ויקיפדיה

יחסי דרום אפריקה – ישראל

יחסי חוץ
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

יחסי דרום אפריקה – ישראל הם היחסים הדיפלומטיים שבין דרום אפריקה וישראל. בין שנות ה-50 לשנות ה-60, ישראל, שיצרה קשר חזק עם מדינות אפריקה השחורות, הייתה למבקרת גלויה של שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. ב־1973 רוב מדינות אפריקה ניתקו את יחסיהן עם ישראל בשל מלחמת יום הכיפורים ולחץ מדינות הנפט. מצב זה הביא את ישראל לפתח את קשריה הדיפלומטים עם דרום אפריקה לאורך שנות ה-70 וה־80.

יחסי דרום אפריקה – ישראל
דרום אפריקהדרום אפריקה ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

איראןטורקיהיווןיווןאיטליהספרדפורטוגלטורקמניסטןאפגניסטןכוויתעיראקסוריהלבנוןקפריסיןעומאןתימןאיחוד האמירויות הערביותקטרערב הסעודיתירדןישראלמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוהאיים הקנרייםסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיסומליהאתיופיההרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהחוף השנהבבורקינה פאסוליבריהסיירה לאוןגינאהסנגלגינאה ביסאוגמביהגינאה המשווניתגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגואנגולהאנגולההרפובליקה הדמוקרטית של קונגואוגנדהקניהרואנדהבורונדיטנזניהמלאווימוזמביקזמביהנמיביהבוטסואנהזימבבואהדרום אפריקהלסוטואסוואטינימדגסקרראוניוןמאוריציוסקומורו
דרום אפריקה ישראל
שטח (בקילומטר רבוע)
1,219,090 22,072
אוכלוסייה
64,255,651 10,009,800
תמ"ג (במיליוני דולרים)
377,782 509,901
תמ"ג לנפש (בדולרים)
5,879 50,940
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית דמוקרטיה פרלמנטרית

ישראל הייתה המדינה הדמוקרטית האחרונה להטיל הסנקציות על דרום אפריקה במשטר האפרטהייד, ורק בספטמבר 1987, לאחר לחץ בינלאומי ואיומים על הפסקת הסיוע מארצות הברית, החליטה ממשלת ישראל להטיל סנקציות על דרום אפריקה.

לאחר נפילת משטר האפרטהייד הידרדרו היחסים בין המדינות, ומפלגת השלטון הקונגרס הלאומי האפריקני, מצהירה על סולידריות עם הפלסטינים.

המסחר בין שתי המדינות כיום הוא ער ועומד על כ-8.1 מיליארד ראנד דרום-אפריקאי (קצת יותר ממיליארד דולר) נכון לשנת 2007.[1]

יחסי התנועה הציונית עם המשטר שלפני שלטון האפרטהייד

עריכה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עוד בשנת 1910, עם הקמת ממשלת דרום אפריקה, הביע ראש הממשלה לואי בותה את תמיכתו בציונות, ובשוויון זכויות מלא ליהודי דרום אפריקה.[2] בשנות מלחמת העולם השנייה נחשבה ממשלת דרום אפריקה לאחת הממשלות הידידותיות ביותר לתנועה הציונית. ראש ממשלתה יאן סמאטס היה אוהד של הציונות (על שמו קיבוץ רמת יוחנן). קשריו הקרובים עם התנועה הציונית המקומית הביאו את הסוכנות היהודית לנסות לגייס את הממשלה הדרום אפריקאית לחילוץ יהודים מאזור הכיבוש הנאצי אולם ניסיונות אלו נכשלו בשל חשש של הממשלה מגזענות ומהתנגדות הגורמים שמאוחר יותר הקימו את שלטון האפרטהייד.[דרוש מקור]

בשנת 1948 הכירה דרום אפריקה במדינת ישראל.[3]

יחסי ישראל עם שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה

עריכה
 
אתלטים מדרום אפריקה בטקס המכביה השנייה

ישראל פתחה קונסוליה בדרום אפריקה ב-1949, והעלתה אותה לצירות ב-1950.

בשנת 1950 ביקר בדרום אפריקה שר החוץ משה שרת. ב-1956 ביקר בה חבר הכנסת יגאל אלון.[3] בשנות ה-50 וה־60 העדיפה ישראל לבנות את קשריה עם מדינות חדשות שהוקמו לא מזמן באזור שמדרום למדבר סהרה. עקב מדיניות זאת, הצביעה ישראל בעצרת הכללית של האומות המאוחדות בעד החלטה 1598 שגינתה את הנאום של אריק לוא בעד שלטון האפרטהייד ב־11 באוקטובר 1961.[4][5][6]

בשנת 1962 תמכה ישראל בהטלת סנקציות כלכליות על דרום אפריקה. תגובת השלטונות והתקשורת בדרום אפריקה, הייתה שישראל אינה נבדלת מדרום אפריקה במדיניותה. ראש הממשלה של דרום אפריקה, הנדריק פרוורד, כתב בהקשר זה כי "אנשים מתחילים לתהות מדוע, אם ישראל ורבניה מרגישים מחויבים לתקוף את מדיניות ההפרדה שלנו, מדיניות ההפרדה הנהוגה בישראל אינה נראית בעיניהם פסולה". עוד קבע פרוורד כי "הציונים לקחו את ישראל מן הערבים לאחר שאלה התגוררו בה אלף שנים, ובמובן זה ישראל, כמו דרום אפריקה, היא מדינת אפרטהייד".[7] העיתונות באפריקאנס צידדה בפרוורד ואימצה את העמדה לפיה הציונות והאפרטהייד הן שתי צורות של לאומנות אתנית, וכי תהא זו צביעות לתמוך באחת ולהתנגד לאחרת.

בקרב יהודי דרום אפריקה לא הייתה תמימות דעים. היו שסברו כי ישראל הצביעה באופן שגוי וכי לממשלת דרום אפריקה ולעומד בראשה יש סיבה מוצדקת לטרוניה. גם ה-Zionist Record של הפדרציה הציונית של דרום אפריקה ביקר את ישראל.[8] עם זאת, נשמעו גם קולות אחרים. היו שטענו כי בדבריו של פרוורד יש רמז לכך שעתידה של יהדות דרום אפריקה תלוי במידת תמיכתה במדיניות השלטון, לרבות ניתוק מישראל. העיתון South African Jewish Times כתב כי התבטאותו של פרוורד הופכת את יהודי דרום אפריקה לבני ערובה המשמשים מכשיר לכיפוף ידה של ישראל באומות המאוחדות.[9] המדיניות הרשמית של יהדות דרום אפריקה הייתה שלקהילה היהודית אין עמדה ביחס למדיניות האפרטהייד וכי אין בכוחה וגם אין לצפות ממנה להשפיע על מדיניות ישראל. עם זאת, מוטב היה לו נמנעה ישראל בהצבעות נגד דרום אפריקה בעצרת הכללית.[8]

ב-1963 ישראל הודיעה לוועדה המיוחדת של האומות המאוחדות בנושא האפרטהייד כי ישראל תנקוט צעדים כדי לאשר את החרם הצבאי על מדיניות האפרטהייד וכי החזירה את הציר הישראלי מדרום אפריקה,[5][10] כשבמקום שגריר, הותירה "ממונה על היחסים".[3] לפי כריס מקגריל, הכתב בנושאי המזרח התיכון של עיתון הגארדיאן, "ישראל עקבית נגד האפרטהייד בשנות ה־50 וה־60 ובכך כרתה בריתות עם מדינות אפריקאיות שהיו מושבות וקיבלו עצמאות. בשנת 1971, ישראל הציעה לארגון אחדות אפריקה סיוע על סך 2,850 דולר אשר נדחה על ידי הארגון, אבל לא לפני שהתרומה גרמה למתח בין דרום אפריקה לבין היהודים וממשלת ישראל."[11][12]

לאחר מלחמת יום הכיפורים

עריכה

בעקבות מלחמת יום הכיפורים ב־1973 ניתקו רוב מדינות אפריקה את יחסיהם עם ישראל, וישראל חיזקה את יחסי עם דרום אפריקה המבודדת.[13][14]

ב-1974 העלתה ישראל את מעמד הנציגות לשגרירות, ומינתה שגריר לדרום אפריקה לאחר שלא מונה מ-1963.

ב־1975 עלתה רמת שיתוף הפעולה הכלכלי בין ישראל ודרום אפריקה, שכללה בניית תחנת רכבת חדשה בישראל ובנייה של מתקן להתפלת מים בדרום אפריקה.[15] באפריל 1976, הוזמן ראש ממשלת דרום אפריקה ג'ון פורסטר לבקר במדינת ישראל ולפגוש את ראש הממשלה, יצחק רבין.[13][16] שר החוץ יגאל אלון נפגש עם עמיתו, שר החוץ הילגרד מולר. במהלך הביקור, הבהיר אלון לתקשורת כי "ישראל מתנגד למדיניות האפרטהייד".[3] מאוחר יותר באותה שנה, בכנס החמישי של ארגון המדינות הבלתי-מזדהות שנערך בקולומבו שבסרי לנקה, הוחלט חרם נפט על צרפת וישראל משום שהן מכרו נשק לדרום אפריקה.[15] ב־1977, שר החוץ הדרום אפריקאי פיק בותה ביקר בישראל כדי לשוחח על הבעיות של דרום אפריקה עם ראש ממשלת ישראל מנחם בגין ועם שר החוץ הישראלי משה דיין. הקרבה בין שתי המדינות התבטאה גם דרך יחסי הספורט. מוסדות ישראליים וספורטאים ישראלים לא הצטרפו לחרם הספורטיבי הבינלאומי של דרום אפריקה בשל מטרות מקצועיות אישיות, ציוניות ולאומיות.[17]

ב־1981 ערך שר הביטחון הישראלי אריאל שרון ביקור של 10 ימים בכוחות דרום אפריקה בנמיביה,[18] ואמר שדרום אפריקה צריכה עוד נשק כדי להילחם בחדירת השלטון הסובייטי באזור. ב־1984 ביקר שוב פיק בותה בישראל אך הפעם נועד הביקור לפגישה לא רשמית עם שר החוץ הישראלי יצחק שמיר.[19]

ב־1987 מצאה את עצמה ישראל יחידה בין מדינות המערב ששומרת על קשריה עם דרום אפריקה (עם כמה ממדינות אפריקה, כמו מלאווי וחוף השנהב שעדיין שמרו על יחסים דיפלומטים עם דרום אפריקה).[20] ב־18 במרץ 1987 גינתה ממשלת ישראל את משטרת האפרטהייד בדרום אפריקה והגבילה את היחסים עמה. ב־16 בספטמבר באותה שנה אישרה הממשלה שורה של אמצעים להגבלת המסחר, התרבות והספורט בין שתי המדינות.[21]

שיתוף הפעולה הגרעיני

עריכה

קהילת המודיעין האמריקאית האמינה שישראל השתתפה עם דרום אפריקה במיזמי מחקר גרעינים מתקדמים וסיפקה לדרום אפריקה טכנולוגיה של נשק לא גרעיני מתקדם בשנות ה-70 בזמן שדרום אפריקה פיתחה פצצות אטום.[22][23] דייוויד אלבריט מביטאון מדעני האטום אמר: "כדי להתמודד עם הסנקציות, דרום אפריקה החלה לרכוש בחשאי רשתות באירופה ובארצות הברית וזה היה שיתוף פעולה ארוך וסודי עם ישראל" וגם אמר כי "שאלה נפוצה היא אם ישראל סיפקה נשק לדרום אפריקה כסיוע אף על פי שהעדות טוענת שישראל הייתה נגד שיתוף פעולה משמעותי".[24] לפי ה־NIT, ב־1977 ישראל מכרה לדרום אפריקה 30 גרם של טריטיום בתמורה ל־50 טונות של אורניום ובאמצע שנות ה-80 סייעה לה דרום אפריקה לפיתוח משגר הטילים שביט.[16] בשנת 1977, היה חשש בקרב העולם שישראל חתמה על הסכם שכולל מעבר של טכנולוגיה צבאית ולפחות 6 פצצות אטום.[20]

כריס מקגריל טען כי ישראל "סיפקה מומחים וטכנולוגיה שהיו הבסיס לפצצות האטום של דרום אפריקה".[13] בשנת 2000, דיטר גרהארדט, מרגל סובייטי והמפקד הקודם של חיל הים הדרום אפריקאי, טען כי ישראל הסכימה ב-1974 לתת לדרום אפריקה 8 טילי יריחו 2 עם ראשי נפץ מיוחדים.[25]

לאחר נפילת שלטון האפרטהייד

עריכה
 
סגן שר החוץ הישראלי דני אילון ושר החוץ הדרום אפריקאי בביקורו בישראל

נלסון מנדלה, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקני, ביקר לראשונה בישראל ב-1999. מנדלה אמר "למספר הרב של האנשים ששאלו מדוע באתי, אני אומר: ישראל עבדה קרוב מאוד למשטר האפרטהייד אבל אני עושה שלום עם אנשים רבים ששחטו את אנשינו כמו חיות. ישראל שיתפה פעולה עם משטר האפרטהייד אך עדיין היא לא השתתפה בשום זוועה".[26] כשאהוד אולמרט היה סגנו של ראש הממשלה הוא ביקר לראשונה בדרום אפריקה ב־2004,[27] שם נפגש עם נשיא דרום אפריקה, תאבו מבקי, זה היה הביקור הראשון של מנהיג ישראלי בדרום אפריקה אחרי ביטול משטר האפרטהייד.

הסתדרות האיגודים המקצועיים של דרום אפריקה (Congress of South African Trade Unions) שמייצגת 1.2 מיליון עובדים דרום אפריקאים ביקרה את ישראל, השווה אותה למדינת דרום אפריקה בעת שלטון האפרטהייד ואף תמך בחרם של "Canadian Union of Public Employees" כנגד כל המוצרים הישראלים.[28]

המסחר בין דרום אפריקה וישראל בשנת 2003 עמד על כ־500 מיליון דולר.[27]

בין שנת 2002 לשנת 2006 היקף היצוא לדרום אפריקה גדל בכ-113% מ-120 מיליון דולר לכ-256 מיליון דולר ולעומת זאת היקף היבוא ירד באופן חד של כ-49% מ-235 מיליון דולר לכ-119 מיליון דולר.[29]

ב-24 באפריל 2009, יום לאחר הבחירות בדרום אפריקה בה נבחר ג'ייקוב זומה לשלטון, אמר שגריר דרום אפריקה בישראל כי "דרום אפריקה תמשיך לבסס את היחסים המצוינים השוררים בין המדינות".[30] ב-23 בספטמבר 2009 סגן שר החוץ דני אילון נפגש עם ג'רי מג'ילה, אחד מבכירי משרד החוץ של דרום אפריקה. בפגישה הדגיש סגן שר החוץ את רצונה של ישראל בהידוק היחסים עם דרום אפריקה.[31]

 
סיד כהן, עזר ויצמן ונלסון מנדלה

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל נספחות כלכלית בדרום אפריקה. הנספחות מקדמת יצוא מישראל למדינה והשקעות מדרום אפריקה בישראל, תוך ארגון משלחות ואירועים עסקיים. הנספח הכלכלי ביוהנסבורג הוא איתי מלכיאור.[32]

לאחר תקופה של מתיחות בין שתי המדינות, ביקר בשנת 2016 מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד עם בכירים בדרום אפריקה ובפגישה הוחלט לשפר את היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות.[33]

ב-14 במאי 2018, בעקבות העימותים בגבול ישראל-עזה שגברו על רקע העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים, החזירה דרום אפריקה את השגריר הדרום אפריקאי בישראל להתייעצויות.[34] באפריל 2019 הודיעה דרום אפריקה על החזרת שגרירה מישראל.[35]

בפברואר 2022 בלחץ דרום אפריקה ואלג'יריה סולקה שרון בר-לי, סמנכ"לית אפריקה במשרד החוץ, מפסגת האיחוד האפריקאי באדיס אבבה.[36] הממונה על השגרירות הוזמן לשיחת נזיפה עם מנכ"ל משרד החוץ.[37] במרץ 2023 קיבל הפרלמנט של דרום אפריקה החלטה הקוראת לסגירת השגרירות בפרטוריה.[38][39]

היחס לסכסוך הישראלי-ערבי

עריכה

בשנת 2001, על רקע אינתיפאדה השנייה התקיימה בדרבן ועידת האו"ם נגד הגזענות. מדינות ערב הובילו קו קשה כנגד ישראל והוועידה הפכה למעין פסטיבל שנאה, אך ממשלת דרום אפריקה חתרה לפשרה המרמזת על תמיכה בזכות השיבה. בראייה לאחור, התייחסו לוועידה כאירוע משמעותי שהחל את מהלכי החרם על ישראל.

שורשי יחס זה נובעים, בין היתר, מקשרי ממשלת ישראל עם ממשלת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.[40][41] דמויות דרום אפריקאיות חשובות, כמו דזמונד טוטו ורוני קאסרילס[42][43] ביקרו את יחסה של ישראל כלפי הפלסטינים, והשוו את ישראל המודרנית ויחסה לפלסטינים כמו ליחס של שלטון האפרטהייד כלפי האוכלוסייה השחורה בדרום אפריקה.[44]

מפלגת השלטון, הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC), שומרת על קו אנטי ישראלי ואוהד כלפי הפלסטינים. כך למשל ב-2007 ארגנה מחאות כנגד ישראל במלאת 40 שנה למלחמת ששת הימים.[45] כמו כן ב-2012 קיבלה החלטה להחרים את ישראל (לא התקבלה בפרלמנט) וב-2017, בעקבות ההחלטה על העברת שגרירות ארצות הברית בישראל לירושלים, הורידה את דרג השגרירות שלה בתל אביב, גם החלטה זו לא אושרה בפרלמנט.[46]

ב-2004 ביקר סגן שר החוץ הדרום אפריקאי עזיז פאחאד את בניית גדר ההפרדה על ידי ישראל.

ב-31 במאי 2010, לאחר עצירת המשט לעזה, שגריר דרום אפריקה בישראל נקרא חזרה לארצו, אולם ב-20 ביולי, הודיע על שובו. בכל אותה העת שגריר ישראל בפרטוריה נשאר על כנו ומשרד החוץ הישראלי לא נקט בצעדים מקבילים.

ב-1 במאי 2012, החליטה ממשלת דרום אפריקה על סימון מוצרים ישראליים המיוצרים מחוץ לתחומי הקו הירוק.[47]

ב-2013 שרת החוץ של דרום אפריקה אמרה ששרי הממשלה לא יערכו יותר ביקורים רשמיים בישראל.[48] בתגובה, שר החוץ של ישראל אביגדור ליברמן האשים את שרת החוץ של דרום אפריקה ב”תערובת של צביעות ואנטישמיות קלאסית”.[49] מאוחר יותר הכריז סגן שר החוץ של דרום אפריקה איברהים איברהים, כי ”ממשלת דרום אפריקה יותר קיצונית ויותר נוקשה ביחסה לישראל, מאשר מדינות ערביות רבות”.[49]

ב-2015 נמנעה כניסתו לרשות הפלסטינית דרך ישראל, של השר להשכלה גבוהה בלייד זימאנדה, חבר המפלגה הקומוניסטית הדרום אפריקאית, עקב הזמנתו לרשות הפלסטינית ולא לישראל וכן בשל קריאתו להטיל חרם על ישראל.[50] בתגובה קרא להחרים את ישראל ובכלל זה חרם על אוניברסיטאות.[48]

באוקטובר 2015 דרום אפריקה אירחה את יושב-ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, ובעקבות כך זומן שגריר דרום אפריקה בישראל לשיחת נזיפה.[51] בנוסף, לדרום אפריקה נציגות רשמית של חמאס בקייפטאון.[52]

ביקור הנשיא לשעבר שמעון פרס בדרום אפריקה, בפברואר 2016, לווה במחאות.[53] במרץ הגיעה לדרום אפריקה משלחת בראשות מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, בעקבותיה הנציגים סיכמו על חימום הקשרים.[54]

באמצע מאי 2017, 12 שרים וסגני שרים, בתוכם סגן הנשיא סיריל רמפוזה, אשר החל מפברואר 2018 מכהן כנשיא, פתחו בשביתת רעב בת 24 שעות, מתוך הזדהות עם שביתת הרעב של האסירים הפלסטיניים בישראל. הם השוו בינה לבין שביתת הרעב שנעשתה בתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה.[55]

באוגוסט 2017, הודיעה מפלגת "הקונגרס הלאומי האפריקני" שלא תפגוש משלחת חברי כנסת ישראלים בראשות נחמן שי. המשלחת יצאה לדרום אפריקה כדי לפגוש את חברי הקהילה היהודית וגם הגיעה לפרלמנט ופגשה את נציגי האופוזיציה.[56]

דרום אפריקה פעלה כנגד מאמציה של ישראל לחבור למדינות אפריקאיות אחרות.[57]

ב-6 בנובמבר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, הוחלט על ידי ממשלת דרום אפריקה להחזיר מישראל את השגריר ביחד עם הסגל הדיפלומטי, וזאת במחאה על פעולותיה של ישראל ברצועת עזה.[58] ישראל בתגובה הודיעה על החזרתו של השגריר הישראלי בדרום אפריקה, אלי בלוצרקובסקי, להתייעצויות. זאת, במחאה על ההתבטאויות חריפות שהשמיעו בכירי המדינה.[59] ב-29 בנובמבר 2023 פנתה ממשלת דרום אפריקה לבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ), וביקשה לפתוח בהליך משפטי נגד ישראל בטענה ש"המעשים של ישראל הם רצח עם באופיים" ותוך אזכור התבטאויות של פוליטיקאים ואנשי צבא המבטאות כוונה (אנ') לבצע רצח עם – ודרשה להוציא צו ביניים שישעה את פעולות צה"ל ברצועה.[60]

במרץ 2024 הודיעה שרת החוץ של דרום אפריקה כי אזרחי ארצה שנלחמים בשורות צה"ל, ייעצרו עם שובם הביתה.

בציבור הדרום אפריקאי

עריכה

בניגוד להנהגה, בקרב אוכלוסיית המדינה יש תמיכה ניכרת בישראל, ומרבית הקהילות הנוצריות-שחורות תומכות בישראל.[49] לפי מרכז המחקר פיו, ב־2007 האוכלוסייה הדרום אפריקאית אדישה לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בחלק הלא אדיש, הרוב היה בעד ישראל, (28%) ורק מיעוט בעד הפלסטינים (14%).

ראש "המפלגה הנוצרית הדמוקרטית בדרום אפריקה" קנת מישו, הוא פרו-ישראלי, וגינה את עוינות הממשל כלפי ישראל: ”אני מרגיש שהאנשים שקבלו תמיכה מהיהודים (במאבק באפרטהייד בדרא"פ), פועלים נגדם היום”.[49] לדבריו הסיבה העיקרית לעוינות של הממשל נגד ישראל, היא בשל סיוע כלכלי שמפלגת השלטון קיבלה ומקבלת ממדינות ערב.[49]

בקרב הציבור האפריקאנרי קיימת תמיכה גדולה בישראל ומפלגת חזית החירות פלוס, המפלגה שמייצגת את רוב הציבור האפריקאנרי, מביעה תמיכה חזקה בישראל.

מחאות וחרמות על ישראל

עריכה

בדרום אפריקה יש פעילות ערה של תנועת ה-BDS.[61]

ב-2014, בעקבות מבצע צוק איתן, קונגרס איגודי העובדים הדרום אפריקאי (אנ') הכריז כי יצטרף לחרם על הרשת וולוורת' (אנ') המוכרת מוצרים מישראל. הם הפגינו נגד הזמר פארל ויליאמס, שקיים עם הרשת קשרים עסקיים.[62]

בנובמבר 2015 הוציאה דרום אפריקה 4 צווי מעצר נגד בכירים בצה"ל בעקבות פרשת המשט לעזה, בהם הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, ראש אמ"ן עמוס ידלין, ראש להק מודיעין בחיל האוויר לשעבר אבישי לוי וכן מפקד חיל הים לשעבר אלי מרום.[63]

ארגון אנטי-ישראלי נוסף שבסיסו בדרום אפריקה הוא "Open Shuhada street" הדורש לפתוח את רחוב השוהדא בחברון לתנועה פלסטינית חופשית, לאחר שנסגר בעקבות טבח מערת המכפלה.[64]

ב-2018 החרים שר הספורט טולאס נקסי את טורניר הטניס גביע דייוויס בו השתתפה ישראל, בנימוק של התנגדות למדיניות ישראל ביהודה ושומרון, תמיכת ישראל במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה וסיוע הפלסטינים למתנגדי המשטר.[41]

יהדות דרום אפריקה

עריכה
  ערך מורחב – יהדות דרום אפריקה

הקהילה היהודית בדרום אפריקה מונה כ-77,500 איש והיא הקהילה היהודית הגדולה ביבשת אפריקה. הקהילה מורכבת בעיקר מיוצאי הרפובליקות הבלטיות במזרח אירופה, והריכוז הגדול בעולם של יהודים יוצאי ליטא. רוב היהודים יושבים בערים יוהנסבורג, קייפטאון ודרבן.

ראו גם

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא יחסי דרום אפריקה – ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ South African Trade - ISRAEL
  2. ^ מקרוב ומרחוק, המצפה, 23 בספטמבר 1910
  3. ^ 1 2 3 4 אודי מנור, יגאל אלון – ביוגרפיה פוליטית, עמ' 366
  4. ^ Community and conscience
  5. ^ 1 2 SOUTH AFRICAN HISTORY TIMELINES 1960s
  6. ^ משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948–1967, הוצאת כרמל, 2021, עמ' 256.
  7. ^ Uri Davis, Apartheid Israel: possibilities for the struggle within 86-87 (2003)
  8. ^ 1 2 Liebman at 163
  9. ^ Pollack at 9
  10. ^ "ישראל קוראת חזרה לשגרירה בדרום אפריקה", כתבה שפורסמה בניו יורק טיימס ב־23 בספטמבר 1963
  11. ^ יוסף חריף, דרום אפריקה תשהה העברת כספים לישראל עד שיובהר ענין המענק, מעריב, 16 ביוני 1971; המשך
  12. ^ "ישראל הציעה סיוע לשחורים בדרום אפריקה, דבר שעצבן את דרום אפריקה", כתבה שפורסמה ב־5 ביולי 1971 על ידי פול הופמן בניו יורק טיימס
  13. ^ 1 2 3 Chris McGreal, Brothers in arms - Israel's secret pact with Pretoria, The Guardian, 7.2.2006
  14. ^ "ישראל ואפריקה השחורה: התקרבות מחדש?" כתבה שפורסמה על ידי את'ן א' נאדלמאן בעיתון "Journal of Modern African Studies" ביוני 1981
  15. ^ 1 2 SOUTH AFRICAN HISTORY TIMELINES 1970s
  16. ^ 1 2 Missile Chronology 1968-1980
  17. ^ Itamar Dubinsky, Playing with the Boycott: Israel-South Africa Sports Ties in the Apartheid Era*, The International Journal of the History of Sport 0, 2022-08-15, עמ' 1–22 doi: 10.1080/09523367.2022.2104252
  18. ^ SOUTH AFRICA NEEDS MORE ARMS, ISRAELI SAYS
  19. ^ List of ANC and MK members killed in combat, 1980s | South African History Online
  20. ^ 1 2 Late SA president P.W. Botha felt Israel had betrayed him
  21. ^ CHRONOLOGY OF EVENTS 1984-1988
  22. ^ http://www.gwu.edu/~nsarchiv/NSAEBB/NSAEBB190/03.pdf
  23. ^ Nuclear Weapons Program - South Africa
  24. ^ http://www.thebulletin.org/article.php?art_ofn=ja94albright
  25. ^ The Online NewsHour: Tracking Nuclear Proliferation | Country Profile | South Africa | PBS
  26. ^ Mandela bears message of peace in first visit to Israel | j. the Jewish news weekly of Northern California
  27. ^ 1 2 South African President Mbeki meets with Deputy PM Olmert - Israel News | Haaretz Daily Newspaper
  28. ^ http://www.ynetnews.com/articles/0,7340,L-3260201,00.html
  29. ^ http://www.export.gov.il/_Uploads/16296s-africa.pdf
  30. ^ כנען ליפשיץ, שגריר דרום אפריקה בישראל צופה "יחסים מצויינים"; בקהילה היהודית יש מי שמביע חשש, באתר הארץ, 24 באפריל 2009
  31. ^ התחממות ביחסי ישראל ודרום אפריקה?, באתר וואלה, 23 בספטמבר 2009
  32. ^ איתי מלכיאור בבלוג מינהל סחר חוץ
  33. ^ איתמר אייכנר, מתקרבות: ישראל ודרום אפריקה סיכמו לשפר את היחסים, באתר ynet, 10 במרץ 2016
  34. ^ טל שלו ועמרי נחמיאס‏, עקב המהומות בגבול עזה: טורקיה תחזיר את השגריר בישראל, באתר וואלה, 15 במאי 2018
  35. ^ טל שלו‏, דרום אפריקה: השגריר יוחזר לצמיתות, דרג היחסים עם ישראל יורד, באתר וואלה, 5 באפריל 2019
  36. ^ איתמר אייכנר, דניאל סלאמה, עינב חלבי, מבוכה: דיפלומטית ישראלית בכירה סולקה מפסגת האיחוד האפריקני | צפו, באתר ynet, 18 בפברואר 2023
  37. ^ איתמר אייכנר, אחרי סילוק הנציגה הישראלית: הממונה על שגרירות דרום אפריקה יזומן לנזיפה, באתר ynet, 19 בפברואר 2023
  38. ^ שלומי בן-מאיר, 'ישראל היום' מטעה את קוראיו בנוגע ליחסי ישראל-דרום אפריקה, באתר פרספקטיבה, ‏2023-03-13
  39. ^ אלדד בק, דרום אפריקה הורידה את דרג היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, באתר ישראל היום, 8 במרץ 2023
  40. ^ 15 שנה לוועידת דרבן: מעוצמה קשה לעוצמה רכה במלחמה נגד מדינת ישראל, אתר NGO monitor, יוני 21, 2016
  41. ^ 1 2 נרי וייס, דרום אפריקה מחרימה את ישראל, באתר ערוץ 7, 30 בינואר 2018
  42. ^ Apartheid in the Holy Land | World news | The Guardian
  43. ^ July 15, 2002 | The Nation
  44. ^ BBC News | AFRICA | Tutu condemns Israeli 'apartheid'
  45. ^ רונן בודוני, מפלגת השלטון בדרא"פ: צאו למחות נגד ישראל, באתר ynet, 31 במאי 2007
  46. ^ אי-פי‏, מפלגת השלטון בדרום אפריקה קוראת לצמצום היחסים עם ישראל, באתר וואלה, 21 בדצמבר 2017
  47. ^ ניר יהב וטל שלו‏, דרום אפריקה תחייב לסמן מוצרים שיוצרו בהתנחלויות, באתר וואלה, 19 במאי 2012
  48. ^ 1 2 אמיר תיבון‏, ליברמן נגד דרום אפריקה: "מדינה צבועה, שלא יטיפו לנו", באתר וואלה, 24 באפריל 2015
  49. ^ 1 2 3 4 5 עמית לוינטל, דרום אפריקה, נגדנו, באתר ישראל היום, 6 בדצמבר 2013
  50. ^ ברק רביד, ישראל מנעה משר דרום אפריקאי שקרא לחרם על המדינה לבקר ברמאללה, באתר הארץ, 24 באפריל 2015
  51. ^ סוכנויות הידיעות‏, זעם בישראל: נשיא דרום אפריקה הזמין את ראשי חמאס לביקור, באתר וואלה, 19 באוקטובר 2015
  52. ^ איתמר אייכנר, דרום אפריקה, החברה הקרובה של איראן וחמאס - ששוקלת לנתק יחסים עם ישראל, באתר ynet, 14 בנובמבר 2023
  53. ^ איתמר אייכנר, ה-BDS נגד פרס בדרום אפריקה: "דם על ידיך", באתר ynet, 29 בפברואר 2016
  54. ^ איתמר אייכנר, מתקרבות: ישראל ודרום אפריקה סיכמו לשפר את היחסים, באתר ynet, 10 במרץ 2016
  55. ^ מתן רוזנשטראוך, למה שונאים את ישראל בדרום אפריקה?, באתר הארץ, 18 במאי 2017
  56. ^ יניר קוזין, ‏מפלגת השלטון בדרום אפריקה מחרימה חברי כנסת ישראלים, באתר מעריב אונליין, 8 באוגוסט 2017
  57. ^ ניצן קידר, ישראל על הכוונת של דרום אפריקה, באתר ערוץ 7, 20 באוגוסט 2017
  58. ^ Mogomotsi Magome, South Africa recalls ambassador and diplomatic mission to Israel and accuses it of genocide in Gaza, Associated Press (AP), November 6th, 2023
  59. ^ איתמר אייכנר, ישראל החליטה: נופיע בהאג | פרסום ראשון, באתר ynet, 1 בינואר 2024
  60. ^ Application Instituting Proceedings, באתר בית הדין הבין-לאומי לצדק
  61. ^ צביקה קליין, שחורים מדרום-אפריקה נלחמים בכזבי תנועות החרם, באתר nrg
  62. ^ ynet, דרא"פ: מאות הפגינו נגד פארל בגלל ישראל, באתר ynet, 21 בספטמבר 2015
  63. ^ מערכת ישראל היום, דרום אפריקה: צווי מעצר נגד בכירים בצה"ל, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2015
  64. ^ אריק גרינשטיין, החוליה המחברת בין ‘שוברים שתיקה’ לתנועת ה-BDS, באתר מידה, 27 בדצמבר 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחסי_דרום_אפריקה_–_ישראל&oldid=39740089"