הר הקפיצה

הר בישראל

הר הקפיצהערבית: جبل القفزة), הנקרא גם הר קדומים, הוא הר בהרי נצרת המתנשא לגובה של 397 מטר מעל פני הים. הר הקפיצה שוכן בדרומה של העיר נצרת, והוא משקיף דרומה אל עמק יזרעאל ומזרחה אל הר תבור, הכנרת ורמת הגולן. מקור הכינוי להר במסורת המייחסת לישו קפיצה מההר אל העמק עת נמלט ממבקשי נפשו. מקורו של השם הר קדומים, הוא ככל הנראה בשמו של נחל קישון הזורם למרגלותיו בעמק יזרעאל, והמוזכר בדברי דבורה הנביאה: "נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון" (ספר שופטים, פרק ה', פסוק כ"א).

הר הקפיצה
جبل القفزة
מידע כללי
גובה 397 מטר
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום הגליל התחתון
רכס הרים הרי נצרת
קואורדינטות 32°40′59″N 35°18′04″E / 32.683055555556°N 35.301111111111°E / 32.683055555556; 35.301111111111
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הר הקפיצה מהכנסייה הסלזיאנית בנצרת

ממצאים פרהיסטורייםעריכה

  ערך מורחב – מערת קדומים
 
גולגולת שנמצאה במערת קפזה

ב"מערת קדומים", "מערת קפזה" (Qafzeh Cave) או "מערת הקפיצה" שלמרגלות ההר, נמצאו שרידים חשובים של האדם הקדמון. זו אחת הדוגמאות הקדומות בעולם לבני אדם בעלי אנטומיה מודרנית. החפירות במקום נערכו בשנת 1933, ובהפסקות בין 1965 ל-1979. במקום התגלו כירות אש, כלי אבן מהתרבות המוסטרית, עצמות אדם ועצמות בעלי חיים, שמעידים כי המערה שימשה הן כמקום מגורים והן כאתר קבורה[1][2].

הממצאים כללו 13 שלדים שלמים, שישה מהם שייכים למבוגרים והשאר לילדים. חמישה מבני האדם נקברו באופן מסודר בקרקע המערה, ושניים מהם נקברו מסיבה כלשהי עם קרני אייל. השרידים מתוארכים ל-85,000 עד 100,000 שנים לפני זמננו.

ממצא חשוב נוסף היה שרידי אוכרה שנמצאו הן על עצמות והן ב-71 ריכוזים לפני שימוש, ומשמעות הדבר היא כי פולחן קבורה טקסי בעל משמעות סמלית רווח כבר לפני כ-100,000 שנים[3].

באמונה הנוצריתעריכה

בברית החדשה מסופר כי ישו הרגיז את מתפללי בית הכנסת בנצרת כשרמז על היותו משיח. בית הכנסת מזוהה לפי המסורת עם כנסיית בית הכנסת השוכנת בשוק בנצרת. המתפללים הוציאו את ישו מהעיר וביקשו להתנכל לו, אך הוא עבר בתוכם וניצל:

”וַיָּקוּמוּ וַיַּדִּיחוּ אוֹתוֹ אֶל-מִחוּץ לָעִיר וַיְבִיאֻהוּ עַד-גַּב הָהָר אֲשֶׁר נִבְנְתָה עִירָם עָלָיו לְמַעַן הַשְׁלִיכוֹ מָטָּה׃ אַךְ-הוּא עָבַר בְּתוֹכָם וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.” (הבשורה על-פי לוקאס 4, 29-30)

מסורת זו לפיה קפץ ישו מההר אל העמק, איננה מקובלת עוד[דרוש מקור], הן בשל מרחקו של ההר מהמרכז ההיסטורי של העיר והן בשל כך שהמקורות אינם רומזים לכך. לאחר הדברים האלה עבר ישו לפעול באזור הכנרת. במקום שכן מנזר ביזנטי ששרידיו נמצאים על המורדות המערביים של ההר.

מסורות נוצריות לגבי מיקומו של הר הקפיצהעריכה

אחת ההתייחסויות המוקדמות ביותר להר הקפיצה בספרות הנוצרית מגיעה מהצליין האלמוני המכונה "הצליין מבורדו", שביקר בארץ ישראל במאה ה-4. בתיאור מסעותיו הוא מתאר את הר הקפיצה כאתר שבו "רצו היהודים להפיל את ישו".

סופר ביזנטי חשוב נוסף שכתב על הר הקפיצה היה ההיסטוריון אוסביוס מקיסריה, שחי במאה ה-4. בספרו "חיי קונסטנטינוס" הוא מזכיר את הר הקפיצה כאחד האתרים שבהם בנתה אמו של הקיסר קונסטנטינוס, הלנה, כנסיות בארץ הקודש.

סופרים ביזנטיים נוספים שכתבו על הר הקפיצה כוללים את הנזיר והסופר קירילוס מסקיתופוליס, שחי במאה ה-6, ואת הצליין והסופר ארקולף, שביקר בארץ הקודש במאה ה-7.

בראשית המאה ה-13, בורכרד מהר ציון, כתב: "כדי ארבעה מטחווי קשת מדרום לעיר מצוי המקום הנקרא "קפיצת האדון" ממנו רצו להפיל את ישו לתהום, אך הוא נעלם מידיהם ולפתע - הופיע על צידו האחר של ההר, ניתן לראות שם על הסלע את טביעות צורתו". [4]

על ההר שמצפון להר הקפיצה, מעברו האחר של כביש 60, שוכנים שרידים של כנסייה נוספת מהמאה ה-19 המוכרת ככנסיית ההשלכה או כ"כנסיית ארמון הבישוף".

לפי המסורת, הבתולה מיהרה בעקבות ישו וההמון, אך משהגיעה בסמוך להר הקפיצה נתקפה בפחד. מקום זה זוהה עם תל דיר אל-בנאת (גבעת מנזר הנשים), כקילומטר וחצי מצפון-מערב להר הקפיצה (מעבר לכביש 75), המכונה גם "גבעת הרעידה" או "הר הפחד". על הגבעה הוקמה כנסייה יוונית-אורתודוקסית שהנציחה את האירוע. ב-1876 נוספה לה גם כנסייה פרנציסקנית אך כיום היא נטושה, וכעת ניצבים במקום מנזר האחיות הקלריסטיות "סנט קלייר" ובה קפלה המוקדשת ל"גבירתנו של האימה" (Notre-Dame de la frayeur) ובית האבות של האחיות סנט אן.

פיתוח ההרעריכה

 
נוף מהר הקפיצה, מבט לכיוון עמק יזרעאל
 
צליינים מגאנה מתפללים על פסגת הר הקפיצה
 
מראה בעת המיסה שערך במקום האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר
 
הבמה על הר הקפיצה ממנה נשא האפיפיור את המיסה באור ראשון. מבט מכיוון האמפיתיאטרון שנבנה לרגל האירוע
 
כביש המנהרות שעובר בתוך הר הקפיצה

במהלך המאה ה-20 פעלה במקום מחצבה שהביאה לחציבת חלק ניכר ממדרונו הדרום מערבי של ההר. לאחר סיום פעולת המחצבה ונטישתה, לקראת סוף המאה ה-20, נותר במקום מראה לא טבעי, שכלל מדרונות חצובים בגובה של עשרות מטרים, הבולטים בלובנם אל מול יתר נוף הרי נצרת המכוסה ברובו בחורש טבעי. שיקום המחצבה נראה הכרחי, ותוכניות בעניין זה קרמו עור וגידים עם תחילת המאה ה-21.

בתחילה תוכנן כביש שיעבור דרך ההר, ויחבר את עפולה ישירות עם נוף הגליל, במקום קטע הכביש התלול והמפותל העובר דרך האפיק שממערב לנחל מזרע ממערב, ומגיע לכניסה הדרומית לנצרת (צומת נצרת דרום). פעולות התכנון והבינוי ארכו שנים, ולוו במערכה משפטית של תושבי האזור שהתנגדו לסלילת הכביש. לבסוף, ב-19 בנובמבר 2008 נחנך הקטע בכביש 60, העובר דרך מנהרה בהר, ומקשר את עפולה לנצרת ולנוף הגליל אורכו של הקטע הוא שישה קילומטרים, ועלות סלילתו עמדה על 365 מיליון ש"ח[5].

קטע הכביש החדש קרוי על שמו של רפאל איתן, ומשנודע הדבר לראש עיריית נצרת ראמז ג'ראיסי בעת טקס חנוכת הכביש, עזב את המקום[6]. המנהרה עצמה קרויה על שם יצחק הרשקוביץ, בכיר במע"צ שנפטר בשנת 2004 בנסיבות טראגיות.

הרשויות מקדמות תוכנית מפורטת לשיקום נופי של המחצבה, לטיפוח יער טבעי והקמת פארק, שמורת נוף ואזור נופש, ובמקביל בניית שכונות מגורים נוספות באזור ההר.

ביקור האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשרעריכה

לקראת ביקורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה-עשר בישראל בשנת 2009, נבנה בהר הקפיצה תיאטרון ענק היכול להכיל עד 45,000 צופים. במקום הוקמו טריבונות מבטון ל-7,500 איש[7], הוכשרו שני כבישי אספלט מפותלים המטפסים אל ההר מצפון, וסמוך ממערב לו הוכשר מנחת מסוקים[8].

התיאטרון הוקם על ידי עיריית נצרת, קק"ל ומשרד ראש הממשלה, והאפיפיור קיים במקום מיסה המונית ב-14 במאי 2009[9]. לפי ההערכה הגיעו כ-40,000 מתפללים להשתתף בתפילה.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא הר הקפיצה בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה