מנשר התשעים ושלושה
מנשר התשעים ושלושה הוא כינויו של המִנְשָׁר "קריאה אל העולם התרבותי" ("Aufruf an die Kulturwelt") – מנשר של תשעים ושלושה פרופסורים ואנשי רוח גרמנים אשר יצא באוקטובר 1914 כנגד הפרסומים על פשעי מלחמה גרמנים בתחילת מלחמת העולם הראשונה בבלגיה וטען שמדובר בשקרים.
תולדות המנשר עריכה
לאחר הריסת לוון על ידי הצבא הגרמני במטרה להפחיד את אזרחי בלגיה, עלה קול זעקה ברחבי העולם כנגד פשעי המלחמה של הצבא הגרמני. אקדמאים אנגלים וצרפתים קראו לעמיתיהם הגרמנים להרחיק את עצמם מהמיליטריזם הפרוסי ומהאימפריאליזם הגרמני. קריאות אלו הביאו דווקא לתוצאה הפוכה, ולהבעת תמיכה של אינטלקטואלים גרמנים במולדתם. המנשר נכתב על ידי הרמן זודרמן ביחד עם לודוויג פולדה וגאורג רייקה[1][2] ולאחר מכן נעשתה פנייה לחותמים פוטנציאליים בבקשה לחתום על המנשר. לחלק מהחותמים נעשה פנייה בטלפון או במברק שנוסחו:
- חתימתך מתבקשת בדחיפות למחאה של אינטלקטואלים גרמנים בעיתונות הנייטרלית כנגד שקרים. זריזות הכרחית. נא לא לבקש את הטקסט. אמיל פישר, פולדה, הרנק, הומפרדינק, מקס ליברמן, ליסט, רייקה, רוהל, שמולר.
ב-4 באוקטובר 1914 פורסם המנשר, חתום על ידי 93 אנשי מדע ורוח גרמנים שייצגו את כל הקשת הפוליטית הגרמנית למעט הסוציאל-דמוקרטים[1]. שמותיהם של מספר אישים גרמנים חסרים מהמנשר וככל הנראה הם סירבו לקחת בו חלק. אלו כוללים את אלברט איינשטיין, אלברכט קוסל[3], קונסטנטין קרתיאודורי ודויד הילברט[4].
לאחר פרסום המנשר בקשו 8-10 מהחותמים שראו את תוכן המנשר לראשונה להסיר את שמותיהם מהמנשר. אלו כוללים את וילהלם פרסטר, לויו ברנטנו[1], פליקס ויינגרטנר ווילהלם הרמן[5].
המנשר לא השיג את מטרתו ולא הצליח להביא ליותר הבנה של גרמניה בקרב המדינות הנייטרליות[6].
לאחר המלחמה, פנה פרופסור הנס ורבורג אל 78 החותמים שנותרו בחיים ושאל אותם לעמדתם לגבי המסמך. מתוך 55 תשובות שקיבל, 16 אמרו שהם עדיין עומדים מאחורי הדברים, לעומת 39 שאמרו שהמנשר אינו תואם את העובדות כפי שהן ידועות היום והביעו חרטה על שחתמו עליה. חלקם טענו שלא ידעו את הנוסח המדויק לפני שחתמו בהסכמה טלפונית או טלגרפית[7]. למשל, פליקס קליין טען שהוא נתן את הסכמתו רק לקריאה לאינטלקטואלים של העולם התרבותי לשמור על גישה אובייקטיבית במהלך המלחמה וראה את תוכן המנשר רק לאחר פרסומו בעיתון עם חתימתו[8]. פליקס ויינגרטנר סיפר שהוא צירף את חתימתו למנשר במענה למברק לעיל.
16 אלו שהמשיכו לתמוך בנוסח המנשר גם לאחר המלחמה כללו את הרמן זודרמן, זיגפריד וגנר, אדוארד מאייר, וילהלם דֶרְפְּפֶלד ומקס לנץ[5].
תוכן המנשר עריכה
קריאה אל העולם התרבותי!
כנציגים של המדע והאמנות הגרמנית, אנו מוחים בפני העולם התרבותי על השקרים והעלילות בהם אויבינו מבקשים להכתים את הכבוד הגרמני, במאבק הקשה על השרדות שנכפה עליה. המאורעות הזמו את השמועות השקריות על תבוסות גרמניות; ובעקבות זאת עיוותים ועלילות נכנסו לפעולה ביתר שאת. כמבשרי האמת אנו נושאים את קולנו כנגד אלו.
- אין זה נכון שגרמניה אשמה בגרימת המלחמה. לא העם הגרמני, לא ממשלתה ולא הקיסר רצו במלחמה. הצד הגרמני עשה כל שביכולתו למנוע את המלחמה ובידי העולם עדות מתועדת של אמיתה זאת. במהלך 26 שנות כהונתו, היה הקיסר וילהלם השני פטרון השלום, ואפילו אויבנו הודו בכך לעיתים קרובות. יתרה מזאת, הקיסר, אותו הם מעיזים לכנות אטילה, אף זכה ללעגם במשך שנים רבות, בגלל התעקשות לשמור על השלום. רק כאשר מצאה את עצמה מוקפת משלושה עברים קמה אומתינו להילחם.
- אין זה נכון שהפרנו את הנייטרליות של בלגיה. הוכח שצרפת ואנגליה התכוונו להפר את נייטרליותה של בלגיה ובלגיה הסכימה לכך. הייתה זו התאבדות מצידנו שלא להקדים ולהיכנס לבלגיה.
- אין זה נכון שהחיים והרכוש של אפילו אזרח בלגי אחד נפגעו על ידי חיילנו ללא שהיה הכרח בפגיעה לצורך הגנה עצמית. שכן שוב ושוב, למרות אזהרות חוזרות ונשנות, אזרחים שכבו במארב וירו על החיילים מהבתים, פוגעים בפצועים ורוצחים בדם קר אנשי רפואה בעת טיפול בנפגעים. לא יכול להיות עיוות יותר גדול מהסתרת פשעים אלו במטרה להציג את הגרמנים כפושעים רק בגלל שהענישו את הרוצחים על מעשיהם הנפשעים.
- אין זה נכון שצבאינו נהג בברוטליות בלוון. אזרחים זועמים התנפלו בבוגדנות על חיילנו במגוריהם וחיילנו בלבבות שבורים נאלצו להעלות באש חלק מהעיר כעונש. רובה של העיר לוון נשמרה. בית העירייה הנודע עומד על תילו כי חיילנו, תוך סיכון רב, הצילו אותו מהלהבות. כל גרמני, כמובן, יצטער אם במהלך המלחמה הנוראה יצירת אמנות נפגעו או ייפגעו, אולם למרות אהבת האומנות שלנו העולה על זאת של כל אומה אחרת, איננו יכולים להסכים לתבוסה גרמנית למען הצלת עבודת אומנות.
- אין זה נכון שמלחמתינו אינה מכבדת את החוק הבינלאומי. היא אינה נוהגת באכזריות בלתי מרוסנת. אולם במזרח, האדמה רוויה בדם נשים וילדים שנטבחו ללא רחם על ידי צבאות רוסיה הפראיים ובמערב, כדורי דום-דום קרעו את חזיהם של חיילנו. אלו שכרתו ברית עם הרוסים והסרבים ומציגים לעולם מחזה מביש כמו הסתת מונגולים ושחורים נגד האדם הלבן, אינם יכולים לטעון למגיני התרבות.
- אין זה נכון שהמאבק נגד הכביכול "מיליטריזם" שלנו אינו מאבק נגד הציויליזציה שלנו כפי שאויבנו טוענים בצביעות. ללא המיליטריזם הגרמני הציויליזציה הגרמנית הייתה מזמן נמחית מעל פני האדמה. הראשון קם כדי להגן על האחרון בארץ אשר במשך מאות שנים הייתה למרמס לפלישות שודדים. הצבא הגרמני והעם הגרמני הם אחד. תודעה זאת מאחדת היום 70 מיליון גרמנים ללא קשר להשכלה, מעמד ומפלגה.
איננו יכולים להוציא את הנשק המורעל של השקר מידי אויבנו. כל שנוכל לעשות הוא להצהיר לכל העולם שאויבנו מעידים שקר נגדינו. אתם המכירים אותנו, שביחד איתנו הגנתם על האוצרות הקדושים ביותר של האדם, אנו קוראים לכם: תנו בנו אמון! האמינו שנמשיך במלחמה הזאת עד סופה כבני תרבות שמורשתם של גתה, בטהובן וקאנט יקר לנו כבתינו ומשפחתנו[9].
החותמים עריכה
החותמים היו אנשי מדע ורוח מהשורה הראשונה בגרמניה, שכללו שנים עשר זוכי פרס נובל (תשעה לפני החתימה ושלושה לאחר החתימה) ובין השאר את:
- פיזיקאים: מקס פלאנק, פיליפ לנארד, וילהלם וין
- כימאים: אדולף פון באייר, פריץ הבר, הרמן אמיל פישר, ריכרד וילשטאטר, קארל אנגלר, ולטר נרנסט ווילהלם אוסטוולד
- אנשי מדע הרפואה: אמיל אדולף פון ברינג, פאול ארליך, וילהלם רנטגן, אלברט נייסר, מקס רובנר,[3] היינריך וילהלם ולדייר, אוגוסט פון וסרמן, וילהלם וונדט
- אמנים: גרהרט האופטמן, אנגלברט הומפרדינק, מקס ריינהרדט, מקס ליברמן, פליקס ויינגרטנר, פרנץ פון דפרגר, לודוויג פולדה, אדוארד פון גבהרדט, ארתור קמפף, פרידריך אוגוסט פון קולבאך, מקס קלינגר, פרנץ פון שטוק], הנס תומה, וילהלם טריבנר, זיגפריד וגנר
- מתחומים אחרים: וילהלם דורפפלד, רודולף אויקן, ארנסט הקל, פליקס קליין, תאודור ויגאנד, פטר ברנס, אדוארד מאייר, פרידריך נאומן
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 John Horne, A Companion to World War I, page 324
- ^ אולם יש המייחסים אותו דווקא לפולדה, ראו: J. L. Heilbron, The Dilemmas of an Upright Man: Max Planck As Spokesman for German Science, page 70
- ^ 1 2 Joseph Stewart Fruton, Contrasts in scientific style, page 98
- ^ Maria Geōrgiadou, Constantin Carathéodory: mathematics and politics in turbulent times, page 97
- ^ 1 2 Jürgen von Ungern-Sternberg, Wolfgang von Ungern-Sternberg, Der Aufruf "An die Kulturwelt!", pages 197-198
- ^ Matthew Stibbe, German Anglophobia and the Great War, 1914-1918, Cambridge University Press, 2006, page 50
- ^ The Ninety-Three Today, March 2, 1921, NY Times
- ^ Professor Klein, obituary by Grace Chisholm Young, the Times
- ^ To the civilized world