משתמש:Hummingbird/ארגז חול/עבודה על הגדנ"ע

מקור הדף-גרסה של גדנ"ע מדצמבר 2007

משימות

• פיצול ליחידות
• צמצום

גוף הערך-גדנ"ע

פתיח

גדנ"ע (גדודי נוער או גדודי נוער עברי) הוא ארגון ישראלי לחינוך טרום צבאי. הגדנ"ע היא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות צבאי. מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-90 פעלה המערכת כפיקוד ייעודי שקם כהמשך ועל בסיס מסגרת הגדנ"ע המחתרתית שהפעיל ארגון ההגנה בשנות הארבעים, בה הוכשרו בני הנוער לשירות במסגרות כמו חי"ש ופלמ"ח.

פעולות הגדנ"ע השונות הקנו תודעה ביטחונית, מגוון מיומנויות שימושיות וערכים ציוניים-עבריים לנערים שהתנדבו למסגרת. תכליתן הייתה מתן היסודות הדרושים ללוחם איכותי שיקבל את מרבית הכשרתו במסגרות הצבאיות הבוגרות, העסקת הנוער במשימות בלתי אלימות לפי צורכי היישוב וכן הכשרת כוח עתודה לוחם לעת צורך. הפעילות היומיומית התקיימה בחשאיות עד עזיבת החייל הבריטי האחרון ונשאה "אופי רומנטי", כפי שתיארו זאת השותפים לסוד.

במלחמת העצמאות אלפי גדנ"עים לקחו חלק במאמץ המלחמתי כמזוהים עם הגדנ"ע או כבוגרי המסגרת בפלמ"ח או בחי"ש. המשימות שהוטלו על הגדנ"עים נעו בין קישור, קשר, סיוע בבתי חולים וביצור עמדות לבין לחימה פנים אל פנים, הטלת פצצות ממטוסים, צליפה והפעלת נשק כבד כמו מרגמות, נשק נ"ט ומקלעים. חלקם של הגדנ"עים בלחימה בירושלים, ושל פלוגת יהונתן בפרט, היה חיוני ושימש השראה למספר ספרי נוער.

עם תום מלחמת העצמאות המסגרת הפכה לממלכתית, בדמותו של פיקוד הגדנ"ע ובאופן טבעי, איבדה את אותה רומנטיות. בשנותיו הרבות, קיים הפיקוד פעילויות, מפעלים ומסגרות שונות להפעלת בני נוער, כשהדגש עבר מן המאמץ הצבאי למאמץ לאומי-חינוך וקליטת עלייה. פעילויות אלו היו בעלות מטרה כפולה-הן לטובת הנוער והחברה (חינוך לאזרחות טובה, חוגים להפעלת נוער עולה, נוער טעון טיפוח ונוער מנותק) והן לטובת הצבא והמדינה (כמו מסגרות להגברת העיסוק בתחומים שנדרשים בצבא וסיוע בצעדיה הראשונים של מדינת ישראל-הן מבחינה צבאית והן מבחינה לאומית). פיקוד הגדנ"ע פעל בקרב יישובים ומוסדות אזרחיים כמו בתי ספר (בחלקם, שיעורי הגדנ"ע היו חלק מתוכנית הלימודים), כשאת הפעילות שניתן להגדירה כצבאית הועיד למתקנים שעמדו לרשותו.

כך למשל, פיקוד הגדנ"ע הפעיל את הנוער במשימות לאומיות שונות (השירות הלאומי) בימי שלום כמו ייעור, עבודות תשתית, וכן במשימות לשעת חירום, שבמסגרתן הנוער החליף עובדים במשק שגויסו לשירות מילואים. הפיקוד הפעיל נוער עולה בחוות חקלאיות וסייע בקליטתם בארץ של העולים בגלי העלייה השונים, חבורות נוער רחוב הופעלו במסגרות כמו הגדנ"ע כדורגל. כן התקיימו חוגים שונים שהבולטים ביניהם היו חוגי הקליעה, הטיסנאות, הימאות והקשר שתרמו רבות לפיתוח תחומים אלו באזרחות ובתוך צה"ל. הפיקוד קיים תזמורת, עיתון, תוכנית רדיו ולהקה, ארגן את מירוץ הלפיד הראשון וכן חידוני תנ"ך וידיעת הארץ.

האימון המרוכז (או אימון התנסות בבסיס גדנ"ע שמכונה כיום בפשטות "שבוע גדנ"ע" ופועל עד היום), שהתקיים בבסיסי האימונים של הגדנ"ע נותר המפעל המוכר ביותר של הפיקוד. מפעל זה נועד להקנות ידע שישמש מאוחר יותר את הנער כשיתגייס לצה"ל-בהמשך הדגש עבר מהכשרה מעשית כמו תפעול נשק להכנה לקראת השירות, בעיקר בתחום המידע הדרוש למתגייס (כמו הליך שרשרת הגיוס) ובאמצעות הדמייה של אווירת המסגרת הצבאית-תנאי המחייה, המשמעת הנוקשה, ציות לפקודות ומאפיינים נוספים שעלולים לרוב לגרום למצוקה נפשית למי שאינו מורגל בהם.

פעולות הגדנ"ע בהווה מופעלות על-ידי מערך מג"ן בחיל החינוך, בשיתוף, הנחיה ופיקוח של מינהל חברה ונוער[1] במשרד החינוך והאגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון. חילות שונים בצה"ל מפעילים ארגוני גדנ"ע נפרדים לשם הגברת המודעות על החיל בקרב בני נוער, איתור ומיון מועמדים לשירות בהם וכן הכשרתם. כיום עיקר פעילות הגדנ"ע מתרכזת בהכנה לקראת גיוס, אך עד להקמת צה"ל ובהתאם לקיום הרעוע של היישוב, לנוער של ימי המנדט הבריטי נועדו תפקידים אחרים לגמרי מהמקובל היום.

השתתפות ילדים ונערים בלחימה

היישוב היהודי בישראל כחברות רבות ברחבי העולם, הסתייג משימוש צבאי בילדים ובנערים. עם זאת, החברה הציונית ביישובים היהודיים הקטנים בקיבוצים ובמושבים, אשר נבנתה סביב האידיאולוגיה החלוצית שתפה את בניה הצעירים בעול ההתיישבות והשמירה עליה, אם מפאת הרצון החינוכי ואם מפאת המחסור בכח אדם. ההגנה אשר נוסדה בשנת 1920, קיימה גם היא פעילויות הכשרה לנוער בעיקר בתפקידי קישור, כלומר העברה של הודעות . ההגנה גייסה לתפקידי קישור בעיקר תלמידי תיכון וחברי תנועות נוער. בימי שגרה הארגון התקשה להחזיק נערים לשעת צורך, משום שהם לא ראו טעם בפעילותם, ולכן לא פעם מפקדים שלחו נערים ב"בהילות" להעביר חבילות ריקות על מנת להמשיך בהעסקתם.

ב-1924 החלו ב"הגנה" לאמן נוער באיתות ויזואלי (בדגלים, בהליוגרף או ראי ביום ובפנסים בלילה), אך באותה עת לא נמצאה אפשרות להעסיקם במקצועם החדש ולכן הנערים המשיכו לבצע תפקידי קישור. ב-20 באוקטובר 1924 אושרה חוקת הארגון הראשונה של ההגנה. בתחילה נקבע כי הגיל המינימלי שאושר לחברות בארגון הוא 17 שנה, ובהמשך עודכן ל-18 שנה לבנים ו-20 שנה לבנות. כן נקבע שלכל קבוצה יהיה מקשר אחד ובכל עיר תעמוד לרשות המפקדה קבוצת מקשרים. ב-1925 היו 350 חברי הגנה בת"א, מתוכם 35 תלמידים. ההגנה יזמה הפעלת נערים בבתי ספר לראשונה ב-1926, עת הקמתו של סניף הגנה במקווה ישראל.

קשרים נדרשו למצוא את מקבלי ההודעות באופן המהיר ביותר ולפיכך, פעילותם חייבה היכרות עמוקה עם סודות הארגון-החברים בו, שיטות הפעולה, מחסני ציוד ומגורי המפקדים. באופן טבעי, הנערים שבגרו הודרכו בנשק והגיעו לעמדות חשובות בארגון, בתפקידי פיקוד והדרכה. בשלב זה, שיתוף הנערים היה מצומצם והורחב רק לאחר גלי האלימות הבאים. במאי 1929 היו בירושלים, חיפה ותל אביב גם יחד 120 נערים חברי ארגון ההגנה.

דוגמאות לפעילות נוער במאורעות

בפרוץ מאורעות תרפ"ט, 160 נערים חניכי "ליגיון הצופים של ירושלים" ו"חוג הנוער הלומד" היו במחנה קיץ בקרית ענבים. הוריהם תבעו מהמשטרה הבריטית לחלצם ולהחזירם בשלום. 18 נערים בוגרים סירבו לנטוש את הנקודה והשתלבו בתפקידי סיור ושמירה לצד המבוגרים. בלילות הם חדרו לכפרים הערביים הסמוכים ומסרו ידיעות על המצב למפקדם.

בתל אביב הגיעו בני נוער מקשרים לכל נקודות השמירה לאורך גבולות היישוב, גם בעת חילופי אש, והעבירו הודעות. כאשר נודע להגנה כי המשטרה הבריטית מתכוננת לפשוט על אחת העמדות, נשלחו מקשרים באופניים לעכב את הבריטים באמצעות "קטטה" על הכביש המוביל לעמדה, כשבינתיים מאיישי העמדה והנשק שהיה בה פונו. גם בחיפה היו לרשות ההגנה נערים רכובים על אופניים שהמתינו בסמוך למפקדה למקרי חירום.

במושבות הגליל התחתון היה נהוג כי כל נער המגיע לגיל 14-15 היה יוצא לשמירה ומתאמן. בגוש עפולה הוקמה פלוגה נודדת שעברה במכונית בין כל נקודות האזור. כל הנערים מגיל 15 השתתפו בשמירה לצד הגברים.

תלמידי מקווה ישראל יצאו באופן מרוכז לסיוע בהגנה על יישובי הגליל העליון-קבוצת התלמידים שהגיעה למחניים התבלטה במשמעת והסדר של חבריה שנבעו מחינוך שיטתי. הקבוצה פעלה כיחידה "נודדת"-לרשותה עמדה מכונית משא שבה הוחבא נשק בין ערימות קש. ביסוד המעלה, הקבוצה הנודדת רדפה אחרי הפורעים בשדות והרגה אחד מהם. היה זה בגדר תקדים משום שעד אז תפיסת ההגנה הייתה מניעת חדירה של האויב ליישובים, ללא מרדף-הגנה מתוך היישוב ולא מחוץ לגדר.

לאחר המאורעות-הפקת לקחים ורעיונות לחינוך טרום צבאי

חודשים רבים חלפו עד שהחיים חזרו למסלולם התקין. גילויי האלימות במאורעות חשפו לעיני היישוב את הסכנה שניצבת בפניו ואת ההכרח בקיומו של ארגון הגנה חזק. במספר יישובים הארגון כשל במתן מענה מיידי להתקפות, ובמספר יישובים לא ניתן מענה כלל. הארגון הבין שעליו לבצע רפורמות על מנת להשתפר ולהפוך לארגון ארצי יעיל-שינוי שיטות הפעולה, העמקת האימונים, הרחבת המסגרת והידוק הקשר בין הסניפים השונים.

המוסדות החלו להביע את התעניינותם בהגנה, והקפידו להטיל מרותם עליה. גם יחס הנוער לארגון השתנה-פעילות ההגנה במאורעות הגבירה את רצון הנוער להצטרף לשורות ההגנה. גם המפקדים בהגנה היו פתוחים יותר לשיתוף הנוער בפעילויות לא צבאיות. אמנם חוקת הארגון מנעה חברות נערים בהגנה, אך באותן שנים היה מקובל לגייס בני נוער לתנועות נוער ואגודות ספורט ככיסוי לפעילות של הארגון. עם זאת, ההגנה נמנעה מלהפעיל את תלמידי בתי הספר התיכוניים ולהקנות להם הכשרה טרום צבאית.

הדעה הרווחת ביישוב באותו זמן הייתה נגד חינוך טרום צבאי, אך למרות זאת היו מספר אנשי חינוך שזיהו את הפוטנציאל הטמון בבני הנוער ולא נרתעו מעיסוק בשאלת החינוך הטרום צבאי. כך למשל יונה שורטפינגר, מורה בגימנסיה הרצליה בתל אביב, פנה ב-1931 אל אליהו גולומב ודב הוז בהצעה להנהיג חינוך טרום צבאי בבתי הספר. התשובה השלילית לא מנעה ממנו לארגן באופן פרטי בני נוער בבית הספר החל מ-1933. ארתור בירם, מנהל בית הספר הריאלי בחיפה, שעסק בפעילות דומה עוד בתקופת השלטון העות'מאני, ביקש לחנך את הנוער לנכונות לשרת את העם ובחר לעשות זאת, בין היתר, בהרחבת עיסוק תלמידיו במקצועות (המותרים על פי החוק) שיסייעו להם בהכנה לקראת המאורעות הבאים-כמו איגרוף, ג'יו ג'יטסו, מסעות ואימוני שדה. מעטים ונבחרים שהתנדבו, אומנו בהפעלת כלי נשק קלים והשתלבו בפעילות שארגון ההגנה ייעד לנערים.

פעילות הפורשים כגורם דוחף להעמקת שיתוף הנוער בהגנה

בדומה לאנשי החינוך שהוזכרו, מפקדי סניפים שונים בהגנה הגיעו לאותן מסקנות-הרחבת גיוס הנוער תאפשר הרחבת הפעילות הלא צבאית שגם לה נזקקה ההגנה. במיוחד בלטה בחסרונה מערכת קשר יעילה ומהירה בין נקודות מרוחקות בארץ ובין שכונות שונות בתוך הערים. לכן הוגברו פעילויות הגיוס של ההגנה בקרב הנוער, אך לא מסיבה זו בלבד.

בהשוואה לתפקידי הקישור שההגנה הועידה לנערים בעשור הראשון להקמתה, התנועה הרוויזיוניסטית, שנפרדה מההסתדרות הציונית והקימה הסתדרות ציונית אקטיביסטית, גילתה אמון רב יותר ביכולתו של הנוער. הוקמו תנועת בית"ר והסתדרות הנוער העולמית, במרכזן עמדה ההכשרה לעלייה לא"י שכללה אימונים צבאיים, הכשרה מקצועית והכשרה אידאולוגית. האימונים הצבאיים הבדילו בין בית"ר לתנועות אחרות-הציונית הממוסדת הייתה פציפיסטית והסתייגה מצבאיות מופגנת.

בוועידת הציונים הרוויזיוניסטים בארץ ישראל שנערכה בדצמבר 1926, הוצגה "תוכנית פעולה להסתדרות נוער חינוכית המעמידה במרכזה את ההכשרה הצבאית לשלושת חלקיה-ים, אוויר ויבשה". בסניף הארץ-ישראלי של בית"ר הונהגו מדים צבאיים למחצה ובגדוד התל אביבי הוקמו קבוצת שיט ויחידה להכשרה אווירית.

עוד לפני מאורעות תרפ"ט שררו בקרב חברי הסניף הירושלמי של ההגנה תחושות אכזבה והתמרמרות כלפי הנהגת ההגנה וצמרת הסתדרות העובדים הכללית, שנבעו מההשקפה כי ההגנה נכשלה לנוכח מעשי אלימות מצד הערבים ונטישת יישובים יהודיים בעקבותם. כמו כן באו בביקורת כלפי כמויות הנשק המעטות, כוננות הארגון הנמוכה ומדיניות ההבלגה. בעקבות הדבקות במדיניות זו גם לאחר המאורעות, גברה הביקורת הפנימית. באפריל 1931 פרשו מספר מפקדים מן ההגנה והקימו את ארגון ב', שבהמשך הפך ל"ארגון צבאי לאומי". השם המחיש את אופיו האקטיביסטי של הארגון החדש וכן את שאיפתו להיות ארגון צבאי ולא "ארגון מיליציה" כדוגמת ההגנה במבנה שלה באותם ימים.

פעלתנות זו היא שקרבה נוער רב אל שורות האצ"ל שהציע משימות מגוונות ומרתקות יותר בהשוואה למשימות הקישור של ההגנה. הפילוג השפיע גם על סניפים אחרים של ההגנה ומפקדי הארגון חששו כי צמיחת הארגון המתחרה תפגע באחדות היישוב במאבק וביכולת הרחבת שורות ההגנה בהמשך. עקב התחרות החדשה על ליבו של הנוער, ההגנה פתחה מחדש את שורותיה בפניו, אך שוב-בעיקר לתפקידי קישור ואיתות.

הרחבת פעילות המקשרים-מסגרת ארצית

ב-19 באוגוסט 1931, כאשר אלימלך אבנר (זליקוביץ'-"זליג") קיבל את הפיקוד על ת"א מטעם ההגנה, פעלה בעיר מחלקת קישור שמנתה 16 נערים, תחת פיקודו של יוסף אומן. בפקודתו של אבנר, המחלקה הורחבה לפלוגת קשר על ידי צבי ("צ'רלי") לוין והורכבה מנערים, תלמידי בתי הספר התיכוניים בעיר. ב-1932 היו בת"א 40 קשרים בני 16-18, תחת פיקודו של שמואל לביא (ליפוביץ'). במאורעות אוקטובר 1933, הדרך בין תל אביב לבין שכונת בית וגן נותקה. אתתים צעירים נשלחו דרך חולון לבית וגן, כדי לאפשר העברת מסרים.

על אף הגדלת שיתוף הנוער בהגנה, לא הייתה תוכנית מרכזית להפעלת בני הנוער-גיוס נוער התבצע תודות ליוזמות מקומיות של הסניפים, בהתאם למצב באזורם. צעד ראשון מטעם ההגנה להקמת מסגרת ארצית לבני נוער נעשה ביוזמתו של שאול אביגור שגרס כי על מנת שההגנה תתגבש כמסגרת אחידה יש להגביר את השפעת המרכז על הסניפים. בראותו את הנוער כחלק מתוכנית זו, אביגור זימן את שלושת המדריכים המרכזיים בתל אביב, והטיל עליהם להקים כיתות קשר בפריסה ארצית. השלושה פתחו במסע גיוס ושכנוע ברחבי הארץ ורכשו פנסים, דגלים והליוגרפים לאיתות. התמרון הארצי הראשון בתולדות ההגנה, תמרון באיתות, נערך בספטמבר 1934. נוסח של מברק הוכתב על ידי מפקד התמרון לאתתים בבאר טוביה. המברק שהועבר באמצעות נצנוצי אור דרך עשר תחנות ביניים, נקלט כעבור שלוש שעות וחמש עשרה דקות במטולה. התגבשה בהגנה תוכנית ארצית להפעלת בני הנוער ונערכו קורסים ארציים למדריכים, אתתים, קשרים וחובשים-כחצי שנה לאחר התרגיל נפתח קורס הקשר הארצי הראשון, בו גובשה שיטת איתות ארצית אחידה.

קבוצות הנוער שאורגנו בתל אביב בחמש פלוגות נפרדות, מנו ב-1935 כ-300 בנים ובנות. ראשי היישוב לא צפו את סבב האלימות הקרב ולא דאגו להכין את הנוער למשימות שאותן יכל למלא-ההגנה נותרה בתרדמתה בשנות השקט ונתפסה לא מוכנה בפרוץ המאורעות.

מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט

ערך מורחב – המרד הערבי הגדול

ב-15 באפריל 1936 נרצח ישראל חזן-יהודי בן 70. הלוויתו שנערכה יומיים לאחר מכן, הפכה להפגנת זעם-במהלך ההלוויה הסתער ההמון על מספר עוברי אורח ערביים והיכה אותם. המעשה קומם את ערביי יפו, שהיו מצע בשל לקליטת נאומי הסתה מפי המנהיגים הלאומניים של הציבור הערבי בארץ ומחוץ לה. בציפייה להדרדרות, מפקד ההגנה בת"א פרש את אנשיו על מנת שיפעלו להרגעת הרוחות וישגיחו על הנעשה ברחובות, אך החששות התפוגגו-הימים הבאים עברו בשלום. ביום ראשון, ה-19 באפריל, הוחלט לחזור לשגרה-משמרות ההגנה הוסרו. אלא שדווקא ביום זה הופצה שמועה על דבר רציחתם של ארבעה ערבים בתל אביב. לשמע הידיעה, התקבצו ערביי יפו להפגנת מחאה סוערת, במהלכה נרצחו תשעה יהודים ששהו ביפו לרגל עיסוקיהם.

ההגנה לא הייתה ערוכה לקדם את פני המתפרעים. פעילים רבים היו מפוזרים ברחבי העיר, בעיסוקי היומיום. למפקד ההגנה בת"א הספיק נער תורן אחד כדי להזעיק את חבריו שבתורם פשטו על העיר. תוך שעה התקבצו 70 חברי "הנודדת" של תל אביב. יחידות נוספות חשו אל שכונות מבודדות. הנערים מילאו את המשימה שהוטלה עליהם בזריזות ובחריצות. אולם, המהומות לא הצטמצמו למרחב תל אביב-סניפי ההגנה ברחבי הארץ וסניפי הערים המעורבות, חיפה וירושלים בפרט, עברו לכוננות גבוהה לאור אירועי הדמים בתל אביב. סגן מפקד ההגנה בירושלים, אליהו כהן (בן חור), הרכיב מצעירי העיר קבוצת כוננות, אליה צורפו גם חניכי קבוצת הקשר הירושלמית. נערים אלו יצאו לישובים היהודיים המבודדים בסביבתה של ירושלים, עסקו באבטחת הדרכים, תגבור עמדות, וכן אספקת ידיעות ותחמושת.

המאורעות נמשכו חצי שנה והגיעו לשיאם באוגוסט. באוקטובר נפל החלל האחרון, ההרוג ה-80, אך האווירה לא הצטננה.

במהלך ההפוגה

הפסקת האש נכנסה לתוקפה וארכה שנה. גם הפעם מפקדי ההגנה ערכו בדק בית והופקו לקחים על מנת להיערך טוב יותר לסיבוב האלימות הבא. דעתו של ד"ר בירם הייתה שהעתקת המודל שהקים בבית ספרו (חינוך גופני מוגבר כחלק מתוכנית הלימודים) על כלל בתי הספר התיכוניים, צריכה להיות חלק מאותה היערכות-שהרי לא מן הנמנע שאותם תלמידים יהיו כבר בגיל מתאים לחברות בהגנה, בפרוץ המאורעות הבאים. ד"ר בירם כינס את שותפיו לרעיון החג"ם, יעקב דורי ומאיר מרט, וביחד הם עיבדו תוכנית לשילוב מקצועות החג"ם בתוכנית הלימודים. כאשר הוצגה תוכנית זו בפני ראשי מחלקת החינוך של הוועד הלאומי ובפני מנהלי בתי הספר התיכונים, התוכנית נדחתה בנימוק של חשש מהתגרות בשלטון המנדט או מהכנסת רוח מיליטריסטית לבתי הספר.

ההגנה שראתה כיצד עתודות כוח האדם שלה עוברות לידי האצ"ל, הוסיפה לשיטות הגיוס שלה את הגיוס הקבוצתי. בשנים 36-38 נערכו שלושה קורסים בתל אביב, שבהם השתתפו כ-1,800 נערים. ההגנה החלה להכשיר מפקדי כיתות נוער-בפסח 1937 הוקמה לראשונה יחידת מפקדי חג"ם לעתיד, מבין תלמידי הכיתה השביעית של ביה"ס הריאלי בחיפה, בהדרכת משה (מישה) פלוטקין.

במספר יישובים בגליל התחתון נערי ההגנה, בניגוד לחבריהם בשאר הארץ, כבר היו בפעילות מבצעית. ביבניאל, מפקד המושבה ושניים מחבריו נרצחו במארב בשדות-צעירי המושבה, בניגוד לשמרנות החברים הוותיקים, החליטו לצאת לשדות ולארוב לתוקפים. המארב הצליח, המסתננים הופתעו ונמלטו פצועים. פעולה זו עודדה את המושבה לארגן קבוצות שפעלו באופן דומה והפסיקו את ההסתננות. במנחמיה, מספר צעירים זחלו לעבר רכס שממנו הערבים נהגו לבצע ירי על המושבה, וערב אחד התפתח קרב. הערבים נהדפו וחדלו לתקוף את המושבה-מקרים דומים התרחשו במקומות נוספים.

פעילות הנערים הותירה רשמים בתוכנית ארצית להתגוננות שהוגשה על ידי אלימלך אבנר למפקדת הארגון-בתוכנית הובאו בחשבון 15 אלף נערים בני 15-19 שיוכשרו לתפקידי לחימה בקורסים קדם צבאיים. ישראל גלילי, הציע חינוך צבאי כולל בארץ ישראל. הצעה זו באה זמן קצר לאחר חידוש המאורעות ב-26 בספטמבר 1937.

ב3 במאי 1939, שבועיים לפני פרסום הספר הלבן, כאשר תוכן המסמך כבר הופץ ברבים, הגיש דוד בן גוריון לוועד הפועל הציוני את הצעותיו למלחמה בספר הלבן. בין הצעות ההחלטה הרבות, ישנה הצעה האומרת "יש לעשות...לגיוס כללי ואימונים מתאימים של הנוער תחת מרות לאומית...". פרסום הספר הלבן גרם למפנה חשוב-אנשי מוסדות היישוב החלו לקבל את רעיונותיו של ארתור בירם. ב-23 במאי, נכתב בנוסח ההכרזה של הוועד הלאומי: "הכשרת השכבה הצעירה בישוב לתפקידים של שעת חירום, היא ראש פעולתנו ברגע הנוכחי". בישיבת הנהלת הסוכנות ב-5 ביוני, בן גוריון הדגיש את הצורך במסגרת להכשרה גופנית של הנוער, שתכין אותו לשירות הביטחון. תשומת הלב לנוער גברה גם לאור הצלחות האצ"ל בגיוס נוער.

הקמת החג"ם

ב-8 ביוני, מחלקת החינוך הטילה על ד"ר בירם לעמוד בראש ועדת חג"ם, שתדאג לאפשר את הנהגת מקצועות החג"ם בבתי הספר התיכוניים בארץ ישראל, החל מפתיחת שנת הלימודים הבאה בספטמבר 1939.

הגדנ"ע בהגנה

קציני גדנ"ע ארציים (תקופת ההגנה)

הקצנ"א אחראי כלפי הרמטכ"ל על פעולות הגדנ"ע בארץ.

מספר	שם	תחילת כהונה	סיום כהונה	הערות
1	יצחק שדה	15 במאי 1941	9 באוגוסט 1941	הראשון בתפקיד, ללא התואר הרשמי
2	יצחק דובנו	9 באוגוסט 1941	1942	-
3	בנימין יבזריכין-יבזורי	1942	מאי 1943	-
4	משה זליצקי-כרמל	מאי 1943	1944	-
5	דוד רשף	1944	1948	-

הגדנ"ע בצה"ל-פיקוד הגדנ"ע

מעבר ממחתרת לארגון

עם ההכרזה על מדינה עברית בה' באייר תש"ח (14 מאי 1948) בא קיצו של המנדט הבריטי בארץ ישראל ותם הצורך בארגוני מגן מחתרתיים ובשמירה על החשאיות-כעת ניתן היה לקיים צבא באופן גלוי. ב-26 במאי אישרה הממשלה הזמנית את פקודת "צבא הגנה לישראל". ב31 במאי פרסם ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן גוריון, "פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל". נוסח השבועה לצה"ל שצוין באותה פקודה, הוקרא ב-28 ביוני בכל יחידות צה"ל.

פקודת מבנה הגדנ"ע

שבועיים נוספים חלפו להפוגה הראשונה-בעוד ילידי 1931 התכנסו במחנה הגדנ"ע בבית ליד, פרצו "קרבות עשרת הימים". ב-18 ביולי הוכרזה הפוגה נוספת שהופרה תכופות על ידי שני הצדדים. בעוד שהאש אינה שוככת בחזית, ב-12 בספטמבר התפרסמה פקודת מבנה הגדנ"ע שהניחה את היסוד מחדש, באופן רשמי ומעוגן בחוק, לפעילותם של בני נוער במסגרת ייעודית בתוך צה"ל. בנספח לפקודה, שבה נאמר כי היחידה החדשה תקרא גדנ"ע, הובעה מגמה להקים בתוך הגדנ"ע גוף נוסף שיישמר את היסוד החלוצי של ההתיישבות והוא "נוער חלוצי לוחם" או נח"ל.

דיון בצורך בגדנ"ע

לאחר פרסום פקודת הגדנ"ע נשאל בצדק, לאור סופה הקרב של מלחמת העצמאות, כשהיה ברור כי התקפתם של צבאות ערב על מדינת ישראל כשלה, האם יש עוד טעם בקיומן של יחידות נוער והאם לא הגיעה השעה להפסיק את ההכשרה הטרום צבאית לבני הנוער.

מלחמת העצמאות עוד לא הסתיימה ונדרש עוד מאמץ צבאי להסגת הצבאות הפולשים והרחבת שטח המדינה ככל האפשר. נדרש גיוסם של חיילים נוספים ובמצב החירום הכשרתם נעשתה בלחץ וחיפזון-פעילות הגדנ"ע בקרב בני הנוער יכלה לקצר את משך הטירונות ולהכשיר עבור צה"ל את המתגייסים החדשים עוד לפני הגיעם לגיל 18. הפעלת בני הנוער במשימות שאינן קשורות ללחימה יכולה להיעשות ביעילות יתר באמצעות ארגון ייעודי, במקום הסתמכות על התנדבות וכן תשחרר מבוגרים נוספים לשירות בכוחות הלוחמים. צורך נוסף וחשוב עוד יותר היה בקליטתם של גל המעפילים-בעוד שבתי הספר יספקו השכלה, הגדנ"ע יקנה את הערכים ויסייע בהתאקלמות העולים החדשים בסביבתם החדשה. איש לא ידע מתי תסתיים המלחמה, אך ידעו כי כאשר תסתיים, יחל שלב הכנתו של צה"ל לפעילות סדירה ולכשירות מלאה לפני עימות אפשרי. לא היה ניתן לומר האם מדינת ישראל תזדקק שנית לגיוסו של הנוער, אך על פי כמות האוכלוסייה בארץ באותו זמן, ניתן להעריך שבפלישה נוספת של צבאות ערב, מדינת ישראל הייתה נזקקת לשירות הנוער לשם קיום החיים התקינים בעורף. כך, במבט לאחור, ניתן להגיד כי מצבה של מדינת ישראל הצדיק את המשך פעולת הגדנ"ע ואם לא היה מוקם מלכתחילה, היה צורך בהקמתו.

הגדנ"ע בתקופתו של אלחנן ישי (1948-1950)

סא"ל אלחנן ישי, מפקד הגדנ"ע שהחליף את דוד רשף, הקצנ"א מימי ההגנה, קיבל לידיו מסגרת מאורגנת שהותאמה לצורכי העבר-חניכיה עודם היו תחת פיקודם של מפקדי החזיתות והמרחבים, חסרי תפקיד. הגדנ"ע המשיך להכשיר ילידי 31 לתפקידים צבאיים במסגרת המאמץ המלחמתי. עליו היה לארגן את הגדנ"ע מחדש לתפקידיו העתידיים באמצעות קביעת התכנים, ארגון מפקדה והשלמת פעולות שהוחל בהן אך טרם הושלמו. סא"ל ישי סבר שלמרות שצה"ל ימשיך לעמוד בפני חוסר כוח אדם, ניתן להתגבר על כך באמצעות יתרון האיכות-הכשרה וחינוך שיפיקו חיילים מקצועיים ונחושים.

קביעת הדרך והמטרות

על מנת לקבוע את דרכו החדשה של הגדנ"ע, נערך בירושלים כנס מפקדי גדנ"ע במהלך ההפוגה השנייה, בהשתתפות הרמטכ"ל דורי וד"ר בירם.

מבנה

הגדנ"ע אורגן כחטיבה ארצית המחולקת למרחבים:

• מרחבים עירוניים: ירושלים, תל אביב וחיפה.
• מרחבים כפריים: צפון, עמקים, תיכון, פתח תקווה ודרום.

בכל מרחב הוקמה מפקדה שפעלה גם בתחומי ההדרכה והחינוך ושימשה לארגון החניכים ואיתור נבחרים מביניהם לקורסי קיץ.

קביעת סמל הגדנ"ע

כחלק מהמעבר ממחתרת לארגון גלוי, אלחנן אורן ויוחנן סמואל (מפקד מרחב תל אביב) ביקשו לעצב לגדנ"ע סמל שיהווה ייצוג הולם של עברו ומטרותיו. למרבה הפלא, נעלמו מעיניהם סמלן של יחידות הגדנ"ע בירושלים, בו ניתן לראות צעיר כורע ובידיו קשת דרוכה, וכן החץ והקשת המופיעים על עמודו הראשי של "חומתנו". בעת שחשבו על עיצוב הסמל, מה שעמד לנגד עיניהם היו פסוקי התנ"ך "...ללמד בני יהודה קשת..." (שמואל ב', פרק א', פסוק י"ח) ו"כחצים ביד גיבור כן בני הנעורים; אשרי הגבר אשר מילא את אשפתו מהם..." (תהילים, פרק קכ"ז, פס' ד'-ה') וכן העובדה שפקודת הנוער המלאה פורסמה בל"ג בעומר תשי"א-כידוע, החץ והקשת הם מסמליו של מועד זה. הצעתם, סמל החץ וקשת, הועברה למפקד הגדנ"ע אלחנן ישי וממנו אל המטכ"ל. ההצעה אושרה, קיבלה ליטוש סופי בידי גרפיקאי במטכ"ל והיא השתמרה עד היום בצורתה המקורית על גבי תגיהם של המשרתים במערך הגדנ"ע. סמל החץ והקשת היה מוטיב שחזר על עצמו בסמליהן של מסגרות הגדנ"ע.

סגירת פיקוד הגדנ"ע

בתחילת שנות ה-90 הוחל בקיצוץ בתקציב הביטחון. באפריל 1991 מינה שר הביטחון משה ארנס את אהוד ברק לתפקיד הרמטכ"ל. ברק פתח את כהונתו בהנחייה "לקצץ כל מה שאינו יורה"-כאשר כוונתו הייתה בין היתר לתחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל ושפע הביטאונים הצבאיים. ראש אג"ת במטכ"ל עמרם מצנע, לחץ על צמצום בהוצאות וראש אגף הנוער והנח"ל, אלי כהן, קיבל הנחיה להעביר את פיקוד הגדנ"ע למרותו של קצין חינוך ראשי של צה"ל, ולהעביר בסיסי גדנ"ע אחדים אל הנח"ל. באוגוסט 1991 הוחל בהטמעתו של פיקוד הגדנ"ע בחיל החינוך וקיצוץ של 35 אחוזים מתקציבו של הגוף המשותף שהוקם.

בנובמבר 1991 פורסמה פקודת הארגון החדשה לחיל החינוך והגדנ"ע, בה נכתב, בין היתר, כי אחד הענפים במחלקת חינוך והכנה לשירות יטפל בנושאי הכנת נוער לשירות בצה"ל. עד אותה שנה טיפל פיקוד הגדנ"ע במשימה זו, בעוד חיל החינוך התרכז בהסברה וחינוך החיילים המשרתים בצה"ל ופחות בהפעלתם (חלוקה שהייתה נהוגה עוד מימי הקמתו של הגדנ"ע בהגנה). התפקידים שנכללו תחת הגדרה זו מתחלקים להכשרה ולהכנה ערכית ומנטלית: טיפוח כושר גופני ומיומנות קליעה, תוכניות הסברה לקראת שירות, תוכניות הכנה לגיוס לכלל הנוער (כולל אימון התנסות בבסיס גדנ"ע) ולמתנדבים ליחידות המובחרות בפרט וכן תיאום והנחייה של השירות הלאומי.

הגוף אשר בין שאר תפקידיו היה ממונה על פעילות בקרב הנוער נקרא מחלקת השכלה, נוער ומקא"ם (כאשר היה קיים ענף נוער שהוכפף לו). בערך בשנת 1997 נעשה בחיל החינוך שינוי ארגוני: הוקמו מרכזים נפרדים לתחומי העיסוק השונים של החיל-כך למשל הוקמו מרכז חינוך, מרכז אוכלוסיות מיוחדות, מרכז נח"ל ומרכז גדנ"ע. בשנת 2000 אוחדו מרכז הגדנ"ע ומרכז הנח"ל למרכז נוער ונח"ל. בשלהי שנת 2004 אוחדו מספר מרכזים למערך מג"ן, שעד היום הוא הגוף בצה"ל שעוסק בהכנת נוער לשירות, מלבד תפקידיו הנוספים.

מפקדי המחלקה, המרכזים ובהמשך מערך מג"ן, מהמוקדם למאוחר הם:

• מנשה סמירה (במסגרת מחלקת השכלה, נוער ומקא"ם-הראשון לאחר הטמעת פיקוד הגדנ"ע)
• איציק גבאי (במסגרת מרכז גדנ"ע)
• עופר אופיר (במסגרת מרכז נוער ונח"ל)
• זאב שרוני (במסגרת מערך מג"ן)
• גולן בר-לוי (הנוכחי)

מפקדי פיקוד הגדנ"ע לדורותיהם

מספר	שם	תחילת כהונה	סיום כהונה	הערות
1	ישי אלחנן	1948	15 במאי 1950	נ' 1917
2	עקיבא עצמון	15 במאי 1950	1 בפברואר 1954	1916-1976
3	רם רון	1 בפברואר 1954	4 במרץ 1957	נ' 1928, כקצין קרבי גויס לתפקיד מח"ט חי"ר במבצע קדש
4	יוסף גולן	4 במרץ 1957	4 באוגוסט 1959	-
5	עמנואל נשרי	4 באוגוסט 1959	6 בספטמבר 1960	-
6	יצחק שני	6 בספטמבר 1960	5 במרץ 1963	-
7	צבי בן-ארי	5 במרץ 1963	1 בדצמבר 1965	-
8	זוהר משה	1 בדצמבר 1965	15 באוגוסט 1969	בהיותו סגן מפקד הגדנ"ע, תפקד חמישה חודשים כממלא מקום מפקד הגדנ"ע החל ממבצע קדש
9	ברוך לוי	15 באוגוסט 1969	10 באוגוסט 1973	אחיו של משה לוי
10	ישעיהו תדמור	10 באוגוסט 1973	8 באוקטובר 1976	לימים מנהל בית הספר הריאלי
11	הלל בן מאיר	8 באוקטובר 1976	13 ביולי 1980	-
12	משה שריר	13 ביולי 1980	26 באוגוסט 1984	-
13	אורי מנוס	26 באוגוסט 1984	1988	-
14	ישראל אסף	1988	-	-

פעילות משותפת לפיקוד הגדנ"ע ולגופים נוספים

פיקוד הגדנ"ע היה הגוף הצבאי היחיד שהותר לו להפעיל בני נוער. חילות צה"ל וגופים נוספים שביקשו להפעיל את הנוער, נדרשו לפנות אל פיקוד הגדנ"ע.

חיל הים

• גדנ"ע ים
• גדנ"ע חובלים
• גדנ"ע צלילה

חיל האוויר

• גדנ"ע אוויר

חיל המודיעין

לוגו של גדנ"ע מזרחנות

במסגרת החוגים החיליים של שנות החמישים, קוימו חוגי מודיעין.

בשנת 1976 ענף קד"ץ (קדם צבאי) בחיל המודיעין יזם עם פיקוד הגדנ"ע סמינרים שמטרתם לקרב נוער במגמות ערבית בתיכונים להכיר את חיל המודיעין, לאתר מועמדים מראש ולגייסם לתפקידים הדורשים כישורי שפה. עד יוני באותה שנה התקיימו עשרה מחזורים של "סמינרי מזרחנים".

גדנ"ע מזרחנים, סמינר מודיעין באופק ופעולות נוספות מועברות על ידי מדור טיפוח לימודי מזרחנות בחיל המודיעין שבאופן כללי פועל לשם הגברת לימודי השפה הערבית בבתי ספר. בסופו של דבר, פעילות זו מביאה להגדלת כמות המתגייסים הפוטנציאלים לחיל, הגברת מידת ההיכרות של בני הנוער את התרבות הערבית ולשיפור כללי ברמת השפה.

חיל התקשוב

בתקופתו של עקיבא עצמון, במסגרת יוזמת החוגים החיילים, פיקוד הגדנ"ע הפעיל את חוגי הקשר.

החל משנת 2002 חיל התקשוב מפעיל את ה"גדנ"ע תקשוב" על מנת להגביר את הגיוס אליו. כל שנה החיל משקיע בפרסום, שבעקבותיו מתקבלות פניות מהורים או נערים המעוניינים להשתתף בתוכנית. בחופשת הקיץ, קבוצת נערים שחבריה עברו מיון ראשוני, מגיעה לקורס בן חמישה ימים בבה"ד 7 במחנה גדעונים שבצריפין. הנערים בקורס משתתפים בפעולות שדאות והדמיות של תרגילים משולבים שבמהלכם הם מתנסים בהפעלת מכשירים בהם נעשה שימוש בחיל התקשוב-כמו מחשבי כף יד, מכשירי קשר ואמצעי ניווט מבוססי GPS. החיל מלווה את משתתפי הקורס בהמשך הליך הגיוס במטרה לגייסם אל החיל.

אתרים בעלי קשר לגדנ"ע

[אתרים ששמם נקשר ל...מקומות בנוף/חיי הגדנ"ע]

בסיסי גדנ"ע

מחנה הגדנ"ע בבאר אורה, 1951

בסיסי הגדנ"ע שימשו להפעלת בני נוער באימונים מרוכזים. ביניהם היו [רשימה חלקית]:

• באר אורה
• בסיס אימון פיקודי בבית ליד-בסיס זה היווה חלק חיוני בפעילות הגדנ"ע. הבסיס החל את פעילותו ב-23 ביוני 1948. הפעילות בו הופסקה זמנית במהלך מלחמת העצמאות משום שהבסיס הופגז מספר פעמים. [בשנות השמונים הועברו בו אימוני ההתנסות-היה בסיס מרכזי בפעילות הגדנ"ע. החל את פעילותו ב-23 ביוני 1948. בשנות השמונים הועברו בו אימוני התנסות, תוכנית מגן ציון (הכנת מתגייסים עולים מהעדה האתיופית לשירות בצה"ל) וקורסי סגל של פיקוד גדנ"ע.]באפריל 1992 הועבר מחזור אחרון של אימון התנסות בבסיס ולקראת ה-17 באותו חודש הועבר לרשות הנח"ל, כחלק מפירוק פיקוד הגדנ"ע.

[*גבעת אולגה-(ראה מחנה פרדס חנה)]

• ג'וערה
• גלילות (ג'ליל)[בא"פ שני של הגדנ"ע עד לאחר ששת הימים]

[*מחנה דוד (סמוך לחיפה)-בא"פ ראשון של הגדנ"ע]

• מרווה (היאחזות נח"ל במקור)[ע"פ "לנו המגל הוא חרב" (ב'), ע' 191: הוקם ב2 באפריל 79 על רכס יודפת במסגרת מאמצי "ייהוד/אכלוס הגליל". שם ראשון-עצמון, על שם הר עצמון. כשנה לאחר הקמתה היה ברור למוסדות ההתיישבות שלא ניתן להפוך אותה ליישוב קבע. לכן ב-31 במאי 1981 הועבר לגדנ"ע כחוות הכשרה או בסיס אימון נוער חו"ל]
• נורית

[*מחנה פרדס חנה-הועבר לידי הנח"ל עם הקמתו, ובתמורה הגדנ"ע קיבל את מחנה משטרת החופים בגבעת אולגה]

• בסיס גדנ"ע צלמון
• צריפין[בא"פ שלישי של הגדנ"ע]
• קציעות
• שדה בוקר

מתוך בסיסי הגדנ"ע שהיו קיימים במרוצת השנים, בימים אלו רק שלושה נותרו פעילים: בסיס גדנ"ע שדה בוקר, בסיס גדנ"ע צלמון ובסיס גדנ"ע ג'וערה. לאחר האיחוד עם חיל החינוך, פעולות גדנ"ע התקיימו בבסיסי החיל המשותפים, בהם נכללים בסיסים שהיו ברשות חיל החינוך כמו מחנה שערי אברהם (כיום בה"ד חיל החינוך והנוער)[בהמשך הופסקה פעילות הגדנ"ע גם בו]. בשנים האחרונות התקיימו פעילויות גדנ"ע גם בבית הספר לשריון ובמחנה שבטה [כשהמד"נים סופקו על ידי הבסיס ה"סמוך"-שדה בוקר].

בסיסים בירושלים

• מנזר המצלבה-מספר שנים לאחר מלחמת העצמאות הוחזר לבעליו היוונים.
• מפקדת גדוד יהודה-בבית ברחוב עובדיה בשכונת כרם אברהם שנבנה על ידי אשתו של ג'יימס פין
• מחנה שנלר
• גבעת רם
• עין כרם

חוות חקלאיות

החוות החקלאיות שימשו בחלקן למבצעי התערות בהם בני נוער עולים קיבלו הכשרות בחקלאות.

• חוות הגדנ"ע בבאר אורה-החלה כחווה חקלאית ובהמשך שימשה כבסיס אימונים
• חוות הגדנ"ע בעין יהב
• חוות הגדנ"ע עפולה
• חוות הנוער עין זיתים
• חולדה- נפתחה באוגוסט 1954
• בית דגון

אתרי מסעות

• מצדה

מינוחים

(או לחילופין, טרמינולוגיה)

תקופת ההגנה

• חג"ם-חינוך גופני מורחב/מוגבר
• ח"ץ-חיל צעיר/ים או חיל שדה צעיר. כינוי לא רשמי ליחידות נוער עד הקמת הגדנ"ע שדבק גם בשמן של יחידות גדנ"ע בהן היו חברים בעיקר בני נוער מבוגרים וביחידות הגדנ"ע שלחמו בקרבות מלחמת העצמאות.
• מק"ל-מקום לימוד. נעשה שימוש בכינוי זה בצירוף מספר כדי לזהות מקומות אימון, מטעמי חשאיות.
• עלומים-כינוי אחר לגדנ"ע
• קצנ"א-קצין נוער ארצי (או קצין גדנ"ע ארצי-נקרא גם קצין נוער וחג"ם)
• קצנ"ג-קצין נוער גלילי
• קצנ"מ-קצין נוער מחוזי

תקופת צה"ל

• מג"ן-מפקד גדנ"ע
• מד"ן-מדריך נוער

מקורות/לקריאה נוספת

ספרות

• דוד דיין, "כן, אנחנו נוער"
• ?, לנו המגל הוא חרב
• "צה"ל בחילו-אנציקלופדיה לצבא ולביטחון", כרך 15 (נוספים?).
• דו"ח מבקר המדינה 41/43?

עיתונות

• במחנה
• במחנה גדנ"ע- מס' גיליון מלא (שנה, מס' גיליון שנתי), עמוד; וכן הלאה

אנושיים

• א. נווה-שירת בגדנ"ע, גימלאי אגף הנוער והנח"ל במשהב"ט
• אורי מנוס

קישורים חיצוניים

• אתר חיל החינוך והנוער.
• הגדנ"ע בתקופת המנדט באתר "ההגנה".
• "עד הלום"-סיפורו של גדוד 53 בחטיבת גבעתי בתש"ח, שרבים מחייליו היו מקרב הגדנ"ע.