ויקיפדיה

המעיין

פירוש נוסף ערך זה עוסק בסרט. אם התכוונתם לכתב עת תורני, ראו המעין.

המעיין (באנגלית: The Fountain) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2006 בבימויו של דארן ארונופסקי. התסריט, דרמה רומנטית בעלת מוטיבים של מדע בדיוני והרפתקאות, נכתב על ידי ארונופסקי במשותף עם ארי הנדל.

המעיין
The Fountain
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי דארן ארונופסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ארנון מילצ'ן
איאן סמית'
אריק ווטסון
תסריט דארן ארונופסקי
ארי הנדל
עריכה ג'יי רבינוביץ' עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים יו ג'קמן
רייצ'ל וייס
אלן בורסטין
מארק מרגוליס
קליף קרטיס
אית'ן סופלי
מוזיקה קלינט מנסל עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום מתיו ליבטיק
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Regency Enterprises
Protozoa Pictures
חברה מפיצה האחים וורנר
(ארצות הברית / קנדה)
פוקס המאה ה-20
(כלל עולמי)
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 22 בנובמבר 2006
ישראלישראל 22 בפברואר 2007
משך הקרנה 96 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה סרט רומנטי, סרט דרמה, מלודרמה, סרט פנטזיה, סרט מדע בדיוני, סרט הרפתקאות, מדע בדיוני עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 35 מיליון דולר
הכנסות 15,978,422 דולר
הכנסות באתר מוג'ו fountain
אתר רשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הסרט מורכב משלוש עלילות בהן מגלמים השחקנים יו ג'קמן ורייצ'ל וייס דמויות שונות: הראשונה מתרחשת בעבר ובה קונקיסטאדור בן המאה ה-16 נשלח על ידי המלכה למשימת כיבוש למציאת עץ החיים, השנייה מתרחשת בהווה ובה מדען המנסה להציל את חיי אשתו חולת הסרטן, והשלישית מתרחשת בעתיד, ובה איש דת הנוסע בחלל בניסיון להציל את אהבתו הגוועת. קו העלילה, השזור בדפוסים גאומטריים ויזואליים ומוטיבים מעולמות הדת, הפילוסופיה והמיתולוגיה של המאיה, מהווה תימה העוסקת ביחסים שבין אהבה, חיים ומוות.

הפקת הסרט הייתה רצופת בעיות שכמעט הביאו לביטולה. ארונופסקי תכנן בתחילה לביים את "המעיין" עם תקציב של 70 מיליון דולר וללהק לתפקידים הראשיים את בראד פיט וקייט בלאנשט, אבל פיט ביטל את השתתפותו בסרט בשל מורכבות התסריט, ובלאנשט נכנסה להריון וההפקה הושהתה[1], ולבסוף היה זה תקציב ההפקה הגבוה מדי לטעמם של מנהלי האולפנים שהביא את חברת האחים וורנר לבטל את ההפקה. הבמאי שיכתב את התסריט והצליח לחדש את ההפקה בתקציב של 35 מיליון דולר וללהק לתפקידים הראשיים את יו ג'קמן ורייצ'ל וייס. הצילומים התנהלו בעיקר במונטריאול, וארונופסקי השתמש בצילום מאקרו על מנת ליצור את בסיס האפקטים המיוחדים בתקציב נמוך.

הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ובקנדה ב-22 בנובמבר 2006. בישראל פתח הסרט את פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה ולאקרנים יצא ב-22 בפברואר 2007. הכנסותיו לא כיסו את עלויות ההשקעה בו, ובעודו נחשב להצלחה אמנותית הוא נחל כישלון מסחרי. הסרט וצוותו היו מועמדים ל-15 פרסים בסך הכול, ביניהם פרס אריה הזהב לארונופסקי על בימוי הסרט, ופרס סאטלייט לג'קמן על המשחק ולליבטיק על עבודת הצילום. הסרט זכה בחמישה פרסים בפסטיבלים ברחבי העולם, רובם עבור הפסקול. דעות המבקרים אודות "המעיין" היו חלוקות; הקונצנזוס סביבו היה כי בעוד הוא מרשים ועוצמתי מבחינה ויזואלית, השאפתנות שבו והתסריט המורכב הפכו אותו ללא-ממוקד.

עלילה

עריכה

"המעיין" מורכב משלוש עלילות המסופרות באופן לא-ליניארי, כאשר כל אחת מהן מתרחשת במרחק זמן של חמש מאות שנה מהאחרת. שלוש התקופות שזורות במעברים מסוג מאטץ' קאט ביניהן ובמוטיבים ויזואליים אנלוגיים, ויחסי אנלוגיה מתקיימים גם בין העלילות עצמן והן שזורות זו בזו. העלילות עצמן אינן מובאות בהכרח בסדר התרחשות כרונולוגי, ויו ג'קמן ורייצ'ל וייס מגלמים את הדמויות הראשיות בשלושתן[2]. באתר ביקורות הסרטים עין הדג נכתב אודות העלילה:[3]

שלושת הסיפורים משקפים ונשזרים זה בזה. הם קשורים ברמה העלילתית, כאשר קו העלילה של האביר והמלכה הוא חלק מרומן שנכתב על ידי איזי בימינו ואף האופן שבו מסעם העתידני של הנזיר והעץ מתקשר לשני קווי העלילה האחרים מתבהר במהלך הסרט. ברור גם כן ששלושת הגברים ומושאי האהבה שלהם הם מעין כפילים איש של רעהו. אבל משחק הפנים והשמות הזה הוא בסך הכול פני השטח של רשת זהויות עמוקה ומורכבת הרבה יותר. דארן ארונופסקי מייחד לכל תת עלילה שורה של דימויים איקונים [...] המעברים התכופים בין עלילה לעלילה והחזרה המתמדת של ארונופסקי על צבירי הדימויים רוקמים זהות עדינה ביניהם.

במאי הסרט דארן ארונופסקי הדגיש שהעלילות ונקודות המפגש ביניהן נתונות לפרשנות אישית[4]. על מורכבות העלילה של "המעיין" והמסרים החבויים בה, אמר ארונופסקי: "הסרט מאוד דומה לקובייה הונגרית; ניתן לפתור אותה בדרכים שונות אך ישנו רק פתרון אחד נכון לבסוף."[4]

תומאס הקונקיסטאדור (המאה ה-16)

עריכה

הסרט נפתח בסיפורו של תומאס, קונקיסטאדור בתקופת מלכות המשנה של ספרד החדשה, הנלחם באנשי שבט המאיה על מנת להיכנס למבנה דמוי פירמידה שם הוא מותקף בלפיד על ידי כהן השבט. באמצעות פלאשבקים מתגלה כי הוא נשלח על ידי איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה למשימת כיבוש בשטחי העולם החדש על מנת למצוא את עץ החיים שעל פי ספר בראשית היה מצוי בגן עדן. המלכה משוכנעת שאם תומאס ימצא את העץ, היא תצליח להביא לסיום המלחמה בינה לבין אנשי הדת של האינקוויזיציה הספרדית המנסים להשתלט על הכתר. המלכה ותומאס מאוהבים, והיא נודרת נדר להינשא לו כאשר ישוב מהמסע.

בהגיעו ליעד מגלה תומאס כי לוחמיו מותשים ומתוסכלים מהמסע ומסרבים להמשיך את החיפושים אחר העץ. כאשר הוא מצליח לעבור את לוחמי שבט המאיה ולהיכנס לפירמידה, הוא מתעמת עם כהן השבט ונדקר בבטנו. הכהן מבחין כי תומאס נושא עליו פגיון טקסי אשר לו משמעות בנבואת שבט המאיה, ועל כן נמנע מלהרוג אותו. לפתע רואה מולו הכהן חיזיון ובו איש הדת טום, הנוסע בחלל, מרחף מולו. הכהן מבקש מתומאס שישסף את גרונו והוא עושה כך. בצאתו מהפירמידה מגלה תומאס גן מרשים ובו מעיין שבקצהו העץ הענק אותו הוא מחפש. הוא דוקר את העץ ולוגם מהנוזל הבוקע ממנו. באופן לא צפוי הוא מתמוטט אל הקרקע וצמחייה מתבקעת מחלקי גופו שנספג אל תוך האדמה.

טומי הנוירולוג (המאה ה-21)

עריכה

טומי הוא מדען ונוירולוג העובד על מחקר למציאת תרופה למחלת הדגנרציה של המוח. הוא מוּנע על ידי מחלתה של אשתו איזי, הסובלת מגידול סרטני במוח שמביא להתדרדרות מהירה בבריאותה. תקופת גסיסתה מביאה אותה להרהר במשמעות החיים ולהעריך אותם תוך שהיא עוברת תהליך של השלמה עם מותה הקרב, אך טומי שאוהב אותה אהבה עזה מסרב להשלים עם מצבה והוא נחוש במאמציו למצוא לה מרפא. מחקרו מתקדם במהירות בהתבסס על חומר מיוחד שמקורו בעץ עתיק אשר התגלה באמריקה המרכזית, והוא נמצא במרוץ נגד הזמן להצלת אשתו.

איזי כותבת ספר המספר את סיפורו של תומאס הקונקיסטאדור, אך לאחר שהיא מתמוטטת במהלך ביקור במוזיאון המאיה היא משתכנעת כי לא תספיק לסיים את הספר עד מותה, ומבקשת מטומי לכתוב את הפרק האחרון. זמן קצר לאחר מכן היא נכנעת למחלה, ועמיתיו של טומי למחקר חוששים שמותה של איזי הפך אותו ללא-כשיר להמשיך בעבודתו ומסרבים להמשיך ולסייע לו. הוא מקדיש את כל כולו לא רק למציאת תרופה למחלה, אלא למציאת תרופה למוות עצמו ואף להשבת הנעורים. לאחר מותה של איזי הוא שותל בקברה זרע של עץ מיוחד.

טום הנוסע בחלל (המאה ה-26)

עריכה

העלילה של טום מתרחשת כולה בחלל החיצון בתוך בועה קטנה המתפקדת כמעין חללית. טום הוא איש דת רוחני הנוסע בתוך ערפילית זהובה אל עבר כוכב מוּאר בשם שיבאלבה (Xibalba, בתרגום חופשי: "מקום של פחד"[5]), מונח הלקוח מהמיתולוגיה של המאיה ומתאר את העולם הבא הנשלט על ידי אלי המוות של המאיה. הוא נוסע לבדו כאשר איתו בבועה קיים רק גן ובו עץ ענק הנמצא בתהליך מהיר של גסיסה, וטום נחוש להגיע אל הכוכב על מנת להציל אותו. בעת מסעו הוא עורך מדיטציה, מבצע טאי צ'י, מקעקע את עצמו ומנהל שיחות עם העץ. כמו כן הוא מנהל שיחה עם דמותה של איזי. נרמז כי באופן כלשהו היא עצמה חיה בתוך העץ הגוסס, ועליהם להגיע לשיבאלבה במטרה להשיב אותו לחיים.

בנקודת השיא של הסרט העץ מת, והכוכב הופך בפיצוץ אדיר לסופרנובה, המבקעת את החללית וסוחפת את טום לתוך החלל. עם הפיצוץ מתעורר העץ לחיים, מלבלב ונושא פירות. דמותה של איזי קוטפת פרי מהעץ המחודש ומגישה אותו לטומי, אשר שותל אותו בקברה.

     
מימין לשמאל: תומאס הקונקיסטאדור, טומי הנוירולוג וטום הנוסע בחלל. את שלושתם מגלם יו ג'קמן.

כתיבה

עריכה
 
תורת הנסתר ביהדות הייתה תמה מרכזית בסרטו הקודם של ארונופסקי, פאי, וסיפור עץ החיים כפי שמופיע בספר בראשית ובקבלה (בתמונה) היווה השראה לכתיבת "המעיין".

פיתוח התסריט

עריכה

דארן ארונופסקי וחברו ארי הנדל יצרו יחד את הסיפור עבור "המעיין", והתסריט עצמו נכתב על ידי ארונופסקי. כאשר הוא צפה בסרט "מטריקס" בשנת 1999, ארונופסקי ראה בו סרט המגדיר מחדש את ז'אנר המדע הבדיוני והוא ביקש לעשות סרט שיחקור תחומים חדשים של הז'אנר, כפי שעשו "מטריקס" וקודמיו "מלחמת הכוכבים" ו"2001: אודיסיאה בחלל". ארונופסקי חשב על סרט מדע בדיוני שיתעלה מעל הסרטים האחרים שהעלילה שלהם התבססה על טכנולוגיה ומדע בלבד. בהקשר זה אמר: ”כבר ראינו הכול. זה כבר לא ממש מעניין את הקהל. הדברים המעניינים הם הרעיונות; החיפוש אחר אלוהים, החיפוש אחר משמעות.”[6]

בשנת 1999 אובחנו שני הוריו של ארונופסקי כחולים במחלת הסרטן. ארונופסקי, שהיה אז בן שלושים, החל להרהר במהות התמותה האנושית: ”זו הייתה תקופה קשה מאוד מבחינת החובה הרגשית. אני יודע שזה גיל מאוד צעיר, אך כשאתה הופך בן שלושים, שנות העשרים שלך הסתיימו ואתה יכול להתחיל ולתהות, 'וואו, יום אחד אני למעשה אמות'.” הוריו החלימו מהמחלה והוא עצמו החל להתמקד ברעיון של אדם צעיר המנסה להציל את אהובתו ממחלה סופנית. הוא שיתף ברעיון את הנדל, חברו ללימודים באוניברסיטת הרווארד, בעל דוקטורט במדעי המוח מאוניברסיטת ניו יורק שלא היה בטוח לגבי עתידו בתחום: על חלקו בפיתוח התסריט אמר הנדל: ”דארן ואני רק התחלנו לדבר על הסיפור. ככל שהסיפור התעצם כך רצינו להיכנס יותר לעומקו והחלטתי לעשות כמה החלטות הרות גורל על מנת להמשיך ולעבוד עמו.”[7]

בדומה לתהליך כתיבת סרטיו הקודמים, גם עבור "המעיין" החליט ארונופסקי לשנות את מקום מגוריו על מנת לקבל השראה עבור הכתיבה. הוא ערך יחד עם הנדל טיול לגואטמלה לצורכי תחקיר אודות ההיסטוריה והפילוסופיה של תרבות המאיה[7]. התסריט לסרט הושפע רבות מעבודתו של העיתונאי האורוגוואי אדוארדו גליאנו, אשר כתב על מיתוסים מנקודת מבטם של הילידים[8] ובמיוחד מספרו "בראשית"[9]. סיפורו של הסרט "היו זמנים באמריקה" השפיע אף הוא על התסריט[10]. ארונופסקי שילב בתסריט גם מוטיבים מהספר "ההיסטוריה האמיתית של כיבוש ספרד החדשה"[11] אשר נכתב על ידי ברנל דל דיאז קסטיליו (1492–1585), קונקיסטאדור ספרדי שכתב עדויות ראייה אודות כיבוש מקסיקו על ידי הרנאן קורטס. כתביו היוו השראה ליצירת עלילתו של תומאס היוצא למשימה בשירות המלכה איזבלה[12].

ארונופסקי הבחין בכך שמאז כתב בשנת 2000 את סצנת הקרב בין לוחמי שבט המאיה לבין לוחמיו של תומאס, הוצגו בסרטים "טרויה", "שר הטבעות" ו"המלך ארתור" סצנות קרבות מאסיביות. הוא ביקש שלא לנטות לכיוון זה, ועל כן שיכתב את הסצנה כדי שתהיה מצומצמת יותר, וכך שתציג את הקרב בעיקר בין דמותו של תומאס עצמו לבין הילידים. לאחר השכתוב הוא שם לב שהסצנה החדשה מתאימה כמטפורה לתמה המרכזית של הסרט, אודות האדם הבודד הקורא תיגר נגד כל הסיכויים ומנסה לכבוש את המוות[13].

על אף ש"המעיין" הוא סרט בדיוני, רבים מהאלמנטים המוצגים בו מבוססים על המציאות. יוצרי הסרט ערכו מחקר אודות מסעות האדם בחלל ועל תרבות המאיה לרבות ההיסטוריה שלה, הדת והרוחניות שבה. יחד עם השחקנים הראשיים הם צפו בניתוחי מוח. לאחר השלמת התחקיר אמר ארונופסקי: ”החלטנו אילו חלקים אנחנו רוצים שיהיה מדויקים מבחינה עובדתית ואילו חלקים בכוונתנו לכופף מבחינה זו.”. הבמאי לא שאף להיות מדויק לחלוטין מבחינה היסטורית בנושא תקופות הזמן השונות בסרט (הנעות על ציר של כאלף שנים) מתוך תפיסה של הסרט כתפאורה של סיפור אגדה: ”זה היה כמו לצייר מערכת יחסים בין מלכה לבין הלוחם שלה, והשימוש בזה (בעובדות ההיסטוריות) נעשה עבור הפנטזיה.”[13]

   

תמת המוות

עריכה

דארן ארונופסקי תיאר את ליבת הסרט כ"סיפור אהבה פשוט מאוד" אודות גבר ואישה מאוהבים, בעוד האישה מתה בגיל צעיר. הבמאי ערך תחקיר אודות אנשים שנפטרו בגיל צעיר; הוא למד מרופאים ומטפלים שמטופלים רבים מתו לבדם, שכן לקראת מותם הם מצאו דרכים חדשות להתמודדות עם מצבם, ואילו קרוביהם לא היו מסוגלים להזדהות עם ההשלמה אליה הגיעו. ארונופסקי כינה זאת "טרגדיה נוראה":

במקום להתמודד עם הטרגדיה הזו באימה, היא מגיעה להשלמה עם מה שקורה לה ... חולים רבים מתחילים למעשה להיפתח לאפשרות של מה שהולך לקרות להם, אך ישנו אוצר מילים מצומצם מאוד על מנת לסייע להם להתמודד ... אנחנו החלטנו להעשיר אותו באמצעות האישה הזו (איזי) המציעה לבעלה מתנה בדמות מטפורה המסבירה לאן פניה מועדות. זאת בתקווה שעם הזמן, הוא יהיה מסוגל להבין זאת ולהגיע למקום בו היא נמצאת[13].

התמות המרכזית ב"המעיין" העוסקת בפחד מפני המוות היא "תנועות בין חשכה לאור, והשחור אל הלבן"[14] העוקבות אחר מסעו של אדם המפחד מהמפגש עם המוות אך מתקדם לעברו. הסרט נפתח בפסקה מספר בראשית, פרק ג', פסוק כ"ד, המתאר את נפילת האדם. יו ג'קמן הדגיש את מרכזיותה של תמת "הנפילה" בסרט: "ברגע שבו עברו אדם וחוה על חטא עץ הדעת, החלו בני האדם לחוות את החיים כפי שאנו חווים אותם כיום; חיים ומוות, עוני ועושר, כאב ועונג, צדק ורשע. אנחנו חיים בעולם של דואליות. בעל, אישה - אנחנו נוהגים לקשור כך כל דבר. את מרבית חיינו אנחנו מעבירים בלא לרצות למות, להיות עניים ולחוות כאב. זה הרעיון עליו מבוסס הסרט."[15] ארונופסקי פירש גם הוא את סיפור בראשית כהגדרת האלמוות עבור בני האדם: "אם הם היו שותים מעץ החיים (הערה: במקום מעץ הדעת) מה היה למעשה עושה אותם שונים מהבורא שלהם? מה שהופך אותנו לאנושיים זה המוות. זה מה שהופך אותנו למיוחדים."[16]

הפקה

עריכה

טרום-הפקה

עריכה

ארונופסקי החל לקדם את הפקת "המעיין" מיד לאחר צאתו לאקרנים של סרטו הקודם, רקוויאם לחלום, בשנת 2000. באפריל 2001 הוא נכנס למשא ומתן עם אולפני ההפקה ווילג' רודשואו והאחים וורנר על מנת לביים את הסרט (אז ללא שם) כאשר בכוונתו ללהק את בראד פיט לתפקיד הראשי[6]. רקוויאם לחלום הוקרן בפני פיט, וניתן לו התסריט הראשוני לסרט העתידי[9].

ארונופסקי התכונן להפקה על ידי נסיעה יחד עם צוותו לאמריקה המרכזית שם פגש מומחים לתרבות המאיה איתם התייעץ, ובחן את הריסות העיר הקדומה פלנקה שבמקסיקו. הקבוצה סיירה גם בטיקאל, עיר הנמצאת באמצע הג'ונגלים שבצפון גואטמלה ובה צולמו חלקים מהסרט מלחמת הכוכבים 4[17]. נוסף על הטיול, הוקרנו בפני הצוות הסרטים "אגירה: זעם האל" ו"ההר הקדוש" על מנת לתת להם השראה לעיצוב יער הגשם עבור הסט של הסרט[18].

 
כרקע להפקת הסרט סייר צוות ההפקה בשרידי טיקאל, עיר המאיה הנמצאת באמצע הג'ונגלים שבצפון גואטמלה.

ביוני 2001 החלו המגעים עם קייט בלאנשט על מנת להצטרף לפרויקט[19]. ארונופסקי, שביקש לשמור על שם הסרט בסוד, נתן לו את השם הזמני "האיש האחרון" (The Last Man).‏[20] ההפקה הושהתה על מנת לבצע שיפורים בתסריט וכדי להמתין שבלאנשט, שהייתה בהריון בעת הצטרפותה לפרויקט, תלד את בנה בדצמבר 2002[21]. ביוני 2002 נפגשו נציגי חברת האחים וורנר עם ארונופסקי ומפיק הסרט אריק ווטסון והביעו דאגה בשל האמרת עלויות ההפקה. החברה הודיעה כי אם לא יימצא משקיע נוסף בסרט היא תבטל את הפרויקט. ווטסון פנה לחברות הפקה עצמאיות והצליח לגייס את רייג'נסי אנטרפרייזס לפרויקט[9]. לאחר עיכובים נקבעה תחילת ההפקה לאוקטובר 2002 בקווינסלנד וסידני שבאוסטרליה. הסרט, לו ניתן באופן רשמי השם "המעיין", קיבל אור ירוק לצאת לדרך עם תקציב של 70 מיליון דולר שמומן על ידי האחים וורנר וחברת ההפקה ניו-רייג'נסי, לאחר שווילג' רודשואו משכו את ידם מהפרויקט[22]. ההכנות להפקה לבדן עלו כ-18 מיליון דולר[23].

בלא התראה, בראד פיט, אשר בקשותיו לשינויים בתסריט לא נענו, עזב את ההפקה שבעה שבועות לפני יום הצילומים הראשון[17]. פיט עזב על מנת לגלם את דמותו של אכילס בסרטו של וולפגנג פטרסן "טרויה"[24]. בעוד הסטודיו מאיים לבטל את הפרויקט, שלח ארונופסקי את התסריט לשחקן ראסל קרואו כמחליף אפשרי עבור פיט. קרואו, שהיה מותש מצילומי הסרט "אדון ומפקד", סירב להצעה[9]. בספטמבר 2002 הודיע ג'ף רובינוב, יו"ר מחלקת ההפקה של האחים וורנר, כי ההפקה מבוטלת[24]. בלאנשט קיבלה פיצוי על זמנה באוסטרליה וחברי הצוות המקומי קיבלו הודעה על פיטוריהם[9]. הסט שנבנה עבור הפקת הסרט, בתוכו מקדש מאיה בן עשר קומות, נמכר במכירה פומבית יחד עם אביזרי הפקה נוספים[25].

ארונופסקי החל בפיתוח של סרטים אחרים, אך התקשה לזנוח את "המעיין" אליו חש קרוב מבחינה יצירתית. ללא סטודיו ושחקן, הוא החליט לכתוב גרסה "ללא תקציב" לסרט בהתבסס על ניסיון ההפקה הקודם שלו עם סרטים בעלי תקציב נמוך[13]. בנוסף, הוא הוציא רומן גרפי בעל אותו השם. בפברואר 2004 החליטו בחברת האחים וורנר לחדש את הפרויקט והחלו במגעים עם השחקן יו ג'קמן בהחלפת פיט בתפקיד הראשי. הסרט קיבל אור ירוק נוסף עם תקציב של 30 מיליון דולר, שניתן בחלקו בשל הסכמתו של הבמאי לוותר על חלקים בתסריט שהיו יקרים מדי להפקה[26]. באוגוסט הצטרפה לפרויקט רייצ'ל וייס שמילאה את מקומה של בלאנשט[27]. הצילומים נמשכו 60 ימים בתחילת שנת 2005 והתקיימו בעיקר באולפנים במונטריאול[9][28].

   
רייצ'ל וייס (מימין) לוהקה לסרט באוגוסט 2004, לאחר שקייט בלאנשט עזבה את התפקיד. יו ג'קמן (משמאל) לוהק לתפקיד אחרי שבראד פיט ביטל את השתתפותו בסרט שבעה שבועות לפני התאריך המקורי לתחילת הצילומים.

ליהוק

עריכה

ארונופסקי ראה את יו ג'קמן מבצע את תפקיד פיטר אלן במחזמר הברודוויי "הנער מאוז" והתרשם מביצועיו. הבמאי נפגש עם השחקן, שחיפש באותה התקופה אחר "תפקיד שיכול להראות ממדים רבים", וליהק אותו לתפקיד הראשי בסרט[12]. ג'קמן כיכב קודם לכן בתפקיד דמותו השרירית של וולברין בסדרת הסרטים אקס-מן ועבור "המעיין" הוא נדרש לאמץ מבנה גוף דומה: הוא תרגל טאי צ'י במשך שבעה חודשים עבור הצגת גופו למשך חצי דקה על המרקע ויוגה במשך יותר משנה על מנת להציג את תנוחת הלוטוס המופיעה בסצנות בחלל. עבור אותן סצנות בהן הוא נראה מרחף באוויר הושקע ג'קמן בבריכת שחייה ונקשר לרתמות שסובבו אותו 360 מעלות על מנת שבגדיו ייראו כמרחפים מעליו בחופשיות[29].

בתהליך למידת התסריט צפה ג'קמן בניתוח הסרת גידול סרטני של אישה שסבלה מסרטן המוח, ונחרד לגלות דמיון בינה ובין אשתו: ”כל מה שיכולתי לחשוב עליו היה אשתי על שולחן הניתוחים הזה. ככל שקראתי את התסריט ותרגלתי פילוסופיה, באותו הרגע הבנתי שאני כל כך לא מוכן למוות.”[15] על מנת לגלם את שלוש הדמויות של הסרט תרגל השחקן יציבה שונה עבור כל דמות; עבור הקונקיסטאדור היה ג'קמן זקוף ושעון קדימה כדי לדמות טבע בלתי-ניתן לעצירה. עבור המדען היה ג'קמן רכון קדימה כמתמקד בעבודתו, משווה לדמות אופי של איש "הנושא את העולם על כתפיו". עבור דמות הנוסע בחלל ג'קמן למד את עקרונות ההתנהלות לפי הזן בודהיזם[30].

ג'קמן הציע לארונופסקי ללהק את רייצ'ל וייס לתפקיד האישה הראשי. הבמאי, אשר היה במערכת יחסים עם השחקנית, חשש להראות למנהלי האולפנים סימנים לפיהם הוא מעדיף אותה על פני אופציות ליהוק אחרות. עם המלצתו של ג'קמן הוחלט לבסוף ללהק את וייס לגילום דמויותיהם של איזי ואיזבלה[31]. עבור התפקיד שלה קראה וייס אודות מחלות סופניות ונפגשה עם אנשים הסובלים ממחלות כאלו[30]. השחקנית גם ביקרה במוסדות רפואיים בהם שהו אנשים צעירים הנוטים למות ונמצאים תחת טיפול פליאטיבי. על הקושי בתקופה זו אמרה וייס: "היו כמה ימים בהם הייתי במצב בו יכולתי לומר 'אני מוכנה לעזוב עכשיו'."[32]

בסרט משחקים גם אלן בורסטין בתור ד"ר ליליאן גוזטי, המעסיקה של טומי הנוירולוג, ומארק מרגוליס בתור הכומר אווילה המתלווה למסעו של תומאס הקונקיסטאדור. בורשטיין ומרגוליס הופיעו בסרטו של ארונופסקי רקוויאם לחלום, ואת התפקידים ב"המעיין" כתב ארונופסקי עבורם[12]. שון פטריק תומאס, דונה מרפי, ואית'ן סופלי לוהקו לתפקידי עוזרי המעבדה של טומי. קליף קרטיס לוהק לתפקיד קפטן אריאל, קונקיסטאדור נוסף, וסטיבן מק'האטי לוהק לתפקיד האינקוויזיטור סילסיו; קנאי דתי המאיים על כס המלכה הספרדית[33]. שבעים ניצבים לוהקו כלוחמי המאיה, עשרים מתוכם בעלי רקע גואטמלי וצאצאי המאיה. אחד מתוך העשרים היה מנהיג רוחני בפועל, והוא לוהק לתפקיד כהן המאיה בסרט[28].

עיצוב

עריכה
 
ההשראה לבועה בתוכה טס טום בחלל הגיעה ממבנה בשם ביוספירה 2 (בתמונה) המשמש למערכת אקולוגית עצמאית סגורה ונמצא באריזונה, ליד העיר טוסון.

הסט בו צולם הסרט נבנה על ידי מעצב ההפקה ג'יימס צ'ינלונג וצוותו באולפן במונטריאול, להוציא את הסצנות שצולמו במוזיאון ובחווה[34]. הסט כלל את הג'ונגל בו צולמו סצנות המאה ה-16 ואת החללית דמוית הבועה והעץ הענק שבתוכה[2]. החללית הוצבה אל מול מסך ירוק והצוות תלה חומרים צבעוניים מחזירי אור בצבעים ירוק, שחור, זהב וכסף, אשר נעו בשלושה מסלולים מעגליים מסביב לסט. החומרים הופרדו במחיצות ואור הוקרן על החומרים השונים בהתאם לצבע המבוקש. צבע כסף שימש עבור הסצנות בהן החללית עברה בין הכוכבים, וצבע זהב שימש בסצנות בהן נכנסה החללית אל תוך הערפילית[2].

ב"המעיין" עץ החיים הוא אלמנט עיצובי מרכזי בכל אחת משלוש התקופות המוצגות בסרט. העץ מבוסס על מושג הספירות בקבלה המסמלות כוחות שונים של האלוהות. עץ הספירות, אשר לפי הפולקלור גובהו מאתיים עד שלוש מאות מטר, היה צריך לעבור עיצוב מחודש על מנת להיכנס לפריים מצלמת הקולנוע[35]. חתיכות של סחף וענפים מעצים אמיתיים נאספו באזור הצילומים בקנדה על מנת לבנות את ענפיו ושורשיו של העץ, ותבניות מתכת הוכנו מהן על מנת לבנות את גוף העץ[36]. לדבריו של ג'יימס צ'ינלונג, תהליך בניית העץ עצמו, שהיה חלק מסט עצום המוקף במסכים ירוקים, לווה בבעיות לוגיסטיות משמעותיות בשל התקציב הנמוך שניתן לפרויקט בפעם השנייה שאושר (תקציב שהיה נמוך בחצי מזה המקורי). תכנון הסט של העץ עצמו היה שיתוף פעולה בין צ'ינלונג לבין ארונופסקי יחד עם צלם הסרט מתיו ליבטיק. השלושה שיתפו פעולה בעיצוב על מנת ליצור את הסט הרצוי, ובמיוחד על מנת לתכנן את המרווח היחסי שבינו לבין דפנות החללית הנושאת את האסטרונאוט[37]. ארונופסקי תיאר את התקופה בה מתרחשת עלילת האסטרונאוט כמחווה אומנותית לשירו של דייוויד בואי "Space Oddity" ("תעלומה בחלל"), ושמו של האסטרונאוט הוא 'טום' בדומה לאסטרונאוט האבוד בחלל המתואר בשיר[12]. ההשראה לעיצוב החללית בה נוסע האסטרונאוט עם העץ בחלל נבעה ממחקר שערך השותף לכתיבת התסריט, ארי הנדל, על ביוספירות שונות כגון המבנה "ביוספרה 2" שבאריזונה[37]. בהתייחסו לכך שהחללית מעוצבת כעשויה מזכוכית אמר ארונופסקי: "אין שום סיבה שחללית תהיה בנויה כמו משאית ענקית בחלל"[18].

ארונופסקי וצלם הסרט מתיו ליבטיק החליטו להשתמש בפלטת צבעים מוגבלת עבור הסרט, גישה אומנותית שהחלה כבר בסרטיו הקודמים של ארונופסקי אשר גם אותם צילם ליבטיק. ב"המעיין", הצבעים העיקריים הם זהב ולבן. צבע הזהב "מסמל את שבט המאיה, מעין זהב של שוטים, אמת שהיא שקר";[2] ארונופסקי הסביר את הבחירה: "כאשר אתה רואה זהב, הוא מייצג חומרנות ועושר וכל אותם דברים המסיחים את דעתנו מן המסע האמיתי בו אנחנו נמצאים."[14] לבן נבחר על מנת לייצג תמותה ואמת. דמותה של איזי היא לבנה, והיא לובשת לבן או מוקפת בלבן על מנת להעצים את הצגתה בהקשר זה. צבעים משניים הם ירוק, המייצג את החיים, ואדום, המייצג מוות[2].

במאי הסרט השתמש גם במבנים גאומטריים זהים על מנת להבדיל בין שלוש העלילות, והצורות מהוות מוטיב חוזר ויזואלי בכל אחת מהן מבחינת קומפוזיציה ואלמנטים ויזואליים נוספים; סיפורו של הקונקיסטאדור בן המאה ה-16 משקף צורות של משולש דרך פירמידות וקונסטלציות משולשות. סיפורו של המדען בן המאה ה-21 משקף מלבנים כדלתות, חלונות ומסכי מחשב. סיפור מסעו המהורהר של האסטרונאוט בן המאה ה-26 משקף מעגלים באמצעות החללית וגופים שמימיים הנעים דרך קבע מסביבה[38].

צילום ואפקטים

עריכה
האפקטים המיוחדים עבור סצנות תייר החלל הטס בתוך ערפילית זהובה אל עבר כוכב הלכת שיבאבלה, נעשו באמצעות צילום מאקרו של נוזלים שונים.

"המעיין" צולם על ידי מתיו ליבטיק, שעובד עם ארונופסקי מאז שנות ה-90[2], והוא התכונן במשך יותר משנה לצילומי הסרט כאשר ארונופסקי ניסה להפיק את הסרט בפעם הראשונה. ארונופסקי תכנן את צילומי הסרט כך שתגולם בהם הצגה עוצמתית של המעברים התמתיים מחושך לאור. המעבר מחושך לאור נעשה בצורה הדרגתית לאורך הסרט; בתחילתו מוצגת דמותו של ג'קמן כצללית עמומה וככל שסיפור העלילה מתבהר היא הופכת מוארת יותר ויותר. בינתיים, דמותה של וייס שטופת אור לאורך כל העלילה. בתחילה חשב ארונופסקי להראות רק את הצללית של דמות הגבר עד למערכה השנייה מתוך השלוש של הסרט, אך לבסוף החליט לוותר על הרעיון הקיצוני על מנת להיות יותר נגיש לקהל הצופים[39]. ליבטיק תיאר את השינוי המטאפורי של התאורה בדמותו של ג'קמן: "אנו עוקבים אחר קשת דמותו של תומאס ככל שהוא מתקרב אל עבר האמת."[2]

ארונופסקי התכוון להשתמש רק במצלמה אחת לצילומי "המעיין" היכן שניתן, והשתמש במצלמה נוספת רק כאשר הסצנה הייתה מבוססת על התפאורה ויכולה הייתה להצטלם באופן כזה שיהיה ברור שמדובר בכיוונים שונים לחלוטין. ליבטיק אמר שארונופסקי העדיף התאמת כיווני מבט: "דארן הוא מעריץ של כיווני מבט, ואם אתה מוותר על כיוון מבט בזווית הצילום הוא מרגיש שזה מבטל את השוט וההופעה". במקור התכוון ארונופסקי שדמותו של ג'קמן תנוע כל הזמן באופן "לא טבעי" מבחינה קולנועית - משמאל לימין לאורך הפריים - אך התכנון הפך מסובך עקב הצורך של האסטרונאוט לנוע באופן תמידי מעלה כלפי מקור האור[2].

כאשר חודשה הפקת "המעיין" בשנת 2005 הייתה גישה מוּדעת יותר לצילומים מבחינת תקציב, שכן הוא קוצץ בכמחצית ומרביתו היה מיועד במקור לטובת אפקטים מיוחדים. כאשר הפקת הסרט התחדשה בתקציב נמוך יותר, חש ליבטיק שתכנון מוּדע יותר של התקציב יביא דווקא לסרט טוב יותר: ”אפקטים מיוחדים הורכבו מחלק ניכר של התקציב בקונספט המקורי. 'רגעי פופקורן' היו שם על מנת להצדיק את התקציב ולהביא קהל-יעד אל בתי הקולנוע. לבסוף, אני מאמין כי תהליך ההתייעלות של ההפקה עזר לנו לספר את הסיפור בצורה יעילה יותר. הסרט נחשף לכדי הליבה שלו, ולכדי מה שהוא באמת מספר עליו; חיפוש אחר האלמוות, כאשר האמת של החיים היא התמותה.”[2]

על מנת ליצור את סצנת מותו של הקונקיסטאדור, שאב ארונופסקי את מיתוס המאיה המתאר את ההתרחשות בעת מותו של לוחם אמיץ: לפי המיתוס, המוות מלווה בפרפרים ופרחים הבוקעים מתוך גופותיהם של הלוחמים. ארונופסקי הוציא את הפרפרים מסצנת המוות על מנת לצמצם את השימוש בהדמיית מחשב אך השאיר את אפקט הפרחים המתפרצים מתוך הגופה[35].

ג'רמי דוסון ודן שרקר, אשר עשו את האפקטים המיוחדים עבור סרטיו הקודמים של ארונופסקי "פאי" ו"רקוויאם לחלום", חזרו לעבוד עמו על האפקטים עבור "המעיין". לזוג ניתנה המשימה להשתמש באפקטים ממוחשבים מעט ככל הניתן, משימה קשה בהתחשב בכך ששליש הסרט מתרחש בחלל החיצון. דוסון אמר: ”שימוש ב-CGI הוא באמת הדבר הקל ביותר כיוון שזו שיטה כה נפוצה והכלים שלה נהדרים. מה שהוא עשה היה ממש להכריח אותנו להמציא פתרונות יצירתיים על מנת לפתור הרבה מהבעיות שנתקלנו בהן”.

אחד הפתרון היצירתיים היה זה של פיטר פארקס, מומחה לצילום מאקרו אשר עסק בדלייה של מיקרואורגניזמים ממים עמוקים וצילום שלהם בתלת-ממד, פרויקט שנעשה במימון חלקי של ממשלת איי הבהאמה. פארקס ערבב יחד כימיקלים ובקטריות על מנת ליצור תגובות ויזואליות אותן צילמו דוסון ושרקר במשך שמונה שבועות, תמונות סטילס במצלמת פילם באורך של יותר משישה קילומטר[37]. כדי ליצור את האפקטים השתמש פיטר פארקס במכניקת הזורמים והשפעתה על התנהגותם של החומרים שצילם: ”כאשר התמונות הללו מוקרנות על מסך גדול, אתה מרגיש כאילו אתה מסתכל על האינסוף. זה מפני שאותם הכוחות הפועלים על כבידת המים ומדדי השבירה - מתרחשים גם בחלל החיצון”, אמר פארקס. הכישרון הייחודי שלו שכנע את מחלקת היצירה של ההפקה ליצור ויזואליה שהיא מעבר להדמיה ממוחשבת סטנדרטית ולתת לו להוביל את הנושא. במקום מיליוני דולרים עבור רצף בודד של אפקטים מיוחדים, פארקס יצר את כל צילומי הסרט בעלות של 140,000 דולר בלבד[17].

חברת האפקטים המיוחדים "Look Effects" עבדה על 87 שוטים עבור "המעיין" שכללו בין היתר הרחבות-ענק של הסט, חיבור אלמנטים נפרדים לכדי אחד ("Matte"), שיפור התמונה, החלפת פנים והסרת מומים, כמו גם אנימציה של אלמנטים מרכזיים עבור הסיפור של הסרט. הנריק פאט, הממונה של אפקטים מיוחדים בחברה, אמר על עבודתם: ”דארן היה ברור למדי מבחינת מה הוא רוצה ובכוונתו לצמצם למינימום את השימוש בגרפיקה ממוחשבת [...] ואני חושב שהתוצאות הן יוצאות מגדר הרגיל”[40].

פסקול

עריכה
The Fountain: Music from
the Motion Picture
 
פסקול מאת קלינט מנסל
בשיתוף רביעיית קרונוס ומוגוואי
יצא לאור 27 בנובמבר 2006
סוגה מוזיקה קלאסית עכשווית
מוזיקה אינסטרומנטלית
אורך 46:21
חברת תקליטים Nonesuch Records
הפקה טוני דוגן, ג'ף פוסטר וסקוט פרייזר

 

קטע לדוגמה להאזנה:

"Death Is the Road to Awe"
קטע השיא של הרצועה לעיל מגלם בתוכו כמה מהאלמנטים שבהם נעשה שימוש בפסקול הסרט: ערבוב של מוזיקה קלאסית עם מקהלה ופוסט-רוק.
לעזרה בהפעלת הקבצים

פסקול "המעיין" (The Fountain: Music from the Motion Picture) יצא לאור ב-27 בנובמבר 2006 בחברת התקליטים Nonesuch Records. האלבום הוקלט בשיתוף פעולה בין מלחין המוזיקה הקלאסית העכשווית קלינט מנסל, שותף תדיר בעבודותיו של ארונופסקי, עם רביעיית המיתרים "רביעיית קרונוס" מסן פרנסיסקו ולהקת הפוסט-רוק הסקוטית מוגוואי[41]. האלבום, שבו עשרה קטעים, זכה לתגובות חיוביות של מבקרי המוזיקה והיה מועמד למספר פרסים בתחומי הקולנוע והמוזיקה.

מנסל חיפש אחר לחן אחד שיקשור יחדיו את שלושת קווי העלילה של הסרט. הוא חיפש אחר "תחושה אורגנית" וביקש להטמיע יחד אלמנטים של תזמורת ושל מוזיקה אלקטרונית ולהשיג "אלמנטים אנושיים שנושמים", לדבריו[37]. בניגוד לרוב הפסקולים המוקלטים עוד בשלב טרום-ההפקה, פסקול "המעיין" הוקלט במקביל להפקת הסרט בפועל. על התהליך המקביל אמר מנסל: "זה אינסטינקטיבי, להקשיב למה שהסרט אומר לך שהוא צריך."[18] תהליך הכנת החומרים לפסקול ארך כחמש שנים.

דארן ארונופסקי קיווה שדייוויד בואי, אשר שירו "Space Oddity" היווה השראה לעלילת האסטרונאוט שבסרט, יקליט שיר עבור הפסקול אך התוכנית לא יצאה לפועל[42][12]. את הקולות לשיר הרקע של כתוביות הסיום של הסרט הקליט במקור אנתוני הגרטי, אך ארונופסקי החליט שהקולות אינם מתאימים ואת השיר ביצע לבסוף הפסנתרן רנדי קרבר[42].

עם צאת האלבום הושק אתר אינטרנט בשם "The Fountain Remixed" המבוסס תוכן גולשים. באתר ניתנה אפשרות להוריד קטעי אודיו מתוך האלבום, לעשות להם רמיקס ולהעלות אותם חזרה לאתר על מנת לקבל חוות דעת מגולשים אחרים[43].

מנסל זכה בשנת 2006 בפרס איגוד מבקרי הקולנוע של שיקגו לפסקול הטוב ביותר[44]. בנוסף, הוא זכה בפרס "World Soundtrack Award" ובפרס בחירת הקהל והיה מועמד לפרס גלובוס הזהב לפסקול הטוב ביותר ולפרס ה-BFCA‏ (אותו הפסיד לפיליפ גלאס)[45][46].

רשימת השירים:
מס' שם משך
1. The Last Man 6:09
2. !Holy Dread 3:52
3. Tree of Life 3:45
4. Stay with Me 3:36
5. Death Is a Disease 2:34
6. Xibalba 5:23
7. First Snow 3:09
8. Finish It 4:25
9. Death Is the Road to Awe 8:26
10. Together We Will Live Forever 5:02
משך כולל:
 46:21

רומן גרפי

עריכה
The Fountain
 
מידע כללי
מאת דארן ארונופסקי (כותב)
קנט ויליאמס (מאייר)
שפת המקור אנגלית
סוגה רומן גרפי
מקום התרחשות ספרד  
הוצאה
הוצאה Vertigo
תאריך הוצאה 2005
   

כאשר האחים וורנר החליטו לבטל את ההפקה בשנת 2002, השתמש ארונופסקי בזכויותיו על התסריט על מנת לפרסם רומן גרפי המבוסס עליו. הוא אמר: "אני יודע שזה סרט קשה להפקה, אבל אם הוליווד דופקת אותי, לפחות ייצא לי מזה ספר קומיקס."[47] הוא מכר את הסיפור לחברת ורטיגו (השייכת ל-DC קומיקס) ונפגש עם אמן הקומיקס קנט ויליאמס אשר ציוריו הרשימו אותו. ארונופסקי שכר את ויליאמס על מנת ליצור את הרומן הגרפי, והשותף לתסריט - ארי הנדל - סייע לו במחקר ותמונות של "המאיה, אסטרונומיה, פולסרים, וכל מיני דברים מגניבים" לטובת עיצוב הרומן. ארונופסקי נתן לוויליאמס את החופש האומנותי לפרש את התסריט לפי ראות עיניו[47].

ברומן מופיעות סצנות אשר אינן מופיעות בסרט הקולנוע, כגון סצנה בה כהן המאיה תוקף את האסטרונאוט המופיע בחזיונו.


שיווק והפצה ביתית

עריכה

במקור תוכנן הסרט לצאת ב-13 באוקטובר 2006, אך יציאתו לאקרנים עוכבה על מנת לבסס מעין "קמפיין מתמשך" וליצור ציפייה באמצעות העברת מידע מפה לאוזן. לבסוף נקבעה הפצתו של הסרט ל-22 בנובמבר 2006.‏[48] ארונופסקי שיתף את התסריט עם אחד-עשר אמנים מתחומי יצירה שונים: פיל הייל, מרטין וילנר, ג'ייסון שון אלכסנדר, קוסטס סרמיטיס, דייב גיבונס, בארון סטורי, ג'יימס ג'ין, ג'ים לי, אוליבייה בראמנטי, סת' פישר וביל סנקביץ. הוא הזמין אותם לפרש את התסריט לפי ראות עיניים ובמדיום לפי בחירתם, ועבודותיהם הועלו לאתר האינטרנט של הסרט[49]. ארונופסקי פרסם ספר אודות הסרט המכיל פרטים על ההפקה, התסריט המקורי, אמנות מקורית והערות היוצרים[50]. בנוסף, הושק אתר תוכן גולשים ייחודי עבור הסרט (ראו פרטים נוספים בפרק הפסקול).

"המעיין" יצא להפצה ביתית בפורמטים DVD,‏ HD DVD ובלו-ריי ב-15 במאי 2007 בארצות הברית. התוספים שנכללו במהדורות הביתיות הם הטריילר של הסרט וגלריה בת שישה חלקים על התקופות המוצגות בסרט[51]. ארונופסקי התאכזב מדלות התוספים שנכללו במהדורות הביתיות. לדבריו, האחים וורנר לא רצו שהוא יקליט חלק של 'הערות הבמאי' שכן הם סברו שזה לא יסייע למכירות. ארונופסקי הקליט הערות באופן עצמאי והעלה אותן לאתר האינטרנט האישי שלו[52]. בדצמבר 2008 הוא הביע רצון בהוצאה מחודשת של "המעיין", לא בתור גרסת במאי אלא בתור סיפור אלטרנטיבי המשלב חלקים מסרט הקולנוע וצילומים שלא נעשה בהם שימוש[53].

הכנסות וביקורות

עריכה

הקרנת הבכורה של הסרט נעשתה בפסטיבל ונציה ה-63 שנערך בספטמבר 2006.‏[54] בסוף ההקרנה לאנשי התקשורת קראו כמה מהמבקרים קריאות בוז, אך בערב למחרת בהקרנה לקהל הרחב זכה הסרט לתשואות ממושכות, כאשר הקהל עמד על רגליו ומחא כפיים במשך עשר דקות[23]. "המעיין" הוקרן ב-1,472 בתי קולנוע בארצות הברית ובקנדה ב-22 בנובמבר 2006, יום לפני חג ההודיה. הכנסותיו בארצות הברית ובקנדה עמדו על 3,768,702 דולר בסוף השבוע הראשון להקרנה המסחרית. הכנסותיו הסופיות במדינות אלה עמדו על 10,144,010 דולר, ו-5,761,344 במדינות אחרות ברחבי העולם. סך הכול הכניס הסרט, שתקציבו היה 35 מיליון דולר, 15,978,422 דולר בהקרנות המסחריות בבתי קולנוע ברחבי העולם[55]. מבחינה מסחרית נחשב הסרט לכישלון, שכן החזיר רק 54 אחוזים מהתקציב שהושקע בו[56].

אתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes דיווח כי 51% מהביקורות שניתנו לסרט היו חיוביות ושניקודו הממוצע עמד על 5.9 מתוך 10.‏[57] באתר Metacritic, בו הניקוד הוא מתוך מאה והביקורות בו לקוחות מהעיתונות המודפסת, קיבל הסרט 51 נקודות בהתבסס על 36 ביקורות[58]. ב-Rotten Tomatoes נכתב כי הקונצנזוס בקרב המבקרים הוא ש"הסרט, אודות מטאפיזיקה, דפוסים אוניברסליים, סימבוליות תנ"כית ואהבה חסרת גבולות המתפרשת על פני אלף שנים, הוא עשיר מבחינה ויזואלית אך סובל מהאמביציה הבלתי ממוקדת שלו."[57] במגזין ניוזוויק נכתב על הסרט: "אוהביו מעריצים את התעוזה והיופי שלו, אחרים מצאו אותו בומבסטי ונדוש."[59]

 
במאי הסרט, דארן ארונופסקי, נובמבר 2008

מייקל אטקינסון כתב בביקורתו במגזין הקולנוע "Sight & Sound" היוצא לאור בבריטניה על ידי מכון הסרטים הבריטי: "קשה לזכור עוד סרט אמריקאי כמו זה, במונחים של ידי חזון אישי ונלהב, הופך בצורה כזו סוערת ומשוגעת למשהו רע." וטען כי המעברים בין העלילות השונות היו רעים והפלשבקים היו מיותרים. על המוטיבים החוזרים כתב: "קשה לבלוע את התערובת של איקונוגרפיות המאיה, המקרא, הבודהיזם, הטאואיזם והעידן החדש, שהושלכו כולם אל תוך התבשיל"[60]. לעומתו, גלן קני מהמגזין פרימייר כתב: "הסרט הוא כנראה אחד מסרטי הנרטיב של 'סיפור בתוך סיפור' המהוקצע ביותר שראיתי [...] לקראת סופו המטא-עלילה רבת המשתתפים שבו נפתרת (או שמא אינה נפתרת?) אל תוך טבעת מביוס באפקטים מדהימים". קני כינה את הסרט "תובעני באותה המידה בה הוא מסנוור ומסחרר" והשווה את הבימוי של ארונופסקי לזה של סטנלי קובריק במונחים של "תעוזה קונספטואלית והוצאה דקדקנית לפועל". הוא סיכם כי "מדובר בסרט "אשר הוא עמוק באותו האופן בו מדמיינים אותו"[61].

אנתוני ליין, מבקר הקולנוע של הניו יורקר, קרא לסרט "הילה מדהימה של בלבול" וכתב כי הסרט מעביר תחושה "בלתי-מנוסה ורוחנית מדי."[62] רוג'ר איברט, ששיבח את סרטיו הקודמים של ארונופסקי, כתב בשיקגו סאן טיימס כי המעיין הוא "לא הצלחה גדולה", והוסיף: "יותר מדי תמונות אורות בוהקים, יותר מדי מעברים למען עצמם ושינויי טון פתאומיים". איברט כתב כי נעשו בסרט שינויים לרעה שלא תאמו את חזונו המקורי של ארונופקי[63].

באתר עין הדג כתב המבקר על הסרט: "אף על פי שארונופסקי מגייס כל טיפת כשרון שיש לו כדי לצייר את החוויה הנפשית הזו באמצעות צבע וצליל, לא הייתי שותף מלא בה. היו המון רגעים שבהם הייתי שרוי בתדהמה ובהתפעלות, אבל זו הייתה התרגשות שכלתנית, מתווכת, ולא אופוריה רגשית. אני חושב, וייתכן שרק מעטים יסכימו איתי, ש'המעיין' הוא סרט קצר מדי. הייתי רוצה לקבל עוד מהטריפ של ארונופסקי, ולא הייתי מוכן עדיין להתעורר ממנו כשעלו הכתוביות"[3].

בשנת 2009 הגיב ארונופסקי על הביקורות לסרט: "יש אנשים ששונאים את "המעיין". הסרט הוא על העובדה שזה בסדר למות ושאנחנו מסוגלים להשלים עם זה. אבל הרבה אנשים לא רוצים לחשוב על זה, אז למה לשלם כסף על ההתעמקות באובדנו של משהו אהוב? כל דבר בתרבות המערב מביא לדחיית הרעיון הזה". בנוסף, ציין ארונופסקי כי לדעתו הסרט יצא לאקרנים בתקופה הלא נכונה, וכי כמה שנים לאחר מכן החלה התעניינות מחודשת בסרט[64].

לקריאה נוספת

עריכה
  • Aronofsky, Darren (2006). The Fountain. Universe. ISBN 0789314959.
  • Calhoun, John (בנובמבר 2006). "Eternal love". American Cinematographer. 87 (11): 50–60, 62–63. ISSN 0002-7928. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Goldsmith, Jeff (בספטמבר 2006). "The Fountain". Creative Screenwriting. 13 (5): 53–57. ISSN 1084-8665. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Macaulay, Scott (באוקטובר 2006). "Death defying". Filmmaker. 15 (1): 40–45, 128, 130–131. ISSN 1063-8954. {{cite journal}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים

עריכה
מיזמי קרן ויקימדיה
  ציטוטים בוויקיציטוט: המעיין (באנגלית)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ynet, בראד פיט עוזב - ההפקה בסימן שאלה, באתר ynet, 1 בספטמבר 2002
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Calhoun, John (November 2006). "Eternal love". American Cinematographer 87 (11): 50–60, 62–63. ISSN 0002-7928.
  3. ^ 1 2 נמרוד, "המעיין", עין הדג, 3 במרץ 2007
  4. ^ 1 2 Kolakowski, Nick (24 בנובמבר 2006). "Director Darren Aronofsky: A 'Fountain' Quest Fulfilled". וושינגטון פוסט. נבדק ב-27 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ Hooker, Richard. "Culture in America: Creation Stories". World Cultures. אורכב מ-המקור ב-2015-01-06. נבדק ב-2017-09-06.
  6. ^ 1 2 Linder, Brian (5 באפריל 2001). "Aronofsky, Pitt Team for Sci-Fi Epic". IGN. נבדק ב-1 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ 1 2 Goldsmith, Jeff (September 2006). "The Fountain". Creative Screenwriting 13 (5): 53–57. ISSN 1084-8665.
  8. ^ Wright, Andrew (22 בנובמבר 2006). "Long Strange Trip". The Stranger. נבדק ב-17 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 Fierman, Daniel (1 בדצמבר 2006). "From Here to Eternity". Entertainment Weekly. נבדק ב-18 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ Morris, Clint (29 בינואר 2007). "Ask a Celeb: Darren Aronofsky's Answers!". Moviehole.net. אורכב מ-המקור ב-2007-10-11. נבדק ב-17 בפברואר 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "Historia verdadera de la conquista de la Nueva España"
  12. ^ 1 2 3 4 5 Daniel Robert Epstein (2005-04-01). "Darren Aronofsky — The Fountain". SuicideGirls. נבדק ב-2006-11-10.
  13. ^ 1 2 3 4 Macaulay, Scott (October 2006). "Death defying". Filmmaker 15 (1): 40–45,128,130–131. ISSN 1063-8954.
  14. ^ 1 2 Murray, Rebecca (20 באוקטובר 2006). "Darren Aronofsky Talks About "The Fountain"". About.com. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ 1 2 Schneller, Johanna (31 באוגוסט 2006). "Hugh Jackman: Cover Story". Premiere magazine. נבדק ב-11 בנובמבר 2006. {{cite journal}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  16. ^ Sciretta, Peter (21 בנובמבר 2006). "Interview: Darren Aronofsky, director of The Fountain, Part 2". /FILM. נבדק ב-19 בדצמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ^ 1 2 3 Silberman, Steve (1 בנובמבר 2006). "The Outsider". Wired News. נבדק ב-11 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 3 Dollar, Steve (6 בנובמבר 2006). "The Fountain of youth..." Paste magazine. נבדק ב-11 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ Linder, Brian (28 ביוני 2001). "Blanchett Joining Pitt in Aronofsky's Next". IGN. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  20. ^ Topel, Fred (27 בנובמבר 2006). "Crave talks to Darren Aronofsky". CraveOnline.com. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-18 בדצמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Linder, Brian (31 באוגוסט 2001). "Aronofsky's Sci-Fi Epic Postponed". IGN. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  22. ^ Linder, Brian (25 ביולי 2002). "Fountain Flows at Warner Bros". IGN. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  23. ^ 1 2 Macnab, Geoffrey (7 בספטמבר 2006). "'I knew we were going to get attacked ... '". Guardian Unlimited. נבדק ב-8 באוקטובר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 Linder, Brian (13 בספטמבר 2002). "Brad Pitt: Achilles Heel". IGN. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  25. ^ Linder, Brian (26 באוגוסט 2003). "The Fountain Auctioned Off". IGN. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Linder, Brian (27 בפברואר 2004). "The Fountain Flows Again". IGN. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  27. ^ Linder, Brian (5 באוגוסט 2004). "Weisz Wades Into The Fountain". IGN. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 Carr, David (20 במרץ 2005). "A Reincarnation Story That Won't Stay Dead". The New York Times. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ Wood, Gaby (28 בינואר 2007). "Here's looking at Hugh". The Sun-Herald. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ 1 2 Server, David (17 בנובמבר 2006). "CD Exclusive: 'The Fountain' Cast and Crew Q&A!". CountingDown.com. אורכב מ-המקור ב-2006-11-24. נבדק ב-2011-04-16. {{cite news}}: (עזרה)
  31. ^ Roberts, Sheila (17 בנובמבר 2006). "Hugh Jackman Interview, The Fountain". MoviesOnline.ca. אורכב מ-המקור ב-2010-07-09. נבדק ב-19 בדצמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  32. ^ ""The Fountain" makes a splash at Venice". Channel NewsAsia. 5 בספטמבר 2006. נבדק ב-11 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ "The Fountain – Cast". The New York Times. נבדק ב-7 בדצמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ Douglas, Edward (17 בנובמבר 2006). "Exclusive: Filmmaker Darren Aronofsky". ComingSoon.net. נבדק ב-19 בדצמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 Peter Sciretta (2006-11-20). "Interview: Darren Aronofsky, director of The Fountain". /FILM. אורכב מ-המקור ב-2007-09-27. נבדק ב-2006-11-28.
  36. ^ Blair, Iain (8 בינואר 2007). "Design spotlight: 'The Fountain'". Variety magazine. ארכיון מ-2012-09-15. נבדק ב-17 בפברואר 2007. {{cite journal}}: (עזרה)
  37. ^ 1 2 3 4 Weiland, Jonah (11 באפריל 2005). "Talking with the Makers of "The Fountain"". Comic Book Resources. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Capone and Darren Aronofsky Discuss THE FOUNTAIN!!!". Ain't It Cool News. 20 בנובמבר 2006. נבדק ב-27 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  39. ^ Faraci, Devin (22 בנובמבר 2006). "Devin's Exclusive Interview: Darren Aronofsky (The Fountain)". CHUD.com. אורכב מ-המקור ב-2007-02-18. נבדק ב-28 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  40. ^ "Look Effects Does More With Less CG on The Fountain". Animation World Network. 23 באוקטובר 2006. נבדק ב-23 באפריל 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  41. ^ "Mogwai Contribute to Film Score on Aronofsky Film 'The Fountain'". Spacelab Music News. 2006-08-01. נבדק ב-2006-11-10.
  42. ^ 1 2 "ScoreKeeper With FOUNTAIN Composer Clint Mansell!!". Ain't It Cool News. 2006-11-27. נבדק ב-2001-02-17.
  43. ^ "Ramp to create UGC site for launch of Fox's 'The Fountain'". Brand Republic. 2006-11-07. אורכב מ-המקור ב-2007-01-13. נבדק ב-2006-11-11.
  44. ^ "Winners of the 19th Annual Chicago Film Critics Awards (2006)". Chicago Film Critics Association. אורכב מ-המקור ב-2007-10-11. נבדק ב-2007-10-28.
  45. ^ "Nominations and Winners". Hollywood Foreign Press Association. נבדק ב-2009-12-08.
  46. ^ "Nominees 2006". Broadcast Film Critics Association. ארכיון מ-2006-12-14. נבדק ב-2006-12-14.
  47. ^ 1 2 Weiland, Jonah (6 באפריל 2005). "Talking "The Fountain" Graphic Novel with Darren Aronofsky and Ari Handel". Comic Book Resources. נבדק ב-10 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  48. ^ Stax (1 באוגוסט 2006). "The Fountain, Accepted Shift". IGN. נבדק ב-11 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  49. ^ Gustines, George Gene (5 בנובמבר 2006). "Six Ways of Looking at 'The Fountain'". The New York Times. נבדק ב-11 בנובמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  50. ^ "Rizzoli New York — Catalog — The Fountain by Darren Aronofsky". rizzoliusa.com. Rizzoli. אורכב מ-המקור ב-2007-07-12. נבדק ב-11 בנובמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  51. ^ "Warner Brings 'The Fountain' to Blu-ray, HD DVD". High-Def Digest. Internet Brands, Inc. 7 במרץ 2007. נבדק ב-19 במרץ 2007. {{cite news}}: (עזרה)
  52. ^ Sciretta, Peter (17 בספטמבר 2007). "Darren Aronofsky Releases The Fountain Audio Commentary Online". /FILM. נבדק ב-8 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  53. ^ Loder, Kurt (4 בדצמבר 2008). "Mickey Rourke And Darren Aronofsky: Party People". MTV Movies Blog. MTV. נבדק ב-8 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  54. ^ "'The Fountain' makes a splash at Venice". Agence France-Presse. 4 בספטמבר 2006. {{cite news}}: (עזרה)
  55. ^ "The Fountain (2006)". Box Office Mojo. נבדק ב-18 במאי 2007. {{cite web}}: (עזרה)
  56. ^ "Hollywood's Biggest Flops". forbes.com. Forbes. 22 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-2013-01-03. נבדק ב-23 באפריל 2010. The Fountain earned $16 million on a budget of $35 million. It failed to earn back 54% of its budget. {{cite web}}: (עזרה)
  57. ^ 1 2 "The Fountain (2006)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-4 בדצמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  58. ^ "Fountain, The". Metacritic. נבדק ב-4 בדצמבר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  59. ^ Gordon, Devin (27 בנובמבר 2006). "2006: A Space Oddity". Newsweek. 148 (20): 56. ISSN 0028-9604. {{cite journal}}: (עזרה)
  60. ^ Atkinson, Michael (במרץ 2007). "The Fountain". Sight & Sound. 17 (3): 56. ISSN 0037-4806. {{cite journal}}: (עזרה)
  61. ^ Kenny, Glenn (22 בנובמבר 2006). "The Fountain". Premiere magazine. אורכב מ-המקור ב-2010-11-18. נבדק ב-4 בדצמבר 2009. {{cite journal}}: (עזרה)
  62. ^ Lane, Anthony (4 בדצמבר 2006). "The Current Cinema: High Hopes". The New Yorker. 82 (40): 104–105. ISSN 0028-792X. {{cite journal}}: (עזרה)
  63. ^ Ebert, Roger (14 בספטמבר 2007). "'The Fountain' spews forth lots of babble". Chicago Sun-Times. נבדק ב-4 בדצמבר 2009. {{cite news}}: (עזרה)
  64. ^ "Hollywood's Biggest Flops". forbes.com. Forbes. 22 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-2013-01-03. נבדק ב-23 באפריל 2010. {{cite web}}: (עזרה)



אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=המעיין&oldid=39926028"