פתיחת התפריט הראשי

משתמש:Avishay/תחנת החלל הבינלאומית



שגיאות פרמטריות בתבנית:רכב חלל

פרמטרים [ לחץ אטמוספירה, מהירות ממוצעת, נפח, תקופת שהות בחלל, מיקום, סוג המשימה, תקופת שהות מאוישת, מספר הקפות, מספר זיהוי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

פרמטרים ריקים [ אורך חיים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

תחנת החלל הבינלאומית
תחנת החלל הבינלאומית כפי שנראתה ממעבורת החלל דיסקברי ב 7 במרץ 2011 במשימת STS-133

ארצות הבריתארצות הבריתאנגליהאנגליהצרפתצרפתדנמרקדנמרקספרדספרדאיטליהאיטליההולנדהולנדשבדיהשבדיהקנדהקנדהגרמניהגרמניהשווייץשווייץבלגיהבלגיהברזילברזיליפןיפןנורבגיהנורבגיהרוסיהרוסיה

ISS insignia.svg
סמל פרויקט תחנת החלל הבינלאומית
מידע כללי
סוכנות חלל ארצות הבריתארצות הברית נאס"א
האיחוד האירופיהאיחוד האירופי סוכנות החלל האירופית
רוסיהרוסיה סוכנות החלל הרוסית
יפןיפן סוכנות החלל היפנית
קנדהקנדה סוכנות החלל הקנדית
תאריך שיגור 1998 - 2011
משימה
מסלול מסלול לווייני נמוך
נטייה 51.6419 מעלות
אפואפסיד 360 ק"מ
אפואפסיד 347 ק"מ
זמן הקפה 91 דקות
מידע טכני
משקל 375,727 ק"ג
אורך 51 מטר
רוחב 109 מטר
גובה 20 מטר

תחנת החלל הבינלאומית היא כלי מחקר מפותח הנבנה במסלול נמוך סביב כדור הארץ, בגובה ממוצע של כ-400 ק"מ, במימון משותף של חמש סוכנויות חלל שונות: נאס"א, סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה, הסוכנות היפנית לחקר החלל, סוכנות החלל הקנדית וסוכנות החלל האירופית.

בנייתה החלה בנובמבר 1998, עם הצבת היחידה הראשונה, זאריה (Zarya), ולוח הזמנים להשלמתה עומד על סוף שנת 2011. התחנה צפויה לפעול עד שנת 2015 לפחות, ואפשרי עד שנת 2020[1][2]. בזכות מימדיה, העולים על כל תחנת חלל שנבנתה עד ימינו, ניתן לראות אותה בעין בלתי מזויינת[3] מכדור הארץ, והיא הלווין המלאכותי הגדול ביותר עד כה שמקיף אותו.[4] התחנה משמשת כמעבדת מחקר המצויה בתנאי מיקרו כבידה, והצוותים בה מנהלים מחקרים בתחומי המדע השונים כגון: ביולוגיה, כימיה, רפואה, פיזיולוגיה ופיזיקה, כמו כן מתקיימות בה תצפיות אסטרונומיות ומטאורולוגיות.[5][6][7] בנוסף, התחנה מספקת סביבה ייחודית לניסויים במערכות חלל הנדרשות לטיסות לירח ולמסעות ארוכים כמו מאדים.[8] התחנה מאויישת כיום בצוותים ומשלחות של אסטרונאוטים וקוסמונאוטים המונים בסך הכל 6 אנשים, ובזכותה קיימת פעילות אנושית רציפה בחלל מה-31 באוקטובר 2000. כך מחזיקה התחנה בשיא הנוכחות האנושית הרציפה הארוכה ביותר בחלל מאז תחנת החלל מיר.[9]

תחנת החלל הבינלאומית היא איחוד של מספר תחנות חלל שתוכננו כמיזמים נפרדים בידי מספר סוכנויות חלל בהן: "פרידום" האמריקאית, "מיר-2" הרוסית, "קולומבוס" האירופאית ו"קיבו" היפנית.[10][11] שורשי המיזם נעוצים בתוכנית מיר ומעבורות החלל בשנת 1994[12], החלו עם שיגור היחידה הראשונה ב-1998 ע"ג הטיל הרוסי, פרוטון,[10] ונמשכו עם שיגור והרכבת חלקים נוספים כמו: יחידות מדוחסות אוויר ותומכות חיצוניות כחלק ממטען מעבורות החלל, טילי פרוטון ומשגרי סויוז רוסים.[11] נכון לפברואר 2011, התחנה מורכבת מ-15 יחידות מדוחסות אוויר, אספקת הכוח לתחנה מתבצעת על ידי 16 לוחות סולריים המותקנים על התומכות החיצוניות ועוד 4 לוחות קטנים יותר המותקנים על היחידות הרוסיות.[13] התחנה נמצאת במסלול שבין 278 ק"מ עד 460 ק"מ, במהירות ממוצעת של 27,743.8 קמ"ש ומשלימה בכל יום 15.7 הקפות סביב כדור הארץ.[14]

תפעול תחנת החלל הבינלאומית נעשית על ידי חמש סוכנויות החלל[15][16] בו זמנית באמצעות מרכזי שליטה ובקרה הנמצאים בכדור הארץ. הבעלות והשימוש בתחנה נוצרה בשורה של הסכמים וחוזים[17] שמאפשרים לסוכנות החלל הפדרלית של רוסיה בעלות מלאה על היחידות שלה,[18] בעוד שאר התחנה נמצאת בבעלות 4 הסוכנויות האחרות ללא הפרדה כלשהי.[17] עלות התחנה כולה מוערכת בכ-100 מיליארד אירו[19] והיא נחשבת למבנה היקר ביותר שנוצר אי פעם.[20] המימון, יכולת המחקר ותפעול התחנה ביעילות, הם קריטים עקב העלויות הגבוהות.[21][22] התחנה מקבלת שירות באמצעות חלליות סויוז, חלליות פרוגרס, מעבורות החלל, חלליות ז'ול ורן ו-H-II Transfer Vehicle[16] ומבקרים בה אסטרונאוטים וקוסמונאוטים מ-15 אומות שונות.[4]

משימות התחנהעריכה

תחנת החלל הבינלאומית היא לווין שראוי למגורים הנבנה במסלול נמוך. בשונה ממעבורות החלל, התחנה מציעה תנאים טובים יותר לשהייה ממושכת בחלל, ומכאן היכולת לבנות ניסויים מדעיים ממושכים.[4][23] הנוכחות הקבועה של הצוות מאפשרת את היכולת לנטר, לתקן ולהחליף ניסויים ומרכיבים בניסויים בתחנה ולמדענים על כדור הארץ יש גישה מהירה למידע שנצבר בידי צוותי התחנה והם יכולים לשנות, להתאים מחדש ולשלוח ניסויים חדשים. זהו יתרון משמעותי ביחס לניסויים בחלליות לא מאוישות.[23]

צוותים הנשלחים למספר חודשים בתחנה עורכים ניסויים מדעיים בכל יום (כ- 160 שעות שבועיות מוקדשות לניסויים אלו).[5][24] בסיכום המשלחת ה-15 ששהתה בתחנה, בוצעו 138 ניסויים מדעיים שונים.[25] ממצאים ותגליות מדעיות, מפורסמות מדי חודש.[8]

בנוסף, תחנת החלל הבינלאומית מספקת סביבה בטוחה יחסית לניסויים במערכות חלל שיידרשו לטיסות חזרה לירח ולמסעות מאויישים ארוכים כמו טיסה למאדים. היא מאפשרת ניסויים למערכות קיום ותחזוקה בעיקר, שיהיו חיוניים בתפעול חללית הרחק מכדור הארץ, ובכך גם מפחיתה את הסיכונים משפרת ומגדילה את היכולות של חלליות העתיד.[8]

חלק ממשימות הצוותים מיועדות למטרות חינוך ושיתוף פעולה בינלאומי. הצוות נותן הזדמנויות לסטודנטים בכדור הארץ לבנות ניסויים ולבצעם בתחנת החלל, ובכך התחנה מעודדת שיתוף פעולה בחלל בקרב 14 אומות שונות.[16][26]

מחקר מדעיעריכה

 
מפקד המשלחת ה-8 לתחנת החלל, מייקל פאוול, בזמן בדיקת Microgravity Science Glovebox.

תחנת החלל הבינלאומית תומכת בצורך לעריכת ניסויים שבהם נדרש אחד או יותר מהתנאים הקיצוניים השרויים בה. התחומים המדעיים העיקריים הם השפעות חוסר המשקל בטווח הארוך, רפואה בחלל, מדעי החיים, מדעים פיסיקליים, אסטרונומיה ומטאורולוגיה.[5][6][7] חוק ההרשאה של נאס"א 2005, יעד את החלקים האמריקאים בתחנה למעבדה רב לאומית במטרה להרחיב את השימוש בתחנת החלל לסוכנויות חלל נוספות ולמגזר הפרטי.[27]

המחקר המתמשך בתחנה, מרחיב את הידע ההולך ונצבר אודות השפעתה של חוסר הכבידה בטווח הארוך על גוף האדם. הנושאים שנמצאים תחת מחקר הם: דלדול שריר, דלדול עצם והשפעתה על גמישות חלקי הגוף השונים. המידע ישמש לקבוע אם מסעות ארוכים והתיישבות האדם בחלל אפשריים. נכון לשנת 2006, הידע שנצבר על דלדול השריר והעצם מצביע על סיכון משמעותי של שבירה ומוגבלות ביכולת התנועה של אסטרונאוטים שישרדו מסע ארוך בחלל ויחזרו לכוח כבידה של כוכב כלשהו (כמו מסע בן שישה חודשים הנדרש כדי להגיע למאדים).[28][29] בנוסף, מתקיימים שלל ניסויים רפואיים בתחנה כשהבולט ביניהם הוא "אבחון אולטראסאונד מתקדם במיקרו כבידה" ובו כל הצוות, ללא יוצא מן הכלל, מבצע סריקות אולטראסאונד בהדרכת מומחים בכדור הארץ. המחקר לוקח בחשבון את הדיאגנוזה והטיפול הרפואי בחלל. בדרך כלל, אין פיזיולוג בתחנה מה שהופך את הדיאגנוזה למורכבת הרבה יותר.[30][31][32]

מחקרים מודדים את השפעת חוסר הכבידה על התפתחות, גדילה ותהליכים פנימיים של צמחים וחיות. בהמשך למידע שהתקבל, נאס"א תמשיך את מחקריה בנושא זה בתלת מימד של גדילה והתפתחות רקמות אנושיות וגבישי חלבונים.[6]

מחקר בנושא פיסיקה של נוזלים מאפשר לחוקרים לבנות מודל בצורה טובה יותר של התנהגות הנוזלים מפני שנוזלים יכולים להתרכב בצורה טובה יותר בתנאים חוסר משקל ואף קיימים נוזלים שלא מתרכבים בכדור הארץ ובתחנת החלל מתרכבים. בנוסף, בחינת התגובות והתהליכים שנוצרים באיטיות עקב מיקרו כבידה והטמפרטורות השרויות בתחנה, מקנים לחוקרים הבנה עמוקה יותר של מוליכות על.[6]

המחקר בהנדסת חומרים הוא אחד מהחשובים שבתחנה, מפני שהוא מאפשר שיפורים בטכניקות שמשתמשים בהם בכדור הארץ.[33] עוד תחומי מחקר ועניין הם השפעות המיקרו כבידה על תהליכי בעירה, הגדלת יעילות השריפה ושליטה בכמות הפליטות והמזהמים. ממצאים אלו משפרים את המידע על ייצור אנרגיה, ומגדילים את התועלת הסביבתית והכלכלית. תוכניות עתידיות של החוקרים הן לחקור אירוסילים, שכבת האוזון, אדי מים ותחמוצות הנמצאות באטמוספירת כדור הארץ וכמו כן, קרינה קוסמית, אבק קוסמי, אנטי חומר והחומר האפל ביקום.[6]

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – תוכנית מיר ומעבורות החלל
 
תחנת החלל הרוסית מיר.

ברית המועצות הייתה הראשונה לשגר לחלל תחנה מאוישת - סאליוט 1 בשנת 1971. תחנות נוספות מסדרת סאליוט היו גדולות ומתוחכמות יותר, והשיא היה בשנת 1986, כששוגרה לחלל "מיר". תחנה זו הייתה התחנה הקבועה הראשונה, וכללה שבע יחידות נפרדות שמשקלן הכולל למעלה מ-90 טונות. לכשתושלם צפויה התחנה הבינלאומית להיות גדולה פי חמישה ממיר.

תחנת החלל האמריקאית הראשונה, סקיילאב, שוגרה בשנת 1973. התחנה הייתה בשימוש רק תשעה חודשים, שבמהלכם שהו בה צוותים לתקופות שונות, של עד 84 ימים. ב-1984 העלה הנשיא רונלד רייגן, לראשונה, את ההצעה לבנות תחנה בינלאומית שארצות הברית תעמוד בראשה. שם התחנה היה אמור להיות "פרידום" (Freedom, "חירות").

תכנון התחנה נבע מהצורך של האמריקאים לתת מענה לתחנת החלל סאליוט ותחנת החלל מיר הסובייטיות. תוכנית תחנת החלל פרידום בוטלה עם נפילת ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה. סיום המירוץ לחלל עודד את ארצות הברית לחבור עם סוכנויות חלל אחרות בעולם בתחילת שנות התשעים, ולהוציא את הפרויקט לפועל.

הפרויקט הוכרז לראשונה בשנת 1993 ונקרא "תחנת החלל אלפא" (Space Station Alpha). התחנה תוכננה כדי לענות על שלל הדרישות של כל סוכנויות החלל המשתתפות בפרויקט.

בניית התחנה סבלה מעיכובים רבים, טכניים ותקציביים כאחד. התקציב עודכן מספר פעמים באופן משמעותי וגרר אחריו שינויים רבים בתכנון התחנה כולה. עלות בניית התחנה עד כה עולה באופן משמעותי על התחזיות המוקדמות. סוכנות החלל האירופאית העריכה שהפרויקט, מתחילת התכנון בשנות השמונים עד סיום הבנייה בשנת 2011 יעלה כ-100 מיליארד אירו.

בניית תחנת החללעריכה

 
האסטרונאוט רון גארן במהלך הליכת חלל במשימת STS-124.

הרכבת תחנת החלל הבינלאומית החלה ב-20 בנובמבר 1998.[34] רוב החלקים שהורכבו ונמצאים במסלול היו בעזרת אסטרונאוטים שעבדו בסך הכל 944 שעות בפעילות חוץ רכבית (כ-150 הליכות חלל). 122 מהליכות חלל אלו יצאו מתוך תחנת החלל עצמה ושאר 28 הליכות חלל יצאו מסיפונן של מעבורות החלל.[35]

הרכיב הראשון של התחנה, זאריה, שוגר ב-20 בנובמבר 1998 על גבי טיל פרוטון רוסי ושבועיים לאחר מכן היה זה רכיב יוניטי להתחבר לזאריה. יוניטי הגיע בתא המטען של מעבורת החלל אנדוור במשימת STS-88. שני רכיבים אלו היוו את ליבת התחנה שנשארה לא מאויישת במשך השנה וחצי הבאות. ביולי 2000 שוגרה היחידה הרוסית "זבזדה", ואיפשרה לראשונה לאייש את התחנה בצוות שמנה לכל היותר 3 אסטרונאוטים וקוסמונאוטים. המשלחת המאויישת הראשונה הגיעה רק בנובמבר 2000 בחללית סויוז, בין שתי טיסות המעבורת STS-92 ו-STS-97. שתי משימות אלו הביאו עימן את התומכות, שאיפשרו התקנה של רכיבים שסיפקו באופן ראשוני את היכולת לתקשר עם כדור הארץ ולקבל הנחיות ממנו, הארקה חשמלית (ב-Z1) ואספקת כוח לתחנה באמצעות מערך לוחות סולריים (על תומכות P6).[36]

במהלך השנתיים הבאות, המשיכה תחנת החלל להתרחב - כשמשגר סויוז מעלה אליה את Pirs - חלק המאפשר עגינה לחלליות סויוז ופרוגרס הרוסיות, ומעבורות החלל דיסקברי, אטלנטיס, ואנדוור מביאות עימן את יחידת המעבדה "דסטיני", Quest Airlock - המאפשר לצאת להליכות חלל מתוך התחנה עצמה, הזרוע הרובוטית של התחנה Candarm-2 ומספר תומכות נוספות.[36] הגדלת התחנה והבאת הרכיבים אליה התנהלה לפי לוחות הזמנים שנקבעו, והוספקה בשנת 2003 מיד עם אסון מעבורת החלל קולומביה במשימת STS-107. עם ממצאי החקירה, הוחלט על הפסקת טיסות מעבורות החלל לאלתר, ובכך נפגעה בניית התחנה עד שיגור הדיסקברי למשימת STS-114 בשנת 2005.[37]

חידוש ההרכבה החל רק במשימת STS-115 על ידי מעבורת החלל אטלנטיס שהביאה עימה את המערך הסולרי השני לתחנה. תומכות נוספות ומערך הלוחות הסולאריים השלישי הורכבו במשימות STS-117, STS-116 ו-STS-118. כתוצאה מהגדלת המערך הסולארי, שהביאה להגדלת אספקת הכוח בתחנה, הורכבו יחידת "הארמוני", יחידת המחקר האירופאית, קולומבוס, ויחידה היפנית הראשונה "קיבו". במרץ 2009, במשימת STS-119 הושלמה בניית התומכות והתקנת מערך הלוחות הסולרים האחרון (הרביעי במספר). ביולי 2009, במשימת STS-127, הותקנה היחידה היפנית השנייה ולאחריה היחידה הרוסית "פויסיק". בפברואר 2010, במשימת STS-130, הגיעה "טרנקילטי" לצד הקופולה במטען מעבורת החלל אנדוור. במאי 2010 הגיע החלק הרוסי, רסבה, עם מעבורת החלל אטלנטיס במשימת STS-132. בפברואר 2011, במשימת STS-133, משימתה האחרונה של מעבורת החלל דיסקברי, הותקנה היחידה הלוגיסטית הרב תכליתית, ליאונרדו.

נכון לפברואר 2011, התחנה מורכבת מ-15 יחידות מדוחסות ומערך תומכות מושלם. עם זאת, צפויים להגיע יחידת המעבדה הרב תכליתית הרוסית, נאוקה, ומספר חלקים נוסף וביניהם זרוע רובוטית נוספת לתחנה. בניית התחנה צפויה להסתיים בסוף שנת 2011. מסת התחנה לאחר השלמתה תהיה 400 טון למטר מעוקב.[34][38]

יחידות מדוחסות אווירעריכה

כשתושלם, תכיל תחנת החלל הבינלאומית שש עשרה יחידות מדוחסות אוויר ותהיה בעלת נפח כולל של כאלף מטרים מעוקבים. יחידות אלו משמשות למעבדות מחקר, מנעלי אוויר, חלקי עגינה לחלליות השונות שמגיעות לתחנה, יחידות איחסון ויחידות מגורים לצוות. חמש עשרה יחידות כאלו כבר נמצאות במסלול.

יחידה משימת הרכבה תאריך שיגור הועלה למסלול באמצעות אומה תמונה הערות
זאריה


1A/R 20 בנובמבר 1998 פרוטון רוסיה (בנייה)
ארצות הברית (מימון)
  [39]
The first component of the ISS to be launched, Zarya provided electrical power, storage, propulsion, and guidance during initial assembly. The module now serves as a storage compartment, both inside the pressurised section and in the externally mounted fuel tanks.
יוניטי
(Node 1)
2A 4 בדצמבר 1998 מעבורת החלל אנדוור, STS-88 ארצות הברית   [40]
The first node module, connecting the American section of the station to the Russian section (via PMA-1), and providing berthing locations for the Z1 truss, Quest airlock, Destiny laboratory and Tranquility node.
זבזדה

(יחידת שירות)
1R 12 ביולי 2000 פרוטון רוסיה   [41]
The station's service module, which provides the main living quarters for resident crews, environmental systems and attitude & orbit control. The module also provides docking locations for Soyuz spacecraft, Progress spacecraft and the Automated Transfer Vehicle, and its addition rendered the ISS permanently habitable for the first time.
דסטיני
(US laboratory)
5A 7 בפברואר 2001 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-98 ארצות הברית   [42]
The primary research facility for US payloads aboard the ISS, Destiny is intended for general experiments. The module houses 24 International Standard Payload Racks, some of which are used for environmental systems and crew daily living equipment. Destiny also serves as the mounting point for most of the station's Integrated Truss Structure.
קווסט
(מנעל אוויר)
7A 12 ביולי 2001 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-104 ארצות הברית   [43]
The primary airlock for the ISS, Quest hosts spacewalks with both US EMU and Russian Orlan spacesuits. Quest consists of two segments; the equipment lock, that stores spacesuits and equipment, and the crew lock, from which astronauts can exit into space.
פירס

(רכיב עגינה)
4R 14 בספטמבר 2001 פרוגרס, סויוז רוסיה   [44]
Pirs provides the ISS with additional docking ports for Soyuz and Progress spacecraft, and allows egress and ingress for spacewalks by cosmonauts using Russian Orlan spacesuits, in addition to providing storage space for these spacesuits.
הארמוני
(Node 2)
10A 23 באוקטובר 2007 מעבורת החלל דיסקברי, STS-120 אירופה (בניית הרכיב)
ארצות הברית (מפעילה)
  [45]
The second of the station's node modules, Harmony is the utility hub of the ISS. The module contains four racks that provide electrical power, bus electronic data, and acts as a central connecting point for several other components via its six Common Berthing Mechanisms (CBMs). The European Columbus and Japanese Kibō laboratories are permanently berthed to the module, and American Space Shuttle Orbiters dock with the ISS via PMA-2, attached to Harmony's forward port. In addition, the module serves as a berthing port for the Italian Multi-Purpose Logistics Modules during shuttle logistics flights.
''קולומבוס''
(מעבדה)
1E 7 בפברואר 2008 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-122 אירופה   [46][47]
The primary research facility for European payloads aboard the ISS, Columbus provides a generic laboratory as well as facilities specifically designed for biology, biomedical research and fluid physics. Several mounting locations are affixed to the exterior of the module, which provide power and data to external experiments such as the European Technology Exposure Facility (EuTEF), Solar Monitoring Observatory, Materials International Space Station Experiment, and Atomic Clock Ensemble in Space. A number of expansions are planned for the module to study quantum physics and cosmology.
''קיבו'' - יחידה לוגיסטית לניסויים
1J/A 11 במרץ 2008 מעבורת החלל אנדוור, STS-123 יפן   [48]
Part of the Kibō Japanese Experiment Module laboratory, the ELM provides storage and transportation facilities to the laboratory with a pressurised section to serve internal payloads.
''קיבו''- יחידה מדוחסת
(JEM–PM)
1J 31 במאי 2008 מעבורת החלל דיסקברי, STS-124 יפן   [48][49]
Part of the Kibō Japanese Experiment Module laboratory, the PM is the core module of Kibō to which the ELM and Exposed Facility are berthed. The laboratory is the largest single ISS module and contains a total of 23 racks, including 10 experiment racks. The module is used to carry out research in space medicine, biology, Earth observations, materials production, biotechnology, and communications research. The PM also serves as the mounting location for an external platform, the Exposed Facility (EF), that allows payloads to be directly exposed to the harsh space environment. The EF is serviced by the module's own robotic arm, the JEM–RMS, which is mounted on the PM.
''פויסק''

(mini-research module 2)
5R 10 בנובמבר 2009 סויוז, פרוגרס רוסיה   [50][51]
One of the Russian ISS components, Poisk is used for docking of Soyuz and Progress ships, as an airlock for spacewalks and as an interface for scientific experiments.
''טרנקוילטי''
(node 3)
20A 8 בפברואר 2010 מעבורת החלל אנדוור, STS-130 אירופה(בנייה)
ארצות הברית (מפעילה)
  [52][53]
The third and last of the station's US nodes, Tranquility contains an advanced life support system to recycle waste water for crew use and generate oxygen for the crew to breathe. The node also provides four berthing locations for more attached pressurised modules or crew transportation vehicles, in addition to the permanent berthing location for the station's Cupola.
''קופולה'' 20A 8 בפברואר 2010 מעבורת החלל אנדוור, STS-130 אירופה (בנייה)
ארצות הברית (מפעילה)
  [54]
The Cupola is an observatory module that provides ISS crew members with a direct view of robotic operations and docked spacecraft, as well as an observation point for watching the Earth. The module comes equipped with robotic workstations for operating the SSRMS and shutters to protect its windows from damage caused by micrometeorites. It features a 80-סנטימטר (31-אינץ) round window, the largest window on the station.
''רסבה''

(mini-research module 1)
ULF4 14 במאי 2010 מעבורת החלל אטלנטיס, STS-132 רוסיה   [38]
Rassvet is being used for docking and cargo storage aboard the station.
''ליאונרדו''
(Permanent Multipurpose Module)
ULF5 24 בפברואר 2011 מעבורת החלל דיסקברי, STS-133 איטליה(בנייה)
ארצות הברית (מפעילה)
  [55][56][57]
The Leonardo PMM will house spare parts and supplies, allowing longer times between resupply missions and freeing space in other modules, particularly Columbus. The PMM was created by converting the Italian Leonardo Multi-Purpose Logistics Module into a module that could be permanently attached to the station. The arrival of the PMM module marked the completion of the US Orbital Segment.

יחידות עתידיותעריכה

יחידה משימת הרכבה תאריך שיגור תעלה למסלול באמצעות אומה תמונה הערות
''נאווקה''

(Multipurpose Laboratory Module)
3R מאי 2012[58] פרוטון רוסיה   [38][59]
The MLM will be Russia's primary research module as part of the ISS and will be used for general microgravity experiments, docking, and cargo logistics. The module provides a crew work and rest area, and will be equipped with a backup attitude control system that can be used to control the station's attitude. Based on the current assembly schedule, the arrival of Nauka will complete construction of the Russian Orbital Segment and it will be the last major component added to the station.

יחידות שאינן מדוחסות אווירעריכה

 
האסטרונאוט סטפן רובינסון קשור לקצה הזרוע הרובוטית הראשית של התחנה במהלך משימת STS-114.

חוץ מיחידות מדוחסות האוויר, תחנת החלל מורכבת ממספר רכיבים נוספים. הרכיב הגדול ביותר הוא מערך התומכות המהווה למעשה את שלד התחנה ועליו מותקנים כל המערכים של הלוחות הסולארים והרדיאטורים. מערך תומכות זה מורכב מ-10 חלקים נפרדים המקנים לו אורך כולל של 108.5 מטר.

ה-Alpha Magnetic Spectrometer, ניסוי בפיזיקת חלקיקים, המיועד להגיע לתחנה במשימת STS-134 בשנת 2011, יותקן על מערך התומכות וינסה למדוד קרניים קוסמיות ולמצוא ראיות לחומר האפל ולאנטי חומר.

בנוסף, על מערך התומכות מותקנת הזרוע הרובוטית הראשית של תחנה, והיא יכולה להגיע לכל רכיב אמריקאי בה.

חלקים שבוטלועריכה

 
ה-X-38 רכב החלל שבוטל והיה אמור לעלות אסטרונאוטים לאחר פרישת המעבורות
  • יחידת מגורים (Centrifuge Accommodations Module).[60]
  • יחידת עגינה אוניברסלית המתאימה לעגינת כל רכבי החלל (Universal Docking Module) הוחלפה על ידי חלק ה-MLM - FGB2.תוכננה להוות יחידת צומת לחיבור 2 יחידות מעבדה רוסיות.בוטלה לאחר ביטול היחידות.[61]
  • יחידות המעבדה הרוסיות (Russian Research Modules) - שתי מעבדות רוסיות.הוחלפו ביחידת המעבדה Nauka.[62]
  • יחידת מגורים (Habitation Module)-תוכננה לספק מקום לפריסת שקי שינה.לאחר ביטול היחידה,האסטרונאוטים ישנים ברחבי התחנה.
  • רכב החזרת צוות (Crew Return Vehicle)-הוחלף ב2 חלליות סויוז.[63]
  • יחידת שליטה זמנית (Interim Control Module)-יחידה להחלפת מודול השירות זבזדה במקרה של תקלה (מאוחסן ומוכן לשיגור בהתראה קצרה).יחליף את זבזדה כ-3 שנים במקרה הצורך עד לשיגור יחידת הנעת התחנה.[64]
  • יחידת הנעת התחנה (ISS Propulsion Module)-יחידה להחלפת יחידת השליטה הזמנית לאחר סיום תפקידה.
  • רציף המדע (Science Power Platform)-מעבדה ויחידת ייצור חשמל לחלק הרוסי של התחנה.הוחלפה בלוחות הסולאריים האמריקאים.[61]

אספקת הכוחעריכה

 
תחנת החלל בשנת 2001 ובה חלק מהמערך הסולרי שמספק לה אנרגיה

מקור הכוח של התחנה הוא מאנרגיה סולרית, ואנרגיה זו מומרת לחשמל באמצעות הלוחות הסולריים. לפני משימת הרכבה 4A (משימת STS-97 ב-30 בנובמבר 2000 הגיעה האנרגיה החשמלית בתחנה מתאי השמש שעל היחידות זרייה וזבזדה. החלק הרוסי בתחנה משתמש ב-28 וולט (זרם ישר). המערך הסולרי מייצר 130 עד 180 וולט (זרם ישר). האסטרונאוטים משתמשים בו לאחר המרתו לזרם יציב של 124 וולט זרם ישר.

הכוח יכול להתחלק בין חלקי התחנה, לאחר שהוא עובר המרה בדרך. המרה זו נחוצה לאחר ביטול פלטפורמת ייצור הכוח מתוצרת רוסיה, ולפיכך הרכיב הרוסי יהיה תלוי בקולטי השמש האמריקניים לצורך אספקת החשמל. שימוש בקווי מתח גבוה בחלק האמריקני של התחנה הוביל להפחתה בשימוש בקווי מתח חשמלי ובכך גם לחסכון במשקל. חום עודף משוחרר עם לוחות קירור. מכיוון שלא ניתן להוליך את החום מעבר לצירים של הלוחות המסתובבים, ללוחות אלה יש מקרנים נפרדים. ההארקה של כל המתקנים מחוברת לשלדת התחנה, המוארקת לחלל בעזרת מתקן היורה אטומי קסנון מיוננים לחלל כדי להיפטר מעודפי מטען חשמלי. בנוסף, קיים מערך מצברים המשמש כאשר השמש מוסתרת על ידי כדור הארץ.

שמירה על מסלול התחנהעריכה

 
גרף המציג את שינויי הגובה של התחנה מנובמבר 1998 עד ינואר 2009

תחנת החלל הבינלאומית, חגה סביב כדור הארץ במסלול מעגלי בגובה שבין 278 ק"מ לבין 460 ק"מ. היא נעה במהירות ממוצעת של 27,743.8 קמ"ש ומשלימה 15.7 הקפות סביב כדור הארץ ביממה. התחנה מאבדת באופן תמידי מגובה מסלולה עקב כוח גרר המופעל עליה, דבר שמצריך להעלותה באופן תמידי למסלולה המקורי מספר פעמים בשנה. העלאה כזו דורשת אנרגיה שבאה משני מנועיה של יחידת השירות "זבזדה" הרוסית או ממעבורות החלל כשאלו עוגנות בה או על ידי חלליות פרוגרס שמגיעות באופן שוטף לתחנה כדי לחדש בה את המלאי. העלאה למסלול הרצוי עורכת בדרך כלל 2 הקפות שלמות (כ-3 שעות).

בדצמבר 2008, חתמה נאס"א על הסכם עם חברת "אד אסטרה" על אספקת מנוע מגנטו פלסמה בעל מתקף סגולי משתנה, שיותקן על התחנה כחלק מניסוי שאמור לשמור על גובה מסלולה של התחנה בצורה יעילה יותר מהשיטה הנוכחית.[65]

מערכות תקשורתעריכה

 
מערכות התקשורת שמשמשות את תחנת החלל הבינלאומית (טרם החל השימוש ב-Russian Luch Satellite)

בתחנת החלל הבינלאומית קיימות מערכות תקשורת פנימיות וחיצוניות שמעבירות מידע מדעי וטלמטריה למרכזי השליטה בכדור הארץ ומשמשות למספר מטרות, בהן העברת קבצי אודיו ווידאו, תקשורת בין צוותי התחנה לטייסי המעבורת ותקשורת בין צוותי התחנה לבני משפחותיהם.[66]

בחלקים הרוסיים שבתחנה, מתבצעת התקשורת באמצעות אנטנת "לירה" שנמצאת בזבזדה.[16][67] באנטנת "לירה" קיימת היכולת להשתמש במערכות התקשורת שנמצאות בלווין [16] Luch. מערכות אלו שימשו לתקשורת עם תחנת החלל מיר והוזנחו במהלך שנות התשעים של המאה העשרים.[10][16][68] בשנת 2011 מתכננת רוסיה להציב שני לווינים כאלו, Luch-5A ו-Luch-5B במסלול, במטרה לחדש את היכולת שאינה מנוצלת כרגע באנטנת "לירה".[69] מערכת תקשורת רוסית נוספת היא ווסחוד-M המאפשרת תקשורת טלפונית בין זבזדה, זאריה, פירס ופויסק. המערכת מספקת גם יכולת לשידור רדיו בתדר גבוה למרכזי השליטה בכדור הארץ.[70]

מיקרו-כבידהעריכה

מערכת קיום החייםעריכה

 
תרשים המציג את היחס שבין השליטה בסביבה לתמיכה בחיים בתחנת החלל הבינלאומית.

מערכת השליטה בסביבה ומערכת קיום החיים דואגות לתנאים של לחץ אטמוספירי, רמות חמצן, מים וכיבוי אש יחד עם דברים נוספים.

העדיפות העליונה בתחנת החלל הבינלאומית שמורה למערכת התמיכה בחיים. המערכת גם אוספת, מחשבת ואוגרת מים ומחשבת את "בזבוז" האמצעים החיוניים על ידי הצוות. לדוגמה: המערכת ממחזרת נוזלים מכיורים, מקלחות, שתן ועיבוי.

מעבריםעריכה

מכיוון שתחנת החלל סובבת את כדור הארץ בגובה רב מעל לפני השטח, היא נותרת באור השמש גם לאחר השקיעה בכדור הארץ. שטח הפנים הגדול שלה המורכב מלוחות סולריים ושמיכות בידוד טרמיות מחזירים את אור השמש בצורה יעילה, דבר הגורם לכך שבהירותה של תחנת החלל עולה על זו של נגה. לעין הבלתי מצוידת תחנת החלל נראית כנקודת אור הנעה בשמיים מעט לפני הזריחה או בערב מעט לאחר השקיעה שכן רק בזמנים אלו היא מוארת בעוד שפני הקרקע חשוכים.

החיים בתחנהעריכה

לוחות זמניםעריכה

 
טריסי קלדוול דייסון, שנשלחה במשלחת ה-24 לתחנת החלל, צופה בכדור הארץ ב"קופולה"

לוחות הזמנים בתחנת החלל הבינלאומית נמדדים ונקבעים לפי זמן אוניברסלי מתואם המוכר גם כשעון גריניץ'. במהלך ביקור של מעבורת חלל כלשהי עוברים אנשי הצוות בתחנה לעבוד לפי שעון המעבורת המכונה Mission Elapsed Time או בקיצור MET (שנספר מהרגע שבו המריאה המעבורת (לדוגמה: MET 2/03:45:18 מייצג יומיים, 3 שעות, 45 דקות ו-18 שניות) ולא לפי זמן אוניברסלי מתואם או כל שעון ארצי אחר).[71][72] מאחר וזמני השינה נבדלים בדרך כלל בין MET לזמן אוניברסלי מתואם אנשי הצוות בתחנה מסתכרנים עם שעון המעבורת לפני שזו עגנה בה ואחרי שהמעבורת עוזבת עוברים חזרה לשעון גריניץ'. נוהל זה מוגדר ומוכר כהסטת זמני שינה.[73]

יום טיפוסי בתחנת החלל הבינלאומית מתחיל בהשכמה ב-6:00 בבוקר וכולל ריטואל של "פעולות לאחר שינה" כמו צחצוח שיניים וממשיך בסריקה ובדיקת בוקר של התחנה. לאחר מכן יושב הצוות לאכול ולוקח חלק בתכנון היום יחד עם מרכזי השליטה שבכדור בארץ. יום העבודה לאחר סדר הפעולות הקבוע הנ"ל מתחיל בסביבות 8:10. היום נפתח באימון בוקר ועבודה שוטפת של ניסויים ותחזוקה. בשעה 13:05 מקבל הצוות הפסקה בת שעה הכוללת ארוחת הצהריים ואימון נוסף. לאחר מכן העבודה נמשכת עד 19:30, ואז נכנס נוהל "פעולות טרום שינה" הכולל: ארוחת ערב ואסיפה של הצוות. זמן השינה מוגדר באופן רשמי החל מ-21:30 (כאמור, התחנה מקיפה את כדור הארץ כ-16 פעמים ביממה ולכן מספר הזריחות והשקיעות שחווים אנשי הצוות בתחנה זהה, ולכן מכסים את חלונות התחנה כדי לתת תחושת של "לילה"). באופן כללי הצוות עובד כ-10 שעות ביום וכ-5 שעות בשבת. שאר הזמן מנוצל למנוחה או השלמת פערים בעבודה.[74]

שינהעריכה

 
אנשי משלחת 20 ואנשי צוות משימת STS-127 בארוחה משותפת ביחידת יוניטי.

התחנה מספקת בית מגורים קבוע לכל איש צוות ששוהה בה. בתחנה קיימים שני תאי שינה בחלקים הרוסיים ועוד ארבע בשאר התחנה. תאי השינה האמריקאים הינם אישיים ומותאמים בגודל לאדם אחד ובעלי אקוסטיקה טובה. האסטרונאוט יכול לישון בתא כשהוא במצב אנכי קשור למיטה, להאזין למוזיקה, להשתמש במחשב נייד, ולאחסן חפצים אישיים במגירה גדולה או לתלותם על רשת המוצמדת לקיר. בתא ישנה גם מנורת קריאה, מדף ושולחן עבודה.[75][76][77] לצוותים המבקרים בתחנה אין מקומות מסודרים לשינה כמו אנשי הצוות הקבועים בה ולכן, נאלצים לישון גם כן במצב אנכי בצמוד לקירות פנויים בתחנה. באופן מעשי, ישנה אפשרות לישון בחלל באופן חופשי ללא קשירה אך נאסר על אנשי התחנה והמבקרים בה לעשות כן בשל הסכנה לפגיעה בציוד רגיש.[78] בנוסף, ישנה חשיבות רבה לאיורור תאי השינה כיוון הסכנה הגלומה בהתעוררות אסטרונאוט המשתנק לחמצן לאחר שנוצרה סביב ראשו "בועה" של פחמן דו חמצני.[77]

גהותעריכה

מזון ושתייהעריכה

אימוניםעריכה

עלויותעריכה

התחנה היא אחד המיזמים הבינלאומיים הגדולים והיקרים בהיסטוריה. עם תחילת בנייתה העריכו שעלות בנייתה תגיע לסכום של כ-40 מיליארד דולר. כיום משערים כי עלות בנייתה תגיע ל-100 מיליארד דולר, מחציתם במימון אמריקאי. עלות תפעול התחנה לתקופה של 10 שנים מוערך בסכום דומה.

ההערכה היא שידרשו לפחות 43 טיסות לחלל כדי להביא לתחנה כ-408 טונות של חומרי בניין ואספקה. בין השאר, כולל הציוד מווסתי לחץ אוויר, קורות מתכת, לוחות סולאריים, קילומטרים של כבלים חשמליים ועוד.

האסטרונאוטים האמריקנים והקוסמונאוטים הרוסים שירכיבו את הציוד מתוכננים לבצע כ-144 גיחות רגליות שיסתכמו ב-1,800 שעות "הליכת חלל" לפחות, כפול מהזמן הכולל שבילו אסטרונאוטים אמריקאים ב"הליכת חלל" מאז תחילת טיסות החלל המאוישות לפני למעלה מחמישה עשורים.

נאס"אעריכה

  • פיתוח חומרה חדשה - נאס"א מקציבה כיום רק 70 מיליון דולר לפיתוח חומרה חדשה כמו מערכת ניווט איחסון מידע וכו'.
  • תפעול חלליות - 800 מיליון דולר שמורכבים מ-125 מיליון דולר לתוכנה, 150 מיליון דולר לאוויוניקה ומערכות צוות ושאר הכסף הולך לתפעול התחנה.
  • שיגורים ותפעול המשימות (מעבורות החלל) - למרות שמעבורות החלל אינן בתקציב התחנה משקיעה נאס"א כ-500 מיליון דולר על המשימות.
  • חידוש אספקה והחלפת צוותים - 140 מיליון דולר בלבד מושקעים על ציוד ואספקה לתחנה, החלפת צוותים ותפעול חלליות הסויוז.

סוכנות החלל האירופאיתעריכה

סוכנות החלל האירופאית מעריכה שעד היום השקיעה 8 מיליארד אירו בפרויקט, שמתוכם מיליארד אירו הופנו למימון יחידת המעבדה, קולומבוס.

סוכנות החלל היפניתעריכה

עד היום השקיעה סוכנות החלל היפנית כ-3 מיליארד דולר למעבדת קיבו שתהיה חלק מתחנת החלל הבינלאומית.

סוכנות החלל הרוסיתעריכה

משנת 1998 שלחה רוסיה שני תריסרים של חלליות סויוז לתחנת החלל. בנוסף, תשגר על טיל "פרוטון" שתי יחידות שהרכיבה בעצמה, ובעבר שלחה עוד שני טילים כאלו שנשאו חלקים להרכבת התחנה.

סוכנות החלל הקנדיתעריכה

סוכנות החלל הקנדית הרכיבה את הזרוע הרובוטית של התחנה (Canadarm2), והיא מעריכה שב-20 שנה האחרונות היא השקיעה 1.4 מיליארד דולר קנדי.

תפעול התחנהעריכה

משלחותעריכה

  ערך מורחב – צוותי תחנת החלל הבינלאומית

התחנה מתוכננת לאכלס, בו זמנית, עד שבעה אסטרונאוטים מהמדינות המשתתפות במיזם. שלושה אסטרונאוטים החלו לאייש את התחנה ב- 2 בנובמבר 2000. לאחר אסון מעבורת החלל קולומביה, במאי 2003 ובשל הקיבולת המצומצמת של צי החלליות של רוסיה צומצם גודל הצוות לשניים כדי לחסוך במזון ובחמצן. לאחר שהמעבורות חזרו לפעילות מלאה חזר ועלה מספר אנשי הצוות לשלושה, אלא שבניגוד למצב שלפני אסון קולומביה, שבו מרבית אנשי הצוות היו מגיעים לתחנה במעבורות ואילו בסויוז היו מגיעים לעתים אורחים לתקופות קצרות, כעת שניים מתוך שלושת אנשי הצוות מגיעים בסויוז והשלישי, לעתים כמה אסטרונאוטים מגיעים במעבורות, ולא תמיד בסינכרון ביניהם. המקום השלישי בסויוז שמור כיום בדרך כלל לתיירי חלל או לנציגים של מדינות שחתמו על חוזה שיגור עם רוסיה (כדוגמת דרום קוריאה). נציגים אלה חוזרים לכדור הארץ כשבוע לאחר מכן ביחד עם אנשי הצוות היוצא.

חלליות לחידוש אספקהעריכה

 
מעבורת החלל אנדוור בזמן משימת STS-118, כפי שנראתה מתחנת החלל הבינלאומית
  • מעבורות חלל - חידוש אספקה לתחנה, הרכבה וטיסות לוגיסטיות והחלפת צוותים
  • חלליות סויוז - החלפת צוותים ופינוי חירום
  • חלליות פרוגרס - רכב אספקה
  • החללית הלא-מאוישת H-II Transfer Vehicle היפני שחידש אספקה ליחידת קיבו
  • חללית המשא ז'ול ורן - של סוכנות החלל האירופאית יחדש אספקה לתחנה
  • בפיתוח: החללית אוריון, שתחליף את מעבורות החלל האמריקאיות במשימות שירות והחלפת צוותים (מתוכנן ל-2015)
  • בפיתוח: מעבורת חלל רוסית, קליפר, להחלפת צוותים וחידוש אספקה (מתוכנן ל-2014 - 2012)
  • הצעה: רכב חידוש אספקה מסחרי שיפעל תחת נאס"א (מתוכנן לסוף 2010)
  • הצעה: חללית בפיתוח רוסי-אירופאי לחידוש אספקה והחלפת צוותים (מתוכנן ל-2014)

מרכזי השליטהעריכה

 
מרכזי השליטה בכדור הארץ שתומכים בתחנת החלל הבינלאומית.

בטיחותעריכה

פסולת חללעריכה

 
חור במעבורת החלל אנדוור שנגרם מפגיעה של פסולת חלל

ב-26 בנובמבר 2003 פגע רסיס של פסולת חלל בחלק החיצוני של הרכיב הרוסי הכולל את חדרי המגורים, האוכל והשירותים, אך לא נגרם נזק.

החל מסוף דצמבר 2003 הורגשה בתחנה ירידת לחץ האוויר. לאחר בדיקות שנמשכו למעלה משבועיים נמצא שסתום דולף באגף האמריקני של התחנה.

קרינהעריכה

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים

פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ "Statement by Charlie Bolden, NASA Budget Press Conference" (הודעה לעיתונות). NASA. 1 בפברואר 2010. בדיקה אחרונה ב-1 בפברואר 2010. 
  2. ^ טקסט ההערה
  3. ^ 4.0 4.1 4.2 "Nations Around the World Mark 10th Anniversary of International Space Station". NASA. 17 בנובמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2009. 
  4. ^ 5.0 5.1 5.2 "International Space Station Overview". ShuttlePressKit.com. 3 ביוני 1999. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2009. 
  5. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 "Fields of Research". NASA. 26 ביוני 2007. אורכב מ-המקור ב-25 March 2008. 
  6. ^ 7.0 7.1 "Getting on Board". NASA. 26 ביוני 2007. אורכב מ-המקור ב-8 December 2007. 
  7. ^ 8.0 8.1 8.2 "ISS Research Program". NASA. בדיקה אחרונה ב-27 בפברואר 2009. 
  8. ^ "We've Only Just Begun". NASA. 26 ביוני 2008. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2009. 
  9. ^ 10.0 10.1 10.2 טקסט ההערה
  10. ^ 11.0 11.1 John E. Catchpole (17 ביוני 2008). The International Space Station: Building for the Future. Springer-Praxis. ISBN 978-0387781440. 
  11. ^ Kim Dismukes (4 באפריל 2004). "Shuttle–Mir History/Background/How "Phase 1" Started". NASA. בדיקה אחרונה ב-12 באפריל 2007. 
  12. ^ "Spread Your Wings, It's Time to Fly". NASA. 26 ביולי 2006. בדיקה אחרונה ב-21 בספטמבר 2006. 
  13. ^ "See the ISS from your home town". ESA. 7 בינואר 2009. בדיקה אחרונה ב-18 ביוני 2010. 
  14. ^ טקסט ההערה
  15. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 16.4 16.5 טקסט ההערה
  16. ^ 17.0 17.1 טקסט ההערה
  17. ^ טקסט ההערה
  18. ^ טקסט ההערה
  19. ^ טקסט ההערה
  20. ^ טקסט ההערה
  21. ^ טקסט ההערה
  22. ^ 23.0 23.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Worldbook at NASA
  23. ^ "The International Space Station: life in space". Science in School. 10 בדצמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2009. 
  24. ^ Chris Bergin (22 באוגוסט 2009). "ISS: Still in assembly, producing science research accomplishments". NASASpaceflight.com. בדיקה אחרונה ב-27 בספטמבר 2009. 
  25. ^ Gro Mjeldheim Sandal and Dietrich Manzey (דצמבר 2009). "Cross-cultural issues in space operations: A survey study among ground personnel of the European Space Agency". Acta Astronautica 65 (11–12): 1520–1529. doi:10.1016/j.actaastro.2009.03.074. 
  26. ^ "NASA Authorization Act 2005". United States Government Printing Office. 30 בדצמבר 2005. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2009. 
  27. ^ Jay Buckey (23 בפברואר 2006). Space Physiology. Oxford University Press USA. ISBN 9780-19-513725-5. 
  28. ^ List Grossman (24 ביולי 2009). "Ion engine could one day power 39-day trips to Mars". New Scientist. בדיקה אחרונה ב-8 בינואר 2010. 
  29. ^ Brooke Boen (1 במאי 2009). "Advanced Diagnostic Ultrasound in Microgravity (ADUM)". NASA. בדיקה אחרונה ב-1 באוקטובר 2009. 
  30. ^ Sishir Rao et al. (2008). "A Pilot Study of Comprehensive Ultrasound Education at the Wayne State University School of Medicine". Journal of Ultrasound in Medicine 27 (5): 745–749. PMID 18424650. 
  31. ^ Michael Fincke et al. (2004). "Evaluation of Shoulder Integrity in Space: First Report of Musculoskeletal US on the International Space Station". Radiology 234 (234): 319–322. PMID 15533948. doi:10.1148/radiol.2342041680. 
  32. ^ "Materials Science 101". Science@NASA. 15 בספטמבר 1999. בדיקה אחרונה ב-18 ביוני 2009. 
  33. ^ 34.0 34.1 NASA (18 בפברואר 2010). "On-Orbit Elements" (PDF). NASA. בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2010. 
  34. ^ טקסט ההערה
  35. ^ 36.0 36.1 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם ESA sequence
  36. ^ Chris Bergin (26 ביולי 2005). "Discovery launches—The Shuttle is back". NASASpaceflight.com. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2009. 
  37. ^ 38.0 38.1 38.2 טקסט ההערה
  38. ^ "Zarya Module". NASA. 14 באוקטובר 2008. בדיקה אחרונה ב-7 בדצמבר 2009. 
  39. ^ "Unity Connecting Module: Cornerstone for a Home in Orbit". NASA. ינואר 1999. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2009. 
  40. ^ "Zvezda Service Module". NASA. 11 במרץ 2009. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2009. 
  41. ^ "NASA—US Destiny Laboratory". NASA. 26 במרץ 2007. בדיקה אחרונה ב-26 ביוני 2007. 
  42. ^ "Space Station Extravehicular Activity". NASA. 4 באפריל 2004. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2009. 
  43. ^ "Pirs Docking Compartment". NASA. 10 במאי 2006. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2009. 
  44. ^ "Harmony Node 2". NASA. 26 בספטמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2009. 
  45. ^ Chris Bergin (10 בינואר 2008). "PRCB plan STS-122 for NET Feb 7—three launches in 10–11 weeks". NASASpaceflight.com. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2008. 
  46. ^ "Columbus laboratory". European Space Agency (ESA). 10 בינואר 2009. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2009. 
  47. ^ 48.0 48.1 "NASA—Kibo Japanese Experiment Module". NASA. 23 בנובמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2009. 
  48. ^ "About Kibo". Japan Aerospace Exploration Agency (JAXA). 25 בספטמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-6 במרץ 2009. 
  49. ^ Anatoly Zak. "Docking Compartment-1 and 2". RussianSpaceWeb.com. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2009. 
  50. ^ Chris Bergin (10 בנובמבר 2009). "Russian module launches via Soyuz for Thursday ISS docking". NASASpaceflight.com. בדיקה אחרונה ב-10 בנובמבר 2009. 
  51. ^ Robert Z. Pearlman (15 באפריל 2009). "NASA Names Space Module After Moon Base, Not Stephen Colbert". Space.com. בדיקה אחרונה ב-15 באפריל 2009. 
  52. ^ "Node 3: Connecting Module". European Space Agency (ESA). 23 בפברואר 2009. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2009. 
  53. ^ "Cupola". European Space Agency (ESA). 16 בינואר 2009. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2009. 
  54. ^ Chris Gebhardt (5 באוגוסט 2009). "STS-133 refined to a five crew, one EVA mission—will leave MPLM on ISS". NASASpaceflight.com. 
  55. ^ Amos, Jonathan (29 באוגוסט 2009). "Europe looks to buy Soyuz craft". BBC News. 
  56. ^ "Shuttle Q&A Part 5". NASASpaceflight.com. 27 בספטמבר 2009. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2009. 
  57. ^ "Consolidated Launch Manifest". NASA. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2011. 
  58. ^ "FGB-based Multipurpose Lab Module (MLM)". Khrunichev State Research and Production Space Centre. אורכב מ-המקור ב-27 September 2007. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2008. 
  59. ^ Tariq Malik (14 בפברואר 2006). "NASA Recycles Former ISS Module for Life Support Research". Space.com. בדיקה אחרונה ב-11 במרץ 2009. 
  60. ^ 61.0 61.1 Anatoly Zak. "Russian segment of the ISS". russianspaceweb.com. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2009. 
  61. ^ "Russian Research Modules". Boeing. בדיקה אחרונה ב-21 ביוני 2009. 
  62. ^ E. D. Graf (פברואר 2000). "The X-38 and Crew Return Vehicle Programmes" (PDF). ESA Bulletin 101. European Space Agency. בדיקה אחרונה ב-4 באוקטובר 2009. 
  63. ^ "ICM Interim Control Module". U.S. Naval Center for Space Technology. אורכב מ-המקור ב-8 February 2007. 
  64. ^ טל ענבר (23 במרץ 2010). "מאמר מאת טל ענבר". גלילאו. 
  65. ^ טקסט ההערה
  66. ^ Mathews, Melissa; James Hartsfield (25 במרץ 2005). "International Space Station Status Report: SS05-015". NASA News. NASA. בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2010. 
  67. ^ Harvey, Brian (2007). The rebirth of the Russian space program: 50 years after Sputnik, new frontiers. Springer Praxis Books. עמ' 263. ISBN 0-387-71354-9. 
  68. ^ Anatoly Zak (4 בינואר 2010). "Space exploration in 2011". RussianSpaceWeb. בדיקה אחרונה ב-12 בינואר 2010. 
  69. ^ "ISS On-Orbit Status 05/02/10". NASA. 2 במאי 2010. בדיקה אחרונה ב-7 ביולי 2010. 
  70. ^ "Mission Elapsed Time explained". NASA. 13 בספטמבר 1995. אורכב מ-המקור ב-November 15, 2007. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2007. 
  71. ^ "Ask the STS-113 crew: Question 14". NASA. 7 בדצמבר 2002. בדיקה אחרונה ב-9 בנובמבר 2007. 
  72. ^ "STS-113 Mission and Expedition Crew Question and Answer Board". NASA. נובמבר 2002. בדיקה אחרונה ב-24 בפברואר 2009. 
  73. ^ "ISS Crew Timeline" (PDF). NASA. 5 בנובמבר 2008. בדיקה אחרונה ב-5 בנובמבר 2008. 
  74. ^ Cheryl L. Mansfield (7 בנובמבר 2008). "Station Prepares for Expanding Crew". NASA. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2009. 
  75. ^ "Living and Working on the International Space Station". CSA. בדיקה אחרונה ב-28 באוקטובר 2009. 
  76. ^ 77.0 77.1 "Daily life". ESA. 19 ביולי 2004. בדיקה אחרונה ב-28 באוקטובר 2009. 
  77. ^ Tariq Malik (27 ביולי 2009). "Sleeping in Space is Easy, But There's No Shower". Space.com. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2009. 

שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "Worldbook at NASA" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.

שגיאת ציטוט: התג <ref> בשם "ESA sequence" המוגדר בתוך <references> אינו נמצא בשימוש בטקסט שלפניו.


[[קטגוריה:תחנות חלל]] [[קטגוריה:תוכנית החלל האירופית]] [[קטגוריה:תוכנית החלל האמריקאית]] [[קטגוריה:תוכנית החלל הרוסית]] [[קטגוריה:תוכנית החלל היפנית]] [[קטגוריה:אדם בחלל]] {{Link FA|bg}} {{Link FA|fa}} {{Link FA|vi}} {{Link FA|ru}} {{Link FA|en}} {{Link GA|cs}} {{Link GA|de}} {{Link FA|th}} [[en:International Space Station]] [[ar:محطة الفضاء الدولية]] [[ast:Estación Espacial Internacional]] [[bg:Международна космическа станция]] [[bn:আন্তর্জাতিক মহাকাশ স্টেশন]] [[bs:Međunarodna svemirska stanica]] [[ca:Estació Espacial Internacional]] [[cs:Mezinárodní vesmírná stanice]] [[cy:Gorsaf Ofod Ryngwladol]] [[da:Den Internationale Rumstation]] [[de:Internationale Raumstation]] [[el:Διεθνής Διαστημικός Σταθμός]] [[eo:Internacia Kosmostacio]] [[es:Estación Espacial Internacional]] [[et:Rahvusvaheline kosmosejaam]] [[eu:Nazioarteko Egoitza Espaziala]] [[fa:ایستگاه فضایی بین‌المللی]] [[fi:Kansainvälinen avaruusasema]] [[fr:Station spatiale internationale]] [[frr:Internasjonool Rümstasjoon]] [[fy:Ynternasjonaal Romtestasjon]] [[gan:國際太空站]] [[gl:Estación Espacial Internacional]] [[hi:अन्तर्राष्ट्रीय अन्तरिक्ष स्टेशन]] [[hr:Međunarodna svemirska postaja]] [[hu:Nemzetközi Űrállomás]] [[id:Stasiun Luar Angkasa Internasional]] [[is:Alþjóðlega geimstöðin]] [[it:Stazione Spaziale Internazionale]] [[ja:国際宇宙ステーション]] [[ka:საერთაშორისო კოსმოსური სადგური]] [[kn:ಅಂತರರಾಷ್ಟ್ರೀಯ ಬಾಹ್ಯಾಕಾಶ ನಿಲ್ದಾಣ]] [[ko:국제 우주 정거장]] [[la:Statio spatialis internationalis]] [[lb:International Raumstatioun ISS]] [[li:Internationaal ruumdestation ISS]] [[lt:Tarptautinė Kosminė Stotis]] [[lv:Starptautiskā kosmosa stacija]] [[mk:Меѓународна вселенска станица]] [[ml:അന്താരാഷ്ട്ര ബഹിരാകാശ നിലയം]] [[mn:Олон Улсын Сансрын Станц]] [[mr:आंतरराष्ट्रीय अंतराळ स्थानक]] [[ms:Stesen Angkasa Antarabangsa]] [[my:နိုင်ငံတကာ အာကာသ စခန်း]] [[nl:Internationale ruimtestation ISS]] [[nn:Den internasjonale romstasjonen]] [[no:Den internasjonale romstasjonen]] [[nv:Yádiłhił yiiyídíʼ nahosdzáán yináádáłiʼ]] [[pl:Międzynarodowa Stacja Kosmiczna]] [[pnb:بین الاقوامی خلائی سٹیشن]] [[pt:Estação Espacial Internacional]] [[ro:Stația Spațială Internațională]] [[ru:Международная космическая станция]] [[scn:Stazzioni spazziali ntirnazziunali]] [[sco:International Space Station]] [[sh:Međunarodna svemirska stanica]] [[si:ජාත්‍යන්තර අභ්‍යවකාශ මධ්‍යස්ථානය]] [[simple:International Space Station]] [[sk:Medzinárodná vesmírna stanica]] [[sl:Mednarodna vesoljska postaja]] [[sq:Stacioni Hapësinor Ndërkombëtar]] [[sr:Међународна свемирска станица]] [[stq:Internationoale Ruumstation]] [[sv:Internationella rymdstationen]] [[ta:அனைத்துலக விண்வெளி நிலையம்]] [[th:สถานีอวกาศนานาชาติ]] [[tr:Uluslararası Uzay İstasyonu]] [[uk:Міжнародна космічна станція]] [[ur:بین الاقوامی خلائی مرکز]] [[vi:Trạm vũ trụ Quốc tế]] [[yi:אינטערנאציאנאלע קאסמאס סטאנציע]] [[yo:Ibùdó-ọkọ̀ Lófurufú Káríayé]] [[zh:国际空间站]] [[zh-min-nan:Kok-chè Thài-khong-chām]] [[zh-yue:國際太空站]]