל, ישראל, צפון אירלנד, אזרבייג'ן ולוקסמבורג (הרוסים נפגשו בפעם החמישית עם לוקסמבורג במוקדמות המונדיאל). החלק הראשון של מחזור המוקדמות יצא מוצלח מאוד: הנבחרת ניצחה בכל ארבעת משחקי הפתיחה, כבשה בסך הכל שמונה שערים ולא ספגה אף שער. בפרט, רוסיה השיגה ניצחון יקר מול נבחרת פורטוגל הפייבוריטית: במשחק כבש אלכסנדר קרז'אקוב את השער היחיד בדקה הששית למשחק, ולמרות העובדה שלאורחים היה אחוזי החזקה אדירים והרוסים עשו לעיתים קרובות מדי טעויות במסירות, הפורטוגלים לא ניצלו את סיכוייהם. בנוסף, לאחר ארבעת המחזורים הראשונים, רוסיה הפכה לנבחרת האירופית היחידה במוקדמות מונדיאל 2014 שלא ספגה שער אחד (ספרד ורומניה ספגו לראשונה במחזור הרביעי). עם זאת, אז הנבחרת הלאומית במאבק מר הפסידה לפורטוגל בליסבון 0:1, ובבלפסט, ללא סיכוי, הפסידה באופן סנסציוני באותה תוצאה. אולם בסתיו הצליחה רוסיה להתאחד ולקחת את הנקודות הדרושות: ספטמבר הובסה לוקסמבורג בקאזאן בתוצאה 4:1, כשאלכסנדר קוקורין קבע את השיא לשער המהיר ביותר בהיסטוריה של הנבחרת. הוא כבש כבר בשנייה ה-18 במשחק. ארבעה ימים לאחר מכן באצטדיון פטרובסקי בסנקט פטרבורג, רוסיה ניצחה את ישראל וחזרה למקום הראשון בבית. באוקטובר היא ניצחה 4:0 את לוקסמבורג בחוץ, בעוד שבליסבון נבחרת פורטוגל פספסה את הניצחון על ישראל בדקות האחרונות (1:1) ובכך הבטיחה למעשה את המקום הראשון לנבחרת הרוסית בבית. לאחר שיצאה בתיקו 1:1 עם אזרבייג'ן במחזור האחרון, נבחרת רוסיה חזרה לאליפות העולם לאחר 12 שנות היעדרות.
בין 23 השחקנים שנסעו לברזיל, לא היה אפילו שחקן אחד בליגה זרה: רוסיה הפכה לנבחרת היחידה שהשתתפה במונדיאל 2014, שמיוצגת על ידי שחקנים רק מהליגה הרוסית. באליפות העולם בברזיל, הנבחרת נכנסה לבית פשוט למדי שכלל את קוריאה הדרומית, בלגיה ואלג'יריה. עם זאת, לפני תחילת הטורניר, אחד משחקני המפתח שלה, רומן שירוקוב, נפצע, מה שהיווה מכה קשה עבור הנבחרת הלאומית וכתוצאה מכך הנבחרת שיחקה באופן לא משכנע. במשחק הראשון מול קוריאה הדרומית, נבחרת רוסיה עשתה לעיתים קרובות מדי טעויות במסירות והראתה משחק חלש, מה שהוביל בסופו של דבר לשוויון 1:1 (הטעות שהובילה לספיגת שער, נעשתה על ידי שוער נבחרת רוסיה איגור אקינפייב). במשחק השני עם נבחרת בלגיה (0:1) היה לרוסים משחק מוצלח יותר, אך ממש בסוף המשחק בלגיה כבשה את השער היחיד במשחק מול נבחרת רוסיה. במשחק האחרון של שלב הבתים מול נבחרת אלג'יריה (1:1) הבקיע אלכסנדר קוקורין כבר בדקה ה-6 ורוב המשחק נבחרת רוסיה הייתה ביתרון, אך בדקה ה-60 אסלאם סלימאני השווה את התוצאה עם שער שסומן בשערורייה, הקשורה לכך ששוער נבחרת רוסיה איגור אקינפייב סנוור מהיציע בעזרת לייזר. למרות תקרית זו, לא נקבעו עיצומים מפיפ"א על נבחרת אלג'יריה ומארגן התקרית לא נמצא. כך, הנבחרת הרוסית לא הצליחה להגיע לשמינית הגמר ולראשונה בהיסטוריה לא הצליחה להשיג אפילו ניצחון אחד בשלב הבתים של המונדיאל.
בטורניר המוקדמות של אליפות אירופה בצרפת, נבחרת רוסיה נכנסה לבית שכלל את נבחרות שוודיה, אוסטריה, מונטנגרו, מולדובה וליכטנשטיין. במשחק הראשון ניצחה רוסיה בביטחון את ליכטנשטיין בביתה 4:0, אך בעקבותיה הגיעו שורה של כישלונות, שהחלו בתיקו מול שוודיה בסטוקהולם 1:1. המשחק הבא מול מולדובה היה בסימן דחייה של מספר מחזורים בליגה הרוסית למען הכנה טובה יותר של הנבחרת, אך המשחק באוטקריטיה ארנה הסתיים בתיקו סנסציוני 1:1, ולאחר מכן נבחרת רוסיה הפסידה לאוסטריה בתוצאה 0:1. המשחק האחרון של הנבחרת בשנת 2014 היה משחק ידידות עם נבחרת הונגריה, שם הרוסים בקושי הצליחו לנצח בתוצאה 2:1.
התוצאה של הכישלון במונדיאל 2014 ושורה של כישלונות בטורניר המוקדמות ליורו 2016 הייתה נפילת נבחרת רוסיה למקום ה-31 בדירוג פיפ"א. לכך נוספה השערורייה לפיה מאמן הנבחרת הלאומית לא קיבל משכורת במשך כחצי שנה. גם באביב 2015 המצב לא השתפר.
ב־27 במרץ 2015, משחק טורניר מוקדמות יורו 2016 מול נבחרת מונטנגרו לא הסתיים: אפילו 30 שניות לא חלפו מאז תחילת המשחק, שכן השופט הגרמני דניז אייטקין עצר את המשחק בשל חזיז שנזרק מהיציע המונטנגרי. כתוצאה מכך, המשחק הופסק, אקינפייב נפגע בצווארו והועלה על אלונקה ואת מקומו תפס יורי לודיגין. לאחר עונש שלא התממש בדקה ה-61, המגן השמאלי של הנבחרת דמיטרי קומברוב ניגש לבעוט, אך שוב החלו לזרוק חפצים לעבר השחקן הרוסי מהיציע. הרוסי ניסה להסב את תשומת ליבו של השופט לכך, שכבר הזהיר שבמקרה זה יפסיק את המשחק. המונטנגרים לא אהבו את הפניות הללו לשופט מצד הרוסים, ופרצה מריבה. השופט שלח את השחקנים לחדר ההלבשה והודיע שהמשחק הסתיים ולא ימשיך. כתוצאה מכך ספגה מונטנגרו הפסד טכני של 0:3 ונפסק לה מספר משחקים ללא צופים. זה היה הניצחון הטכני הראשון ועד כה היחיד בהיסטוריה של נבחרת רוסיה.
ב־14 ביוני 2015 שיחקה נבחרת רוסיה עם אוסטריה. רוסיה נזקקה לניצחון כדי לשמור על סיכוייה להעפיל ישירות ליורו, אך בדקה ה-33 האוסטרי מארק ינקו כבש את השער היחיד במשחק. תבוסת הנבחרת גרמה לביקורת מאסיבית מצד האוהדים והתקשורת (המצב הסתבך משנודע על התנאים המוגזמים בחוזה של קאפלו עם הנבחרת). חודש לאחר מכן, ב-14 ביולי, ההתאחדות הודיעה רשמית על פיטוריו של פאביו קאפלו מתפקיד המאמן הראשי של הנבחרת. עוד נמסר כי מאמן מקומי יחליפו כמאמנה החדש של נבחרת רוסיה.
לאוניד סלוצקי עריכה
ב-7 באוגוסט 2015 מונה לאוניד סלוצקי, מאמן צסק"א דאז, למאמן הראשי החדש של נבחרת רוסיה.
ב-5 בספטמבר 2015 ניצחה נבחרת רוסיה תחת סלוצקי את שוודיה בבית בתוצאה 1:0, אף על פי שטף התקפות מצד השוודים במחצית השנייה. לאחר משחק זה, רוסיה חזרה למאבק על המקום השני בבית (כשבמקום הראשון כבר התבססה היטב אוסטריה). ב-8 בספטמבר ניצחה הנבחרת את ליכטנשטיין בתוצאה 7:0, וחזרה על שיא בן 20 שנה, כשסן מרינו הובסה באותה תוצאה: באותו משחק הוציא ארטיום דזיובה הבקיע לראשונה ארבעה שערים למשחק. בהיסטוריה של נבחרת רוסיה, רק אולג סלנקו כבש יותר ממנו במשחק אחד, לאחר שהבקיע חמישה שערים לקמרון במונדיאל 1994. באוקטובר השיגה הנבחרת הלאומית שני ניצחונות על מולדובה בתוצאה 2:1 ומונטנגרו בתוצאה 2:0, מה שאפשר לה לקחת את המקום השני בבית G ולהעפיל לאליפות אירופה. במשחק מול נבחרת מולדובה הפך סרגיי איגנשביץ' למגן הפורה ביותר בהיסטוריה של נבחרת רוסיה (עם 8 שערים). לאחר אותו משחק, ארטיום דזיובה הגיע למקום השני ברשימת הכובשים בכל טורניר המוקדמות ליורו 2016. כתוצאה מכך, ארטיום דזיובה וזלאטן איברהימוביץ' חלקו את המקום השלישי, כשכבשו 8 שערים כל אחד. החלוץ ננכלל גם בנבחרת הסמלית של הטורניר.
לפני משחקי הידידות ערב תחילת יורו 2016, נבחרת רוסיה התמודדה עם בעיות בסגל. עקב פציעות, שחקני המפתח אלן דזאגוייב, יורי ז'ירקוב ואולג קוזמין לא הצטרפו לסגל. כתוצאה מכך, רוסיה הפסידה 1:2 לצ'כיה במשחקי ידידות ויצאה עם תיקו 1:1 מול סרביה. במשחק ידידות מול צ'כיה, השחקנים הראשונים שהתאזרחו בהיסטוריה של נבחרת רוסיה עשו את הופעת הבכורה שלהם - השוער מרינאטו גילרמה והמגן רומן נוישטאדר, שהציג משחק לא משכנע. במשחק מול סרביה, איגור דניסוב נפצע ופרש מהנבחרת.
ביורו 2016, נבחרת רוסיה הוגרלה לאותו בית עם אנגליה, ויילס וסלובקיה. כמעט כל המשחק הראשון מול אנגליה על המגרש נשלט על ידי הבריטים, מה שהוביל לשער של אריק דייר בדקה ה-73, אך הרוסים הצליחו לחמוק מתבוסה בזמן ההארכה הודות לשער מדויק של ואסילי ברזוצקי. על משחק זה האפילו עימותים רבים וקרבות בין אוהדי שתי הנבחרות, ברחובות מארסיי ואחריו, כאשר קבוצת אוהדים רוסים, פרצה את המכשול ביציעי אצטדיון ולודרום ותקפו את האוהדים האנגלים. כתוצאה מהחקירה הענישה אופ"א את ההתאחדות הרוסית על התנהגות האוהדים עם קנס של 150,000 יורו ופסילה מותנית עם אפשרות להרחיק את רוסיה מאליפות אירופה במקרה של חזרה על מהומות הדומות לאלו שהתרחשו בוולודרום. במחזור השני בשלב הבתים פגשה רוסיה את נבחרת סלובקיה: מאמן הנבחרת ליאוניד סלוצקי לא שינה את ההרכב, למרות הביקורת על הקשרים אלכסנדר גולובין ונוישטאדר, ובכך חזר על הטעויות של אולג רומנצב בשנת 2002 ודיק אדבואקאט בשנת 2012. למרות היתרון במחצית הראשונה, נבחרת רוסיה ספגה שני שערים, ובדקה ה-80 דניס גלושאקוב רק צימק, הרוסים הפסידו 1:2 והיו על סף הדחה מיורו 2016, אחרי שבמשחק בין נבחרות אנגליה לווילס, האנגלים ניצחו 2:1. במשחק המכריע עם נבחרת ויילס הרוסים רק נזקקו לניצחון, וערב המשחק הזה נודע כי המאמן מתכוון לבצע שינויים בהרכב הפותח. כתוצאה מכך, בתחילת המפגש הופיעו במגרש שירוקוב, גלושאקוב, פאבל מאמייב וקומברוב. למרות שינויי ההרכב, נבחרת ויילס ניצחה 0–3 את רוסיה והדיחה אותה מאליפות אירופה. לאחר התבוסה, לאוניד סלוצקי הודיע על התפטרותו ואמר כי מאמן אחר צריך להכין את הנבחרת לקראת מונדיאל 2018.
זמן קצר לאחר מכן הופיע ברשת סרטון שתקף את הנבחרת. בנוסף, בסוף יוני 2016 אורגנה עצומה לפירוק נבחרת רוסיה בכדורגל באתר Change.org. עצומה זו צברה לאחר מכן למעלה מ־900,000 חתימות.
תקופת צ'רצ'סוב: הצלחה במונדיאל 2018 והאכזבות לאחר מכן עריכה
ב-11 באוגוסט 2016 מונה סטניסלב צ'רצ'סוב למאמן הנבחרת. במשחק הראשון בהנהגתו קיימה הנבחרת משחק ידידות עם טורקיה, שם עלו לראשונה השחקנים יורי גזינסקי, אלכסנדר ירוחין ופיודור קודריאשוב. משחק זה הסתיים בתיקו 0:0. במשחק הבא, גם משחק ידידות, רוסיה ניצחה את גאנה 1:0 - במשחק הזה וסילי ברזוצקי ערך את משחקו ה-100 בנבחרת, ולאיגור אקינפייב הייתה זו ההופעה ה-92 במדי הנבחרת. הנבחרת הלאומית ספגה תבוסה ראשונה תחת צ'רצ'סוב ב-9 באוקטובר 2016 מקוסטה ריקה, שם ספג סוסלאן ז'נאייב, שהחליף את אקינפייב הפצוע, ארבעה שערים (וסילי ברזוצקי כבש שער משלו), אבל השער של אלכסנדר סמדוב וצמד של ארטיום דזיובה הובילו להפרש שערים מינימלי - 4:3 לטובת קוסטה ריקה. המשחק הבא עם קטר, בו ערך קיריל פנצ'נקו את הופעת הבכורה שלו, גם נבחרת רוסיה הפסידה, אף על פי שאקינפייב חזר לשער - 1:2. במשחק החמישי בהנהגתו של צ'רצ'סוב, ב-15 בנובמבר, זכתה נבחרת רוסיה בניצחון לא משכנע על רומניה (את השער היחיד כבש בדקות האחרונות מגומד אוזדוייב, שהשער שלו היה הראשון עבור הנבחרת הלאומית). המשחק הבא ב-24 במרץ 2017, הסתיים בהפסד לחוף השנהב בתוצאה 0:2 ולראשונה בתולדותיה, כולל מהתקופה הסובייטית, הנבחרת הפסידה לנבחרת מאפריקה. ב-28 במרץ, נבחרת רוסיה חילצה תיקו מפתיע מול נבחרת בלגיה (3:3). ואז, ב-5 ביוני, שיחקה הנבחרת הלאומית במשחק מול נבחרת הונגריה, שהסתיים בניצחון 3:0, וב-9 ביוני, הרוסים חילצו תיקו סנסציוני מול צ'ילה (1:1). הרוסים, שהיו מדורגים במקום ה-63 בדירוג פיפ"א, הצליחו להוציא תיקו מול נבחרת צ'ילה, שדורגה במקום הרביעי וזכתה בשני טורנירי קופה אמריקה ברציפות בשנים 2015—2016.
.jpg)
השלב הבא בעבודתו של צ'רצ'סוב כמאמן היה גביע הקונפדרציות 2017. משחק הפתיחה של הטורניר באצטדיון סנקט פטרבורג עם ניו זילנד, שהתקיים ב-17 ביוני, הפך גם למשחק הרשמי הראשון של סטניסלב צ'רצ'סוב: כל המשחקים הקודמים שלו היו בעלי אופי ידידותי. המשחק הסתיים בניצחון 2:0, ולראשונה מזה זמן רב הוכר שחקן רוסי (פיודור סמולוב) כמצטיין במשחק רשמי של נבחרת רוסיה בכדורגל. ב-21 ביוני, במשחק הבא בטורניר, הרוסים הפסידו לפורטוגלים בתוצאה 0:1 ולראשונה תחת צ'רצ'סוב, רוסיה לא בעטה למסגרת יריבתה. ב-24 ביוני שיחקה הנבחרת במשחק עם נבחרת מקסיקו והפסידה 1:2 - וכך נבחרת רוסיה, שנותרה במקום השלישי בבית, הודחה מהטורניר הביתי.
במשחקי המבחן עם נבחרת אוסטריה ב-30 במאי 2018, שהסתיים בתבוסה של נבחרת רוסיה בתוצאה 0:1, נכנס סרגיי איגנשביץ' בן ה-38 למגרש ושבר את שיאו של לב יאשין כשהפך לשחקן המבוגר ביותר ששיחק אי פעם בנבחרת ברית המועצות או ברוסיה.
נבחרת רוסיה פתחה את מונדיאל 2018 הביתי בביטחון רב, כשהביסה את נבחרת ערב הסעודית בתוצאה 5:0 - זה היה הניצחון הגדול ביותר של נבחרת רוסיה בטורניר גדול לאחר קריסת ברית המועצות מבלי שספגה שער. המשחק הבא עם מצרים הסתיים בניצחון 3:1, ולאחר מכן ניצחה אורוגוואי את ערב הסעודית בתוצאה 1:0, לאחריה נבחרת רוסיה הבטיחה לראשונה העפלה לשמינית גמר המונדיאל. אף על פי כן, במשחק האחרון של שלב הבתים, נבחרת רוסיה הפסידה לאורוגוואי בתוצאה 0:3 ועלתה לשמינית הגמר רק מהמקום השני בבית.
בשמינית הגמר חיכתה לרוסים ספרד. בדקה ה-12 לאחר בעיטה חופשית של מרקו אסנסיו הכדור פגע בעקבו של סרגיי איגנשביץ', שכבש שער עצמי, אך רגע לפני הסיום של המחצית הראשונה ברחבת העונשין של הספרדים, הכדור שבעט ארטיום דזיובה פגע בידו של ג'רארד פיקה והשופט שרק לבעיטת עונשין, שדזיובה המיר לשער בטוח. כתוצאה מכך, למרות השליטה המוחלטת בכדור של הספרדים ולאחר מכן, המשחק נגרר לפנדלים, בשלב הזה ניצחה נבחרת רוסיה בתוצאה 4:3. רוסיה העפילה ללמשחק רבע הגמר עם קרואטיה באצטדיון פישט בסוצ'י. המשחק הסתיים בתוצאה 1:1 בזמן החוקי, אך בהארכה, שערים של דומאג'יו וידה ומריו פרננדס, גררו גם את המשחק הזה לשלב הכרעה בפנדלים אלא שהפעם הקרואטים יצאו מנצחים והדיחו את רוסיה מהטורניר הביית בשלב רבע הגמר.
בסתיו 2018 שיחקה נבחרת רוסיה בליגת האומות של אופ"א 2018/2019. הנבחרת שיחקה בבית 2 בליגה ב', שם הנבחרות של שוודיה וטורקיה היו ליריבותיה. הרוסים ניצחו את שני המשחקים מול הטורקים, אך המשחק הראשון עם הסקנדינבים באצטדיון קלינינגרד, הסתיים בתיקו ללא שערים, והפסד 0:2 בחוץ בשוודיה, וכתוצאה מכך נבחרת רוסיה סיימה שנייה בבית. באביב 2019 החלו חניכיו של צ'רצ'סוב להיאבק במסגרת משחקי מוקדמות יורו 2020. משחק הפתיחה מול בלגיה הסתיים בהפסד 1:3, אך במשחק השני הרוסים ניצחו בבטחה את קזחסטן בתוצאה 4:0, אף על פי שהקזחים ניצחו קודם באופן סנסציוני את סקוטלנד בתוצאה 3:0. ביוני הובסה נבחרת סן מרינו בתוצאה 9:0, שהיה הניצחון הגדול ביותר בהיסטוריה של נבחרת רוסיה ולאחר מכן הרוסים ניצחו את נבחרת קפריסין בתוצאה 1:0. בספטמבר, נבחרת רוסיה התייצבה במקום השני בבית כשניצחה את סקוטלנד 2:1 ואת קזחסטן 1:0, ולאחר מכן, לאחר שהשיגה ניצחונות מוחצים על סקוטלנד (4:0) וקפריסין (5:0), בפעם הראשונה העפילה הנבחרת ליורו, שני מחזורים לפני סיום משחקי המוקדמות, כשהיא עם שבעה ניצחונות רצופים. במשחקים האחרונים בטורניר המוקדמות, נבחרת רוסיה הפסידה בביתה לבלגיה (1:4) וניצחה את סן מרינו (5:0) בחוץ.
לאחר הפסקה במשחקים שנגרמה מהתפרצות מגפת הקורונה, בסתיו 2020, נבחרת רוסיה התחילה להתמודד בליגת האומות 2020/21, שם יריבותיה היו נבחרות טורקיה, הונגריה וסרביה. בשני המשחקים הראשונים הרוסים ניצחו את סרביה 3:1 (בבית) והונגריה 3:2 (בחוץ), אבל אז סיימה בתיקו בבית מול טורקיה (1:1) והונגריה (0:0) ובשני המשחקים האחרונים הפסידה לטורקים 2:3 ולסרבים 0:5 וכתוצאה מכך היא סיימה רק במקום השני בליגה ב', כשהפסידה להונגריה. במרץ 2021, נבחרת רוסיה החלה את התמודדותה במשחקי מוקדמות מונדיאל 2022 בקטר - בשלושה משחקי פתיחה הרוסים ניצחו את מלטה 3:1 והשיגו ניצחון ביתי על סלובניה 2:1, אך הפסידו אז מול נבחרת סלובקיה בטרנבה.
לאחר שהעפילה ליורו 2020, שנדחה בשנה בעקבות הקורונה, נבחרת רוסיה הייתה באותו בית עם בלגיה, שהפסידה פעמיים במוקדמות, דנמרק ופינלנד. הנבחרת הפסידה במשחק הראשון בסנקט פטרבורג לבלגיה שהייתה הפייבוריטית הברורה לזכייה (0:3). לאחר מכן ניצחה בבית 1:0 את הפינים, כשחלום ההעפלה לשמינית גמר עדיין חי: לאחר שני מחזורים, הנבחרת של סטניסלב צ'רצ'סוב הייתה במקום השני ובכדאי להעפיל לפלייאוף די היה בתיקו עם דנמרק. ברם, נבחרת רוסיה הגיעה לא מוכנה וספגה תבוסה מוחצת מהדנים בתוצאה 1:4 בקופנהגן. בסיום שלב הבתים, בלגיה הגיעה לפלייאוף עם מספר הנקודות המקסימלי ושלוש הנבחרות האחרות השיגו שלוש נקודות כל אחת, ברם בשל הפרש שערים גרוע ביותר, נבחרת רוסיה סיימה במקום האחרון בבית, כמו ביורו 2016 והודחה מהטורניר.
תחילה, מעטים האמינו שצ'רצ'סוב יעזוב וגם בכירי ההתאחדות הודיעו כי יתמכו במאמן שיכין את הנבחרת גם לקראת מונדיאל 2022. ברם, כבר באוגוסט 2021 הוא פוטר מהנבחרת.
תקופת קארפין: שילוב צעירים בסגל עריכה
| נבחרת | נקודות | משחקים | ניצחונות | תיקו | הפסדים | שערים |  | |  |  |  |  | |||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| זכות | חובה | הפרש | |||||||||||||
| קרואטיה | 23 | 10 | 7 | 2 | 1 | 21 | 4 | 17 | — | 1 – 0 | 2 – 2 | 3 – 0 | 1 – 0 | 3 – 0 | |
| רוסיה | 22 | 10 | 7 | 1 | 2 | 19 | 6 | 13 | 0 – 0 | — | 1 – 0 | 2 – 1 | 6 – 0 | 2 – 0 | |
| סלובקיה | 14 | 10 | 3 | 5 | 2 | 17 | 10 | 7 | 0 – 1 | 2 – 1 | — | 2 – 2 | 2 – 0 | 2 – 2 | |
| סלובניה | 14 | 10 | 4 | 2 | 4 | 13 | 12 | 1 | 1 – 0 | 1 – 2 | 1 – 1 | — | 2 – 1 | 1 – 0 | |
| קפריסין | 5 | 10 | 1 | 2 | 7 | 4 | 21 | -17 | 0 – 3 | 0 – 2 | 0 – 0 | 1 – 0 | — | 2 – 2 | |
| מלטה | 5 | 10 | 1 | 2 | 7 | 9 | 30 | -21 | 1 – 7 | 1 – 3 | 0 – 6 | 0 – 4 | 3 – 0 | — | |
ב־23 ביולי 2021 מונה ואלרי קרפין למאמן הנבחרת.[3] לחוזה עד 31 בדצמבר 2021 עם אופציה להארכה במקרה של העפלה למונדיאל 2022.[4] ב-1 בספטמבר 2021, רוסיה שיחקה את משחק הבית הראשון שלה תחת המאמן החדש וחילצה תיקו 0:0 מול נבחרת קרואטיה בטורניר מוקדמות מונדיאל 2022,[5] במשחק שבו ארסן זכריאן הפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של נבחרת רוסיה, כשעלה לכר הדשא בגיל 18 שנים, 3 חודשים ו־5 ימים. בכך, הוא עקף את אלאן דזאגוייב, שהחזיק בשיא קודם, אבל לא שבר את השיא של כל הזמנים — איגור אקינפייב ערך את הופעת הבכורה בנבחרת בגיל 18 שנים ו־20 יום. שלושה ימים לאחר מכן, זכה קרפין בניצחונו הראשון כמאמן נבחרת רוסיה, כשחניכיו ניצחו את נבחרת קפריסין.[6] באופן דומה, במשחק הבא ניצחה הנבחרת הלאומית את מלטה, אך הפסידה את המקום הראשון לקרואטים, שניצחו את יריבתם עם ניקוד גדול יותר.
תחת קרפין, שולבו צעירים רבים בסגל הנבחרת במקביל לעזיבת שחקנים ותיקים, כאשר בספטמבר 2021, הודיע המתאזרח ואחד ממצטייני מונדיאל 2018, מריו פרננדס, על פרישתו מהנבחרת בשל פציעה מתמשכת. לראשונה זומנו שחקנים צעירים כמו מקסים מוחין, קונסטנטין טיוקאווין, דניל קרוגובוי, אנדריי מוסטובוי, איוואן סרגייב, דניל פומין וריפאט ז'מלדטדינוב, בעוד החלוץ ארטיום דזיובה בן ה־33, לא נקרא לסגל. עם זאת, הנבחרת סיימה את מוקדמות מונדיאל 2022 במקום השני בבית המוקדמות, כשקרואטיה העפילה ישירות על חשבונה למונדיאל בעוד היא עצמה עברה להתמודד במשחקי פלייאוף מול פולין.
בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, רוסיה הורחקה מהשתתפות בטורנירי אופ"א ופיפ"א והנבחרת חדלה להשתתף במשחקי ליגת האומות ומוקדמות מונדיאל 2022. בתקופה זו מספר שחקנים ותיקים פרשו מהנבחרת כמו פיודור קודריאשוב, מריו פרננדס וארטיום דזיובה.
בעקבות נישולה מהשתתפות בטורנירים הבינלאומיים, הנבחרת ערכה משחקי ידידות מול שכנותיה קירגיזסטן (ניצחון 2:1), אוזבקיסטן וטג'יקיסטן (שוויונות מאופסים), משחקים שהתאפיינו בשילוב שחקנים צעירים רבים בסגל כמו אלכסנדר סליאנוב בן ה־21 וסרגיי פינאייב, שהיה לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריה של הנבחרת, כשעלה למגרש במדי הנבחרת בגיל 18 ו-15 יום, צעיר יותר מאיגור אקינפייב שהחזיק בשיא, כשעלה לראשונה בהרכב הנבחרת בגיל 18 ו-20 יום.[7]
שיאים ונקודות ציון עריכה
בסך הכל מאז 30 ביוני 1912 ועד 2019 הנבחרת הרוסית ערכה 699 משחקים, על כלל נגזרותיה הן הנבחרת האימפריה הרוסית, נבחרת רוסיה הסובייטית, נבחרת ברית המועצות והנבחרת המודרנית. בזמן זה, לנבחרת היה מאזן של 364 ניצחונות, 179 תוצאות שוויון ו־156 הפסדים. הפרש השערים של הנבחרת הוא 1222–682.[8]
מתוך שבעת טורנירי הגמר של אליפות העולם ואירופה, בהם השתתפה נבחרת רוסיה, היא הייתה ארבע פעמים באותו בית עם נבחרות שזכו בהמשך בטורניר: במונדיאל 1994 פגשה את ברזיל, ביורו 1996 — גרמניה, באליפות אירופה 2004 — יוון וביורו 2008 — ספרד. במקביל, היא אף ניצחה את נבחרת יוון ביורו 2004, אך זה עדיין לא איפשר לרוסים להעפיל מהבית. באליפות אירופה 2008 רוסיה, להפך, הפסידה לספרד ועלתה לפלייאוף ובחצי הגמר הפסידה שוב לאותה נבחרת, כאשר שתי התבוסות היו בהפרש של שלושה שערים (1:4 ו־0:3).
רוסיה נפגשה גם שלוש פעמים באותו בית עם מארחות הטורניר: במונדיאל 2002 — עם יפן, ביורו 2004 — עם פורטוגל ובאליפות אירופה 2012 – עם פולין. באף אחת מהפעמים היא לא הצליחה לנצח אותם — המשחקים עם יפן ופורטוגל הסתיימו בתבוסות, והמשחק מול פולין הסתיים בתיקו.
נבחרת רוסיה, לא פגשה את סן מרינו במשך 24 שנים ויום אחד (היא פגשה אותה לראשונה ב־7 ביוני 1995 ולאחר מכן רק ב־8 ביוני 2019).
חמש פעמים מתוך שישה טורנירי מוקדמות מונדיאל, נבחרת רוסיה נכנסה לאותו בית עם לוקסמבורג (למעט מוקדמות מונדיאל 2010). איתה יש לרוסיה את נתוני המשחק הטובים ביותר: 10 ניצחונות, ללא תיקו וללא הפסדים, 35 שערים שנכבשו ו־3 שערים שנספגו.
בכל טורנירי המוקדמות של אליפות העולם ואירופה, החל מההעפלה לאליפות אירופה 2004, נבחרת רוסיה נפגשה בהכרח באותו בית עם אחת הנבחרות מהרפובליקות לשעבר של ברית המועצות: עם גאורגיה לפני יורו 2004, עם אסטוניה ולטביה לפני מונדיאל 2006, שוב עם אסטוניה לפני יורו 2008, עם אזרבייג'ן לפני מונדיאל 2010, עם ארמניה לפני יורו 2012, שוב עם אזרבייג'ן לפני מונדיאל 2014, עם מולדובה לפני יורו 2016 ועם קזחסטן לפני יורו 2020 (במונדיאל 2018, נבחרת רוסיה הייתה מארחת הטורניר).
במהלך כל ההיסטוריה המודרנית, נבחרת רוסיה הפסידה רק שש פעמים בבית במשחקים רשמיים: בשנת 1998 — צרפת (2:3), בשנת 2009 — גרמניה (0:1), בשנת 2010 — סלובקיה (0:1), בשנת 2015 _ אוסטריה (0:1), בשנת 2017 — פורטוגל (0:1) ומקסיקו (1:2). שתי התבוסות האחרונות התרחשו בגביע הקונפדרציות 2017 בגזפרום ארנה.
- הניצחון הגדול ביותר
- 8 ביוני 2019 — סן מרינו — 9:0, משחק מוקדמות יורו 2020 (מורדוביה ארנה — סרנסק)
 |
ראו גם – מוקדמות יורו 2020 |
- ההפסד הגדול ביותר
- 13 באוקטובר 2004 — פורטוגל — 1:7, משחק מוקדמות מונדיאל 2006 (ליסבון)
| |
ראו גם – מוקדמות מונדיאל 2006 |
לקריאה נוספת עריכה
- И. Рабинер. Наша футбольная RUSSIA. Издательство: ОЛМА Медиа Групп, 2008
- ЛУКАШИН Ю. С. Сборная России по футболу 1911 - 2002: Игры, голы, игроки, тренеры. Москва: ООО «Издательство Астрель», 2002.
- Справочник "Сборная СССР" Ю. Ландер, Н. Травкин; Издательство "Харкiв" 1991 г.
- Справочник "Игры сборной команды СССР по футболу" О. Кучеренко, Н. Травкин; "Советский спорт" 1989 г.
- Ежегодные календари-справочники Ю. Ландера 1-7 выпуски (1984-1990 гг); "Соцiалiстична Харкiвщина".
- Л. Б. ГОРЯНОВ. Под флагом Родины. Предисловие Б. Федосова. Москва: «Физкультура и спорт», 1978.
ראו גם עריכה
| עיינו גם בפורטלים: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל כדורגל | ||
|
פורטל רוסיה | ||
- רשימת כדורגלני נבחרת רוסיה שיש עליהם ערך בוויקיפדיה העברית
קישורים חיצוניים עריכה
- היסטוריה של נבחרת רוסיה בכדורגל, פורטל אינטרנט (ברוסית)
- כל משחקי הנבחרת מאז 1912 (ברוסית)
הערות שוליים עריכה
- ^ אז זו הייתה נבחרת האימפריה הגרמנית
- ^ באותה עת פינלנד הייתה מדינת חסות של רוסיה וכנסיכות פינלנד השתמשה בדגל הרוסי, מאחר שדגלה קיבל מעמד רשמי רק עם הכרזת העצמאות ב-1918
- ^ "Валерий Карпин — новый главный тренер сборной России". championat.com (ברוסית).
- ^ "Контракт с Карпиным будет продлён, если сборная попадет в стыковые матчи отбора ЧМ-2022". ТАСС. נבדק ב-2021-07-26.
- ^ Россия не смогла обыграть Хорватию в первом матче под руководством Карпина
- ^ Сборная России обыграла Кипр, одержав первую победу при Карпине
- ^ https://www.sport-express.ru/football/rusteam/news/sergey-pinyaev-stanet-samym-molodym-futbolistom-v-istorii-sbornoy-rossii-1999370/
- ^ Матчи 2019 года — официальный реестр РФС — Сборная России по футболу